גבעת הלבונה· רבי נפתלי הירץ בומבאך
מפתחות
סי' א' בדברי הפמ"ג באו"ח סי' ד' אי מצוה שאינה הכרחית צריכה כונה. ובדברי תוס' פסחים ד"ז בענין מילת גרים. ובדברי החת"ס באה"ע סי' צ' בענין הכשר מצוה אי צריכה כונה. ובענין מרור אי בעי כונה. ובדברי תוס' פסחים ק"ז אי נקרא רשע אם לא קיים מצות אכילת פסחים, וכמה דברים מחודשים בענין אי בעובר על עשה נקרא רשע. וביאור מחלוקת אביי ורבא ביבמות ד"כ אי עובר על דברי חכמים נקרא רשע. ובספיקת המל"מ אי בקיום עשה בעינן ג"כ כדר"א. וביאור פלוגתת ר"י ור"ל בחולין ק"ג בענין חלקו מבחוץ. ובדברי החת"ס בענין יוה"כ אי חייבין בהנאת גרון או בהנאת מעיו. וביאור הא דבכורות כ"ו ע"ב וכ"ת מיתה לא [הנה באות י"א כתבתי דר"י דסובר דשלכד"א ל"ה אכילה היא דלשיטתו אזיל דתליא בהנאת גרון ולר"ל דתלוי במעיו גם שלכד"א הוה אכילה. הנה בזה יש לבאר הא דשבת (דף עו) כי אתא רבין כו' ואיפכא ר"י אמר פטור אכילה ע"י הדחק ל"ש אכילה ור"ל אמר חייב אכילה ע"י הדחק שמה אכילה יעו"ש ואינו מובן מדוע דוקא איפכא גם טעם מחלוקתם. ובדברינו שם יבואר דאזלי לשיטתייהו דלר"י דעיקר תלוי בהנאת גרון משו"ה אכילה ע"י הדחק ל"ש אכילה. ולר"ל דעיקר הנאת מעיו גם ע"י הדחק שמה אכילה דהדחק היא רק בעת הלעיסה והבליעה אבל במעיו אין נ"מ ולשיטתייהו אזלי ואקצר]:
סי' ב' בסוגיא דקידושין ל"ה בהא דפריך ולמ"ד תפילין ל"ה מ"ע שהז"ג מא"ל. ובדברי הצל"ח בפסחים כ"ח אי שייך אין היקש למחצה גם שנלמוד המלמד מהלמד. ואם גם בגז"ש שייך לומר בה"ג אין גז"ש למחצה ועיין בהשמטות בסוף הספר עוד מענין זה. ובגוף דברי הצל"ח אמר לי תלמידי חביבי הה"ג מו"ה יצחק אייזיק הכהן יאללעס שליט"א מפה"ק שכבר האריך בספק הזה בספר יד מלאכי ואין הספר תח"י לעיין בו אם העיר במ"ש] והדבר מסתעף לכמה מקומות. ופלפול בחולין י"א בהא דאתיא משעיר המשתלח. וביומא ס"ב בענין שניהם שוים:
סי' ג' בדברי תוס' בשבועות ד"כ דיופטרו נשים מכלאים בישוב קושית הגליון הש"ס שם, ובענין עשה דיבום אי הוה שוב"כ. פלפול ביבמות ד"כ. ובספיקו של הד"מ באה"ע סי' ט"ו במקדש שני' אי קידושי אחר תופסין בה. ובדברי הישויע"ק באה"ע סי' קס"ה דעשה דיבום רק היבם מחויב ולא היבמה. ובענין מצות חליצה אי היבם והיבמה מחויבים. וביאור דברי תוס' ביבמות ה' דמצוה הנוהגת גם בנשי כהונה חשיבה יותר שוב"כ ממצוה הנוהגת בכל זכרי ישראל:
סי' ד' בדברי המג"א בסי' ח' דבחור ומי שאינו ת"ח אפי' נשוי אינו מכסה ראשו בטלית. וביאור מקרא קודש במצות ציצית וראיתם אותו וזכרתם כו'. וביאור הא דקידושין כ"ט הא לן והא להו. ובענין אונסא כמאן דעביד אי אמרינן. ופלפול בסוגי' דעלי' ביבמות ה', וביאור הפיוט שושנת יעקב צהלה ושמחה כו'. וביאור הא דמגילה י"ב הא דהם לא עשו אלא לפנים, ובענין אי הכנה למצוה חשיב כמו מצוה עצמה או חמור ממנה או קל ממנה. וטעמא דמלתא דקבעו חז"ל בן י"ח לחופה. וביאור להא דגיטין י"ז זאת לא זאת. ולמדרש בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה:
סי' ה' בדברי התוס' מנחות ל"ב בהא דאין מורידין, ובדברי הטו"ז ביו"ד סי' ר"צ ובדברי החת"ס בחיו"ד סי' רפ"ב שכתב ליישב קושיות הטו"ז שם. ובדין אי בנפסל אות מהס"ת נשארה בקדושתה או שחלפה הקדושה מכל הס"ת עי"ז, ובדברי הטו"ז באו"ח סי' קנ"ד בהא דאין מורידין דל"ש באם אינו ראוי שוב לקדושה חמורה שקשה עליו ממנחות שם וביאור לסוגי' דמנחות שם בהא דמנעל לכתחילה א"ב. ובדברי תוס' בריש סוכה דבעובר אדרבנן לא קיים ג"כ המצוה מה"ת, וליישב קושית בת הגאון מאה"ו בתוס' חולין דף ה' בענין דר"י קרא והטה, ובענין אי קדושת ס"ת חמורה מתפילין:
סי' ו' בענין הנ"ל ובהא דבעינין בתו"מ כסדרן אי צריך שלא יהי' המאוחרות קודם למוקדמות וכשר בב"א או דצריך דוקא שהמוקדמות יהי' קודם ופסול בב"א. ופלפול בהא דיומא ל"ח בבן קמצר והרבה ענינים בענין כסדרן ביאור שיטת הרמב"ם ז"ל. ובהא דיבמות ד' בענין סמוכין אי דרשינן:
סי' ז' בהא דמכילתא דבתו"מ שנכתבו שלכ"ס צריכים גניזה. וישוב לקושית תוס' חולין ק"ו בהא דמ"ש ברכה דלכתחלה מברכה דלסוף. ובדברי מהרי"ט דא"י להקדיש ע"י שליח שתמהו עליו במח"א ובשעה"מ. וביאור הקרא בפ' וירא ואקחה פת לחם, ובקידושין דף ע"ח בהא דיכיר. וישוב לקושית הגליון הש"ס בנדרים מ"ז על הר"ן שכתב דאפי' אחר שנשאה.
סי' ח' בסוגיא דמנחות ל"ב בהא דתפילין שבלו ובישוב דברי תוס' בסוטה י"ז דנסתפקו דמועיל שירטוט אחר הכתיבה מקושית הגרעק"א. ובסוגיא דמנחות שם בענין מזוזה שאינה משורטטת. וביאור הא דפסחים ד"ל וכי מאחר דאיתותב רבה ב"א. ובדברי הרמב"ם אי שייך מחלוקת בהלל"מ. ובדברי הטו"ז באו"ח קנ"ד בענין אין מורידין. ובנדרים ל"ז בהא דלא ילמדנו מקרא:
סי' ט' בישוב קושיות הגה"ק מסאכטשוב זצ"ל על מנהג העולם שמשנין הקשר בתפילין שאולים, ובדברי תוס' בעירובין צ"ז בשם רבינו אלי' דצריך קשר בכל יום וביאר הסוגיא דעירובין שם אבל בחדשות פטור:
סי' י' בדבר השאלה בסופר שנשפכה דיו על אותיות השם בכתיבה וליחך בפיו הדיו והשם ניכר היטב מה משפט היריעה, פלפול בענין אי נפסל בזה משום של"ש, ובדברי אחי מו"ר הגאון ז"ל באוהל יהושע סי' כ"ז מזה,
סי' י"א בשאלה הנ"ל אי שייך בזה החשש משום חק תוכות, ובדברי המג"א בסי' ל"ב סקכ"ג בענין נטף שעוה ובדברי המחצה"ש שם. וכדברי ב"י וד"מ שם בענין שין של דפוס. ובדברי המ"ס שהביא המרדכי בה' קטנות דדיו שנשפך ע"ג הכתב מותר למוחקו:
סי' י"ב בשאלה הנ"ל בענין אי מהני הע"ק בפסול דחק תוכות. ואם מותר להעב"ק ול"ה מוחק השם וישוב לקושית המשנ"ח בהא דגיטין נ"ד כמאן דלא כר"י ובדברי הבית אפרים בחיו"ד ס"א וס"ב בענין זה:
סי' י"ג תשובת הגאון מטרנא ז"ל על שאלה הנ"ל ופלפול בדבריו. וביאור הא דפסחים ק"ה ע"ב גמרנא וסדרנא אנא. ופלפול נחמד מחתני הגאון האבד"ק גאליגורא שליט"א בענין מחיקת השם ובשבת ק"כ בהי' שם כתוב על בשרו:
סי' י"ד בדברי רש"י ברכות ט"ו ע"ב ברכה דרבנן דא"ר כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן שתמהו עליו. ובדברי הפ"י שם, ובדברי השאג"א בפי' ז' בענין עובר לעשייתן. ובענין אי בדאורייתא יש לחלק בין לכתחילה לדיעבד. ובענין הא דבקדשים בעינן שינה לעכב, ובענין דבר הצריך סדר ופוסל בו קדימה ואיחור אי מהני בב"א:
סי' ט"ו ביבמות ד"ב מכדי כלהו מאחות אשה ילפינן וביבמות ד"ח כל היכא דאי בעי האי נסיב. וביאור דברי התוס' ביבמות י"א בד"ה מאי נסתרה, ודברי רש"י שם:
סי' ט"ז בדבר הספק בבת כהן שנתעברה באמבטי מש"ז של נכרי וילדה בן אם הוא כהן לעבודה ודוכן פלפול בבכורות מ"ז דכהנת שנבעלה לנכרי הוית זרה. וביאור דברי תוס' בכתובות כ"ג, ובהא דקידושין ס"ו בנודע שהוא ב"ג וב"ח. ופלפול בקידושין ד' זרע פסול מנין, וישוב לקושיית תוס' ביבמות ל"ד בהא דקאמר בתרומה בער"פ ובהא דירושלמי פ"ח דתרומות פ"ח ה"ב, וביאור עובדא דרב מרי בר רחל בבכורות ד"ג, ובענין תחלתה באונס וסופה ברצון ובכתובות ק ג' משום פרוצות וביאור הקרא בפרשת לך והרגו אותי ואותך יחיו, ובענין פשרה בטעם הדבר דל"א בת"ר בפשרה. וישוב סתירת דברי רש"י עה"ת בפ' ואתחנן על ועשית הישר והטוב, וביאור דברי תוס' בחולין מ"ט דנכרי המברך את ישראל מתברך:
סי' י"ז בדברי הש"ס ברכות ר"פ הרואה בארבעה שצריכים להודות ובדברי החת"ס באו"ח סי' נ"א דיורדי הים א"צ זבחי תודה. וכמה דברים חדשים בענין הצלת חבירו. ובדברי הירושלמי שהובא בב"י חו"מ תכ"ו דצריך להכניס עצמו בספק סכנה להציל חברו מודאי סכנה. ובדברי תו"י ביומא דף פ"ה במחלוקת ר"ת עם ר"א בהא דטוב תורה עם ד"א איזה חשוב יותר. וביאור הא דכתובות ד' ע"ב ונוהג עמה אבלות, והא דיבמות ס"ב עם הדומה לחמור:
סי' י"ח פלפול בישוב שיטת הרמב"ן דאבלות נוהגת בשעת אנינות קודם קבורה. ובדין אי נאמן ע"א באבלות. ובהערת הפרמ"ג בפ"כ בנאמנות המורה לדון יחידי. ובהא דדוד התאבל על הילד. וביבמות פ"ח בהקדש דנאמן משום דמצי למיתשל עלה:
סי' י"ט בישוב שיטת הר"ת בתוס' כתובות ח' דלשון כל שייך רק על ג' שקשה עליו מכמה מקומות. ובדברי הטו"ז באו"ח ה' ר"ה בלשון מלוך על כל העולם כולו. וביאור בחולין צ"ה ספיתו להו איסורא לבני ברת. וישוב לשיטת הרמב"ם בפי"ב מתרומות דטוה"נ מותר בבכור:
סי' כ' עוד בשיטת ר"ת הנ"ל מה שקשה עליו מבכורות כ"ד ופלפולים עצומים בביאור הסוגי' דבכורות שם. ובשיטת רש"י בבכורות כ"ה דצורך מצוה הוה דשא"מ לבאר דבריו בטעמן וליישב מה שקשה עליו. וביומא ע"ז עיף ממה לאו מרחיצה:
סי' כ"א ביאור לדברי הירושלמי בפ"ג דחלה ה"ה. וביאור לדברי תוס' בפסחים דף י' דחייבין כרת באכילת תרומה טמאה. ובדברי הר"ש בפ"א דטבו"י. ובספיקת הנוב"י דרב ור"י הלכה כר"י היא רק בבבלי ולא בירושלמי, ופלפול בסוגי' דקידושין כ"א בכהן אי מותר ביפ"ת וישוב לשיטת הרמב"ם בפ"ח ממלכים דב"ר ביפ"ת קודם כל המעשים:
סי' כ"ב בדבר השאלה אי מותר למסור עסק לישראל שאינו מחזיק בדת ובודאי יחלל שבת והפירמא ע"ש הישראל הכשר. פלפול בדברי הש"ך ודג"מ ביו"ד קנ"א דבמומר ל"ש איסור מסייע ידי ע"ע ובסוגי' דריש שבת:
סי' כ"ג בדברי השאלה אי מותר למזוג בשבת יין חי או י"ש חזק. ובדין אי תוספות שבת היא רק לענין מלאכה או גם לענין כיבוד ועונג שבת [עי' בהשמטות בסוף הספר מה ששייך לזה] ופלפול בהא דאתרוג הוה מוקצה רק ז' ימים וסוכה ונוי' אסורים עד מוצאי יו"ט. ובדברי תוס' ביצה ה' בענין מוקצה מחמת יום שעבר וביאור הדבר:
סי' כ"ד בענין ביצה חי' או מבושלת צלולה אי הוה אוכל או משקה לענין השיעור ביוה"כ. ובענין אי ביצה חי' הוה אכילה:
סי' כ"ה בדבר השאלה אי מותר לשפוך בשבת מכ"ר לתוך וואריס פלאש. ובדברי הטו"ז באו"ח רמ"ד דאסור להניח לשפחה עכו"ם לעשות מלאכה בבית הישראל. וישוב לדברי הי"מ שהביאו רש"י ותוס' בביצה ד"ט. ובדין אי שייך מראית העין באיסור דרבנן, ופלפול אי איסור דרבנן שיש ב' טעמים לאיסור הוה איסור אחד או ב' איסורים. ופלפול בסוכה מ"ב דפריך טלטול בעלמא היא וביאור הא דשמא יעבירנו. וביאור להא דיבמות י"ד ע"א משום חומרא דשבת כמקום אחד דמי. וישוב לדברי תוס' יבמות פ"ח ע"ב התמוהים מאוד:
סי' כ"ו בדבר הספק אי ד"א של אדם קונות לו בשבת ובדין אי מותר לקנות מציאה בשבת, ואי מותר להפקיר בשבת ופלפולים בסוגי' דפסחים ד"ו בהא דהבודק צריך שיבטל בישוב כמה קושיות. ובדין אי מהני ביטול לחמץ ידוע. ואי שייך העשה דתשביתו ביו"ט:
סי' כ"ז. בדברי הרמב"ן בפרשת אמור דמוספין לא קרבו במדבר. וישוב לדברי תוס' בסוכה ל"ה דאתרוג של תרומה טמאה עומד לשרפה וכמ"ש:
סי' כ"ח בדבר האוטאמאטען העומדים ברחובות קרי' ומשלכת מתוכה מיני מזון בעד מטבע שמשליכין בתוכה אי מותר לקנות על ידה בשבת ואי מותר לישראל להעמיד כלי כזה העומדת גם בשבת. פלפול בסוגי' דשבת כ"א לפי שאין מדליקין ודברים חדשים בהא דאין גוזרין גזלג"ז ובחולין ק"ו נט"י משום סרך תרומה ועוד משום מצוה ובדברי המג"א באו"ח סי' ט' בשם תשובות הרא"ש בענין ציצית בטלית של פשתן:
סי' כ"ט בהא דשבת ד"ט לא ישב לפני הספר סמוך למנחה וישוב להא דחולין נ"ז הורו בטרפחת כרבי בזפק התמוה מאוד. וביאור הא דכתובות ד"ז ומי איכא הוראה לאיסור:
סי' למד בדבר קושית הגה"ק מגור שליט"א האיך הי' יכול להיות לחה"פ ממן הרי אסור כשניתוסר משום ל"ת כ"ח, ובספיקת השפת אמת במן שהותירו ביום הששי בהיתר אם שייך בזה הואיל ואשתרי אשתרי גם להותירו אח"כ וכמה דברים חדשים בענין זה. ופלפול בקידושין כ"א בהא דהואיל ואשתרי אשתרי, וביבמות ד"כ גזרה ב"ר אטו ב"ש, וביאור דברי תוס' בחולין ק"י בענין כלאים שלא בשעת עבודה התמוהים מאוד:
סי' ל"א בדבר הנוהגים לאחר תפלת המוספים אי שייך בזה שהויי מצוה לא משהינין וישוב לקושית הרש"ש בפסחים נ"ח על רש"י שם:
סימן לב
בדברי המג"א בסי' רפ"ו בענין אכילה קודם תפלת מוסף. ישוב לקושיות השאג"א בסי' י"ח עליו וכמה הערות בענין הזה:
סימן לג
בדברי החכ"צ בסי' ק"ב דמים מרובים מבטלין מ"ר אף בפחות מרביעית והישויע"ק באו"ח סי' ע"ז דחה דבריו:
סימן לד
בדבר השאלה אי מותר לקיים מצות אכילה בעיוה"כ בדברים אסורים. ובהא דמלל"נ אי מותר לכתחלה. ופלפול בדברי תוס' חולין ק"מ בצפורי עיהנ"ד והערה אי המצורע מחויב להביא הצפרים או רק אם רוצה להטהר. ובדברי הר"ן בנדרים ט"ו:
סימן לה
בדין אי אכילת בשר חי הוי כדר"א. ואי בעינן מבושל או צלי כמאב"ד או דגם בנתבשל או נצלה במקצת הוה כדר"א, פלפול בחולין קי"ג ובפסחים מ"א:
סימן לו
בדין הנ"ל פלפול במנחות צ"ט במשנה דשעיר יוה"כ שחל בע"ש. ובפסחים ע"א בשעירי הרגלים חי נאכלים ובדברי הר"ח שהביא הרשב"א ביבמות ד"צ דכפרת הבעלים תלוי באכילת הכהנים, וביאור הא דיומא ס"ו תנוח דעתך:
סימן לז
בדין הנ"ל פלפול בחולין ד"ג בא ומצאו ששחט ובפסחים דף ע"א יכול יהא מותר בחי ובביצה כ"ה כזית חי מבית טביחתה. ובחולין ט"ו ע"א דחזי לכוס. וכדברי המג"א באו"ח ש"ח סקנ"ו בענין טלטול בשר חי בשבת:
סי' ל"ח בביאור פירושא דאומצא כמה דברים מחודשים שלא נתבארו כל צורכן ופלפול בכמה מקומות המסתעפים לזה:
סי' ל"ט בדבר השאלה אי חשבא"ס מותר לאכול בשבת דברים מוקצים לצורך רפואה, פלפול בדברי הרשב"א בב"י או"ח שי"ח דמבשל לצורך חולה שיב"ס אסור לחולה שאב"ס, ובענין איסורי תורה ורבנן אי המה איסורי חפצא או גברא. פלפול בפסחים מ"ח. ופסחים ט"ו ע"ב א"ה אמאי אינה מן המדה ובדברי רשב"א בשבת כ"ט בענין הנאת מוקצה. וביאור הירושלמי בשקלים פ"ח מ"ג בענין קופץ ובסוגי' דביצה ד' בעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט:
סי' מ' בדין הנאת מוקצה אי אסורה הרבה פלפולים בסוגי' דביצה ד' ובדברי הרשב"א בשבת כ"ע. ובמג"א בסי' שכ"ה ותק"ז:
סי' מ"א בדין הנאת מוקצה בדבר ששייך בו גזרה כגון בעצים שנשרו אי מותרות. ופלפול בהא דשמא יעבירנו ובביצה י"ב ועוד:
סי' מ"ב בביאור דברי הר"ח בביצה ד' בהא דאין מבטלין איסור לכתחילה התמוהים מאוד ובדברי התה"ד דאין מבטלין איסור ביו"ט ופלפול בסוגי' שם:
סי' מ"ג. בספיקת הדג"מ באו"ח סי' רע"א אי קטן שהתפלל ערבית מוציא בקה"י לגדול שהתפלל ערבית. וישוב לקושיות הטו"א במגילה י"ט על התוס' שם שמחלקים בין חד דרבנן לתרי דרבנן. וישוב לדברי הירושלמי פ"ה דדמאי בעובדא דר"ט דהיא בהיפוך מבבלי במנחות ל"א ופלפול בסוגי' דמנחות שם ובדברי התו"ח בפ"ה דדמאי שם ובסוגי' דמגילה י"ט שם בביאור טעם מחלוקת ר"י ורבנן שם:
סי' מ"ד בענין הנ"ל אי תרי דרבנן קולא מחד דרבנן פלפול בדברי הש"ס בפסחים מ"ד וא"א תוכא"פ דאורייתא ובישוב דברי רש"י התמוהים שם. וישוב לדברי הב"י ביו"ד ס"ט בענין עכו"ם משמש בבית ישראל שתמהו עליו המהרש"ל והד"מ. וישוב לדברי האו"ה ותו"ח שהובא בטו"ז וש"ך ביו"ד צ"ח לענין נשפך בבשר עוף בחלב. וביאור לדברי הש"ס ביבמות פ"א מי סברת תרומה בזה"ז דרבנן, ופלפול בכתובות דף נ"ו בהא דקאמר קסבר ר"מ כתובה דאורייתא. ובדברי הנחלת שבעה בדיני כתובה דעיקר כתובה לכ"ע מה"ת:
סי' מ"ה בדברי הרמב"ם בפ"ז מה' מעשר שהעתיק הדין דהלוקח יין בשינוי מהמבואר בש"ס ופלפול בישוב קושית תוס' בבכורות י"ב. ובסוגי' דחולין י"ד. ובפלוגתת הרמב"ם והראב"ד בענין ביטול איסור דרבנן שאין לו עיקר בדאורייתא:
סי' מ"ו פלפול בסוגי' דסוף עירובין. ובקושית התוס' ביבמות ד"צ, ובכתובות ו' בהא דטרוד טירדה דמצוה. ובענין הא דחז"ל יכולים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת ולא בקו"ע:
סי' מ"ז תשובת אאמו"ר הגאון ז"ל בסוגי' דבכורות ל"ז פירות ונמצאו טבלים. ובשיטת הרמב"ם והראב"ד בפ"ב ממעשר בענין לקוח ופלפול ביומא דפ"ג בסוגי' דבולמס. ודבר חריף בישוב קושית הישויע"ק ביו"ד סי' כ"ז בהא דפסחים ר"ב דפריך והרי אמה"ח, ופלפול בפסחים מ"ו בישוב כמה קושיות ובדברי רמודז ביו"ד שכ"ד דבאוכל ואח"כ מפריש צריך להפריש חלין פחות מששים.
סי' מ"ח בענין לקוח אי הוה בתבואה שאינה שלו ולא לקוחה מאתו וביאור הא דיבמות פ"ו ואכלתם אותם מגיד שנותנת רשות לתרום. ובענין יורשים אי המה בכלל לוקחים וישוב לקושית תוס' פסחים דף ט'.:
סי' מ"ט בישוב שיטת הרמב"ם במוכר איסור דרבנן אין צריך להחזיר הדמים רק באיסוה"נ ביאור ראי' לדבריו ופלפול בישוב כמה קושיות ופלפול בסוגיא דבכורות ל"ז. ובענין חליפי איסוה"נ ביאור לתוס' פסחים כ"א ע"א בשם ר"ת. ובענין זה נהנה וזה לא חסר. ובדברי מפורשי הש"ע בחו"מ סי' רל"ד ובש"ך יו"ד קי"ט שם. ובדברי הר"ן בע"ז ר"פ כל הצלמים בענין קנין באיסוה"נ:
סי' נ' בדין הורג או שוחט טרפה בשבת אי חייב ופלפול בסוגי' דביצה ל"ד באיבעיא דמה לשחוט ספק טרפה ביו"ט. ובביצה כ"א במעשה דשחטנו להם עגל ובדין אי שייך צעב"ח בהריגה. ופלפול ביצה כ"ה בהא דבהמה מסוכנת, ובפסחים ע"א בשוחט ונמצא טרפה. ובענין פס"ר דלא ניחא לי' אם בשעת מעשה ניחא לי' בטעות ונתברר אח"כ שאינו ניחא לי', ובדברי הפ"י בביצה י"ב בענין מפרק:
סי' נ"א בסוגי' דמנחות ה' בענין טרפה להקרבה ובשיטת הרמב"ם בפ"ד מאיסורי מזבח, ורש"י בזבחים ע"ד ובדברי הצל"ח בפסחים ע"ג דאין איסור בשחיטת טרפה ושארי פסולים לגבוה. ובזבחים ע"ד ובפסחים דף ה'. ובדין אי נשים מוזהרים באיסור כרת שאין בו מעשה:
סי' נ"ב בדברי הפליתי בסי' נ"ח דאין כבוד לגבוה לבדוק בהמה. ובדברי הריב"ש אי צריכים לבדוק הריאה בבהמות קדשים. ובסוגי' דמנחות דף ה' בהא דפריך ממשקה ישראל נפקא, וישוב לקושית התוס' בזבחים ע"א בהא דמוקי בולד טרפה:
סי' נ"ג במנחות דף ה' מן הבקר להוציא טרפה ובדברי הרמב"ם בפ"ב מאיסורי מזבח. ובדברי הכ"מ שם ובדין אי פסולא דהקריבהו נא לפחתך הוה מה"ת. ובדין אי פסולא דהקריבהו פוסל גם בדיעבד אף בלא שינה עליו הכתוב לעכב. ובדין אי בעוף פוסל טרפה לקרבן. וביאור דברי תוס' בחולין ק"מ בצפורי מצורע עיהנ"ד:
סי' נ"ד בדבר אי בשעיר המשתלח בעינין ג"כ ממשקה ישראל, פלפול בחולין דף י"א בהא דאתיא משעיר המשתלח. ובדברי הרמב"ם בפ"ה מעיוה"כ דיליף פסול טרפה בשעיר מקרא דיעמד חי. וביומא ס"ו בהא דחלה המשתלח. ובחולין פ"א היא חולין ובנה עולה פטור. וישוב לקושית הלב ארי' בהא דתמורה דף ו'. [באות ה' כתבתי דהא דחולה פסול הוא רק בחולה ממש והא דיומא ס"ו בחלה המשתלח היינו בחלה ברגליו. הנה באמת הדבר מבואר בשבת ק"ו ע"ב הא בחולה מחמת אישתא הא בחולה מחמת אובצנא ופירש"י שם מחמת עייפות שא"י לזוז ממקומו יעו"ש. מבואר דזה ג"כ נקרא חולה ומ"מ אין זה פסול מחמת חולה וצדקו דברינו מאד. ובזה ידוקדק ג"כ לשון חלה. שבאמצע הדרך מחמת עייפות חלה ואקצר]:
סי' נ"ה בדבר השאלה אי רשאין לעכב מילה שלב"ז עד הפדיון שיהי' ביחד הפדיון והמילה ובדין אי יוצאין סעודת ברית מילה ביום שאחר המילה וטעם על מצות הסעודה בברית מילה, ובדברי התשב"ץ שהובא ביו"ד רס"ו דאין לעשות מילה שלב"ז ביום ה' וישוב לדברי רש"י בחולין פ"ד, ובדין לא אד"ו ראש אם הי' בזמן הבית ביאור דברי הילקוט בקרא דושמרו בנ"י את השבת, ופלפול בנדה ל"ח בהא דחסידים הראשונים, ובשיטת הבה"ג דבעינין ג"י מעל"ע ביולדת לענין חילול שבת, ואי מותר לעשות מילה שלב"ז ביום ראשון בשבת:
סי' נ"ו בדברי הכלבו דגם במילה שלב"ז עובר האב בעשה בכל יום, ובדברי המחצה"ש בסי' תמ"ד דאין חיוב מה"ת על האב אחר שמיני, ובדברי הכ"מ בפ"א ממילה בענין מילה שלב"ז דאינה דוחה שבת. ובשבת קל"ב בהא דקאמר חד למעוטי ז' וחד למעוטי תשיעי ובדברי הש"ך ביו"ד רס"ב והשאג"א בסי' נ"ב וביאור המדרש בענין עשו שהמתין יצחק במילתו עד היותו בן י"ג כישמעאל:
סי' נ"ז בענין הנ"ל ובמשנה נדרים ל"א גדולה מילה שלא נתלה למשה, ובדברי המקנה שקידושין כ"ט בהא דאותו ולא אותה, וביאור דברי המפרש בנדרים ל"ב שם, ובדברי הפנים יפות בפ' בא דקודם מ"ת הי' מלין כל השמנה ימים. ואם הי' נחשב אז במצות מילה הלילה אחר היום או לא, ופלפול ביבמות דף ע"א בהא דקטן ערל וביאור דברי רש"י בשבת קל"ב:
סי' נ"ח בענין הנ"ל ובדין אי האב מחיוב למול הבן גם אחר היותו בן י"ג:
סי' נ"ט בדין הנ"ל וביאור לדברי המג"א בסי' תמ"ד ובדברי הרמב"ם בפ"א ממילה, ומקראי קודש במילת אברהם וישמעאל:
סי' ס' בענין הנ"ל ביאור דברי המג"א בסי' תקס"ח בחילוק שבין מילה לפדיון הבן. ובדין אי עובר בפדה"ב בכל יום. ואם מחויב האב לפדות אם הוא רחוק מהילד. ובספיקת המנ"ח אי מצות מילה היא חיובית בקו"ע וכן מצות תשביתו ופלפול ביבמות דף ע"א. ופלפול נחמד מחתני הגאון אבד"ק גאליגורא שליט"א במשנה דמנחות צ"ט בשעיר יוה"כ שהי' נאכל לערב ובישוב שיטת הר"י מקורביל דחגיגת פסח הבאה בע"ש מותרים לאכלה במוצ"ש וישוב לקושית התו"י פסחים ע"א בענין בוקר שני ועוד הרבה קושיות:
סוף הספר