גבורת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
חילוק שמיני
בסוגיא דרכוב ומנהיג (ב"מ דף ח')
העולם נתקשו בהבנת מהרש"א דפי' בדברי תוס' דלכך י"ל דלק"מ הש"ס משנים רוכבים דבלא"ה צ"ל להמסקנא דב' רוכבים איידי דסיפא ע"ש, וצריך ביאור דהא למסקנא י"ל דר"ש ברוכבין גרידא במוחזקין אע"פ שאינם קונים, וקמ"ל מ"מ יחלוקו כמש"ל מזה, ונ"ל דבלא"ה י"ל במה דמסיימו התוס' דהשתא דמוקמינן במנהיג ברגליו אתיא בין לרבנן ובין לר"ש, אף כי הדבר אמת בעצמותו, צ"ל דאל"כ אצ"ל לעיל מדאפיך שמואל וכו' הל"ל בקצרה בממ"נ השתא סתם מתני' דהכא כמאן אתיא, אי כמ"ד יושב בקרון חייב השתא יושב כו', אלא כמ"ד פטור ומנהיג ברגליו וכו', ושמע מינה רוכב לחוד פטור כסתם מתניתין ולכך צ"ל דלמסקנא עדיין י"ל יושב בקרון חייב ורוכב קנה ומ"מ קמ"ל דל"ת וכו', אך אחר כ"ז אין ענין זה לדברי תוס' שקדמו, ואין המשך הדברים נתיישב היטב:
אבל נראה די"ל בתוס' שפירשו ואל"ד דלא קניא מנהיג דר"ש דאינה קונה אלא בהגבהת מ"מ סתם מתני' א' רוכב וא' מנהיג אתיא דלא כר"ש, וקשה מאי ראי', דילמא הא דרוכב קנה היינו בשדה, אבל בעיר דלא אזלינן מחמתי' מפני עוברים ושבים דלא קנה, כמ"ש תוס' לקמן בד"ה אי הכי כו' ומתני' בעיר מיירי ולכך רוכב לא קני, ומנהיג ג"כ לא קנה כר"ש רק שניהם מוחזקים ולכך יחליקו וכמ"ש מהרש"א על ב' רוכבים, וצ"ל די"ל בדברי מהרש"א דאם כונת המשנה לא להודיענו דין קנין א"כ למה קתני שניהם רוכבים דמוחזקים אפי' אינם מוחזקים, רק עומדים בשדה וזה אומר כולה שלי וכו' ג"כ יחלוקו כמ"ש הש"ע חו"מ סי' קל"ה בשם הרמב"ם היו שנים רוכבים יושבים על גבי בהמה וכו' וצ"ל דודאי במציאה א"צ מוחזק כלל, אבל במו"מ ע"כ מיירי במקום דאין המוכר נאמן כמבואר לעיל דפריך ולחזי זוזי ממאן נקט, ואי מיירי דאינו מוחזק כלל א"כ אם יטעון המוכר שלו הוא המוכר נאמן דהא יש לו חזקת מרא קמא, וא"כ אף כשיטעון ויאמר לזה נתרצתי יהא נאמן במגו דלא מכרתי לכך צ"ל במוחזקים דוקא, והנה כבר. לתוס' לומר מסתם מתני' דהוא דלא כר"ש, ולא פי' כפשטא כשמואל [נראה דצ"ל דשמואל] גופי' לא ס"ל הא דר"ש דאמר בהדיא בקדושין במסירה וא"ל לישני מאלמ"ד דחיקא לי', דז"א מיושב אף לפמ"ש תוס', לכן נראה דפי' התוס' בממ"נ, דודאי. ל"ל די"ל כי ס"ל לשמואל דקונה במסירה היינו במו"מ דאיכא דעת אחרת מקנה אותו, אבל במציאה בענין הגבהה ומילתא דשמואל איירי במציאה, וכנ"ל ומחלקינין בגיטין להדיא בכה"ג בין דעת אחרת מקנה אותה, לכך כתבו תוס' דממתני' איכא ראי' דחזינין דהנהגה קונה ול"ל כנ"ל דילמא תרוייהו לא קנו רק מוחזקין הם, דקשה, מאי איריא מוחזקים אפי' אינם מוחזקים נמי, ול"ל במו"מ כנ"ל, דהא במו"מ משיכה ודאי קונה לשמואל וא"כ מוכח ממ"נ דהנהגה קונה, ואתי שפיר:
ולפ"ז גם דברי מהרש"א נכונים דצ"ל בתוס' דפי' הא דאמרינן, מ"ד רכוב עדיף וכו' היינו לענין חזקה, ולא לענין קנין, ולפ"ז ל"ל פירושו לענין גוף הקנין כמ"ש הרא"ש, ואין דרך הרא"ש לחלוק על דברי תוס', לכן נראה לי דכל דברי תוס' הם סובבים לפי דס"ל התם בקדושין דקנינים מצות הם ולכך במו"מ דאפשר במסירה דעדיף לא מהני משיכה דגריע קשה א"כ איך יהא ס"ד דרכוב עדיף ממנהיג, א"כ אף במציאה לא יהא משיכה קונה כלל כמו במו"מ דהא אפשר בקנין העדיף לרכוב ולנהוג הבהמה ברגליו, א"כ אי הוה תני מנהיג גרידא דקונה ממילא הוה ידעינן דאין רכוב עדיף ולכך פירשו תוס' דאין הכונה דקנין רכוב עדיף, דזה א"א למיטעי, רק הכונה דא"א דחזקתו עדיף ולא הקנין רק דל"ת דילמא הפי' רש"י בקנין וכו' ול"ק א"כ לא יועיל משיכה דהא איכא קנין דעדיף מיני', הא ל"ק דהא משנה חכמים היא וחכמים ס"ל בקדושין דזו וזו במשיכה, ולפירש"י אף במשיכה אע"פ דאיכא מסירה דעדיף מיני', וא"כ ה"ה כאן, ולזה כתבו תוס' דהשתא אתיא בין לרבנן ובין לר"מ דא"כ עדיין קשה לר"מ וא"ש, ולפ"ז דכל דברי תוס' המה לפירש"י שפיר כ' מהרש"א, דע"כ מוכח דב' רוכבים איידי דסיפא דל"ל דקמ"ל שניהם מוחזקים בלי קנין א"כ מאי אריא מוחזקין אף אינן מוחזקין נמי וליכא למימר משום מו"מ כנ"ל דהא לרש"י איירי המשנה במו"מ וכמ"ש תוס' בקדושין, ודברי מהרש"א נכונים, דלרש"י א"א לומר במו"מ דלא מהני במסירה, ודוק:
אך לפ"ז י"ל במהרש"א דלמה נקטו תוס' בלשונם א' רוכב וא' מנהיג וכו' ולא הקשו מרישא משנים רוכבים ולכאורה י"ל דל"ק קושית מהרש"א די"ל ברש"י מנ"ל זאת דבס"ד אף ברוכב לא קניא מ"מ אינו מוכרח לומר דמתני' איירי במנהיג ברגליו, די"ל דמתני' אתיא כמ"ד יישב בקרון חייב ולק"מ א"כ ל"ל השתא וכו', די"ל ודאי אזלי מחמתי' ברוכב רק דקמ"ל דלא כר"ש דס"ל במשיכה אינו קונה כלל, ומ"ש דקמ"ל כן במנהיג או ברוכב אדרבה קמ"ל חדא דאית בי' תרתי דרכים הוי משיכה, ומשיכה קונה דלא כר"ש, אבל למסקנא פ"ש השתא יושב בקרון וכו', ול"ל דקמ"ל דלא כר"ש דהא במסקנא אפכינהו דר"מ היא, ולר"מ כבר אשמועינן במשנה דקדושין דלא כר"ש, ותרתי מתניתין למה לי, וצ"ל דקשה לתוס' א"כ למה נקט א' רכוב וא' מנהיג אם כל הכונה להוציא מדר"ש, למה נקטו בתרי אפי' נימא רוכב גרידא, או מנהיג גרידא, וזהו מסיפא, אבל מרישא דקתני היו שנים רוכבים שפיר י"ל כמ"ש דלאפוקי מדר"ש קאתי, וא"כ לק"מ קושי' מהרש"א:
ועי"ל דהא י"ל דהא [צ"ל בהא] דאמרינן רכוב עדיף ממנהיג דתפיס במסירה פירשו המפרשים אף במציאה ליכא מסירה, מ"מ הואיל והוא קנין המועיל במו"מ, אבל במקום דלא מהני לית כאן מעליותא, גבי מציאה מסירה, ולפ"ז י"ל דהנ"מ במקום דמהני במו"מ מסירה מהני נמי במציאה לצרף עם רכוב להיות קנין גמור, ולפ"ז י"ל כי קאמר שמואל רכוב לא קניא היינו בסימטא דקיי"ל לפי' תוס' הא דאמרינן אבל במקום דלא מהני לית כאן מסירה קונה ברה"ר ומשיכה בסימטא דוקא ברה"ר דמסירה מועיל בו, מ"מ י"ל דמודה שמואל דאף במציאה הוי מעליותא, ורוכב קניא, וא"כ ל"ק משנים רוכבים די"ל המשנה ברה"ר כדאמרינן לקמן דסתם רכיבה היא ברה"ר ואורחי' בהכי, אבל מסיפא שפי' קשה דהא תני בו מנהיג, וע"כ מיירי בסימטא דברה"ר אין קנין, וא"כ לק"מ קושית מהרש"א, וצ"ל דס"ל להמהרש"א דבלא"ה י"ל כונת תוס' במש"כ מתני' מיירי במנהיג ברגליו ולא חידשו בזה דבר, ואינו רק העתקת ל' הגמ' הקושיא, והתירוץ, וצ"ל דכונתם להוכיח דבריהם שכתבו בד"ה הקודם דבמסקנא אף במסירה, ודלא כפירש"י, והיינו, דהא י"ל דהא בס"ד לא ידע עדיין הך סברא די"ל דרכיב עדיף הוא ותפס במסירה א"כ איך (אכ"ל) [צ"ל אפ"ל] דרכוב ל"ק והמשנה במנהיג ברגליו דקשה תרתי למה לי וא"ל דמ"ד רכוב עדיף ו דהא עדיין לא אסיק אדעתי' הך סברא, וצ"ל דודאי לא אסיק אדעתי' לומר במציאה להוי רכוב עדיף דהא התם [חסר תיבה] כלל, והא דמהני גבי מכירה כלל כהנ"ל לא ס"ל, אבל במו"מ גופי' דמהני מסירה ודאי אסיק אדעתי', די"ל רכוב עדיף כסברת הש"ס, וא"כ שפיר י"ל דהמשנה איירי בין במציאה ובין במו"מ, וקמ"ל דל"ת גבי מו"מ [חסר תיבה א'] וא"ש:
אך כל זה לא יתכן לפירש"י, דהא לרש"י אא"ל המשנה כלל במו"מ דשם לא מהני משיכה כלל וא"כ דברי תוס' הוא מהוכחה לקיים דבריהם מפירש"י, ולפ"ז קושית מהרש"א נכונה דהו"ל להקשות מב' רוכבים דלפירש"י ליכא לחלק כלל בין ר"ה לסימטא דלרש"י הא דאמרינן מסירה קונה ברה"ר, אף ברה"ר ומכ"ש בסימטא, וכ"כ קושי' ראשונה ג"כ לק"מ, בשלמא לפי' תוס' דעכצ"ל דנקטינן רוכב לאפוקי מדר"ש, ול"ק מנהיג דמ"ש, היא היא, ואי דרכוב יש מסירה מ"ש, הא משיכה עדיף ממסירה, אבל לפירש"י דמסירה עדיף שפיר קשה למה קתני רוכב לאשמועינן רביתא טפי במנהיג, והוא משיכה גרידא ודו"ק, אך לפמש"ל, אא"ל דהקושי' הוא לפירש"י דא"כ איך מיושב קו' המהרש"א דמיירי במוחזקין מאי מוחזקין כנ"ל, וליכא למימר דהמתני' מיירי במו"מ דהא לפירש"י א"א לומר כן, דהא משיכה לא קשה כלל במכר, וצ"ל להיפוך דהמרש"א ס"ל דהך תירוץ, דקמ"ל שניהם מוחזקים אע"פ שאינם קונים וכו' יתכן במציאה, אבל לא במו"מ דהא לפמ"ש תוס' אם שניהן מוחזקין ברכיבה, והשלישי מוחזק בקנין המועיל שייך לשלישי, דהא כ' תוס' הואיל ורכיבה בעלמא לא קניא כלל אין לו חזקה נגד זה שיש לו קנין המועיל אם כן לפ"ז שנים אלו שרוכבין גם כי יבוא המוכר ויאמר שלי הוא לא מכרתי כלל ה"ה של מוכר דהא המוכר יש לו קנין גמור דאנן סהדי דהרי הוא שלו מתמול שלשום והם אין להם קנין כלל, וא"כ אף המוכר נאמן במגו לזה נתרצתי וכו' רק כל תי' מהרש"א לפירש"י ולפירש"י לא מיירי המתני' כלל במו"מ, אבל תוס' דלקמן הם ס"ל לשיטתייהו דהמתני' בכל גווני מיירי, דהא סתמא נקט בין במציאה ובין במו"מ, וא"כ ל"ל כתי' מהרש"א כמש"ל דלגבי מו"מ ל"ש תי', וע"כ צ"ל רישא איידי דסיפא, ודברי מהרש"א נכונים:
ולולא הנ"ל הי' מקום ליישב דברי הרמב"ם והרי"ף דפסקו דרוכב גרידא קניא דלא כשמואל די"ל דס"ל דמש"ל בדברי מהרש"א מא' מוחזקין וכו', רק י"ל איצטרך מוחזקין לר"ח דס"ל הילך חייב, ולכך חייב בשבועה במתני' למאי דתפס הו"ל כאלו הי' בידו, וזה דוקא במוחזקים, אבל באינם מוחזקים כלל אין כאן הודאה במקצת כתי', אבל למ"ד הילך פטור, א"כ בלא"ה ליכא הודאה מה"ט, וצ"ל מפני מה תקנו חז"ל. לשבועה, וא"כ ה"ה אינן מוחזקים, וכו' וידוע בש"ס דשבועות דלחד דעה ס"ל לשמואל טע"ח ושעורין והודה לו בא' מהן פטור, ועי' בשמעתין דהילך דלהך מ"ד דהילך [צ"ל הילך] חייב, וא"כ ס"ל להרי"ף בשלמא למ"ד הילך חייב שפיר י"ל רוכב ל"ק, ול"ק ב' רוכבים למה לי די"ל כתי' המהרש"א דמוחזקים, ול"ק מא' רוכב כו', דהא בעינן הודאה מה"ט דהילך חייב מה וא"כ לדידן דקיי"ל דהילך פטור, וא"כ ל"ל הטעם משום הודאה ממה"ט ושפיר קשה מא' מוחזקין, ועכצ"ל דב' רוכבים קמ"ל, ורוכב גרידא קנה בלא מנהיג ברגליו, וסיפא קמ"ל דאפי' מנהיג ברגליו לא עדיף ממנהיג, ואתי שפיר:
אך להנ"ל נסתר תירוץ הנ"ל, וצ"ל ברי"ף תירוץ אחר, ונ"ל דהנה לפמ"ש הרי"ף דרוכב קנה, וגם העתיק הך תי' דש"ס דא"ל קני כדרך שב"א קונין וכו' ש"מ דלא גריס אי הכי, דאי גרס, א"כ לפי מה דקיי"ל רכוב קינה א"צ לתי' זה, רק לכך בעיר ל"ק דקאזיל מחמת עוברים ושבים וזהו פשוט, ונ"ל דבלא"ה נתחבטו המחברים כמ"ש האס"ז דאמרינן מנהיג בעיר קנה דמה אריא בעיר הא מנהיג בכ"מ בר"ה, וליישב זה קאמר הגמ' דהברייתא להורות נתן דברה"ר רוכב קנה, ולכך קאמר מנהיג בעיר, הרצון דאמרינן בעיר דלא קנה רכוב, הפירוש של עיר היינו סימטא, דהוא מקום שקונה בו מנהיג, אבל במקום שאין מנהיג קונה דהיינו ברה"ר דאינו קונה משיכה, כנודע, בו קונה רכוב, והנה לפ"מ דאמרינן בגמ' דרכוב בר"ה קונה יש כאן מקים לדייק האי רוכב הטעם דמנהיג ברגליו ומשיכה בר"ה מיקני, ויש כאן ב' תירוצים, או דמיירי בתפיס במסירה ומסירה ליכא ברה"ר, והא דהוצרך הש"ס לשנויי במנהיג ברגלים היינו דקתני סתם רוכב בשדה משמע אפי' סימטא ובסימטא מועיל מסירה, לכך משני ש"ס במנהיג ברגליו, א"כ בממ"נ ברה"ר מהני מסירה ובסימטא כגון שדה מהני משיכה שהיא הנהגה ברגליו, אך זהו א"א מסירה מועיל בבהמה גסה, אבל אי אמרת דלא מהני א"כ קשה מאי זה טעם מהני רוכב ברה"ר וצ"ל דהוא קנין בפני עצמו כמ"ש האס"ז דתופס ברגליו, ואף ברה"ר מהני ואין לו קנין אם משיכה מועיל, רק כשמשך במקום מיוחד לב"א, ולפ"ז אתי שפיר שמואל לשיטתו אזיל דס"ל בקדושין בפ"ק דבהמה גסה במסירה, א"כ שפיר י"ל דבסימטא מטעם מנהיג ברגליו ובר"ה מטעם מסירה, אבל לפ"מ דפסק הרי"ף דקיי"ל כרב דדוקא במשיכה ולא במסירה (א"כ שפיר י"ל דבסימטא מטעם מנהיג ברגליו, וברה"ר מטעם מסירה, אבל לפמש"פ דקיי"ל כרב רק במשיכה ולא במסירה) וא"כ ליכא למימר טעם הנ"ל קשה למה רוכב מהני ברה"ר ע"כ משום דרוכב לחוד קני, וצדקו דברי הרי"ף, ואף דנאמר ברייתא ר"מ ולא נזכר שם במשנה דמסירה מהני צ"ל בלא"ה לשיטת רש"י ס"ל דר"א ס"ל משיכה לא קנה במו"מ דתרי ר"א נינהו, ובפרט דהש"ס קאמר אליבייהו, ואי ברה"ר וכו' ש"מ דהילכת' כוותייהו, ואלו בהך דר"א דמהני התם בהמה במסירה ולא קיי"ל הלכה לשיטת הרי"ף, אתי שפיר, אך לפ"ז קשה מאי פריך הש"ס מנהיג מי איכא למ"ד דל"ק דילמא הא מספקא לי' לשמואל דסתמא קאמר למילתי' ולא ידענא באיזה מקום דיבר, אי ברה"ר או בסימטא דבר"ה ע"כ דמנהיג ל"ק במשיכה וע"כ דרוכב לא קני כשיטת הרי"ף הנ"ל, דרכוב קני, מועיל ברה"ר, אפי' א"ד בסימטא אמר למילתי', וע"כ דקני מנהיג דמשיכה ודאי קונה בסימטא ורוכב דל"ק כלל במו"מ בשים מקום ואופן, צ"ל, בלא"ה ק' לשיטת הרא"ש והרי"ף דמשיכה עדיף ממסירה דקונה לכו"ע מנ"ל למיפשט רוכב מיישב, דילמא רוכב עדיף תפיס במסירה ומילתא דשמואל איירי במו"מ מנ"ל דמיירי במציאה כלל י"ל דקים לי' לש"ס כמ"ש האס"ז, ג"כ דשמואל אמר למילתי' אמתני', ובהך גוונא דמיירי מתני' מיירי נמי שמואל וא"כ ע"כ במציאה דעיקר מתני' במציאה כמבואר לעיל בש"ס, ולפ"ז ג"ז ניחא דמתני' ע"כ מיירי בסימטא דקאמר מנהיג קונה בר"ה, וע"כ דמיירי ג"כ בסימטא ועלה קאי שמואל ש"מ דגם הוא מיירי בסימטא ופריך שפיר מנהיג כו' אך להנ"ל די"ל היו ב' רוכבים מיירי ברה"ר א"כ עדיין קושי' הנ"ל במק"ע דילמא שמואל אמר למילתי' ברה"ר ומ"מ קאמר אמתני' דהיו שנים רוכבים דמיירי בר"ה וצ"ל דסבר"ל למהרש"א על הך קושיא דילמא מספקא לי' אי לשמואל קונה ברה"ר תירוץ אחר, והוא דודאי הך משיכה אינה בר"ה הוא רק במימרא דאביי ורבא כנודע בפ' הספינה ע"ש, א"כ קושית הש"ס במ"ע דע"כ מיירי שמואל בר"ה ואי מספקא לי' דאי מיירי ברה"ר בסימטא מנהיג דקאמר דקני, א"צ שמואל להודיענו דמה"ת לא, ומי איכא למ"ד דל"ק, וא"כ אין כאן חידוש, ורק דנ"ל חידוש, הוא דכי א"ל דל"ק, רכוב הוא דא"ל, וא"כ אמר תרתי מנהיג קונה רכוב לא קנה, הול"ל רק רכוב ל"ק, ובזה יש חידוש דין, אבל במה דמנהיג קנה משנה שא"צ דמ"א למ"ד דל"ק, וע"כ מיירי בר"ה, וא"כ אכתי צריך דמנהיג ל"ק דמשיכה אינה בר"ה דזה לא שמענו בטרם משנה רק מימרא דאביי ורבא דור שלאחריו, וגם רוכב קנה אע"פ שהי' בר"ה וקושי' הש"ס להיפך דמוכח דברה"ר אמר ובמסקנא דאמרינן דס"ל לשמואל רכוב ל"ק מאי קמ"ל שמואל בהא דקאמר מנהיג קנה די"ל דקמ"ל מנהיג במקום רכוב ומנהיג ברגליו ול"ת רכוב עדיף כס"ד דש"ס, אך לפ"ז דאמרינן דתי' מהרש"א בשנים מוחזקין אע"פ שאינם קונים הוא. רש"י דקו' דתוס' בקדושין הקו' לרש"י דס"ל דוקא מסירה בבהמה ולא משיכה כלל ממשנה דידן דקתני א' רוכב וא' מנהיג ממשנה לאו ראי', דע"כ אמרינן רכוב קונה היינו בתפיס בי', אבל בדלא תפיס בי' ודאי דלא עדיף ממנהיג ובמשנה מיירי רכוב בלי תפוס וגם מנהיג, שניהם ל"ק, דמשיכה אינה קונה בבהמה, והואיל דרק מוחזקים בו לכך יחלוקו, כמ"ש מהרש"א, ומנ"ל לחלק בין מציאה למו"מ דתוס' עצמם פה חשבוהו לדוחק ואין מקום לקושית הש"ס, ולולא הנ"ל הוה אמינא במציאה לא שייך תי' מהרש"א כהנ"ל, אבל לפ"מ שלי"ת להיפך קשה קושי' זאת, וצ"ל לפירש"י דהש"ס מסברא פריך דמה"ת ל"ק משיכה במציאה כיון דליכא כאן מסירה, אך לפ"ז קשה למה הקשו תוס' ממתני' דקתני במסירה והוסיף המהרש"א דקיצר תוס' כי עיקר קושי' שלהם צ"ל מסיפא דגם חכמים מודים בזה, א"כ הא סתמא ולא קאמר בפשיטות דהא שמואל ס"ל להדיא שם דזה וזה במסירה רק רב פליג, א"כ מה קמדמה הש"ס מנהיג מא"ד שמואל גופי' מרא דשמעתא ס"ל הכי, ואף דנדחק כדעת האומרים דשמואל בתר דשמעה מרב הדר בי', מה יש כאן דילמא ג"ז המימרא קודם חזרת שמואל נאמרה ונשנית. ונ"ל הא ודאי ס"ל לת"ק דאין משיכה מועלת בבהמה הא טעם [הוא מטעם כצ"ל] אחר כפירש"י דלאו אורחי' במשיכה וטעם אחר כ' המחברים משום דאין קנין כלל בבהמה דאין דרכה לילך ולא מינכרא בי' הקנין, ונ"מ בין ב' טעמים הללו, במציאה, דלטעם א' מציאה קונה כמש"ל דזה הוי אורחי' בהכי, דליכא קנין דעדיף מיני', אבל לטעם ב' דליכא קנין כלל, אפי' במציאה אינו מועיל, ועוד יש נ"מ דא"א דרוכב דאזיל הבהמה היינו כמנהיג ולכך חייב בכלאים א"כ זה משיכה קונה, יועיל זה בסוס, וליכא למימר דלאו אורחי' דאין לך אורחי' גדול מזה, והכל יודעין דכל עצמו של סוס אינו רק לרכיבה, אבל אי אמרת דאין קנין כלל אף ברוכב דהוי כמנהיג אינו מועיל, אך זהו אי רוכב הוי כמנהיג דאזלי מחמתי', אבל אי אינו כמנהיג לענין כלאים רק לגבי קנין הטעם כס"ד משום דתפיס במסירה, א"כ א"א לחשוב רוכב גבי משיכה דמה ענין רוכב למשיכה וא"ש, בשלמא לשמואל לק"מ די"ל דטעמא דמשיכה ל"ק כפירש"י דלאו אורחי', וא"ק א"כ רוכב דאורחי' ליקני, ולמה קתני רק במסירה הא איכא משיכה בסוס, והיינו רוכב שהוא מתורת משיכה, ז"א, דרוכב לא הוי כמנהיג ובכלאים פטור משמואל, ואי ס"ל רכוב מטעם תפוס במסירה, והיינו מסירה ולא משיכה, ולפ"ז במציאה פשיטא דמנהיג קונה, ושפי' פריך מר איכא למ"ד דל"ק, ולכך הקשו תוס' ממתני' דתנן התם ר"א אומר בהמה גסה במסירה, ור"א לפי שיטתו של שמואל ס"ל דרכוב בכלאים חשיב, א"כ ש"מ דהוי כמנהיג וק' אי ס"ר דטעמא דממעט במשיכה דלא אורחא להני רוכב בסוס כנ"ל וע"כ הטעם משום דאין משיכה קנין כלל וא"כ אף במציאה לא מהני משיכה ושפיר קשה מאי פריך מי איכא למ"ד, דהא חזינן באמת דאיכא תנא במשנה דס"ל דמשיכה לא מהני כלל ומזה הוכיחו תוס' דאף במסירה תנן ואתי שפיר ד' תוס', אך לפ"ז נסתר הנ"ל דעדיין קשה מאי פריך מי איכא למ"ד דהא חזינן כו' כנ"ל דהו"ל אמנם קנינים אולי צ"ל קנוים] וקרוים מוחזקים רק מסברא י"ל דפריך, ולפמ"ש גם סברא ליכא דילמא שמואל א דלאו מטעם דלאו אורחא לא מהני משיכה רק מטעם דאין משיכה קנין כלל כנ"ל בתוס', וצ"ל דמעיקרא ליתא מ"ש בישוב דברי הרי"ף דיש כאן ישיב אחר בדברי הרי"ף דל"ל פסק כשמואל, והוא דס"ל כגירסת אס"ז דגרס בש"ס רק מנהיג ברגליו, א"ה היינו מנהיג, תרי גווני מנהיג קמ"ל, והך ס"ד הואיל ותפס וכו' ל"ג כלל:. ונ"ל טעמם דע"כ המשנה לא מיירי בתפוס דכי המשנה מיירי רק במציאה ומתני' קאי ארישא דמיירי בין במציאה ובין במו"מ, וא"כ ע"כ סיפא א' רכוב וא' מנהיג ג"כ בתרוייהו, אי אמרת דמסירה מהני ודאי רכוב דתפיס במסירה ומנהיג ברגליו עדיף ממנהיג לחוד, דבזה תרי קנינים מנהיג ומסירה, ובזה מסירה לחודה, ועוד במו"מ מאי ענין רכוב דלרכוב תפיס מסירה לבד וא"כ רכובו דנקט מיותר, והא מתני' אכולהו קאי, אלא ודאי מיירי בתפס במסירה ולא מיירי רק ממנהיג ותרי גווני מנהיג אא"ל דמיירי בתפיס ול"ג הך מ"ד הואיל, אך זהו למ"ד מסי' קונה בבהמה גבי מו"מ, אבל למ"ד משיכה דוקא קונה בבהמה שפי' י"ל דתפיס, ואין קושיא א"כ במסירה לחודה נמי קונה, ז"א, דמסירה לחודה לא קנה:
ולפ"ז אתי שפיר דדחיק להפך מילתא דר"מ לרבנן ומילתא דרבנן גרי' לר"מ גבי כלאים, רק שמואל מוכרח לכך דקיי"ל הילכתא כמתני' דידן א' רכוב וכו', והלכתא כחכמים, וקשה השתא חשיב כו' כקו' הש"ס, והוצרך לפרש להיפוך דרבנן פטרי בכלאים מיירי במנהיג ברגליו, ול"ק דילמא לכך קתני רוכב דקמ"ל דאפי' תפיס במסירה מ"מ שניהם יחלוקו כקו' תוס', בס"ד דהש"ס דאא"ל המשנה בתפיס כנ"ל דהרי יש כאן קנין בלי הנהגת רגל מסירה במו"מ ומשנה מיירי אף במו"מ, ושמואל אזיל לשיטתי' דס"ל בהמה במסירה במס' קדושין כנ"ל, ולכך הוצרך להפך, אבל לדידן דקיי"ל דבהמה דוקא במשיכה כרב ולא במסירה כמ"ש הרי"ף וכמבואר בש"ע בחו"מ סי' קנ"ו ע"ש, א"כ א"צ להפך כלל, רק דבאמת לרבנן מנהיג חייב וכ"ש רוכב דקני וא"כ רוכב ל"ל דהא קיי"ל דאפי' תפיס במסירה כנ"ל כקושי' תוס', ואין קושיא א"כ במו"מ מא"ל, דזה אינו במו"מ לא מהני מסירה לחוד דמשיכה דוקא בעינן וא"ש, וא"צ להפך:
אך לפ"ז הקושיא על הטור דפסק בי"ד הלכות כלאים בשם הרא"ש דיושב בקרון פטור, ובחו"מ סי' הנ"ל פסק בשמו דרוכב ל"ק כמ"ש הב"ח דלולא הנ"ל הוה אמינא דס"ל להרא"ש כמ"ש הפרישה דאף גבי כלאים הוי הנהגה קצת, מ"מ לענין קנין לא חשיב הנהגה למשוי' לי' קנין דא"ק א"כ יושב וכו', הא הוה אמינא כדעת הרא"ש דלא תליא קנין בכלאים די"ל כפי' הקונטרס לא כמ"ש רש"י דהקו' תרתי ל"ל רק וליתני יושב בקרון ולא מנהיג דיחלוקו, ולמה נקט רוכב, ממילא ידעינן רכוב, ולפ"ז הרא"ש מוכיח סברתו, דס"ל להרא"ש אף כפי' האס"ז עדיין קשה מנ"מ והבדל יש אם נשנית יושב, או רכוב, וצ"ל דאי קתני רוכב יש מקום לטעות בס"ד בגמ' משום דתפיס במסירה ובס"ד דאף במציאה מהני עכ"פ לגמור הקנין כמ"ש המפרשים, ולכך יותר טוב לשנות יושב בקרון דל"ש תפיס במסירה, ומ"מ קונה אזלי' מחמתי' לבד קונה, ולפ"ז מאי פריך הש"ס לקמן מברייתא א' רוכב וא' תפיס במסירה רוכב קני בהמה וכו' דמאי קושיא דילמא ר"מ היא, ול"ק א"כ ליתני יושב וכו' דמאי שנא, יושב, ומ"ש רוכב, דאי משום דהוה אמינא משום דתפיס במסי', הא בהך ברייתא א"א לטעות דמבואר להדיא דרוכב לא תפיס במסירה כלל רק אחר כמבואר בש"ם, דאל"כ אף הוא ליקני מסירה, ועכצ"ל דקושי' הש"ס הוא לקמן במסקנא דקיי"ל לדינא דבכלאים חייב, ומ"מ לענין קנין לא מהני ברוכב, וא"כ קושי' הש"ס למסקנא דאף ר"מ דמחייב בכלאים אין ענינו לרוכב דקנו וכדעת הרא"ש והפרישה, אך לפי הרי"ף הנ"ל מוכרח דלא מיירי המשנה מתופס דאם לא כן מו"מ מאי איכא למימר כהנ"ל, ומ"מ פריך הש"ס למה לי למיתני יושב כו' נסתר כל הנ"ל וקושי' של הרי"ף והרא"ש מאי קמ"ל וסברתו בטלה:
וצ"ל בהרא"ש תירוץ אחר דאדרבה הרא"ש מפרש כפירש"י תרתי ל"ל וקשה מאי קושיא, הא ס"ד דלעיל דאע"ג דרוכב קני ותופס במסירה וס"ד במסירה יש במציאה, מ"מ מנהיג עדיף דאזלא מחמתי', וא"כ טובא קמ"ל דרכוב ומנהיג יחלוקו, ולא אמרינן דמנהיג עדיף, ותי' התוס' דדינא למשנה מנ"מ באיזהו עדיף כיון דרוכב לחוד קני לא ס"ל לרש"י כמ"ש מהרש"א אף גם הרא"ש לא ס"ל הכי וכמו שאכתוב לקמן:
לכן נראה דדעת הרא"ש כמ"ש הב"י בחו"מ סי' קנ"ו דדעתו כהרי"ף, דלדידן בהמה רק במשיכה ולא במסירה ע"ש וגם דעת הב"י שם דבתר דשמעינן [צ"ל דשמעה] שמואל מרב הדר בי', וסובר ג"כ רק במשיכה כו' ע"ש, ולפ"ז עד כאן ס"ד דלעיל דמנהיג עדיף והיינו לשמואל דס"ל מסירה אינה קנין בפ"ע וא"כ פשיטא דס"ל מנהיג עדיף דהא משיכה טובה ממנו, משא"כ רוכב דהוא הנהגה גרועה ממשיכה, ואף מסירה לא מהני לי' כלל ולא בשבילו ידחה קנין ההנהגה שהוא קנין משובח, אמנם לק"מ דפריך אליבא דר"מ הי' שפיר קשה השתא כו' ותרתי ל"ל, וא"ל דהא הנהגה עדיף כהנ"ל, דאיך עדיף הא ב' קנינים רוכב ותפיסה במוסירה, ובזו ודאי עדיף, ול"ל הא מסירה אינה קנין דהא ר"מ היא ור"מ ס"ל בקדושין במשנה דמסירה קונה וא"ש, ולפ"ז קשה לי' להרא"ש דמפרש הש"ס מברייתא א' רוכב וא' מנהיג תפיס במוסירה, ולימא כתנאי היא, ול"ק תרתי ל"ל דז"א דכל הדברים הנשנים במשנה חזרה ושנאם בברייתא ובמשנה נשנית גבי כלאים ושנאן לר"ח בקנין, ואדרבה איפכא אמרינן רבי לא שנא ר"ח מנין, ולכך ס"ל להרא"ש דודאי יש לחלק בין כלאים לקנין כמ"ש הפרישה, רק אי ס"ד לר"מ דגם בקנין מהני רוכב היינו בתפיס במוסירה, דכיון דעכ"פ הוי לר"מ קנין במו"מ, אף במציאה נהי נמי דמסירה לחוד ל"ק, מ"מ ברכוב דהוא מנהיג קצת כמ"ש לענין כלאים למוסירה בצירוף קונה כמ"ש באס"ז, דבצירוף מוסירה קונה ושוה הוא בכלאים בהנהגה לבד, אבל לדידן דקיי"ל מוסירה לא מהני כלל, וא"כ ודאי, דיש לחלק בין כלאים בכל אופן, ומעתה לק"מ מהא דפריך לקמן בברייתא ולא מוקי כר"מ משום דברייתא מבואר דהוא רכוב לחוד בלי תפוס במוסירה כנ"ל בזה אף לר"מ ולכו"ע רוכב לא קנה, וצדקו דברי הרא"ש ולק"מ:
אך לפ"ז קשה על הרא"ש דלא ס"ל כתי' תוס' דכתב הרא"ש דקמ"ל רוכב ומנהיג קנינים כ"א [צ"ל קונים כ"א] ש"מ דלא ס"ל כדעת תוס' דהואיל ומוחזק יחלוקו אע"פ שקנין השני עדיף, וא"כ קשה לי' קושי' תוס' דאיך ס"ד דרוכב עדיף תפשוט ממתני', ולולא הנ"ל הי' אפ"ל דע"כ אמרינן רכוב עדיף משום דתפיס במוסירה היינו למ"ד מוסירה קני בבהמה, וא"כ בצירוף רכוב עדיף ממנהיג גרידא, אבל למ"ד מסירה לא מהני א"כ מה"ת שיהא מנהיג עדיף, וא"כ שמואל דס"ל דמסירה מהני כת"ק וחכמי' במשנה בקדושין שפי' י"ל דרכוב עדיף דהוא במסירה אבל המשנה כחכמי' דשם בברייתא דס"ל דזו וזו דוקא במשיכה דהא אפי' לר"מ מהדרינן לאוקמי' המשנה כהילכתא, מכ"ש חכמים, ול"ק קושי' תוס' כלל, אך לפמש"ל דס"ל להרא"ש גבי' דשמואל אפשר לבתר דשמעי' מרב הדר בי', דא"כ קשה שפי' להרא"ש קושית תוס' הנ"ל דודאי גם הרא"ש ס"ל סברת התוס' שכ' וי"ל אע"פ דאמרינן חד עדיף מ"מ הואיל ובפ"ע קני הוי מוחזק ויחלוקו, רק דקשה לי' קושית התוס' בהך מ"ד הואיל ותפס, ותי' תוס' חשב לדוחק, ולכן ס"ל באמת לא קאי סברת תוס', וס"ל לש"ס כיון דקנין שאינו עדיף, אף הוא קרוי מוחזק, ולא השני רק לעיל לא מצי הש"ס למיפשט ממתני' דרוכב לא עדיף דאולי י"ל תי' התוס' דמ"מ קרוי מוחזק אבל למסקנא לא קאי תי' תוס' דאמרינן זה בזה תליא, אם קנינו עדיף אף הוא קרוי מוחזק, ושפיר אמרינן מ"ד הואיל ותפס בכולהו, ולכן צדקו דברי הרא"ש שכתב דקמ"ל במתני' דרוכב ומנהיג שניהם קונים כא', דבאמת הא בהא תליא כמש"ל:
אך לפ"ז קשה על המהרש"א (דיתקשר) [צ"ל דנתקשה] על שנים רוכבין דמיותרין הם, ואיך העלים עין מדברי הרא"ש שכ' דהשני טפל וכו' ולולא הנ"ל הי' אפ"ל דמ"ש הרא"ש דאיצטרך דהוה אמינא דאין זה דרך קנין כ"א כדרך המוכרים וכי בשביל כך לא יקנה, אלא מעתה הגבי' ארנקי בשבת כו' ואף זה כמוהו רק במו"מ שפיר י"ל דל"ק בזה שאין דרך ב"א לקנות משום דא"ל קני כדרך שב"א קונים והנה לשיטת תוס' ע"כ מוכח דהך בבא דרוכב ומנהיג לא מיירי ע"כ במו"מ, דאל"כ קושית תוס' במקומה עומדת, ואפי' בלי מנהיג ברגליו לימא לר"מ קמ"ל דל"ת רכוב עדיף דהא במוסירה לחוד קני כמו בהנהגה, וא"כ יש ברוכב מעליותא יתירה היינו רוכב, ול"ש תי' תוס' כלל, וצ"ל דמיירי רק במציאה ושם אינו מועיל מוסירה וא"כ מה"ת יהא רכוב עדיף ממנהיג, ולפ"ז דלא מיירי רק במציאה ל"ל כתי' הרא"ש דמה בכך דלאו אורחי' כמש"ל, אבל הרא"ש דס"ל השתא יושב וכו' פירושו דנימא במשנה א' יושב בקרון וא' מנהיג יחלוקו, א"כ בלא"ה לק"מ קושית התוס' דדילמא קמ"ל דאין רכוב התופס במוסירה עדיף דזה אף ביושב יכול לשנות א' יושב ותפיס במוסירה וא' מנהיג יחלוקו, ושפיר י"ל דהמשנה מיירי במקח וממכר, ודברי הרא"ש נכונים דהוא הרא"ש מפרש ליתני לר"מ יושב רק כמו שפי' התוס' ל"ל כלל הך דרוכב קו' הנ"ל על המהרש"א במקום עומדת, ודו"ק:
נשלם העתק חילוק שמיני. בסוגיא דרכוב ומנהיג: בעזר בוראי וקוני. בערבות רוכב. ועולמו מנהיג: