גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
סד
עי"ל ע"ד הנ"ל דמאי דס"ל לראב"י דבעלים מפגלין מקרא דוהקריב המקריב דס"ל דבעלים נמי קרויין מקריב והילכך איתנהו בכלל קרא דהמקריב אותו לא יחשב היינו משום דס"ל דהכהנים בהקרבה שלוחי דידן נינהו וכמ"ש תוס' בקידושין (דף כ"ג ע"ב) בחד שינויא דאף דר"ה ברי' דר"י אמר דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד כו' רק ר"ה ברי' דר"י ס"ל כן אבל בסוגי' דנדרים (דף ל"ה ע"ב) הוא איבעי' דלא איפשיטא וא"כ שפיר מצי ראב"י סבר דכהנים שלוחי דידן נינהו וע' לעיל אות י"ט ואך דהא ר"ה ברי' דר"י סברא קאמר דמי איכא מידי כו':
וע"כ נראה דסברת ראב"י דכהנים שלוחי דידן נינהו הוא לפמ"ש במ"א בארוכה דמהות כהונה יש בכלל ישראל גם בורים רק דהכהן עיקרו כהן משא"כ הזר עיקרו אינו כהן רק זר אבל מהות וענין כהונה במה יש גם בזר ותדע שהרי מבואר במכילתא בתחלתה דמתחלה היו כל ישראל ראוים לכהונה ומשנבחר אהרן יצאו ישראל ע"ש כ"ה בכמה דוכתי ובילקוט צו רמז תק"ט והוא מן הספרא וז"ל חזה זה חזה התנופה שוק זה השוק. התרומה זו תרומת תודה לקחתי מאת בני ישראל ראויין היו לישראל וכשנתחייבו ניטלו מהן כך אם יזכו יחזרו להן עכ"ל ובזית רענן ראויין היו לישראל פי' שאלמלא חטאו ישראל היו כולן זכאין במתנות כהונה כדאיתא בפרשת יתרו עכ"ל וכוונתו אקרא דואתם תהיו לי ממלכת כהנים הכתוב בפ' יתרו ומבואר איפוא דהי' מתחלה ענין הכהונה בכל ישראל ואח"כ ניטל מהם ע"י החטא:
וע"כ נראה דלא לגמרי ניטל מהם רק נשאר עדיין ענין כהונה במה בכלל ישראל דלא מיסתבר שהי' בכח החטא שהוא רק עניין מקריי לא עצמיי ואין סברא לומר שהי' בכחו לסלק מעלה שהי' לכלל ישראל מכל וכל ונראה וודאי דנשאר עדיין ענין כהונה מה בישראל ולא נסתלק לגמרי וכן יש להבין זה ג"כ ממה שאם יזכו יוחזר להן שלא נסתלק עדיין לגמרי ודו"ק היטב:
וע"ע בילקוט ישעי' רמז, תק"ד עה"כ ואתם כהני ד' תקראו וז"ל חביבין ישראל כשהוא מכנן אינו מכנן אלא בכהונה שנא' ואתם כהני ד' תקראו עכ"ל (והוא מן הספרי] ומבואר בזה להדיא כנ"ל דיש מהות כהונה בכלל ישראל דוודאי מה שהוא ית' מכנה אינו כינוי גרידא חלילה שלא יהי' לו מציאות בפועל וע"כ דכך הוא במציאות בפועל דיש מהות כהונה במה גם בכלל ישראל ומפאת זה הוא ית' מכנן בכהונה וז"פ וע' ר"ן קידושין פ' האומר על המשנה קידשתי את בתי קטנה קידשתי' וגירשתי' כשהיא קטנה והרי היא קטנה נאמן ואילו באומר נשבית ופדיתי' אינו נאמן ובר"ן שם וז"ל ואכתי קשיא נהימני' בשבוי' מגו דאי בעי אמר קדשתי' וגירשתי' דמהימן לפסול לה לכהונה י"ל דמגו לחצי טענה לא אמרי' והכא חצי טענה הוא לפי שעכשיו הוא רוצה לפוסלה בין לענין תרומה בין לענין כהונה וכי אמר גרשתי' לא פסיל לה אלא לכהונה וכ"ת תינח בת כהן בת ישראל מאי איכא למימר שהרי כל כך הוא פוסל אותה כשאומר קדשתי' וגרשתי' כאילו אמר נשבית ואילו תנא פסיק ותני אינו נאמן נראה לי דהיינו טעמא משום דכיון דנשבית פוגם אותה יותר שאילו היתה בת כהן היתה פסולה מן התרומה ובקדשתי' וגרשתי' אינו פוגם אותה כל כך מש"ה אפי' בבת ישראל אינו נאמן עכ"ל:
ולכאורה אינו מובן כלל דמה בכך דאי לוי היתה בת כהן היתה פסולה מן התרומה הרי אינה בת כהן ומה לנו בכך שאילו היתה ואם די"ל כוונתו דכיון דבכהנת פועל לפוסלה מתרומה לכן גם בישראלית הוא פועל פגם מיהת מ"מ הא גופא תיקשי דמנא לן לומר כן דילמא אך במהות כהונה הוא שפועל אבל לא במהות הישראלית ואטו בשביל היות שני פוסל את התרומה נאמר דשני הנוגע בחולין הוא פועל בו פגם מיהת וכל כיוצא בזה ואולם לדברינו הנ"ל דיש מהות כהונה בפועל גם בישראל מובנים הדברים לנכון בס"ד דשפיר הוא פועל פגם בפועל גם בבת ישראל כיון דבמהות כהונה הרי הוא פועל פגם והרי גם בה יש מהות כהונה במה וא"כ עכ"פ מהות הכהונה שבה הרי נפגם ואף דאין נפקותא לדינא בפגם ההוא דכיון דעיקרה זרה הרי בלא"ה אסירא באכילת תרומה מ"מ במציאות בפועל מיהת יש עכ"פ הפגם במהות הכהונה שבה שבו הזנות פוגם וע"כ שפיר הוי מפאת הפגם מגו לחצי טענה כיון דבאומרו נשבית ופדיתי' פגים לה טפי מבאומרו קידשתי' וגירשתי' וכדברי הר"ן ודו"ק היטב מאוד ובמ"א הארכתי בזה מאוד עוד מקריין סגיאין היות מהות כהונה גם בכלל ישראל והחילוק שבין כהן לישראל רק דהכהן עיקרו כהן משא"כ ישראל ולוי עיקרם רק ישראל ולוי אבל מהות וענין כהונה מה יש גם בם.
וע"כ נראה דס"ל לראב"י דזהו הענין דכהני שלוחי דידן נינהו היינו דכהנים הם שלוחים של מהות הכהונה אשר בבעלים ישראלים דמהות הכהונה ההוא הרי באמת ראוי להקרבה ורק שעכ"ז א"א להם להקריב בפועל כיון דעיקרם ורובם מהות זר וא"א לחלק שתעשה ההקרבה ממהות הכהונה לבד וע"כ א"א להם להקריב בפועל וא"כ במהות הכהונה עכ"פ הרי זה רק מניעה מבחוץ ופומי' הוא דכאיב דמהות הכהונה מצד עצמו הרי ראוי להקרבה ורק א"א לו להקריב לפי שיקריב גם מהות הזרות עמו וע"כ במהות הכהונה לא חשיב זה אנן לא מצינן למיעבד כיון דרק פומי' הוא דכאיב ובעצמותו הרי ראוי להקרבה [וכבר תמהו בזה על התוס' ישינים עירובין (דף י"ג ע"א) ואכ"מ] וע"כ שפיר יכול הכהן להיות שליח של מהות הכהונה אשר בישראל אשר גם הוא יכול להקריב בעצמותו [וכבר כתבתי מעין זה בשינוי לעיל אות (ו') ע"ש] ודו"ק היטב:
ולפי"ז נראה דאין עוד חשש בסוטה לשמא זינתה והיא טמאה ותערים לפגל את המנחה לשלא תובדק דז"א דכיון דזנות מפקיע קדושת הכהונה דכהנת א"א שזינתה נפסלת מכהונה ומתרומה וא"כ אם האמת שזינתה שוב הרי פקע מהות כהונה שבה ע"י הזנות דכמו דכהנת ממש נפקעת הקדושה ע"י הזנות ה"ה מהות הכהונה אשר בישראלית נפגם ונסתלק ג"כ ע"י הזנות וכמו שכתבנו בהסברת תי' הר"ן הנ"ל והוא פשוט וא"כ כיון דאין בה מהות כהונה שוב הרי אין הכהן שלוחה כלל ואינה קרוי' מקריב ושוב שפיר אין יכולה לפגל כלל (והא דאמר ראב"י דבעלים מפגלין היינו רק בישראל שלא קיבל פגם כהונה ורק הזרות לבד מעכבת בו בהקרבה דאז חשוב מקריב מפאת הכהונה שבו ויכול לפגל אבל כל שחל בו פגם שהי פוגם גם בכהן עצמו ומסלק כהונתו כזנות וחללות אזי שפיר גם ישראל אין יכול לפגל עוד וכנ"ל וא"ל דבאשה בלאה"נ מה מועיל מהות כהונה שבה הרי אשה פסולה להקרבה בלא"ה ואפי' אשה כהנת דז"א דמה שאשה פסולה להקרבה הוא ג"כ רק ענין זרות ולפי דברינו דיש מהות כהונה גם בזר ה"ה דיש מהות כהונה גם באשה הראוי להקרבה ורק שעיקרה זרה לכך ואכתי שפיר הכהן שליח המהות ההיא גם באשה ורק דאם נעשה בה דבר של פגם ותיעוב המתנגד לקדושה ההיא ומסלקה כזנות אזי שפיר הוא מסלק גם הקדושה אשר בהזרה ופקע קדושת הכהונה מינה ודו"ק היטב מאוד ושפיר אין הכהן שלוחה עוד:
וא"ל עוד דכיון דס"ל לראב"י בסתמא דכהנים שלוחי דידן נינהו א"כ בכה"ג דאינו שליח הבעלים א"כ שליח של מי הוא דלא מיסתבר לומר דהוא אז שליח דרחמנא דאין סברא לחלק בענין עבודת כהנים לומר דפעם הוא שליח הבעלים ופעם שליח דרחמנא דמיסתבר דתמיד ענין העבודה אחד הוא ואו דסבירא לן דהוא שלוחא דרחמנא ועשאתו התורה לשליח אזי תמיד עניינו שלוחא דרחמנא ואם לא עשאתו תורה לשליח רק עניינו שהוא שליח הבעלים אזי ג"כ תמיד הוא כן ואיננו שליח דרחמנא בשום פעם אחרי שלא עשאתו התורה לשליח דז"א דהרי מבואר בריטב"א קידושין (דף כ"ג ע"ב) שם אהך דר"ה ברי' דר"י דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאלת"ה מי איכא מידי כו' וז"ל ואיכא למידק דהא במס' נדרים (דף כ"ו) איבעיא לן הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן כו' ובתוס' תירצו דהא דפשיטא לר' הונא הכא דשלוחי דרחמנא נינהו היינו בקרבנות ישראל דליתנהו בתורת קרבנות אבל התם איבעי לן לקרבנות כהן אי אמרי' דשליח כהן הוא דהא איהו מצי עביד ולפום הכי מצי משוי שליח או דילמא לא שלא חילקה תורה עכ"ל הרי דצד האחד של האיבעי' לסברא הנ"ל הוא דחילקה תורה באמת בזה ואם הבעלים ראוים להקרבה כגון בבעלים כהן אז הוא שליח הבעלים ואם אין הבעלים ראוים להקרבה הוא שליחא דרחמנא וא"כ גם לעניינו אליבא דראב"י שפיר י"ל כן דאם יש בבעלים מהות כהונה הראוי להקרבה אז הוא שליח הבעלים והויין להו בעלים אז מקריב מפאת זה ויכולין לפגל ואם אין בבעלים מהות כהונה הראוי להקרבה הוא שליח דרחמנא ואין אז הבעלים מקריב ואין יכולים לפגל וז"פ:
ודע דעפיד"ז דיש גם בישראל וישראלית מהות כהונה וע"י הזנות הוא נפגם ומתחלל יש להסביר ג"כ דברי הגמ' יבמות (דף צ"א ע"א) על המשנה האשה שהלך בעלה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעלך וניסת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה כו' היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה בת לוי מן המעשר בת כהן מן התרומה כו' ובגמ' היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה פשיטא (דהא זונה היא) בת לוי מן המעשר אצטריכא לי' ובת לוי מן המעשר מי מיפסלא בזנות והתניא לוי' שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה מעשר ואוכלת א"ר ששת קנסא (דקנסינן לה על דלא דייקא ומינסבא) עכ"ל הגמ' ודברי הגמ' אלה המה פליאה עצומה דמה ענין הקנס הזה ואחר שאין הזנות פוגם בלוי' למעשר א"כ מה ענין לקונסה בזה יותר מבשאר דבר ומדוע לא נקנסנה שלא תאכל בשר ולא תשתה יין והלא אין הזנות פוסלה מן המעשר יותר מבאכילת בשר ושתיית יין וא"כ מה ענין לקונסה במעשר עבור הזנות אחרי שאין לזנות ענין בזה כלל יותר מבשאר דבר והוא תימה רבתי:
ואולם לדרכנו הנ"ל יש להבין הדברים לנכון בס"ד עפ"י המבואר בבכורות (דף מ"ז ע"א) דאע"ג דלוי' שזינתה נותנין ה מעשר ואוכלת וכן בנה פטור מה' סלעים דאין זנות פוסל בקדושת לוי' והיא לוי' עדיין מ"מ כהנת שזינתה נעשית זרה לגמרי ובנה חייב בה' סלעים כו' ובתוס' שם הסבירו דאע"ג דכהנת היא ג"כ לוי' מ"מ כשזינתה גם קדושת לוי' פקעה מינה דרק בקדושת הלוי' אין הזנות מתחיל לפגום כלל אבל בקדושת כהונה כיון דבו הוא פוגם לכן מחללו לגמרי ואפי' קדושת לוי' אין נשאר עש"ה וא"כ לפי דברינו הנ"ל דיש מהות כהונה במה גם בכל לוים וישראלים ורק דהכהן עיקרו כהן משא"כ לוי וישראל עיקרו זר וע"כ כל דיניו לפי עיקרו זה דאחרי עיקרו הוא נדון אבל ענין כהונה יש גם בם וא"כ לוי' שזינתה א"כ עכ"פ מהות הכהונה שבה דהוא הרי נפגם ע"י הזנות א"כ אותו מהות הכהונה הרי גם במהות לוי' אין נשאר רק נעשה עניינו זרות לגמרי כמו בכהנת דנעשית זרה לגמרי על ידי הזנות וכנ"ל:
וא"כ הרי יש בלוי' שזינתה באמת מהות שאין ראוי לו המעשר והוא זר גם למעשר והיינו מהות הכהונה שבה דהוא הרי נתחלל גם למעשר וכנ"ל ורק דעכ"ז דינא הוא דלוי' שזינתה נותנין לה מעשר יען היא לוי' בעיקרה ומהות כהונה זה הוא רק מיעוט בה ובטל בה ולכן נידונית אחר עיקרה ורובה וכיון דרובה לוי' ומהות לוי' הרי אין נפגם ע"י הזנות לכן שפיר עדיין אוכלת במעשר וא"כ בזה שוב שפיר שייך לומר באשה שהלך בעלה למדה"י כו' דמשום קנס אמור רבנן דלא ליבטל בה מהות כהונה שבה וככמה דברים הבטילים מה"ת והחמירו חכמים שלא יובטלו וע"כ שפיר היא נפסלת למעשר מפאת מהות הכהונה שבה ודו"ק היטב מאוד ועוד דרק אילו לא הי' שום שייכות לזנות שזינתה לענין הפסול ממעשר הי' זה תימה רבתי דמה לפוסלה ממעשר יותר משאר דברים וכנ"ל משא"כ לפי דרכנו דע"י הזנות נתחדש בה באמת מהות הזר גם למעשר אלא דעיקרה איננו זה ובטל המהות ההיא בעיקרה דנידונית אחרי עיקרה ומש"ה גם לוי' שזינתה נותנין לה מעשר וא"כ עכ"פ לענין הקנס שייך שפיר לקונסה עכ"פ בזה יותר מבשאר דברים שתהי' נידונית משום קנס כפי המהות ההוא המוזר גם למעשר ושפיר מובן ענין הקנס לפוסלה מן המעשר דייקא ודו"ק היטב כי הדברים נכונים ועמוקים בס"ד]: