גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
סב
עי"ל דהנה זה נראה פשוט דאפי' לראב"י דאמר בעלים מפגלין מ"מ בחטאת ואשם אין פיגול לבעלים בזדון וזה עפ"י המבואר בכריתות (דף ז' ע"א) האומר לא יתכפר לי חטאתי אביי אמר אינה מכפרת רבא אמר מכפרת היכא דאמר לא תיקרב דכ"ע לא פליגי דלא מכפרת דכתי' יקריב אותו לרצונו כי פליגי דאמר תיקרב ולא תכפר אביי אמר אינה מכפרת דהא אמר לא תכפר רבא אמר מכפרת כיון דאמר תיקרב כפרה ממילא אתי והדר בי' רבא כו' עכ"ל הגמ' ומבואר בזה דמי שאי רוצה בכפרת חטאתו דבר זה הוא פסו בחטאת וכ"ה ברמב"ם פ"ג משגגות ה"י אין יוה"כ ולא החטאת ואשם מכפרין אלא על השבים המאמינין בכפרתן אבל המבעט בהן אינן מכפרין כיצד הי' מבעט והביא חטאתו או אשמו והוא אומר או מחשב בלבו שאין אלו מכפרין אעפ"י שיקרבו כמצותן לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה מבעיטתו צריך להביא חטאתו ואשמו כו' עכ"ל:
ומ"ש הרמב"ם והוא אומר או מחשב בלבו שאין אלו מכפרין פשוט דלאו דווקא באין מאמין בכפרה ומחשב שאין מכפר רק אפי' מאמין בכפרה אלא שאינו רוצה בה נמי דינא הכי דהא מקור הרמב"ם מגמ' כריתות הנ"ל וע"ש בכ"מ ול' הגמ' הרי הוא דאמר לא תכפר ול' זה אין עניינו שאין מאמין בכפרה דא"כ הל"ל לא מכפרא או אין חטאתי מכפרת כי היכא דנקט שם האי לישנא ביוה"כ במבעט ואמר אין יוה"כ מכפר אבל לא תכפר משמעותו שמאמין בכפרה ורק אינו רוצה שתכפר וכמובן [והתחלת ל' הגמ' האומר לא יתכפר נראה דצ"ל יכפר או תכפר אבל יתכפר אין לו משמעות כלל ואי קאי על גוף החטא אין דרך הגמ' לקרוא לחטא בל' חטאת והול"ל לא יתכפר לי חטאי וכמובן] והא דנקט הרמב"ם שאין מאמין אגררא דיוה"כ נקטי' דביוה"כ יש כל' זה בכריתות שם וכנ"ל וכמובן ותרווייהו חדא מילתא נינהו דאין חילוק בין אם אין מאמין בכפרה או מאמין ואין רוצה דבשניהם הטעם אחד דא"א שיכפר רק מדעתו וע"כ בין באין מאמין בין באין רוצה הרי אין דעתו לכפרה ולכן אין מכפר וז"פ:
וא"כ לפמ"ש הרמב"ם דגם המחשב בלבו שאין מכפר הוא פסול א"כ פשוט דה"ה במחשב בלבו שאין רוצה שתכפר ג"כ פסול כיון דמקור הרמב"ם בחטאת ואשם רק מגמ' כריתות הנ"ל ובה הא איירי באין רוצה שיכפר וא"כ דין הרמב"ם אאין מאמין אותו הדין הוא בהכרח באין רוצה וכמובן וא"כ נראה פשוט דבחטאת ואשם אם הבעלים מחשבין מחשבת פיגול ויודעין שהקרבן מתפגל ונפסל עי"כ א"כ הרי אין חפץ בכפרת החטאת שהרי אדרבה בא לפוסלו והרי יודע הוא שאם יהי' פסול לא יכפר עליו וע"כ דאינו רוצה בכפרה וא"כ תו הרי דבר זה בעצמותו מה שאינו רוצה בכפרה הרי הוא פסול בהחטאת דחטאת שאין הבעלים רוצין בכפרתו הוא פסול וכנ"ל וא"כ תו אין הפיגול חל כלל כיון דלא קרב המתיר כמצותו וכמובן ונשאר כך באמת רק פסול מפאת מה שאין הבעלים רוצין בכפרה אבל פיגול איננו וכמובן ולא משכחת לראב"י פיגול לבעלים רק או בשוגג שאינו יודע שהקרבן נפסל ע"י המחשבת חוץ לזמנו או בעולה ושלמים ודכותייהו אפי' ביודע וכנראה מרמב"ם הנ"ל דדין הנ"ל דמבעט הוא רק בחטאת ואשם וכך נראה מודאי דרק חטאת ואשם דעיקרן לכפרה וכשא"א להם לכפר אין קריבין ומה"ט אין באין לאחר מיתה משום דאין כפרה למתים ולכן ג"כ במבעט ואין רוצה בכפרה דג"כ א"א שיכפר לכן ג"כ הקרבן פסול משא"כ בעולה ושלמים דאין עיקרן לכפרה ואפי' באין יכולין לכפר ג"כ קריבין וע"כ באין גם לאחר מיתה וכן תמורתם קריבה ג"כ אע"ג דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה וכ"ה בכמה דוכתי דעולה ושלמים קריבים גם כשאינם מכפרים וע"כ גם מבעט בכפרה אף דהביעוט מונע הכפרה מ"מ גוף העולה ושלמים כשירין שפיר ויוצא בם שפיר אף דאין מכפרין וא"כ כיון דאין העדר רצונו בכפרה פוסל את העולה כו' שוב שפיר חיילא מחשבת פיגול דידי' והו"ל פיגול שפיר וכמובן ורק בחטאת ואשם אם יפגלו בעלים בידועה שהפיגול פוסל אז שפיר לא יהי' פיגול רק פסול לבד מפאת העדר רצונם בכפרת החטאת והאשם וזה ברור ופשוט בס"ד:
והנה כבר הבאתי כ"פ דברי רש"י מנחות (דף ה' ע"ב) דלא הי' ראוי למחשבה לפסול במנחת קנאות מהך דרבא דאין מחשבה מועלת אלא בדבר הראוי לעבודה ומנחת קנאות חשיב אינו ראוי מפאת היותה של שעורים [וא"כ גם מחשבת פיגול לא הי' לפסול בה דגם לענין מחשבת פיגול איתמר הך דרבא בזבחים (דף כ"ו ע"ב) וכמ"ש כבר] והא דפסלה בה מחשבה היינו משום דחטאת קרי' רחמנא וע"כ פסיל בה מחשבה כי היכי דפסיל בחטאת ע"ש ומה שתמה שם בגליון הש"ס להגרע"א ז"ל על דברי רש"י הנ"ל וז"ל תמוה לי הא מנחת קנאות לא איקרי כלל חטאת ורק מנחת חוטא איקרי חטאת וגם בזה אין פסולו משום כך אלא משום דבחוטא וקנאות כתי' הוא כמבואר לעיל (במנחות שם) (דף ד' ע"א) ועכ"פ לומר במנחת קנאות דאיקרי חטאת תמוה עכ"ל והנה אחרי בקשת המחילה רבה מכבוד תורתו ז"ל כי שגבה מאוד אומר דאישתמיטתי' לפי שעה גמ' ערוכה במנחות שמבואר בה ממש כלשון רש"י דמנחת קנאות חטאת קרי' רחמנא והוא שם (דף נ"ט ע"ב) ע"ש דמייתי ברייתא דתני' מנחת חוטא ומנחת קנאות שנתן עלי' לבונה מלקט את הלבונה וכשירה ואם עד שלא ליקט לבונתה חישב עלי' בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו פסול ואין בו כרת (דכ"ז שהלבונה בה הוי לי' הויית הלבונה פסול אחרינא ולא חייל פיגול עלי' דכהרצאת כשר כך הרצאת פסול) ואם משליקט לבונתה מחשב עלי' חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת ופריך הש"ס עלה ותיהוי פך ואמאי פסלה במחשבה דחוי הוא (תיהוי האי מנחה בעוד שהלבונה בתוכה כאילו נפל עלי' פך שמן דלא הוי חזיא ולא תיחול עלה מחשבת פסול כלל דלכי לקיט לה תיתכשר ה"נ אמאי פסולה במחשבה דחוי' הוא. רש"י). אמר אביי חטאת קרי' רחמנא (אפי' כי נתן לבונה והילכך מהני בה מחשבה למיפסל. רש"י) כו' וא"כ האי שינויא דחטאת קרי' רחמנא על כרחך הא אמנחת קנאות נמי קאי דאל"כ הא עדיין הקושי' במק"ע אמנחת קנאות מיהת דנאמר בה ג"כ בברייתא דפסלה בה מחשבה משליקט לבונתה וע"כ דאמנחת חוטא ואקנאות אתרוייהו קא משני אביי הך שינויא דחטאת קרי' רחמנא וכמובן בפשיטות וא"כ הרי מבואר זה בגמ' דמנחת קנאות חטאת קרי' רחמנא:
ועיין בפיה"מ להרמב"ם ריש מנחות שכ' אהך דמנחת חוטא ומנחת קנאות פסולין שלא לשמה וז"ל ונאמר במנחת קנאות מנחת זכרון מזכרת עון ולפי שזכר בה עון עשו אותה כמנחת חוטא וכבר ידעת מה שנאמר במנחת חוטא שקראה חטאת עכ"ל. ומובנת בזה גמ' הנ"ל דבמנחת חוטא הא כתיב חטאת להדיא ומנחת קנאות נמי הואיל וכתיב בה מזכרת עון דינה כמנחת חוטא וכ"ה גם בפי' הרע"ב ריש מנחות בשינוי וז"ל ומנחת קנאות הואיל וכתיב בה עון דכתיב מנחת זכרון מזכרת עון כחטאת שויוהו רבנן עכ"ל ואין כוונת הרמב"ם והרע"ב דפסול מחשבה במנחת קנאות מדרבנן הוא כמו שהבין בתוס' חדשים על המשניות ריש מנחות שם בכוונתם דלא עלה זה על דעתם עולם רק כוונתם דחכמים פירשו והבינו תיבת עון כאילו הי' כתוב תיבת חטא וחטאת דעון וחטא משמעותם שוה וה"ל כאילו הי' כתוב בה חטאת ולכן דינה מה"ת דין מנחת חוטא וחטאת וז"פ:
ועכ"פ הרי מפורש בגמ' מנחות (דף נ"ט ע"ב) הנ"ל דחטאת קרי' רחמנא גם על מנחת קנאות ואין תימה עוד על רש"י וע' מנחות (דף ד' ע"א) ויל"ע עוד בזה במנחות (דף ק"ח ע"א) ע"ש דמייתי ברייתא דתני' לא ישים עלי' שמן ולא יתן עלי' לבונה כי חטאת היא (דכתיב במנחת חוטא) א"ר יהודה היא קרוי' חטאת ואין אחרת קרויה חטאת לימד על עשירית האיפה של כ"ג שאינה קרויה חטאת כו' ועש"ה דאחרי העיון שם אף דאמר היא קרויה חטאת ואין אחרת קרויה חטאת לא ממעט זה למנחת קנאות שלא תקרא חטאת ורק לעשירית האיפה של כ"ג הוא דממעט אבל מנחת קנאות אדרבה משמע גם משם דקרויה חטאת מדאינה טעונה לבונה כמוה עש"ה ברש"י ותבין]:
ומעתה נראה דכיון דהא דפסלה מחשבה במנחת קנאות מחטאת הוא דילפי' ע"כ א"א שיפסול בו רק פסול מחשבה אשר יש לו מציאות בחטאת משא"כ פיגול דבעלים היכא דהבעלים יודעין שהקרבן נפסל עי"כ דאין מציאות לפיגול זה בחטאת דהא בחטאת כה"ג לאו פיגול הוא כלל אלא פסול מפאת העדר הרצון בכפרה אבל פיגול אינו כלל וכלל וכנ"ל וע"כ גם במנחת קנאות בכה"ג אינו פיגול כלל וא"כ אם תחשב הסוטה מחשבת פיגול בזדון כדי שלא תובדק הא לא תועיל כלל דלא תתפגל המנחה כלל עי"כ וא"ל דהא עכ"פ תיפסל המנחה כמו בחטאת ואכתי הרי לא תובדק דז"א דהא מה שנפסלת בחטאת הוא רק מפאת העדר הרצון בפעולת החטאת היינו בכפרה דהיא פעולת החטאת דדבר זה פוסל בחטאת משא"כ במנחת קנאות הא לא שייך זה לומר דעכ"פ תיפסל המנחה מפאת שאין הסוטה דהיא הבעלים שלה רוצה בפעולתה היינו בפעולת בירור שלה דאין רוצה שתעשה הבירור מדבאה לפגלה ולפוסלה דז"א דהא במנחת קנאות על כרחך דאין פוסל כלל מה שאין הסוטה רוצה שתעשה המנחה פעולת הבירור דאילו הי' זה פוסל במנחה הרי בפשיטות וודאי לא הי' אפשר לשום מנחת קנאות שתיקרב דשמא הסוטה טמאה ואין חפיצה בלבה בפעולתה שתעשה פעולת הבירור ואם היא טמאה הא וודאי אין חפיצה בזה שתעשה המנחה פעולת הבירור ותמות או שאינה מאמנת בזה ובכל גווני הרי הי' למנחה ליפסל כמו בחטאת דפסול בין באין רוצה ובין באין מאמין בכפרה וכנ"ל וא"כ שוב הרי לא תובדק כלל כיון דהמנחה פסולה וא"כ זה הרי הוא דבר הנלמד מעניינו וודאי מגוף דין ההקרבה שאמרה תורה להקריב המנחה לבירור ובדיקת הסוטה אם טהורה היא או טמאה דהמנחה פועלת פעולתה לבודקה אף שאין היא חפיצה בכך בלבה או שאינה מאמנת כל שאין אומרת בהדיא איני שותה וז"פ וא"כ כיון דהעדר רצון הסוטה בפעולת המנחת סוטה איננו פוסל והפיגול ג"כ לא יחול א"כ ממילא הרי תשאר המנחה כשירה ושפיר תובדק הסוטה אף אם תחשב מחשבת פיגול:
ואין לומר דהא מאי דלא חייל הפיגול בחטאת הרי הוא רק משום דהעדר הרצון בכפרה הוא פסול שם וע"כ כיון דפסול זה כרוך עם מחשבת הפיגול של הבעלים לכן כיון דהוא פסול א"א לפיגול לחול כיון דקרבו כל מתיריו וא"כ במנחת סוטה כיון דאין העדר הרצון בפעולת המנחה פסול א"כ שוב אדרבה הרי ראוי שיחול הפיגול כיון דאין שם פסול אחר בחשבה מחשבת הפיגול רק פסול הפיגול לבד ושוב שפיר יש לו לפיגול לחול דז"א דכבר הבאתי כ"פ פלוגתא דגמ' זבחים (דף י"ג ע"ב) אי מחשבה בטבילת אצבע מפגלת בחטאת דס"ל שם לר"ל ודעימי' דאין מחשבה מפגלת בטבילת אצבע וטעמא דכלום למדו פיגול אלא משלמים מה שלמים אין טבילת אצבע מפגלת אף בחטאת כו' ואף דבשלמים ליכא כלל טבילת אצבע וא"כ הא הוא שם מילתא דלא שייך מ"מ אמרי' דכיון דהפיגול נלמד רק משם לכן אין לו מציאות רק באופן שהוא שם משא"כ באופן דאינו שם אף דהוא רק מפאת דלא שייך ואין לו מציאות כלל מ"מ גם בחטאת לא הוי פיגול אף דשם הוא שייך שפיר ויש לו מציאות דשם הרי יש טבילת אצבע ועש"ה בזבחים וא"כ ה"נ דכוותה כיון דכל מחשבת פיגול דמנחת קנאות שמועיל בה מחשבה נלמד רק מחטאת לכן רק פיגול שיש לו מציאות בחטאת איתי' גם במנחת קנאות משא"כ מחשבת פיגול דבעלים בידיעה שהמחשבה פוסלת שאין מציאות לפיגול במחשבה זאת בחטאת לכן גם במנחת קנאות לא הוי פיגול ואף דבחטאת הוא רק מפאת דלא שייך כיון דכרוך תמיד העדר הרצון בכפרה עם מחשבה זאת והעדר הרצון הוא פסול בחטאת וא"א לפיגול לחול משא"כ במנחת קנאות הא שייך כיון דשם אין העדר הרצון פסול מ"מ סוף סוף כיון דאין לפיגול באופן זה מציאות בחטאת ממילא אינו נוהג גם במנחת קנאות דזה דומה בדומה ממש להך דטבילת אצבע וכמובן וע"כ שפיר לא תועיל הסוטה כלום במחשבת פיגול שלה וא"א למחשבת חוץ לזמנו דסוטה לחול רק אם לא תדע שהמנחה נפסלת עי"כ דבכה"ג חייל נמי בחטאת וע"ז הרי אין הקושי' ואה"נ דתתפגל המנחה בכה"ג וכל הקושי' הרי הוא רק דהיתה יכולה כל סוטה להערים ולשות עצה לפגל במחשבתה כדי שתופסל המנחה ולא תובדק וע"ז הרי אין קושי' דהא אם תדע שהמנחה נפסלת בכך שוב לא יחול הפיגול כלל כיון דבאופן זה גם בחטאת אין פיגול היכא דהבעלים יודעין שהחטאת נפסל ע"י כך וכנ"ל ופסול ג"כ לא יהי' כיון דבמנחת סוטה אין העדר רצון שלה פוסל וכנ"ל ודו"ק היטב כי זה פשוט ונכון מאוד בס"ד: