אור ברסלב

גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך

סימן ה

סימן ד

כבוד יד"נ הרב הגאון החריף ובקי בכל חדרי תורה, כש"ת מו"ה ישכר שלמה טייכטאל שליט"א ראבד"ק

בוסערמין יצ"ו בארץ הגר, וכעת בק'

פישטיאן טשעכין:

אחדשתה"ט כמשפט. מכתבו היקר לנכון קבלתי והנני בזה לתשובתו:

א') מעכ"ת הביא במכתבו אשר נשאל מהרה"ג אבד"ק נאנאש שליט"א על דברי רבינו החת"ס ז"ל בחיו"ד סי' רפ"ב שכתב שם ליישב קושית הטו"ז ביו"ד סי' ר"צ על הא שכתבו התוס' במנחות ל"ב בהא דאין מורידין דאם הי' מורידין יצויר שהי' כתוב בתורה פרשת והי' א"ש למעלה וכתב עלי' בגליון פרשת שמע. ותמה הטו"ז דהרי יופסל מחמת שלא כסדרן דפסול במזוזה. וכתב החת"ס דלק"מ דכל ענין פסול שלא כסדרן הוא דפרשה המאוחרת בתורה שכתבה קודם למוקדמת אינה נתפסת בקדושה ואם כתב אח"כ המוקדמת עי"ז לא יתקדש למפרע פרשה המאוחרת שכתב תחילה שכן הוא הדין דאין חלות הקדושה על פרשה המאוחרת רק אם כתובה לפני' פרשה המוקדמת. משא"כ בס"ת שבלה אם הי' הדין דעושין ממנה מזוזה משום דמורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה א"כ משעה שנתקדשה בקדושה כחמורה נכלל בה ג"כ קדושת מזוזה הקלה דבכלל מאתים מנה וא"כ כבר נתפס בה קדושת והי' א"ש א"כ לא איכפת לנו במה שכתב שמע אח"כ דכבר נתפס בקדושה עכ"ד הח"ס וכבוד הרה"ג הנ"ל ואחריו החזיק מעכ"ת ביתר שאת בניתם דוק ושפכתם סוללה לדחות דבריו ולדעתכם היסוד רעוע וכיון שנפל היסוד נפל הבנין ולענ"ד נראה דמשה אמת ותורתו אמת ודבריו אלו המה קילורין לעינים עטרה לראש צדיק וכאשר אבאר בעזהי"ת ואבא על סדר דבריכם:

הנה כבוד הרב הנ"ל הקשה על דבריו דעיקר הפסול דשלכ"ס הוא משום דפרשה המאוחרת אינה נתפסת בקדושה אם אין הפרשה המוקדמת נכתבה לפניה א"כ מה נעשה בהא דקיי"ל דאם נפסל אות א' בתפילין ומזוזות דאין להם תקנה הואיל דאם יתקנם יהי' שלכס"ד. והרי בה"ג דבשעת הכתיבה כתב כדינא כבר נתפס בזו הפרשה קדושת תפילין או מזוזה וא"כ מה מזיק לנו מה שמתקן אח"כ כמו בס"ת שעשה ממנה מזוזה לדברי החת"ס עכ"ק הרב הנ"ל. ומעכ"ת השיב ע"ז וז"ל דודאי אם לא היה לפנינו רק פסול דשלכ"ס אז שפיר במקום שכבר נתפס הקדושה אין מזיק לנו במה שאינו כסדרן. אבל בנפסל אות אחת ותיקנה צריכים אנו לדון על ב' פסולין בתחלה קודם התיקון יש פסול דחסר אות אחת דבזה מגרע קדו' כל הפרשה ונפסלת עי"ז ושוב אחר שתיקנה נתעורר הפסול דלא הוה כסדרן. ובזה לא נוכל לומר דלא מזיק בזה מה דלא הוה כסדרן כיון שכבר חלה קדושה מכתיבה ראשונה. ז"א דקדושה ראשונה כבר חלפה ועברה בעת שהיה פסול בין כתיבה ראשונה לשני' וצריכים אנו בזה שתחול קדושה מחדש וזה א"א דנמצא כתב המאוחר קידם לשי' מרן ז"ל עכת"ד וכשאני לעצמי לבבי לא כן ידמה ובזה צדקו לדעתי דברי הרב הנ"ל לפי דרכיכם. דמה שכתב מעכ"ת דבזה ע"י שנפסל אות אחת חלפה קדושה הראשונה מכל הפרשה לבד הפסול דשלכ"ס ורק ע"י התיקון חל מחדש קדושה על כל הפרשה אהובי לדעתי לא כן הדבר. ובאמת האיך נוכל לומר דבס"ת שנפסל אות אחת ומבואר במנחות דף ל' דס"פ דחסר אות אחת פסולה. דבזה אזלא קדושת כל הס"ת ורק ע"י קדושה מחדש חלה קדושה על כל הספר ע"י התיקון. והאיך מצינו קדושה חלה למפרע. ובע"כ דכל הס"ת בקדושתו ורק דפסול למצותו כמו אם לא נגמר הספר דפסול לקרות בו עדיין. אבל עם כ"ז כל הספר בקדושתו ובעת שגומר הפסוק האחרון אז נכשר לקריאה וכמו כן בנפסל באמצע אות או תיבה כל הספר בקדושתו עדיין ורק דהוה כאלו לא נגמר וכשמתקנו זהו גמר עשייתו וכשר לקרות בו. ובתפילין ומזוזה דפסול שלכ"ס א"כ בזה הוה שלכ"ס. אכן לדברי החת"ס דכיון דכבר נתפס בקדושה לא איכפת לנו בשלכ"ס א"כ אין בזה פסול רק מה שלא נגמר וכמו בס"ת ומדוע יופסל וצדקו בזה דברי הרב הנ"ל ודלא כמו שהבין מעכ"ת דע"י שנחסר או שנפסל תיבה הלכה כל קדושת הפרשה מלבד הפסול דשלכ"ס דבאמת בלא הך פסולה דשלכ"ס הוא רק באלו לא נגמר כתיבת הפרשה וכמו בס"ת וכנ"ל ורק דבזה פסול מחמת שלכ"ס וז"ב מאוד בלי פקפוק לענ"ד:

ב) והגם דלענ"ד הדבר פשוט ולא יתעקש בזה שום איש המודה על האמת ואין הדבר צריך לראי' עכ"ז לרווחא דמילתא הביא ראי' לזה מהך דשמעתין דס"ת שבלה אין עושין ממנה מזוזות דהנה כבר הקשה מר אחי הגה"צ זצ"ל בספרו או"ת אהל יהושע סי' כ"ו אות ו' בשם בנו הרה"ג שליט"א בהא דאין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. והרי כתב הטו"ז באו"ח סי' קנ"ד דהא דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הוא כשעדיין ראוי' לאותה קדושה אמנם כשאינו ראוי יותר לקדושה חמורה מותר להורידו לקדושה קלה ועדיף טפי משנגרום לו גניזה וא"כ הרי כיון שבלו אינם ראוים יותר לקדושה החמורה ומותר להורידם לקדושה קלה והקו' עצומה עפי"ד הטו"ז. וכתב שם ליישב הקושיא דהרי כבר האריך השאג"א בסי' מ"ז להוכיח דעור המעובד לקדושה חמורה חשיב לשמה לקדושה קלה, ג"כ מהא דתפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה משום דאין מורידין והרי בל"ז מזוזה צריכה לשמה וזה נכתב לשם תפילין. וע"כ כיון דתפילין חמורה קדושתן ממזוזה הוי ג"כ לשמה לגבי מזוזה. והקשה לעצמו מהא דבקרבן של"ש פסול אף לשם גבוה ותי' משום דבקרבן אינו ראוי רק לזה אבל כאן אף שיש עליו קדושת תפילין מ"מ בכלל מאתים מנה ויש עליו ג"כ קדושה הקלה ממנה עכ"ד השאג"א. ומעתה נראה דכ"ז רק אם מותר להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה גם בעוד שהוא ראוי לקדושה החמורה א"כ שפיר ראוי לקדושה החמורה ולקדושה הקלה ושייך לומר בזה בכלל מאתים מנה. אבל כיון דקיי"ל דאין מורידין כל זמן שראוי עדיין לקדושה החמורה א"כ גם בזה אינו ראוי רק לקדושה שהפריש במחשבתו דהיינו קדושה החמורה וא"כ אינו עומד לקדושה הקלה ושפיר אף לאחר שבלה ואינו ראוי עוד לקדושה החמורה מ"מ שוב אין לעשות מזה קדושה הקלה כיון שלא נכתב לשמה ומיושב קו' הנ"ל עכ"ד. והמה נחמדים מאוד לפלפולא ודפח"ח וש"י מד"נ:

ובכעין זה נראה לתרץ מה שהקשיתי בש"ס מנחות ל"ב שם בהא דקאמר רנב"י מצוה לעשותם סתומות ואי עבדינהו פתוחות שפיר דמי ומאי פתוחות דקאמר רשב"א אף פתוחות. וקאמר לימא מם מסייעא לי' ס"ת שבלה כו' הא מורידין עושין ואמאי הכא סתומות והכא פתוחות וקשה לי על הוכחת הש"ס עפ"מ שנראה לענ"ד לבאר דברי הש"ס לעיל מיני' בהא דהביא מרשב"א דאמר דעושה פרשותי' פתוחות ואמר רב הלכה כרשב"א ומפרש דרב קאי רק אריוח ולא אפתוחות ופריך הש"ס ואת לא תסברא דכי אמר רב רק אריוח והרי רב אית לי' מנהגא והאידנא נהוג עלמא בסתומות דאמר רבה אר"כ א"ר אם יבא אלי' ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו בסנדל ור"י אר"כ א"ר אם יבא אלי' ויאמר אין חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל וקאמר מ"ב מנעל לכתחילה א"ב אלא לאו ש"מ אריוח ש"מ, והנה לכאורה יש לדקדק כיון דעיקר הראי' דרב אזיל בתר מנהגא הוא מהא דאמר אם יאמר בסנדל לא אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל א"כ מה הוצרך להביא בכאן השינוי בין רבה לר"י, בדברי רב ובפרט הסיום דמ"ב מנעל לכתחילה זה בודאי אין לו מקום בכאן רק במקומו במס' יבמות. דכאן בל"ז לדברי שניהם בין לרבה ובין לר"י נשמע דרב אזיל בתר מנהגא ומדוע הוצרך הש"ס להביא הך דא"ב מנעל לכתחילה והדיקדוק עצום ואין תח"י שום ספר על מס' מנחות לראות אם כבר עמדו בזה מי מהמחברים:

והנראה בזה, דהנה לכאורה יש להעיר בהא דפריך אביי והרי רב אזיל בתר מנהגא והביא ראי' מהא דאין חולצין. והרי יש לומר דכ"ז דשייך לומר אין שומעין לו הוא רק אם יבא אלי' ויאמר דאף בדיעבד פסול סנדל וא"כ בזה הוא מוציא לעז על כל החליצות שהי' עד כה וכמו כן במזוזה אם יאמר דזה שאנו נוהגין פסול אף בדיעבד א"כ הוא מוציא לעז על כל המזוזות שהי' עד עתה בזה שפיר שייך לומר דאין שומעין לו כיון דאם נשמע לו א"כ נוציא לעז ופסול על המזוזות שנכתבו עד כה. אכן בדבר שיבא אלי' ויאמר שמנהג הזה שאנו נוהגין עד כה הוא כשר בדיעבד ואולם לכתחילה טוב יותר לעשות תיקון אחר בזה שפיר יש לומר דלא אזלינן בתר מנהגא כמו שאנו רואים כמ"פ שחז"ל אסרו לנו דבר הנהוג בו היתר עד שבאו המה ואסרו לנו דבר זה. ואנו שומעים להם. ובע"כ כיון דאף לד דהו המנהג עד כה הי' בכשרות שפיר ביכולתם לאסור אף דבר שנהגו בו היתר וכמו כן אלי' לא גרע מחז"ל חכמי כל דור ודור שאנו מוכרחים לקבל דבריהם באימה אף במקום שחולקים על המנהג. וא"כ מאי פריך הרי יש לומר דרשב"א דאמר דצריך פתוחות הוא רק לכתחילה ובדיעבד שפיר כשר גם בסתומות וא"כ בזה אין ראי' מהמנהג דודאי אותן שכבר נכתבו סתומות גם אליבי' כשר ורק דאעפ"כ לכתחילה קודם הכתיבה צריך לכותבן פתוחות והמזוזות הנהוגים בישראל עד כה סתימות ג"כ כשרים כיון שכבר נכתבו הוה דיעבד וא"כ בזה ל"ש לומר דצריכים לעשות כפי המנהג. אכן נראה דהרי בשם גבי חליצה בע"כ דהכונה דאף אם יאמר אלי' דאין חולצין בסנדל לכתחילה ובדיעבד שפיר דמי ג"כ אין שומעין לו. דהרי בש"ס קאמר א"ב מנעל לכתחילה והיינו דא"ב אם:

יאמר אין חולצין במנעל שומעין לו נשמע מזה דכעת מותר אף לכתחילה ואעפ"כ שומעין לאלי' אם יאמר שאין חולצין דרק בסנדל כיון שנהוג כך אין שומעין לו. אכן במנעל אף שלפי דעתינו מותר מ"מ אם יאמר אין חולצין שומעין לו כיון שאין הדבר נהוג וכמו כן למ"ד אם יאמר חולצין במנעל שומעין לו אף שהיינו סבורים עד כה דאין חולצין עכ"ז אין הדבר נגד המנהג אף שאנו נוהגין בסנדל ולא במנעל ונראה לכאורה דאנו נוהגין לאסור מנעל עכ"ז שומעין לו ואין זה נגד המנהג. ומזה ראי' גדולה לדעת הב"י ביו"ד סי' א' לענין נשים דלא ראינו אינו ראי' והש"ך שם בסק"א חלק עליו דבמנהג וכה"ג לא ראינו ראי' והרי בש"ס מבואר דלענין מנעל אף שחולצין בסנדל ולא במנעל עכ"ז אין מזה ראי' דהמנהג לאסור המנעל ואם יאמר אלי' חולצין במנעל שומעין לו רק אם יאמר אין חולצין בסנדל שזה בביאור נגד המנהג הנהוג בסנדל בזה אין שומעין לו וראי' גדולה מסוגיין לשיטת הב"י.

אמנם צ"ב מדוע דייק הש"ס א"ב מנעל לכתחילה ולא קאמר א"ב מנעל דלמ"ד אם יאמר חולצין שומעין לו מכלל דעד דאתי אלי' אסור במנעל ולמ"ד אם יאמר אין חולצין מכלל דעד עכשיו שרי ומדוע דייק הש"ס מנעל לכתחילה. ונראה הכונה עפ"י הנ"ל דהש"ס קמ"ל בזה אף דבאמת בש"ס יבמות ק"ב שם מבואר דאף למ"ד אין חולצין במנעל הוא רק לכתחילה מטעם גזרה וא"כ אם יאמר אלי' שאסור הוא מטעם גזרה ורק לכתחילה ואעפ"כ אם הי' המנהג לחלוץ במנעל כמו שנהוג בסנדל אז לא היינו שומעין לו ורק הואיל דאין המנהג כן משו"ה שומעין לו ומשו"ה קאמר הש"ס הלשון לכתחילה להורות לנו דבר זה דאף אם יאמר בסנדל אין חולצין לכתחילה עכ"ז אין שומעין דהרי גם במנעל אין סברא רק לכתחלה ועכ"ז רק משום שלא נהוג משו"ה שומעין לו ולא בכבר נהוג כן. והסברא נראה דהרי כבר כתבו התוס' בסוכה ד"ג לענין סוכה דאם עובר אדרבנן שוב לא קיים מצות סוכה גם מה"ת וכ"כ רבינו יונה בריש ברכות לענין ק"ש אחר חצות דגם בדיעבד לא קיים מצות ק"ש אחר חצות אף דמה"ת כשר כל הלילה וא"כ שפיר שייך בזה הוצאת לעז על הראשונים. ואמנם לפמ"ש הפרמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת בח"ג אות ז' דזה רק בעבר במזיד אבל באונס לא והביא ראי' מהמג"א בה' סוכה. וא"כ לפ"ז בנ"ד אם יבא אלי' ויאמר כך ג"כ לא יופסלו הראשונים דהי' באונס או בשוגג. ואולם נראה דהנה לכאורה קשה ע"ד הפרמ"ג דהרי עיקר ראיות התוס' בסוכה שם הוא מהא דאמרו לו אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך. והרי עכ"פ קודם שידע זה הדין לא עבר במזיד וא"כ הרי שם בש"ס מבואר דזה המעשה הי' בתחילת מחלוקת ב"ש וב"ה שנחלקו בדבר זה והביאו ב"ה ראי' מזקני ב"ש דלא אמרו דבר לרבי יוחנן בה"ח והשיבו ב"ש דאמרו לו כו' והרי מדוע הרי אז הי' קודם שנחלקו ומדוע לא קיים מצות סוכה מימיו הרי קודם שידע זה הי' שוגג וזה לכאורה פליאה עצומה על הפרמ"ג:

ולכאורה רציתי לומר ולחלק דכיון שהדבר הי' אצל רבי יוחנן בה"ח שפיר אמרו לו עפ"מ שאמרתי ליישב קושית העולם בשם בת הגאון מוהר"י זצ"ל מאה"ו בהא שהקשו התוס' בחולין ה' ע"ב דיהודא בן טבאי הרג עד זומם ור"י קרא והטה ותירצו דרק בדבר אכילה אין הקב"ה מביא תקלה על ידן. וע"ז אמרה להקשות עפמ"ש גורי האר"י בשם האר"י זצ"ל דמי שנזהר ממשהו חמץ בפסח אינו בא לידי חטא כל השנה. א"כ מדחזינין דקרה להם מכשול בע"כ דנכשלו מקודם במשהו חמץ וזה הוה מידי דאכילה עכ"ק. ואמרתי ליישב הנה לכאורה קשה בהא דקאמר הש"ס בחולין שם היכי מסתייעא מילתא למיכל איסורא כו'. והרי הך דר"ג ובית דינו הוא רק מדרבנן דהרי מפורש בחולין ד"ו שם דטעמא דר"ג משום דכר"ש ס"ל דחייש למיעוטא והתוס' כתבו בדף י"ב דר"מ חייש למיעוטא רק מדרבנן ולא מה"ת וא"כ אף אם הי' הדבר משום דלא שמיע לי' מ"מ ל"ש בזה לומר אין הקב"ה מביא תקלה על ידן עפמ"ש הנה"מ בחו"מ סי' רל"ד דשוגג באיסור דרבנן א"צ כפרה וא"כ בזה כיון שהדבר הי' בשוגג דלא שמיע לי' ואיסור דרבנן אין זה תקלה כלל דאין זה עון כלל ובהכשר גמור נעשה ומה קאמר הש"ס. ולכן נראה דאף דש דשוגג בדרבנן א"צ כפרה זהו רק בשוגג על המעשה אבל אם השוגג הוא בדינא אצל חכם עפ"מ דמבואר במשנה בפ"ד דאבות שגגת תלמוד עולה זדון א"כ חכם הטועה בדין הוה מזיד ושפיר אם לא הי' שמיע לי' הוי תקלה כשאכלו דזה הוה מזיד. ומעתה כ"ז באיסור זה דשחיטת כותי, אבל בחמץ בפסח יוכל היות דנכשלו באיסור משהו בשוגג שלא ידעו מהמעשה ובה"ג שוגג בדרבנן א"צ כפרה ואין זה תקלה כלל ומ"מ כיון שנכשל באיסור משהו חמץ יוכל לבא לידי חטא ומיושב קושי' הנ"ל. ובזה מיושב ג"כ קושיות התוס' בחולין שם מהא דר"י בר אבא אישתלי וטעם קודם הבדלה יעו"ש. ולהנ"ל נכון הדבר דשם דהי' שוגג על המעשה ולא בדינא שפיר אין חילוק בין תלמוד לאיש אחר ושוגג בדרבנן א"צ כפרה ואין זה תקלה ומיושב קושיתם ואקצר. ומעתה לפ"ז גם בנ"ד רבי יוחנן בה"ח אם לא ידע זה א"כ שגגת תלמוד עולה זדון והוה כמזיד ולק"מ על הפרמ"ג מהך. ואולם עדיין יוקשה מהא דתר"י שם שכתבו לבאר דמשו"ה אמרו חכמים עד חצות ולא יותר משום דאח"כ אינו יוצא. והרי בשם לא חילקו חכמים בין אם הי' שוגג או מזיד וסתמא אמרו עד חצות ויוקשה לדברי הפרמ"ג הרי בשוגג או בשכחה מהראוי לחייבו בקריאה אחר חצות. ולכן נראה דבאמת אף בשוגג או אונס לא יצא ורק שם בדברי המג"א אם אין לו התירו חכמים לכתחלה לסכך בזה ומשו"ה יצא. אבל אם עשה בלא היתר חכמים שפיר אין חילוק בין שוגג למזיד וז"ב ודו"ק כי קצרתי. ומעתה לפ"ז שפיר שייך בזה הוצאת לעז דאף בשוגג לא יצא כדמוכח מסוכה הנ"ל. וא"כ שפיר בזה מוציא לעז על הראשונים כיון דלפי דעתו לכתחלה אסור וא"כ אותם שעשו כן לכתחילה החליצה פסולה בדיעבד וכדברי התוס' הנ"ל, ומעתה לפ"ז שפיר פריך אביי לרב יוסף דהרי רב אית לי' מנהגא וא"כ אף אם נאמר דרק לכתחילה מ"מ כיון שהאידנא נהוג עלמא בסתומות והיינו לכתחילה א"כ בזה שפיר הלכה כמנהגא ומשו"ה הוכרח הש"ס להביא הך דמ"ב מנעל לכתחלה א"ב דנשמע מזה, דאף אם יבא אלי' אין שומעין לו לשנות ממנהגא אף במקום דאוסר רק לכתחילה מכ"ש חכמי דור ודור ומדוקדק דברי הש"ס הנ"ל:

ומעתה לפ"ז יוקשה על הוכחת הש"ס לפמ"ש בשם הפרמ"ג דבמקום שאין אופן אחר לכתחלה שפיר בזה יוצאין בה"ג כמ"ש המג"א בה' סוכה. וא"כ כ"ז דאין שומעין לשנות ממנהגא רק במקום שהי' ביכולתם לקיים המצוה כתיקונה לכתחילה והוא עושה המצוה באופן שכשר רק בדיעבד שפיר שייך לומר כדברי התוס' בסוכה הנ"ל דבה"ג אף ידי מצוה של תורה לא יצא. אמנם בס"ת ותפילין שבלו דבזה נכתבו בהכשר גמור כיון דס"ת מצותה לכתחילה בסתומה וא"כ כעת שבלו וא"א להשתמש בה לס"ת בה"ג אם נאמר דרק לכתחילה בעינין פתוחות ובדיעבד כשר וא"כ הרי בה"ג אין דיעבד גדול מזה ואין שום צד סברא לאסור לעשות מהם מזוזה כיון דזה הוי דיעבד גמור דבשעת הכתיבה נכתב כמצותה וכעת עדיף יותר להכשירה למזוזה מלגרום גניזה לס"ת. וא"כ מה ראי' לרנב"י מהך דאין מורידין דמצוה בסתומות והרי יש לומר דרשב"א דוקא פתוחות קאמר ואולם רק לכתחילה וא"כ אי לאו הטעם דאין מורידין הי' עושין ומשו"ה הוצרך לומר הטעם דאין מור מורידין והאיך הביא הש"ס ראי' מכאן דרשב"א אף פתוחות קאמר. אכן בדרכו של מר אחי הגאון הנ"ל מיושב הקושי' בטוב דשפיר הוכיח הש"ס מזה דאם נאמר דרק לכתחילה וא"כ עכ"פ בעת שהי' ראוי עוד לס"ת דאז בודאי אסור הי' לעשות ממנה מזוזה משום דפרשיותי' סתומות ומזוזה צריכה לכתחילה להיות פתוחה וא"כ בשעת הכתיבה אז בודאי לא הי' ראוי רק לס"ת וגם בדיעבד היתה פסולה אז למזוזה כיון דראוי' לס"ת וא"כ עובר לכתחילה על מצות פתוחות לכתחילה וגם בדיעבד פסול וכנ"ל בשם התוס', ונהי דכעת שבלה ואינו ראוי לס"ת שפיר יש לומר דכשרה למזוזה דהוה דיעבד וכמ"ש התוס' בפסחים דף למ"ד דכלי חרס שצריכים שבירה הוה דיעבד וה"ה בנ"ד אם נצטרך גניזה הוה דיעבד. אמנם כיון שבעת הכתיבה הי' ראוי לס"ת ופסול למזוזה וא"כ שוב גם אח"כ פסול משום דל"ה לשמה וכמ"ש בשם השאג"א ובע"כ דגם בעת שראוי' עדיין לס"ת כשרה למזוזה דגם מזוזה מצותה בסתומה ושפיר אם הי' מורידין הי' עושין ושפיר הביא הש"ס ראי':

ואולם כ"ז יתכן רק עפ"י דרכו של אחי הגאון בדברי השאג"א. אכן לקושטא דמילתא במחכ"ת הגדולה לא זהו הדרך בהבנת דברי השאג"א. דהוא הבין בדברי השאג"א דמשו"ה חלה הקדושה הקלה כיון דיש בכלל מאתים מנה ומותר לשנותו לקדושה קלה לפי הס"ד דמורידין. משא"כ בקרבן אם שחטו לשם קדושה חמורה אסור לעשותה קדושה קלה. ועפ"ז חידש הוא דאם גם בספר יש איזה דבר המעכבו לעשות ממנו הקדושה הקלה שוב גם אח"כ כשעיכוב הזה חלף ועבר עכ"ז שוב פסול מחמת של"ש. ולענ"ד כונת השאג"א הוא כך, דבשלמא בס"ת עכ"פ בעת שכותב לשם הקדושה החמורה אין שום דבר העומד בפני הקדושה החמורה לחול וכיון שחלה הקדושה הזו החמורה שוב ממילא בכלל מאתים מנה וגם הקדושה הקלה בכללה דכיון דקדוש לס"ת מכ"ש דקדוש ג"כ לתפילין ומזוזה, ואכן בקרבן דקיי"ל לשם גבוה ממנו ג"כ פסול הוא מטעם דכיון דקרבן הזה נקדש לשם קדושת שלמים ואף אם בשעת שחיטה אמר לשם קדושת עולה או חטאת אין מקום לקדושה זו לחול כלל כיון דקרבן הזה הוקדש לשם שלמים וממילא אין הקדושה החמורה חלה כלל ועיקר. וא"כ גם קדושה הקלה אינה חלה כיון דלא כיון לשם קדושה הקלה ורק אם קדושה החמורה חלה שוב א"צ כונה לשם קדושה הקלה דבכלל מאתים מנה ומשו"ה בס"ת וכן בעור כיון דנקדש בקדושה חמורה גם קדושה קלה עלי'. אכן בקרבן שאין קדושה החמורה חלה כלל א"כ גם קדושה קלה אין לה מקום לחול כיון דלא שחט לשם שלמים והמעיין בדברי השאג"א שם ימצא מפורש כדברים האלו. ותמה אני על רוחב לבו של אחי ורבי הגאון איך עלה בדעתו לשפוט אחרת בדעת השאג"א. ומעתה כיון שכן שוב אף אם בעת שכותב אסור לעשות ממנו מזוזה מחמת איזה עיכוב מ"מ נקדש הוא ג"כ בקדושת מזוזה דבכלל מאתים מנה כיון דעכ"פ קדושה החמורה מצאה לה מקום לחול וכנ"ל בדברינו. וא"כ שוב יוקשה קושית ב"א הגאון הנ"ל לשיטת הטו"ז דהרי אינה ראוי עוד לקדושה החמורה וכמו כן יוקשה קושיתי הנ"ל דהאיך הביא הש"ס ראי' מזה לרנב"י והרי יש לומר דבאמת לכתחילה במזוזה בעינין פתוחות ורק דכעת שכבר בלו וא"כ אם יאסרו למזוזה יצטרכו גניזה והוה דיעבד כמו בכ"ח בתוס' פסחים הנ"ל וה"ה בס"ת שבלה ומה קאמר הש"ס.

ג') ומה שנראה לענ"ד בישוב הקושיות האלו בפשוט. דהרי באמת כמות שהיא עכשיו גם למזוזה אינה ראוי' וצריכה או לדבקה עוד בעור ולכתוב עלי' יתר הפרשיות כפירש"י בהך דלהשלים או כמו שכתבו התוס' דיוכל לכתוב על הגליון וכנ"ל באות א' ועכ"פ גם אם נרצה לעשות ממנה מזוזה עודנה צריכה תיקון סופרים וא"כ הרי בה"ג גם לס"ת ראוי' אם נדבקה ליריעה של ס"ת ותהי' כשרה לצרף פרשיות אלו לשאר ס"ת ול"ש בזה לומר דאינה ראוי' לקדושה החמורה דכמו שהיא ראוי' למזוזה כמו כן ממש ראוי' היא לס"ת כפירש"י ע"י דיבוק ולפירוש התוס' יוכל לכתוב גם על הגליון ויהי' כשר לצרפו לשאר הדפים ואף דכעת שאינו עסוק בכתיבת ס"ת ואין לו צורך כעת בפרשה זו לס"ת מ"מ כיון שעכ"פ ראוי הוא לס"ת כמו למזוזה וא"כ ממילא אסור לעשות ממנו מזוזה ואין לדמותו למ"ש הטו"ז באו"ח שם לענין ארון דבשעה שאין הס"ת בתוכו יוכל להשתמש בו בשאר ספרים אף דגם שם ראוי' לקדושה החמורה, הנה בשם כונת הט"ז דעכ"פ בזו העת שאין בתך הארון ס"ת אינה ראוי' לקדושה החמורה וממילא בזמן הזה מותר להשתמש בו קדושה הקלה וכשיחזור הס"ת לתוך הארון אחר הקריאה שובי יחזור הארון לקדושה החמורה. אמנם בנ"ד אם עשה מזוזה מזה שוב בשום פעם לא ישנותם לקדושת ס"ת וזה אסור דהוה הורדה כיון שראוי עוד לקדושה של ס"ת אף שכעת אינו כותב ס"ת מ"מ כיון שאם יכתוב ראוי' היא שוב שייך אין מורידין ואף אם נאמר דבס"ת צריך שיהי' ג' יריעות שוות וא"כ א"א לצרופי פרשה זו לס"ת. אמנה כבר כתב הטו"ז בסי' ר"פ שם דזה רק לכתחילה ובדיעבד כשר ובנ"ד הוה שפיר דיעבד שיצטרך לגנוז הפרשיות האלו. ואף אם נרצה לספוקי בזה אם בה"ג כשר לכתחילה באופן כזה מ"מ עכ"פ כיון דבדיעבד כשר שוב קדושת ס"ת עלי' כמ"ש התוס' בפסחים ד"ה ע"א לענין זמן הקרבת הפסח דכיון דאם הקדימו לתמיד כשר מקרי תיכף בחצות זמן הקרבת הפסח וכמו כן בנ"ד כיון שבדיעבד אפשר לתקן מפרשה זו ס"ת שוב מקרי ראוי' לס"ת ואסור לשנותה לקדושה קלה ומיושב הקושי' הנ"ל על הטו"ז. ומעתה גם קושיתי הנ"ל מיושבת בד"ז דאם נרצה לומר דזה הוה דיעבד כיון שכבר נכתב בקדושה כדין ורק שאירע בה פסול א"כ שוב ראוי' היא לס"ת באופן הנ"ל וממילא ל"ה ככלי חרס דצריך שבירה ושוב לענין קדושת מזוזה שלא נכתבה למזוזה ולא היתה מזוזה אין זה נחשב דיעבד. כיון דבדיעבד יש עצה לשם לצרפה לס"ת שהיתה כבר ולא להחליף קדושת ס"ת שיש עלי' בקדושת מזוזה ומדוע אם מורידין עושין ובע"כ דמצוה בסתומה לכתחילה ושפיר הביא הש"ס סייעתא להך דרנב"י ומיושבים הקושיות הנ"ל בפשוט ולענ"ד הדברים קרובים למרכז:

ד) אמנם כן אף שתירצנו דברי הטו"ז וכמו כן אפי' לשיטת הבכור שור בחידושי מגילה שחילק על הטו"ז עכ"ז הדבר ברור דכ"ז רק אם הדבר הזה עודנו קדוש בקדושה החמורה שפיר אסור לשנותו לקדושה הקלה משום דאין מורידין. ורק דנחלקו דלהטו"ז רק במקום שראוי עודנו לקדושה החמורה. ולהתבו"ש אף אם אינו ראוי לקדושה החמורה מ"מ קדושה החמורה לא אזדא ממנו דקדושה לא פקעה בכדי ואין מורידין. אמנם אם עדיין לא נתקדש בקדושה החמורה, וכן אם נתקדש בקדושה החמורה ורק שנפקעה ממנו וצריך אתה מחדש או לקדשהו בקדושה החמורה או בקדושה הקלה בזה שפיר לכ"ע ל"ש בזה אין מורידין כיון דקדושה הראשונה כבר חלפה ועברה וכעת צריכים לקדשה מחדש. אז שוב זה הקדושה הראשונה שהי' עלי' כבר לא אלים כחה מהזמנה דל"ש בה אין מורידין. ותדע דהרי כתב הב"י באו"ח סי' ל"ב דעור המעובד לשם מזוזה אסור לכתוב עליו ס"ת משום דלא נתקדש בקדושת הס"ת. אכן עור המעובד לשם ס"ת מותר לכתוב עליו מזוזה אף דגם מזוזה צריכה עיבוד לשמה מ"מ עיבוד לשם קדושה חמורה מועיל ג"כ לקדושה קלה יעו"ש:

ומעתה הרי מבואר בש"ס סנהדרין בהא דצריך עיבוד בעור לשמה הוא רק אם נאמר הזמנה מילתא וא"כ כשאנו צריכים עיבוד לשמה הוא משום דקיי"ל הזמנה מילתא וא"כ אמאי מותר לכתוב על עור הנעבד לשם ס"ת מזוזה הרי זה הוה הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה כיון דהזמנה מילתא ונתקדש בקדושה חמירה. ובע"כ כיון דזה רק הזמנה ועוד לא חלה עלי' קדושת הס"ת ואתה צריך לקדשה כעת בקדושה בזה לא איכפת לן ואיזה קדישה שתרצה תוכל לכתוב עלי' וכ"כ הלבוש באו"ח סי' מ"ב לענין עור הנעבד לשם ס"ת דאף דאסור להשתמש בו תשמיש חול משום דהזמנה בגוף הקדושה מילתא מ"מ ל"ש בזה אין מורידין בה"ג ומותר לכתוב עליו מזוזה. וא"כ ה"ה אם כבר נתקדש בקדושה החמורה ורק שע"י איזה סיבה הקדושה החמורה חלפה ועברה ג"כ הדין כך כיון שאתה צריך כעת לתקנה ולקדשה מחדש הוה ממש הדין כמו בעור וכנ"ל. ובפרטות אם כעת אינו צריך לעשות ממנה קדושה החמורה ויצטרך לגונזה עדיף טפי לעשות ממנה קדושה קלה משנצטרך גניזה וז"ב ושום בר דעת לא יחלוק ע"ז. וכן עתה אם נאמר דס"ת שנחסרה או נתקלקלה ונעשה בה פסול שצריכה תקין להכשירה לקרות בה אזדה קדושתה גם מיתר הפליטה שנשאר ורק ע"י התיקון חל קדושה למפרע על השאר שנשאר שלם. א"כ שוב קשה מדוע אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין והרי כיון שבלה א"כ בודאי חסרים הרבה פרשיות ותיבות ושמות הקדושים וא"כ כה"ג הרי קדושה הראשונה שהי' כבר חלפה ועברה גם מהנשאר וליכא רק הזמנה ובזה שפיר מורידין לקדושה קלה וכנ"ל. ובע"כ דכקדושה הראשונה נשארת על הפרשיות שנשארו ובקדושתן קאי וכמו כן כתיבות והאותיות שנשארו ורק שיש פסול חסר וכאשר מתקנם ומשלים החסר שוב אינו חסר. ומעתה ראי' גדולה לדברינו באות א' דבזה צדקו דברי הרב מנאנאש דלדברי החת"ס מהראוי שיהי' מועיל תיקון לפרשה מתפילין ומזוזות אחרי שכבר נכתבו כהוגן ונתקדש בקדושה ודחיית מעכ"ת חוזר ונראה וכדברינו הנ"ל:

ה') האומנם לא אכחד תחת לשוני דראי' זאת תוצדק רק לשיטת הלבוש הנ"ל דאף דהזמנה בגוף הקדושה מילתא מ"מ זהו רק לענין להשתמש בו תשמיש חול. אבל מותר להורידן לקדושה קלה וכנ"ל. אכן לשיטת הגאון בעבודת הגרשוני בתשובה שחולק עליו אף בה"ג והאריך לפלפל בדבריהם בן הגאון טוב גיטין בתשובתו הנדפסת בטי"ג והגאון טוב גיטין בתשובתו הנדפסת בסוף ספר ים התלמוד ואין הספרים כעת תח"י רק ראיתי בהם זה כמה. ולשיטתו נסתרה ראייתי הנ"ל, ועוד דאף לשיטת הלבוש יש לחלק דרק בעור שאמנם ל"ה קדוש מעולם ורק הוזמן לגוף הקדושה שפיר יש לומר נהי דהזמנה בגוף הקדושה מילתא מ"מ מותר להורידו לקדושה קלה דאין זה הורדה שלא הי' עליו מעולם קדושה החמורה. אכן בנ"ד דכבר הי' ס"ת והי' בו גוף הקדושה ורק שנפסל אף אם נאמר דהקדושה כבר חלפה ועברה מ"מ בכה"ג כיון שכבר נשתמש בו בקדושה החמורה שוב אין להורידו ויש מקום לכאן ולכאן. אולם עכ"ז נראה דראייתי הנ"ל יש לה פנים בהלכה. דהרי כבר הבאתי קושית ב"א הגאון לשיטת הטו"ז באו"ח קנ"ד דאם אינו ראוי שיב לקדושה החמורה מותר להורידו א"כ בכאן שבלה ואינו ראוי' לס"ת שוב מהראוי להתירה לקדושה קלה. אולם גוף הקושי' כבר אישתמע בבי מדרשא דהגאונים בדורות שלפני פנינו וכבר העיר בזה הנוב"י במהדו"ת חיו"ד סי' קע"ד והביא ראי' מדברי הש"ס להיפך מדעת הטו"ז הנ"ל. ומצאתי בספר יד שאול על ה' נדרים להגאון מוהרי"ש נ"ז זצ"ל בח"ב שם בסי' ר"צ הביא שם ג"כ קושי' זו והביא ג"כ בשם אביו הגאון ז"ל שתירץ בזה דדברי הטו"ז המה רק בארון ומטפחת דבזה מיירי הטו"ז שם דהמה רק תשמישי קדושה בזה שפיר אמרינן כיון דשוב אינו ראוי למצוותן פקעה קדושתייהו ונהי דתשמיש חיל אסור להשתמש בהו אבל עכ"פ מותר להורידן לקדושה קלה. אמנם בס"ת דהוה קדושת הגוף בזה אמרינן קדושת הגוף לא פקעה בכדי ואסור להורידו דעדיין בקדושתו יעו"ש ודפח"ח וגם מר אחי הגאון בספרו שם במאמר המוסגר כתב דיש ליישב כן. ומעתה כ"ז רק אם נאמר דע"י שנפסל ובלה עדיין הנשאר קדוש בקדושת ס"ת שפיר שייך לומר כנ"ל אכן אם נאמר דע"י שנפסל אזדא קדושתו א"כ שוב ראוי להתיר דבזה ל"ש לא פקעה בכדי כיון שנפסל ע"י שנחסרו הרבה יריעות ובע"כ דקדושת ס"ת עדיין נשאר וז"ב בעיני:

ושמח לבי שאחרי החיפוש מצאתי לי רב גדול שאהבה נפשי הנוב"י מהדו"ק בחיו"ד סי' ע"א שהאריך שם להוכיח דס"ת שנפסל ע"י שנחסר ממנו או נפסלו תיבות וכדומה עכ"ז הספר עדיין בקדושתו ורק דצריך לתקן החסר והנפסל ויעו"ש שכתב כדברינו דא"א לומר דבעת שמתקנים חלה קדושה גם על הנשארים דזה דבר שא"א לומר. דבשעת הכתיבה צריך שיהי' נכתב הכל בקדושה ואם נאמר דכשאירע איזה פסול הי' מסתלקת הקדושה גם מיתר הספר שוב לא הי' תקנה לס"ת הזו וע"כ דכל יתר דברי הס"ת בקדושתו ולא נגרע מקדושתו ע"י שנחסר בו איזה תיבה או הרבה תיבות וכדומה ורק דזה שנחסר ונפסל צריך לתקן וכל הספר הנשאר קדושתו עליו והביא ראי' לזה דכל שנשאר בכל הספר ללקט פ"ה אותיות עודנו קדוש בקדושת ס"ת, וא"כ עינינו הרואות דדעתו הגדולה מכרעת דכל הספר בקדושתו. ובהיות כן שוב יוקשה קושית הרב מנאנאש הנ"ל דלדברי החת"ס מדוע בתפילין ומזוזה כשנחסר איזה תיבה או אות אחרי שכבר נתקדש בקדושה מהראוי שיהי' מותר לתקנו וכנ"ל:

ו) ומן האמור אני תמה על הנוב"י מהדו"ת סי' קפ"ד שכתב שם שנשאל אי מיתר לעשות מיריעה שכבר התחיל לכתוב עלי' ס"ת ונפסלה אי מותר לכתוב על המותר תפילין ומזוזות והשואל רצה לומר דכל שלא נגמרה אין בה עדיין קדושת ס"ת ורצה להביא ראי' מדברי הרמב"ם בפ"י מה' ס"ת והוא דחה ראייתי. ואולם כתב וז"ל ואולם בלא ראי' מפשטן של דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפי' שכתב בעשרים דברים הפוסלים שאם נעשה בו אחד הרי הוא כחומש מן החומשים שקורין בהם תינוקת ואין בו קדושת ס"ת כו' משמע לשום דבר אין בו קדושת ס"ש וא"כ מכ"ש לומר שמוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה עכ"ל, ואמנם מדבריו נראה דרק כל עוד שלא נגמר אין בו קדושח ס"ת אכן כשכבר נגמר ואח"כ נפסל בחסרות ויתרות שפיר קדושת ס"ת עליו וכנראה מלשונו בסוף תשובתו שם שכתב שפשטן של דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מוכיחים שהס"ת שלא נגמרה אין בה רק קדושת חומשין שקורין בה תינוקת יעו"ש. אמנם אף לפ"ז דבריו תמוהים דהאיך נאמר דכונת הרמב"ם ז"ל דכל העשרים פסולים שוים דינם שאם נמצא אחד אין על הספר קדושת ס"ת. והרי כבר כתב הטו"ז ביו"ד סי' רפ"א דהני פסולים שמנה הרמב"ם דינם חלוקים זמ"ז והרמב"ם כלל אותם יחד רק שבכולם אסור לקרות בצבור אבל לענין קדושה אין דינם שוה וחלוקים בדינייהו. ותדע דהרי הרמב"ם מנה במשך הפסולים שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר כו' בין בעיקר הכתיבה בין בקרע בין בטשטוש והרי בזה בודאי אפילו כשכבר הי' ס"ת הדין כן. ובזה בודאי ל"ש לומר דבזה ל"א אין מורידין דהרי מפורש בש"ס ס"ת שבלה אין עושין ממנה מזוזה דאין מורידין ומבואר דאף שבלה ונחסר בודאי הרבה ונטשטשו הרבה תיבות מרוב עתים וימים אעפ"כ קדושת ס"ת עלי' לכל מילי ורק לענין קריאה בצבור אין עלי' קדושת ס"ת וא"כ ממילא דאף בלא נגמר הדין כן ומנ"ל לחלק בין הנושאים ובשלומא אם הי' באפשרי לפרש דכל הפסולים שמנה הרמב"ם אין בהם קדושת ס"ת שפיר ראייתו ראי'. אבל הרי כיון דפסול נחסר ונמחק אות אחת בע"כ דלכל הדברים קדוש הוא בקדושת ס"ת וכמו שהאריך בעצמו במהדו"ק שהבאתי באות הקדום וא"כ בע"כ דמה שכלל אותם הרמב"ם הוא רק לענין קריאה בצבור וא"כ גם בלא נגמר אין הוכחה מדברי הרמב"ם ונפלאו דבריו בעיני:

ז') ודרך אגב ראיתי בנוב"י שם האריך בענין אי קדושת ס"ת חמורה מתפילין ולא מצא הדבר מפורש, והביא קצת ראי' להיפוך וכבר כתב כן ג"כ השאג"א בתשובה סי' מ"ח ושני הנביאים מתנבאים בזה בסגנון אחד רק שהשאג"א סיים בסוף דבריו דבאמת קדושת ס"ת חמורה והנוב"י כנראה דעתו ששקולים המה והרבה יש לי לפלפל בדבריהם ואולם יען שאין זה מענינינו לא רציתי כעת לתקוע עצמי בדבר הזה. אולם אחת אעורר שמהפלא בעיני שנעלמו מעיניהם הבדולחים לשונו של הרמב"ם ז"ל בתשובתו לחכמי לוניל שהעתיק דבריו הכ"מ בפ"ג מה' תפילין הלכה ה' שכתב בסוף תשובתו הדבר ידוע שס"ת מקודש יותר מן התפילין והתפילין מקודשים יותר מן המזוזה וכך הוא הלל"מ שיהא עור כל אחד מהם חזק ובריא כדי לעמוד ולהתקיים כפי קדושתו וביאר בזה הא דהלל"מ דס"ת נכתבת על גויל ותפילין על הקלף ומזוזות על הדוכסוסטוס יעו"ש. ומעתה כל הקולות יחדלון ומזה גופא מוכח דס"ת חמירא קדושתו ממזוזה עפ"י טעמו דהרמב"ם ז"ל ותמהני מאוד על הגאונים הנ"ל שחתרו אחר מוצא הדבר ולא ראו דברי גדול הקדמונים הרמב"ם ז"ל המפורשים והוציא הדבר מהלל"מ ודברי הב"י באו"ח ממקום קדוש יהלכו ואקצר:

תוכן העניינים

גבעת הלבונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה