אור ברסלב
גבורת יהונתן חילוק טו

גבורת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

חילוק טו

חילוק יד

בסוגיא דמטבע נעשה החליפין (ב"מ דף מ"ו)

יש להקשות, דהרא"ש דתמה על הרי"ף דפסק יש דמים שהוא בחליפין, והילכתא דהא לפ"ז דמסקינן כל הנישום [חסר ואולי צ"ל אין מקום] לתי' דר"נ, ולא אמרינן הך סברא דיש דמים כו' ע"ש, וקשה דלשיטה זו של הרי"ף שהיא שיטת התוס' לק"מ במסקנא, וצ"ל כתי' תוס' דהא דפריך לר"נ הוא איך יחלוקו ארב, ולזו אע"ג דלא קיי"ל כותי' בענין מטבע נ"ח מ"מ בהא דפירי עבדי חליפין כיון דלא מצינו פלוגתא אין לר"נ לחלוק עליהם, ולפ"ז לפי המסקנא קיי"ל פירי לא ע"ח וק' לרב ולוי דלא ס"ל כל הנישום וכו' (מאי] כיצד, ועכצ"ל יש שהוא כחליפין, וא"כ אף במטבע נעשה חליפין לא קיי"ל כוותי' בהך דדמים נ"ח קיי"ל כוותי' כמ"ש תוס' גבי פירי, והלכה ע"כ כותייהו, ואין מקום לקו' הרא"ש, וליישב צ"ל דבלא"ה קשה לשיטת ר"ת דשוה בשוה הוי תמורה מנ"ל דר"ל ס"ל כר"ש דילמא ס"ל כר"נ רק דס"ל דכליו של מקנה רק מודה לוי בשוה בשוה דמהני כליו של קונה כמ"ש תוס' א"כ [חסר ב' תיבות] כו', צריך לדחוק של תוס' דמיירי ללוי בכליו של קונה שהוא סותר לישנא דמתני' כ"א דמיירי שוה בשוה כליו של מקנה כמ"ש הרשב"א לשיטת הר"ת וא"צ לדחוק כלל, וא"כ אף סיפא החליף שור בפרה דמיירי בפירי ג"כ מיירי בשוה בשוה כמו הך דרישא ומהני לכו"ע ולק"מ אף לר"נ כקו' תוס' בד"ה לר"נ וכו', ותי' תוס' דומיא דרישא לא שייך, דאף רישא ע"כ מיירי בכה"ג [חסר תיבה] מאי דהקשו בתוס', ולר"נ יתורץ כל הנישום, ומאי קושיא דכמו דאמרינן לר"ל הניחא אי ס"ל כר"ש וכו', ע"כ לשיטת תוס' דלא אסיק דכל הנישום תנן ולמסקנא אף דלא ידעינן מכל הנישום וע"כ בשר משור גרסינן ושפיר קשה, ואם כן לר"נ דפריך הש"ס לר"נ וכו' להס"ד דלא אסיק כל הנישום תנן כדאמר בגמרא, ולמאי ו דס"ד וכו', אבל למסקנא, לק"מ:

וצ"ל ליישב דבאמת י"ל במה דהקשה מהר"מ מלובלין בתוס' ד"ה ש"מ מטבע נ"ח דתי' על קושי' דיאמרו נשרפו חיטך בעלי' וכו' המוכר חפצו וכו', שוה בשוה מא"ל, ותי' על קו' דגם זה ל"ש דחיק למה לא הזכירו תוס' בתי' כמ"ש על מטבע נעשה חליפין באינו שוה בשוה לפמ"ש מהר"מ דלכך תי' דמיירי דמחזיר לו כו', ל"ק קושי' תוס' מנשרפו חיטך, דהוי כמו ק"ס דחושש המוכר להציל א"ע בדינא ודיינא, וכל קו' תוס' לתי' א' דחיק, והול"ל לתוס' לפרש דלתי' בתרא לק"מ, ונ"ל דלכאורה נראה דהא דכתבו תוס' ולכך לא הוי משנ"ח דמים, הואיל ומחזיר לו וכו' ע"כ אין כונה דחייב להחזיר לו דאף בקנין חליפין אינו חייב להחזיר לו הסודר כמ"ש בש"ס דנדרים ועי' בתוס' פ"ק דקדושין דף ז' גבי בכלים של קונה לבד מאשה, דאין אשה נקנית בחליפין, אלא כונת תוס' הואיל וזיקת עולם גבי חליפין להחזירו, וא"כ כשמחזיר נראה ונזכר שהי' נתרצה בתורת חליפין, ולא בתורת דמים (מאי מועיל דינרא גבי מאה מנה) א"כ בנותן מטבע שאין שוה בשוה בלא"ה ניכר שאינו בתורת דמים, ומה מועיל דינרא לגבי מאה מנה, וע"כ שנותן בתורת חליפין, ואפי' משבעכ"ז מהני, וצ"ל דבאמת לא מיירי בהך קו' תוס' בשוה בשוה מק' דהא דמחזיר לו, וא"כ הא דהקשו תוס' אח"כ יאמרו נשרפו חיטך בעלי' לא על שוה בשוה מקשו, כקו' מהר"מ, רק הקשו על אינו שוה בשוה דא"צ החזרה, דבלא"ה לשכר זה נתנה היא בתורת חליפין כמ"ש, וע"ז שפיר תי' תוס' דל"ש ולק"מ, וצ"ל דקשה למהרמ"ל לתי' א', ומ"ש מהרמ"ל דבלי שוה בשוה דמים לק"ס דאינו רוצה כו' אינו דמי בכדי מעותיו שקבל לא יציל, ד"מ לקח עשר כורים בעשר דינרים ונתן לו דינר כשיקרה שרפה יטריח להציל [ט' כורים], וכור הי' ימנע להציל שע"ז קיבל הדינר, וצ"ל דקשה למהר"מ לתי' א' דיש הבדל בנותני סתם (אם נותנו] בתורת נעל, ולזה קאמר אף שוה בשוה יאמרו נשרפו חיטך כו' דא"צ החזרה רק סימן באמרו תורת נעל, אמנם כ"ז אי ס"ל דדעת ב"י בסי' ר"ג דאף התנה שיהא הדמים מועיל קנה קנין גמור, והש"ך השיג עליו דקיי"ל בכל דוכתי כל שאינו קנין מועיל לא מהני תנאי ואם התנה שיהא משיכה מועיל בר"ה ולקנות מ"מ אינו מועיל וכיוצא [בו, ובאמת] יפה דיבר הש"ך אלו אין קנין למעות ד"ת, אבל באמת ד"ת מעות קונות רק חכמים עשו שלא יקנו [מחמת] לוקח שלא יאמר נשרפו חיטיך בעלי' א"כ לתקנתי' כלל גדול הוא שכל האומר אי אפשי בתק"ח שומעין לו, ושפיר מצי הלוקח לומר לא בעינא בתקנת חז"ל ואוקמי' אד"ת ומעות קונה, ולק"מ, ולפ"ז אם נתן לו דמי שויי' [ומפרש] שנותנו לו בתורת חליפין ולא בתורת דמים, הרי גלי דעתי' דרצו לקנות קנין גמור ולא בקנין בתורת דמים, והרי גלי דעתי' דלא ניחא לי' בתק"ח וכאומר א"א בתק"ח כו' וקניא כאלו התנה, ולק"מ קושי' תוס', וצ"ל דקושית תוס' הוא לתי' הב' דלא אמרינן בתורת חליפין, אין צריך [החזרה] וא"כ אין כאן קו' (דעת) [נ' דצ"ל זאת] דאין רצוני בתקנת חכמים, ובתי' זה כבר כתבתי לעיל דלק"מ רק באינו שוה, אבל [חסר תיבה] לק"מ כיון דמחזיר הוי ק"ס, ולק"מ קו' מהר"מ, וא"ש, והנה לפמ"ש ר"ת דתמורה הוי שוה בשוה וי"ל גם בזה [חסר תיבה] תמורה למעות קונות, ול"נ כתירוץ ב' דמחזיר לו דאם מחזיר לו מה הבדל יש בין שוה לאינו שוה דהא אין מחזיק הנתינה רק בתורת נעל ואין זה בגדר התמורה, ועכצ"ל בתי' א' דהבדל יש בין נותנו סתם או בתורת נעל, אך זהו לרב אבל ללוי ס"ל בכליו של מקנה, וכ' תוס' דמודה לוי בשוה בשוה דמהני אף בכליו של קונה בהא יקשה מה] הבדל יש בין תמורה למ"ק דסימן החזרה ל"ש בשוה בשוה כמ"ש והנתינה בתורת נעל ל"ש, דהא ללוי נתינה של קונה.. מה ענין זה לנתינה של קונה לנעל אין כאן קנין נעל כלל, וצ"ל דלוי לשיטתו אזיל כדתנן, וכן תני לוי במתני' [מסרה לסיטון] מעל והיינו כר"י דמ"ק וא"כ ד"ת אין כאן קושיא (דלא) [צ"ל דלו] יהא בתורת דמים הא ג"ז הוי קנין, ואי קשיא השתא דתקנו] חז"ל דלא קונה דמים גם בזה י"ל הואיל ואומר דיקנה בקנין חליפין, או נעל אף דבאמת ללוי ל"ש נעל דר"י אמר דיקנה בנעל ומהני בשל מקנה אף בזה יקנה של קונה, וא"כ גילוי מילתא בעלמא הוא דלא חפץ בתקון חז"ל לד"ת דמ"ק, אבל לרבי דמעות לא קני כלל בד"ת ק' שפיר ללוי איך יקנה, מטבע בשוי', כליו ש"ק הא אינו קונה מד"ת ובתורת נעל שאני לר"ל, דהא ללוי מכליו של קונה, אין כאן (ענין) [צ"ל קנין] כלל, ול"ש בו חליפין, ואין זה רק דגילה דעתו דליקנה, כמש"ל מה בכך כיון דגוף הקנין אינו תנאי אינו מועיל כמש"ל בדעת [התוס'] דמה הבדל יש לר"ל לשיטת לוי בין תמורה למ"ק, ועכצ"ל דאי לשיטתו אזיל דס"ל כר"י מ"ק ד"ת, ולפ"ז קושיא ראשונה לק"מ דל"ל דר"ל כלוי ס"ל והמשנה מיירי בכליו של קונה דלר"נ אא"ל כלוי ושוה בשוה מהני דהא היינו מעות וד"ת מעות א"ק, ולק"מ [לפענ"ד כל מה שהקפתי בב' חצאי לבנה מיותר, בשגגת הכותב, כי כפל הדברים ללא צורך] (ולפ"ז [קושי' מיושב] דל"ל דהא דפריך הש"ס לר"נ הוא להס"ד דודאי י"ל דלר"נ לק"מ דילמא ר"נ ס"ל כר"י דמ"ק ס"ל ללוי והמשנה מיירי בכליו של קונה דלר"נ אא"ל כלוי ושוה בשוה מהני דהא היינו המעות וד"ת מעות לא קונות, ולק"מ), ולפ"ז גם קו' הב' מיושב דל"ל דהא דפריך הש"ס לר"נ הוא לס"ד דודאי י"ל דלר"נ לא קשה מידי דילמא ר"נ ס"ל כר"י דמ"ק ס"ל כלוי, והמשנה מיירי בכליו של קונה וא"כ הרישא ע"כ מיירי כולו בשוה בשוה ומהני לכו"ע, אא"ל כן, דקיי"ל כר"נ קיי"ל דלא כלוי, וא"כ ק' מתני' האיך מתוקמא, אבל להס"ד י"ל ר"נ כלוי ס"ל, ולק"מ דבס"ד אין אנו אחראין לומר דר"נ אתיא כהילכתא, וא"כ קשה קושי' תוס' שפיר, דבלא"ה לק"מ די"ל דכל הנישום ותי' תוס' לא כל זבולו, והיינו משום דלעיל לא אמרי' בבירור אי רב ס"ל בכליו של קונה, וא"כ קשה תסתיים דלוי אמר קונה דללוי לא קשה מדר"נ די"ל דמיירי בכליו של קונה, ובשוה בשוה, אבל אי רב ס"ל לעיל דמטבע נע"ח קשה וא"כ ע"כ ס"ל דכל הנעשה וכנ"ל, ופירי עבדי חליפין, האיך יחלוק ר"נ, וע"ז משני הש"ס, דעדיין רק יש דמים שהן כחליפין וכו':

ולפ"ז גם דברי הרא"ש נכונים דקו' הרא"ש על הרי"ף דלא הי' לו לפסוק בהחלט דמעות בכה"ג קונות ולהוציא המקח מיד המוחזק וא"כ אתי שפיר דעדיין הדבר בספק דכל תי' הש"ס הוא רק לדחות דל"ה מכר ללוי דלוי הוא ס"ל מטנ"ח, כנ"ל, אבל באמת א"א דלוי ס"ל כן, אין כאן הכרע כלל לומר יש דמים כנ"ל, רק קיי"ל דמיירי שוה פרוחה בשוה [מנה] דהדין בספק תליא אי לוי אמרו או רב אמרו, אין להרי"ף לפסוק בהחלט דספק ממון המע"ה ובשגם דלפ"מ שתי' בע"ז דרב ס"ל כר"ל מעות ל"ק, וא"כ בקדושין אמרי' דייקא נמי דתנן כל הנישום וא"כ ל"ק לרב ממתני' האיך מתוקמא דיש דמים ל"ל הא סתם ס"ל כר"ל ושוה בשוה ל"ל הא ס"ל בכליו ש"ק דוקא רק בש"ס דב"מ לא אמרי' תסתיים, דלוי הוא משום דס"ל לסוגי' דש"ס דאינו מוכרע כ"כ האי א"כ מסתבר אבל עדיין י"ל בס"ד א"כ שפיר י"ל לרב ס"ל מטנ"ח, ולפ"ז דש"ס דקדושין הכריע דלוי ס"ל מטנ"ח ואליבי' אצ"ל יש דמים ק' הוא שפיר דבמסקנא א"צ להאי דינא:

אך לפ"ז קו' מהרש"א דהקשה בד"ה אין מטבע נ"ח, דהול"ל הך קושיא דאמר נשרפה חיטיך כו' אברייתא תן לי בדינר, ותי' דבמעות ל"ש שמא ישקרו דממ"נ הא לכאו' אין מקום לקו' דמה מקום הי' לו לחו' להקשות אברייתא, דמה בכך, יאמרו נשרפה חיטיך בעלי' סו"ס אי מטנ"ח יש כאן קנין ד"ת וא"כ לגבי ריבית כיון שצריך לקבל מי שפרע וכו' וכ"כ התוס' והפוסקים להדי' בפרק איזהו נשך בשמעתין, דיין אין לו גבי אם יש לו חיטין מותר, דאע"פ דאין קנין גמור מ"מ הואיל וצריך לקבל מי שפרע, אין כאן ריבית, וצ"ל דס"ל להמהרש"א, דע"כ יש חילוק, בשלמא כשקנה כמו השער רק דחיישינן שמא נתייקרו בהא הקילו הואיל ויש קנין לענין מש"פ דמותר, משא"כ אם הוסיף לו על הלוואתו כ"כ דנותן לו טריסות בזה לא הקילו, כ"א בקנין גמור המועיל, אף לדברי חז"ל דאל"כ מה מקום לקושי' הש"ס מהך ברייתא דילמא לאו בתורת מטנ"ח רק בתורת דמים דאף מעות במעות בתורת דמים צריך לקבל מי שפרע, כמו שנראה מפירש"י לעיל גבי הזהב קונה את הכסף נתחייב מבע"ל וכ"כ הסמ"ע סימן ר"ג סקי"ב, דמעות במעות צריך לקבל מש"פ, אך לפ"ז עדיין תי' של מהרש"א אין מועיל דס"ל מעות במעות ל"ש נשרף כו' וא"כ הדרא לד"ת דמ"ק, וכן י"ל דאמרי' לעיל בהזהב קונה את הכסף דמוקמינן בדמים ואמרי' נתחייב מבע"ל, ופירש"י דמעות אינה קונה שמא יאמרו נשרפו כו' ולדברי מהרש"א הלא ל"ש כן, במעות, וכן הא דפריך לקמן מר"ל אפי' כיס מלא מעות וכו', ג"כ י"ל לא בתורת חליפין כ"א בתורת דמים, ודוחק לומר דמש"ל פריך דלפמ"ש הרמב"ן במלחמות הק' ממתני' ואטו ר"ל תנא הוא:

והי' נ"ל דבלא"ה י"ל דמהרש"א כ' דל"ש במעות שמא יתייקר כו', דזה הוא לר"ש דס"ל דאין הלוקח יכול לחזור בו, רק המוכר בשביל דיתייקר טרח ומציל, אבל לרבנן דס"ל, דאף הלוקח יכול לחזור בלא"ה המוכשר טרח ומציל דאם לא יציל יחזור הלוקח ויפסיד שלו כדאי' בש"ס להדיא ולכן נר' דס"ל למהרש"א כהש"ך דאף דגלי דעתי' מ"מ לא קני והיינו משום דס"ל ודאי אלו הוה תקנה לטובת הלוקח לחודי' שפיר י"ל, א"א, אבל כיון דגם טובת המוכר שייך בה אם יתייקר יכול לחזור בו, ועי' בש"ס דגיטין (דף י"ג) א"כ לא שייך לומר א"א, וכ"כ המרדכי בכתו' וזהו קו' מהרש"א דהו"ל לתוס' להקשות אהאי ברייתא דטריסות, ול"ל בהך ברייתא ע"כ כתי' א' של תוס' דמיירי בנותנו בתורת נעל דחזרה ל"ש שם דהא נותן לפועלים לפרנס, וא"כ הרי גילה דעתו דא"א בתחז"ל משום דקו' מהרש"א דמה בכך בגילוי דעת דהאיש כן טובת המוכר ג"כ כנ"ל וע"ז תי' מהרש"א דגבי מעות במעות ל"ש שמא יתייקר ואין בו אלא טובת הלוקח, והרי גילה דעתו דלא ניחא לי' כנ"ל, ואתי שפיר דזהו בתורת נעל דהרי גילה דעתו כנ"ל, אבל בנותן בתורת דמים דאין בו גילוי דעת כלל פשיטא דאף במעות ל"ש שמא נשרפה כו' ומה בכך דל"ש שמא נתייקר מ"מ גבי לוקח שייך שמא נשרף כו' ויכול לחזור, לכך טרח ומציל כנ"ל, ובזה א"ש דרש"י לעיל גבי זהב קונה כסף בדמים פירש"י להדיא דשייך אף במעות שמא נשרפה כו', וכן מבואר ברא"ש וש"ע, ולכאו' יש כאן סתירה למהרש"א, אבל לפמ"ש ניחא דבדמים מודה מהרש"א, ולפ"ז נסתר משכ"ל בישוב קו' מהרש"א הנ"ל דבגילה דעת קונה לא שייך עוד לומר שמא נשרף כו' דהא זולת מעות במעות לא מהני כד' מהרש"א דיש בו טובת מוכר ג"כ:

וצ"ל על קו' הנ"ל תירוץ אחר, דתוס' ס"ל לסברא מוחלטת שלא יחלוק ר"נ על מ"ד קדמון בענין אי פירי נעשו חליפין, וא"כ ק' קו' תוס' בממ"נ הא דפריך תוס' ולר"נ אמאי קאי אי אמסקנא לימא כל הנישום ואי לס"ד מאי משני יש דמים כו' עדיין קשה לר"ל הא ס"ל אין מעות קונות האיך מתוקמא הך מתני', ועכצ"ל דפירי נ"ח וא"כ יחלוק עליו ר"נ אף בהא דמ"ק פליגי, וס"ל כר"י מ"מ בהך פירי ע"ח לא מצינו מחלוקת כמ"ש תוס' גבי רב ולוי וע"ז תי' תוס' דבס"ד באמת לא אתיא כר"נ וקו' הש"ס מטבע נ"ח דלא כעולא ודלא כר"נ, רק קו' הש"ס למסקנא מ"מ איך יחלוק על רב ולוי, דהא איהו ס"ל כל הנעשה, וע"ז משני יש דמים כו' ומעתה לק"מ מנ"ל דר"ל ס"ל אין מטנ"ח וכל הנישם תנן ולק"מ לשיטת תוס':

ובזה י"ל גם הקו' שהתחלנו על הרא"ש דידוע מה שנחלקו הרז"ה והרמב"ן דל"ל דדעת הרז"ה בהא דמסקינן כיס מלא מעות דינר שפסלו מלכו' קרי פיסוק [צ"ל פירי] אזיל לטעמי' דס"ל כר"ש והרמב"ן חולק עליו וסבר דהוי כלי כדעת תוס', דהא חזינן דבאמת חולק עליו אר"ל אף דגבי דינר שפסלתו מלכות ס"ל לר"ל דפירי ע"ח כדעת הרז"ה וא"כ קו' הנ"ל במק"ע, והקו' לס"ד, וא"צ לתרץ דוחק של תוס' דלא יחלוק על רב ולוי, ולכן יפה תמה על הרי"ף והרמב"ן דלר"נ דס"ל פירי לא ע"ח עדיין ק' ממתני' כל המטלטלין קונין זא"ז דעת ר"ת דף דמ"ד מטבע אין נע"ח מ"מ שוה בשוה מהני היינו מטבע במטבע, אבל מטבע בחפץ קנה אבל תוס' לשיטתם אזלי דס"ל דהוי כלי כהרמב"ן ומעולם לא חילק ר"נ אר"ל בהך:

אך עדיין י"ל לשיטת הרז"ה כמ"ש הרמב"ן דלר"נ עדיין יקשה ממתני' כל המטלטלין קונין זא"ז דמיני' דייק ר"ל אף כיס מלא מעות וכו', ע"ש ברמב"ן במלחמותיו, ונ"ל דמבואר ברשב"א וריטב"א ואסיפת זקנים, דעת תוס' דאף מ"ד אין מטנ"ח מ"מ שוה בשוה מהני היינו מטבע במטבע אבל מב"ע [צ"ל מטבע] בחפץ לא, והקשו עליהם דעדיין קשה מהך דטריסות, ומהך דכל המטלטלין כיס מלא מעות כו' דמה פריך הא הוי מעות במעות, ונ"ל דעת ר"ת דאדרבה מהך דטריסות יש להוכיח דעת ר"ת דס"ל כיון דאמרי' דיקא נמי מדקתני יפה דיבר [צ"ל דינר] איך מתרץ ר"א לעולם בפרוטות כו' איך מיושב מה דקאמר בש"ס דיקא נמי לכן נ"ל דודאי גם המקשה ידע דהך מעות שיש לו בביתו אינו מטבע מדקתני יפה דינר, רק ס"ל הך דינר שנותן השולחני לפרנס הפועלים הוא מטבע היוצא כדרך פרנסת פועלי' ולכך לא דייק מטבע נקנה בחליפין אלא מטבע נע"ח, והש"ס משני דאף דינר של שולחני אינו יוצא בהוצאה ודייק מדקתני יפה דינר למה קמ"ל כה"ג הול"ל רבותא טפי אף בדינר יפה, היוצא בהוצאה מותר, משום ריבית דכיון דמטנ"ח מכ"ש דיקנה בחליפין כמ"ש תוס', אלא ודאי דאין נעשה חליפין ואין נקנה בחליפין, ותנא סיפא לגלויי רישא דתרוייהו מיירי במטבע שאין יוצא בהוצאה ור"א קאמר לעולם דהך דינר של שולחני מיירי במטבע היוצא ומטבע אין נקנה בחליפין ומ"מ לית בי' משים ריבית, דהו"ל כהלויני כו' וקמ"ל רבותא מה דקתני יפה דינר כו' דאלו הוה מיירי במטבע היוצא פשיטא דלית בי' משום ריבית דהא מעות במעות שוה בשוה נקנה בחליפין בתורת תמורה לכך תני יפה דינר, דהוי כמו פירי ומעות בפירי דאינו קונה בתמורה כנ"ל, ואין בו קנין, ומ"מ מותר מטעם הלויני, ודברי תוס' מוכרחים, ומעתה גם מהך דכיס מעות מיושב דראב"ד הקשה מהא דפריך מהך דכיס מלא מעות הא קני לי' בכיס דהוי כלי ע"ש באס"ז, שדחק, ונראה דלק"מ דהא קיי"ל אם בק"ס בדבר המועיל, ובדבר שאין בו מעיל ביחד, כגון אם אמר קני בסודר ובפירי אינו מועיל הקנין דדעתו אינו לקנות בסודר, רק בפירי, ובפירי לא מהני קנין סודר, וזה גרע מקני את וחמור, הא א"כ אלו הקנה המעות בכיס לבד הוי קנין, אבל זה שהקנה המעות בכיס, ומעות, אם אין מטנ"ח הוי קני את וחמור כנ"ל, ולפ"ז אף לר"ת לק"מ דקו' הש"ס במאי יקנה ראובן את הכיס של שמעון או בכיסו הוי צירוף עמו את המטבע, ואין מטנ"ח והוי קני את וחמור כו', ול"ל שוה בשוה דלגבי כיס לא הוי שוה בשוה דהוי מעות לגבי חפץ, וא"ש, ולפ"ז גם ד' הרז"ה א"ש דנ"ל הקו' הוא לר"ל, אבל במתני' לק"מ דכי אנו אחראין לומר במשנה, כיס מלא מעות כו' דיש לומר צבור מלא מעות וכו' וא"כ שוה בשוה הוי ולק"מ דכל הקו' הוא מלישנא דר"ל ודו"ק:

ובזה קושיא עצומה מה שיש בתוס' בד"ה נעל רש"י דה"נ מסתברא לא קאי לר"נ דבממ"נ אם דעת תוס' כמסקנא דרש"י בקדושין דהך כל הנישום ויש דמים שהוא כחליפין, חדא מתנה הוא ולא מיירי כלל מקנין חליפין, א"כ הך ה"נ מסתברא קאי למילתי' דר"נ א"א דיש דמים שהם כחליפין אין כאן ראי' כלל ממשנה דמטנ"ח, ועכצ"ל דתוס' ס"ל כמ"ש מהרש"א בקדושין בס"ד דש"ס דאף דסיפא מיירי יש דמים כו' מ"מ רישא דכל הנעשה מיירי בחליפין, ומוכח מיני' מטנ"ח ולכך כ' תוס' לר"נ אין כאן ה"נ מסתברא ובקדושין אמרי' דיקא נמי הא לרב וללוי דס"ל פירי לא עבדי חליפין, מטבע נעשה חליפין, כמ"ש, ע"כ ס"ל כל הנעשה וסיפא יש דמים כו' וא"כ מאי קאמר ה"נ מסתברא מה דהיא נגד רב ולוי ואיך מסתבר שייך לא יהי' מסתבר לדידן, ולהנ"ל יש מקום לכאן ולכאן, איך דכל הנעשה ויש דמים חדא מילתא היא מסקנא בקדושין מיירי בתרי גווני כס"ד, אך ללוי ע"כ מוכח דמיירי בחד גוונא דללוי דבעי כליו ש"מ, וא"כ אי מיירי רישא בחליפין, ע"כ מיירי דמוכר נתנו ללוקח כמ"ש תוס' להדיא, וא"כ איך נאמר עליו בסיפא יש דמים כו' דמיירי דללוקח נתן למוכר, ומה שייך דמים שהם כחליפין, לא ראי זה כראי זה, ע"כ דרישא וסיפא לא מיירי בחליפין רק בדמים כמ"ש רש"י, וכיון דללוי הפירוש כן אמרינן כן לכו"ע, אך אפשר דללוי א"צ לכל הנ"ל, דל"מ מוקי מתני' בכליו של קונה, ושוה בשוה וסיפא ורישא מיירי בשוה בדמיון א', ואף פירי מהני, ולק"מ אך לפי קו' מהר"מ דק' תוס' בשוה בשוה ו דיאמרו נשרפו כו' ותי' מהר"מ דגם זה ל"ש דחיק שזה חסר בדברי תוס' רק מתרצים על קושייתו דכיון דבלאו שוה בשוה הוי קנין גמור דל"ש נשרפו חיטיך כו' דל"ש אף בשוה בשוה הצריכו חכמי' להניחו (בשינו) [צ"ל בדינו] דל"פ עבדי, וגם רחוק מן השכל, דאם יתן חצי שור דיקנה, ואם יוסיף ליתן יהא המוסיף גורע, אך זהו אם בלי שוי' ג"כ קונה אבל ללוי דבכליו של קונה א קנין רק בשוי' קשה שפיר יאמרו נשרפו כו', וא"כ ל"ק ללוי דמיירי בשויו ואמר נשרפו כי' והנה זה ברור בכל המפרשים דהך פלפול של הרמב"ן והרז"ה אי דינר שפסלתו מלכו' קרי פירי או לא תליא בשיטת רש"י ותוס' אי אמרי' דשור מקרי פירי דבעינן דומיא דנעל לגמרי אף זה בכלל פירי דל"ד לנעל, אא"א דלא הוי פירי רק אוכלים דאין מתקיים א"כ אלו שנפסל בהוצאתו מיקרי נמי כלי, וא"ש דתוס' הקשו לרש"י בשלמא לשיטתם שפיר י"ל ה"נ מסתברא דאף דלרב ולוי סיפא מיירי ביש דמים, גם רישא מיירי כה"ג, וא"כ אין כאן ראי' ממטבע דנ"ח דל"ל דרישא מיירי בקנין חליפין, וסיפא בדמים, דללוי מא"ל דהא עני נוטל זה לא הוי כעניו של זה כנ"ל, וי"ל דללוי מיירי בכליו של קונה וסיפא בשוה, ומ"מ מוכח דמטבע נ"ח דאי אין נ"ח לא מהני במטבע בשוה בשוה במ"ש תוס' להדיא, דללוי יקשה נשרפו חיטיך כו' כנ"ל כקו' מהר"מ ותי' מהר"מ לא ס"ל לתוס' ואין קושיא הא עכצ"ל תי' מהר"מ דיקשה לר"ן מהך דכיס כו' מ"מ צ"ל דמיירי דנפסל ממלכו' וק' הא הוי פירי, וצ"ל דמיירי בשוה בשוה וק' הא אי לא הוי שוה בשוה ל"ש בי' קנין א"כ לית בי' משום ל"פ, וק' יטעון נשרפו כו', ועכצ"ל כתי' מהר"מ, הא ל"ק דלפי גי' תוס' בשר שור, אבל שור חי מיקרי כלי, ואף להנך מטבעות מקרי כלי ולק"מ לר"ן, אבל לשיטת רש"י דס"ל דשור חי מיקרי פירי, ואף מטבע הוי פירי וצ"ל כתי' מהר"מ, וא"כ קשה איך אמר ה"נ מסתברא הואיל דסיפא מיירי בדמים, ורישא בנ"ח וללוי ג"כ ל"ק דללוי מוקי בשוה בשוה, רישא וסיפא כנ"ל ול"ק קושי' מהר"מ דלרש"י לא מוכרח לומר תי' מהר"מ כנ"ל ואתי שפיר ודו"ק:

אך קושית מהרש"ל ברש"י דקדושין דגרס בשר שור ובב"מ לא גרס, במקומה עומדת דמש"כ רש"ל לתרץ כבר השיגו מהרש"א, והי' מקום ליישבו בדרך אחר דהוא [צ"ל והוא דכפי הנראה סוגית הש"ס מתחלפת דבגמ' אמרי' דיקא נמי כאלו הוא יתד שלא תמוט לומר כל הנעשה על המטבע, וצ"ל דר"ל דאף דקיי"ל פירי לא ע"ח וצ"ל יש דמים כו' שהיא לשיטת רש"י דשור הוי פירי מ"מ א"ל כל הנעשה על המטבע דאין לחלק רישא וסיפא בתרי גווני רק כולא חד מילתא היא כמ"ש רש"י שם להדיא, ועי' במהרש"א, ולכך אמרינן דייקא נמי, אבל בב"מ אמרינן ה"נ מסתברא, ועפ"ז ס"ל לרש"י דגם בזה ע"כ יש חילוק דשם בקדושין ע"כ גרס בשר שור, משא"כ בב"מ א"צ לגי' דנ"י ה"ז חליפין מטלטלין איך קונין דאמר נשרפו חיטיך, וכו' ותי' דאם יתקנו דלא יקנה א"כ יאמר המוכר שמשך החפץ מלוקח נשרפו חיטיך כו', וא"כ הכא נמי ע"כ ס"ל כתי' א' של תוס', דהק' קו' זו גבי מעות יאמרו נשרפו מעותיך בפ' המפקיד ודף ל"ג] ותי' כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אבל לתי' ב' של תוס' דהואיל דקנה דמים להשתמש בו חייב באחריותו, א"כ אף זה דמושך המוכר חפץ מלוקח דקני ד"ת, מותר להשתמש בו, וחייב באחריותו ואיך יטעון נשרף כו', וצ"ל על הך קו' הנ"י כמש"ל בישוב קו' מהר"מ בהחליף חפץ בחפץ כולו שויו ל"ש כתי' תוס' וא"כ שוה בשוה נמי צ"ל ל"פ כנ"ל, והנה הקשו על רש"י דס"ל דמטבע בגדר פירות, א"כ מאי זה דאמרי' לא זו דמטבע נ"ח, אלא אף פירי נמי ע"ח היינו הך, ותי' דהוי אמינא מטבע דוקא שוה בשוה לזה קאמר פירי אף אין שור בשור, כגון אם החליף שור בפרה אלו לא הזדמן שפרה יותר מכפליים בשוי' ומ"מ קמ"ל דקנה, רק הא תינח לרב, אבל ללוי קשה אי מיירי מתני' בכליו ש"מ, ש"מ כפי' התוס' א"כ ממ"נ בין שווי' לפחות כמ"ש מהרש"א להדיא, וא"א דמיירי בכליו ש"ק, ושור בשור מודה בהו לו א"כ ע"כ דהא אמרינן פירי נמי ע"ח היינו שוה בשוה וקשה תרתי ל"ל כנ"ל וצ"ל ללוי תירוץ אחר לא מיבעיא דמים שוה בשוה דלא שייך נשרפו כו' כמ"ש מהר"מ דל"ש אפי' בפירי דשוה בשוה שכיח מ"מ קניא ולא אמרי נשרפו כו', רק קשה באמת למה דהוה ס"ד ללוי בפחות משויו בפחות משויו ל"ק שכליו ש"ק ול"ק רק בשוה ל"ש ל"פ, א"כ ל"ל יטעון נשרפו כו' ול"ל כתי' הנ"י דהא מותר להשתמש בו, כנ"ל וע"כ גרס רש"י בגמ' כיצד החליף בשר שיר, וא"כ בשלמא החליף שור חי המוכר שמשך השור יכול להשתמש ולא יכול לטעון נשרפו כו' דחייב באחריות כנ"ל, אבל בהחליף בשר שור המוכר שמשכו מה שימוש שייך בו, ולא כלו א"א דאולי יחזור בו הלוקח ואדם רוצה בשלו יותר כו' וא"כ אינו חייב באחריותו ותי' הנ"ל א"ש דאם יתקנו חז"ל דהלוקח יכול לחזור יטענו המוכר נשרף שלך כנ"ל דקמ"ל המתני' תי' הנ"י א"ש, רק קשה ללוי א"צ לכל דבר זה בשלמא לרב ליכא למימר יש דמים כו' דהא רב ס"ל כר"ל מעות א"ק, אבל ללוי דס"ל כר"י אצ"ל בסיפא פירי ע"ח, רק יש דמים כר"נ, וא"ק א"כ איך ס"ד לומר כל הנעשה קאי אמטבע דנעשה חליפין, הא לא קשיא כמש"ל דרש"י ס"ל כמ"ש מהרש"א, דרישא וסיפא לא בעינן א' מיירי רק התינח לסוגיא דב"מ דשם אמרינן ה"נ מסתברא והיינו כמש"ל דיש פ"פ לומר דאע"ג דסיפא ע"כ מיירי ביש דמים כו' לפ"מ דקיי"ל פירי לא ע"ח מ"מ רישא מיירי בגוונא אחרי' במטבע נ"ח וא"כ ללוי לק"מ להס"ד דמסתברא לי' לחלק בין רישא לסיפא, וכל התי' דהש"ס דקאמר ופירי ע"ח היינו לרב, ולרב שפיר י"ל שור, אף אינו שוה בשוה, כנ"ל, ולכך לא גרס לי', אבל בקדושין דאמרינן ד"נ דהיינו כמש"ל כיון דע"כ סיפא מיירי ביש דמים כו' אין לחלק בין רישא לסיפא בתרי גווני כנ"ל, וא"כ דס"ל לש"ס זאת ליתד שלא תמוט קשה בס"ד איך אמרינן ללוי סיפא במאי מוקים אי ביש דמים א"כ רישא בכה"ג, ומנ"ל דמטבע נ"ח, דעכצ"ל דקמ"ל דלא אמרינן,. וצ"ל דמיירי בשר שור כדעת הנ"י הנ"ל ודוק ודברי רש"י ברורים:

אך לפמ"ש בתוס' דא"א ללוי לא ס"ל הך דסיפא. ביש דמים ורישא במטבע דרישא במקנה וסיפא בקונה נסתר מה שכתבתי לעיל וקו' הנ"ל במק"ע, וצ"ל דבאמת בהא מחולקים רש"י ותוס' דתוס' ס"ל לדוחק דיפרש לוי המשנה תרי גברי פתח במקנה, וסיים בקונה, ורש"י ס"ל די"ל כן, וכך אמרו יש דמים שהוא כחליפין במקנה, אך לפ"ז אין מקום לקו' תוס' על רש"י הילכתא אה"ל, דודאי י"ל דרש"י ס"ל כר"ת דשוה בשוה מהני בפירי דמטבע לא מהני, אבל אין הטעם דבמטבע לא מהני כמ"ש תוס' אתיא למימר בר דושא אין לחלק בין מטבע לפירי רק מכח קו' דנשרפו חיטך דכיון דאין מטנ"ח בלא שוי' ל"ש ל"פ כמש"ל, וקו' מהר"מ במק"ע, בדשוי', וא"כ הא דפריך בש"ס לר"נ מאי היא ולפי' רש"י הקושיא היא למסקנא, ואין מטנ"ח ולכאורה אין מקום לקו' זו דילמא מיירי בשוה בשוה, וגם כל הנעשה דמטבע אין נ"ח, ובשוה בשוה מהני, והוי רישא דומיא דסיפא, וצ"ל דעיקר קו' הש"ס לר"נ דס"ל גזירה שמא יאמרו נשרפו כו' כר"י, וא"כ ל"ל דרישא מיירי במטבע, ורק שוה בשוה דקשה קו' מהר"מ, ועכצ"ל כל הנישום תנן, וא"כ אפי' בפחות משוי' מהני ולא הוי דומיא דסיפא וקו', הש"ס שפיר וזהו לר"נ דס"ל כר"י, אבל לפי מה דקיי"ל כר"ל ולא אמרינן כלל הך גזירה דנשרפו כו' א"כ שפיר י"ל דמטבע אנ"ח וגם פירי דכל הנעשה תנן ורישא במטבע וסיפא בפירי, והכל בשוה בשוה, דתועיל בתורת תמורה, ולק"מ דלר"ל מועיל במטבע שוה בשוה:

וליישב צ"ל והוא דכבר פירש הרמב"ן הא דקאמר ר"ל על כל המטלטלין קונין זא"ז, אפי' כיס מלא מעות, כו', משים דאייתר לי' המשנה, ולא נצרך באמת הרמב"ן נקט לשון בלישנא משום דכבר שמעינן לי' מרישא דתניא הזהב קונה את הכסף ובאמת אי מהא לא אריא דהא אוקימנא לעיל הזהב קונה את הכסף בתורת דמים ולא בתורת חליפין, וא"כ קנין חלי' לא שמענו וגם איך נדמה קנין חליפין במטבע לק"ח בשאר מטלטלין, אמנם באמת ברור דאייתר לי' הא כבר שנינו ק"ח בקדושין כל הנעשה וכו' ולפ"ז קו' זו מתורץ, דאי ר"ל ס"ל כלוי כלי ש"מ א"כ הא דקתני כל המטלטלין קונין כו' פי' כשהמוכר נותן ללוקח מטלטלין אגב נקנה ג"כ מטלטלין אחרים, והיינו זא"ז, כלו' זה עם זה, וא"כ אי מפרש בהך דקדושין בכליו של קונה ושוה בשוה, א"כ חליפין בכליו של מקנה, לא שמענו במתני' עד ששנאה רבי כל המטלטלין קונין זא"ז, ולא אייתר כלל ומצריך צריכא, מה צורך לר"ל לפרשה בכיס מלא מעות, וכו' וע"כ לא ס"ל כלוי, ומעתה גם קו' הנ"ל מיושבת, דלפמש"ל הא דפריך מן כל המטלטלין קונין זא"ז, לאו מר"ל פריך דהא לר"ל ס"ל כתי' תוס' דשוה בשוה מהני ולפמש"ל אף במטבע מהני לר"ל דל"ש נשרפו חיטיך כו' ועכצ"ל דלר"נ דס"ל כר"י פריך אמשנה עצמה כמ"ש הרמב"ן דקשה הא לר"נ א"צ לפרש המשנה אפי' כיס מלא מעות דהא המשנה לא אייתר בקדושין וא"כ ק"ח לא שמענו כלל, ואיצטרך בש"ס, ואין מקים לקו' הש"ס, ועכצ"ל דליתא להך סברא ולפ"ז קו' תוס' שפיר:

אך לפ"ז אין מקום לדברי מהרש"א דהקשה על תוס' דנקטו בדבריהם למ"ד פירי ומטנ"ח, הך תמורה למאי אתא, ולא הקשה אף למ"ד אין מטנ"ח, וצ"ל דמהרש"א דמהרש"א לא ביקש לתרץ דבאמת ד"ת מהני מטבע בשוה בשוה כמו פירי רק לדידן לא מהני משום גזי' דנשרפו כו' כיון דבפחות משוי' אין מטנ"ח ל"ש ל"פ, וא"כ תוס' דהקשו על קרא צריכא למינקט בלשונם למ"ד מטנ"ח משום דלישנא דתוס' דחיק' לי' למהרש"א וכתב להדיא דקרא אתי' למסתבר בפירי, אך י"ל דודאי הך קושיא ופירוקא דתוס' הם בין לשיטת רש"י ובין לשיטת תוס' כמ"ש מהרש"א להדיא דנקטו בלשונם כל הנישום לפירש"י דס"ל למסקנא אמרינן לר"ל לא אתיא כר"נ אלא כר"ש, וקשה דילמא ר"ל ס"ל כל הנעשה, ומטבע אין נעשה חליפין, רק דמיירי בשוה בשוה, וכן סיפא כיצד וכו' דהוי פירי ומיירי ג"כ בשוה בשוה, והוי דומיא, ולר"ל ל"ש שמא נשרפו כו' ועכצ"ל דקרא לא אתיא רק לפירי, אבל מטבע לאו מהני שוה בשוה ד"ת אבל לשיטת תוס' דס"ל דהך שקלא וטריא אליבא דר"ל הוא רק לס"ד דמטנ"ח דבמסקנא אין כאן פירי דשור (חיתין) [צ"ל חי תנן] וא"כ ל"ל דילמא סיפא מיירי בשוה בשוה דלא מהני דלא הוו דומיא דרישא, דהא מטנ"ח וא"צ שוויי' וא"כ י"ל שפיר כנ"ל דד"ת אף במטבע מהני שוה בשוה רק כמו פירי רק מגזי' נשרפו כו' לא מהני, וא"כ תי' דה"ק אח"כ הך קו' דלמ"ד פירי ע"ח קרא בקשו להק' לשיטתו זולת לשיטת רש"י ולשיטתו לק"מ דקרא אתיא למטבע דקונה ד"ת ולכך הק' למ"ד מטנ"ח והקו' היא לכל השיטות:

ולולא הנ"ל היינו אומרים דס"ל למהרש"א אף לשיטת רש"י דלמסקנא שור חי קרוי פירי ומ"מ אין אנו אחראין לומר דהך שקלא וטריא דר"ל היא למסקנא דילמא רק לס"ד כמבואר בש"ם, דלמאי דס"ד וכו' אבל במסקנא באמת ס"ל לר"ל מטנ"ח, ורישא מיירי שוה בשוה וכן סיפא בפירי, ואצ"ל דלשיטת רש"י אתיא קרא דתמורה לפירי, ול"ל לתוס' לעשות פירוד בין ב' השיטות, אלא ודאי דלא ס"ל לתוס' הך סברא לומר נשרפו כו' כתי' מהר"מ, אבל לפי משכ"ל עכצ"ל לרש"י כן דאף לפי המסקנא דל"ל להמסקנא באמת לר"ל מיירי רישא וסיפא בשויו, דא"כ חליפין כלים דמהני אפי' באינו שוה לק"מ לוקמי בהך מתני' הן בקדושין דהא שם שווי' דוקא ופחות משווי' לא נשמע שם, וה"ז למדנו מהך דב"מ כל המטלטלין קונין זא"ז, אף באינו שוה, וגופא דחליפין קני' נעל קמ"ל קנין נעל דהוי שני קנינים לר"ת וא"צ ר"י לר"ל לומר.. כיס מלא מעות דלא אייתר לי' כלל, ועכצ"ל אף למסקנ' לא ס"ל לר"ל דמתני' מיירי בשוה בשוה, דהא סתמא קתני רק בפירי עבדי חליפין ושפיר אייתר הך משנה, דב"מ, וא"כ קושיא הנ"ל על המהרש"א במקומה עומדת ודו"ק היטב:

נשלם העתק חילוק חמשה עשר בסוגיא דמטבע נעשה חליפין: בעזר מנחיל לאוהביו שלש מאות ועשר. ורב טובו להם מצפין

תוכן העניינים

גבורת יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה