אור ברסלב

גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל

עג

עב

עי"ל דבמנחת סוטה הרי באמת הבעל הוא שמקדיש את המנחה ואין לנו שום ראי' לומר דיש לה חלק במנחה רק ממאי דקרי' קרא מנחתה וכדכתי' והביא את מנחתה עלי' ומזה דנין דרחמנא אקני לה חלק במנחה וכמ"ש כבר כ"פ וא"כ לראב"י דס"ל דבעלים מפגלין ותיקשי הרי היתה הסוטה יכולה לפגל המנחה בשעת העבודות הא י"ל בפשיטות דהא דרחמנא אקני לה חלק במנחה הוא רק עד העבודות אבל מהתחלת העבודות היינו משעת קמיצה והקמיצה בכללה פקע זכותה בהמנחה ונשארת המנחה של בעל לבד דרק בבעלים ממש שפיר הם בעלים של הקרבן עד הסוף אבל כאן שהסוטה איננה בעלים ממש כלל דהמנחה היא של בעל לגמרי והוא מקדישה ורק דרחמנא אקני לה חלק מדקרי' קרא מנחתה א"כ כיון דקיי"ל בעלמא דבעלים מפגלין ותיקשי דא"כ היאך קריבה המנחה הרי יכולה לבטל כל הפעולה ע"י פיגול שתפגל:

וע"כ מזה עצמו יש לנו לדון דרחמנא אקני לה חלק רק עד העבודות אבל משעת העבודות שמועיל בם פיגול פקע זכותה באמת כדי שלא תוכל לפגל והא דכתי' והביא את מנחתה הרי ההבאה של הבעלים הוא רק או בההקדש עצמו שההקדש עצמו קרוי הבאה מה שמקדישו לגבוה או שהוא בהבאתו הקרבן לעזרה ונתינתו ליד כהן דאילו הבאת ההקרבה מה שמביאין הקרבן אל הגבוה ית' ע"י ההקרבה זה הרי ל נעשה ע"י הבעלים רק ע"י כהן והבאה דכתי' בבעלים ע"כ הכוונה רק או על ההקדש או על ההבאה לעזרה ונתינתו ליד, כהן וע' תוס' חולין (דף כ"ב ע"ב) ד"ה והביא דמכיון שהביאו בעלים הקרבן ליד כהן יצאו ידי נדרן ע"ש ולנו בזה במ"א אריכות רב ואכ"מ]:

וא"כ עכ"פ קרא דוהביא את מנחתה בין אי קאי על הקדש המנחה בין אי קאי על הבאתה לעזרה ונתינתה ליד כהן הרי שפיר עכ"פ קרי' קרא מנחתה דהא בין בשעת הקדש ובין בשעת הבאה לעזרה ונתינה ליד כהן יש לסוטה חלק בה דהא יש לה חלק בה משעת ההקדש ועד שעת העבודות וכנ"ל וא"כ הרי שפיר נאמר והביא את מנחתה אבל מניין לנו מזה שיהי' לה חלק גם בשעת העבודות לשתוכל לפגל ועוד דכבר כתבתי כ"פ דבאמת במנחת סוטה הענין מכריח לומר דאינה יכולה לפגל דאל"כ לא שייך כל ענין ההשקאה כלל אחרי שיכולה לבטל כל הפעולה ע"י שתפגל וע"כ גזה"כ הוא שם איפוא ודבר הלמד מעניינו דאין יכולה לפגל והקושי' הוא רק דנילף משם אלעלמא דאין בעלים מפגלין וזה וודאי הא לאו קושיא היא דבתורת לימוד וודאי דאין ללמוד משם דאין בעלים מפגלין כיון דהסוטה איננה בעלים באמת כלל רק דמדקרי' קרא מנחתה ידעי' דרחמנא אקני לה חלק במנחה וא"כ הרי יוכל להיות דרחמנא אקני לה חלק רק עד העבודות דג"כ כתי' שפיר והביא את מנחתה וכנ"ל אבל משעת העבודות הרי יוכל להיות דפקע זכותה באמת ואיננה בעלים כלל בשעת העבודות לשתוכל לפגל בם וא"כ הרי עכ"פ אין ללמוד משם דאין בעלים מפגלין וכמובן וז"פ:

והנה גוף הדבר לומר דרחמנא אקני לה חלק במנחה רק עד העבודות ומאז פקע זכותה יש לו טעם ג"כ לומר כן די"ל דהא דאקני רחמנא חלק לסוטה במנחה הוא מפני התנופה דכיון דמנחת סוטה טעונה תנופה בסוטה א"כ וודאי דהוא דבר נצרך בפעולת המנחה שתהי' הסוטה מניפה את המנחה וכיון דתנופה בעי בעלים ע' סוטה (דף י"ט ע"א) וע"כ הוכרחה תורה איפוא להקנות להסוטה חלק במנחתה עבור התנופה דאחרי שידעה התורה היות ענין הדבר מבקש ומחייב תנופת הסוטה וענין התנופה ג"כ ידעה תורה דמבקש ומחייב היותו בבעלים דווקא נמצא שענין המנחה מחייב שיהי' לסוטה חלק בה עבור התנופה שהיא צריכה להניפה ודו"ק היטב מאוד וע"כ הוצרכה המנחה להיות גם של הסוטה רק עד התנופה ועד בכלל אבל אחר התנופה שפיר י"ל דפקע זכותה וא"כ כיון דהתנופה היתה עוד לפני הקמיצה א"כ שפיר בשעת הקמיצה ועבודות שאחרי' לא הי' לה חלק במנחה עוד ולא היתה יכולה לפגל עוד כלל:

ואין להקשות ע"ז מן הירושלמי המובא בתוס' סוטה (דף כ"ג ע"א) ד"ה כל דאמר במנחת סוטה הנשואה לכהן ליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפותה של אשה ליאכל אינה יכולה מפני שותפותו של איש אלא הקומץ קרב לעצמו והשירים קריבין לעצמן כו' וא"כ לדברינו דבעבודות כבר פקע זכותה א"כ הרי שפיר יכולה ליקרב כליל דבשעת ההקרבה הרי כבר היא של הבעל הכהן לבד ושפיר יש לה ליקרב כליל דז"א די"ל דהירושלמי הוא אליבא דידן דקיי"ל דאין בעלים מפגלין וע"כ מיסתבר טפי לומר דכיון דכתי' והביא את מנחתה ויש לה חלק בשעת ההבאה לא פקע זכותה עוד כלל כיון דאין לנו ראי' לומר דפקע זכותה משא"כ לראב"י דבעלים מפגלין ותיקשי דהיתה יכולה לפגל בשעת העבודות ואין כאן בירור כלל וע"כ שפיר מזה עצמו יש לנו ראי' לומר דרחמנא אקני לה חלק רק עד העבודות אבל מעבודות ואילך פקע זכותה וכנ"ל או שדנין ומכריחין מכח זה דרחמנא אקני לה חלק רק עבור התנופה ואחר התנופה פקע זכותה וכנ"ל:

ועוד נראה דהירושלמי אתי שפיר אליבא דכ"ע וגם לראב"י ואף דלראב"י מיהת בשעת ההקרבה כבר אינה שלה כלל רק של הבעל לבד אפ"ה שפיר אמר בירושלמי דאינה יכולה ליקרב כליל וזה לפי מה שכתבנו דבשעת התנופה עכ"פ הוצרכה המנחה להיות של הסוטה כיון דהיא מניפה אותה ותנופה היא בבעלים ורק מאחר התנופה ואילך הוא, דאפשר להפקע זכותה:

ולפי"ז נראה לפי המבואר בתוס' זבחים (דף כ' ע"ב) ד"ה יציאה דאין קידוש כלי מקדש במנחה להפסל ביוצא ורק קמיצה הוא דמקדשה לענין זה דמשום קידוש כלי לא מיפסיל ביוצא במידי שלא נעשה בו עבודה עדיין עש"ה וכתבו שם ע"ז וז"ל וא"ת וכיון דבקדושת כלי לא מיפסלא ביוצא מנחת כהנים וחביתי כ"ג דלית בהו קמיצה אימתי מיפסלי ביוצא ושמא באותן מועיל קידוש כלי עכ"ל ומבואר בזה דמנחת כהן דכולה כליל אזי קידוש המנחה בכלי לו כח פעולת הקמיצה שבמנחת הדיוט:

וע"כ נראה לומר והכי מסתבר דמנחת כהן דכולה כליל ואן בה קמיצה אין הענין שאין המנחה צריכה אל הפעולה שפועלת הקמיצה במנחת הדיוט רק היא צריכה שפיר אלא דנפעלת שם כל הפעולה ע"י קידוש המנחה בכלי דקידוש המנחה בכלי פועל בה אותה הפעולה עצמה שפועלת הקמיצה במנחת הדיוט דאחרי דאנו רואין דקידוש המנחה בכלי במנחת כהן לו כח פעולת הקמיצה וכמבואר מתוס' הנ"ל א"כ מניין לנו לומר שיש שינוי בזה במנחת כהן ממנחת הדיוט דמנחת כהן אין צריכה אל פעולת הקמיצה ומדוע לא נאמר דגם מנחת כהן צריכה אל הפעולה שפיר כמנחת הדיוט אלא דהפעולה נפעלת ע"י הקידוש כלי וכמובן וא"כ הנה יומצא לפי"ז דכאשר לא יוכל הקידוש כלי במנחת כהן לפעול פעולת הקמיצה שבמנחת הדיוט יהי' זה חסרון שפיר בהמנחה ותיפסל המנחה שפיר כי היכא דמנחת הדיוט נפסלת ע"י חסרון קמיצה וע"כ ממילא במנחת סוטה כיון דבשעת קידוש המנחה בכלי הרי עדיין הי' לסוטה חלק בה דיש לה חלק בה עד אחר התנופה דהתנופה הוא אחרי הקידוש בכלי ומתנופה ואילך הוא דפקע זכותה וכנ"ל:

וא"כ כיון שבשעת קידוש המנחה בכלי עדיין הי' לסוטה חלק בה וחלק שלה הרי א"א שיקדשהו הכלי קדושת קמיצה ויפעול בו הכלי ענין ופעולת הקמיצה דבמנחת הדיוט הא לא נתנה תורה כח לקידוש כלי לפעול פעולת וענין הקמיצה רק צריך קמיצה בפועל וא"כ חלק שלה איפוא בהמנחה הרי לא נפעל בו פעולת וענין הקמיצה וא"כ שוב גם אח"כ אף דפקע זכותה מ"מ הרי א"א שתיקרב המנחה כליל שהרי חסר אל חלק המנחה פעולת וענין הקמיצה שהרי אין ענין הקרבת מנחת כהן כליל שא"צ ענין הקמיצה וקרב בלי זה רק עניינו דפעולת וקדושת הקמיצה נפעל בה ע"י הקידוש בכלי וא"כ כאן שלא פעל הקידוש כלי זה בחלק של הסוטה שבשעת הקידוש הי' לסוטה חלק בה ובחלק שבה הרי אין נפעל זה דחלק שלה הרי הוא מנחת הדיוט אין הקידוש בכלי פועל בו פעולת הקמיצה וא"כ הרי שפיר חסר לחלק זה ענין וקדושת הקמיצה וא"א לו להיות קרב איפוא בלי קמיצה שיקבל קדושה וענין הנפעל ע"י קמיצה וע"כ שפיר א"א למנחה להקרב כליל וצריכה שפיר קמיצה ואף שבשעת ההקרבה כבר אין לסוטה חלק בה עוד ודו"ק היטב מאוד כי הדברים עמוקים בס"ד:

[ואין לומר דאחרי התנופה הא ג"כ המנחה בכלי עדיין וא"כ יקדשנו הכלי אז קדושת קמיצה דהא בורכא דמנ"ל הא דיש לכלי כח לזה לפעול ענין ופעולת הקמיצה לבד במנחה שיש לה כבר הקדושת כלי והרי לא מצינו במנחת כהן דכולה כליל ויש לה קידוש בכלי רק דהקידוש בכלי פועל ענין הקמיצה והוא מעין הך דזבחים (דף מ"ה ע"ב) ועוד בכ"ד יש לו מתירין משקרבו מתיריו אין לו מתירין משיקדש בכלי משא"כ כאן דהקידוש בכלי לא הי' אפשר לו לפעול זה בכל המנחה כיון דהי' אז חלק לסוטה ובחלק הסוטה אין לו כח לפעול זה וא"כ אחרי שכבר הי' למנחה קדושת כלי ולא פעל הקידוש כלי זה בחלק הסוטה א"כ מנין לנו לבדות מלבנו שיש כח לכלי לפעול פעולה זאת לבד במנחה המונחת בה אשר כבר יש לה הקידוש כלי וז"פ]:

תוכן העניינים

גבורות שמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה