גבורת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
חילוק יג
בסוגיא דשליחות יד צריכה חסרון (ב"מ דף מ"א)
מהר"ם מלובלין נתקשה בדברי התוס' ד"ה ורבא וכו', דכיון דשליחות יד חייב בתרוייהו גילוי מילתא בעלמא, וכו', דאיך שייך גילוי מילתא אם לא יהי' נכתב שליחות בשו"ש כלל, רק יהי' בכללו דשואל, ע"ש, וכן הוא באס"ז הניח קו' זו בצ"ע, בשם גליון, ונ"ל ליישב כך דודאי הנך ב' תירוצים בתוס' תליא בב' תירוצים תוס' בד"ה קרנא וכו', דלתי' ר"ש דבאמת כפל חמור מקרן, א"כ קשה איך נילוף שליחות ק"ו משואל דחייב, היא הנותנת כיון דשואל קיל משו"ה חייב בגנבה ואבידה, כדי שיפטור מכפל, משא"כ שליחות דהוי שואל שלא מדעת משו"ה פטור בגו"א כדי שיתחייב בכפל בטוען טענת גנב דחמיר מקרנא בלי שבועה, וגם לשיטה זו איך יתכן שקבל שמירה מבעלים ויכנס בחיוב כפל החמור הלא יוכל להקל על עצמו שלא מדעת בעלים, ויפטור מחיוב כפל עכצ"ל לשיטת ר"ש דהך מילתא דרבא אתיא כמ"ד קרנא עדיף כתי' ב' של תוס', ותי' א' דתוס' אתיא כתי' ב' של תוס' הנ"ל דאיכא צד חומרא בכפל רק פרכינן כל דהו, והנה י"ל לפי דאמרינן דכל ענין שליחות הוי שאילה בבעלים, וזולת כן נכלל בשואל, א"כ נכתב בש"ש ונילוף ש"ח מיני' דל"ל דר"ש חייב בגו"א דהא לא ילפינן מיני' רק שאילה בבעלים ושאילה בבעלים אף שו"ש פטור בכל, ודינו שוה לש"ח, רק י"ל דיש פירכא מה לשו"ש שחייב בגו"א בלי שאילה בבעלים, משו"ה נחמיר בו דשליחות בבעלים חייב, משא"כ ש"ח דפטור בגו"א אף בלי בעלים, אמנם להיפוך קשה, לכתוב ש"ח, ונילוף ש"ש מיני', ול"ל מה לש"ח שמשלם כפל דהא לא ילפינן מיני' רק שאלה בבעלים ואז ש"ח ושו"ש שוין הן דלא משלם כפל בשאלה בבעלים כמ"ש תוס' דף מ"ב, בד"ה אמר שמואל אף בשו"ש כן כו' ומכ"ש לפמ"ש תוס' בב"ק דף נ"ז ע"ב בד"ה נמצא דס"ל דבבעלים אינו משלם כפל כלל, א"כ ליכא למיפרך מידי, ול"ל הכי מה לש"ח שמשלם כפל בלי שאילה בבעלים דהא תשלומי כפל, לאו חומרא היא כלל, רק דכ"ד פרכינן דבעינן שני הנושאים הלומד והנלמד יהיו שוים בלי הבדל וגם כאן שוין הן דמ"ש ש"ח ומ"ש שו"ש בשאלה בבעלים, הא אין כאן צד חומרא כלל בש"ח, אך לולא הנ"ל, הא דאמר רבא דילפינן ק"ו משואל, אף דבאמת דשליחות דקרא מיירי אף בבעלים כמ"ש המהרש"א להדיא מ"מ לק"מ דנילף שליחות בבעלים בשו"ש משליחות בבעלים דשו"ח, והדר נילף ק"ו משו"ש גופה אם בבעלים חייב שלא בבעלים לכ"ש דיש מקום לטעות לאידך גיסא דליכא למילוף משו"ח דמה לשו"ח דיש בו צד פירכא דחייב בכפל, וא"כ אף שליחות בשו"ש בבעלים פטור דליכא למילוף משו"ח דמה לשו"ח שיש בו חומרא גמורה ולא צד חומרא דחייב בשליח בלי בעלה, לכן אף בבעלים חייב, משא"כ שו"ש שפטור בשליחות בלי בעלים אף בבעלים יש לפטור, ואתי שפי' דאינו משונה, דתרוייהו צריכא, אבל השתא דאמר רבא דעל שלי' בלי בעלים א"צ קרא דילפינן משואל, והקרא אתי רק לשאלה בבעלים, א"כ קשה שפיר ל"ל קרא בשו"ש נילוף משואל, וליכא למיפרך מכפל כנ"ל, וגם ליכא למיפרך מה לשו"ש שכן פטור בשלי' בלי בעלים, דזה ודאי חייב דילפינן משואל ואייתר לי' שלי' דשו"ש, רק די"ל יליף שלי' בשו"ש בבעלים משלי' דש"ח בבעלים בתורת בנין אב או בגילוי מילתא, דמ"ש זה מזה, כיון דדינם שוה ולא מתורת ק"ו דהא תרוייהו פטורין בגו"א וזהו כונת תוס', כיון דשלי' חייב בשניהן היינו בלי בעלים דילפינן משואל, א"כ אף בבעלים למידין ש"ש משו"ח, דרק גילוי מילתא בעלמא הוא, כיון דדינם שוה בכל צד בלי פירכא כנ"ל וברור הוא, אבל למהר"ם צ"ל דהך פי' דחיק לי', דקשה לי' ודקארי לה מה קארי לה וכי לא ידע בס"ד קודם מילתא דרבא דשלא בבעלים א"צ קרא דילפינן ק"ו משואל לכן נתקשה בו, אך לפ"ז תימא על מהר"מ דכ' לתי' ב' דתוס' דגם ר"י ס"ל קרנא עדיפא ל"ק קו' תוס' בד"ה קרנא כו' ע"ש משמע דלתי' א' ניחא קו' תוס' הנ"ל, וקשה הא גם לתירוץ א' לא ניחא, דממ"נ א"א הואיל ואמר ר"י ואני אומר אינו משונה והיינו כפי' ר"ח הובא באס"ז דכתב דאין זה חמור מזה, ולא ס"ל לר"י סברא דגילוי מילתא א"כ מאי פריך הש"ס ולמ"ד שליחות צריכה חסרון הני הילכתא למה לי, דילמא ס"ל כר"י, עכצ"ל דס"ל להש"ס לדוחק דפליגי אמוראי בהך סברא דגילוי מילתא לכך משני דאיצטריך לכדתניא א"כ ע"ס גם ר"י ס"ל קרנא עדיפא דקרא איצטריך לכדתניא אם כן אין מקום לקושית תוס', וצ"ל דבלא"ה קשה כעין קו' זו על הברייתא פ' הכונס דף הנ"ל דקתני להדיא א"א בשו"ח שכן משלם תשלומי כפל, א"כ ל"ל דס"ל דהך קרא אתי לכדתניא דכפל מאי עבידתי', וע"כ דלא ס"ל לברייתא הך סברא בגילוי מילתא, א"כ מאי פריך הש"ס למ"ד צריכ' חסרון תרתי ל"ל י"ל דס"ל כברייתא:
ונ"ל דבלא"ה קשה מאי קאמר הש"ס לא לכתוב שליחות יד וניתי משואל, הא דיני' משונה, דבשליחות בענין חזרה למקומו משא"כ בשואל כמבואר בש"ע חו"מ סי' רצ"ח, ובש"ך ובסמ"ע, וצ"ל דלפ"מ דפרכי' ארב והא שקלינהו ופירש"י ותוס', והא אוקמינן לעיל סתם מתני' כר"ש דא"צ דעת בעלים, ומדפריך כן לרב מבואר דידע הש"ס דלא מוקי למתני' כחד תנא היינו ר' ישמעאל כמבואר לעיל בש"ס תרגמא ר"י באוקימתא דרב שנטלו ע"מ לגוזלו תרגמא ר"נ שנטלו ע"מ לשלוח בו יד, הרי דמשני ר"י הוא, א"כ פריך שפיר ואליבייהו קאמר רבא ניתי משואל דהא אף בשליחות יד א"צ דעת בעלים וכן הא דפריך למ"ד צריכה חסרון תרתי ל"ל לרב פריך דס"ל שלי' צ"ח, והוא דס"ל כרי"ש בשו"ש ושו"ח לזה משני הש"ס איצטריך לכדתניא, אבל הברייתא אתי' אליבא דרע"ק דס"ל בעינן ד"ב, וא"כ אף בלי בעלים איצטרי' שלי' בשו"ש להצריכו ד"ב, וזה ליכא למילוף דכאן ודאי יש פירכא מה לשו"ח שחייב בכפל דהא לא מיירי בבעלי' ואיצטריך למיכתב, וזהו ד' הברייתא א"א בשו"ח שכן משלם כפל כו' ולפ"ז גם תוס' א"ש, ואני אומר משונה כפל ר"ח דר"י אמר מאן דמתרגם חביות אליבא דחד תנא וכו' ורישא כר"י וסיפא כרע"ק דצריך ד"ב, וליכא למילף משואל כנ"ל בברייתא ולעולם דס"ל לר"י לא אמרינן קרנא עדיפא, ומקשו תוס' שפיר לר"י מהך דשואל לכך לא כתב מהרש"א אלא לתי' ב' דתוס' דס"ל להדי' דכולם ס"ל קרנא עדיפא חוץ הברייתא, ובזה נסתר סברת מהר"מ, ול"ק דקארי לי' מאי קארי לי' דלס"ד קיימינן בשיטת ר"י דצריך ד"ב ול"ק משואל:
ולמה שהקשה מהרש"א צ"ל ישוב אחר, דבלא"ה קשה דברי רש"י אהדדי, דסתרי בינייהו דבמרובה פירש"י או אינו אלא לדין שו"ח משלם גו"א ולא מפטרי בשבועה, וכאן פירש"י דלענין תשלומי כפל חייב בל"ש ולא יתחייב בגו"א, וגם מהרש"א הרגיש בזה, וביקש ליישב מתיך סיום ד' רש"י שכתב גם למדנו שנפטר בשבועה בגו"א, ועדיין לא הועיל, דלמה לא כתב רש"י כן בראש דבריו על או אינו אלא לדין, וביותר קשה דאף אם נאמר כאן כמ"ש מהרש"א מה נאמר בפירש"י בחומש דכתב להדיא קריבה לדין היינו שיתחייב כפל בטענתו ולא שיתחייב בגו"א כו' עיי"ש:
לכן נ"ל דודאי בס"ד קריבה לדין מסתבר לומר דלא נפטר בשבועה מגו"א דשבועה מאן דכר שמי' ולא נזכר בקרא גבי שו"ח שום שבועה ונקרב, רק זה אי אמרת עירוב פרשיות כתיב כאן, וכי הוא זה דכתיב בשו"ח אמלוה הוא דכתיב, אבל ד' שומרים א"צ כפי' והודאה במקצת, אבל למ"ד אין ע"פ כ"כ, וכה"ז אש"ח כתיב דצריך כפי' והודאה במקצת, ולא משכחת לי' אלא בג' פרות וכו' ואי ס"ד דשו"ח אינו נשבע רק משלם בגו"א ל"ל הני תרי פרות לכפי' והודאה, הא אין כאן שבועה, ול"ל לענין נאנסו, דהא אונס לא כתיב כלל בפרשת שו"ח וכי הוא זה קאי על גו"א, ואונס כתיב בשו"ש ואיצטריך נתינה לג"ש דגם בהו צריך כפירה במקצת, וש"מ דעיקר כי הוא זה אגו"א הוא דכתיב, ובזה נכונים דברי רש"י דבמרובה פירש"י הברייתא לפ"מ דקי"ל ע"פ כ"כ, ולק"מ, מכי הוא זה, ושפיר י"ל או אינו אלא לדין דאין שו"ח פטור משבועה מגו"א, משא"כ כאן דמשנינן אליבא דמ"ד שליחות צ"ח והיינו כרבי יוחנן, ור"י ס"ל בב"ק דף ק"ו דד' שומרים צריכים כפי' והודאה במקצת כרמב"ח ע"ש בתוס', וא"כ ליכא למימר כנ"ל, לכך פירש"י דה"א אף דפוטר מגו"א בשבועה מ"מ כפל חייב בלי שבועה לכך כתב רש"י בסיום דבריו גם למדנו וכו', והיינו אף לדידן דקיי"ל ע"פ כתי' כאן, וה"א דלא מיפטרי בשבועה, רק השתא דאיכא ג"ש, גם זה למדנו כו' וברור הוא, ולכך בפירושו עה"ת כתב כי הוא זה אשומרים דמו"מ ומקצת אומר שנגנב היינו כרי"ו כמ"ש כאן ואתי שפיר:
ולפ"ז י"ל דהנך ב' תירוצים בתוס' בד"ה רבא כו' תליא בהנך ב' פירושים דאי אמרת כפירש"י בב"ק צ"ל דלר"י לא ס"ל ע"פ כתיב כאן וליכא למיתלי בהנך כנ"ל וא"צ שליחות לג"ש, וע"כ דלא ס"ל קרנא עדיפא, גם לא ס"ל סברא דגילוי מילתא לכך אומר דאינו משונה, אבל בתי' הב' ס"ל לתוס' (בפירושו) כפירש"י דכאן, ואף לר' יוחנן יתכן כן, ושפיר אמרינן אף ר"י ס"ל קרנא עדיפא דשליחות דשו"ש איצטרך לג"ש, וגם דברי מהרש"א נכונים לתי' א' ע"כ לא ס"ל כן לר"י קרנא כו' דא"כ קושי' תוס' משואל נכונה, ולק"מ:
אך לפ"ז גוף הדבר במ"ש רש"י בפי' הב' במילתא דר"א בפי' רבא דס"ל קרנא עדיפא, רק ס"ל דדא ודא אחת היא דתרוייהו איירי רק דנילוף משואל, והתי' בשביל שאילה בבעלים דכ"ז במילתא דר"א מיותר, ואין לו ענין כלל להך דשליחות צ"ח דס"ל קרנא עדיפא וממילא ידעינן דשליחות אצ"ח הן אם יקשה נילוף משואל, או לא יקשה, ואין לו שייכות כלל עם הך דשל"י צ"ח, והדברים תמוהין בעצמותן, ואם כונת ר"א ליישב הקושיא ונילוף משואל א"כ מה עינו לכאן בהך מחלוקת הל"ל בפ"ע דאדרבה כיון דס"ל קרנא עדיפ' ממילא מוכח דשליחות יד אצ"ח, וא"כ תו ל"ק משואל:
ונ"ל בהא דתנן הגבי' את החביות ונטל ממנו רביעית ונשברה משלם דמי כולה ודעת הרמב"ם בפ"ג דהלכתא גו"א אפי' לא נתכוין מעולם אלא ליטול רביעית, והראב"ד משיגו ודעתו דבזה א"ח בכולה אפי' נטל רביעית רק מיירי שהגבי' לגזול את כולה ולא נטל עכשיו רק רביעית, והמ"מ כתב דאין להראב"ד ראי' בזו, ולפענ"ד דדברי הראב"ד מוכרחים דק"ל מאי פריך ל"ל שליחות נילוף משואל, הא לא ראי זה כראי זה, דבשואל אם שאל רביעית א' וכי ס"ד שיתחייב בכל החביות משא"כ בשליחות יד דבשביל רביעית חד ששלח יד נתחייב בכל החביות, ועיין באס"ז שכ' להדיא חידוש הוא שחידשה תורה בשליחות יד אף ששליחות במקצת חייב בכולה, לכך ס"ל להראב"ד אף בשליחות צריך דעתו על כל החביות, וא"כ אף בלי נטילת רביעית כיון דדעתו הי' על כל החביות יש לו לכאורה דין שואל, דקני משעת הגבהה כקו' התוס' בד"ה חדא לומר כו' רק אמרינן כתי' התוס' דשואל שלא מדעת הואיל ועבד איסו' אמרינן כ"ז שלא חסרה דמיד הדר בי', ועיין באס"ז שמפרש כן תי' תוס', ולפ"ז כשאנו רואין שנטל רביעית, הא חזינן דעביד איסורא, וקו' תוס' במק"ע, דעל כל החביות הוי כמו שואל מדעת, ומקשה הש"ס שפיר ניליף משואל ודברי הראב"ד מוכרחין, לפ"ז א"ש מש"ל דקארי לי' מאי קארי לי', י"ל בס"ד הוה ס"ל כרמב"ם, ולק"מ דליכא למילף משואל, ורבא הוא דחידש לן כראב"ד דהי' קשה לי' משואל, ולפ"ז דהס"ד ס"ל כרמב"ם, א"כ כל שליחות יד הנאמר בקרא ל"כ על אותו רביעית שנטל כי הוא זה בכלל שואל דכתי' בקרא להדיא רק על שאר חביות, וא"כ י"ל אף דבאמת על שאר חביות אינו קרוי שואל, מ"מ כיון שנטל רביעית מהחביות, ובהאי הנאה שנהנה מפקדונו הוי שו"ש על כל הפקדון, ודמיא לאומר לחברו קבל פקדוני מידי, ואשאילך כך וכך בשכרך, די"א דהוי שו"ש, ומכ"ש זה ששאל שלא מדעת, ולפ"ז אפי' א"א קרנא עדיפא מ"מ איצטריך שליחות יד, דאי כתב בש"ח גרידא, ובשו"ח לא כ' רק פטור דגו"א בשבועה, וע"ז קאי אם לא שלח ידו, ה"א, הא דמחייב בשליחות לא שיתחייב באונסין בכל החביות רק שנעשה שו"ש וחייב בגו"א על כל החביות, לכך כ' בפטור דגו"א אם לא שלח ידו, אבל שומר שכר דבלא"ה חייב בגו"א לא אמרינן דבשביל שנטל רביעית יהא חייב באונסין על כל החביות, ולכך איצטריך קרא גבי שליחות ואינו מיותר כלל, לזה בא דא"א כפי' דברי רבא, ואמר זהו שקר דדא ודא אחת היא, וא"כ מיותרים הן, דלילף משואל כי סברת הראב"ד אמת כנ"ל ועל כולן הוי שואל, ועכצ"ל דלכך נכתב להורות דאפי' בבעלים חייב. ואם כן דשליחות בש"ח חייב, שוב אין סברא לחלק בין חיוב דגו"א לאונסין דכי נחלק הפי' דאם לא שליחות [צ"ל שלח] לתרי גווני ואם בלא בעלים חייב באונסין אף בבעלים כן ושפיר מיותר הך דש"ש, ואאין צריכה חסרון אתיא, ונכונים דברי רבא, אך לפ"ז דר"י ס"ל בס"ד לתירוץ קמא דתוס' דג"ש לא איצטרך א"כ יהיו ר"י ור"א מחולקים בגוף הדין של הרמב"ם והראב"ד מה טיבו של של"י נשתקע הדבר ולא נאמר, והי' מקום לומר סברא אחרת דודאי לר"מ דס"ל המשנה מדעת בעלים נקרא גזלן עדיין קשה של"י ל"ל אפי' בבעלים, דהא משנה בשל"י מדעת ב"ב, ובמה שאין ב"ב מקפיד בלא"ה לא מיקרי של"י, וכן צריכים אנו לפרש בדברי רש"י בד"ה והא לא חסרה ומשום שואל שלמ"ד דכי אמרינן בשומרים שאלה שלמ"ד בדבר שאין נכחש ונחסר מחמת מלאכה, אבל בע"ח הנכחשים מח' מלאכה תחלתו של"י הוא עכ"ל, וכ' באס"ז דדברים אלו משוללי הבנה הם וכי בשביל דנכחש ונחסר לא יתקרי שואל, ובאמת נכונים דברי רש"י דס"ל הא הניח מקלו ותרמילו הוי של"י, אין הפירוש אם מניחו ע"ג בהמה על זמן מועט דבזה ודאי אין ב"ב מקפיד רק אם דעתו להניח שם בקביעות לזמן מרובה, אז תתכחש ע"י עומס המשא לכך קרוי תיכף של"י אף שלא חסרה, וע"ז פריך הש"ס והא לא חסרה עדיין, וקיי"ל שליחות יד צ"ח וע"ז מק' רש"י הא הוי שואל שלמ"ד ותי' שפי' בשלמא בנוטל שלמ"ד חבי' חביות להביא עליו גוזלות א"כ אין כאן חסרון כלל להחביות רק מ"מ איכא קפידא לב"ב ומיקרי שואל שלמ"ד, ובזה ל"ל כמ"ש תוס' בד"ה חדא לומר כו' הואיל והוא שלא מדעת אולי יחזור דמה"ת יחזור, דהא חזינן דנטלו מטלטלין ולמה ישתנה דעתו ברגע אחת, משא על הבהמה דעכשיו אינה נכחשת ואם יהי' עלי' זמן מה תתכחש, א"כ שפיר י"ל דיחזור כמ"ש תוס' דיתן אל לבו שלא להכחיש בהמת חברו שלא מדעתו ויטול המשא ממנו ואין כאן שואל שלמ"ד ולא הוה מתחייב בכך אבל משום של"י למ"ד אינה צ"ח כיון דדעתו להניח לזמן רב ושפיר הוכיח הש"ס דס"ל של"י אינו צ"ח, ודו"ק היטב, ובמה שב"ב מקפיד הוי משנה מדעת ב"ב ונקרא גזלן, ואם כן פשיטא דאף בבעלים חייב דזה ההפרש יש בגזל בטלין:
ועכצ"ל כנראה מדברי הרז"ה דהך גופה ילפינן משל"י ולולא דנכתב של"י לא הוה ידעינן דנקרא גזלן, אך לפ"ז קשה הא איצטריך של"י להורות דהעובד ע"ד נקרא גזלן אף דלא נהנה כלל כגון ששל"ש אמרינן לעיל לר"מ דהוי גזלן וחייב באונסין ואי לא נכתב של"י האיך נילוף משואל, וכי מה ענין זה לשואל, וצ"ל לר"מ לק"מ באמת, רק הקושיא היא לרבנן דלא ס"ל נקרא גזלן, והנה לשיטת אביי דמחייב בש"ש ל"ש מחמת פשיעה ודעת הרמב"ן כדעת האין לפרש שכ' תוס' לעיל בד"ה אין רצוני כו' [בדף ל"ו ע"א] דאף רבנן מודים לר"מ דהוי גזלן ל"ק כלל ל"ל של"י נילוף משואל, דהא איצטרך למ"ש, אבל רבא אזיל לשיטתו דס"ל דלא נק' פושע בששל"ש רק מכח את מהימנת לי א"כ לרבנן דלא ס"ל גזלן פריך שפי' נילוף משואל, ובזה מיושב ג"כ הברייתא דהכונס דלא ס"ל הך גילוי מילתא משום דברייתא אתיא כר"מ ולדידי' ל"ק נילוף משואל ול"ש גילוי מילתא כנ"ל:
אך לפ"ז קשה קו' האס"ז על מ"ש בשם ר"ש דאא"ל דהפי' בפ' ראשונה בש"ח ושני' בשו"ש, הואיל וכתי' בהמה וכו', ומקשה א"כ גם הגמ' לישני הכי בריש השואל, ול"ל לשינויי קרנא עדיפא, ולכאורה היא קושיא אלימתא דאין לנו לחדש סברא מה שהוא נגד הש"ס, אך י"ל טעם אחר למה נזכר בהמה בשו"ש כדי להורות דשל"י שייך אף בבעלים דא"כ קשה למה לא נילף משואל, ובר"ש לא ס"ל כמהרש"א דפשטא דקרא מורה ע"ז רק דקשה דילמא איצטרך שליחת יד על הנשאר בחביות, זולת הרביעית כנ"ל לכך כ' בהמה בש"ש, וכתי' בי' של"י, ובבהמה ל"ש של"י לא במקצתו ולא בכולו, ומאן פליג לי', וא"כ אי ס"ד של"י הוא על הנשאר במה שלא שלח יד לא הו"ל למיכתב בהמה דל"ש בה הא, ע"כ צ"ל דמיירי מאותו דבר ששלח בו יד, והא דלא יליף משואל משום שאילה בבעלים, ואף בש"ח הדין כן דגילוי מילתא היא, אך כ"ז לרבא דס"ל דמיותר, ואיכא למילף משואל אבל לס"ד ל"ק משואל משום דאיצטרך או לכדר"מ דנקרא גזלן או דבעינן דעת בעלים כמש"ל, וא"כ קשה שפיר ממ"נ הא אף דכתיב בהמה לא ידעינן שאילה בבעלים, א"כ ל"ל בהמה ע"כ להורות דאיירי בשו"ש, ושפיר תי', אבל לקמן בפ' השואל קאי למסקנא דרבא דילפינן משואל ואיצטרך לשאילה בבעלים ואיצטרך בהמה כנ"ל, ולא מצי לשינויי מדיוקא דבהמה לכך משני קרנא עדיפא, כמסקנא דכו"ע ס"ל קרנא עדיפא, אך למש"ל דעיקר כדעת הראב"ד א"כ עדיין א"צ בהמה דאף בכסף וכלים ל"ש לומר דאיצטרך של"י להנשאר במה דלא שלח יד כנ"ל באריכות, א"כ קשה קושית האס"ז דהו"ל לשינויי גם כן לקמן הך דיוקא דר"ש דכיון דכתיב בהמה בש"ש איירי:
וצ"ל בע"א והוא די"ל על התוס' בד"ה אמר שמואל כספים וכו' דהעלו דטענת אונס בגנבה פטור בש"ש, והגמ' המ"ל וליטעמיך ועדיין לא תי' כלום למה דאמר בהכונס, לימא מסייע לי' השוכר פרה וכו' והוצרך שם לכנוס בדחוקים ע"ש, ולא משני בפשיטות דהשוכר טוען שנגנבה באונס, והוי מצי מיפטר בשבועה ושלם ולא נשבע ונמצא הגנב ההוא משלם כפל לשוכר, וא"צ לדחוק מידי, ואיך לא שמו לב לקושיא זו, וצ"ל כמ"ש האס"ז בשם מהר"ש על הא דהוכיח הנ"י דגנבה בטענת אונס נמי דאמרינן שומר משומר עד דאכלו חורב ביום וקרח בלילה ואין לך טענת אונס גדול מזה, וכתב דיש לחלק בין שמירת בע"ח לשמירת שא"ד, דבבע"ח כו"ע מודים דטענת אונס בגו"א לא מהני, וא"כ לק"מ דגם תוס' ס"ל כן, ול"ק מהשוכר את הפרה, דבבהמה לא מהני טענה זו, אבל קושי' תוס' מרישא ושפיר קשה דב"מ איכא תרי גווני בשו"ש בכסף אוכלים לא מצי טעין טע"א, א"כ אף בו מצינו חומרא זו בטוען ט"ג באונס ומשלם כפל, וא"ש, אך לפ"ז איצטרך בהמה דכ' בשו"ש דגבי שו"ש פטור בגנבה היינו לסטים מזויין כמ"ש תוס' בב"ק בד"ה כגון דלסטים מזויין גנב הוא, ואם לא נכתב רק כסף או כלים הוה אמינא בהא לסטים מזויין פטור דהוי טע"א בגו"א, אבל בהמה בטע"א בגו"א חייב, אף ש"ח חייב כמ"ש תוס' וקמ"ל דמ"מ פטור, והא ל"ק ליתני נמי גבי ש"ח בהמה ולמה כ' כסף או כלים דהתורה באה להורות שאלה בבעלים חייב בשל"י מכח קו' דנילוף משואל, והרמב"ן תי' לעיל קושיא רש"י על והא לא חסרה אף דהוי שואל דבהמה ומשתמש בו השומר לא נקרא שואל דמ"מ היא רועה באפר ואין כל הנאה להשומר ע"ש ולפ"ז מאי פריך הגמ' ונילוף משואל הא ל"ד לשואל דאין כל הנאה שלו, וצ"ל דהקושיא בש"ח מדכ' כסף או כלים ובהא ל"ש סברת הרמב"ן כמ"ש בעצמו דל"ש רק בבע"ח, עי' באס"ז, וא"כ התורה הורה לן דשל"י חייב אף בשאלה בבעלים מכח קי' דבשואל איצטרך כסף או כלים דבהמה לק"מ, כנ"ל, אך כ"ז אי אמרת דיש לחלק בין בהמה לשא"ד כהאס"ז, אבל לפמ"ש תוס' בב"ק בד"ה כגון כו' דדוחק לחלק דלמה לסטים מזויין דהיינו שבוי' יהי' פטור ואונס בגו"א יהא חייב א"כ אף בבהמה הוא דוחק, עכצ"ל דליתא להאי חילוקא ובתרוייהו פטור וא"כ שפיר י"ל ל"ל בהמה בש"ש אך כ"ז אם ל"מ גנב הוא שפיר י"ל מ"ש זה מזה, אבל אם ל"מ גזלן הוא אין כאן תימא דגנבה דחייבה רחמנא בכל גווני חייב, רק בל"מ פטור, דאין שם גנבה עליו כלל, וא"ש דברי הר"ש דבפ' השואל רצה הש"ס לשינויי הך קושיא דילמא פרשה ראשונה בש"ש איירי, אף למ"ד ל"מ גזלן הוא, א"כ ליכא לשנויי למה כ' בהמה די"ל כנ"ל דקמ"ל אף בבהמה דל"ש טענת אונס בגו"א, מ"מ נשבה, דהוא ל"מ פטור דגזלן הוא, ואין כאן דיוק, לכך משני קרנא עדיפא וכו' אבל הר"ש כתב אליבא דר"י דס"ל גנב הוא א"כ ליתא לסברת מהר"ש לחלק בין בהמה לשאר דברים כמש"ל ושפיר קשה למה כ' בהמה, ע"כ להורות דבש"ש איירי, ודברי הר"ש אליבא דר"י נכונים:
אך לפ"ז קשה על תוס' דכל קושייתם אי אונס בטע"ג פטור לק"מ וא"צ לדוחק של תוס' דודאי מהך דאמרינן דשומר חייב עד דאכלו חורב ביום וקרח בלילה מוכח דטענת אונס בגנבה חייב, כסברת הנימוקי יוסף, אך יש לחלק בין בהמה לשא"ד כמש"ל, אך מהיכא תיתי לחלק בלא ראי', אמנם מגופא נלמד מדכ' בהמה בש"ש ש"מ כנ"ל דאיצטרך אף דבהמה חייב בטע"א בגו"א מ"מ שבוי' שהוא ל"מ פטור, וא"כ הך חילוק מבואר, אך י"ל דלכך כ' בהמה להורות דבשו"ש איירי, אמנם אי אמרת דקרנא עדיפא בלא"ה מוכח דאיירי בש"ש ובהמה למה לי, ש"מ להנ"ל, א"כ מיושב כל קושיות תוס' דכל הפלפול דב"ק, ודב"מ כאן בהשואל, הוא לס"ד דלא אמרינן קרנא עדיפא, א"כ איצטרך בהמה דבש"ש איירי, ואין כאן ראי' לחלק בין בהמה לשא"ד וכיון דבבהמה חייב לשמור עד דאכלו חורב ביום וכו', אף בשא"ד כן, וא"כ לא מצי לשנויי מידי דטענת אונס בגנבה חייב, אבל למסקנא דקרנא עדיפי א"כ בלא"ה מוכח דבש"ש איירי ובהמה ל"ל ע"כ להנ"ל, ומוכח דיש לחלק בין בהמה לשא"ד, וטענת אונס בגנבה זולת בע"ח, שו"ש פטור כסברת תוס', וא"ש כל קושיות תוס', וצ"ל דלא כ"ל לתוס' כלל לחלק, בין בהמה לשא"ד (וכהך קושיא הנ"ל לימא מסייע לי' השוכר את הפרה וכו' צ"ל דסתמא ונמצא גנב לא מיירי בנגנב בטענת אונס דל"ש):
אך לפ"ז קושי' מהרש"א במק"ע דמקשה על תוס' שכ' דשואל פטור בטענת אונס בגו"א מכח דיו, א"כ אף בלסטים מזויין יפטור למ"ד גנב הוא, וכונת דבריו דודאי לא ס"ד לפטור לסטים מזויין דהא בגמ' ילפינן מדרשא דאו רבות שבוי', והוא ל"מ כמ"ש תוס' להדיא, וכונתו על תוס' בב"ק שכ' ודוחק לחלק בין ל"מ לטענת אונס דגו"א דהא קמן בשואל דפטור בטע"א, וחייב בל"מ, אבל מ"מ אין ממש בקושייתו, דהא כ' תוס' בהשואל דף צ"ה דאפשר בשבועה ג"כ לא אפשר למיטרח, א"כ בש"ש שפי' כ' תוס' דדוחק לחלק דהשתא אם בל"מ א"א למיטרח, ואין אונס כ"ש ש"ש דפטור בטענת אונס בגנבה דאפשר למיטרח, והא אונס פשיטא דפטור, אבל בשואל י"ל בשאר אונסין חיב, הואיל וא"א למיטרח ובל"מ חייב, ג"כ מהאי טעמא ובגו"א חייב דאין כאן טע"א, אף דאפשר למיטרח משא"כ באונס דגו"א דאיכא תרתי לריעותא, אפשר למיטרח והוא אונס גמור אפי' שואל פטור, ואין כאן דוחק לחלק, וקו' מהרש"א דיחוי מעיקרא:
ונ"ל קו' מהרש"א, דהא י"ל על תוס' מאי מקשי, מב"ק, ומהשואל, הלא י"ל דודאי בלי ראי' אין לפטור ש"ש בטע"א בגו"א כמ"ש המפרשים כיון דחייבו תורה מסתמא בכל [גווני] חייבו רחמנא, רק אנו למדין מדפטרו בשבועה שהוא אונס קטן בגנבה מכ"ש אונס גדול, אך כ"ז אי אמרת ל"מ גנב הוא, אז שפיר ילפינן לשאר אונסין בגנבה, אבל למ"ד ל"מ גזלן הוא, א"כ י"ל דוקא בכה"ג פטור דאין זה בגדר גנבה, אבל כל מה שהוא בגדר גנבה אף ע"י אונס חייב דהתורה חייבי' א"כ א"ש לס"ד דל"מ גזלן הוא, ל"ל דמשלם כפל בטע"א בגנבה דמנ"ל לחלק בגנבה ונשבה דפטור משום דל"מ הוא, אבל לפ"מ דקיי"ל דל"מ גנב הוא כדמשני, א"כ כ"ש לשאר אונסין הבאים ע"י גנבה, דמ"ש, וא"ש כל קושי' התוס' דהש"ס הי' מוכרח בכ"מ לומר דל"מ גנב הוא, דאי גזלן הוא אף בטע"א בגו"א ליחייב, וצ"ל לתוס' לפ"מ דכתי' בקרא וכי ישאל אתי להורות דשואל חייב בטענת אונס דגו"א, כמ"ש התוס' בד"ה אמר שמואל, וכו', א"כ לפ"מ דל"מ חייב כ"ש דחייב בשואל דהשתא ומה בגנבה חייב כ"ש זה, דזה בזה תליא, דלכך פטור ל"מ הואיל ואונס בגנבה פטור, אבל בשואל דחייב אאונס בגנבה אף ל"מ חייב, ול"ל דאונס דלכך פטור ל"מ הואיל ואונס בגנבה פטור, אבל בשואל דחייב אאונס בגנבה אף ל"מ חייב, ול"ל דאונס דכתיב בשואל אינו נשבה כדאיתא בש"ס דשואל ממילא נלמד מהך כללא דטענת אונס בגנבה ע"כ דליתא להך דזה בזה תליא דאף דלסטים מזויין פטור אפ"ה חייב בטוען אונס בגנבה, רק עדיין קשה תינח למסקנא דתוס', אבל לס"ד דלא"א וכי ישאל וי"ל מוסיף על ענין ראשון, ה"ל לתוס' לשנויי דזה בזה תליא וצ"ל דלס"ד שואל פטור מאונס בגנבה, ול"מ חייב, דלא אמרינן דתליא זה בזה, ולק"מ, אבל א"א כתי' המהרש"א הנ"ל שפיר י"ל דבש"ש זה בזה תליא ושואל שאני דשם יש לחלק בין תרתי לריעותא כנ"ל, ולולא דברי הראשונים י"ל [חסר תיבה א'] דל"ל זה בזה תליא דס"ל לתוס' סברת מהר"ש דיש לחלק בין בע"ח לשא"ד, וא"כ בע"ח יוכיח דחייב באונס בגנבה עד דאכלו חורב ביום וקרח כו' ואפ"ה פטור בנשבה דהוא ל"מ וש"מ דליתא להך כללא, אבל לפמש"ל דלא ס"ל כמהר"ש הנ"ל ולא מחלקינן בין בע"ח לשא"ד א"כ קו' הנ"ל במק"ע, ודו"ק היטב:
נשלם העתק חילוק שלשה עשר בסוגיא דשליחות יד צריכה חסרון בעזר עליון המחי' כל בשר הטוב ומטיב בהכשר ויתרון