גבורת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
הגהות וחדושים ממו"ה יעקב חיים זעליג אבד"ק לובראנץ · חילוק ב
(בסוגיא דומודה רבי יהושע)
(דף י"ב ע"ב) דידוע מה שתמיד נתקשנו בזה וכי' עכ"ל רביע קושיא זו מפורסמת בספרי אחרונים, ולעצמי הי' נראה לי ליישב, דאפשר דרבה אשיעור האחרון של ההודאה במקצת קא פריך, דקיי"ל וההודאה בשוה פרוטה (שבועות ד"מ ע"ב) דבכה"ג לא שייך נמי אשתמוטי כו' דמי לית לי' פרוטה לשלומי לי' לאלתר, וא"כ תו לא קשיא קושייתם, דילמא לא הי' לו ס' ספק מלוה ישנה אלא אמה דכפר לי' בלחוד, ומאי מיגו איכא, דתו אית לי' מיגו דכוה"כ, והיינו דהוה יהיב לי' הך פרופה דמודי לי' לאלתר, והוה מופטר שפיר אאידך דקא כפר לי' מטעם הילך דכוה"כ הוי למ"ד הילך פטור ואהא משני חזקה אאמע"פ וכו' דמה"ט פטור בהילך דככוה"כ הוי להך מ"ד לפי פירש"י דכוה"כ פטור משום חזקה כו' ולפי פי' זה ניחא נמי דלא אסיק אדעתי' דרבה מעיקרא משום אשתמוטי כי' ומאי פריך דלפמ"ש אתי שפיר דמעיקרא מקשה אעיקרא דדין הודאה ושיעורו למטה שהוא בפרוטה, דבהכי תו לא שייך אשתמוטי דמי לית לי' פרוטה לשלומי לי' ומסיק כיון דאיכא גוונא דשייך אשתמוטי רמי רחמנא שבועה בכל גווני, עכ"פ קושי' רבינו ז"ל מיושבת לפי פירוש זה:
ואגב אזכיר מאי שאמרתי מכבר בימי עלומי בהבנת פירוש דברי רבה דקאמר והאי בכולי בעי דלכפרי' שלכאו' נראין הדברים סותרים דמעיקרא אמר והאי בכולי' בעי דלכפרי' ומחזקינין לי' לכפרן ובחר הכי קאמר והאי בכולי בעי דלודי לי' וסבר אשתמוטי כו' דמחזקינין לי' למהימן, אבל פירוש הדברים כך הם דמעיקרא אתי לתרוצי אמאי דחייבינין לי' שבועה ולא מהימנינין לי' למיפטרי' פי' משבועה כמו דפטרינין כוה"כ מטעמא דאאמע"פ כו' או מטעם גזה"כ לכל מר כדאית לי' דמאי שנא מובמ"ק לכוה"כ ואמאי רמי רחמנא שבועה במובמ"ק טפי מבכוה"כ הא כמו דבכוה"כ שייך למימר לא שבקת חיי לכל ברי' הכא נמי במובמ"ק שייך הכי ואהא קאמר והאי בכולי' בעי דליכפרי' וכו' אבל כשמודה במקצת יש לו העזה למיכפר ותו הו"ל ספק השוה וחייבי' רחמנא, משא"כ בכוה"כ אין כאן אפי' ספק השוה דהחזקה דאאמ"ע מכריע לפי פירוש רש"י דלעולם לא חייבא רחמנא שבועה אלא היכא דהוי ספק השוה דלא מסתבר למימר שחייבה תורה שבועה אפי' היכא דלא הוי ספק השוה והילכך בכוה"כ דל"ה ספק השוה שהרי החזקה דאאע"ע מכריע ל"ח שבועה משא"כ במובמ"ק דהוי ספק השוה שפיר חייבי' שבועה, ואכתי הוה קשיא לי' ממ"נ למה מחייבי' שבועה אי מחזקת לי' למהימן אמאי ישבע הא קושטא קאמר ויפטר ואי לא מחזקת לי' למהימן כדקאמרת דלית לי' חזקה כו' ואפשר דמשקר א"כ הו"ל חשוד אממונא ונימא חשוד אשבועתא אהא משני וקאמר והאי בכולי בעי דלודי לי' וכו' סבר אשתמוטי כו' פירושי קא מפרש למלתי' דקאמר והאי בכולי בעי דלכפרי' כו' דלאו למכפר לגמרי קאמר אלא למיכפר לפי שעה בלחוד קאמר אלא דאינו מעיז למיכפר כולו אסי' לאשתמוטי לפי שפה בלחוד ולא לחלוטין משא"כ במקצת מעיז לכפור לאשתמוטי מיני' לפי שעה, ונמצא שאינו חשוד אממונא כלל כיון דמה שכופר אינו לכפור באמת לחלוטין רק לאשתמוטי מיני' השתא בלחוד שלפי פי' זה אין שום סתירה בדבריו כלל דמאי דקאמר מעיקרא והאי בכולי' בעי דליכפרי' נמי לאו למיכפר לחלוטין רק לפי שעה בלחוד להשתמט מיני' ופי' בעי למיכפרי' היינו האידנא לפני הב"ד כדי להשתמט עין לפי דלית לי' השתא לאשתלומי לי':
ולפ"ז נמצינו למדין עוד טעם מורווח לכאו' אהא דכוה"כ פטור שנתחבטו בו הראשונים דלרש"י הוא מטעם אאמ"ע ולתוס' מטעם גזה"כ, כדאי' בתוס', ולדרכינו אפשר בפשיטות דכיון דעיקר מטעמא דמהימנינין לי' למובמ"ק בשבועה, ולא אמרי' מגו דחשוד כו' הוא משום דתלינין באשתמוטי וכו' כנ"ל וזהו שייך דוקא במובמ"ק, אבל בכוה"כ לא אמרי' אשתמוטי משום דחזקה דאא"ע ע"פ לכפור הכל אפי' לפי שעה בלחוד להשתמט דמה"ט לא פטרינין במובמ"ק משבועה מטעם מגו דכוה"כ כנ"ל, א"כ תו לא מצי רחמנא לחייבי' שבועה בכוה"כ דהא חשוד אממונא ואמרי' מגו דחשיד וכו' וממ"נ מיפטר משבועה כמובן כמו דהוה ס"ד דרבה אמובמ"ק מעיקרא וכדפרישנא לעיל, ואפשר דה"נ כוונת רש"י ז"ל בטעמא דחזקה אאמ"ע פירושו ולא שייך אשתמוטי וכו' והו"ל חשיד:
אך עדיין קשה דבשבועות (דף מ'), קאמר אר"נ ומשביעין אותו שביעת היסת מ"ט חזקה א"א תובע כו' ופריך אדרבה חזקה אאמע"פ כו' ומשני אשתמוטי, כו' הרי להדיא דטעמא דאשתמוטי קאי לתרוצי אמאי דחייבי' רבנן שבועה ולא הימני' בלא שבועה ולא לתרוצי אמאי דמהימנינין לי' לשבועה ולא אמרי' בי' מנו דחשיד כו' כדפרשינין, ויש לומר דלק"מ דהתם נמי הכי קאמרינן אדרבה אאמע"פ בפני בע"ח וא"כ ממ"נ מיפטר אי מהימנת לי' דקושטא קאמר למה ישבע ואי לא מהימנת לי' א"כ הו"ל חשוד ואמאי מהימנת לי' בשבועה אהא משני אשתמוטי כו' דאפי' בכוה"כ נמי שייך אשתמוטי ותו לא הו"ל חשוד אממונא ומהימן שפיר בשבועה, ואין להקשות עוד אמאי הוי ספק השוה במובמ"ק הא חזקת ממון מסייע לי' לנתבע דזה אינו דלא שייך למידן מכח חזקת ממון להכריע לצד הנתבע אא"כ היכא דדיינינין לחייבו ממון משא"כ היכא דדיינינין רק לענין שבועה מאי שייך למימר דלא הוי ספק השוה לחייבו שבועה משום חז"מ, מאי ענין חז"מ לשבועה דדיינינין עלה, וזה פשוט לפענ"ד:
ובפירוש חזקה דא"א מע"פ פליגי רש"י ותוס' דרש"י פירש משום שעשה לו טובה, ותוס' כ' משום שאינו יכול לכפור הכל, והנה בשלמא לפי' התוס' פשוט הטעם דבמובמ"ק תו לא שייך אאמ"ע לפי שמודה במקצת ויכול לכפור בפניו, אבל לפירש"י קשה אפי' במובמ"ק נמי איך יכול לכפור לו מאחר שעשה לו טובה שהלוהו, ונראה לי לפרש בעזה"י בדרך חדש דמ"ש רש"י בפירוש החזקה דאאמ"ע לפי שעשה לו טובה אין כוונתו דמש"ה אינו יכול לכפור לו בפניו כלל אלא כוונתו דמשום שעשה לו טובה, אינו יכול לכפור לו בפניו ולומר שלא עשה לו טובה כלל שזהו באמת העזה וחוצפתא יתירתא לומר בפני האיש שעשה לו טובה שלא הי' לו ממנו שום טובה כלל [כעין שמצינו באדה"ר האשה אשר נתת גו' ואז"ל כאן כפר בטובה אך שם לא הוי העזה כלל כי לפי דעתו הי' נראה לו כן לפי שהכשילתו באיסור אח"כ משא"כ היכא שיודע בטובתו שעשה עמו חבירו וכופר לו בה בפניו זהו העזה] וחזקה שאאמ"ע לעשות כן אבל לעולם היכא שמודה בטובתו שנעשה עמו מאת חבירו יהי' על איזהו אופן שהוא כל שמודה לו בשום טובה שהי' לו ממנו אפי' במקצת, תו יש לו פנים להעיז בפניו ולכפור לו על ענין אחר ששייך בתביעה זו והילכך שפיר כשכוה"כ דאז כופר לו שלא קיבל ממנו שום טובה כלל שייך חזקה דאאמע"פ משא"כ כשמודה לו במקצת דאז מודה לו בפניו שקיבל ממנו טובה שהלוהו ועדיין חייב לו שוב יש לו העזה לכפור השאר, והיא מילתא דמסתבר באמת:
ועם פירוש זה מיושבים אצלי ד' רש"י בסוגי' דהילך שפי' הילך לא הוצאתים והן שלך בכ"מ שהם עכ"ל, אשר רבים נתחבטו ליישב מה ראה על ככה לפרש כן, דלמא הפירוש כד' החולקים בזה כמבואר בחו"מ סי' ע"ה וכ"פ נמי הטור להדיא, אך לדרכנו נראה דרש"י ז"ל לשיטתי' אזיל שפי' חזקה דאאמ"ע משום שעשה לו טובה והיינו כפי מה שפירשתי כוונתו שאין לו פנים לכפור בפניו שלא עשה לו שום טובה מאחר שהי' לו טובה, ובכה"נ מצי למיכפרי' בשארא, והשתא מוכרח לפרש הילך בכה"ג שאומר לא הוצאתים והן שלך כו' דאם ל"כ תיקשי לר"ש מ"ט פטר לי' מסברא דהוי אשארא ככוה"כ הא טעמא דמובמ"ק חייב משום דל"ש חזקה כו' כיון שמודה במקצת, א"כ אסי' אומר הילך נמי סו"ס מודה לו במקצת ויהא חייב דליש חזקה כו' וליכא נמי מגו דכוה"כ להכי פירש לא הוצאתים והם שלך כו' דאז מראה בפניו שלא עשה לו שום טובה בהלוואתו כי לא הוציאם כלל והם שלו בכל מקום שהם ושוב אינו יכול להעיז ולכפור בשארא ופטור מטעם חזקה כו' ככופר הכל ממש, דהכא נמי אומר לו שלא עשה לו שום טובה כלל ואע"ג דמודה לי' במקצת מ"מ מאחר שאומר שלא לקחם לידו כלל להוציאם ומונחים הם מני אז שלקחם ממנו הו"ל ככוה"כ ממש ואפשר דר"ש גופי' נמי הכי קאמר הני זוזי דקא מודי כמאן דנקט מלוה דמי פי' דכיון שטוען הלוה לא הוצאתים הו"ל כאלו הם ביד מלוה מאז שקבלם ממנו וא"כ הוי טענתו שלא עשה לו שום טובה בהלוואתו הילכך הו"ל אשארא ככוה"כ ממש ותו אית לי' מגו דאי בעי הוה כפר לי' בכולו דל"ש חזקה אאמ"ע כו' דהא השתא נמי מעיז כן ונמצא דרש"י ז"ל מוכרח לפרש כן לשיטתו דלעיל דלא תיקשי אר"ש דפטר בהילך טפי משאר מובמ"ק:
ובהא דכוה"כ פטור אתרי הראשונים למצוא מקור דרש"י כ' מטעם חזקה אאמ"ע כדמשמע מל' רבה דקאמר חזקה וכו' ותוס' מיאנו בזה וסברי דגזה"כ הוא מקרא דאשר יאמר כי הוא זה דדוקא מובמ"ק ולא כוה"כ, ולכאורה יש להבין מאיזהו סברא הוה ס"ד לחייב הנתבע שבועה בכוה"כ דבעינין למיתי מטעם חזקה או גזה"כ הא אדרבה הסברא החיצונה נותנת לפוטרו דאל"כ לא שבקת חיי לכל ברי' שכאו"א ילך ויתקף בחבירו ויאמר מנה לי בידך וכשלא יחפוץ לישבע שבועת אמת יצטרך לשלם וכללא כיילי הממע"ה כדאמר בש"ס (ב"ק דמ"ו) סברא הוא דכאיב לי' כו', ומה זה שהקשו תוס' וא"ת כוה"כ מנ"ל דפטור מאי קושיא אדרבה מנ"ל לחייבי', ונ"ל לפי מאי דאיתא בש"ס דשבועות (ד"מ ע"ב) אר"נ ומשביעין אותי שבועת היסת מ"ט חזקה אא"ת אא"כ יש לו עליו ופריך אדרבה חזקה אאמע"פ כו' ומשני אשתמוטי כו' וא"כ י"ל דה"ט דאצטריך לטעמא דחזקה דאאמ"ע או לגזה"כ דהוה ס"ד דחייבא רחמנא לכוה"כ משום חזקה דאא"ת כו' שהוא חזקה אלימתא דאינו מעיז פנים לתבוע למי שאין לו עליו כלים וקאתי טעמא דחזקה דאאמ"ע או דגזה"כ למיפטרי' ור"נ חידש שבועת היסת מדרבנן משום דס"ל דשייך אשתמוטי אפי' בכוה"כ ותו ליתא לחזקה דאאמ"ע ונשאר החזקה דאא"ת:
ולפי דרך זה תירצתי לנכון בעזה"י קושית העולם שבשם הגאון ר' משולם איגרא ז"ל מפ"ב המפורסמת, בספרים שהקשה בד' התו' דב"מ (ד"ג ע"א) בד"ה מ"מ כו' שכתבו וא"ל דילפינין מדאיצטריך למיכתב שע"א מחייב שבועה וכו' דהא איצטריך להיכא שהוא אינו תובע כלום וא"י והעד מעידו וכו' ע"ש וקשה אכתי לא משכחת שבועה דע"א אי נימא דכוה"כ חייב דהא אי פקח הוא האי לוה מצי לשלומי לי' ולא ישבע ובתר הכי הדר תבע לי' להאי מלוה דבכה"ג תו לא מצי האי עד לסייע להאי מלוה ולמיפטרי' דקיי"ל דע"א אינו קם למעון וע"כ מחויב האי מלוה למישבע שבועת כוה"כ ואינו יכול לשבע דה טוענו בספק והו"ל מחויב שבועה ואי"ל ומשלם, ועד המסייע אינו פוטר בכה"ג לד' הרא"ש בריש מציעא כידוע, ולא משכחת לעולם שבועה דע"א אפי' בטוענו בספק, על פיו, ולפי דרכינו מיושב שפיר ואין התחלת קושיא כלל דהמשך ד' התוס' כך הם דמתחלה הקשו וא"ת כה"כ מנ"ל דפטור, ואע"ג דהסברא נותנת לפטרו דאל"כ לא שבקת חיי כו' כנ"ל מ"מ הא איכא חזקה דאא"ת אא"כ יל"ע כדקאמר ר"נ באמת השתא מדרבנן לחייבו היסת וה"נ מדאורי' אית לן למימר הך חזקה ומ"ט כפרי' רחמנא ואהא קאמרו ואין לומר משום חזקה דאאמ"ע כו' דהא אפי' במקום שיכול להעיז נמי פטור וה"ה דהוה מצי למימר מטעם אחר דהכא בכוה"כ נמי שייכא אשתמוטי כדקאמר ר"נ לענין היסת אלא דעדיפא מינה משנו דחזינין אפי' היכא דלא שייך חזקה דהיינו בבנו שיכול להעיז נמי פטור, ואפי' לא הוה טעמא דאשתמוטי נמי, חזינין להדיא איפכא ובתר הכי קאמרו ואין לומר דילפינין מדאיצטריך למימר שע"א מחייבו שבועה דהא איצטריך להיכא דטוענו בס' ע"פ עד דאז תו לא מוכח מהא דכוה"כ פטור דאפשר דלעולם כוה"כ דעלמא חייב שבועה והא דאיצטריך קרא לחייב שבועה ע"פ ע"א היינו דוקא היכא דליכא לתובע טענת בריא דאז תו ליתא לחזקה דא"א תובע אא"כ יל"ע, ואיצטריך להעדאת העד לחייבו שבועה, אבל לעולם בכוה"כ דעלמא דטוען התובע טענת ברי ושייכא חזקה דאא"ת כו' חייב הנתבע שבועה אפי' בלי העדאת העד, והשתא לפי פירוש זה אין התחלה לקושית העולם שבשם הגאון הנ דמאי קושיא שיחזור ויתבענו ויהי' מחויב שבועה ואיל"מ והעד אינו יכול לפטרו בכה"ג דזה אינו דעיקר טעמא דס"ד דכוה"כ חייב הוא משום חזקה דאא"ת כו' וזה לא שייכא דוקא אלא היכא דתובעו פתאום דאיכא חזקה דאא"ת כו' משא"כ במאי דקמן שכנגדו תבע אותו תחלה ושילם לו והיא חוזר ותובעו מה ששילם הלא כו"ע ידעי שמתוך שזה נפרע ממנו מקודם ע"י העד חזר זה והמציא א"ע לתובעו האידנא וליכא חזקה כו' ובכה"ג פטור לכו"ע ולא הוי מחויב שבועה כלל:
עוד אמרתי אז ליישב קושי' העולם הנ"ל בפשיטות בב' אופנים הא' ע"פ מאי דקיי"ל בכל דוכתי דהיכא דלא הו"ל למידע לא אמרי' מתוך כו' ה"נ לא הו"ל למידע כמ"ש התוס' שהעד הגיד לו שגנב לו או שהי' חייב לאביו דלגבי מילי דאבוה קטן הוא, הב' דאפשר דמיירי באית לי' קרקע לתובע דהו"ל כפי' שיעבוד קרקעות ואין נשבעין וכתי' ב' שבתוס' ב"ת (ד"ה ע"ב) דשבועת מובמ"ק מיירי בלית לי' קרקע, וכעת מצאתי ב' תירוצים אלו האחרונים בס' סיב גיטין להגאון מהר"צ העללער ז"ל מעסטרייך שתירץ כן ובשאר ס"ק, והגם שאין בדברים שעד כה סלסול הלכה כ"כ כפי מה שראוי לענינים אלו שהם מקצוע גדול בדיני מכונות שנתנו להתחכם בהם כמאמר ר' יוסי (סוף ב"ב) בכ"ז לא נמנעתי מלכותבם לפי שהם. כללים נכונים להבין על ידם הרבה ספקות בפירוש הש"ס והמפרשים ולבררם וליישבם בטוב ואנכי קצרתי לפי שאין העת האסף פה: