גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך
סימן ט
א) נתתי לבי לעיין במה שהעירני אחי מו"ר הגה"ק זצלל"ה בהיותי אצלו באשפצין בעת חליו. לעיין במה שהעיר הגה"ק מסאכטשוב זצלל"ה בעל אבני נזר בהא שהביאו התוס' בעירובין צ"ז בשם רבינו אלי' דקשר של תפילין צריך לעשות בכל יום בעת הנחתן דהמצוה של וקשרתם היא בכל יום והקשו עליו דלדבריו מדוע בחדשות פטור משום דאסור לעשות הקשר והרי כיון שצריך לסותרו בכל יום א"כ הוה קשר שאינו של קיימא ומותר לעשותו בשבת ומדוע חדשות פטור להכניסן וע"כ דהקשר א"צ לעשותו בכל יום ומשו"ה פטור דהוה קשר של קיימא. וע"ז העיר דהרי גם להר"ת עכ"פ נהי דא"צ לסותרו בכל יום ולעשות קשר אבל אם רוצה לסתור הקשר בכל יום ולעשותו מחדש אין כאן איסור וא"כ עדיין יוקשה מדוע חדשות לא הרי יוכל לעשות הקשר על דעת לסותרו אח"כ ביום מחר וא"כ שוב הוה קשר שאינו של קיימא ומותר לעשותו בשבת. והוכיח מזה דבאמת לשיטת הר"ת דא"צ לעשות הקשר בכל יום בע"כ דלא רק דא"צ ורק דאסור לסותרו ולקושרו מחדש כיון דיהי' קשר שאינו של קיימא ולשיטה זו באמת בעינן בתפילין קשר של קיימא דאל"כ לא הוה וקשרתם דאין זה קשירה וא"כ אם יכוין לסותרו מחר לא יקיים בזה מצות תפילין ושוב אסור להכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד, ועפ"ז קורא תגר על מנהג העולם שאם שואל אחד תפילין אצל חבירו ואין הקשר מתאים אליו הוא משנה הקשר ועושהו לפי מדתו ואח"כ כשמחזיר התפילין לבעליהם המה משנים שוב הקשר. דהרי כיון שהשואל מחויב להחזיר התפילין לבעליהם והבעלים יסתרו הקשר ויעשו קשר אחר א"כ הוה קשר שאינו של קיימא ואינו יוצא בזה ידי מצות תפילין לדידן דקיי"ל כר"ת וא"כ נמצא דאם שואלין תפילין מאחרים וצריך לשנות הקשר אין השואל יוצא כלל בתפילין אלו והעולם אין נזהרים בזה עכ"ד הגה"ק הנ"ל ואחי הגה"ק ז"ל העירני לעיין בזה וליישב מנהגן של ישראל ונצטער שאין ביכלתו לעיין בזה כי הרופאים פקדו עליו שלא לעיין בשום דבר ולזה העירני לעיין בזה:
והנה האמנם לא ראיתי דברי הגה"ק הנ"ל כי אין ספרו תח"י עכ"ז בהיות שנוגע למנהגן של ישראל וגם דבר שנצטער עליו אותו צדיק אחי הגאון ז"ל אמרתי לעיין בדבר ותלי"ת עלה בידי ליישב הקושיא והנח להם ישראל אם אינם נביאים הם בני נביאים ומנהגן של ישראל תורה היא ואען ואומר. דהנה בגוף קושיית הר"ת על רבינו אלי' דהרי הוה קשר שאינו של קיימא נראה לכאורה לתרץ דהנה גוף הטעם דקשר שאינו ש"ק מותר לעשותו בשבת לכאורה אינו מובן דבשלמא להסוברים דקשר ש"ק הוא רק אם הוא מעשה אומן שפיר מובן החילוק. אמנם לשיטת הסוברים דעיקר הדבר תלוי אם עתיד להתירו או לו כמבו' באו"ח שי"ז וכנראה גם התוס' בכאן אזלי בשיטה זו אינו מובן מדוע אם עתיד להתירו בעוד יום או ז' ימים כפי השיטות באו"ח שם מדוע עי"ז פטור ולא ראיתי מי שיבאר הדבר. ולענ"ד נראה דהנה מצאתי להרשב"ם בב"ב דף נ"ב ע"א בד"ה דבי דרי שכתב שם דבר חדש דכל תיקון שסופו לסתור אינו אלא קלקול ומעיקרא לאו מתקן הוא יעו"ש והסברא בפשוט כמו דקיי"ל בסותר ע"מ לבנות ומוחק ע"מ לכתוב בשבת דחייב הרי דבכל דבר אזלינין בתר סופו של דבר ואם סותר ע"מ לבנות הוה בונה א"כ ה"ה בהיפוך אם מתקן ע"מ לקלקל ג"כ אזלינין בתר סוף המעשה דהיתה במחשבה תחילה ומעיקרא מקלקל הוא ומובן טעם הרשב"ם. וא"כ שפיר מובן הטעם דבקשר שעומד להתירו פטור עליו בשבת משום דהוה מקלקל וכדברי הרשב"ם וזה טעם חדש בעזה"י ומעתה לכאורה לפ"ז זהו רק בשאר קשר אמנם בתפילין להסובר דצריך לקשור בכל יום א"כ שפיר הוה קשר אף דעתיד להתירו מ"מ הרי התרה זו היא לצורך קשירה מחדש ביום מחר וא"כ אדרבא גם ההתרה נקראת קשירה כמו בסותר ע"מ לבנות במקומו והגם דלא מצינו בסתירת קשר ע"מ לקשור דיהא מלאכה כמו בסותר ומוחק אבל עכ"פ הקשירה בודאי דהוה מלאכה אף דעתיד להתירו משום דגם ההתרה תהי' ע"מ לקשור מחדש וא"כ לכאורה מיושב קושיות התוס' על רבינו אלי' דבתפילין שפיר חייב גם בכה"ג אף דעתיד להתירו. אכן נראה בדעת התוס' שהקשו שפיר דבשלומא אם הקשר השני הי' של קיימא ואינו עומד להתירו שוב שפיר הי' מקום לומר דגם הראשון הוה קשר. אבל לשיטת הרבינו אלי' דצריך להתירו בכל יום א"כ גם הקשר השני אינו של קיימא דעומד להתירו אף דשוב עומד לקשור אבל שום קשר אינו באופן שלא יהי' עומד להתירו א"כ שפיר לא הוה מתקן ושפיר הקשו:
ומעתה כ"ז לשיטת רבינו אלי' אבל לדידן דא"צ קשירה בכל יום א"כ נהי דזה הקשר שעושה כעת יכול לעשות על דעת לסתור אח"כ אבל ביום מחר הרי יצטרך לקשור מחדש וזה הקשירה שוב תהי' של קיימא והא ודאי דלא מהני לזה דעתו שבכל יום יקשור ויסתור כיון שמצד הדין אין צורך בזה בודאי לא יזכור לעולם לסתור בכל יום ובפרט דהמה אינם שלו ושמא זה שאבדם יתן סימן ויקח אותם וא"כ הוא בודאי לא יסתור הקשירה בכל יום שלא לצורך וגם המוצאם בעצמו לא יזכור בכל יום לסתור הקשירה ורק לשיטת הרבינו אלי' דצריך בכל יום קשירה א"כ בודאי יקשור אותם בכל יום אכן לדידן דא"צ בכל יום אף אם יעשה היום הקשר על דעת לסתור מ"מ אח"כ שוב יעשה קשר שיהא של קיימא וא"כ בה"ג גם הסתירה אינה קלקול בשום אופן ושפיר חייבין על הקשירה אף אם יהא דעתו לסותרו כיון שעתיד לחזור ולקושרו במקום הזה ויהי' קשור תמיד א"כ בזה לא הוה מקלקל בקשירה רק מתקן אף דיהא בדעתו להתירו אח"כ ומיושב קושית הגה"ק הנ"ל:
ב) זהו חדא ועוד בה שני' נראה לומר בישוב קושית הגה"ק הנ"ל. דהנה בגוף קושית התוס' על רבינו אלי' ראיתי להישועת יעקב ז"ל באו"ח סי' כ"ה כתב ליישב עפ"מ דמבואר בסוכה דף ז' דאמרינן מגו דהוה דופן לענין סוכה הוה ג"כ דופן לענין שבת הרי אע"ג דמצד עצמו אין זה חשיב דופן לענין שבת לחייב עליו מ"מ הואיל וכעת דופן זה נחשב דופן לגבי מצות סוכה הוה ג"כ דופן לענין שבת וא"כ גם בנ"ד אע"ג דקשר שאינו של קיימא אין איסור בשבת אמנם בקשר תפילין בשבת בקשר כזה דלענין תפילין הוה זה קשר א"כ גם לענין שבת נחשב קשר אע"ג דאינו של קיימא ומשו"ה חדשות אסורות כיון דבזה נחשב גם קשר שאינו ש"ק לקשר גמור דאסור בשבת מטעם מגו דהוה קשר לענין תפילין הוה ג"כ קשר לענין שבת עכ"ד הישועי"ק וכדבריו כתב ג"כ המרדכי בפ"ק דחולין בישוב קושית התוס' הנ"ל יעו"ש. אכן נראה בדעת הר"ת דהקשה קושי' זו ולא ניחא לי' בתירוץ הזה דנראה דיש לחלק בין הא דסוכה לכאן דבשלומא בסוכה דמעיקר הדין בעינין גם בסוכה ג' דפנות ורק דהלל"מ דסגי בשלישית אפי' טפח ואמרינין דטפח זה חשוב כדופן שלם שפיר אמרינין מגו דהוה דופן לענין סוכה דבעינין ג"כ ג' דפנות ואעפ"כ אמרינין דטפח זה דינו כדופן שלם ה"ה דנחשב דופן לענין שבת. אמנם לענין תפילין דלדעת רבינו אלי' דצריך לעשות קשר בכל יום א"כ בזה ראינו דהתורה הקפידה דוקא בקשר הזה שיהי' קשר שאינו של קיימא דהרי לא יצויר כלל בתפילין קשר ש"ק כיון דבכל יום צריך לסותרו ולקשור מחדש וא"כ ראינו דתפילין ושבת המה בענין זה חלוקים בדינייהו ובתפילין הוא ממש בהיפוך מבשבת דבשבת חייב דוקא בקשר של קיימא ובתפילין מעיקר המצוה בעינין דוקא קשר שאינו ש"ק והאיך שייך לומר בזה מגו, והדבר דומה מ"ש בתוס' ביבמות ד' ע"א דמשו"ה לא נוכל ללמוד מיבום דדוחה לאו שיב"כ משום דמצותו בכך והמהרש"א שם ביאר דזה באמת פירוש דברי הש"ס הכא חד איסורא דמצותו בכך יעו"ש, וכמו כן בנ"ד בענין מגו דלדעתי זה ענין לימוד זמ"ז במקום שבאו ביחד דבה"ג למדין זה מזה דכעין זה כתבו התוס' בזבחים כ"ג ע"א דמתוך שמרצה בציבור מרצה נמי ביחיד הוא לימוד בבנין אב שנלמד זמ"ז יעו"ש וכמו"כ לדעתי ענין מגו היא למוד דכיון דהוה דופן לענין סוכה א"א לומר דלא ליהוי דופן לענין שבת היכא שבאו ביחד וא"כ בתפילין דמצותן דוקא בקשר שאינו ש"ק ל"ש לומר מגו דהוה קשר לענין תפילין הוה קשר לשבת אם הדין שונה מבשבת מהיפוך להיפוך ואין זה ענין לסוכה דף ז' הנ"ל ומיושב קושית הישויע"ק הנ"ל. ונראה להביא ראי' לזה דלשיטת רבינו אלי' ל"ש לומר בזה מגו. דהנה יש להקשות לשיטת רבינו אלי' דצריך לקשור בכל יום וא"כ למאן דסובר שבת זמן תפילין וגם המשנה בעירובין הנ"ל סוברת כן האיך יוכל להניח תפילין בכל שבת הרי אם שבת זמן תפילין צריך ג"כ לעשות הקשר בשבת לשיטת רבינו אלי' והאיך מותר לעשות הקשר בשבת וע"כ כיון דלשיטתו צריך לעשות הקשר בכל יום וא"כ הוה קשר שאינו ש"ק ומותר לעשותו בשבת וא"כ אם נאמר דלרבינו אלי' משו"ה חדשות אסורות משום דאסור לעשות הקשר משום מגו וא"כ איך אפשר שיהי' שבת זמן תפילין. וע"כ דלשיטתו ל"ש בזה מגו כלל כיון דהדין חלוק בזה משבת וכנ"ל. ומעתה לפ"ז כ"ז רק לשיטת רבינו אלי' דצריך לעשות הקשר בכל יום וא"כ בזה הקפידה תורה דוקא שיהי' קשר שאינו של קיימא ול"ש לומר מגו וכנ"ל. אמנם לשיטת רבינו תם דאינו צריך לעשות הקשר בכל יום וא"כ אף אם נאמר דגם בעושה הקשר בכל יום יוצא בזה. אמנם עכ"פ כיון שמעיקר הדין אינו צריך לעשות בכל יום הקשר וא"כ שוב הוה ממש כמו בסוכה וא"כ אף אם עושה קשר שאינו ש"ק שייך לומר בזה מגו דהוה קשר לענין תפילין הוה קשר גם לענין שבת ואסור גם קשר שאינו ש"ק ומיושב קושית האבני נזר הנ"ל דשפיר אין עצה בה"ג שיהי' בדעתו חזור ולהתירו אף אם נאמר דיוצאין בה"ג מצות תפילין מ"מ אסור לעשותו בשבת וכנ"ל:
ג) ועד השלשה אני בא בישוב קושית הגה"ק הנ"ל, דהנה בגוף קושית הר"ת על רבינו אלי' לכאורה נראה לתרץ דהרי קיי"ל באו"ח סי' שי"ז דגם בקשר שאינו ש"ק אם הוא מעשה אומן אסור בשבת מדרבנן עכ"פ וא"כ הרי קשר של תפילין הוה מעשה אומן כמבואר בחולין דף ט' דתפילין בי בר חבי משכח שכיחי וכתבו תוס' שם דהמה הסופרים העושים קשר ות"ח צריך לידע זה מבואר דאין זה מעשה הדיוט וא"כ גם באינו של קיימא אסור ומשו"ה חדשות אסורות ומיושב קושית התוס' על הר"א, וראיתי ג"כ בישויע"ק או"ח סי' שי"ז כתב לתרץ קושית התוס' עפ"מ דמבואר בב"י שם דאם אינו עומד להתירו באותו יום ורק למחר אף קשר הדיוט אסור מדרבנן וא"כ גם לרבינו אלי' כיון דאינו מתירו היום רק למחר אסור מדרבנן עכ"ד. אכן לענ"ד תירוץ זה וגם תירוצי אין בהם כדי להעלות ארוכה דהרי קיי"ל באו"ח סי' שי"ז שם דלצורך מצוה מותר לעשות בשבת קשר שאינו ש"ק אף מעשה אומן והוא מהמשנה דסוף שבת. וא"כ בזה דהיא צורך מצוה הצלת תפילין אין שום איסור ושפיר הקשו תוס' והפלא על הישויע"ק ז"ל שנעלם ממנו דבר זה בעידנא דעסיק בי' אכן עדיין יש להקשות להמבואר בפסחים דף י"א גבי בכור דאין מקיזין לו דם אפי' במקום שאין עושין בו מום מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית לי' במקום שאין עושין בו מום אתי למיעבד במקום שעושין בו מום יעו"ש. וא"כ גם בנ"ד יש לומר הואיל והוא מצא תפילין ובהול להצילם הן מחמת שיווי ערכם והן מחמת הצלת קודש אם נתיר לו בכונה להתירם ביום מחר ישכח ויקשרם גם בלא זו וגזרה זו שייכה ג"כ במקום מצוה כמו שם בהך דבכור וביום מחר בודאי ישכח להתירו. ואף דמבואר בפסחים שם משום חומרא דשבת מיבדל בדילי זה רק דהמעשה נשתנה כמו בהך דשמן שניחוש שיבא להסתפק משמן זה בזה שייך לומר מיבדל בדילי. אבל בנ"ד שזה המעשה בעצמה אם עושהו בכונה להתירו רו ביום מחר הוה קשר שאש"ק ובלא כונה זו הוה קשר ש"ק והוא בהול בזה בהצלת התפילין בודאי דשייך לומר דמתוך שהוא בהול ישכח לקשור בכונה זו ויבא לקשור בסתם ויעבור באיסור שבת דאורייתא, וא"כ מה הקשו תוס' על רבינו אלי' הרי שפיר יש לומר דמדרבנן אסור וכתירוץ הישויע"ק ובזה ל"ש התירוץ שכתבתי דלדבר מצוה שרי דזה רק אם אינו בהול אבל בכאן דהוא בהול שפיר אסור ול"ש לומר איבדל בדילי בזה שתלוי במחשבתו ובודאי ישכח ומה הקשו. אמנם נראה דשפיר הקשו דהרי לשיטת רבינו אלי' דבכל יום צריך לקשור מחדש א"כ בזה א"צ שיזכור דהרי כל קשר של תפילין עשוי רק ליום ומחר יתירנו וא"צ בזה דעתו כלל דסתמו כפירושו וגם מחר בודאי יתירנו וא"כ בכל אופן שיהי' לא יצויר בקשר של תפילין איסור תורה ורק איסור דרבנן וזה שרי במקום מצוה וכנ"ל ושפיר הקשו התוס':
והן עתה כ"ז רק לשיטת רבינו אלי' דצריך להתיר בכל יום שפיר אין איסור. אכן לשיטת הר"ת דא"צ קשירה בכל יום וא"כ אף אם יכוין שיהא קשר זה רק ליומו מ"מ בזה שוב גזרינין הואיל ובהול הוא ישכח לעשותו לכונה זו. וגם למחרת ישכח להתירו הואיל וסתם קשר של תפילין עשוי על כל הזמן וא"כ הואיל וסתם קשר של תפילין הוה של קיימא שפיר ל"מ עצה הנ"ל דגם בה"ג אסור עכ"פ מדרבנן שמא יבא לידי איסור תורה ומיושב קושית הגה"ק הנ"ל. ואף דבשבת קנ"ג הוא איבעיא בש"ס אי במציאה ג"כ שייך לומר אדם חס על ממונו כמו בכיסו או לא וללישנא קמא בש"ס בשם פשיטא לי' דבזה ל"ש אדם חס על ממונו ואינו בהול והכי קיי"ל באו"ח סי' רס"ו דרק בכיסו ולא במציאה וא"כ כאן בתפילין דמציאה היא ל"ש אדם חס, אמנה בנ"ד דהיא תפילין ויש בזה הצלת כתבי קודש מבזיון ויש בזה ג"כ חסרון כיס שפיר יש לומר דאדם בהול ואם לא נתיר לו יעשה באיסור גמור וכמו בכיסו ממש וז"ב. [וכה"ג כתב הרע"ב בפ"ד דר"ה מ"ח דמש"ה בתינוקות שמתעסקין עמהם אפי' בשבת משום דל"ש שמא יעבירנו אלא בזמן שהוא חייב משא"כ באינו חייב אינו טרוד ולא ישכח את השבת ועיי"ש] ועכ"פ קושית הגאון הנ"ל מיושבת שפיר ודוק.
ד) ובדרך זה נראה לענ"ד לתרץ דקדוק עצום בש"ס דעירובין שם במשנה דקתני אבל בחדשות פטור, ודברי הש"ס תמוהים מאד דכיון דבחדשות הטעם משום דצריך לעשות קשר וזה אסור בשבת א"כ מדוע קתני פטור דמשמע אבל איסורא ליכא ובאמת הרי יש בזה איסור תורה לשיטת ר"ת דצריך קשר של קיימא ומדוע קתני רק פטור דמשמע דאם רוצה יוכל להכניסם ובאמת הדבר איסור גמור ואין תח"י מפורשי ש"ס עירובין לראות אם העירו בזה והוא דקדוק עצום מאוד. ועוד יותר דבאמת בברייתא שהביא הש"ס בדף צ"ז מבואר רבי יהודא אוסר בחדשות וא"כ מדוע במשנה קתני פטור. אכן בדרכינו הנ"ל נראה לבאר הדבר דהרי כבר הבאתי קושית הגה"ק הנ"ל דהרי עכ"פ יכול לקשור לשם קשר שאינו ש"ק דאין בזה איסור ותירצתי דכיון דסתם קשר ש"ת הוא לקיום יש לחוש שמא הואיל והוא בהול ישכח ויעשנו בסתם ויעבור באיסור תורה. והנה יש לומר דהדבר תלוי במחלוקת רבי יהודא ורבנן בפסחים י"א שם בבכור שאחזו דם דחכמים מתירים להקיז ובלבד שלא יטיל בו מים ורבי יהודא אוסר וביאר הש"ס דפליגי דרבנן סוברים מתוך שאדם בהול על ממונו אי לא שרית לי' כלל אתי למיעבד במקום שעושה בו מום ור"י סובר דאדרבה הואיל ובהול אי שרית לי' אתי למיעבד במקום שעושה בו מום. הרי דר"י ורבנן פליגי בזה במקום שבהול אי מתירין לו או לא וא"כ בנ"ד לרבנן דסברי דהואיל ובהול מתירים לו בכדי שלא יבא לאיסור תורה גם בנ"ד יש להתיר לעשות קשר שאינו ש"ק כדי שלא יבא לעשות קשר ש"ק. וא"כ שפיר מותר באמת להכניסם בעצה הנ"ל ורק דאעפ"כ אין עליו חובה להכניסם הואיל ויש מקום לחוש שיבא לידי איסור תורה ולכן אם רוצה למנוע מזה אין עליו חובה ופטור הוא אכן בישנות דאין בזה שום בית מיחוש שפיר חייב ולכן המשנה שפיר נקטה בלשון פטור דלדידן דקיי"ל בהך דבכור שאחזו דם כרבנן באמת אין בזה איסור דיכול להכניסם בעצה הנ"ל ורק כיון דיש בזה חשש אין עליו חובה ורק פטור ומותר לעשות בעצה הנ"ל. וכ"ז המשנה דסוברת כשורת ההלכה כחכמים שם. אכן רבי יהודא לשיטתו דסובר שם דהואיל ובהול אי שרית לי' אתי למיעבד איסור תורה וא"כ אליבי' שפיר אסור בה"ג וא"כ משו"ה קאמר בלשון אסור דאליבי' גם בעצה הנ"ל אסור ולשיטתייהו אזלי בזה חכמי המשנה ורבי יהודא ומיושב הדקדוק הנ"ל ונכון. ועלה בידינו בעזהי"ת ליישב מנהג] של ישראל פורה ואדרבה כפי דרכנו בזה מבואר ראי' גדולה מלשון המשנה דקאמר פטור דיוצאין בה"ג דאל"כ מדוע לא קתני אסור וע"כ דבה"ג יוצאין ומשו"ה קתני פטור וכנ"ל ומבואר דמנהג ישראל תורה:
ה) אכן בגוף קושית הישויע"ק הנ"ל באות ב' בישוב קושית התוס' דמשו"ה אסור מטעם מגו וכנ"ל לענ"ד נראה דשפיר הקשו התוס' דהרי מבואר בש"ס שם בדף צ"ז זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין ומבואר דאם אינו יוצא המצוה אסור להצילו בשבת על גופו. וא"כ הרי במשנה מבואר בד"א בישנות אבל בחדשות פטור ופירש הש"ס דישנות היינו מקושרות. ומעתה קשה לדעת רבינו אלי' מה חילוק בין חדשות לישנות הרי גם בישנות בזה הקשר שהי' כבר אינו יוצא כיון דלשיטתו צריך לעשות בכל יום וא"כ אם אינו קושר מחדש אינו מקיים המצוה ואם אינו מקיים המצוה א"כ אסור ללובשם כמו בעניבה דפסולה בתפילין וע"כ דיצטרך מחדש לקושרם ורק דאין זה איסור כיון דהוה קשר שאש"ק וא"כ בחדשות אמאי פטור וממ"נ קשה מדוע בחדשות אסור הרי הוה קשר שאש"ק מה תאמר דאמרינן מגו א"כ מדוע בישנות מותר הרי גם באלו צריך לעשות הקשר מחדש וע"כ דכיון דהוה קשר שאש"ק מותר ול"א מגו וממ"נ מוכח כשיטת ר"ת והקשו תוס' בתורת ממ"נ ודו"ק:
ו) וחוץ לזה בגוף הדבר שרצה הישויע"ק לדון בכאן מתורת מגו אם שכדבריו כתב גם במרדכי וכנ"ל. לענ"ד הדבר תמוה מאוד דבשלמא שם בדופן דמה דבשבת לא חשיב דופן הוא משום דמקצת דופן לא הוה ככולה דופן וא"כ בשבת שבחג הסוכות דאמרינן לענין מצות סוכה דשלישית אפי' טפח הוה דופן שפיר אמרינן מגו דהוה דופן לענין סוכה אף שהיא רק טפח הוה דוכן גם לענין שבת. ואמנם בקשר הכי קשר שאינו של קיימא להנך דעות דתלוי בזה אי דעתו להיות קשר לעולם או לא הכי עשיית הקשרים שונים זמ"ז הרי עשיית שניהם בשוה ואינו ניכר שום חילוק ביניהם ורק דזה מחשבתו לקיום וזה אין מחשבתו לקיום וחסרה המחשבה ובשבת דבעינן מלאכת מחשבת אינו חייב בה"ג ובתפילין ל"ב מלאכת מחשבת רק מעשה הקשר והיה קשר והאיך שייך לומר בזה מגו הכי בתפילין בעינן המחשבה ובשלמא בדופן דגם בסוכה בעינן מעשה עשיית הדופן וכיון דלענין סוכה הוה דופן גם לענין שבת הוה דופן. אמנם בקשר דהפטור בשבת לאו משום דאין זה קשר דבאמת הוה זה שפיר קשר ורק שהתורה פטרה משום דלא הוה מלאכת מחשבת והאיך שייך לומר בזה מגו דהוה קשר לתפילין הוה קשר גם לענין שבת והכי בשבת אנו אומרים דאין זה קשר הרי גם בשבת הוה קשר ורק דחסרה המחשבה ומשו"ה פטרה תורה ול"ש בזה מגו וז"ב ואמת וצדקו דברי התוס':