גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך
סימן יב
א') והנה הגם דהעליתי דיש מקום להכשיר בלי תיקון עכ"ז לרווחא דמילתא נראה לענ"ד דיעשה ג"כ עצה הזו דיעבור בקולמס על האותיות שנפלה עליהם הדיו ויהי' עוד סניף להכשיר הס"ח. דהגם דהמג"א באו"ח סי' ל"ב סקכ"ו הביא בשם סה"ת דעל פסול ח"ת ל"מ הע"ק אכן באמת אין הדבר ברור דכבר כתב הג"פ בסי' קכ"ה דלדעת התוס' מהני הע"ק והעלה דהדבר ספק יעו"ש. והבית מאיר באה"ע קכ"ה שם כתב דאדרבה אף לרבנן דל"מ הע"ק זה רק בשל"ש דעכ"פ כתב הוה אבל בח"ת דל"ה כתב כלל שפיר לכ"ע מהני הע"ק וכ"כ הגאון ישויע"ק באה"ע שם כדברים האלו ופסק כן להלכה דמהני הע"ק לפסולא דח"ת. והגם דבאו"ח ל"ב שם פיקפק שוב בדבר אך דבריו שם אינם מובנים ועכ"פ דעת הרבה פוסקים דלפסול ח"ת מהני הע"ק וא"כ בנ"ד אם יעבור בקולמס על אותיות אלו בודאי דיהי' חזיא לאיצטרופי סברת הפוסקים הנ"ל לדעת הסמ"ק והרשב"א ויש הרבה צדדים להיתר ולהכשיר היריעה ואין לומר דזה הוה כעין עשיית ס"ס לכתחילה שכתבו הפוסקים דאין לעשות לכתחילה דז"א חדא דכבר כתב הח"מ בסי' קכ"ה סק"ח דלהצריך גניזה לדבר שבקדושה הוה כדיעבד ובפרט בנ"ד דלדעת הרבה פוסקים כשר ואף לשיטת סה"ת דבה"ג הוה ח"ת מ"מ כבר כתב הבית מאיר באה"ע שם דזה רק מדרבנן ומה"ת כשר בודאי יעו"ש. וא"כ לכ"ע אין לומר דזה הוה לכתחילה כיון דיצטרך גניזה. ובפרט לפמ"ש תוס' בפסחים ד"ל דכ"ח שאין תקנה בהגעלה הוה כדיעבד יעו"ש בודאי דזה הוה דיעבד וא"כ אחרי שיעבור בקולמס בודאי דהספר כשר ביריעה זו ויוכל לגמור כתיבת היריעה ולחברה להס"ת ויוצאין בה ידי חובת קריאה בצבור מכל הני טעמים המבוארים. והאמנם שיש לומר דכ"ז דמהני הע"ק בפסולא דח"ת הוא רק בגט או בס"ת באותיות שאינם מהשם הקדוש אמנם בשם הקדוש הרי בהע"ק יש חשש מוחק לדעת התשב"ץ שהובא בשע"ת באו"ח סי' ל"ב וא"כ תקנתו קלקלתו לכאורה דיש בזה חשש מחיקת השם הקדוש. אולם נראה דבנ"ד יצאנו גם מחשש הזה. דהנה כבר הבאתי דעת הלבוש דבנפל דיו על אותיות שנתיבשו מותר לגררם וכשר ול"ה חק תוכות דהוא רק כמסלק הכיסוי מעל הכתב. והטו"ז באה"ע שם כתב לדחות דבריו מבור דכפהו פטור דהבור נתבטל כאלו לא הי' ה"נ אמרינן ג"כ שנתבטל אותו הכתב שהי' קודם הכיסוי ועכשיו בגילוי הכתב נעשה הכתב והאות הראשון הלך לו יעו"ש בטו"ז דעיקר טעמו דע"י הכיסוי נסתלק מעשה הראשון לגמרי יעו"ש:
ומעתה לפ"ז הנה בגוף דברי התשב"ץ כבר האריכו האחרונים דל"ה כמוחק דדיו ע"ג דיו ל"ה כמוחק ועיין בתשובות טוטו"ד קמא סי' רל"ו ועוד אחרונים ואחינו הגאון ז"ל בסי' כ"ו שם האריך בזה הרבה וביאר דאף התשב"ץ לא קאמר רק במקום שהשם פסול ורוצה כעת לתקנו ע"י הע"ק וגם בזה רק מצדד כך ובעצמו מסופק בדבר ובמקום שהשם כשר בודאי כ"ע מודים דאין זה מוחק וכמ"ש ג"כ הנובי"ק באה"ע סי' פ"ה דדיו ע"ג דיו אדרבה מיפה הכתב התחתון יעו"ש. וא"כ הרי כבר נודע דעת התשב"ץ בתשובה סי' ב' דשם שנכתב שלא בקדושה מופר למוחקו ועכ"פ לצורך תיקון בודאי מותר וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רע"ו ואף להחולקים כבר כתב הטוטו"ד שם דהיכא שהתיקון והמחיקה באים כאחד בודאי דמותר מחיקה לצורך תיקון יעו"ש וכ"כ אחינו הגאון זצ"ל בספרו בסי' כ"ח שם ובפרט בזה דאיכא ממ"נ אם נאמר כשיטת הלבוש דהוא רק מגלה הכיסוי א"כ ודאי דהספר כשר בלי תיקון וממילא דאם כשר אין שום איסור מחיקה כאשר כבר האריך בזה אחינו הגאון ז"ל שם וכבר קדמו בכל דבריו בענין הזה אבינו מו"ר הגאון מו"ה יוסף זצ"ל בתשובה אחת להוכיח דאם השם כשר בודאי אין בזה משום מוחק דהוא דיו ע"ג דיו. וא"כ איכא לספוקי רק שמא הלכה כהטו"ז דאזיל לה הכתב הראשון וא"כ גם קדושתו אזלה והוה נכתב שלא בקדושה ומותר למוחקו לצורך תיקון ובפרט בזה דהכל נעשה בב"א והוה בעידנא ובודאי דאין בזה חשש הע"ק. ואף דיש לומר דאין להעביר בקולמס מחששא דאין השם מן המובחר ולדעת ראב"י בגיטין ד"כ שם עיקר טעמייהו דרבנן משום זא"ו ובזה אפשר אין לחלק בין פסול של"ש לפסול דח"ת ואף הבית מאיר והישויע"ק מודים בזה ואולם עכ"ז יש לומר דכ"ז שייך רק אם נכתב בתחילה בפסול ורוצה כעת להכשירו ע"י הע"ק שפיר שייך לומר דאין זה התנאה לפניו במצות. אמנם בנ"ד הרי אדרבה מתחילה נכתב בכשרות ואח"כ במקרה נולד בו דבר הפוסלו משום ח"ת א"כ בודאי דאדרבה זה כבודו. ועוד דהרי באמת התוס' בר"פ לולב הגזול ומהרש"א בגיטין ד"כ ס"ל דזא"ז הוא רק מדרבנן והמשנ"ח במצוה ג' האריך לחלוק על השאג"א דסובר דהוא מה"ת והוא הוכיח דהוא רק מדרבנן יעו"ש. וא"כ הרי כבר כתבתי דאם השם בכשרותו אין בזה שום חשש הע"ק וכמ"ש ג"כ אחינו הגאון ז"ל בסיף תשובתו שם דלא כדעת הגאון רעק"א ז"ל. וא"כ שוב הוה ספיקא דרבנן דשמא הלכה כהסמ"ק דל"ה ח"ת ומותר להעביר בקולמוס. ובאמת בזה גם החשש דמחיקת השם אזלה לה חוץ לזה שכתבתי דמותר מכח מש"נ. בל"ז הרי כבר האריך החת"ס בתשובותיו בחיו"ד בכמה תשובות להוכיח דמחיקה לצורך תיקון אף אם נאמר דאסור הוא רק מדרבנן וא"כ בה"ג שוב הוה סד"ר דשמא הלכה כסמ"ק ורשב"א דבה"ג ל"ה ח"ח וממילא ל"ה מחיקה כלל. ואין זה לכתחלה כנ"ל וכ"כ הטוטו"ד שם דהגניזה לא נקרא היתר ול"ה אפשר לקיים שניהם בהיתר וכמו כן בנ"ד ל"ש לומר בזה דאין עושין סד"ר לכתחלה דהרי אם לא נעשה כן יצטרך גניזה וזה ג"כ אסור אם יש עצה לתקן. ובפרט דהדבר כבר נעשה ואנו עושין עצה להכשיר אף דההיתר יהי' מכח סד"ר אין זה בכלל אין עושין סד"ר לכתחלה דזה רק בדבר האסור ואנו עושין בו לכתחלה דבר שיהי' מותר רק מטעם סד"ר וכמובן ובנ"ד אדרבה אין דיעבד גדול מזה וא"כ שפיר מותר להעביר בקולמס והוה דיעבד גמור וכמ"ש וז"ב בעזה"י לענ"ד:
ב) וע"ד הפלפול נראה להמתיק הדבר בהיתר מחיקה בנ"ד ולבאר דאין בזה בהע"ק איסור משום מוחק. דהנה כבר נודע קושית המשנת חכמים בהא דגיטין נ"ד דקאמר כמאן דלא כר"י ומאי קושיא א והרי י"ל דבכתב ע"ג כתב הוה מוחק הכתב הראשון ורק בהא דר"י דכתב בפירוש של"ש הוה פסול גמור ורשאי למוחקן אבל בהך דאזכרות לא כתבתי לשמן היינו שכתב סתמא דהוה כתב גמור אף דפסול לס"ת מ"מ אסיר למוחקו ולהכי אסור גם להעביר בקולמס משום מוחק השם והקושיא נפלאה ולענ"ד נראה בישוב הקושיא דהנה כבר הקשה בטוטו"ד שם לשיטת הפוסקים דאסור למחוק לצורך תיקון מדוע לא יהא מותר למחוק מטעם עשה דוחה ל"ת דל"ת כן ותירץ דל"ה בעידנא. אכן לענ"ד עדיין יוקשה דכ"ז רק לתרץ הקושי' דעשה של כתיבת ס"ת ידחה הל"ת וכנראה מטוטו"ד שם דקושייתו הוא רק מעשה של ועתה כתבו לכם בזה שפיר ל"ה בעידנא. אכן לענ"ד עדיין קשה דהעשה של קריאת התורה בצבור ידחה הל"ת ואף דאין זה עשה של תורה רק תקנת משה ועזרא מ"מ פרשת זכור לכ"ע מה"ת וגם פרשת פרה לקצת שיטות ושוב מהראוי שיהי' מותר למחוק דעשה זו של קריאת פרשת זכור תדחה הלאו דל"ת כן ואף דהפסול אירע בס"ת בשאר מקומות מ"מ הרי א"א ס"ת חסר אות אחת וא"כ בלא תיקון זה אסור לקרות בו ושוב ידחה הל"ת ובזה ל"ש לומר דל"ה בעידנא דהרי כבר כתב המג"א באו"ח סי' תמ"ו בשם הכלבו דעשה דרבים דוחה אע"ג דל"ה בעידנא וא"כ עשה דקריאת פ' זכור בצבור דוחה אע"ג דל"ה בעידנא ושוב יוקשה הקושי' הנ"ל ועוד לפמ"ש תוס' בפסחים הנ"ל דעשה החמור דוחה לעשה הקל אף דל"ה בעידנא וא"כ לפמ"ש הר"ן ביומא פרק יוה"כ דנבילה מיקרי חמור לגבי שבת משום דבנבילה עובר על כל כזית וכזית יעו"ש. וא"כ מכ"ש בנ"ד דהעשה יקיים בכל שנה ושנה והלאו עובר רק ברגע זו של, העברה בקולמס שפיר ראוי שידחה בה"ג אף דל"ה בעידנא. ובאמת לפ"ז קשה ג"כ הקושי' דעשה דכתיבת ס"ת ידחה כקושית הטטו"ד הנ"ל ול"ש לומר דל"ה בעידנא דהרי העשה מקיים בכל זמן היות אצלו הס"ת דהמצוה אינה רק הכתיבה רק גם שיהי' לו הס"ת והלאו עובר רק בפעם א' וכנ"ל. ובל"ז בה"ג שהמחיקה הוא ע"י הע"ק הוה ג"כ שפיר בעידנא כמ"ש בטטו"ד שם ג"כ, ואין לומר דאפשר לקיים שניהם באחרת דז"א דכבר כתב הגאון בטטו"ד שם דכיון דצריך גניזה לא נקרא אפשר לקיים שניהם בהיתר:
אכן נראה דל"ש לומר בזה עדל"ת להמבואר בזבחים צ"ז דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וא"כ הרי הלאו דלא תעשון כן עיקרו לנותץ אבן במקדש וגם איסור מחיקת השם נלמד ממנו ועכ"פ עיקר הלאו הוא לאו שבמקדש ולא ניתן לדחות א"כ גם האיסור דמחיקת השם אע"ג דאינו במקדש ג"כ אינו נדחה כיון דלאו הזה לא ניתן לדחות והרי גדולה מזה כתבו תוס' בעירובין י"ז ע"ב ד"ה לאו דאם בלאו יש ג"כ מיתת ב"ד שוב גם במקום דליכא מיתת בי"ד אין מלקות.. וכעין זה בשבת דפ"ה וחולין דף פ"ב בתוס' לענין הלאו דלא תשיג הואיל ובכללו ג"כ ניתק לעשה א"כ הלאו הזה לא נאמר למלקות וגם בכלאים אין לוקין וכ"כ בפסחים כ"ב ע"א ד"ה אותו יעו"ש. וכמו כן בנ"ד הלאו הזה לא נאמר לדחות מפני עשה. ומעתה נראה עפמ"ש אחינו הגאון ז"ל באהל יהושע בסי' כ"ג בהא דפריך הש"ס בגיטין ולעבור עליו בקולמס דאם יש עצה להעביר בקולמס צריכין הע"ק ובל"ז אסור לקרות בו יעו"ש. ומעתה לפ"ז כיון דאסור לקרות בלא תיקון אף דהוא רק מספק שמא לא נכתב לשמן מ"מ עכ"פ כיון שאסור לקרות בו שוב ההעברה בקולמס הוה תיקון ודאי והאיסור רק ספק דהרי אם הס"ת כשר ונכתבו לשמן שוב אין איסור בהע"ק דאם האות כשר ל"ה הע"ק מחיקה וכנ"ל באות הקדום וא"כ הרי כבר כתב זקנינו הגאון ז"ל במנח"י חיו"ד סי' ע"ט להוכיח דספק ל"ת שבמקדש נדחית מפני עשה יעו"ש וא"כ בנ"ד דהעשה ודאית והל"ת רק ספק שפיר מותר למחוק לצורך תיקון ושפיר פריך הש"ס וליעבור עליו בקולמס ומיושב קושית המשנת חכמים הנ"ל בדרך הפלפול, והן עתה בנ"ד ג"כ כיון דהעשה הוא עשה ודאית דכ"ז שלא יתקן לא יקרא בו והלאו הוא ספק דשמא כשר בל"ז שפיר כשר להעביר בקולמס ואין בזה חשש מחיקה כלל. וממ"נ מותר להעביר בקולמס וכנ"ל:
ג) ונראה עוד להביא ראי' לזה דבמקום שהפסול משום ח"ת מועיל העברה בקולמס דהנה כבר הבאתי בסי' הקדום קושית המרדכי לשיטת הסוברים דאף בנכתב בהכשר נפסל אח"כ בח"ת מהך דמ"ס דטפת דיו שנפלה על הכתב מותר למוחקו ותירצתי דמיירי במוחקו כולו כאחד וכנ"ל בסי' הקדום. אולם כ"ז יתכן לפירושו של הגאון ביאור מרדכי שם לקושית המרדכי אכן לעניית דעתי נראה דהמרדכי כונה אחרת הי' לו בקושיתו וכיון לקושית הש"ג בפ"ד דשבועות על המ"ס דאי מיירי שהדיו מחקה וטשטשה האותיות א"כ מדוע הוצרך להתיר משום דהוה לצורך תיקון הרי כבר נמחק יהוא ובל"ז מותר למוחקו יעו"ש בש"ג שהאריך בזה וכן הביא הב"י ביו"ד רע"ו בשם הר"י אכסנדרני דשם בטלה צורת השם ויכול לגררה. אולם עפ"ז יוקשה קושית הש"ג דא"כ בל"ז מותר ולמ"ל הטעם דצורך תיקון והגה"ק בדברי חיים בח"ב יו"ד סי' קכ"א פלפל בזה בדברי הבני יונה אי שייך בה"ג איסור מחיקה ולפלא שלא הביא מדברי הש"ג שפלפל מזה באורך. ועכ"פ יש לומר דקושי' זו הי' קשה להמרדכי ולזה פירש דבאמת לא נמחק האות ורק נפל טפה אצל האות והו"ל דין נטפל ובפרט דצריך לנגוע גם בגוף האות ומשו"ה הי' אסור ומותר רק משום דצורך תיקון ולזה הק' דשוב הוה ח"ת לשיטת הסוברים דאף בה"ג הוה ח"ת וזהו לענ"ד כונה נאותה בדברי מרדכי וא"כ שוב יוקשה קושי' הנ"ל ובזה ל"ש תירוצי הנ"ל בסי' הקדום. ולכן נראה להביא ראי' מכאן לשיטת הפוסקים הנ"ל דמחמת פסולא דח"ת מהני הע"ק וכאשר ביארנו דגם בשם הקדוש מותר וא"כ שפיר אחר המחיקה יש עצה להעביר בקולמס ויוכשר גם משום ח"ת ומשו"ה הוה המחיקה צורך תיקון ומיושב קושית המרדכי. ומעתה שוב יש ראי' גדולה לדברינו דאם נאמר דגם בנעשה אחר הכתיבה פסול משום ח"ת שוב מוכח ממ"ס דמותר להעביר בקולמס ומועיל. והגם דהסה"ת הוא סובר דפסול בה"ג וסובר ג"כ דאינו מועיל הע"ק לפסול ח"ת. אמנם שאר הפוסקים בודאי יש לומר דס"ל כמ"ש דע"כ מוכח חדא מהני תרתי:
ד') ונתתי שמחה בלבי בראיתי דיש להביא ראי' גדולה לדברינו דמהני הע"ק לשם שנפסל מחמת ח"ת ואין בזה איסור משום מוחק או משום זא"ו. מדברי רבינו הגדול הרא"ש בתשובה כלל ג' והובא דבריו ג"כ בטור יו"ד רע"ו שכתב וז"ל וגם בשם אם גרר הדביקות כשר וא"צ להעביר עליו קולמס ולקדשו כי נכתב כהלכתו בקדושת השם אלא שהאותיות לא הוה כהילכתן וכשתיקן האותיות הי' השם בקדושתו עכ"ל בסי' י"א שם. והנה לכאורה דבריו תמוהים מאוד דמשמע מדבריו דאם השם לא הי' בקדושתו הי' מועיל הע"ק לקדשו והאיך אפשר לומר כן והרי הרא"ש עצמו כתב בפ"ד דגיטין דהלכה כחכמים דאין השם מן המובחר ואף בגט פוסל דל"ה כתב יעו"ש ברא"ש ונושאי כליו, ומדוע כתב כאן דא"צ להעביר בקולמס הרי אין זה מועיל כלל ולפלא שלא העירו בזה מפורשי הטור שם. אכן בדרכינו הנ"ל מתורץ לנכון. דהרי באמת שם עיקר החשש דע"י שגירר הדביקות נעשה ח"ת וא"כ הרי כבר הביאו האחרונים דעת השב יעקב בתשובה דבפסולא דח"ת אין על השם שים קדושה כלל ומותר למוחקו אף בלא צורך תיקון. וא"כ אם הי' בכאן פסול משום ח"ת הי' צריך להעביר בקולמס וכדברינו הנ"ל דעל פסולא דח"ת מועיל הע"ק גם בשם הקדוש. ולזה כתב הרא"ש דבדביקות דבאמת ל"ה ח"ת א"צ להעביר בקולמס כיון דל"ה ח"ת א"כ השם בקדושתו רק שהאותיות ל"ה כהילכתן וכשתיקן הרי השם בקדושתו דאין זה ח"ת ול"ב הע"ק. ומעתה מפורש מדברי הרא"ש דבפסולא דח"ת מהני הע"ק דאל"כ אין פירוש לדבריו. ואדמה שאם הבית מאיר והישויע"ק הי' רואים דברי הרא"ש הי' שמחים בדבריו דמפורש בדעתו כדבריהם ויש עמוד גדול הרא"ש לסמוך עליו. ובאמת שמדברי הרא"ש מוכח ג"כ שלא כדעת הגאון רעק"א בתשובותיו בסי' ט' דלטעם דזא"ו גם אם השם כשר אין להעביר בקולמס עליו ואחינו הגאון ז"ל באהל יהושע שם חלק עליו רק שלא הביא ראי' לדבריו וחלק עליו מסברא. ובאמת מדברי הרא"ש מוכח דמותר דהרי כתב וא"צ ומשמע דאם רוצה מותר ורק שא"צ והרי אסור להעביר בקולמס משום זא"ו וע"כ דאין בזה שום איסור וכדברי אחינו הגאון ז"ל ודוק:
ה') אחרי העליתי כ"ז מצאתי להבית אפרים בחיו"ד סי' ס"א וס"ב האריך בעובדא כזה שבאה לפניו ונראה מדבריו שם ג"כ דבנ"ד הוה ח"ת ופוסק שם למחוק ע"י קטן והגה"ק בדברי חיים סתר דבריו דאדרבה ע"י קטן חמור יותר והאמנם הרבה יש להאריך בדבריו היקרים ואולם אקצר כי כבר הארכתי בזה ואעורר רק על דבר אחד שראיתי שם תמה בהא דדחיק הש"ס בריש יבמות מנ"ל דעשה דוחה ל"ת ומדוע לא יליף מסוטה דאמרה תורה ימחה שמו ודוחה הלאו דמחיקת השם והאריך בזה הרבה אי זה הוה מצותו בכך יעו"ש. ואנכי לא אבין מה זה ענין לעשה דוחה ל"ת דכ"ז שייך רק בלאו שהוא ככל הלאוין שבתורה בזה הי' מקום לומר דתלוי בענין עשה דוחה ל"ת אבל לא כן הלאו דל"ת כן שהוא רק מכבודו של הקב"ה והוא בעצמו צוה לנו למחוק שמו ית' ומחל על כבודו מה זה ענין לעשה דוחה ל"ת והדבר דוחה להא דמבואר בכתובות ל"ט ע"ב קרע שיראין שלי והפטר וקיי"ל אב שמחל על כבודו כבודו מחול ואף דמלך אין כבודו מחול מ"מ הקב"ה דכ"ע דילי' הוא יכול למחול על כבודו כמבו' בקידושין ל"ב יעו"ש. ועוד דאין זה ענין להא דכבודו מחול דזה רק כשהוא מוחל אבל אינו מזהיר ומצוה על הדבר אבל אם המלך גוזר לעשות דבר הנוגע לכבודו וגזירתו חובה עלינו א"כ אדרבה זהו כבודו שאנו מקיימין גזירתו ואין בזה שום ל"ת רק מצוה וכבודו של השי"ת ורצונו זהו כבודו ואין זה כשאר ל"ת שבתורה דהמה כלליים ועיקרם באו רק לעול על צוארינו ואינם בעיקרם לכבודו יתברך אבל לאו הזה שעיקרו לכבודו ובסוטה גזר אומר למחוק שמו אין בזה שום לאו רק מצוה ואין בזה שום דחיית עשה לל"ת ותמה אני על הגאון שהאריך בזה ולדעתי הדבר פשוט כמ"ש:
ו) ואעורר עוד במה שהעירותי באות ב' דעשה דקריאה בצבור ידחה לל"ת דמחיקה לצורך תיקון והנה מקושיא זו לכאורה הי' נראה להביא ראי' לשיטת מהרי"ק שהובא בדברינו בסי' הקדום דבה"ג שאין חסר ענין שלם רק איזה תיבות אין עליהם קדושת ס"ת שפיר כשר לקרות בו דל"ה שוב כקורא ע"פ יעו"ש. וא"כ משו"ה אסור למוחקו לצורך תיקון דהספר כשר לקרות בו אף קודם התיקון ומש"ה אסור. ובאמת בזה מיושב ג"כ קושיית הטוטו"ד הנ"ל דעשה דכתיבת ס"ת ידחה הלאו ולדברי מהרי"ק מיושב דהרי הדבר ברור דלשיטת מהרי"ק דס"ת כזה כשר לקרות בו א"כ בודאי דגם מצות כתיבת ס"ת מקיים בספר כזה דעיקר המצוה הוא בכדי שיהי' בידו תמיד לקרות וא"כ כיון שהס"ת כשר לקרות שפיר מקיים ג"כ בזה המצוה וא"כ ל"ש בזה עדל"ת דגם קודם המחיקה מקיים המצוה ומשו"ה אסור. אמנם עדיין יוקשה בתפילין דכה"ג פסול שפיר ראוי לומר דעשה דהנחת תפילין ידחה להל"ת. אולם לק"מ דבאמת הרי בעי' בעידנא ורק דמצות קריאה דהוא עשה דרבים דוחה אף דאינו בעידנא וכנ"ל באות ב'. וא"כ בתפילין דאין הדבר בעידנא דהעשה מקיים רק בהנחה ואין זה מצוה דרבים שפיר לא דחי וממ"נ א"ש בין בס"ת בין בתפילין ועפ"ז הי' נראה לחדש דאם צריך להעביר בקולמס על שם הקדוש בס"ת מחמת שהשם נכתב שלא בקדושה וכדומה ורק דיש חששא דבהעברה בקולמס מוחק השם לכ"ע הס"ת כשר לקרות בו וא"צ גניזה. דהרי לשיטת הרמב"ם ומהרי"ק הנ"ל בל"ז כשר ועיקר החשש רק לשי' החולקים וא"כ הרי אליבייהו הס"ת פסול כמו שהוא עתה. וא"כ מותר למחוק לצורך תיקון דעדל"ת כנ"ל. וכיון שמותר להעביר בקולמס א"כ שוב י"ל דכשר ג"כ קודם הע"ק לפמ"ש הרשב"א והובאו דבריו בב"י או"ח סי' ל"ב לענין אותיות שנדבקו וצריך גרירה דכל שמותר לגרור ומועיל גרירה כשר אף קודם הגרירה דכל הראוי לבילה יעו"ש. וא"כ בנ"ד ממ"נ לשיטת מהרי"ק שאסור להעביר בקולמס דל"ש עדל"ת משום דהס"ת כשר, שוב בל"ז כשר וגם להעביר בקולמס א"צ. ולשיטת החולקים שוב מותר להעביר בקולמס ואף דאסור להעביר בקולמס שמא הלכה כמהרי"ק ועובר באיסור מחיקה מ"מ כיון דלשיטת האוסרים מותר להעביר בקולמס כיון שהס"ת פסול אליבייהו כמו שהיא וא"כ כיון שמותר להעביר בקולמס שוב גם קודם לזה כשר כיון שהשם כתוב לפנינו ורק שצריך תיקון שפיר כשר בלא התיקון ממ"נ ואף דאם כשר בל"ז שוב אסור להעביר בקולמס. ז"א דכל עיקר ההכשר משום דמותר להעביר וא"א לומר דשוב אסור ואין זה ענין לדברי תוס' פסחים כ"ו בענין עלה עלי' זכר דבכאן צריכין מקודם להורות הדין דמותר להעביר בקולמס וממילא גם קודם הע"ק כשר. ורק שיש לומר דל"ש בזה עדל"ת כמ"ש באות ב' דהוה ל"ת שבמקדש. וא"כ כ"ז במקום דהשם פסול בודאי. אמנם בענין שאלתינו דפסול רק מספק ושייך לומר בזה עדל"ת וכמ"ש באות ב' שפיר יש לומר דא"צ שום תיקון וכשר ממ"נ. אולם עדיין יש לחלק נ"ד מדברי הרשב"א דשם האותיות נכתבו בקדושה כהלכתן רק שצריך לגרור הדביקות שפיר כשר גם קודם הגרירה אבל בנ"ד דהשם נפסל שפיר יש לומר דכל עוד שלא העביר בקולמס הוה כאילו חסר השם ומה שצריך להעביר בקולמס הוה כמו שצריך לכותבו מחדש דודאי דאין לומר גם בחסר אות כשר הואיל ויכול לכותבו כמו כן במקום דצריך הע"ק אין לומר בזה כל הראוי לבילה ויש סברות לכאן ולכאן ולא נפניתי כעת לברר הדבר ועוד חזון למועד אי"ה: