גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך
סימן יא
א) והנה עד כה דברנו מהחשש הראשון. ועתה נבא לבאר אודות החשש שהביא אחי בשם הרב המורה בקהלתכם שליט"א שחש על יריעה זו מטעם דהוה חק תוכות. וכבוד אחי שליט"א כתב דחק תוכות הוה רק אם נפל טפת דיו לתוך האות ובנטילת הטפה תשאר האות זה הוה חק תוכות אמנם אם הדיו מכסה כל האות הוה רק כמו נטף שעוה על האות דיכול ליטול השעוה והאות כשר דהוה כמו כיסוי על האות כמבואר במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ג והכא נמי הדיו מכסה האות והוה כמו שעוה וכשנוטל הדיו כשר. והביא ג"כ מהדין המבואר בסי' ל"ב בזרק זהב על האותיות דהלל"מ שיהי' נכתבים בדיו יכול להעביר הזהב והאותיות כשרים ואין זה חק תוכות דנוטל הכיסוי וה"ה בנ"ד עכ"ד אחי שליט"א. והנראה בזה. הנה לכאורה צדקו דברי הרב המורה דהוה ח"ת ומה שהקשה כבוד אחי מדברי המג"א בשעוה נראה ליישב ומקודם נביא ראי' דבה"ג הוה ח"ת מדברי המהר"ם וב"ש בסי' קכ"ה הנ"ל שכתבו לפרש דברי הלבוש דאם נפלה טפת דיו על האות ולא נתפשט כלל אז אם האות נתייבש הדין כמו בעפרות זהב הרי שדקדקו רק ולא נתפשט כלל מבואר בפירוש דאם נתפשט מחוץ לאות ג"כ אף שהוא גם על האות מ"מ פסול גם להלבוש משום ח"ת וכ"כ הפר"ח באה"ע שם להדיא שהביא דברי הלבוש דנתייבש ונפל הדיו מעל האות כשר וחלק עליו דגם בה"ג פסול ובב"ח באה"ע שם מפורש יותר שכתב על הלבוש דסברא שכתב להכשיר משום דלא גילה רק הכיסוי ולא עשה יותר אינו אלא לדעת הסמ"ק יעו"ש וכ"כ הטו"ז באה"ע שם בשם הלבוש דבה"ג כשר דלא עשה אלא גילה הכיסוי וחלק עליו יעו"ש הרי דדעת הלבוש באמת כדעת אחי שליט"א. אולם הבאים אחריו הטו"ז והב"ח והפר"ח חלקו עליו דאף בה"ג פסול משום ח"ת כדברי הרב המורה. וממוצא דברי הב"ש מבואר ג"כ שאין זה דומה להך דזרק זהב דשם מיירי דהזהב הוא רק על האותיות ולא סביבם ובה"ג שפיר אם גרר ל"ה ח"ת כדברי מהר"ם בפירושו לדברי הלבוש. אכן בנ"ד שהדיו הי' גם סביב האותיות שפיר היה גם בה"ג ח"ת כדברי הרב המורה:
אכן מה שהקשה כבוד אחי משעוה הנה עינינו הרואות בפר"ח שם באה"ע בסוף דבריו שדחה דברי הלבוש והעלה דבה"ג פסול סיים זולת בשעוה שיש להקל יעו"ש. הרי אף דפוסל בדיו מכשיר בשעוה ובטעם הדבר נראה דאין הענינים דומין דהנה בדיו אם נפלה סביב ממש אצל האות פסול משום דבעינן מוקף גויל ולא דיו וגם שאין האות ניכר. אמנם בשעוה אם נדבק שעוה סביב ממש להאות בלי שום פירוד בין האות והשעוה כשר כיון שהאות ניכר וג"כ מוקף גויל תחת השעוה והסברא לחלק עפ"מ דמבואר בריש זבחים בר מיני' מחריב בי' שלא בר מיני' איני מחריב בי' כמו כן בנ"ד אם נדבקה דיו סמוך ממש למקום האות פוסל את האות לדידן דקיי"ל דלא כהרשב"א שפוסק בזה כל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו ואף להרשב"א היא רק משום דיכול לגררו יעו"ש בב"י או"ח סי' ל"ב שהביאו אבל אם הי' אסור לגררו שפיר הי' פסול. אכן שעוה דהוא אינו מינו איני פוסל אם נדבק סביב האות אם רק ניכר האות וז"ב בלי ספק. וא"כ בזה עיקר הדבר דצריך הסרה היא רק השעוה שעל גוף האות שמעכב שלא לראות האות וא"כ כיון שרק המקום שעל האות צריך הסרה שפיר הוה חק יריכות כיון דהפוכות א"צ שום תיקון ויכול להיות עם השעוה כמו שהי' והוה ממש כמו בזהב. אכן בדיו שצריך ג"כ לגרר הדיו סביבות האות שפיר הוה ח"ת ונכונים דברי הפר"ח וממילא צדקו דברי הרב המורה:
ב) ובזה מיושב לנכון מה שהקשה המחצה"ש באו"ח סי' ל"ב סקכ"ג שם על הדין שכתב המג"א דאם נפלה שעוה וסילקה מותר דהרי כתב הב"ח באו"ח סי' ש"מ דאם נטף שעוה על ב' אותיות מהספר ומחקו בשבת חייב וע"כ הטעם משום דהוה כותב דכ"ז שהי' השעוה עליהם הי' כמחוקים ובתשובות מעג"צ חילק על הב"ח וס"ל דאינו ככותב במחיקת השעוה ואינו אלא כמגלה כתב חתום. והנה לפ"ז אם נימא כדברי המעג"צ שפיר יתכן דינא דמג"א דבה"ג ל"ה ח"ת. אמנם הרי המג"א בעצמו בסי' ש"מ הביא דברי הב"ח להלכה וא"כ בע"כ דסובר דהאותיות הי' מחוקים וע"י הסרת השעוה נכתבו והוה ח"ת יעו"ש והניח הדבר בצע"ג. אכן בדברינו מיושב דבאמת הוה כנמחק ורק מ"י הסרת השעוה מהאות בזה כותבים ולא בהסרת השעוה שסביבות האות דזה אינו לא מעלה ולא מוריד וא"כ לענין שבת חייב ולענין סת"ם וגט ל"ה חק תוכות ומיושב קושית המחצה"ש בטוב. ועכ"פ כיון שכן אין קושי' מהך דשעוה שהקשה כבוד אחי. אכן גם לדברי המחצה"ש שם אין קושי' מהך דשעוה דהרי הוא ביאר שם החילוק בין שעוה לדיו דבשעוה גם קודם סילוק השעוה לא נתבטלו האותיות שתחת השעוה רק הי' מכוסים אבל בדיו הי' מחוקים ולא הי' הכתב בפ"ע רק תעורבת עם הדיו העליונה וע"י המחיקה הוה כאילו נכתב כעת יעו"ש במחצה"ש וא"כ אין קושי' מהך דשעוה וז"ב:
ג) אמנם בגוף הדין נראה לענ"ד דצדקו דברי אחי הרב נ"י דאין לפסול בנ"ד משום ח"ת. דהנה יש להסתפק בהך דינא דח"ת כיון שזה ברור דאם הי' מתחלה דיו על המקום שרוצה לכתוב והדיו מילא שטח גדול מהקלף באופן שבמקום הדיו הי' יכולין לכתוב כמה אותיות והוא מחק או גרר הדיו וכתב אח"כ על המחק או על הגרר אין שום סברא לפסול משום ח"ת ולומר כיון דאם לא הי' מוחק או גורר הדיו לא הי' ניכרים האותיות ורק ע"י שמחק או גרר הדיו נשאר מקום פנוי לכתוב עליו. דז"א דבה"ג ל"ה ח"ת כיון שכעת נעשה הכתב ע"י הכתיבה שכתב הוה חק יריכות ורק אם אחר שכתב האותיות הוצרך לעשות בתוכו דבר מה שיהי' ניכר צורת האות זה הוה ח"ת אבל אם קודם הכתיבה עשה דבר מה בתוכות שפיר מועיל הכתב וזה לא יסתפק בו שום אדם. ומעתה יש להסתפק האיך הדין אם נעשה הדבר בב"א ע"י מעשה בתוכו ויריכו אי הוה ח"ת או חק יריכות אי אמרינן כיון דעכ"פ עשה כעת ג"כ בגוף האות כשר או נאמר דכיון שעשה גם בסביבות האות הוה חק יריכות וח"ת ופסול והספק מושכל:
והנה לכאורה הי' נראה לומר דהדבר תלוי במה שראיתי להגאון רש"ש ז"ל בהגהותיו ביומא ל"ח הקשה בהא דבן קמצר שלא רצה ללמד על מעשה הכתב והרי לשיטת הסוברים דגם בס"ת אותיות השם בעינן כתיבה כסדרן וא"כ האיך כשר לכתוב באופן הזה והרי קיי"ל כל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו אלמא דכל דבר שאינו מועיל אם הוא נעשה באחרונה אף בנעשה בב"א אינו מועיל דהוה כאילו כ"א נחשב אחרון וא"כ ה"נ נחשב כאילו אותיות הראשונים נכתבו באחרונה והוה שלכ"ס ופסול עכ"ק. והגם דבגוף קושייתו כתבתי בתשובה דבמחכתה"ג אין זה ענין להא דכל שאינו בזאח"ז דזה שייך רק שם בהא דקידושין נ"א במקדש אשה ובתה דהתורה אמרה אם קידש אחת ראשונה שוב קידושי שני' אינם חלים וא"כ מה מהני אם קידש בב"א ובשלמא אם הי' הדין דבקידש ראשונה הבת ואח"כ האם מקודשת ורק בקידש האם ואח"כ הבת אינה מקודשת וע"ז הי' אמרינן דאם קידש בב"א ג"כ אינה מקודשות משום דאינם בזאח"ז שפיר הי' נשמע משם דכל דבר דבעי כסדרן ולא בהיפוך אף אם נעשה בב"א אינו מועיל משום דכ"א נחשב אחרון כדברי הרש"ש. אבל הרי שם בין אם קידש ראשונה האם ובין אם קידש ראשונה הבת אין הקידושין חלים על השני' א"כ הרי דהתורה אמרה דבשום אופן אין הקידושין חלים על אשה ובתה וא"כ מה מהני שקידש בב"א הרי התורה אמרה שאשה ובתה אין קידושין חלים בהם וא"כ גם בב"א אינם מקודשות. וכן בתודה אם מקדיש יותר מארבעים חלות כיון דבזאח"ז אין הקדושה חל א"כ גם בב"א אין הקדושה חלה עליהם משא"כ בנ"ד אם כותב כסדרן שפיר חלה קדושה על כל האותיות ורק אם כותב המאוחרות קודם למוקדמות אין הקדושה נתפסת בהן וא"כ שפיר נוכל לומר דאם כותב בב"א שפיר חל הקדושה דעיקר קפידת התורה אינה שיכתוב דוקא המוקדמות קודם רק שלא יכתוב המאוחרות קודם המוקדמות וכמ"ש החת"ס בתשובה חיו"ד סי' רפ"ב בישוב קושית הטו"ז יעו"ש. וא"כ כיון שנכתב כסדרן א"כ עכ"פ לא נכתבו המאוחרות קודם המוקדמות ושפיר קדוש והוה כסדרן ומיושב קושית הרש"ש ותמה אני על הרש"ש בזה עכ"ד בתשובה שם. ועכ"פ יוצא לנו מזה דיש להסתפק בכל מקום שאם נעשה אחד קודם להשני לא מועיל ורק בסדר הנצרך האיך הדין אם נעשה בב"א אם נאמר דעכ"פ קפידת התורה הוא רק שהשני לא יהי' נעשה קודם להראשון ובב"א שפיר מועיל או דאדרבה רצון נותן התורה הי' שהראשון יהי' נעשה קודם להשני ובב"א נהי [דאין השני מוקדם להראשון עכ"פ גם הראשון אינו מוקדם ופסול וזה יש להסתפק בהרבה מקצועות בתורה. [וכעת ראיתי דקושית הרש"ש בל"ז לק"מ ונעלמו מאתו במחכתה"ג דברי התוס' בזבחים דף ל' ע"א דרק במקום ששניהם סותרים אמרינן כל שאינו אבל אם יכולים לחול שניהם שפיר חל בב"א יעו"ש. וא"כ מכ"ש בנ"ד שפיר חל בב"א וז"ב):
ד) והנה הרבה יש להאריך בספק הזה ואין כאן מקומו כי לענ"ד אף אם נאמר דבמקום דצריך לעשות הדבר עפ"י סדר אין מועיל בב"א מ"מ בנ"ד כשר בה"ג דבשלמא במקום דחובה לעשות שניהם וצריך לעשותם כסדרן שפיר יש לומר דבב"א אינו מועיל. אבל בנ"ד באמת א"צ לחקוק תוכות א"כ אף דאם הקדים היריכות להתוכות ל"מ ובמקום שצריך ג"כ לחקיקת היריכות צריך מקודם היריכות ואח"כ התוכות אם אירע שכותב במקום שיש טשטוש דיו וכנ"ל מ"מ אם עושה בב"א שפיר יש לומר דמהני. ואולם יש סברא ג"כ לומר בהיפוך דבשלמא אם מחק מקודם הדיו ואח"כ כתב עליו שפיר הוה רק חק יריכות ובב"א דהוה ג"כ תוכות יש לומר דפסול וא"כ אין הדבר תלוי בספק הנ"ל באות הקדום ולכן לא אאריך כעת בזה שאינו מעניני. ואולם בנ"ד א"צ לכל זה ויש סברא להכשיר בל"ז דהמעיין בדברי רש"י ז"ל בגיטין ד"כ שם בד"ה הא דחק תוכות שכתב לפי שלא צייר האותיות אלא חקק סביבותיהם והעץ נשאר כמו שהי' בדפוס האותיות מאלי' ובד"ה מיחרץ חריץ כתב ולאו ממילא הן אלא ע"י מכת הקורנס הצורה עצמה נמתחת לתוך הרושם והרי כתבה בידים יעו"ש. מבואר מדבריו להמעיין דעיקר פסולא דח"ת הוא משום שלא נעשה מעשה בגוף האות רק סביבותיו ואין הפסול משום שעושה בתוכו רק משום שאינו עושה בגוף האות רק האות נעשה מאליו יעו"ש. וא"כ אם האותיות נעשים ע"י שעשה מעשה כתיבה בתוכו וגם ביריכו שפיר כשר כיון דעכ"פ לא נעשה האות מאליו מה איכפת לנו בזה שעשה גם בתוכו עיקר הלימוד והפסול משום דכתיב וכתב ובעינן שיעשה מעשה בגוף האות ומשו"ה פסול ח"ת אכל אם עושה מעשה בגוף האות ג"כ אינו פוסל מה שעושה ג"כ מתוכו ורק אם גמר כתיבת האות נעשית ע"י ח"ת א"כ קודם שחקק תוכו ל"ה אות ורק ע"י ח"ת נגמר בזה לא מיקרי וכתב אבל אם נעשה הדבר בב"א והאות נגמר ביריכות ותוכות ביחד ולא נעשה האות ממילא הדבר ברור דכשר. וכן משמע מלשון סה"ת שהביא המג"א בס"ק כ"ו בסי' ל"ב שכתב כיון שאינו עושה מעשה בגוף האות הנשאר אלא גורר הסתימה הוה ח"ת יעו"ש. מוכח ג"כ דעיקר הפסול כיון שאינו עושה מעשה בגוף האות וא"כ אם עושה ג"כ מעשה בגוף האות שפיר כשר. ונראה ג"כ ראי' לזה מהא דכתבו הב"י וד"מ באו"ח סי' ל"ב בשם האו"ח והא"ז והב"ש דאם עושה שין של תפילין בדפוס כשר והמג"א בס"ק נ"ז שם הביא ראי' מגיטין דכשדוחק בצד השני נקרא חק יריכות אולם כתב דבעור שהוא רך נדחה גם סביביו והוה ח"ת יעו"ש. ולענ"ד נראה בדעת הקדמונים הנ"ל דבאמת גם המה ס"ל דבעור נדחה גם סביביו כאשר החוש יעיד ע"ז. ומ"מ סוברים כיון דעכ"פ נעשה מעשה גם ביריכות א"כ נעשה מעשה בגופו, אף שנעשה ג"כ סביביו כשר וכמ"ש ומיושב קושית המג"א. ומעתה כיון שהעידו הב"ש והא"ז דכן עמא דבר וכ"כ המג"א וכן נהגו לעשות השינין בדפוס וא"כ מוכח כדברינו דאם עושה ג"כ מעשה בגוף האות שפיר אינו פסול משום ת"ת וזה דבר חדש בהאי ענינא לענ"ד:
ד) ומעתה בענין שאלתינו הנה כבר הבאתי דברי מהר"ם בסג"ר דאם נפלה טפת דיו על הכתב ולא נתפשט לחלל רק ממש על הכתב אם הכתב הי' כבר יבש יכול לגרר הדיו והגט כשר ופירש כן בדעת הלבוש ובזה לא חלקו האחרונים עליו, עכ"פ מבואר חזה דאף שקודם שגירר הדיו הגט פסול משום דהדיו העליונה היא של"ש וכמ"ש בסי' הקדום מ"מ אם גורר הדיו כשר וא"א לומר דסובר דזה רק מגלה הכיסוי כמו בשעוה דא"כ הי' כשר גם בנתפשט סביבו כמו בשעוה ובע"כ דזה מטעם דבאמת אף שנעשה ההכשר בהסרה הזו מ"מ הרי נעשה המעשה בגוף האות ולא סביבו אף שהמעשה נעשה ג"כ ע"י שהסיר הדיו העליונה גם זה נקרא מעשה בגוף האות וכשר דזה הוה חק יריכות וז"ב. וא"כ אם בב"א הסיר הדיו מעל הכתב וסביבותיו כגון שנפלה הדיו על כל שטח האות סביבותיו וגופו וברגע אחת הסיר הדיו מעליו וסביבותיו שפיר כשר בה"ג כיון שנעשה מעשה בגוף האות ג"כ ברגע האחרונה הוה שפיר וכתב וכנ"ל וא"כ לפי המבואר בהשאלה שהסופר נבהל ולחך בפיו כל הדיו וא"כ הסיר בב"א הדיו מעל האות וסביבותיו שפיר כשר בה"ג ול"ה ח"ת וכנ"ל כיון שנעשה ג"כ מעשה בגוף האות ודו"ק:
ו) ונראה להביא ראי' לדברינו דהנה כבר הביא הטור באו"ח סי' ל"ב מחלוקת הקדמונים דעת הסמ"ק דאחר שכבר נעשה האות בכשרות שוב אין בו פסול משום ח"ת ועוד קדמונים ס"ל כן אכן סה"ת והרא"ש פליגי וס"ל דאף בה"ג פסול משום ח"ת. והנה המרדכי בה' קטנות בפ' הקומץ סי' תתקנ"ג הביא דברי המ"ס שהובא ג"כ. בב"י יו"ד סי' רע"ו וז"ל אמר ר"ש לכך נאמר ואבדתם שמם מן המקום ההיא ל"ת כן לה' אבל הדיו שנשפך ע"ג הכתב מותר למוחקו שכן לא הי' שם כוונתו אלא לתקן ה"נ כוונתו לתקן ושרי וסיים המרדכי שם אחרי שהביא דברי המ"ס הנ"ל וקצת נראה סיוע למ"ש לעיל דלא מיקרי ח"ת עכ"ל. והגאון מו"ה מרדכי בנעט זצ"ל בביאורו שם ביאור הכוונה דס"ל להמרדכי דא"א לפרש שם דמותר למוחקו היינו לגרר האות ולכתוב השם מחדש חדא דהרי ר"ת ס"ל דאין כותבין השם על הגרר ועוד דס"ל למרדכי דבה"ג שאין התיקון בא תיכף אסור למוחקו ע"מ לתקנו ובע"כ דנפל הדיו סביבות האות והוא מוחק הדיו שנפלה סביב האות ונשאר השם כבתחילה וא"כ הרי הוה ח"ת ובע"כ מוכח ממ"ס דבה"ג שכבר הי' השם קדוש וכתוב כתיקונו ל"ה ח"ת יעו"ש. ומעתה באמת הקושי' גדולה לשיטת הסוברים דבה"ג ג"כ פסול משום ח"ת מה יענו להך דמס' סופרים הנ"ל כקושית המרדכי. והנה לכאורה רציתי לומר דכונת המ"ס היינו שנשפך הדיו רק על האות ממש ולא סביבותיו כלל והפוסקים יסברו כשיטת מהר"ם בסג"ר הנ"ל דבנפל דיו על האות ג"כ פסול וצריך תיקון ומותר למחוק הדיו העליונה לבד ולזה קאמר למוחקו דזה הוא בעודו לח וכמ"ש רש"י במנחות ל' ע"ב ובה"ג שפיר מותר למוחקו ואין קושי' על הפוסקים הנ"ל וראי' מכאן לשיטת מהר"ם הנ"ל. אבל דוחק הוא לומר דאם נשפך דיו על הכתב שיהי' רק על הכתב בצמצום ולא יצא מגבול האותיות, אכן נראה מזה ראי' לדברינו הנ"ל ובאמת מיירי שהשם כבר הי' יבש ואח"כ נשפך דיו ואם מוחק בב"א הדיו שעל הכתב וסביבותי' שפיר כשר אף לסה"ת והרא"ש הנ"ל ושפיר מיתר למוחקו וזה ישוב נכון. וא"כ בנ"ד ממ"נ מותר דכל עיקר החשש הוא רק לשיטת הסוברים דאף בה"ג שנעשה אחרי שכבר נגמר השם הוה ח"ת. והרי אליבייהו מוכרחין לומר דבה"ג כשר דאל"כ יוקשה ממ"ס הנ"ל וממ"נ צריכים לומר דבנ"ד השם בקדושתו כמו שהי'. ואף שיש לומר דאולי בעת שלחך בפיו הדיו לא נעשה הדבר בב"א ואולי הסיר הדיו שעל הכתב קודם ואח"כ סביבותיו. מ"מ עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וא"כ כבר כתב זקנינו הגאון במנחת יהודא חאו"ח סי' ח' שם דדעת הסמ"ק מצטרפת לס"ס וכ"כ הג"פ בסי' קכ"ה והובא בפת"ש שם דיש לצרף דעת הסמ"ק לס"ס. ובפרט בנ"ד דכבר הביאו האחרונים מדברי הרשב"א בשבת ק"ד שכתב דאינו אלא כדיו שנפל על האות ומעבירו וא"כ מבואר דהרשב"א מכשיר בזה בפשיטות יעו"ש. וא"כ שפיר הוה ס"ס שמא הלכה דכשר בה"ג וכשיטת הסמ"ק והרשב"א ואף אם הלכה כשיטת הפוסקים מ"מ שמא הסיר כל הדיו בב"א וכשר וא"כ צדקו דברי כבוד אחי בזה דאין לפסול בנ"ד משום ח"ת:
ז') אולם יש לפקפק בהיתר הזה. דבגוף הדבר שכתבתי דזה הוה מעשה בגוף האות מה שמסור הדיו העליונה בזה יש לפקפק דבשלומא אם קודם הסרת הדיו העליונה הי' פסול משום דל"ה כתב וע"י ההסרה נעשה כתב שפיר נחשב מעשה בגוף האות. אבל בנ"ד באמת גם בלא הסרת הדיו מגוף האות אם מסיר רק מהתוכות באופן שעל האות ישאר ג"כ הדיו העליונה הי' נחשב כתב ועיקר הפסול הי' רק משום דכתב העליון הוה כתב ופסול משום של"ש וא"כ הסרת הדיו מעל האות אינו פועל כלום לעשותו כתב דזה הוה בל"ז רק להכשירו שיהי' לשמה א"כ מעשה זו המכשרת לא נקראה בשם כתיבה ואם לא הי' מסירה הי' ג"כ כתיבה וא"כ בשלומא אם לא נפל הדיו רק על האות לבד שפיר מועיל ההסרה דבזה ל"ב כתיבה שכבר כתוב ואף שקודם ההסרה פסול מ"מ כשמסיר כשר. אמנם בנפל דיו גם סביביו וא"כ עיקר הכתב נעשה ע"י ההסרה מתוכו וההסרה מעל האות עושה מעשה הכשר ולא מעשה כתב שפיר הוה ח"ת. ובפרט דאם נרצה לומר דזה הוה כתיבה מעשה הלחיכה מגוף האות א"כ כיון שעשה הלחיכה בפה א"כ לא גרע מכותב בפה דאין דרך כתיבה בכך וכמ"ש הרמ"ע בתשובה והובא ב ג"א סי' ל"ב שם. ורק דיש לומר ולחלק בין כותב לכתחילה בפה ובין נ"ד שכבר הי' כתוב כהוגן ורק שהסיר הדיו ואיכא חששא דח"ת בזה שפיר יש לומר דבה"ג כשר כיון דעשה מעשה גם ביריכות, ואולם א"כ שוב ממ"נ א"כ ל"ה כתב כלל כיון שבע"כ מוכרחין לומר דזה ל"ה כתיבה דאל"כ הוה כתיבה בפה וא"כ ממ"נ הוה אחת משתי אלה או דהוה ח"ת או דהוה כתיבה בפה. עכ"ז נראה להכשיר דהרי בל"ז כבר פסק זקנינו ז"ל במנח"י שם בשאלה כזו בס"ת שנדבק אות ותיקנוהו באופן דהוה ח"ת לשיטת החולקים על הסמ"ק. והכשיר מטעם ס"ס שמא הלכה כהרמב"ם דבס"ת אין לפסול משום חסרות ויתרות וכמו שפסקו ג"כ תוס' והר"ן. ושמא הלכה כסמ"ק דבה"ג ל"ה ח"ת יעו"ש. ובאמת בנדון דידי' וכן בנ"ד יש לומר דגם להחולקים על הרמב"ם כשר וכמ"ש מהרי"ק לענין כתיבה על המטלית דכל ספר שאין חסר בו ענין שלם לא פקע ממנו שם ספר ורק דאסור לקרות בו משום דהוה כקורא ע"פ וא"כ בכותב על המטלית דל"ה כקורא ע"פ שפיר כשר יעו"ש והובא דבריו בספר אהל יהושע בסוף סי' כ"ז וא"כ אם נצרף כ"ז שפיר יש להכשיר בנ"ד דהוה רק חשש חק תוכות ועכ"פ ל"ה כקורא ע"פ וא"כ שפיר נוכל לסמוך על זקנינו ז"ל דכשר בה"ג בלי שום תיקון: