גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
סט
עי"ל לפמ"ש התב"ש סי' (ד' סק"ה) דגם לענין מחשבה בקדשים אמרי' הכ"ד כד"ד ויכול הכהן לחשב גם אחרי העבודה תכ"ד של העבודה ומהני מחשבתו עש"ה ולענ"ד הסברא נותנת דוה יתכן רק בשחיטה וקבלה והולכה אבל בזריקה לא מיסתבר כלל לומר שאם יחשב הכהן אחרי הזריקה שכבר נתקבל הקרבן בהכשר יתבטל הכשרו של קרבן ע"י מחשבתו עי"ז וה"ז דוגמת שאלה דכתבו התוס' כריתות (דף י"ג ע"ב) דאע"ג דיש שאלה בהקדש מ"מ אחר שחיטה וזריקה כהלכתן לא מהני תו שאלה לבטל הכשרו של קרבן ע"ש וה"נ לענין מחשבה תכ"ד דכוותה ודו"ק:
[וטעם התוס' כריתות הנ"ל נראה דסבירא להו דענין הכשר קרבן איננו דבר של חלות כי היכא דנימא דע"י השאלה אגמ"ל דלא הי' לו חלות ורק כיון דכל ענין קרבן הוא רק ריצוי שמתרצה למקום ית' ע"כ אחרי שכבר הי' מרוצה למקום הא לא שייך בזה לומר דאגמ"ל דלא הי' מרוצה דהא סוף סוף הי' מרוצה ורצה בו המקום ית' והרי זה כל פעולת הקרבן וא"כ הרי כבר עשה פעולתו זה וא"א לו להתבטל וא"כ ממילא הרי הוא כשר ואין השאלה מבטלת כשרותו למפרט כיון דכל כשרותו רק ענין ההרצאה שירצה בו המקום ית' וזה א"א לומר שלא הי' שהרי סוף סוף הי' כן ורצה בו המקום ית' וכשם שא"א לשאלה לבטל מעשה הנעשית למפרע לומר שלא נעשית ואפשר לה לבטל רק אר החלות והמהני של המעשה לומר דלא הי למעשה חלות ולא הועילה המעשה דבר וא"כ בקרבן דא"צ להועיל יותר רק מציאות הזה היינו ההרצאה שירצה בו המקום ית' וזה הרי הי' שהרי רצה בו המקום ית' מכי נזרק הקרבן בהכשר וא"א לומר ע"י השאלה דאח"כ שלא הי' זה וא"כ ממילא א"א לשאלה לבטל הכשר קרבן למפרע וכמובן ודו"ק היטב מאוד:
וזה הטעם ממש שייך גם לענין מחשבה תכ"ד דכיון דנזרק כהלכתו וכבר נתרצה לפני המקום ית' א"א לך לומר ע"י המחשבה שאחרי' שלא רצה בו המקום ית' שהרי סוף סוף רצה בו והרי זה כל הכשר הקרבן וא"כ ממילא הרי הקרבן כשר ואין מחשבתו מועלת כלום וכמובן ודע דאין לדון בכאן ממ"ש תוס' נזיר (דף ט' ע"א) דבמידי דלא מהני שאלה לא מהני גם חזרה תכ"ד ולומר דה"נ אחרי זריקה כהלכה כיון דלא מהני שאלה לא מהני מחשבה תכ"ד דז"א דהרי השאלה כאן הוא על ההקדש הקדום ואילו המחשבה הרי הוא על הזריקה ואין לדונן זה מזה ורק אותו הדבר עצמו דאין שאלה מועלת בו הוא דלית לי' ג"כ תכ"ד וכמובן ורק בלא זה נראה מסברא כנ"ל דלא מהני מחשבה אחרי זריקה בהכשר לבטל כשרותו של קרבן כי היכא דלא מהני שאלה אחרי זריקה בהכשר דאחרי שנתקבל הקרבן בהכשר והורצה א"א זה להתבטל עוד ע"י דבר שאח"כ וכנ"ל]:
ומעתה אומר דהי' אפשר לכהן המקטיר את הקומץ דמנחת סוטה לחשב מחשבת שלא לשמה תכ"ד של ההקטרה דמעתה ממ"נ אם לא פיגלה הסוטה וא"כ הרי כבר נקטר הקומץ כהלכה א"כ הרי אין במחשבתו כלום ואין בה משום לא יחשב דאינה מחשבה של כלום ומחשבת הבאי הוא ואם פיגלה הסוטה את המנחה א"כ תו הרי לא נקטר כהלכתו ושוב מהני שפיר גם מחשבת הכהן כ"ד ועכ"ז אין בה משום עבירת לא יחשב ג"כ כיון דכל עיקר איסורא דלא יחשב הוא מפאת שפוסל את הקרבן וה"ל כמטיל מום בקרבן וכמבואר ברמב"ם ה' פסוהמ"ק והבאתיו כבר כ"פ וא"כ אחרי שפיגלה הסוטה את המנחה ולולי מחשבת הכהן ג"כ המנחה פסולה בלא"ה מפאת מחשבת הסוטה ואדרבה יש בה פסול גדול יותר פסיל פיגול א"כ הא ה"ל הכהן במחשבתו רק כמטיל מום בבע"מ דשרי לרבנן דר"מ בבכורות (דף ל"ג ע"ב) וע"כ ראב"י נמי ס"ל כן וא"כ הא אין עובר במחשבתו כלום ואילו חלות הא יש שפיר למחשבתו דכיון דפיגלה הסוטה ולא נקטר כהלכה שוב הרי תכד"ד ומהני שפיר מחשבת הכהן שלא לשמה וא"כ כיון דמהני מחשבת הכהן שוב הרי היא מוציאה מידי מחשבת חוץ לזמנו דסוטה ואף דקדמה מחשבת חוץ לזמנו דסוטה וכרבנן דר' יהודה דזבחים (דף כ"ט ע"ב) דאף בקדמה מחשבת זמן למחשבת מקום הוי עירוב מחשבות והוי פסול ולא פיגול וכיון דלא חייל פיגול דסוטה שוב הר נקטר כהלכה ושוב מחשבת הכהן לא חיילא וכה הסברות מתהפכות תמיד דאם חל מחשבת סוטה הא אינו נקטר כהלכה וחייל נמי מחשבת כהן שלא לשמה וכיון דחיילא מחשבת כהן שוב לא חיילא מחשבת סוטה דהוי עירוב מחשבות וכיון דמחשבת סוטה לא חיילא לא חיילא גם מחשבת כהן כיון דנקטר כהלכה וכמובן:
וע"כ שפיר גם ב' המחשבות אינם חלים ואין חלות לשום אחת מהן דכל מחשבה ומחשבה בפ"ע בין מחשבת הסוטה ובין מחשבת הכהן שפיר כל חדא מינייהו לא חיילא מפאת היות הסברות מתהפכות ונשאר הדבר בהעדר החלות דכיון דהדברים מתהפכים א"א שיהי' חלות ונשאר בהעדר ובשלילה כמו אילו לא היתה המחשבה וכשדנין לענין מחשבת הסוטה אמרי' דאין לה חלות דכיון דאם תחול הרי תחול ג"כ מחשבת הכהן המבטלתה ולכן לא חיילא וכשדנין לענין מחשבת הכהן אמרי' ג"כ כן דלא חיילא כיון דנקטר כהלכה ולא מהני מחשבה תכ"ד מה אמרת הרי אם לא תחול שוב תחול מחשבת הסוטה ושוב לא נקטר כהלכה ושוב יש לה לחול ז"א דמה חזית דאמרית הכי אמור להיפוך דכיון דאם תחול שוב הרי לא תחול מחשבת הסוטה ושוב הרי נקטר כהלכה ולכן שוב אין לה לחול [ועוד מחשבת הכהן בפשיטות לא חיילא תו דאחרי שאנו אומרים לענין מחשבת הסוטה דכיון דהסברות מתהפכות נשאר בהעדר החלות תו עכ"פ כיון דהחלטנו דלא חיילא מחשבת הסוטה א"כ הרי נקטר כהלכה ולא מהני תו בפשיטות מחשבת הכהן וכמובן]:
ואין לומר דהרי התוס' כתבו בב"מ (דף ל' ע"א) בהך דעלה עלי' זכר פסולה דאע"ג דלא ניחא לי' שתיפסל הפרה מ"מ כיון דאם לא יופסל יהי' ניחא לי' מש"ה מיפסל והרי דכל כה"ג שהסברות מתהפכות נשאר בפסול דז"א דבפרה פ"ב משנה ד' יש פלוגתא באמת בזה דרבנן ס"ל דעלה עלי' זכר פסולה ור' יהודה ס"ל דעלה עלי' זכר כשירה ורק אם העלהו בידים פסולה עש"ה וכבר הארכתי בזה במ"א דזהו טעמא דר' יהודה באמת דס"ל דכיון דבעלה מעצמו אין הפסול רק מפאת הניחותא דידי' ע"כ כיון דאם תופסל הרי לא יהי' ניחותא לכן נשאר בהעדר החלות ולא חייל הפסול ורבנן ס"ל דכל כה"ג שהסברות מתהפכות אזלינן להחמיר ואין נשאר בהעדר החלות והארכתי בזה במ"א מאוד וא"כ הא שפיר י"ל דראב"י דזבחים הנ"ל ס"ל ג"כ כר' יהודה דפרה הנ"ל ואף דבהך דמחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום דזבחים לא ס"ל כוותי' דהם דברים שונים ואינם תלוים זב"ז ושפיר מצי סבר בהא כרבנן ובהא כר' יהודה וכמובן וא"כ שפיר גם כאן לא חיילא לא מחשבת הסוטה ולא מחשבת הכהן והמנחה כשירה ושפיר תיבדק הסוטה ולק"מ:
[ועיין לעיל אות (ל"ב) מש"ש דכיון דאם תוכל הסוטה לפגל את המנחה והי' צורך מצוה בהיתר הלינה דאל"כ א"א לה ליקרב מחשש דשמא תפגל וכיון דתהי' הלינה מותרת שוב אין יכולה לפגל וכיון דאין יכולה לפגל שוב אין צורך מצוה בהיתר הלינה וע"כ נשאר כך שהלינה אסורה ופוסלת ואין יכולה לפגל כיון דאם תוכל לפגל שוב אדרבה הא לא תפסול הלינה ותו הא אין יכולה לפגל עש"ה ולכאורה גם בזה יש לדון דכיון דהסברות מתהפכות וכמובן אדרבה יש לנו לומר דפיגולה פיגול ואולם לדברינו כאן מוסבר שפיר דראב"י ס"ל כר' יהודה דפרה הנ"ל דכל שהסברות מתהפכות אדרבה נשאר בהעדר החלות וע"כ גם שם שפיר לא חייל פיגול דסוטה ע"י מחשבתה כיון דאם יחול הרי תהי' הלינה מותרת ושוב לא חייל וכנ"ל:
וע"ע לעיל אות ס"א דכתבתי ג"כ דסוגי' דנדרים (דף ל"ו ע"א) לפי פי' הרשב"א שם סוברת כן בסברות המתהפכת דכה"ג דנשאר בהעדר החלות ולא חייל פיגול עש"ה ויש לדון עוד בגוף ד"ז בסברות המתהפכות מה דינו ממקומות רבות מאוד ואכ"מ]:
והנה מ"ש למעלה באות (מ"ב) דהי' אפשר לכהן לחשב מחשבת שלא לשמה על תנאי שאם תפגל הסוטה ויחול מחשבת פיגולה אז יחול גם מחשבת שלח לשמה שלו ודחינו זה שם מסברא דאין מועילין בזה דבר דמחשבה אחת מיהא יש לה לחול או מחשבת השלא לשמה או מחשבת הפיגול וא"כ סוף סוף הרי תיפסל המנחה ולא הועלנו דבר ואולם לדברינו כאן שפיר גם שניהם אינם חלים דמחשבת פיגול דסוטה שפיר אין חל כיון דאם יחול שוב הרי יחול מחשבת שלא לשמה דכהן ושוב לא חייל מחשבת פיגול שלה ומחשבת שלא לשמה דכהן נמי לא חייל כיון דתלה אותו בחלות פיגול דידה וכיון דפיגול שלה לא חל ממילא גם השלא לשמה אינו חל ואולם יש לדון בזה מטעם אחר ולומר דמחשבת השלא לשמה דכהן לא מהני מידי מה שתלה אותה בחלות פיגול של הסוטה דהוי כמו תנאי ומעשה בדבר אחד או כמו תנאי שא"א להתקיים דכיון דא"א להיות חלות פיגול ושלא לשמה יחד א"כ תנאו שהוא מתנה על מחשבת השלא לשמה שיחול רק באם יחול פיגול הסוטה לא חייל תנאי זה ונשארה מחשבת השלא לשמה שלו בלי תנאי ושפיר חיילא ומיפסלא המנחה ואם לא נדון בזה תורת תנאי י"ל דאין מחשבת שלא לשמה חיילא כלל וכלל ואף לא לבטל מחשבת פיגול דסוטה דכיון דתלה מחשבתו בחלות פיגול ואין מציאות למחשבתו עם חלות פיגול ה"ל מחשבתו מחשבת הבאי ולאו מחשבה היא כלל וכאילו לא חישב ושפיר יש למחשבת פיגול דסוטה לחול באין מפריע:
ואך לדרכנו כאן בזה נכון שפיר דאין הכהן תולה כלל מחשבתו בפיגול הסוטה רק כי אורחי' מחשב מחשבת שלא לשמה תכ"ד של הקטרת הקומץ ורק הדברים מאיליהם תלוים זב"ז דאם יחול פיגול הסוטה הרי לא נקטר כהלכה ושוב יש מקום גם למחשבתו ושוב מחשבתו חיילא שפיר ושוב לא חייל פיגול הסוטה ושוב הרי נקטר כהלכה ושוב לא חיילא מחשבתו וע"כ כל כמו זה שהדברים מתהפכים בעצמותם מאיליהם שפיר יש לנו לומר דגם שניהם חלים וככל הנ"ל: