אור ברסלב

גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך

סימן ו

סימן ה

המשך תשובה הנ"ל

א') הנה הארכנו בזה ועלה בידינו בעז"ה דהס"ת בקדושתו אף בנפסל או נחסר ומעתה החובה עלינו לתרץ קושית הרב מנאנאש הנ"ל דלדברי החת"ס מהראוי שאם כבר נתקדשה בקדושת מזוזה או תפילין מהראוי דשוב יהי' מותר לתקן ודחיית מעכ"ת חוזר ונראה וכנ"ל. והנה כבוד מעת"ה ערך ג"כ מערכה בקושיות עצומות על החת"ס דלדבריו נמצא דאם אירע איזה פסול בפרשיות הראשונות מדוע יהי' פסול לכתוב פרשה אחרת הרי כיון דכבר חלה על הפרשה האחרונה קדושה שוב יהא מותר לכתוב אחרת פרשה ראשונה ול"ש בזה שלא כהדרן דזה רק שאין הקדושה חלה על האחרונות אם לא נכתבו לפניהם הראשונות ובנ"ד הרי בעת הכתיבה כבר הי' כתוב לפניהם וחלה קדושה גם על האחרונות א"כ יוכשר ע"י שיכתוב מחדש פרשיות הראשונות ולהיפך מצינו בתשובות גדולי האחרונים הובא דבריהם בבאה"ט ושע"ת באו"ח סי' ל"ב דבה"ג פסול ואין לו תקנה. ועוד יותר תמה מדברי החת"ס בעצמו בחידושים למס' שבת דף ע"ט כתב לפרש הא דנקט פרשה קטנה שמע דהוצרך לפרושי שמע משום דד' פרשיות מעכבות זא"ז לא משכחת שיצטרך לפרשה אחת אלא כשנפסלה לו אחת מן הפרשיות והואיל דבעינין כסדרן א"כ כשנפסלה פרשת שמע מוכרת לכתוב שמע והי' אם שמוע משא"כ כשנפסלה לו והי' א"ש האחרונה א"צ לכתוב אלא והי' לחודי' והו"א שזה הוא הפרשה הקטנה לזה קמ"ל דפרשה קטנה היא שמע כו' עכ"ד הנחמדים. מבואר דעת החת"ס בעצמו דאם נפסל גם אחר שכבר חלה עליו הקדושה ג"כ פסול מחמת שלכ"ס. ועוד תמה מתשובותיו בחו"מ סי' קפ"ט דנראה שם מבואר דאף בה"ג שכבר נכתב בכשרות שייך החשש דשלכ"ס והאריך מעכ"ת בביאור הקושיות וסיים דדברי רבינו החת"ס סתראי נינהו. וסיים מעכ"ת וז"ל עפ"ד אלו נתברר לנו דלהלכה אין מקום לדברי החת"ס אלו. ואין רצוני להעתיק כל דברי מעכ"ת כי הדברים גלויים לפניו:

ולענ"ד בזה שדעת כת"ה שדברי החת"ס המה דחויין קורא אני על רבינו החת"ס משה אמת ותורתו אחת. והאמנם דלענין דינא אינני מחולק עם מעכת"ה והדין עמו דאף בכבר נכתב בכשרות פסול אח"כ וגם החת"ס יודה בזה כאשר כתב בעצמו במקומות שהובאו למעלה. ואולם במחכת"ה של מעכת"ה ודעימי' הרה"ג מנאנאש לא ירדתם לעומק דבריו של החת"ס וטעיתם בפירוש דבריו ועי"ז הרביתם להקשות עליו ובאמת משנתו ברורה אין בה נפתל ועקש ח"ו כאשר אבאר. ותחילה אומר מה שיש להעיר ע"ד החת"ס גם בלא דבריכם ורק לפי הבנתכם דעיקר הכונה כיון שכבר נכתב פעם אחת בהכשר וחל עליו קדושה שוב אינו נפסל. דהנה לכאורה בגוף דברי הטו"ז שהוכיח מדברי התוס' אלו דפסול שלא כסדרן הוא רק בכל פרשה ופרשה ולא דהפרשיות צריכין להיות כסדרן דא"כ שוב יוקשה כיון דעכ"פ כל פרשה בפ"ע צריכה להיות נכתבת כסדרן בתפילין ומזוזות ובס"ת אף בה"ג כשר וא"כ הרי פסול שלכ"ס הוא מה"ת ואף ספק שלכ"ס פסול כאשר הביא מעכ"ת ג"כ מדברי הפוסקים. וא"כ הרי יש לחוש שמא בעת הכתיבה נכתבה שלא כסדרן דהרי ס"ת שבלה מיירי שבלה מרוב ימים וא"כ מי זוכר האיך נכתבה ואולי נכתבה הפרשה שלא כסדרן. ול"ש לומר בזה אחזוקי ריעותא לא מחזקינין דהרי כתב הטו"ז ביו"ד צ"ט דרק במקום שאסור עי"ז מדינא שייך לא מחזקינין ריעותא יעו"ש מ"ש בפירוש דברי הטור וא"כ מכ"ש בנ"ד שבאמת נכתבה לס"ת והס"ת כשר גם בה"ג ואין זה ריעותא כלל ומדוע הוצרך לטעם דאין מורידין הרי בל"ז פסול משום ספק שלכ"ס. והגם דיש לומר דזהו חששא רחוקה לחוש שכתב הפרשה שלא כסדרן וכתב תיבות מוקדמות באחרונה וזה באמת חששה רחוקה מאוד ואין זה נכנס בגדר ספק כלל ולמילתא דל"ש ל"ח. ואולם הרי זה יוצדק רק לדעת הטו"ז דמפרשה לפרשה ל"ש שלכ"ס ושפיר אין חשש רק באותה פרשה עצמה שנכתבה שלא כסדרן זהו חששא רחוקה. אכן לדעת החת"ס דסובר דאף מפרשה לפרשה שייך שלא כסדרן ורק בס"ת הטעם כיון שכבר נגמר פ"א בקדושה שוב לא פקעה עי"ז שוב יוקשה הרי יש לחוש דלא נתפס הקדושה בשום פעם דאולי אירע איזה פסול ביריעה זו שנכתבה עלי' פרשת שמע אחרי שכבר היתה כתובה וגנז היריעה וכן יש לחוש שמא באמת הסופר כתב יריעות אלו שכתובים בה פרשת והי' אם שמוע קודם לפרשת שמע ומעולם לא נכתבה פרשה זו אחר פרשת שמע דהרבה פעמים נזדמן כזה שכותב הסופר יריעות מאוחרות קודם למוקדמות וא"כ מעולם לא חלה על פרשה זו קדושה כסדרן וא"כ קשה מדוע צריך לטעמא דאין מורידין אם נאמר דאף הפרשיות צריכין להיות כסדרן וכנ"ל:

והנה לכאורה יש לומר עפמ"ש הר"ן בחולין בסוגי' דשולח ירך לענין למכור לנכרי נבלות דזה תלוי בזה דאם מותר לקנות מהם אסור למכור להם ואם אסור לקנות מהם מותר למכור להם יעו"ש. וכמו כן בנ"ד באמת הא דס"ת א"צ כסדרן ומותר לכתוב מאוחרות קודם זה רק כיון דקיי"ל דאין מורידין וס"ת שבלה אין עושין מהן מזוזה וא"כ אין בזה שום חשש תקלה אכן אם הי' הדין דמורידין ומותר לעשות מזוזה שפיר נהי דס"ת א"צ כסדרן מ"מ פרשיות אלו צריכות להיות נכתבות כסדרן מחשש שמא אחר שתבלה הס"ת יעשה ממנה מזוזה. ואולם ז"א דרק בשם דהוא חשש קרוב שחששו חז"ל שמא יחזור וימכרנה לישראל שפיר כתב הר"ן. ואולם בנ"ד אף אם הי' הדין דמורידין מ"מ א"צ לכתוב הס"ת כסדרן דזה חשש רחוק מאוד שהס"ת תבלה ויעשה מפרשיות אלו מזוזה וא"כ שוב יוקשה כנ"ל. הגם שיש לומר דגם זה חששא רחוקה היא לחוש שנכתבו שלא על הסדר. ואולם היותר נראה דהנה באמת קדושת ס"ת חמורה יותר מתפילין ומזוזות ואעפ"כ קיי"ל דבס"ת לא בעינן כסדרן ובתפילין ומזוזה בעינין כסדרן. ויוקשה טעמו של דבר ואולם נראה דבאמת זהו הטעם כיון דס"ת חמורה קדושתה א"כ להיותה חמורה חלה הקדושה אף שלא כסדרן ותפילין ומזוזה דקלה קדושתן מקדושת ס"ת בזה אמרינן דרק אם כותב כסדרן אז מצאה הקדושה מקום לחול אבל אם מקדים המאוחר אין הקדושה חלה על המאוחרת וכדברי החת"ס. וכן באמת הדבר ברור ואף החת"ס יודה בזה דאף אם כבר נכתב כסדרן ונתקדש בקדושת מזוזה עכ"ז אם אח"כ נפסלה הפרשה הראשונה אינו מועיל כעת שיכתוב מחדש דנהי דבס"ת מועיל אם מתקן זה רק בס"ת שקדושתה חמורה וחל אף שלא כסדרן אכן בתפילין ומזוזה שאין קדושתן חל רק בכותב כסדרן א"כ אם נפסל הפרשה הראשונה שוב אזלא לה קדושת תפילין מפרשה האחרונה הנשארת כיון דאינם קדושים רק בכסדרן וכן במזוזה אף אם נתקדשה כבר מ"מ כל שכבר חלף ועבר מהם קדושת כסדרן דנחסרה הפרשה הראשונה שוב אזלה לה הקדושה מכל הנשארות ג"כ דכך גזרה חכמתו יתברך דקדושות אלו אינם, רק אם יש פרשיות הכתובות כסדרן בין בכתב בתחילה שלא כסדרן בין דנכתב כסדרן ורק שאח"כ נפסלה הפרשה הקודמת ג"כ אין הפרשה הנשארת קדושה דזה מתנאי הקדושה שאינה חלה רק בכסדרן ואם נחסר התנאי הזה אף אח"כ פסול דפסול זה מעכב אפי' בדיעבד. אכן כ"ז רק לבתר דקיי"ל אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. וכן אפי' אם נאמר דמורידין מ"מ אם כתב פרשיות לשם תפילין או לשם מזוזה בזה שפיר בעינין כסדרן וכנ"ל:

אכן אם נאמר מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ומותר לעשות מפרשיות של תורה מזוזה וא"כ הרי בזה אותן הפרשיות כבר חלה עליהם קדושת ס"ת אף אם כבר נכתבו שלכ"ס דקדושת ס"ת לא בעי כסדרן וקדוש בקדושת ס"ת וכנ"ל ואף אם גם נחסר השאר ולא נשאר רק פרשה אחת מ"ח אם יכולין ללקט בה פ"ה אותיות יש עלי' קדושת ס"ת וכנ"ל באותיות הקודמים בסי' הקדום. וא"כ כיון שעכ"פ קדוש בקדושת ס"ת ושוב בכלל מאתים מנה וממילא יש על הפרשה קדושת מזוזה ג"כ וא"כ לא איכפת לן בשלכ"ס דזה רק שאין קדושה קלה כתפילין ומזוזה ביכולתם לחול רק אם נכתבה כסדרן. אכן אם עושין מזוזה מפרשה שבתורה שיש על הפרשה קדושת ס"ת א"כ הרי בכלל מאתים מנה וא"א לומר דיש על פרשה זו קדושת ס"ת ולא קדושת מזוזה משום דנכתבה שלא כסדרן יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא וא"כ שפיר אין לפסול בזה משום שלכ"ס דהכוונה דאין הקדושה חלה על פרשה האחרונה אם לא נכתבה ראשונה לפני' ובזה ע"כ יש כבר עלי' הקדושה. וא"כ נמצא דלפום הך סברא לא יצויר כסדרן בתפילין ומזוזות רק אם נכתבו לשם קדושת תפילין ומזוזות ולא נתקדשו בקדושת ס"ת ובזה אין הקדושה חלה רק בכסדרן. אכן אם מורידין ועושין מפרשה שבתורה מזוזה בזה ל"ב כסדרן וא"כ שפיר פירשו התוס' דהי' כתוב והי' א"ש ויוכל לכתוב פרשת שמע למעלה כיון דפרשה זו קדושה בקדושת ס"ת. וכ"ז רק אם עושין מס"ת מזוזה. אכן לבתר דקיי"ל דאין מורידין וא"כ לא יצויר תפילין ומזוזה רק בנכתבו לשם קדושה המיוחדת להם ובזה שפיר פסול שלכ"ס אף שכבר הי' בכשרות, ואין כונת החת"ס משום שכבר הי' קדושים רק כונתו משום דנתקדשו כבר בקדושת ס"ת וכנ"ל והמעיין בלשונו של החת"ס האמנם יכול למצוא שם ג"כ דברים הנראים קצת שאולי לא נחית לזה. אכן המעיין בעינא פקיחא בכל שטחות דבריו שם יראה דא"א לשפוט אחרת בדעתו רק כאשר כתבתי ואין ברצוני לדקדק בדבריו כי קבלה בידינו שאין לדקדק בלשונות רבותינו האחרונים. ובפרט במקום שכל רואה ומבין ישפוט בצדק דבע"כ כונתו כאשר כתבתי. ובהיות כן סרה מהר תלונתכם מעליו ודבריו יש להם פנים יפות בהלכה לפום הך ס"ד דמורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, ולפי האמת גם הוא מודה לדבריכם וזה ברור ואמת בלי פקפוק:

ב') עוד כתב מעכ"ת וז"ל. ומעתה אדון בגוף דברי מרן ז"ל דלדעת פעוט כמוני קשה להולמם במה שכתב דעיקר כסדרן תלוי באחרונה שלא יכתבנה קודם למוקדמת משום דאז לא יותפס הקדושה ואם משכחת לה שיהי' בה תפיסת הקדושה אין מזיק במה שנכתב הקודם מאוחר. וזה צע"ג בעיני מאין לו זה ואין זה אלא דברי נביאות כיון דעיקר כסדרן ילפינן מלשון והי' כו' ושם הכתיבה היתה כסדרן הקודם קודם והמאוחר מאוחר דאין לנו לומר דבאופן דכבר נתפסה הקדושה באחרונה שפיר יוכל לכתוב הקודם מאוחר דמה בכך שכבר נתפסה הקדושה כיון דאכתי אין זה נכתב כהוייתן. ומעכת"ה הוסיף להביא ראי' להיפך דאדרבה עיקר כסדרן הוא דתיבה הקודמת לא תהי' כתובה מאוחר מתיבה המאוחרת וכמו כן הפרשיות אם נאמר דגם באלו בעינין כסדרן מהא דבן קמצר בפ"ג דיומא שכתב השם בב"א ומסתמא כתב ג"כ כן בתפילין ומזוזה וקשה לדברי מרן החת"ס דאין נתפסת קדושה על התיבה המאוחרת רק אם כבר כתב למעלה התיבה הקודמת וא"כ כאן שכתב אותיות השם בב"א איך נתפסים בקדושה אותיות האחרונות כיון דאותיות שהן מוקדמות עוד לא נכתבו בתחילה אלא ודאי דעיקר כסדרן תלוי באותיות הקודמות שלא יכתבו אחר האחרונות ושפיר יכולים לכתוב בב"א וא"כ לפ"ז נפל בנינו של החת"ס בישוב קושית הטו"ז על התוס' עכ"ד מעכ"ת. והאומנם דהראי' שהביא מבן קמצר אינה ראי' דבאמת יש לומר דבן קמצר לא כתב תפילין ומזוזות ורק ס"ת דבזה ל"ב כסדרן. ובפרט דהרי כתב הגה"ק בתשובות דברי חיים בח"ב חיו"ד סי' קכ"ח להביא ראי' דל"ב כסדרן בכתיבת השם הקדוש מהא דבן קמצר והרי בה"ג ל"ה כסדרן ובפרט לפ"מ דקיי"ל א"א לצמצם, א"כ אף בב"א ל"ה ושמא לא כתב כסדרן וע"כ דל"ב כסדרן יעו"ש א"כ לפ"ז א"א לומר דבן קמצר כתב תפילין ומזוזות באופן הזה דהרי דזה דבעינין כסדרן בודאי דפסול כה"ג ואין משם ראי' כלל. אכן עכ"ז בל"ז אין קושי' משם ואדרבא לענ"ד אם נאמר דבן קמצר כתב גם תפילין ומזוזות באופן כזה, אדרבא משם ראי' להחת"ס, דהנה בעינין כסדרן יש לומר ב' פנים או דהקפידה תורה על הקודמות שיכתוב אחריהם המאוחרות ובלא זה אין המיקדמות נתפסות בקדושה או דקפידת התורה היתה על המאוחרות שיהי' כתוב המיקדמות לפניהן דאל"כ אין נתפסות קדושה על המאוחרות. והנה מעכ"ת כנראה בראשית דבריו רצה לומר דקפידת כסדרן הוא על המוקדמות שיכתוב אחריהן המאוחרות ולא שהמאוחרות יהי' נכתבות קודם וזה עיקר כסדרן אצלו. ולענ"ד כ"ז לפי דרכו דיצויר קדושה למפרע וכאשר הבאתי דבריו בסי' הקודם אות א' שפיר יש לומר כן:

אולם לפ"מ שהארכתי בסי' הקודם דזה דבר שא"א דאם לא חלה הקדושה בשעת כתיבה שוב אח"כ אין הקדושה חלה למפרע וכאשר הבאתי ג"כ בשם הנוב"י. וא"כ א"א לומר דהקפידה תורה על המוקדמות שלא יהי' נתפסים בקדושה עד שיכתוב אחריהן המאוחרות דזה דבר שא"א דאם בשעת כתיבתן לא נתקדשו בע"כ דא"א לומר דאח"כ נתפסים דע"י שיכתוב יתר הפרשיות נתקדשו גם הפרשיות הראשונות דז"א דאין קדושה חלה למפרע. וע"כ דאדרבא עיקר הקפידא על המאוחרות דאינם נתפסים בקדושה רק אם כבר כתב הפרשיות שלפניהם אז נתפסים בקדושה אבל אם כתבם קודם למוקדמות אין קדושה חלה עליהם. ואדרבא לענ"ד כל עיקר הענין דבעינין כסדרן הוא מטעם זה דבשלומא בס"ת אף אם לא נכתבה כולה מ"מ כל פרשה ופרשה יש לה קדושת פרשה שבתורה והוא חלק אחד מהתורה. אכן בתפילין ומזוזות בודאי דאם מנית לתוך הבתים ג' פרשיות וכן במזוזה פרשה אחת בודאי דלאו מידי עביד ורק באופן שציותה תורה דהיינו ד' פרשיות בתפילין וב' במזוזה דמעכבות זא"ז וא"כ אין חלות קדושה רק בכל הפרשיות וכיון שזה ברור ואין להסתפק בו כלל דאין קדושה חלה למפרע בע"כ דעיקר קפידת התורה על המאוחרות שלא יהי' נכתבות קודם ואם נכתבות בלא הראשונות אין בהם תפיסת קדושה כלל ורק בצירוף כל הפרשיות יחד חל עליהם קדושת תפילין ומזוזה וע"כ הראשונות נתקדשו גם קודם שכתב האחרונות ורק האחרונות לא יוכלו להתקדש בלא הראשונות דאם יכתוב בהיפך לא חל עליהם קדושה למפרע. אכן אותן שבראשונה אין בהן קפידא דבע"כ קדושתן חלה תיכף בעת כתיבתן דאל"כ אין קדושה חל עליהם אח"כ ורק דאם לא נגמרה מצותן היינו שלא כתב כל הפרשיות אין זה נגמר עדיין המצוה והקדושה עד. שיהי' ג"כ הפרשיות המאוחרות דכך גזרה תורה. אבל א"א לומר דאין קדושה חלה עליהן. ורק באחרונות שפיר יש לומר דלא חל עליהם קדושת תו"מ רק אם כבר כתב לפניהם הראשונות דבזה חלה הקדושה בעת כתיבתן. אכן אם יכתוב מקודם המאוחרות א"כ כיון שהוייתן בתורה מאוחרות וחל עליהן קדושת תו"מ רק בצירוף אותן המוקדמות א"כ תצטרך לומר דבעת שיכתוב אח"כ המוקדמות חל למפרע קדושה גם עליהם וזה דבר שא"א ומשו"ה בעינין כסדרן. וא"כ צדקו דברי החת"ס דבע"כ נצטרך לומר דהקפידה תורה על המאוחרות ולא על המוקדמות והמעיין שם בחת"ס יראה איך רוח ה' דיבר בו ובמלות קצרות כלל וכיון לכל מ"ש בזה וסרה מהר תמיהת מעכ"ת עליו וז"ב:

ג) ומעתה לפ"ז שוב נראה דמהך דבן קמצר יש ראי' לדעת החת"ס דעיקר הקפידא על המאוחרות וכנ"ל דהנה כבר העיר הרש"ש בהגהותיו ביומא ל"ח שם בהא דבן קמצר לשיטת הסוברים דאותיות השם בעי כסדרן גם בס"ת וא"כ האיך כתב באופן כזה והרי קיימ"ל כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו אלמא דכל אחד ואחד נחשב אחרון. וא"כ ה"נ נחשב כאילו אותיות הראשונות נכתבו באחרונה יעו"ש בהגהותיו. אכן לענ"ד במחכתה"ג אין זה ענין להך דרבה דזה רק שם בקידושין במקדש אשה ובתה דתורה אמרה אם קידש אחת ראשונה תהי' איזו שתהי' שוב אין הקידושין חלים על השני' וא"כ מה מהני מה שקידש בב"א עכ"פ התורה אמרה שאין קידושין חלים על אשה ובתה וכיון שאינו בזאח"ז משום דאין קידושין תופסין באשה ובתה משו"ה גם בב"א אינו, אכן בנ"ד באותיות השם בע"כ דא"א לומר דהתורה הקפידה על המאוחרות שיהי' המוקדמות נכתבות דוקא קודם להן דאין שום סברא לומר כן ובע"כ כמו שכתבנו באות הקדום דכיון דאין קדושה חלה למפרע. וא"כ אדרבה באמת אם יצויר בב"א בודאי דהי' טוב ורק שאין ביכולתינו לכתוב כן משו"ה סגי ג"כ אם כותב כסדרן. אבל שנאמר בזה כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו זה בודאי א"א לומר דהכי הקפידה תורה דוקא שיהי' נכתבים בזאח"ז אדרבה עיקר הקפידא שלא יהי' נכתבות קודם למוקדמות דאז אין קדושה חלה למפרע. אבל בב"א בודאי דמהני. ורק בקידש אשה ובתה שאיזה מהן שקידש קודם שוב אין קידושין חלין באחרת א"כ בזה רצון נותן התורה הי' דרק במוקדמות יותפסו הקידושין ומשו"ה בב"א אין הקידושין חלין על שניהן כיון דרצון נותן התורה שלא יתפסו קידושין באשה ובתה. אכן בנ"ד אדרבה אם נכתב כסדרן קדושת השם חל על כל האותיות ורק לא בהיפך משום דאין קדושה חלה למפרע על המאוחרות וא"כ בב"א שפיר מהני דהקדושה חלה על כולם ביחד וז"ב לענ"ד דאין זה ענין להך דרבה ובמחכתה"ג של הרש"ש דימה ענינים נפרדים ובאמת המה רחוקים זמ"ז. ומעתה לפ"ז כ"ז יתכן רק אם נאמר דעיקר הקפידה על המאוחרות שלא יהי' קודם למוקדמות וכדברי החת"ס דבע"כ הטעם כאשר ביארתי דאל"כ אין קדושה חלה למפרע שפיר ל"ש, בזה לומר כל שאינו בזאח"ז וכנ"ל. אבל אם נאמר דהקפידה תורה על המוקדמות שיהי' כתובות ראשונה וא"כ בזה שוב אין סברא בזה ורק דכך גזרה תורה דצריך שיהי' כהוייתה בתורה וכאשר האריך בזה מעכ"ת והובא בדברינו בקצרה וא"כ הרי בתורה כתובות המוקדמות קודם למאוחרות וא"כ שמא הקפידה פורה שיהי' דוקא כסדר הזה וא"כ גם בב"א אינו כסדר הכתוב בתורה דבתורה נכתבו מוקדמות קודם המאוחרות ובשלומא לדברי החת"ס וכאשר ביארתי בשיטתו א"כ בע"כ דעיקר קפידת התורה שלא יהי' המאוחרות נכתבות רק לאחר המוקדמות וא"כ גם בב"א אף שלא נכתבו אחרי המוקדמות מ"מ עכ"פ לא נכתבו ג"כ קודם המוקדמות ולא נצטרך לבא לחלות הקדושה למפרע ושפיר קדוש. אכן אם נאמר כדעת מעכ"ת דהקפידה על המוקדמות שיהי' נכתבות קודם למאוחרות א"כ אף שנכתבו בב"א ואין המאוחרות קודמות מ"מ דילמא הקפידה תורה דוקא שיהי' כהוייתן דהיינו המוקדמות קודם וא"כ בב"א ג"כ אין המוקדמות קודמות ובע"כ כדברי החת"ס וכדברינו דעיקר הקפידא שלא יהי' המאוחרות קודם שלא יחול קדושה למפרע וא"כ בב"א שפיר קדוש. וא"כ עלה בידינו דאדרבה ממקום שרצה מעכ"ת לסתור דברי החת"ס משם בארה דאדרבא העיקר כשיטתו ודוק:

ד') והאמנם דראי' זו היא רק לשיטת הסוברים דגם בס"ת צריכים עכ"פ אותיות השם להיות כסדרן. אכן להחולקים וסוברים דבס"ת בשום מקום ל"ב כסדרן א"כ שוב יש לומר כדעת מעכת"ה דהתורה הקפידה על המוקדמות ובן קמצר לא כתב רק בס"ת וכדעת הקדוש בדברי חיים הנ"ל. אמנם אעפ"כ נראה להביא ראי' לדעת החת"ס בזה. חדא, כיון דעכ"פ לשיטת הסוברים דגם בשם בס"ת בעינין כסדרן א"כ אותיות השם דינם שוה לתפילין וא"כ אליבייהו בע"כ מוכח דהפירוש של כסדרן היא באופן הזה שכתב החת"ס כדמוכח מבן קמצר. א"כ בודאי דאף להסוברים דבס"ת ל"ב כסדרן כלל ג"כ כן הוא דבזה לא נחלקו דמנ"ל לעשות מחלוקת חדשה ובוודאי בזה כולהו מודים. ואין לומר דאדרבה משום הכי נחלקו וסוברים דבשם ל"ב כסדרן משום דס"ל דפירוש כסדרן הוא כדעת מעכ"ת ומוכח מבן קמצר דגם בשם ל"ב כסדרן וכנ"ל. דהרי בל"ז מוכח משם דל"ב כסדרן וכקושית הד"ח הנ"ל דהרי קיי"ל גם ביד"א א"א לצמצם וא"כ יש לחוש שמא כתב המאוחר קודם. והאמנם דקושי' זו של הד"ח יש ליישב בטוב מפמ"ש התוס' בחולין כ"ח דאף אם א"א לצמצם מ"מ אם יש ב' צדדים להתירא מותר אף אם א"א לצמצם. ומעתה בנ"ד יש ב' צדדים להתירא חדא שמא נכתבו בב"א וכשר. ואף אם בזאח"ז דילמא נכתבו כסדר. ובה"ג ל"ש לומר דא"א לצמצם ומיושב קושית הד"ח הנ"ל על הפוסקים:

ובזה יתיישבו דברי הרמ"ע מפאנו שהביא המג"א א באו"ח סי' ל"ב סקנ"ז דהכשיר תפילין שנכתבו ע"י מעשה דפוס והמג"א שם חולק עליו דא"א לצמצם ושמא אות אחרון נתפס קודם וא"כ הוה שלכ"ס יעו"ש. ולהנ"ל צדקו דברי הרמ"ע מפאנו דבה"ג שיש ב' צדדים להכשיר שפיר כשר ול"ש לומר בזה א"א לצמצם וכמ"ש התוס' הנ"ל. ועכ"פ מוכח בפירוש מהרמ"ע דבה"ג כשר בתפילין ומזוזה וא"כ מבואר מזה ראי' גדולה לדברי החת"ס דעיקר הקפידא היא על המאוחרות שלא יהי' מוקדמות וכנ"ל באות הקדום. וגם המג"א אינו חולק עליו רק מטעם דא"א לצמצם שיהי' בב"א אבל אם בודאי נעשה בב"א שפיר מודה דכשר וא"כ מוכח כדברינו בדברי החת"ס ודוק:

ה') ועתה אבא ליתר דברי מעכ"ת. הנה תמה על החת"ס שהקשה על הטו"ז דדבריו נפלאו דממ"נ אי קאי הקרא דוהי' שלא יהי' למפרע ג"כ במזוזות כמו בתפילין א"כ כי היכא דבתפילין אם הקדים פרשה לפרשה פסולין א"כ ה"ה במזוזה נמי ואי לא קאי הקרא דוהי' רק אתפילין א"כ מנ"ל דבמזוזה בעי כלל כסדרן שמא אפי' כתובות ל"ב כסדרן עכ"ד החת"ס. וע"ז תמה מעכ"ת דבאמת לדעת הטו"ז גם בתפילין הדין כך דאין כסדרן פוסל רק בתיבות ולא בפרשיות כמו בק"ש שממנו הוציא הטו"ז שם ראייתו והאריך מעכ"ת להביא דברי המרדכי ודברי הספר מרכבת המשנה על המכילתא שהביא בשם המפורשים דרק בב' פרשיות קדש והי' כי יביאך בעינין בתפילין כסדרן משום שנכתבו בתורה כסדר אבל שמע והי' אם שמוע גם בתפילין לא בעינן כסדרן וכמו שהביא דבריהם שם במרדכי והמרכבת המשנה השוה אותם דקדש והי' כי יביאך שהמה סמוכים בתורה שפיר הוה בזה כפרשה אחת ורק שמע והי' א"ש דאינם סמוכים בתורה הדין כמו בק"ש דאף למפרע שפיר דמי בפרשה לפרשה. וא"כ כיון דהטו"ז סובר בדעת התוס' החילוק בין אם המה סמוכים בתורה או לא לענין כסדרן כמו בק"ש א"כ בודאי דגם בתפילין סובר כן והתוס' במנחות שהביא החת"ס בע"כ דיסברו דגם במזוזה בעי כסדרן ויחלקו על דברי התוס' אלו שהביא הטו"ז כידוע דהרבה בעלי תוס' הי' וא"כ שפיר צדקו דברי הטו"ז ואזלא לה תמיהת החת"ס עכ"ד מעכ"ת בקצרה. והנה האמנם דבריו יש להם פנים יפות בהלכה ובפרטות שדבריו באו להסיר מעל הטו"ז תמיהת החת"ס ובודאי שנוכל לומר כן בדעת הטו"ז שלא יוקשה עליו כ"כ. עכ"ז לדעתי גם החת"ס צדק בדבריו וצדקו יחדיו ומשה שפיר קאמר בקושיתו. דהנה באמת הטו"ז לא כתב דינו דבפרשיות ל"ב כסדרן רק ביו"ד בה' מזוזה. אמנם באו"ח סי' ל"ב דשם מבואר בס"א הדין דפרשיות תפילין צריכים להיות כסדרן ואם שינה פסול בזה לא כתב כלום וע"כ דבזה מודה הטו"ז כיון שהדבר מפורש בתוס' מנחות שם שהביא החת"ס בזה גם הטו"ז מודה להרמב"ם דגם בפרשות בעינין כסדרן ורק במזוזה שבזה הוציא מהתוס' דמכשירין בזה נחלק על הש"ע. אכן בתפילין שגם התוס' מסכימים לא נחלק הטו"ז. ובאמת שדוחק גדול הוא לומר דהתוס' סותרים עצמם בענין אחד בפרק א'. ולזה סובר הטו"ז לפי דעת החת"ס דבאמת בתפילין בעינין גם בפרשיות כסדרן ורק במזוזה חולק:

וטעם הדבר. דהנה כבר הביא מעכ"ת דברי המרדכי דעכ"פ ב' פרשיות קדש והי' כי יביאך דהמה סמוכים בתורה כסדרן שפיר בעינין כסדרן ורק ב' פרשיות שמע והי' א"ש דאינם סמוכים בתורה בזה ל"ב כסדרן. ובשיטת הטו"ז בדעת התוס' נראה. דהרי חזינן בש"ס מנחות ל"ב דמזוזה בעי פתוחות משום דאינם סמוכים בתורה ול"ב כמו בתורה אף שפרשת והי' א"ש בתורה סתומה אעפ"כ כיון דבע"כ אין המזוזה כתובה כמו שסדורה בתורה דבתורה אין פרשת והי' א"ש סמוכה לפרשת שמע משו"ה ל"ב ג"כ סתומה כמו שהוא בתורה ואעפ"כ פוסק הרמב"ם ז"ל והובא בש"ע או"ח סי' ל"ב דבתפילין צריך לעשות פרשה והא"ש סתומה ואם שינה פסול והקשה הב"י באו"ח שם דהרי אמרינן במנחות הנ"ל דבמזוזה שפיר דמי בפתוחות משום דאינם סמוכים בתורה וא"כ מדוע יופסל שינוי יעו"ש בב"י ובטו"ז שם סקכ"ה הביא ראי' מש"ס לשיטת הרמב"ם. הרי דלשיטת הרמב"ם כיון דעכ"פ ב' פרשיות הראשונות צריכות להיות כמו בתורה א"כ גם ב' פרשיות השניות אף דבע"כ אינן כמו בתורה ממש דבתורה המה מרוחקות זמ"ז מ"מ כל מה דאפשר לעשות כמו בתורה צריך לעשות ורק לענין סמוכות דבע"כ א"א להיות כמו בתורה בשאר דברים אסור לשנותם ורק צריכים להיות ממש כמו בתורה כיון דחזינין דעכ"פ בע"כ הקפידה תורה בב' פרשיות הראשונות שיהי' כמו בתורה ממש א"כ גם הפרשיות האחרונות דא"א לעשותן ממש כמו בתורה מ"מ כל מה דאפשר לעשותן שיהי' כמו שהמה בתורה מחויב לעשות ואף בדיעבד אם שינה פסול. ומעתה כמו כן אומר אני לענין כסדרן כיון דבתפילין עכ"פ בב' פרשיות הראשונות דהמה סמוכים בתורה כ"ע מודים דבעי כסדרן וכאשר הביא כ"ת בשם הספר מרכבת המשנה על המכילתא וכ"כ הפרמ"ג באו"ח סי' ל"ב במ"ז סק"ב יעו"ש. וא"כ כיון שעכ"פ ב' פרשיות הראשונות צריכות להיות כסדרן כמו שכתובים בתורה א"כ אף פרשיות השניות אף שהמה בתורה מרוחקות זמ"ז מ"מ עכ"פ פרשת שמע קדומה לפרשת והא"ש וכמו כן פרשות קדש והי' כי יביאך המה קדומות לפרשת שמע והא"ש א"כ בזה שפיר צריך לכותבה כמו שכתובים בתורה בכסדרן ואם שינה פסול ורק במזוזה דרק ב' הפרשות שמע והא"ש כתובים בה והמה אינן סמוכות בתורה שפיר יש לומר דל"ב בזה ממש כמו בתורה. והדבר דומה ממש לשיטת הרמב"ם הנ"ל בענין פתוחות וסתומות. ולזה סובר החת"ס בדעת הטו"ז דבזה בודאי גם הוא מודה דבתפילין צריך להיות כסדרן כל הפרשות כיון דגם התוס' כתבו בפשוט כהרמב"ם וכעין שכתב הסמ"ע בחו"מ סי' כ"ה דהלכה כרי"ף ותוס' כמו כן בודאי במקום שהרמב"ם ותוס' כתבו כן בודאי לא יחלוק עליהם הטו"ז ורק במזוזה דיש לו הוכחה מתוס' דחולקים בזה חולק עליו ולא בתפילין:

ועפ"ז שפיר הקשה החת"ס כיון דעכ"פ בתפילין בעינן כל הפרשיות כסדרן וע"כ דפירש של והי' הוא ג"כ דהפרשיות יהי' כתובות כסדרן א"כ מדוע במזוזה כשר. ובשלומא לענין פתוחות וסתומות דבזה במזוזה אם שינה כשר ולא בתפילין שפיר נכון הדבר דזה לא נלמד מקרא דוהי' דזה קאי רק לענין כסדרן שפיר יש לחלק ביניהם אכן לענין כסדרן שנלמד מקרא דוהי' א"כ כיון דבע"כ הקרא דוהי' לענין תפילין פירושו שלא ישנה גם הפרשיות א"כ מדוע נפרשו לענין מזוזה דרק על התיבות והפסוקים ולא על הפרשיות ושפיר הקשה החת"ס. ועוד יותר נראה דבאמת בע"כ א"א לומר בשיטת התוס' דכאן גבי להשלים ס"ל דגם בתפילין כשר בה"ג אם נכתבו הפרשיות שלכ"ס וחולקים על התוס' בדף ל"ד שכתבו דבתפילין צריכים להיות גם הפרשיות כסדרן ומי ששנה זה לא שנה זה כאשר כתב מעכ"ת. דכ"ז יתכן רק על סתם בעלי תוס' א"א להקשות ממקום למקום דיש לומר דלא מרב ארד יצאו דהרבה בעלי תוס' הי'. אמנם בכאן א"א לומר כן דהמעיין במנחות שם בפנים בתוס' יראה דדברי תוס' אלו בדף ל"ב בד"ה להשלים שמהם הוציא הטו"ז דינו דבמזוזה ל"ב כסדרן בפרשיות ודברי התוס' בדף ל"ד בד"ה והקורא שהביא החת"ס שמפורש בדבריהם דבתפילין גם בכתיבת הפרשיות בעינין כסדרן אב אחד לשניהם ובשניהם מר חתום עליהם ושני דיבורי התוס' מפי מ"ר יצאו וא"כ אין זה דמיון לשאר דיבורי התוס' בכל הש"ס דבזה שניהם מפי אחד נאמרו ובע"כ דלאו סתראי נינהו ושפיר הקשה החת"ס ובחנם תמה עליו מעכ"ת. ולהסיר קצת חומר הקושי' מעל הטו"ז נראה לומר דבאמת התוס' לא כתבו בדף ל"ד כן רק בשיטת הר"ת דסובר הויות באמצע ויוקשה אליבי' הך מכילתא ואליבי' מוכרחין לתרץ דהכונה במכילתא כותבן כסדרן היינו לענין שהסופר צריך לכתוב כסדרן. אבל כיון שכתבו שם דאין הפירוש הזה נראה כלל וא"כ שפיר יש לפרש הכונה במכילתא כותבן כסדרן היינו לענין שהסופר צריך להניח בהבתים כסדרן שפיר יש לומר דבכתיבה ל"ב כסדרן ונמצא דהדבר יהי' תלוי במחלוקת רש"י ור"ת בענין הויות באמצע וא"כ בדף ל"ב שם דקאי התוס' על דברי רש"י שפיר כתבו ועוד יש לפרש והיינו דלשיטת רש"י יש לפרש בענין אחר ג"כ בכך דלהשלים כן מוכרחים לומר לשיטת הטו"ז אבל באמת גם דרך הזה הוא רק הדוחק ואדרבה הדבר נלמד במכ"ש דאם לשיטת ר"ת דהנחה היא שלא כסדרן הכתוב בתורה צריכה הכתובה להיות כסדרן מכ"ש לשיטת רש"י דהנחה היא כסדר הכתוב בתורה בודאי דצריך לכתוב כסדרן והתוס' שכתבו בדל"ד שם ואינו נראה הוא דלא נראה להם לפרושי דהך כסדרן לא קאי גם על הנחה אבל מ"מ זאת ברור הוא דהכתיבה בודאי צריך להיות כסדרן כלשון המכילתא כותבן כסדרן ומשמע על הכתובה וצדקו דברי החת"ס:

ו') ובזה נראה לענ"ד לבאר טוב טעמו של הרמב"ם ז"ל שפוסק דבתפילין ומזוזות בעינן כסדרן גם בהפרשיות ותמהו עליו הפרמ"ג בסי' ס"ד וכן הביא מעכ"ת בשם הגאון מרכבת המשנה על המכילתא דהרי בק"ש בעינין ג"כ כסדרן ואעפ"כ קיי"ל דקראה למפרע יצא והיינו אם קרא פרשה שני' קודמת לראשונה, ורק אם קרא הפרשה בעצמה למפרע לא יצא ומדוע בתפילין ומזוזות לא יצא בכה"ג. ומעכ"ת האריך בזה בקונטרסו בדברים נכונים ראוים אליו. אכן בדרכינו הנ"ל יש לומר דהרמב"ם אהני לי' שיטתו דפוסק בתפילין דאם שינה וכתב פרשת והא"ש פתוחה פסולה והיינו מטעם כיון דפרשיות הראשונות צריכים להיות כמו שהמה כתובים בתורה גם הפרשיות השניות אף שלאו לכל מילי המה ככתובים בתורה מ"מ כל כמה דאפשר אם שינה פסול וא"כ גם לענין זה כיון דבתפילין ב' פרשיות הראשונות המה כסדרן הכתוב בתורה ובהו מעכב אם שינה אף בסדר כתיבת הפרשיות א"כ גם בפרשיות השניות אמרינן כן כמו בפתוחות וסתומות וכנ"ל. וא"כ כיון דע"כ הפירוש של והי' אינו רק שהפסוקים והתיבות יהי' כהוייתן וכסדרן ורק גם הפרשיות א"כ גם במזוזה הדין כן וכמ"ש החת"ס שם דא"א בזה לחלק בין תפילין למזוזה. ומשו"ה פוסק הרמב"ם ז"ל דבשניהם פסול אם שינה מכפי הסדר אף בכתיבות הפרשיות דלשיטתו אזיל ומבואר טוב טעמו של הרמב"ם ז"ל:

ז') אכן מה שהקשו עליו מג"ש דקיי"ל דרק הפסוקים למפרע לא יצא אבל בפרשיות יצא אם הקדים והרי גם זה נלמד מוהי' ומדוע בחו"מ פסול בה"ג הרי נלמד מחד קרא. לענ"ד במחכתה"ג של הגאונים הנ"ל עפר אני תחת כפות רגלם ועכ"ז בכאן לא אדע מה דקאמרו רבנן. ולענ"ד אין התחלה לקושי' זו כלל. דהנה הקרא דוהי' קמ"ל דכהוייתן יהי' והיינו דכל מה שצריך להיות או בפה או בכתיבה יהי' כהוייתן בתורה בלי קדימה ואיחור ומעתה בתפילין ומזוזות שהמצוה בתפילין בד' פרשיות ומזוזה בב' צריכים הפרשיות להיות נכתב כדרך כתיבתן והוייתן בתורה ואם הקדים המאוחר שיב אין זה כדרך הוייתן בתורה. אמנם בק"ש שבזה לכ"ע רק פרשה הראשונה מה"ת וא"כ בע"כ א"א לפרושי לענין ק"ש הך קרא דוהי' רק שלא יקדים פסוק לחבירו או שיהפוך לגמרי למפרע. אבל אין לומר דהכונה שלא נקדים פרשת והא"ש לשמע דהרי א"צ כלל לקרות פרשת והא"ש רק פרשת שמע וא"כ כל מה שצריך ומחויב לומר צריך לומר כסדרן בלי קדומה ואיחור וכמו כן בתפילין ומזוזות כל מה שנכלל בכלל מצותן וצריכים להיות כתובים בהו ע"ז קאי והי' שלא יקדים ויאמר רק כהוייתן וא"כ הוה ממש בתפילין ומזוזות כמו בק"ש דכמו דבק"ש דרשינן הקרא דוהי' דכל מה שנכלל במצות ק"ש צריך לומר כהוייתן בתורה בלי שום קדומה ואיחור ממש כמו כן דרשינן בתו"מ רק שבק"ש דהמצוה פרשה אחת צריך לו לומר כסדרן ובתו"מ דהמצוה בהרבה פרשיות ג"כ הדין כן דצריכים להיות כסדרן. ובשלומא אם גם בק"ש הי' המצוה בקריאה ג' פרשיות מן התורה ואעפ"כ לענין כסדרן סידור הפרשיות אינו מעכב שפיר שייך לומר בזה כמו בתו"מ. אכן כיון דבק"ש לכ"ע סגי בפרשה ראשונה וכמו שהאריך בזה השאג"א ז"ל בתשובה וא"כ שפיר גם בק"ש הדין כמו בתו"מ דכל מה שנכלל בכלל קרא דוהי' בעינין כסדרן ואף דחז"ל תיקנו בק"ש שיקרא גם פרשת והא"ש. אמנם המה תיקנו רק שפרשה זו יהי' דינה כפרשת שמע וגם פרשה הזו אם קראה למפרע לא יצא אבל לא הי' ביכולתם לתקן שיהי' נכלל עם שמע בכלל פרשה אחת כמו בתו"מ למנין אם הקדים פרשה אחת לחברתה ורק דהמה אמרו דגם פרשת והא"ש מחויב לקרות ותיקנו שדינה כפרשת שמע שהיא מה"ת ופסול למפרע. ובפרט דרצו לתקן ויאמר אח"כ אף שקדומה בתורה לטעם דאמר בש"ס וא"כ שוב לא רצו לתקן דסדר הפרשיות מעכב ותיקנו רק דכל הפרשיות דינם שוה דפוסל בהו מוקדם בפסוקים ותיבות. אמנם בתו"מ שכל הפרשיות המה מה"ת א"כ בזה כל הפרשיות המה פרשה אחת ואם הקדים פרשה לחבירתה הדין כמו בפרשת שמע אם הקדים פסוק לחבירו. דכל הפרשיות המה כמו פרשה אחת וכנ"ל ואין זה דומה לפרשיות שבק"ש רק לפסוקים ובחנם נתעצמו הגאונים הנ"ל בקושי' זו וזה ברור לענ"ד:

ח') אכן אף אם נאמר דגם בק"ש כל הפרשיות מה"ת וכאשר צידד הפר"ח באו"ח מ"מ ג"כ נראה לענ"ד בישוב הקושי' הנ"ל ולבאר החילוק שבין ק"ש לתפילין. דהנה עוד האריך מעכ"ת בקונטרסו להעיר בהא דקיי"ל בתו"מ דהכתיבה צריכה להיות כסדרן והיינו אף אם אח"כ אין ניכר שום שינוי רק בעת הכתיבה כתב מסיפא לרישא והיינו דכתב מקודם בסוף הקלף הפרשה האחרונה, ואח"כ המוקדמת שבזה אחר שנגמר אין ניכר שום שינוי ורק בשעת הכתיבה כתב שלא כסדרן פסול ג"כ. ומדוע זה ואנה נלמד זה דהרי גם גבי ק"ש קיי"ל דאם קרא למפרע לא יצא ונלמד מהך קרא דוהי' ושם הפירוש אם קרא הפסוקים למפרע מאחור לפנים וכמו כן נאמר בתו"מ שלא יהי' כתובים למפרע מאחור לפנים וכן צריכים להיות בהנחתם כמו שהמה כתובים בספר תורה אבל שיהי' קפידא איזה יכתוב קודם מנ"ל זה והאריך בזה והביא בשם ספר בית יצחק על מס' מגילה בחידושים לד"ט שהרגיש בזה וכתב בזה"ל דא"כ קשיא טובא דהרי בה"ג גם בס"ת פסול וא"כ מאי אולמא דתו"מ דכתוב בהן והי' לשאר ספרים אע"כ דבתו"מ אפי' בה"ג פסול עכ"ל. וע"ז האריך מעכ"ת לדחות דבריו. ולענ"ד בל"ז אין בו כדי ישוב כ"צ. דהכי יש לנו קרא מיוחד ע"ז הרי אדרבה גם הקרא דוהי' נדרש לק"ש וכבר נתקשה הפ"י בברכות ר"פ הי' קורא דאיך נדע מזה תרתי ותירץ כיון דהקרא מדבר מענין ק"ש ומענין תו"מ קאי הקרא דוהי' אכולהו וכל חד כדיני' וא"כ עכ"פ אין לנו מקרא מיוחד ע"ז ומנ"ל לומר באמת דגם בה"ג מעכב. ועוד יותר דאפי' אם נאמר דיש ע"ז קרא מיוחד מ"מ הרי הקרא נצרך לענין אשורית וכמבואר במגילה ד"ט שם ומנ"ל ללמוד מזה דצריך לכתוב בתו"מ כסדרן דוקא באופן הזה שיהי' חלוק מק"ש ומס"ת.

ולכן נראה בזה עפ"מ שנראה לענ"ד לבאר מה שנחלקו רבנן ור"י ביבמות דף ד' אי דרשינן בכל התורה סמוכין וסובר ר"י דרק במשנה תורה ורבנן סברי דבכל התורה דרשינן סמוכין ואינו מובן במה פליגי. ונראה לבאר הנה בהגהות הגאון מוהר"ב רנשבורג זצ"ל ביבמות שם הביא בשם הראב"ן בסי' ל"ד בטעמא דר"י דדוקא במשנה תורה דריש ולא בכל התורה וטעמא משום דכל התורה מפי הגבורה נאמרה ואין מוקדם ומאוחר אבל משה שסידר משנה תורה פרשה אחר פרשה לא סידר אלא להדרש עכ"ל. והנה לפ"ז יוקשה בטעמא דרבנן דדרשי סמוכין. ונראה דהנה בגיטין ד"ס א"ר יוחנן משום רבי בנאה תורה מגילה מגילה ניתנה ור"ל אמר תורה חתומה ניתנה והנה פירוש מגילה מגילה פירש"י כשנאמרה פרשה למשה כתבה ואח"כ חיברה בגידין ותפרה ובפירוש חתומה ניתנה פירשו התוס' דנכתבה על הסדר דיש פרשיות שנאמרו תחילה ונכתבו אח"כ כסדר אחר הפרשה שנאמר אחריה וזהו הענין דאין מוקדם ומאוחר בתורה יעו"ש. ומעתה נראה דכ"ז דשייך לומר דמפי הגבורה נאמרה ואין מוקדם ומאוחר לענין סמוכין רק אם נאמר כר"י דמגילה מגילה ניתנה. אכן לר"ל דחתומה ניתנה ופרשיות שנאמרו מקודם כתבם משה אח"כ כסדר אחר הפרשה שנאמרה אח"כ א"כ בע"כ דזהו בכדי לדרוש והוה ממש כמו במשנה תורה ואדרבה עוד יותר כיון דחזינן שהמתין עד שנאמרה לו הפרשה אח"כ שיוכל לכתוב אותם כסדר א"כ בע"כ דנסדרה להדרש. ומעתה בזה פליגו רבנן סברי כר"ל ומשו"ה שפיר בכל התורה דרשינין סמוכין. ור"י סובר כר"י וא"כ אין מוקדם ומאוחר ואין לדרוש סמוכין. או דגם הוא סובר כר"ל ורק דהואיל דלא נכתב כמו שנאמר רק בסדר אחר משו"ה אין ללמוד מזה. ועכ"פ רבנן דדרשי סמוכין בודאי דסברי כר"ל משו"ה שפיר דרשי סמוכין וכנ"ל ואף דר"י ור"ל הלכה כר"י. וכאן נמצא לדברינו דסוברים כר"ל ובודאי הלכה כרבנן וא"כ יוקשה הלכתא אהילכתא דקיי"ל כר"י נגד ר"ל וקיי"ל כרבנן בהך דסמוכים. אולם באמת מבואר ברש"י יבמות ק"ו ע"ב ד"ה והלכתא שכתב דקיי"ל תורה חתומה ניתנה יעו"ש ומבואר דפוסק בזה כר"ל. וצריכינן לומר בשיטתי' דאע"ג דקיי"ל ר"י ור"ל הלכה כר"י מ"מ לפמ"ש התוס' ביבמות ל"ו ע"א דכלל זה הוא רק במה שנחלקו בעצמם אבל מה שאמר ר"ל בשם אחר יוכל היות דהלכה כמותו יעו"ש. וכמו כן יש לומר ג"כ בהיפוך דרק במקום שרבי יוחנן אמר משמי' דנפשי' בזה הלכה כמותו נגד ר"ל אכן במה שאמר משם אחר בזה לא נאמר הכלל דהלכה כר"י ושפיר יוכל להיות הלכה כר"ל. וא"כ בנ"ד דר"י אמר משמי' דרבי בנאה ולא מנפשו שפיר יש לומר דהלכה כר"ל:

ונראה להמתיק עוד יותר דברינו דרבנן ור"י בהך דסמוכים אזלי לשיטתייהו בזה דהנה לכאורה דברי רש"י ביבמות שם תמוהים מאוד שכתב דמשו"ה אין כותבין מגילה להתלמד משום דקיי"ל תורה חתומה ניתנה. דהרי בגיטין נ"ט שם בהא דבעי הש"ס אי כותבין מגלה להתלמד קאמר תיבעי למ"ד תורה מגילה מגילה ניתנה תבעי' למ"ד תורה חתומה ניתנה כו' יעו"ש בש"ס מבואר דאיבעיא זו אינה תליא בהך דחתומה ניתנה או מגלה ניתנה. וא"כ איך כתב רש"י דאין כותבין משום דקיי"ל חתומה ניתנה וזה הערה עצומה ע"ד רש"י ולא ראיתי מי שיעיר בזה. אכן נראה בדעת רש"י דהנה הרא"ש בגיטין שם תמה על הרי"ף שכתב הילכתא כותבין מגלה לתינוק להתלמד בה והרי רבה השיב לאביי דאין כותבין וליכא מאן דפליג עלי' וגם דראוי לפסוק כת"ק דר"י דאין כותבין. וכתב ליישב דהרי"ף סובר דהלכה כרבי יוחנן דמגילה מגילה ניתנה ולא חייש להא דאמר כיון דאידבק כו' ויעו"ש בק"נ דסובר הרי"ף דבאמת זה תלוי בזה ורבה דאמר אין כותבין משום דסובר כר"ל והרי"ף פוסק כר"י דר"י ור"ל הלכה כר"י יעו"ש ולענ"ד נראה ג"כ להמתיק הדברים כיון דהש"ס קאמר בתר הכי כתנאי ותלי לה במחלוקת ת"ק ורב יהודא דת"ק סובר דאין כותבין ורבי יהודא סובר דכותבין וא"כ סובר הרי"ף דאין סברא לומר דהמה פליגי במילי דסברא ויותר טוב לומר דפליגי בזה דפ"ק דאוסר סובר חתומה ניתנה ורבי יהודא דמתיר סובר מגילה ניתנה וא"כ כיון דפליגי בזה סובר דהלכה כר"י גבי ר"ל ומשו"ה פוסק דכותבין ומעתה נראה דבאמת גם רש"י סובר דת"ק ורבי יהודא פליגי בזה ורק דסובר כיון דת"ק סובר דאין כותבין וכן השיב רבה בגיטין שם. הלכה כותי' וכמ"ש הרא"ש הנ"ל ולהכי פוסק כר"ל בזה ואין זה בכלל הלכה כר"י כיון שרבי יוחנן אמר משמי' דר' בנאה וכנ"ל ובאמת דברי הרי"ף תמוהים דהרי סתמא דש"ס ביבמות ק"ו שם קאמר ג"כ והא לא ניתן לכתוב מבואר דהלכה דאין כותבין. אכן נראה בדעת הרי"ף כיון דהש"ס ביבמות שם סיים על קושי' זו והלכתא כמר זוטרא דכתב לכולה פרשה ולא חש ג"כ להשיב על הקושי' דלא ניתן לכתוב בע"כ דהש"ס סובר דאדרבה הלכה דכותבין ומשו"ה אין קושי' כלל וכיון דהש"ס פוסק כמר זוטרא בע"כ דהלכה כמ"ד כותבין וזה לענ"ד האמת בדעת הרי"ף אכן רש"י סובר דהש"ס לא חש להשיב משום דאין דמיון מהא דמגילה להתלמד להך דפרשת חליצה כמ"ש רש"י שם ומבוארים היטב שיטת רי"ף ורש"י בהך ענינא ודוק:

ומעתה לפ"ז העולה משיטת הרי"ף ורש"י דרבנן ורבי יהודא בגיטין נ"ט שם דפליגי אי כותבין מגילה להתלמד או לא פליגי בזה אי תורה חתומה ניתנה או מגילה ניתנה דרבנן סוברים חתומה ניתנה ומשו"ה אין כותבין ורבי יהודא סובר מגילה ניתנה ומשו"ה כותבין. וא"כ רבי יהודא ורבנן דפליגי אי דרשינן סמוכין אזלי לשיטתייהו בהך דכותבין מגילה להתלמד ודוק היטב בזה. ועכ"פ יצא לנו מדברינו לפי שיטת רש"י והרא"ש וכ"כ הר"ן בגיטין שם דהלכה כרבה דאין כותבין נמצא דהלכה כר"ל דתורה חתומה ניתנה. ומעתה יבואר הכל לנכון בעזהי"ת. דהנה לכאורה קשה בהא דבתו"מ פסול למפרע אף בפרשיות והרי אין מוקדם ומאוחר בתורה והאיך שייך בזה למפרע הרי אין אתנו יודע איזה ראשון ואיזה אחרון. אמנם הדבר נכון דהרי קיי"ל תורה חתומה ניתנה וכתבו התוס' דבכתיבה כתב משה כסדר וא"כ כיון דבכתיבה נכתבו כסדר וא"כ שפיר שייך בזה למפרע ומעתה מיושב הערת מעכ"ת דמנ"ל דבה"ג פסול למפרע וכנ"ל. ולהנ"ל הדבר מבואר כיון דכתיב והי' בהוייתן וא"כ מדחזינן דמשה הקפיד על הסדר והמתין בכתיבת פרשה שנאמרה בראשונה וכתבה רק אחר הפרשה האחרונה שנאמרה אחרי' והרי הי' יכול לכתוב בשעה שנאמרה לו ואח"כ בשעת הגמר שדיבק היריעות לסדר אותם אז כמו שפירש"י למ"ד מגילה ניתנה ובע"כ דגם בסדר הכתיבה יש קפידא. ומעתה כ"ז בכתיבה אמנם באמירת פרשת ק"ש דבזה בע"כ הפירוש של והי' כמו שנאמרה דרק בכתיבה אמרינן דצריך כתיבה כמו שנכתבו כסדר אמנם באמירה דאין לה שום שייכות להכתיבה רק לכמו שנאמרו וא"כ א"א לומר דבעי כסדרן גם באמירה דבזה שוב יוקשה מה שהקשיתי דאין מוקדם ומאוחר בתורה וע"כ דלענין האמירה הקפידה תורה רק באותה פרשה גופה ולא מפרשה לפרשה דאין אנו יודעין בזה הסדר שנאמרו וא"כ מובן שפיר החילוק שבין תו"מ לק"ש ומיושב הערת האחרונים הנ"ל ודוק היטב בזה כי הוא ענין חדש בעזה"י:

ט) והנה מעכת"ה העלה בישוב הדבר עפמ"ש התוס' בסוטה י"ז לתרץ הקושיא דשם ילפינן מאלה דפסול למפרע וגבי ק"ש ילפינן מוהי' ולמה לא ילפי' ג"כ מתיבת האלה דפרשת ק"ש. משום דשמא אתי הך האלה לדרשא אחרינא ובאמת דרשו ביבמות הך האלה לענין כונה יעו"ש. הרי דיש תרי מיעוטי בפרשת ק"ש וכבר כ' הפ"י הנ"ל דפרשה זו מדברת בשני המצות ק"ש ותו"מ ועל שניהם קאי הני תרי מיעוטי ולפ"ז א"ש דגבי ק"ש כבר דרשו שניהם חדא לענין למפרע ואידך לענין כונה אכן בתו"מ למה לנו תרוייהו וע"כ דחדא לענין שתהא הכתיבה כסדרן היינו שלא יהי' ממש למפרע מסיפא לרישא ואידך שגם:

הכתיבה תהי' בסדר הכתוב בתורה שלא יכתוב המאוחר קודם למוקדם עכת"ד בקצרה. אולם לענ"ד לא הועיל בזה ליישב הקושיא. דהנה בגוף דברי הפ"י בברכות שם דמקרא דוהי' נלמד לתרוייהו. הנה כל דבריו שם המה מכח הקושיא שהקשה דבברכות דרש מהך קרא לענין ק"ש למפרע ובמגילה נדרש הך קרא לתו"מ שלא יכתבום רק אשורית לזה העלה לתרץ דבאמת הקרא מיירי בתרוייהו יעו"ש. אמנם לענ"ד אילולא דמסתפינא הייתי אומר דבאמת מבואר בפרשיות אלו ב' פעמים והי' אחד גבי והי' הדברים האלה ומזה נלמד לענין מצות ק"ש דכתיב סמוך ונראה לק"ש דשמע ישראל והשני בקרא דוהי' לטוטפות וכן בפרשת והי' אם שמוע כתיב והי' לטוטפות ומזה נלמוד לענין מצות תו"מ דסמיך לי' וכתבתם וכל חדא נלמד מהך והי' שכ' בענינו. והגם דרש"י במגילה שם פירש והי' הדברים האלה יש לומר דלאו דוקא נקיט ומיושב קושית הפ"י בפשוט עד שאני תמה עליו שהאריך בקושיא זו. ואולם גם אם לו יהיבנא לי' להפ"י דתרוייהו נלמדים מחד קרא מ"מ לא אוכל להלום דברי מעכת"ה. חדא כיון דבק"ש דרשו חז"ל הך האלה לענין כונה א"כ מהראוי שגם בתו"מ נדרשהו לענין כונה וא"כ גם בתו"מ אין לנו ב' כתובים דהכי בתו"מ לא נוכל לדרוש הקרא לענין כונה כמו גבי ק"ש. ועוד יותר במחכ"ת אין הדבר דומה כלל לדברי הפ"י דגבי קרא דוהי' דדרשינן בהוייתו יהא שפיר כתב הפ"י כיון דהקרא מיירי בתרוייהו א"כ קרא נדרש בתרוייהו דבהוייתן יהא ורק כל חד כדינו. אבל עכ"פ דרשינן מהך והי' בשניהם דצריכים להיות כסדרן ורק בפרטות הפירוש דכסדרן בזה חלוקים המה וכל חד כדינו דבזה אמרינן כהוייתו לענין אשורית ובק"ש לענין למפרע דגם זה בכלל בהוייתן וכדברי הפ"י. אבל בנ"ד כיון שנדרש מקרא דהאלה לענין כונת ק"ש שוב אין לנו משמעות אחר והאיך נוכל לדרוש מהך קרא ב' משמעות שונות זו מזו ורק בקרא דוהי' דרשינן בהוייתן יהי' בין ק"ש ובין תו"מ כל חד כדינו אבל בקרא דהאלה איך נוכל לפרושי לענין ק"ש הפירוש כונה לענין תו"מ הפירוש כסדרן זה לא שמענו ועוד יותר כיון דעכ"פ צריך קרא דהאלה לענין כונת ק"ש וא"כ שוב אין הקרא מיותר ומנ"ל להוציא מריבויא דקרא גם כסדרן בכתיבה דהיינו אם כתב המאוחר קודם להקדום פסול הרי עכ"ז אין לנו מקרא מיותר שנוכל לומר דיתורא דקרא מורה ע"ז ומנ"ל זה ולא העלה ארוכה בזה לקושייתו דמנ"ל דבתו"מ גם בה"ג פסול וכנ"ל:

י) ומה שנראה לענ"ד עוד בישוב קושייתו מלבד מ"ש לעיל דהנה הדבר ברור לענ"ד בלי שום פקפוק דבתו"מ גם בעת הכתיבה מקיים המצוה. ל"מ במזוזה דכ' בפירוש וכתבתם בודאי דגם הכתיבה מצוה רק אף בתפילין דכתיב וקשרתם מ"מ הרי מקשינן קשירה לכתיבה בכל דבר וקאי הך וכתבתם גם על תפילין וא"כ בודאי דגם בכתיבה מקיים המצוה של תפילין ומזוזה ואף שאין מקיים בזה כל המצוה ועיקר המצוה בתפילין בעת הקשירה ובמזוזה בעת הקביעה בפתחו אבל עכ"פ הכתיבה חלק מהמצוה. ותדע דהרי במנחות מ"ב מבואר דמשו"ה א"צ לברך בתו"מ בעת עשייתן משום דאין עשייתן גמר מצותן והמצוה נגמרת בעת הקשירה אבל עכ"פ ברור הדבר דהכתיבה חלק מחלקי המצוה היא ורק שאין המצוה נגמרת בזה אבל אם נאמר דאין בזה שום חלק מהמצוה למה לנו לטעמא דאין עשייתן גמר מצותן הרי אין זה מצוה כלל. ועוד יותר דהרי באמת התוס' כ' שם בשם הירושלמי דצריך לברך בשעת עשייתן בתפילין ומזוזות וא"כ הרי דלשיטת הירושלמי בודאי דהיא מצוה ונהי דהש"ס דילן חולק ע"ז וס"ל דא"צ לברך היא רק משום דאין עשייתו גמר מצותו אבל בזה בודאי לא פליג הש"ס דגם הכתיבה היא חלק מחלקי המצוה וכדמוכח מלשון הש"ס דאין עשייתן גמר מצותן והיינו דאין המצוה נגמרת בהכתיבה. ומעתה לפ"ז הנה בק"ש המצוה היא הקריאה ובתפילין ומזוזות המצוה היא הכתיבה וההנחה לתוך הבתים והקשירה בגופו או הקביעה בדלת וא"כ כיון דבקרא כתיב והיה שמצוותן להיות כסדרן א"כ כמו בק"ש דהקריאה המצוה צריכה הקריאה להיות כסדרן כמו"כ הכתיבה בתפילין ומזוזות דגם זה מהמצוה צריכה להיות כסדרן כמו הקריאה בק"ש והקשירה ביד ובראש והנחה להבתים והקביעה בדלת דהקרא דוהי' קאי על כל המצות שבפרשה זו על הקריאה דק"ש ועל כתיבת והנחת תו"מ דכל זה צריך להיות כסדר הוייתן הכתוב בתורה ולא למפרע ואם שינה וכתב למפרע אף שאח"כ אין ניכר שום שינוי מ"מ כיון שבשעת הכתיבה לא כתב כסדרן ולא קיים מצות וכתבתם הוה ממש כאלו כתבם שלא לשמה דפסולים משום דלא הוה וכתבתם ה"ה בזה כיון דוהי' קאי גם על הכתיבה וא"כ לא הוה וכתבתם רק אם כתב כסדרן. וא"כ לפ"ז באמת תו"מ אין דינם חלוק מק"ש דדין א' להם ובכולהו בעי' כסדרן וכל אחד כדינו ומיושב הקושיא הנ"ל וזה לענ"ד קרוב לאמת בעזה"י:

ובאמת לפ"ז יש לפלפל בדברי החת"ס הנ"ל בדברינו בסי' הקדום בתירץ קושית הטו"ז וכפי מה שביארתי דבריו באות א' דלפי הס"ד דמורידין שפיר כשר כיון דע"כ קדושת ס"ת עליו ושפיר בכלל מאתים מנה ואף אם נכתב שלא כסדרן כשר וכנ"ל בדברינו. אכן לפי הנ"ל נראה לומר דשפיר הקשה הטו"ז דאם נאמר דבעי וכתבתם א"כ בע"כ דזה חלק מחלקי המצוה דבעי שיהיה כתובים כסדרן אף הפרשיות וא"כ מה בכך שקדושת ס"ת עליו מ"מ למזוזה מהראוי שתהי' פסולה דלא קיים וכתבתם דגם ע"ז קאי המיעוט דוהי' ונהי דכשר לס"ת משום דבס"ת לא בעינן כסדרן אכן בתו"מ אם נאמר דגם הפרשיות צריכין להיות כסדרן ע"כ הטעם משום דוהי' קאי גם על וכתבתם והוה ממש כמו קרא ק"ש למפרע וכמו בהניחם לתוך הבתים שלא כסדרן שבזה ודאי פסול אף אם הניח הפרשיות מס"ת שבלה עכ"ז פסול כיון שמונחים בהבתים שלא כסדרן א"כ גם בכתיבה פסול אם נכתב שלא כסדרן ואין שום חילוק ין הכתיבה להנחה ובע"כ דהפרשיות א"צ להיות כסדרן וקאי והי' רק על כתיבת כל פרשה ופרשה בפ"ע כיון דאינם סמוכים בתורה ואיצתמיד ראיות הטו"ז מהתוס' דא"א לומר כתירוצו של החת"ס הנ"ל ודוק בזה היטב כי דברינו יש להם פנים יפות בהלכה בעזה"י:

יא) אולם מעכת"ה הוסיף להקשות בזה דהאיך אפשר דבתו"מ פסול אף אם רק בעת הכתיבה היה שלא כסדרן דהרי במגלת סוטה מבואר בסוטה י"ז כתבה למפרע פסולה דכתיב את האלות האלו כי דכתיבה ואפ"ה פירש"י שם למפרע שכתב ממש בהיפוך מסיפא לרישא פסוק א' או ב' וא"כ מדוע לא נאמר דגם בתו"מ הדין כך דהקפידה תורה דוקא שלא יהיו כתובים ממש בהיפך. אבל אם אחר הכתיבה כתוב לפנינו כסדרן אף אם בעת הכתיבה נכתב שלכ"ס כשר עכ"ק וההערה נכונה. והאמנם לא אדע אנה מצא דכשר כה"ג בסוטה ואולי הפוסקים דס"ל דבתו"מ בעי' דוקא כסדרן באופן כזה יסברו דגם בסוטה הדין כך. ואף דרש"י צייר למפרע באופן הזה אין מזה ראי' דרש"י צייר האופן היותר מובן ופשוט אבל לכתוב מקודם בסוף הדף ואח"כ בתחלתו זה בודאי אינו מדברים השכיחים ויותר שכיח דבעת הכתיבה דילג מענין לענין וכתב אח"כ התיבות שהחסיר או שדילג איזה תיבות וכתבם אח"כ אבל שיכתוב מתחילה בסוף הדף ואח"כ בהתחלתו זה בודאי אינו מדברים השכיחים דמי פתי יסור הנה לכתוב באופן זה ובשלמא בתפילין שפיר יצויר בשל ראש דנעשה מקלפים מיוחדים יכול להיות דכתב קודם פרשת והי' כי יביאך ואח"כ פרשת קדש בקלף אחר. אבל במגלת סוטה רחוק מאוד הדבר שהכהן יכתוב באופן זה ולזה צייר רש"י האופן הפשוט אבל אה"נ דגם כשהוא כתוב לפנינו כסדרן ורק דבעת הכתיבה כתב למפרע ג"כ פסול. ובאמת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' סוטה סתם הדברים וכתב סתם דלמפרע פסול ומשמע דדינם שוה כמו בתו"מ דאם כתב למפרע פסול והדבר צריך עיון וביקור:

אמנם אף אם לו יהיבנא לי' למעכת"ה דבסוטה כשר כה"ג מ"מ יש לומר דחילוק גדול בדבר בין סוטה לתו"מ דהנה בסוטה נלמד מקרא דהאלה דכתיבא באורייתא אחר וכתב ויכול להיות הכונה דאחר הכתיבה יהי' האלה דהיינו אחר שכבר יהי' נכתב יהי' כתוב לפנינו אחר הכתיבה כסדרן ולא אתי לאפוקי רק אם כתב בהיפוך ממש דבזה אף אחר הכתיבה אינה כסדרן. אכן אם כתב איזה תיבות או פסוקים המאוחרים קודם למוקדמים ורק השאיר מקום חלק בראש ואח"כ השלים המוקדמים במקומם וכעת אחר הכתיבה נקראים כסדרן שפיר כשר דהקרא ממעט רק שאחר שכבר נכתבו יהי' כסדרן. אכן בתו"מ דבזה בין אם נאמר דיליף מוהי' הדברים האלה כדברי הפ"י ובין אם נאמר דיליף מקרא דוהי' לטוטפות כדברינו מ"מ כתיב בתרוייהו המיעוט דכסדרן קודם הקרא דוכתבתם א"כ קאי גם על הכתיבה, אכן בסוטה קאי המיעוט רק על המחיקה ובעת המחיקה שפיר הוה כסדרן ומשו"ה בסוטה פירש"י למפרע ממש וזה חילוק ברור, וכעין זה כתבו תוס' בברכות ח' ע"ב ד"ה כאילו מתענה דזה משום דכתיב ועניתם קודם בערב משא"כ במצה כתיב תאכלו בסוף יעו"ש. ובפסחים ע"ה ע"א הכא כתיב בסוף אש התם כתיב באש והדר תשרף. ובתוס' סוכה כ"ט ע"ב ד"ה בעינין הדר חילקו כעין זה בין הדר ללכם דכתיב אחר ביום הראשון יעו"ש. ובש"ס יבמות ע"ה ע"ב כרות שפכה כתיב מי שעל ידי כריתה שופך יעו"ש. וכן בקידושין כ"ד ע"ב לחפשי ישלחנו הו"ל חפשי מעיקרא יעו"ש. ובקידושין כ"ו ע"א יקנו לבסוף יעו"ש. ובסנהדרין ד"ס ע"א ושמרתם את חקותי דהשתא הכא את חקותי תשמורו דמעיקרא משמע יעו"ש בכל המקומות והמה ממש כדברינו ואחוי יותר בדדמי הירושלמי שהובא בטו"ז או"ח תקפ"ו סק"ב בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם ופירש הטו"ז דבלולב כתיב לכם אצל ולקחתם יע"ש ומבואר כמ"ש בעזה"י. שוב מצאתי בתשובת הגרעק"א בסי' נ' כתב שם לענין שירטוט אחר הכתיבה דבמזוזה פסול משום דהוה שלא כסדרן ורק בסוטה נסתפקו התוס' יעו"ש בדבריו. מבואר דפשיטא לי' דבמגלת סוטה לא בעינין כסדרן ובער אנכי ולא אדע אנה מצא הדבר דבזה כשר שלכ"ס. אכן לדברינו הדבר מבואר בעזהי"ת בטוב טעם ודו"ק:

תוכן העניינים

גבעת הלבונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה