גבורת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
חילוק שלישי
בסוגיא דאיגרת מרד (כתובות דף ס"ד. יבמות דף ל"ח)
הרא"ש בפ' החולץ (דף ל"ט) הקשה על פירש"י דס"ל אף למשנה אחרונה היכא דתרויי' בעו ליבומי מניחין לייבם ובשמעתין דהכא (דמשמע כופין) [נראה דצ"ל כך, משמע דלמ"ד מצות חליצה קודמת כופין] לחלוץ, ולכאורה דבריו תמוהים הא משמע משמעתין דהכא בשניהם רוצים [אין] מוחין בידם וכן [הקשה] היש"ש ביבמות ונ"ל דהרא"ש א ס"ל תי' התוס' בד"ה מ"ש וז"ל [דמעיקרא ס"ד מלתא] דר"י [נמי למשנ"ר] וקו' תוס' לק"מ דס"ל כהרא"ה וריב"ש דאף בלא טעין לחלוץ כיון דהיא מורדת כייפינן (לי') [לה] בכולן עכ"פ לחלוץ ואמרינן א"א עושה בב"ז [חסר איזהו תיבות] (ומ"מ) [דמ"מ] הקשה [ה"נ כיון] דאגידה ביה וכו' (א"כ) [אך קשה] מה חידש התרצן במה דמשני (זאת) [דאתא] כמשנא"ח הלא גם בס"ד ידעינין זה, אך י"ל דס"ל להרא"ש [דהא דקאמר רי"ו] תבע לחלוץ היינו אף לחלוץ כמ"ש תוס' ובזה לא יחלקו כלל המקשן והתרצן כי כך מקובל בידם, שפירוש הש"ס [אף לחלוץ, הא] למשנה אחרונה אם שניהם רוצים ביבום אין ב"ד כופין לחלוץ [והיה] קשה ליה הא דתנן לחלון (פי') [דפי'] אף לחלוץ נזקקין, ע"כ מאי דאמר [חסר ונ' דצ"ל נזקקין לחלוץ] אמאי דהא שניהם טוענין יתייבמו, א"כ מה בכך אלא ודאי דהיא אינה רוצה כלל לא ליבום, ולא לחליצה וא"כ אף (שתבעו) [שתבע] ליבום דכוותיה כמש"כ תוס' ושפיר פריך, הא אגידה ביה, ומשני הש"ס לעולם ר"י כמשנה אחרונה, ולמשא"ח אף דשניהם רוצים ביבום כופין לחליצה לכך (תבעו) [תבע] לחלוץ ורוצה היא ביבום נזקקין לכוף לחלוץ אבל אם תבע ליבום והיא רוצה בחליצה אין נזקקין לאיגרת מרד דהא לא אגידה ביה דהיא תובעת חליצה והוי דומיא דרישא (דתובעת) [דתובעה] לחלוץ והיא רוצה ביבום ומזה מוכח בבירור דס"ל כרש"י לפי המסקנא [דאף] אם שניהם רוצים כופין מבלי לייבם, למשנה אחרונה, ואתי שפיר:
אך לפ"ז יש לדקדק במהרש"א שכתב לתוס' קושית הרא"ש דס"ל לר"ת דכופין לחלוץ למשנה אחרונה, היינו במלי, דל"ל [בשוטים] וקשה לר"ת כמו לרש"י השתא לחלוץ כופין (אי) [אין] נזקקין מבעי', וה"ד מלי, שקורין עבריין, כמ"ש תוס' בפרק המדיר [דף ע"ז] עיי"ש, א"כ קשה מ"מ איך ס"ד לכתוב איגרת מרד בתבע ליבם [הא] אף שרוצים לייבם מייסרין אותו במלי, עד שיעזוב אותה, ואיך אמרו כאן להכריח אותה לייבם, והיה מקום ליישב דתוס' ביבמות [בד"ה אמר רב כו'] מקשו על רש"י מהך דר"י דאמר תבע לייבם אין נזקקין השתא לחלוץ כו' (די"ל ה"ל) (צ"ל דהיל"ל] להקשות מהך דשמואל גופא דאמר אין כותבין איגרת מרד, אר"י דאיירי בי' מקדם, ורש"י הביאו לראיה, והם סתרו אהדדי] כמו שתי' באמת הקו' [הנ"ל[ מהך דשמואל גופא, וי"ל דע"כ לא קאמר לר"י דכופין לחלוץ אלא שהיא תובעת חליצה כמ"ש רש"י, אבל שם מיירי דהיא מורדת לגמרי כמ"ש תוס' לחד תירוצא וא"כ אין לכוף לחליצה, כיון שהיא אינה תובעת ואינה מבקשת חליצה והוי אמינא דנזקקין לכתוב עכ"פ איגרת מרד לחלוץ, קמ"ל דלא, כיון שאינו תובעה לחלוץ כמ"ש תוס' בד"ה מ"ש לחלון וכו', אמנם מהך דר"י מקשו תוס' שפר דביבמות ליכא למימר דס"ל דכופין בשוטים מאיגרת מרד כמ"ש תוס' בד"ה תבע לחלוץ לחד תירוצא ולפ"ז נלמד בק"ו אם לרש"י אף דהוא תבע ליבם והיא תבעה לחלוץ אמרינין דכופין אותה בשוטים לחלוץ, מכ"ש אם הוא תבע לחלוץ והיא תבעה לייבם שכופין אותה בשוטים לחלוץ למשנה אחרי' דהא בדידי' תליא רחמנא וא"כ כותבין לו איגרת מרד עלי', ולפי זה תבע לחלוץ דקאמר ר"י מיירי שהיא מבקשת לייבם וה"ה תבע לייבם, ע"כ איירי בדדמי כמ"ש תוס' דהוא והיא תבעו חליצה מ"מ אין נזקקין וע"ז הקשו שפיר מאי קמ"ל השתא לחלוץ כופין וכו' לכך הקשו מהך דר"י ולא משמואל גופי', והשתא אתי שפיר דברי המהרש"א דלר"ת כופין אותה במלי ולא בשוטים, וי"ל לר"י כמו לשמואל דהא דקאמר אין נזקקין היינו שהיא מורדת מיבום ומחליצה ותובעה לחלוץ ג"כ מיירי בכה"ג, ואם הוא תבע לחלוץ והיא ליבם, אין כופין אף למשנה אחרונה באיגרת מרד דכאן ליכא כ"ש מה אם כופין אותו מכ"ש שכופין אותה דזה אינו וכי בשביל שכופין אותו במלי, והא כופין אותה לכתוב עלי' איגרת מרד דהיינו בשוטים, ולק"מ:
אך לפמש"כ לעיל בדברי הרא"ש א"א לכוין כן, דהא לפ"ז צ"ל דלמסקנא תבע לייבם, והיא מורדת לגמרי, ולפמ"ש לעיל הוא סבר כדעת הריב"ש במורדת לגמרי, אף למשגה אחרונה, וא"כ קושיא הנ"ל בדברי מהרש"א במקומה עומדת, וצ"ל תירוץ אחר בדברי הרא"ש די"ל בתוס' בד"ה מ"ש וכו' דהקשו איך אפשר לכוף לחלוץ בדבר שאינו תובע ולמה ליה האריכות בתוס' דהא י"ל דאעפ"כ כופין כדעת הרא"ה וסייעתו, ולא הקשו בפשיטות מ"ש למקשן, ומ"ש לתרצן כיון ששניהם ס"ל למשנה אחרונה נאמר' מלתא דר"י:
ונ"ל דהא י"ל בתוס' דכתבו לכך לא מוקי ברייתא בתבע לחלוץ דלא הוי דומיא דארוסה, וקשה דא"כ אי בס"ד מוקי לה בתבע לחלוץ, הא לא הוי דומיא, אל ודאי דאי איירי שהיא מורדת לגמרי הוי דומיא דארוסה דמורדת לגמרי, אבל אם הוא רוצה ביבום, ודאי דאינו דומה לארוסה דאינת רוצה, ויבמה חושק לקחתה לאשה, וא"כ בס"ד דברייתא (תבעו) [תבע צ"ל] לחלוץ ע"כ דהיא אינה רוצה לא לחלוץ ולא לייבם, שיהא דומיא דארוסה, ואף שתבעו לייבם ג"כ כמי שאינה רוצה בשניהם, א"כ פריך שפיר הא אגידה בי', כו', אך כשתאמר דברייתא איירי במ"ש ולא לחלוץ, פי' שהיא רוצה ביבום, ותבעה ליבום והיא חפצה בחליצה, ולא אגידה בי' כלל, לכך הקשו תוס' מה בכך דאגידה בי' מ"מ איך נכוף לדבר שלא תבעו, וא"ש, ולפ"ז הרא"ש דס"ל כהרא"ה, ולא כקו' תוס' שפיר אמרינין דקשה לי' להש"ס למשא"ח כמש"כ לעיל:
אך י"ל דלמשא"ח עושין כל הפעולות שלא לייבם דשמא אין כוונתם למצוה ופוגע ח"ו באיסור ערוה, רק אם שניהם רוצים ביבום, אז אין כח ביד ב"ד למנוע, וא"כ (בתבעו) [בתבע צ"ל] ליבום והיא מסרבת איר רשאין לכתוב עלי' איגרת מרד, פן ואולי תתרצה ליבום אימת שתראה שפוחתין מכתובתה, ואח"כ לא יהיה ביד ב"ד ויהיו הב"ד בעצמם גורמין לעבירה ח"ו דשמא ח"ו לא תהיה כוונתם למצוה בשלמא תובע חליצה שפיר כייפינין דאין כאן חשש איסור, משא"כ בתובע ליבום עכצ"ל דאף בשניהם רוצים ביבום, מ"מ כייפינין לחלוץ, ופריך שפיר הא אגידה בי' ולמה יש לנו לכתוב איגרת מרד, הא כייפינין שלא לייבם, ואתי שפיר: אך לפ"ז קשה על המהרש"א שהקשה על ר"ת דס"ל כופין איך אמרינין תבע לייבם, אין נזקקין, הא מבואר בטור אהע"ז סי' קס"ה ס"א] דאם ידוע דמכוונים למצוה אין כופין לחלוץ ומ"מ אין כותבין איגרת מרד למשנה אחרונה, ובכה"ג איירי מילתא דר"י ושמואל וצ"ל (דא"כ) [נ' דצ"ל דע"כ] לר"ת היא דאמרינין ביבמות דרב ס"ל אין כופין היינו (נ"מ) [אולי צ"ל נמי] במכוונים למצוה כמש"כ תוס' ומייתי התם דאף ר"י [ר"ת רבי יהודה] ס"ל אין כופין וכו', וקשה דמייתי הש"ס דשמואל שהוא ר"י [ר"ת רבי יוחנן] ולא מייתי ראיה מרב ושמואל וכן תי' [אולי ר"ת תיקשי] דשניהם אמרו אין כותבין איגרת מרד בתבעו וצ"ל בתבע] לייבם, ובמה איירי אי באין מתכוונים למצוה מאי איריא אין כותבין, הא אפילו כותבין כופין לחלוץ ואי במתכוונים למצוה למה אין כותבין אלא ש"מ דאין כופין כרב, וי"ל דלכך לא מייתי ראי' מהנהו די"ל לעולם דמיירי באין מכוונים למצוה, ולא קשיא הא אפי' כופין דהכפי' במלי כמ"ש מהרש"א, אך להיפך קשה, א"כ דהך דשמואל ור"י לא מיירי במתכוונים לשם מצוה, מנ"ל לומר דאם ידוע דמתכוונים למצוה אין כותבין איגרת מרד, דילמא כה דין ראשון למשנה אחרונה, עם משנה ראשונה, וכותבין איגרת מרד, ונ"ל דמקשה לר"ת כיון דידעינין בס"ד דר"י למשא"ח, א"כ מאי הבדל יש בין קושיא לתירוצא, אלא י"ל דבס"ד ס"ל במתכוונים לשם מצוה אף למשא"ח כופין לייבם, כמו למשנ"ר, וא"כ הך מלתא דר"י דאמר בתבעו לייבם, ע"כ מיירי באין מכוונים למצוה, וא"כ מאי איריא, דאין כותבין, הא אפילו רוצים שניהם ביבום כייפינין לי' שלא לייבם, וע"כ שהיא אינה רוצה כלל לא ליבום ולא לחליצה, לכך לא כייפינין באיגרת מרד לחלוץ, כיון דאין תובעין חליצה, ואין לכוף מה שלא תבעו כנ"ל, ופריך שפיר כיון דאגידה בי' לא יהבינון לי' אחרת, א"כ יש כאן ביטול פו"ר, א"כ מהראוי שהב"ד יטענו אף דלא טען הוא, כמ"ש הרא"ה, וע"ז תי' הש"ס שפיר כאן כו' וכאן למשא"ח, והיינו כר"ת, דאף אם נתכוין למצוה למשא"ח אין כותבין איגרת מרד, דהא לא אגידה בי', וגם ליבום אין כופין למשא"ח, אך לפמ"ש לעיל נ"ל בזה ישוב אחר, וקו' הנ"ל במק"ע, וצ"ל דגם קושית מהרש"א דלר"ת מי ניחא בתירוץ אחר פשוט, דבלא"ה בדברי הרא"ש והטור לאו כפיה במלי כ"א סתם כפי' לכן י"ל דודאי הא דאמרינן למשא"ח תבעו ליבום והיא מורדת לגמרי דנזקקין לשיטת הריב"ש היינו משום דודאי יש לכופו אף דלא יכול לישא אחרת דאגיד בה כקו' הרש"ל, רק למש"ל כופין אותה אף שהיא רוצה לחלוץ, כיון שאינו רוצה לחלוץ כמ"ש משום כתובה למשא"ח אין נזקקין, אבל במורדת לגמרי דנזקקין למשא"ח, והיינו כקו' הש"ס דכ"ז דאגיד בי' לא יהבינין לי' אחרת דאין אשה נושאת כ"ז שחוששת שצרתה בצדה ואין אשה מגנה כו', זהו לשיטת רש"י, דס"ל אף למשא"ח כ"ז ששניהם רוצים יש יבום, וכ"ז דאגידא בי' לא יהבי' לי' אחרת דשמא יתרצו שניהם ליבום והי' מותר בה, ויהי' צרתה בצדה, אבל לר"ת דאף ששניהם רוצים ביבום כופין לחלוץ א"כ אף דמותר' לגמרי אין לכוף דליכא ביטול פו"ר, דישא אחרת ואינה אגידה בי' כלל, דלמשא"ח א"א ביבום דנאמר [שהיא] תמנע מללוקחו דמאי איכפת לה, דהא אינה חוששת שישא יבמתה ותהיה צרתה בצדה, ולפירש"י בד"ה ר"א הא כופין אפילו לחליצה, אין נזקקין מיבעי' [איירי] במורדת לגמרי אף לחליצה, ואין כופין, וקמ"ל דאין נזקקין, דלפירש"י ע"כ דרוצה לחלוץ דאל"כ הא אגיד' ביה, ואף למשא"ח כופין, אמנם לר"ת שפיר י"ל דכופין אפי' בשוטים אחליצה ולא קשה הא כופין לחליצה כו' די"ל דאיירי במורדת לגמרי ואפ"ה אין נזקקין דל"ח לביטול פו"ר דישא אחרת ולא אגיד' בי', אף ליבום רק בחליצה כנ"ל ולעולם י"ל שכופין אפי' בשוטים, וזה פשוט, וא"צ לדברי הב"י ומהרש"א, וא"ש ד' הרא"ש שכ' דמוכח מהני שמעתתי בשניהם רוצים ליבום [כופין] היינו דס"ל כמ"ש תוס' דס"ד מוקי מלתא דר"י במשנה ראשונה, והתרצן השיב לו במשא"ח, אך דמה בכך דנשנית למשא"ח, הא ע"כ איירי דאינה רוצה כלל, ואם כן הא אגידא בי' [ואמאי[ אין כופין, ואי דלא טען, הא הרא"ש ס"ל כהרא"ה דאנן טענינין לי' וצ"ל דלמשא"ח אף בשניהם רוצים לייבם כופין, ולא אגיד' בי' כלל, דרשא אחרת, לכך אין כותבין איגרת מרד [ושפיר כתב] הרא"ש, דלרש"י קשה הא למשא"ח נמי אגיד ביה דלא יקח אותו, אולי ירצו שניהם לייבם. אך קשה לפ"ז אמהרש"ל שכ' ביבמות פ' החולץ דרש"י מוקי להא דאין כותבין איגרת מרד כשנתנה אמתלא, ורש"י יליף מקרא דאף בנתנה אמתלא כופין, בשלמא לר"ת דר"ש ביבמה שנפלה למוכה שחין א"כ אף למשנה ראשונה כופין, ורש"י ס"ל מוכה שחין לאו דוקא [נרא' דחסר "והא"] דאין כותבין מוקי בנתנה אמתלא ע"כ איירי במשא"ח, אבל במשנה ראשונה תבע לייבם נזקקין לה, הלא אף מד"ת אין לכוף איבום, וכו', ולכאורה צ"ע [ויש] מקום ליישב דאתיא להך דעה בתבע לייבם אף במורדת לגמרי אין נזקקין כלל, דליבום, אין כופין למשא"ח, ולחליצה הא לא תבעו כמ"ש תוס', כיון דמצות חליצה קדים הי' לו לתבוע הך דקדים ע"כ באינה רוצה לחלוץ כלל וא"כ אין לכוף למה שאין דעתו, אבל למשנה ראשונה בתבע לייבם אף דאין [כאן משובש וחסר איזה תיבות, ונראה דכצ"ל "דאין למוסרה ליבום מ"מ הו"ל"] לכוף לחלוץ וליכא למימר הלא [חסר אין] רצונו בחליצה מדלא תבע זה אינו דלמש"ר מצות יבום קדים, ותבע הך דקדים ולעולם דעתו לחליצה, ולפ"ז א"ש [דברי] המהרש"ל הנ"ל [חסר השלמת החילוק הזה, וחבל על דאבדין]:
נשלם העתק חילוק שלישי. בסוגי' דאיגרת מרד:
בעזר כבודי ומרים ראשי. המביט אל נכה רוח וחרד: