גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
עה
עי"ל עד"ז אפי' נימא דהסוטה נחשבת בעלים גמורים בהמנחה ואין הבעל נחשב אפי' שותף כדמשמע קצת ברש"י סוטה (דף י"ט ע"א) ד"ה וכהן מניח מ"מ י"ל דכיון דבעלים גמורים נמי הרי כבר כתבתי כ"פ דק' להבין מדוע יהי' פיגול לבעלים הלא באמת אינן בעלים כלל דהקרבן הוא של גבוה ואך דצ"ל דלפי שיש לבעלים בקרבן זכות כפרה וריצוי זהו ענין בעלים שלהם וכמ"ש כבר כ"פ:
וא"כ זה הרי הוא ג"כ רק ענין שותפות דגוף הקרבן הוא של גבוה ויש לבעלים בו ג"כ זכות מה של הכפרה וריצוי וע"כ לר' אליעזר דס"ל דמחשב להקטיר מקצת קומץ או לאכול מקצת שירים למחר לא הוי פיגול ממילא אין ראוי שיהי' לבעלים פיגול כלל דבעלים אפי' מחשבין על כל הקומץ כו' מ"מ הוי רק כאילו חישבו על מקצת הקומץ כיון דאינו שלהם לגמרי ורק יש גם להם זכות בו וא"כ מה לי אם המחשבה הוא על חלק כמותי או על חלק איכותי דא"א למחשבתם לחול רק על חלק האיכות היינו על הענין והזכות אשר להם בקומץ אבל לא על כל האיכות של הקומץ וע"כ כי היכא דמחשב על מקצת כמות של הקומץ לא הוי פיגול ה"נ במחשב על מקצת איכות הקומץ ה"נ לא הוי פיגול [וכן בשירים וכמובן] ומחשבת הבעלים הא הוי תמיד רק על מקצת איכות היינו על הענין והזכות אשר להם בקרבן ולא על כל איכות הקרבן דהקרבן גופי' הוא של גבוה ולא שלהם כלל ועל מה שאינו שלהם א"א להם לחשב ואף אם מחשבין אין ממש במחשבה ואין לה חלות כלל וא"כ הא הוי תמיד מחשבת הבעלים רק על מקצת קומץ או על מקצת שירים וראוי שלא יועיל כלל וע"כ נראה דהא דאמר ראב"י דבעלים מפגלין שייך רק בזבחים דבזבחים הא גם ר' אליעזר מודה דהמחשב לזרוק מקצת דם למחר הוי פיגול דמודה ר"א בדמים כמבואר בזבחים (דף מ"ב ע"א) ועוד בכמה דוכתי:
וע"כ שפיר אם הבעלים מחשבין לזרוק דמו למחר שפיר הוי פיגול דאף דהמחשבה חיילא רק על הענין אשר להם בדם וה"ל כמחשבה רק על מקצת דם מ"מ הא גם מחשבה על מקצת דם מפגלת משא"כ במנחות דמבואר ברש"י הנ"ל דאין פיגול לר' אליעזר רק במחשבה אכולי' קומץ או כל השירים וכנ"ל לכן שפיר אין עוד מחשבה לבעלים כלל דמחשבת בעלים הוי תמיד רק על מקצת קומץ או מקצת שירים וכנ"ל ודו"ק היטב כי הוא נכון מאוד בעזה"י: