גבורת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
חילוק יח
חלוקא דרבנן בשמעתין ד תנו גט במס' גיטין דף י"ג
בתוספות ד"ה אית ספרים דגרסי וכו' והקשה מהרש"א לפי האמת ל"ל מיתוקמ' מתנ' בברי בפקדון ואפי' אין ציבורין ואמו' ליישב קו' מהרש"א דלכאורה קשה לפי בי' שיטת הישינים דמתני' איירי בפקדון א"כ מפ' בב"ב דף קנ"א ע"ב ורב נחמן דסבר מתנת ש"מ במקצת בעינן קנן ומתני' דהכא דקתני תנו גט זה לאשתי כו' לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלוני יתנו לאחר מיתה והא סיפא דומיא דרישא מה רישא דלא קני מיני' הא כל קושי' הגמ' הוא לר"פ דאוקמי' מתני' בשמ' ומיירי מתני' בפקדון ובזה ודאי א"צ קנין אעכצ"ל דלשון תנו סובל מתנה והודאה על הפקדון וא"כ דבלשון תנו יכול לומר דדעתו הי' על הפיקדון שהפקיד אצלו ולפ"ז דר"פ שמשני שפיר דמשו"ה אמר רב שמתני' בציבורין איידי דאיירי מתני' בשמ' ושמא דעתו מה שאומר תנו הי' על הפיקדון שהחזיר מה שהופקד אצלו, ומשו"ה בעי' ציבורין דחיישינן למנה קבור אבל הגמ' בב"ב פריך שפיר דילמא מה שאמר תנו דעתו הי' על מתנה ופריך הגמ' שפיר והא לא קנו דילמא מיני' ואמאי יתנו לאח"מ אבל לפ"ז מפ' תוס' בד"ה אית דגרסי לאוקמא מתני' בברי ובפקדון ואפי' אין ציבורין דלא חוששין מה שאומר תנו אולי דעתו הי' על מתנה וא"כ בברי למה יתנו לאחר הא לא משך ואאמו"ר דע"כ מוכח לאית דגרסי דמה שאמר תנו לית לן לספוקי אי דעתו הי' על מתנה דב' סברות יש לכאן לר"ז דמוקי בברי או דמתני' איירי בין בברי בין בשמ' וכל חד וחד לפי קנינו בברי איירי במעמד שלשתן ובשמ' משום דברי שמ' או י"ל דדוחק הוא לאוקמו' מתנית' בכל גוונא דצריך לחלק מתני' בברי במ"ש ובש"מ לא איירי במ"ש, וזה דוחק לפרש במתני' ומהרש"א מקשה בבבא בתרא דף קנ"א ע"ב בד"ה תנו מנה וכו' למ"ד דמפרש דמתני' איירי בברי ובמ"ש וא"כ למה יתנו, לאח"מ אפי' מחיים נותנין ותירץ מהרש"א דתני יתנו לאח"מ איידי דרישא ולפ"ז ק' מאי פריך הגמ' ר"פ מ"ט לא כר"י דלמא משום דקשה לי' קושית מהרש"א מאי איריא לאח"מ אפי' מחיים נמי ותי' מהרש"א דוחק ומשו"ה מפרש במתני' בשמ' וצ"ל דהגמ' פריך הכא ל"ל כר"ז, ומתני' יכול לאוקמי' בברי ובשמ' ואיצטריך למתני יתנו לאח"מ משום שכ"מ דל"ש אלא לאח"מ ומשני הגמ' ר"פ סבר במ"ש בין במלוה בין בפקדון וא"כ אי מוקי בברי ושמ' צריך לחלק מתני' בברי וא"צ ציבורין ובשמ' צריך ציבורין דיקא משום מנה קבור ומשו"ה מוקי מתני' דווקא בשמ' ולפ"ז אאמו"ר די"ל דזהו פי' בתוד"ה קסבר ר"פ כו' וי"ל אע"ג דמתני' לא משמע לאוקמו' במ"ש אפ"ה לר"פ משמע שיש לו כח וטעם לא פליגי על ר"ז ע"ש, וזהו לכאורה תמוה דל"ל משמע לישנא דר"פ כנ"ל טעם בפני עצמו ולפי הנ"ל א"ש בשלמא לרב ל"ק ל"ל מותי' מוקי מתני' בברי ובאמת אין ציבורין ובמ"ש. דסבר בין במלוה בין בפקדון די"ל דק' לי' קושית מהרש"א מאי אירי' לאח"מ אפי' מחיים נמי ותירץ מהרש"א דחיק לי' וסבר דל"א איידי דרישא ול"ק לוקי מתני' בברי ובשמ' כנ"ל די"ל דצריך לחלק מתני' בברי א"צ ציבורין ובשמ' צריכין ציבורין ומשו"ה ומשני הגמ' דר"פ סברי בין בפיקדון וצריכין לחלק מתני' כנ"ל, אבל הקשה האמו"ר לאית דגרסי דמפרשי דמתני' איירי בפקדון וקושי' הנ"ל במקומה עומדת מפה"ג ר"פ מ"ט לא כר"ז דלמא משום דקשה לי' קושית מהרש"א מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי ול"ל כנ"ל דהגמ' פריך לוקי בברי ובשמ' וא"כ צריך למתני לאח"מ תו משום שמ' דלא מהני אלא לאח"מ ק' הא צריך לחלק מתני' בלשון תנו דבשמ' בפקדון איירי ובברי במתנה איירי וא"כ מפה"ג וז"ל א"כ לדידי' דמפרש דמתני' איירי בשמ' ואיירי בפקדון נמי ק' קושית מהרש"א מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי לדידי א"ד איידי דרישא ופה"ג שפיר לוקי בברי ובמ"ש ונמי איידי ולפי"ז מתו' מ"ק תוס' שפיר לוקי בברי ובפקדון ואפי' אין ציבורין ול"ל כנ"ל דלמא דעתו הי' בלשון תנו על מתנה וא"כ קשה הא לא משך אי אמרת הכי וא"כ קשה כנ"ל מפה"ג ר"פ מ"ט לא כר"ז דק' לי' קו' מהרש"א מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי והוא לא סבר איידי דרישא ול"ל דהגמ' פריך לוקי בברי ובשמ' ג' הא צריך לחלק דבברי איירי במתנה ובשמ' בפקדון איירי ול"ל כנ"ל דלדידי' דמפרש דמתני' איירי בשמ' ובפקדון נמי ק' קושי' מהרש"א מ"א לאח"מ כו' די"ל דמשו"ה תנו לאח"מ דלמא דעתו הי' על מה שאמר תנו על מתנה ולא מהני אלא לאח"מ וא"כ מפה"ג וצ"ל דלשון תנו אמרי' דדעתו הי' דווקא אפיקדון ומק' תוס' שפיר לוקי בברי כו' רק דז"א מוכרח לומר אלא לאית דגרסי דמתני' איירי בפקדון אבל לגירסא דידן מתני' איירי במתנה ר"ל בלשון תנו דעתו הי' מתנה ויכול לומר דדעתו הי' נמי על פקדון ול"ק מפה"ג די"ל כנ"ל דקושי' הגמ' קמי לוקי בברי ובשמ' וא"כ לא פריך מהרש"א מידי לוקי מתני' בברי ובפקדון ואפי' אין ציבורין די"ל דלמא דעתו הי' בלשון תנו על מתנה וק' הא לא משך ומשו"ה מוכרח לפרש דמתני' איירי בשמ' ולק"מ ודו"ק:
אך אאמו"ר דמהרש"א הוכיח אפי' לגי' דידן נמי מוכרח לומר דבלשון תנו אין מפרש דעתו אלא דיוקא פקדון או דווקא מתנה ונקדים קושית מהרש"א מה שכבר בידינו מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי ותירץ מהרש"א איידי דרישא ומק' מהרש"א א"כ מאי מקשו תוס' בבבא בתרא ד"ה מנה דף ה' דאיירי בקנין לפי סברת המקשה מאי איריא לאח"מ אפי' מחיים נמי דלמא משו"ה תנו לאח"מ איידי דרישא ותי' מהרש"א דהתם רבותא טפי מחיים וכו' ע"ש, ואאמו' בשלמא לתי' תוס' בב"ב דף הנ"ל בד"ה תנו מנה ברישא דמתני' תנו גט נמי איירי במעמד שלשתן ובשטר לא מהני מעמד שלשתן וא"כ תי' מהרש"א שפיר דמ"ש תנו לאחר מיתה איידי דרישא עדיפא ורישא איירי בתרי גווני אבל התם מק' תוס' שפיר דל"ש לומר איידי דרישא דסיפא לא איירי דומיא דרישא דסיפא איירי בקנין ורישא לא איירי בקנין אבל לתי' תוס' בב"ב דרישא לא מהני במ"ש נמי מהני בשטר וקו' מהרש"א במ"ע מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי ול"ל כתירוץ מהרש"א הא רישא דומיא דסיפא וצ"ל דאמרינן איידי אפי' סיפא אתי דומיא דרישא וגו' מהרש"א במקו"ע (מא"י לאח"מ אפי' מחיים) מאי מקשו תוס' בב"ב דף הנ"ל כו' אלא ע"כ דלא אמרינן איידי אלא היכא דסיפא דומי' דרישא וקו' הנ"ל במ"ע מ"ע מ"א לא"מ אפי' מחיים נמי ואאמו' דקשה מאי מק' תוס' בד"ה והא לא משך כו' ל"ל מוקי מתני' בהושלש מתחילה לכך וטעם הוא משום מצוה לקיים דברי המת א"כ למה תני במתני' הי' אומר תנו מנה זה לפלוני נותנין לאחר מיתה הא אפי' בלא תנו נותנין משום מצוה לקיים ד' המת אפי' א"א הולך מנה לפלוני כדמסיק הג' לקמן דרישא ול"ל תנו כתבו בסיפא נמי לא תנו הולך וצ"ל דקו' תוס' לר"פ דמוקי מתני' בש"מ ומשום דברי ככתובין וכמסורין דמי ק' נמי ל"ל תני בסיפא דהא פסקינן בשכ"מ אפי' אם אמר תנו מנה לפלוני יתנו לאח"מ וז"ל דתני תני בסיפא איידי דרישא והק' תוס' שפיר ל"ל מפרש טעמא דמתני' משום מצוה לקיים כו' ותני תנו איידי ולפ"ז אאמו"ר מאי מק' מהרש"א למ"ד דמוקי מתני' במע"ש מאי איריא לאח"מ אפי' מחיים נמי דלמא תני לאח"מ לאשמועינן דל"א מצוה לקיים כו' אלא היכא דהושלש לכך מתחילה וזהו מוכח ממתני' דקתני תנו במתני' ע"כ לאו טעמא משום מצוה לקיים וכו' וק' למה וצ"ל דלא הושלש מתחילה לכך ל"א מצוה לקיים כו' וזה שייך דווקא אי תני מתני' יתנו לאחר מיתה אבל אי תני מחיים לאו מוכח מידי דיכיל לטעות ולומר מצוה לקיים כו' אפי' בלא הושלש מתחילה לכך דזהו לא מוכח ממתני' אלא מהכא וצ"ל דקו' מהר ש"א קאי לתירוץ קמא דתוס' והא לא משך דמשו"ה לא מוקי מתני' משום מצוה לקיים כו' דביחידאי לא מוקמינן ובאמת אין חילוק בין הושלש כו' כנ"ל ומק' מהרש"א שפיר מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי ולפי"ז מתורץ קושי' הנ"ל לתי' תוס' דברישא לא איירי במ"ש קו' מהרש"א במ"ע דל"ש איידי דרישא הא סיפא אינו דומיא דרישא כו' די"ל דתי' תוס' דמפרש דמ"ט מהני בשטר ורישא לא איירי במ"ש סבר כתי' תוס' דמצוה לקיים לא מהני אלא היכא דהושלש מתחילה לכך וא"כ מעיקרא דדינא היכא פירכא קו' מהרש"א די"ל דמשו"ה תני לאח"מ לאשמעינן דל"א מצוה לקיים כו' אלא היכא דהושלש וכו' וע"כ מוכח אפי' לגמ' דידן דבל' תנו דדעתו היה דווקא על מתנה או דווקא על פקדון דאלת"ה ק' מאי מק' תוס' לוקי מתני' בהושלש מתחלה לכן וא"כ למה תני אפי' בלא תנו נותנין צ"ל דס"ל דקו' התו' קאי לר"פ דלדידי' נמי ק' למה תני תנו כו' ק' לר"פ צריך למיתני תנו דלמא דעתו היה על פקדון וא"כ אי לא אמר תנו אין נותנין דלמא שלא להשביע בניו אומר כן כ"ז מפרש תוס' בד"ה אית דגרסי אבל אם אמר תנו הודאה גמורה היא וא"כ לא איירי תנו אבל אם הי' הטעם משום מצוה לקיים כו' ק' למה תני תנו במתני' וכו' לגי' שלנו דמתני איירי במתנה בש"מ אמרינן בלשון תנו דעתו הי' דווקא על מתנה וצ"ל לגי' שלנו דמתני' איירי במתנה בש"מ אמרינן בלשון תנו דעתו הי' דווקא על מתנה וצ"ל דקו' מהרש"א קאי דמפרש תנו מנה לפלוני פקדון שיש לו בידו דל"ל דבסתמא לפרש דמתני' איירי בפקדון ולא פירש דבריו הא לפי הנ"ל ע"כ לא יכול לפרש ל' תנו אלא מתנה אע"כ דקו' מהרש"א קאי דמפרש דבריו פקדון וא"כ לא שייך לטעות דלמא דעתו בל' תנו על מתנה הא מפרש דבריו פקדון ומק' מהרש"א שפיר ודו"ק, אך אמר אדמו"ר דמהרש"א למק' מידי דאי מפרש דמתני' איירי בפקדון קו' הנ"ל במקו"ע מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי ול"ש תי' מהרש"א איידי דרישא הא כבר כבתנו דל"א איידי אלא היכא דסיפא דומיא דרישא ואי מתני' איירי בפקדון סיפא אינו דומיא דרישא דסיפא איירי בפקדון ברישא ל"ש פקדון ותי' של אדמו"ר ל"ש דמתני' אשמועינן דל"א, מצוה לקיים וכו' אלא היכא דהושלש מתחלה לכך דק' השתא דקתני לאח"מ נמי אינו מוכח דל"א מצוה לקיים וכו' אלא היכא דהושלש מתחילה לכך דהא מתני' איירי בפקדון ולא מקשה מהרש"א מידי ודו"ק, וצ"ל דמהרש"א הוכיח דע"כ דזהו לאו דיוק הוא א"א משום מצוה לקד"ה למה קתני תנו דאל"ה מאי צריך הגמ' לומר דמשו"ה לא קאמר ר"ז כר"פ וא"כ למה תני תנו ברישא ול"ל תני אפי' אם אמר כתבו ול"ל מסיפא עצמו דמ"ה ל"ק כר"פ דא"כ למה אמר תנו לפלוני אפי' ל"א תנו יתנו לאח"מ דזהו לאו דוקא אי תני תנו אי לא וא"כ מק' מהרש"א שפיר מ"א לאח"מ אפי' מחיים נמי אפי' לתי' תוספות דל"א מצוה לקיים וכו' אלא היכא דהושלש מתחלה לכך ול"ל דילמא מתני' אשמעינן הכי כנ"ל מדקתני תנו ק' הא השתא לאו דוקא היא תנו כנ"ל וא"כ לתי' תוס' דמה"ש מהני בשטר קו' מהרש"א במ"ע דל"ט אידי כיון דסיפא אינו דומיא דרישא וצ"ל איירי אפי' סיפא אינו דומיא דרישא, אך לפי"ז למ"ק מהרש"א מידי בתוד"ה והא לא משך דמפרש תוס' דמתני' ליכא לאוקמי' בהושלש מתחילה לכך הא לא קתנו זהו והק' מהרש"א הא ע"כ מתני' קתני זהו ואמ"ו דע"כ קו' מהרש"א אינו אלא לר"פ דלר"ז ל"ק קו' מהרש"א דלדידי' א"צ זה דכל כוונת זה על ציבורון למעט הלוואה וזה ידעינן לרב ממילא דאין מ"ש בפקדין א"כ ע"כ צ"ל לר"פ דקאי זה במתני' דאל"ה דלא קאי זה במתני' וא"כ הא דא"צ זה דל"ח למנה קבור וא"כ לר"פ מק' מהרש"א שפיר דהא קאי זה במתני' אבל נר' דקו' תוס' א"א לר"ז לכאורה מאי מק' תוס' בד"ה הא לא משך דלמא איירי מתני' בהושלש י"ל והאיך קתני ברישא לא יתנו לאח"מ הא תנו כזכי דמי ול"ל דמתני' אתיא כר"י דס' בעבד נמי חיב לו דזהו דוחק דמפרש תוס' מקדם אפי' מה דהלכה כר"מ לענין מצוה לקדה"ש מכ"ש לענין זה דלאו הל' כר"מ דלא אתיא מתני' כוותיה צ"ל דתוס' הכא סבר כתי' תוס' ב' בגיטין בד"ה כל האומר תן כאומר זכי דמי כו' דבמתנה ל"א תן כזכי דמי אבל בגט שחרור דאמרינן תן כזכי דמי ולתי' זה אפי' אינו מסור מיד ליד נמי תן כזכי דמי ולפי"ז ק' לר"ז דמפרש דמתני' איירי במ"ש וע"כ איירי דהגיע ליד מחיי' רק דלא מסר מיד ליד ולפי הנ"ל אמרינן אע"ג דאינו מסור מיד ליד נמי תן כזכי דמי אע"כ למה קתני במתנ' לא יתנו לאחר מיתה הא תן כזכי דמי וצ"ל דמתנ' אתיא כר"מ אליבא דר"ז דסבר חוב הוא לעבד וא"כ מקשה תוס' שפיר לר"ז לוקמי' מתני' בהושלש מתחילה לכך וליכא להקשות האיך תני ברישא לא יתנו לאח"מ הא תן כזכי דמי די"ל דמתני' אתיא כר"מ י"ל דדוחק הוא לאוקמ' הכי הלא בל"ז אליבא דמתני' אתיא כר"מ אבל לר"פ לא מק' תוס' מידי ד"ל כנ"ל וא"כ למה תני ברישא ליתני לאח"מ ול"ל כו' דמתני' אתיא כר"מ די"ל דדוחק לאוקמי הכא ולדידי' דמוקי מתני' בשכ"מ אינו מוכרח לאוקמי' מתני' כר"מ דלק' מרישא די"ל דאיירי דלא נטלתו שליח אלא לאחר מיתה כדמפרש תוס' בד"ה האומר תנו גט וכו' וסיפא בתני מנה נמי איירי דשליח לא נטל אלא לאחר מיתה ואפ"ה יתנו לאח"מ דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי' ול"ק ק' תוס' אלא לר"ז קו' מהרש"א אינו אלא לר"פ כנ"ל ולמ"ק מהרש"א מידי על תוס' דלר"פ באמת למק' תוס' מידי אלא לכו' ולדידי' אינו קאי במתני' זה כנ"ל ודו"ק היטב:
אךאאדמו"ר דמהרש"א הוכיח דתוס' סבר דאפי' לתי' תוס' דבמתנה ל"א תן כזכי דמי אפ"ה ל"א תן כזכי דמי אלא היכא דמסר לו מיד ליד ופסק נמי במתנה ל"א תן כזכי ולפי משמעות תוס' בדף י"ח א' אינו מוכרח לב' סברות אלא אי בעינן מסר מיד ליד אי במתנה ל"א תן כזכי דמי והוא פסק ב' סברות בשם ר"ת ולפי הנ"ל א"ש דמוכרח לומר אפי' לתי' תוס' דבמתנה ל"א תן כזכי אפ"ה בעינן אי מסר מיד ליד דלכאורה צריך לדקדק בלשון תי' דתוס' דל"א תן כזכי אלא היכא דמסר מיד ליד ומתני' לא משמע הכי דאיירי מיד ליד ועוי"ל דיכול לאוקמו' מתני' במסר מיד ליד ול"ק במתנה דל"א תן כזכי דמי וא"כ מוכח אפי' א"א צריך דווקא מסר מיד ליד אפ"ה ל"א תן כזכי דמי במתנה דאלת"ה ק' לאוקמו מתני' במסר מיד ליד רק ק' א"א במתנה ל"א תן כזכי וא"כ מאי מוכרח לומר דצריך דווקא מיד ליד ואאמ"ו דהוכיח לכך דאל"ה ק' לר"ז דמפרש דמתני' איירי במ"ש וא"כ איירי דהגט הוא בעין ונטל מחיים וא"כ למה קתנו ברישא גט שיחרור לא יתנו לאחר מיתה הא תן כזכי דמי ול"ל דמוקי מתני' כר"מ וא"כ הוא חוב לעבד כנ"ל ק' למה הוא חוב לעבד כיון שלא בפניו הוא ואין חבין כו' אבל אי איירי במ"ש והוא בפניו ורוצה בב"ד מודה ר"מ דזכין לו וא"כ ל"ל יתנו לאח"מ וצ"ל דתן אינו כזכי אלא כשמסר מיד ליד ורישא לא איירי במסר לו מיד ליד ופסק הטור שפיר תרווייהו דל"א תן כזכי אלא היכא דמסר לו מיד ליד ופסק נמי במתנה תן לא כזכי דמי וא"כ מק' מהרש"א שפיר האיך מפרש תוס' דלא קתני זה במתני' הא לר"פ ג"כ קאמר זה במתני' ועפ"י הנ"ל קו' תוס' קאי אפי' לר"פ ול"ל כנ"ל דלר"פ ל"ל דמתני' איירי בהושלש מתחילה לכך דא"כ האיך קתני ברישא לא יתנו לאח"מ הא תן כזכי דמי הא לפי הנ"ל מוכח דצריך דווקא מסר מיד ליד לר"ז ובזה לא נחלקו ר"פ ור"ז דלר"ז צריך דווקא במסר מיד ליד ולר"פ א"צ מסירה מיד ליד או לר"פ ל"א תן כזכי אלא היכא דמסר לו מיד ליד וא"כ קאי קו' התוס' אפי' לר"פ ומק' מהרש"א שפיר מאי תי' תוס' דלא תני זה במתני' הא קתני זה במתניתי' לר"פ דאי לא תני זה חיישינן למנה קבור ודו"ק:
ואמו' דתוס' למק' מידי על רש"י בגיטין דף ט' ב' בד"ה לא יתנו לאח"מ ע"ש מה שמק' תוס' דרש"י סותר דבריו ואאמו' דרש"י מוכרח לפרש תרווייהו די"ל דרש"י סבר אפי' היכא שלא מסר מיד ליד נמי אשמועינן אמרינן תן כזכי דמי ומש"ה הוכרח רש"י לפרש תן כזכי אינו אלא לענין דלא יכול להחזיר אבל משוחרר אינו עד דמטי לידי' דאל"ה אלא דתן כזכי אפי' משוחרר מק' לר"ז ע"כ מתנ' איירי בנטלתו מחיים דהא מוקי מתני' במ"ש וא"כ האיך קתני ברישא לא יתנו לאח"מ הא תן כזכי דמי ומש"ה מפרש רש"י דתן כזכי אינו אלא לענין דלא יכול לחזור אבל אינו משוחרר עד דמטו לידי' רק לפ"ז מי הכריח רש"י לפרש דלא גרסינן תן במתני' הא אפי' אי גרסינן תן נמי ל"ק ל"ל ותנו לאחר מיתה שיחרור לרבנן דהא תן כזכי דהא לפרש"י אינו אלא לענין חזרה דאי גרסינן קושי' הגמ' במק"ע ר"ז מ"ט לא כר"פ ול"ל כדמשני הגמרא וא"כ למה תני תנו אפי' כתבו נמי דלמא מש"ה תני תנו במתני' דאשמועינן אפי' אמר תנו לא יתנו לאח"מ דתן כזכי אינו אלא לענין חזרה אבל לענין שיחרור לא הווי עד דמטי לידי מש"ה מפרש רש"י דלא גרסי' תן במתני' ואי אפי' לא גרס במתני' תן נמי מוכח כדפירש"י דף ט' דלא מהני אלא לענין חזרה דאל"ה ק' לר"ז מרישא וא"כ למ"ק התוס' מידי ודו"ק, ואאמו"ר אופן אחר דמהרש"א הוכיח דאפי' במתנה תן לא כזכי דמי אפ"ה בעינן מסירה מיד ליד דתי' הנ"ל דוחק דעל קו' הנ"ל מה שמק' על ר"ז הא תן כזכי דמי וא"כ למה תני ברישא לא יתנו לאח"מ די"ל כדפי' תוס' בב"ב בד"ה תנו מנה דאיירי שהוא אינו ברשות הנפקד עכשיו אך אאדמ"ו אופן אחר ובזה מתורץ נמי מה דתמי' על הטור דכבר כתבתי דזה מוכח אעפ"י דלא אמרינן תן כזכי אלא היכא דמסר לן מיד ליד אפ"ה מוכרח לומר דבמתנה לא אמרינן תן כזכי דמי דאל"ה ק' ל"ל מוקי מתני' כשמסר לו מיד ליד והטעם משום דתן כזכי דמי אע"כ דבמתנה ל"א כזכי דמי אך ק' לר"ז ע"כ איירי דהגט הוא בעין דהא חוב מהני במ"ש וא"כ איירי דנטלתו מחיים ואנן פסקינן בשו"ע אעפ"י במתנה תן לאו כזכי דמי אבל אי אמר בפי' זכי קנו ואפי' במתנה ולפ"ז ק' לר"ז דאמר מ"ש אינו קונה אלא בפקדון למאי צריך לתקן מעמד ג' הא יכול לומר זכי ובמתני' נמי יכול לאוקמו דאמר זכי וצ"ל דזכי לא מהני אלא כשמסר מיד ליד ה"ה היכא דתן כזכי דמי לא מהני אלא כשמסר לו מיד ליד ופי' הטור שפיר דמוכרח לתרווייהו ולפ"ז י"ל קושי' תוס' לוקי מתני' בהושלש מתחלה קתני נמי לר"פ ול"ק מרישא דמתני' הא השתא מוכח לכל התירוצים דל"א תן כזכי אלא היכא דמסר לו מיד ליד ומק' תוס' שפיר וע"ז תוס' דלא קתני במתני' זה ומ"ק מהרש"א שפיר הא לר"פ קאי זה במתני' כו' ודו"ק, ולפ"ז למק' תוס' בד"ה מידי קסבר ר"פ וכו' ל"ל מוקי רב מתני' בברי ובמ"ש אפי' בלא ציבורין די"ל דהכי קאמר הגמ' ר"פ מ"ט לא כר"ז דל"ל דמש"ה לא כר"ז דהאיך קתני ברישא לא יתנו לאח"מ דהתי תן כזכי דמי די"ל כנ"ל הא צריך דווקא מסר מיד ליד וליכא להק' דלמא ר"פ סבר דא"צ מיד ליד די"ל דע"כ מוכח אפי' לר"פ דצריך מיד ליד דאל"כ ק' לס"ד סבר ר"פ נמי דלא תקנו מ"ש אלא בפקדון וא"כ אי סבר דתן כזכי אפי' היכא דלא מסר לו מיד ליד וא"כ מאי צריך לתקן מ"ש הא יכול לומר זכי דוודאי מהני אע"כ לר"פ נמי צריך מסר מיד ליד וא"כ אפי' אי אמר כר"ז ל"ק מרישא וא"כ פה"ג שפיר מ"ט ל"א כר"ז וע"ז משני הגמ' דר"פ סבר דמ"ש מהני בין במלוה כן בפקדון ול"ק לוקי מתני' במ"ש ק' כנ"ל איך תני ברישא לא יתנו לאח"מ הא תן כזכי ול"ל הא צריך מיד ליד ק' מנ"ל דלמא ר"פ סבר דא"צ מסירה מיד ליד ול"ל כנ"ל א"כ מאי צריך לתקן מ"ש הא יכול לומר זכי די"ל דמש"ה תיקן מ"ש משום מלוה דלא מהני זכי' כיון דליכא בעין במה יזכה וא"כ ק' שפיר מרישא ול"ל יתנו לאח"מ ומ"ה לא מוקי ר"פ במ"ש ולמ"ק תוס' מידי ודו"ק:
ולפ"ז אאמו' מפרש מהרש' שפיר בב"ב בד"ה תנו מנה כו' ומפרש תוס' דלאו סברא היא דא"כ ר"ז ור"פ יחלוקו ברישא דלר"ז איירי רישא במ"ש ולר"פ איירי רישא בכתבו ותנו ע"ש ומפרש מהרש"ל דיחלוקו בגוף הדין לר"ז לא מהני מ"ש בשטר ולר"פ מהני מ"ש בשטר והקשה מהרש"א מי הכריח לומר דפליגי בגוף הדין דלמא רק באוקימתא ולפי הנ"ל מפרש מהרש"ל שפיר דתוס' מפרש בב"ב בד"ה תנו מנה וע"כ צ"ל דמתני' איירי במ"ש ולא מהני מ"ש בשטר אעפ"י דלגוף השטר מה ששוה הנייר מהני מ"ש אבל לענין מה שכ' בתוכו לא מהני מ"ש אך אאדמו' תי' אחר דלפי תי' תוס' דמ"ש לא מהני לענין מה שכ' בתוכו וא"כ יכול לומר דזהו דווקא למ"ד מ"ש לא תיקן אלא בפקדון אבל למ"ד דסבר מ"ש תקון בין במלוה בין בפקדון וא"כ כי היכי דמ"ש מהני במלוה דזה נמי אינו אלא שיעבוד הה"ד נמי מ"ש מהני לענין מה שכ' בתוכו דזהו נמי שיעבוד וא"כ א"ש דר"פ ור"ז נחלקו בגוף הדין אין שייך מ"ש בשטרות דהא נחלקו אי שייך במלוה בין בפקדון ובאמת א"צ ציבורין דא"כ ק' לדידי' מרישא דלדידי' מהני מ"ש בשטר אפי' מה שכ' בתוכו כמו מלוה וא"כ למה קתני ברישא לא יתנו לאח"מ ומשו"ה מוקי מתני' בש"מ ולא איירי במ"ג ובזה מתורץ קו' העולם למה מוקי ר"ז מתני' במ"ג ולא מוקי אלא בפקדון ומ"ה בעי ציבורין הא פלוגתא דתנאי הי' בקדושין דף מ"ט דפליגי ר"מ ורבנן אי מקדש אשה במלוה ע"פ שיש לו על אחרים במ"ש ר"מ סבר מקודשת דמ"ש מהני' בין במלוה בין בפקדון ורבנן סברי אינה מקודשת דמ"ג אינה קונה אלא בפקדון וא"כ ל"ל מוקי מתניתי' כר"מ ואפי' אין ציבורין דמ"ש בין במלוה ובין בפקדון ולפי הנ"ל א"ש דאי מתני' איירי במ"ג א"כ למה קתני ברישא לא יתנו לאח"מ הא מ"ג מהני אפי' בשטר אפי' לענין מ"ש בין למ"ד דסבר מ"ג בין במלוה בין בפקדון ומ"ה מוקי מתני' דווקא כמ"ד דסבר מ"ג מהני בפקדון רק זהו דווקא לתי' תוס' אבל לתי' של אדמו"ר דבגט לא תיקנו מעמד ג' דבפקדון א"צ מ"ג רק הואיל דמקנ' במלוה פקדון לא גרע וזהו בשטר דשייך בי' מלוה אבל בגט ל"ש מלוה כלל לא תיקנו וא"כ ק"ו הנ"ל במ"ע ל"ל מוקי מתני' כר"מ דמ"ג מהני בין במלוה בין בפקדון ולא קשה מרישא דה"א בגט שחרור לא תקנו רבנן מ"ג דל"ש מלוה בגט וקו' תוס' בד"ה קסבר נמי ר"פ במ"ע אע"כ צ"ל כתי' תוס' וא"כ מוכח למ"ד דסבר מעמד ג' מהני בין במלוה בין בפקדון מהני מ"ג בשטר ומפרש מהרש"ל שפיר דיחלוקו ר"ז ור"פ בגוף הדין או מהני מ"ג בשטר א' ודו"ק, אך אאדמו' אופן אחר לתרץ קו' התוס' דף ט' בד"ה לא יתנו לאח"מ כו' דרש"י סותר דבריו דרש"י מודה א"א תן כזכי הוא לגמרי ומגורשת תיכף ומ"ה מפרש רש"י במתני' דף י"ג דמתני' דייק בש"מ דלא מסרו לו מחיים משמע שלא מסרו אבל שליח בעצמו נטל מחיים דאל"כ פשיטא דלא יתנו לאח"מ הא חספא בעלמא הוא וא"כ זהו שפירש דלא ג' תן א"א טעמא דמתני' די"א דרבנן ס' דשיחרור לא יחזיר דזכין לאדם שלא בפניו משום תן כזכי מפרש רש"י שפיר אבל למ"ד דטעם משום תופס לב"ח במקום שחב לאחרים וא"כ אפי' לא גרסינן במתני' אפ"ה איירי דשליח נטל מחיים וא"כ הוי תופס לבע"ח ול"ל יתנו לאח"מ ומש"ה מפרש רש"י דף ט' דמשום תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ל"א אלא לענין דלא יכול לחזור אבל אינו משוחרר עד דמטי לידי' ושפיר רש"י אינו סותר דבריו ודו"ק, ואאדמו' דתוס' מק' שפיר דלכאורה צריך להבין דלמה מפ' האלפסי דתן לא הוי כזכי אלא לענין דלא יכול לחזור מדקתני הכא במתניתי' תן ורבנן לא פליגי עלי' דל"ל מתוקם מתני' כר"מ ועל תוס' נמי יכול לדקדק מי הכריח לכל הפירוש הא יכול לגרוס תן במתני' ואתי' כר"מ וצ"ל דע"כ מתני' לא אתי' וכר"מ דר"ז מוקי מתני' בברי ובמ"ש וסבר דלא תיקן מ"ג אלא בפקדון ואי מתני' אתי' כר"מ הא ר"מ סבר בקידושין דף מ"ט דמ"ג קונה בין במלוה בין בפקדון וע"כ אי מתני' אתי' כר"מ מפה"ג דף ט' ב' ליתני נמי הא דשוה גיטי נשים ושחרורי עבדים דתנן האומר תנו גט זה לאשתי או שטר שחרור זה לעבדי' לא יתנו לאח"מ ומאי פה"ג דל"ל דהגמ' פריך לרבנן לתני דשוה גיטי נשים ושחרורי עבדים בד' דברים ק' הא רבנן פליגי על האי מתני' וסברי בשחרור עבדים יתנו ל"מ וא"כ אינן שוים ונ"ל דהגמ' פר לר"מ וע' במהרש"א דמפרש לר"מ לק"מ ליתני נמי ה דלר"מ בכלל חזרה היא וא"כ מפה"ג מש"ה אינו מסתבר לאלפסי ולתוס' לוקמו מתני' כר"מ ומק' תו' שפיר דרש"י סותר דבריו דל"ל הא דרש"י דתן לא מהני אלא לענין דלא יכול לחזור זהו למ"ד דסבר דטעמא דרבנן משום תופס לב"ח קנה וא"כ לדידי' האיך תני במתני' לא יתנו לאח"מ ק' למ"ד דסבר משום תופס לבע"ח יכול לומר דמוקי מתני' כר"מ ול"ק דאי מפרש מתני' כר"מ האיך מפרש ר"ז למתני' במ"ג ואי' קונה רק בפקדון הא ר"מ סבר בין במלוה בין בפקדון יכול לומר דמ"ד דס' משום תופס לבע"ח ל"ל כר"ז דאינו מוכרח לפרש כר"ז ול"ק מפה"ג לעיל ד"ט די"ל דלדידי' באמת לפה"ג מידי רק דהגמ' פריך דא"א טעמא דרבנן משום תן כזכי א"כ מי הכריח רש"י לפרש דלא מהני אלא דלא יכול לחזור ומק' תוס' שפיר דרש"י סותר דבריו ודו"ק:
אך אמו' בא"א קו' תוס' בד' ט' בד"ה לא יתנו לאח"מ דרש"י סותר דבריו דרש"י מוכרח לפרש לעיל דתן כזכי לא מהני רק לענין דלא יכול לחזור דאלת"ה אלא דמהני לגמרי א"כ מפה"ג ליתני נמי שוה גיטי נשים ושחרורי עבדים דתן דהא אינו שווי' דבגט אפי' אי אמר תן לא יתנו לאח"מ דחוב הוא לה אבל בשחרורי עבדים לא יתנו לאח"מ דווקא אם אמר תנו אבל אי אמר תן גט שחרור יתנו ל"מ דהא זכות הוא לו ותן כזכי דמי ומש"ה מפרש רש"י דתן כזכי לא מהני אלא לענין דלא יכול לחזור אבל לגט לא הוי כזכי וא"כ הם שווים בזה לענין גוף גירושין דאינו ל"מ אפי' בגט שחרור אם אמר תן אפ"ה אינו גט ל"מ ול"ק בדף י"ג נמי מוכרח רש"י לפרש דלא גרסינן תן דתוס' והרשב"א כתבו דלכך לא יתנו לאח"מ ולא כופין היורשים לשחרר משום מצוה לקד"ה דמתני' כהך תנא דתנו הני ככתבו ולא כשחרור ע"ש בהרשב"א ואמו' דזהו דווקא אי יכול לחזור שייך שפיר למה אין כופין היורשים דהק' מפרש דהטעם הוא דאין כופין היורשים דהוא לא צוה לשחרר אלא משום משחק עמם אמר כן אבל אם אינו יכול לחזור ל"ש משום משחק אמר הכי דהא מהני לענין דלא יכול לחזור והאיך ישחק והא כופין אותו בב"ד ובוודאי כופין היורשים נמי לשחרר אבל אם יכול לחזור יכול לומר כר"ן דאין כופין היורשים ולפ"ז משו"ה מפרש רש"י דלא גרסינן תן במתני' דאי גרסינן תן א"כ מהני זה דלא יכול לחזור כדמפרש רש"י דף ט' ול"ל קתני ברישא כופין את היורשים לשחרר דהא ל"ש משחק ומ"ה מפרש רש"י דלא גרסינן תן אלא תנו וא"כ יכול לחזור ול"ק למה אין כופים היורשים י"ל דמתני' אתי' כר' כמפ' הרשב"א ושפיר פרש"י תרווייהו ולמ"ק תוספו' מידי ודו"ק:
אך ק' לפ"ז מאי הכריח רש"י לפרש ד"ה הא לא משך והא אתיא למ"ד דלא מצוה לקד"ה מנ"ל לגמ' לומר דאתי כמ"ד מלקד"ה בשלמא בלא הנ"ל י"ל דמתני' איירי כר' כדמפרש הרשב"א וקו' הנ"ל במק"ע מנ"ל כו' ול"ק מרישא ואאדמו' דרש"י הוכיח דסוגיא קאי למ"ד דל"א מלקד"ה ונקדים מה דהק' אמו' על תוס' ד"ה אית דגרסי וכו' וא"ת ולוקי במתנה אפי' אין ציבורין ותי' דתוס' דבב"ב שמעינן דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי והכא אשמועינן בפקדון היכא דאמר תנו ל"א שלא להשביע בניו אמר כן ק' לגי' דידן איירי מתני' במתנה ומאי קמ"ל הא מוכח מב"ב דדברי ש"מ ככתובין כו' ואמו' דאי' בב"ב דקמ"ח ע"א אר"נ ש"מ שאמר הלוותי לפלוני ופירשו הגמ' והא ליתא בברי ומפרש תוס' ד"ה ש"מ אע"ג דאי' בברי דיכול להקנות אגב קרקע דזה לא מהני דצריך להיות דווקא בברי שיוכל עי' קנין גמור והלוואה לא יוכלו להקנות ומשני ר"פ הואיל מהני בש"מ ורב אחא ברי' דר"א הואיל דאי' בברי ובמ"ש והק' אמו' דהכא על מימרא דרב ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי נותנין נמי ק' קו' הגמ' התם הא ליתא בברי דהא מעות הוא ומטבע אינה נקנה בחליפין והוא ביד אחר ול"ש משיכה וצ"ל כדמשני ר"פ התם הואיל ויורש יורשה מש"ה מהני ואמו' דאינו מוכרח לכך אלא לגי' דידן דקאי מנה זה אמתנה דא' לא אמר מנה זה א"כ במחנה נמי ניחוש דלמא מנה קבור קאמר אע"כ דאמר מנה זה ומוכרח לומר דמנה הוא בעין וע"ז כוון וא"כ ק' הא ליתא בברי דמטבע אינו נקנה בחליפין כו' כנ"ל הואיל ויורש יורשה וא"כ ל"ק מאי קמ"ל הא מוכח מבכל דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי כו' די"ל דקמ"ל אע"ג דליתא בברי מהני הואי ויורש יורשה ומב"ב אינו מוכח אלא במצוה מחמת מיתה כדמשני הגמ' התם אבל לאית דגרסי וא"כ לא קאי מנה זה אמתנה ובמתנה איירי וסתמא דאמר מנה לפלוני מנכסי יכול לומר דכוונתו הי' על שוה כסף מטלטלין דשווי' מנה, ול"ק הא ליתא בברי אי איירי יכול ברי להקנות בחליפין ואינו מוכרח לומר הואיל ויורש יורשה וא"כ לתי' תו' שפיר דזה כבר בב"ב שמעינן דדברי ש"מ כו' לפ"ז הק' אדמו' קו' הגמ' במק"ע ר"ז מ"ט ל"א כר"פ ול"ל כדמשני הגמ' א"כ מ"ט ל"ק במתני' כתב ג' אי קתני כתבו אתי למטעי ולומר דטעמא בסיפא מש"ה נותנין המנה משום מלקד"ה ול"ק א"כ האיך קתני ברישא לא יתנו לאח"מ השיחרור י"ל משום דקתני כתבו ובזה כו"ע מודים דאין כופין היורשי' כדאי' ברשב"א ובתוס' ומתני' רצה לאשמועינן דברי ש"מ מועיל כנ"ל מ"ה תני במתני' האומר תנו גט ול"ל דטעמא בסיפא משום מלקד"ה וק' מרישא למה אין כופין היורשים לשחרור ועכצ"ל דטעמא דמתני' משום ד' ש"מ ככתובין כו', ומאי פריך וצ"ל דהכי פהג"מ אע"ג דקתני כתבו במתני' אפ"ה מוכח דאין הטעם משום מלקד"ה דאל"ה ברישא היינו טעמא משום דקתני כתבו למה מחלק מתני' בין גט לממון ליפלוג וליתני בדידי' בגט שחרור אם אמר כתבו לא יתנו לאח"מ דל"ש מלקד"ה ואם אמר תנו כופין את היורשים לשחרר משום מלקד"ה כו' אע"ג דתנו כתבו במתני' אפ"ה אין טעמא בסיפא משים מלקד"ה אלא דדברי ש"מ ככתובין כו' ופה"ג שפיר לפ"ז מוכרח רש"י לפרש דסוגי' דהכא קאי אליבא דמ"ד דסבר דל"א מלקד"ה דטעמא דרישא הוא דלא יתנו משום דאמר תנו ויכיל לחזור ואתי' כר' כך פי' הרשב"א א"כ ליפלוג ולתני בדידי' בגט שחרור דווקא אך אמר תנו לא יתנו אבל אם אמר תן דלא יכול לחזור כיפין היורשים לשחרר משום מלקד"ה וממילא הוה ידעינן במתני' דנותנין לאח"מ אע"כ דסוגי' דהכא קאי למ"ד ד"ס דל"א מלקד"ה ומפרש רש"י שפיר ואינו סותר דבריו ודו"ק:
אך אאדמו' דתוס' מקשה שפיר דאל"ה אלא כו' ק' למה רש"י מפרש דסוגי' קאי אליבי' דמ"ד דסבר דל"א מצוה לקד"ה כנ"ל ול"ל דרש"י מפרש דא"כ ק' ליפלוג וליתני' בדידי' דתוס' סבר דזהו לא סברא היא וליכא להקשות דמוכרח לכך דא"כ מפה"ג ליתני כתבו דילמא קמ"ל מתני' מדקתני תנו דטעם במתני' משום דיורש ירושה לאו משום מלקד"ה ואאדמו' אופן אחר על קו' הנ"ל דלכאורה צריך להבין בתוס' ד"ה והא לא משך דמק' תוס' דלמא מתני' איירי בהושלש תחלה ותי' תוס' דזהו לא קתני במתני' והק' אמו' למה מיאן תוס' בתי' הרשב"א דל"ל הטעם הוא משום מלקד"ה ואיירי בהושלש וא"כ היאך קתני ברישא לא יתנו לאח"מ הא כיפין את היורשים לשחרר ול"ל דתוס' סבר כדמפרש תוס' בב"ב דף קמ"ט היכי קאמרינן מצוה לקד"ה היכא דאמר דלא יתן אלא לאח"מ אבל אם אמר דיתן לו מחיים ל"א מלקד"ה וזה מוכח ע"כ בתי' זה לאי' סבר תוס' סברא זו דיש חילוק בין אם אמר דיתן לו מחיים אי לאח"מ דהא צריך להבין בתי' תוס' מקודם דל"ל דמתני' אתיא כמ"ד דסבר מצוה לקיים דה"מ דכחדא לא מוקמינן ומשמע אפי' בלא הושלש מתחילה לכך אמרינן דמלקד"ה וקשה מאיסור גיורא בב"ב דף קמ"ט ל"ל קיים רבא דקרי איסור גיורא ונתן לרב מרי עכצ"ל דתוס' סבר כתי' ראשון דלא מלקד"ה אלא היכא דאמר דווקא דיתן לו לאח"מ אבל אם אמר דיתן לו מחיים ל"א דמלקד"ה וע"ז מפרש תוס' וע"ש י"ל דל"א מלקד"ה אלא היכא דהושלש מתחילה לכך וא"כ משו"ה אינו חוזר מסברא זו וסבר אע"ג דאמר ליתן לו מחיים אפ"ה אמרינן דמלקד"ה וא"כ למה מיאן תוספו' בתי' רשב"א וצ"ל דתוס' רצה לתרץ לכל השיטות אפי' כדמפרש תוס' בד"ה האומר תנו גט זה לאשתי דגרסינן תן במתני' ואתי' כר"מ וא"כ אליבי' לא יכול תוס' לתרץ דע"כ ב מתני' לא איירי בהושלש מתחלה לכך דאל"כ ק' מרישא ל"ל יתנו לאח"מ גט שחרור די"ל דאיירי בלא הושלש מתחילה לכך ול"ק כדמפרש הרשב"א בשחרר מהני משום מלקד"ה אפי' בלא הושלש כיון דזכין לו מן השמים כדמפרש הרשב"א שפיר בפ' השולח ע' בחידושי הרשב"א בשמעתין דהכא דלר"מ ל"ש דזכין לו מן השמים כיון דחוב הוא לעבד ולשפחה דיוצאין לחירות וא"כ בזה וודאי ל"ש דזכין לי' מן השמים מ"ה הוכרח תוס' לתרץ הא לא קתני זה ולפ"ז מתורץ קו' הנ"ל דפה"ג שפיר ליתני כתבו ול"ל כנ"ל תני תנו דלאו יוכל לומר דטעם הוא בסיפא משום מלקד"ה דצריך להבין סוגיא דהכא דמתחלה קאמר הגמ' ר"פ מ"ט ל"א כר"ז משמע דר"ז מסתבר טפי ואח"כ קאמר הגמ' ר"ז מ"ט ל"א כר"פ משמע דר"פ עדיף וצ"ל דהכי קאמר דמתחלה פה"ג ר"פ מ"ט ל"א כר"ז דר"ז מסתבר טפי דלדידך דמוקי מתני' בש"מ ק' קו' התוס' בד"ה לא יתנו לאחר מיתה ותי' תוספו' דחיק דה"א דשלוחו של אדם כמותו דכ"ש הוא דאם הגיע לידו דמחיים לא מהני כ"ש לא הגיע לידו כלל אבל לדידי אשמועינן מתני' דמ"ש ל"מ בשטר ומשני הגמ' דס' מ"ש בין במלוה בין בפקדון ופה"ג ר"ז מ"ט ל"א כר"פ דלר"ז ע"כ מוקי מתני' דלא כר"מ דהא ר"מ סבר מ"ש בין במלוה בין בפקדון אבל לדידי דמוקי מתני' בש"מ משום דמתני' אתי' כר"מ וא"כ לתני ברישא כתבי ול"ל כנ"ל דמתני' אשמועינן דל"א מלקד"ה וא"כ ק' השתא נמי דתני תנו נמי יכיל לומר בסיפא דטעמא משום מלקד"ה ול"ק מרישא למה אין כופין היורשים לשחרר י"ל דברישא לא איירי בהושלש מתחלה לכך כיון דזכין לי' מן השמים דהא אליבי' דר"מ ל"ש הכא דזכי לי' מן השמים דחוב הוא לעבד ואינו מוכרח לתי' ליפלוג וליתני כי' ומאי צריך רש"י לפרש הסוגי' למ"ד ל"א מלקד"ה, וע"כ דלא כנ"ל ומק' תוס' שפיר דרש"י סותר דבריו ודו"ק:
והק' אדמו"ר לשיטת ר"פ קו' רשב"א במ"ע מי הכריח לפרש טעמא דמתני' משים דברי ש"מ הא יכול לומר דטעם דמתני' משום מלקד"ה דל"ק מרישא ל"ל יתנו לאח"מ הא י"ל לדידהו מוקי מתני' כר"מ ול"ק מרישא כנ"ל ואאדמו' דהר"ן מק' קשי' דלמה נותני' טעמא משום מלקד"ה דלמא מתני' איירי ביתמי קטנים ואינם מחוייבין לפרוע משום מלקד"ה רק זהו שייך דווקא לר"פ דס' בב"ב קע"ד ע"א דפריעת ב"ח מצוה היא יתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו אבל לר"ה ברי' דרב יהושע דס' אימר צררי אתפסה וא"כ פסיק שפיר מלקד"ה דפ' כר"ה בדר"י בהרר"י דחיישינן שמא צררי אתפסה אבל הכא ר"פ הלך לשיטתו דס' יתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו ומעיקרא דדינא פירכא קו' הרשב"א דטעמא דמתני' בסיפא משום מלקד"ה הא ר"פ סבר יתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו ויכיל לומר דמתני' איירי ביתומים קטנים כדמפרש הר"ן ולקמ' קו' הרשב"א לר"פ ודו"ק:
ולפ"ז מתורץ קושית מהרש"א מאי דמק' בתוס' ד"ה והא לא משך תי' תוס' הא לא נקט זה במתני' והק' מהרש"א הא ע"כ קתני זה במתני' וכבר כתבנו דקו' מהרש"א אינו אלא לר"פ דלר"ז אין מוכרח לומר דקאי זה במתני' ולר"פ למ"ק תוס' מידי דל"ל דטעמא דמתני' משום מלקד"ה דלמא מתני' איירי ביתומים ולר"פ יתמי לאו בני מיעבד מצוה כנ"ל, וצ"ל דקו' תוס' קאי לר"ז וקו' מהרש"א לר"פ ולמ"ק מהרש"א מידי, ודו"ק היטיב כי נכון וברור הוא:
סליק חילוקא דרבנן בשמעתין דהאומר תנו גט במס' גיטין דף י"ג מהגאון הגדול המפורסם בדורו נ"י ע"ה פ"ה מופת הדור אב"ד ור"מ ור"ג דנק"ק אה"ו יע"א אני הכותב הקטן אהרן בלא"א כו' מאיר מק"ק שמאלקאלדין (תלמדו)