גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
סה
עי"ל עד"ז לפמ"ש כבר כ"פ דבסוטה באמת גוף הענין מוכיח דכוונת התורה שאין יכולה לפגל דאל"כ לא שייך כל ענין ההשקאה כלל אחרי שבידה לבטל כל הפעולה ע"י מחשבת פיגול שלה וא"כ הרי גזה"כ הוא שם דאין יכולה לפגל וכל הקושי' רק דנילף משם אלעלמא דאין בעלים מפגלין וע"כ בתורת לימוד שפיר אין ללמוד משם אלעלמא דבעלמא שפיר י"ל דכהנים שלוחי דידן נינהו וחשובי בעלים מקריב כדמוכח קרא דוהקריב המקריב דמיסתבר לי' לראב"י לפרושי לי' על ההקרבה של העבודה ממש דמחייחסת לבעלים ואיתנהו ממילא מש"ה בכלל קרא דהמקריב אותו לא יחשב ושפיר יכולים לפגל ואי דגלי קרא דבמנחת סוטה אין הסוטה יכולה לפגל אין ראי' מזה אלעלמא דזה הרי אנו רואין דענין שליחות מחייב ענין השתוות והתאמות של השליח עם המשלח דהא מסתפקינן בגיטין בהאומר (דף ס"ה ע"ב) למימר דלא שייך שליחות רק באיש לאיש ואשה לאשה אבל לא באשה לאיש וכן להיפוך ונהי דלא קאי הכי במסקנא שם מ"מ הרי עכ"פ יש לדון מזה דענין השליחות הוא מבקש השתוות מהותי השליח והמשלח:
וא"כ מובן ממילא דכל שיש יותר ריחוק והתנגדות בין מהות השליח למהות המשלח אזי הוא סותר ומבטל יותר ענין השליחות וע"כ נראה דישראל נהי שאינו כהן מ"מ הרי ג"כ אינו היפיכיות והתנגדות למהות כהונה ועניינו רק בשלילה לבד שאינו כהן אבל אין לו ג"כ מהות מנגד לכהונה בחיוב וכמובן משא"כ זנות דהוא מהות היפיכיי ומתנגד למהות כהונה דהא חזינן דכהנת שזינתה אזי הזנות מפקיע ומסלק קדושת הכהונה:
וא"כ הרי יש לנו לדון מזה דהוא היפיכיי ומתנגד לקדושת הכהונה וא"כ ממילא הא הויא לה מהות הסוטה מהות מתנגד והיפיכיי למהות הכהן העובד בעבודתו דהכהן הוא עובד בכח מהות כהונה שלו ואילו מהות שלה אם זינתה הרי היא מתנגד והיפיכיי למהות כהונה שלו שבכחו הוא עובד וע"כ נהי דגילתה תורה דאין הכהן העובד במהות כהונה שליח הסוטה בעבודתו ואין יכולה לפגל מ"מ שפיר אין ללמוד מזה דגם בעלמא אין הכהן העובד שליח הבעלים כיון דבסוטה יש ריחוק טפי בין מהות הכהן העובד למהות הסוטה ממה שיש בעלמא דבסוטה מהות הסוטה הוא מתנגד והיפיכיי למהות הכהן העובד משא"כ בעלמא דהבעלים רק נשללים ממהות הכהן העובד אבל ג"כ אין מהותם היפיכיי לו וע"כ כיון דענין השליחות מבקש השתוות מהותי השליח והמשלח וכל שיש ריחוק יותר הוא סותר ומבטל יותר ממילא ענין השליחות א"כ כיון דבסוטה יש ריחוק יותר וכנ"ל א"כ הא אין לדון בתורת לימוד מסוטה אלעלמא לומר דכי היכי דכשוצה אין הכהן שליח האשה מדאין יכולה לפגל ה"נ בעלמא אין הכהן שליח הבעלים דהא איכא למיפרך דמה לסוטה שכן מהות הסוטה רחוק טפי ממהות הכהן ממה שהוא בעלמא וכנ"ל וא"כ שפיר אית לן למימר דבעלמא כהנים שלוחי דידן נינהו ויכולים בעלים לפגל אף דבסוטה גילה קרא דאין הסוטה יכולה לפגל וכמובן:
עוד יש להסביר מטעם אחר דמהות הסוטה הוא התנגדות למהות הכהונה וזה עפ"י המבואר בסוטה (דף ט"ז ע"א) ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן כו' להביא קרקע שילה נוב וגבעון ובית עולמים איסי בן מנחם אומר אינו צריך ומה בטומאה קלה לא חלק הכתוב בטומאת אשת איש חמורה לא כ"ש וברש"י ומה טומאה קלה ליכנס בטומאת הגוף למקדש שאינה במיתת ב"ד אלא בכרת לא חלק הכתוב בין מקדש למשכן שנאמרו בפרשת פרה אדומה שני פסוקים כי את מקדש ד' טמא את משכן ד' טמא בטומאת אשת איש חמורה לא כ"ש שהושווה מקדש ומשכן לבודקה ולבערה מתוכן עכ"ל:
ומבואר דקדושת המקדש הוא היפיכיי ומתנגד למהות המתועב של הסוטה וקדושת המקדש עצמה היא הפועלת בבדיקתה ובביעורה של הסוטה שהיא עצמה בודקתה ומבערתה אחרי היותה הופיכיית ומתנגדת לה והנה במנחות (דף ט' ע"א) איתא איתמר בללה (למנחה) חוץ לחומת עזרה ר' יוחנן אמר פסולה ר"ל אמר כשירה דכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והדר והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשירה בזר ומדכהונה לא בעיא בפנים נמי לא בעיא כו' ומבואר בזה דקדושת כהונה הוא מתדמה ומתאחד עם קדושת פנים וע"כ מידי דלא בעי כהונה דנין מזה דגם פנים נמי לא בעי וע"כ כיון דקדושת כהונה עניינו אחד עם קדושת המקדש א"כ כמו שמהות הסוטה מתנגד והיפיכיי לקדושת המקדש כמו כן הוא מתנגד והיפיכיי איפוא לקדושת הכהונה וא"כ נכון ג"כ ככל הנ"ל וכמובן: