אור ברסלב

גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל

סא

ס

עי"ל דנהי דבעלים מפגלין לראב"י ה"מ בזבחים אבל במנחות גם לראב"י אין פיגול לבעלים וזה לפי מה דמשמע מתוס' זבחים (דף ב' ע"א) ד"ה כל דמחשבת שינוי בעלים הוא רק בע"מ לזרוק היינו כששוחט קרבן ראובן ע"מ לזרוק דמו לשם שמעון וכן במקבל ומוליך ע"מ לזרוק דמו לשם שמעון אבלי בזריקה עצמה אם זורק קרבן ראובן לשם שמעון אין פוסל כלל וכן הבין המל"מ בפ' ט"ו מפסולי המוקדשין ה"א דדבריהם ע"ש שכ' וז"ל תמיהא לי מילתא טובא שהשוה רבינו דין שינוי קודש לשינוי בעלים ובגמ' מוכח שיש הפרש ביניהם דאילו שינוי קודש ישנו בד' עבודות כגון שוחט עולה לשם שלמים או קבל או הוליך או זרק ואילו שינוי בעלים ליתי' כ"א בזריקה כגון שוחט או מקבל או מוליך ע"מ לזרוק דמו שלא לשם בעליו אבל אם שחט אי קבל או הוליך שלא לשם בעליו לא הוי שינוי בעלים משום דשינוי בעלים לא שייך אלא בכפרה וכפרה לא הוי אלא בזריקה כו' וכן כ' התוס' בריש פ"ק דזבחים ד"ה כל הזבחים וצ"ע ועיין שם שנראה מדבריהם דשינוי בעלים שהי' בזריקה עלו לבעלים לשם חובה ודו"ק עכ"ל המל"מ:

[והוא דבר מתמיה לכאורה דכל מחשבת שינוי בעלים הוא רק על הנה שוחט ע"מ לזרוק כו' וכנ"ל ואילו בזריקה עצמה ליכא כלל מחשבת שינוי בעלים ולא יהא טפל חמור מן העיקר ונראה הטעם בזה דכל מחשבה שאינה נכונה בעבודה חלותה היא בגמר העבודה ההיא זולת בעבודה שיש בה ב' מתירין כמו בשחיטה דיש ב' סמנים ובהקטרה דמנחה דיש הקטרת הקומץ והקטרת הלבונה אז שייך חלות מחשבה בגמר מתיר אחד מן המתירין אבל בעבודה שאין בה ב' מתירין אזי חלות המחשבה הוא רק בגמרה כולה ע' היטב זבחים (דף ל' ע"א) ותבין וע"כ רק בשחיטה וקבלה והולכה שייך מחשבת שינוי בעלים וחלה המחשבה שפיר בגמר העבודה דעדיין הבעלים בעלים ולכן אפשר למחשבה לחיל משא"כ בזריקה דכשבאה המחשבה לחול היינו בגמר הזריקה דבזריקה ליכא ב' מתירין והוי חלות המחשבה רק בגמרה וא"כ אז הרי כבר נגמרה הכפרה ופסקו הבעלים אז מהיות בעלים עוד דכל ענין הבעלים הוא רק מפאת הכפרה אשר להם בקרבן דגוף הקרבן אינו שלהם רק של גבוה ואין להם בו רק הכפרה וההרצאה וכשנשלם זה כבר קיבלו את שלהם ואינם בעלים עוד וע"כ לא שייך תו מחשבת שינוי בעלים דאין עוד ענין הבעלים בקרבן כלל וע"כ שפיר ליכא מחשבת שינוי בעלים בזריקה דכשבאה המחשבה לחול היינו בגמר הזריקה הא שלמה הכפרה ואינם בעלים עוד ולא אמרינן בזה דבאין כאחת ודו"ק [ואפי' לר' אסי דאמר בזבחים (דף ל' ע"א) שם את"ל פליגי פליגי בפסיעות מ"מ היינו רק ג"כ בהולכה דכל פסיעה מסוימת בפ"ע ולכן שייך חלות מחשבה בפ"ע בכל פסיעה משא"כ מחשבה שבזריקה וודאי דלא שייך חלות מחשבה לפני גמרה לכ"ע כמו דלא שייך חלות מחשבה בהקטרת קומץ דמנחת חוטא לפני הגמר אפי' לר' אסי הנ"ל עש"ה ותבין ולאביי שם גם בהולכה לא שייך חלות לפני גמרו כיון דאין בו ב' מתירין עש"ה]:

והנה לפי סברא זו דאין מחשבת שינוי בעלים בזריקה עצמה נראה לחדש בפשיטות דהך דבעלים מפגלין הוא ג"כ רק בג' העבודות שחיטה וקבלה והולכה אבל בזריקה אין פיגול לבעלים אפי' לראב"י דכי היכא דאין אז מחשבת שינוי בעלים לכהן והיינו משום דא"א למחשבה לחול רק בגמר ואו כבר פסקו הבעלים מהיות בעלים ולא שייך תו שינוי בעלים א"כ ה"נ בבעלים עצמן כיון דמפאת ענין בעלים הוא דמפגלין א"כ ג"כ אין להם מחשבה בזריקה כיון דא"א למחשבתן לחול רק בגמר הזריקה ואז הרי כבר פוסקים מלהיות בעלים ואין טעם למחשבתן לחול וז"פ

[וזה לגמרי היפוך צד הסברא שכתבנו באותיות הקודמות דאין מחשבה לבעלים גם לראב"י רק בזריקה דכיון דאין להם בקרבן רק הכפרה דהיא רק בזריקה לכן הם בעלים רק בזריקה ולכן אין להם מחשבה רק בה כיון דאינם בעלים רק בה דמה"ט אין שינוי בעלים אלא בזריקה והיינו דכתבתי כ"ז לפי מה דמבינים בפשיטות הכוונה דמחשבת שינוי בעלים ישנו ג"כ בכל הד' עבודות כמו שינוי קודש וגם בזריקה עצמה יש מחשבה זאת דאם זורק קרבן ראובן לשם שמעון הזריקה פסולה ואין החילוק בין שינוי קודש לשינוי בעלים רק דמחשבת שינוי קודש היא בכל עבודה באותה עבודה עצמה ואילו מחשבת שינוי בעלים היא בכולם רק בזריקה היינו שוחט ומקבל ומוליך ע"מ לזרוק שלא לשם בעלים ובזריקה עצמה המחשבה היא שזורק שלא לשם בעלים וכן מבואר בתוס' זבחים (דף ד' ע"א) ד"ה מה לזביחה דמחשבת שינוי בעלים פוסלת גם בזריקה עצמה אם זורק שלא לשם בעלים ע"ש וחידוש על המל"מ שלא הביא דברי התוס' הנ"ל וכך היא הפשיטות לכאורה בכולה שמעתתא קמייתא דזבחים:

וע"כ לסברא זו שפיר נראה לומר כדברינו הקודמים דאין לבעלים מחשבה רק בזריקה דכיון דהם בעלים רק בה דמה"ט אין שינוי בעלים אלא בזריקה היינו במחשבה על הזריקה כנ"ל והיינו משום דאינם בעלים רק בזריקה דמכפרא ולכן לא שייך מחשבת בעלים רק בה היינו או עלי' בשחיטה ובקבלה ובהולכה או בה בעצמה וע"כ שפיר בעלים גופייהו כיון דמפאת בעלים הוא דמחשבין והרי אינם בעלים רק בה לכן שפיר אין להם מחשבה רק בה לבד ולא בשאר הג' עבודות כלל דרק כהן העובד בפועל יכול לחשב גם בשאר עבודות מחשבת שינוי בעלים על הזריקה ומהני מחשבתו כיון שהוא עובד ומחשב בעבודתו על שינוי בעלים במקום שיש בעלים היינו בזריקה משא"כ הבעלים עצמן כיון שאינם בעלים רק בזריקה א"כ לפני הזריקה הרי הוא כאיש אחר לגמרי ולא שייכא כלל מחשבתו בקרבן אף אם יחשב על הזריקה כגון שיחשב בשחיטה וקבלה והולכה לזרוק דמו חוץ לזמנו וחוץ למקומו או לזרוק דמו שלא לשמו למ"ד דמחשבין מעבודה לעבודה ומחשבת שינוי בעלים עצמה כבר כתבתי באות (מ"ז) דבלא"ה אין לבעלים כלל דאחרי דמחשב לשם אחר הרי אין הוא הבעלים ועוקר ענין בעלים שלו ושוב אין במחשבתו כלום כיון דרק מפאת ענין בעלים הוא דמחשב] דכיון דלפני הזריקה אינו בעלים אין לו שייכות אז בקרבן עדיין וא"א למחשבתו לפעול כלום אחרי שאינו לא עובד ולא בעלים ומה ענין למחשבתו לפעול ורק כהן העובד יוכל לחשב גם מחשבת שינוי בעלים בשאר עבודות על הזריקה דכיון דעובד מהני מחשבתו בעבודתו שמחשב בה מחשבת שינוי בעלים על מקום שיש בעלים היינו על הזריקה אבל בעלים עצמן שפיר אין יכולין לחשב כלל רק בזריקה כיון דאינם בעלים רק בה וכמובן וזה הי' כל סברתנו בזה עד כה בכל האופנים שנשתמשנו בסברא זו דאין בעלים מפגלין רק בזריקה:

ואולם לפי צד הסברא הנראית מדברי התוס' ריש זבחים הנ"ל וכפי מה שהבין גם המל"מ בדבריהם דבזריקה עצמה אין מחשבת שינוי בעלים רק בשאר עבודות ע"מ לזרוק וזהו על כרחך מטעמא דכתיבנא כיון דהמחשבה בגמר הזריקה היא שחלה ואו כבר אינן בעלים וא"כ ה"נ הבעלים עצמן בהכרח ג"כ אין להם מחשבה בזריקה מאותו הטעם בעצמו כיון דמחשבתם רק בגמר הוא שחל ואז כבר אינן בעלים עוד ואין כח למחשבתם לחול כיון דרק מפאת ענין בעלים הוא דמפגלין והרי אינם בעלים עוד ואין שום טעם לחלק בין ב' אילו הדברים היינו בין מחשבת שינוי בעלים דליתי' לכהן בזריקה ובין מחשבת הבעלים עצמן דלית להו מחשבה בזריקה וא"כ לסברא הנ"ל הרי ההכרח מכריח לומר להיפוך דכוונת ראב"י איננה על הזריקה וא"כ הוא רק על שאר עבודות וכמובן]:

והנה אחרי אשר עלתה בידינו הצעה ואת דאין מחשבה לבעלים גם לראב"י בזריקה אומר דהנה ר' שמעון ס"ל בזבחים (דף י"ג ע"א) דבהולכה אין מחשבה כלל אפי' לכהן הואיל והיא עבודה שאפשר לבטלה דאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק ע"ש וא"כ הרי י"ל דראב"י נמי ס"ל כר"ש הנ"ל וא"כ ממילא הך דבעלים מפגלין כוונתו רק אשחוטה וקבלה דאילו זריקה אין בה פיגול לבעלים כיון דאי אפשר למחשבה לחול רק בגמר ואז אינן בעלים עוד וכנ"ל ואילו הולכה הרי גם לכהן אין בה פיגול ולית בה מחשבת פיגול כלל:

והנה במנחות (דף ב' ע"ב) אברייתא דמייתי התם ר' שמעון אומר כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות ועלו לבעלים לשם חובה שאין המנחות דומות לזבחים שהקומץ מחבת לשם מרחשת מעשי' מוכיחין עלי' שהיא מחבת כו' אבל בזבחים אינו כן שחיטה אחת לכולן קבלה אחת לכולן זריקה אחת לכולן ובתוד"ה שחיטה אחת לכולן וז"ל הא דלא קתני הולכה אחת לכולן משום דאיירי הכא אליבא דר"ש דלא חייש בהולכה בפ"ק דזבחים משום דהוי עבודה שאפשר לבטלה ור"ש דפליג בהילוך דזבח לא איצטריך לפלוגי בהילוך דמנחות אבל תימא קצת אמאי לא פליג בקבלה דמנחות דאפשר נמי לבטלה לר"ש כדלקמן פ' הקומץ רבה (דף כ"ו ע"א) מ"ט דר"ש בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת א"ר לא בעי קבלה עכ"ל:

והנה כתבו התוס' בזה דלר"ש דפליג בהילוך דזבחים במשנה דלא מהני בה מחשבה מפאת דאפשר לבטלה לא הוצרך התנא להשמיענו מחלקותו בהילוך דמנחות דממילא שמעת מינה דפליג גם במנחות דמאי שנא דהא גם במנחות הוי ההולכה עבודה שאפשר לבטלה שאם רצה קומץ בצד המזבח ומקטיר ואך הקשו התוס' דמיבעי לי' לר"ש לאיפלוגי בקבלה דמנחות היינו קידוש הקומץ בכלי לפי מה דס"ל לר"ש במנחות (דף כ"ו ע"א) דאם רצה השה בימין וא"צ לקדש הקומץ בכלי וא"כ הא ה"ל ג"כ עבודה שאפשר לבטלה וא"כ מיבעי לי' לר"ש לאיפלוגי דלא תיהני בי' מחשבה והי' לו להתנא להשמיענו זה דאין וה נשמע מכללא דזבחים דהא בזבחים הוי הקבלה עבודה שא"א לבטלה גם לר"ש ולא פליג בה ר"ש והוא חידוש במנחות שאינו בזבחים וא"כ ה"ל להתנא להשמיענו זאת במנחות והנה אם נאמר דהאמת הוא כן במנחות דלא מהני מחשבה לר"ש גם בקידוש קומץ מפאת דאפשר לבטלה ותמיהת התוס' רק על התנא מדוע לא שנה לפלוגתא זאת אבל עכ"פ גוף דעת ר"ש כך הוא א"כ הרי י"ל דגם ראב"י ס"ל כן וא"כ הרי לא נשאר לנו שיהי' לבעלים מחשבה במנחה איפוא רק בקמיצה דבקבלה והולכה ליכא מחשבה כלל אפי' לכהן ובהקטרה נמי הא אין מחשבה לבעלים כמו בזריקה וכמובן:

ואולם אם גם נאמר דכוונת התוס' דמדלא שנא התנא מחלוקת ר"ש בקבלה דמנחות משמע דמודה ר"ש בקבלה דמנחות ועל ר"ש עצמו היא דתמהו מדוע מודה וא"כ הרי אין לנו לומר לכאורה גם לראב"י דלא מהני מחשבה בקבלה דמנחות אחרי דלא מצינו סברא זו לשום תנא ואין לנו לבדות לראב"י סברא מלבנו החולקת על כל התנאים:

ואף דגוף תמיהת התוס' הנ"ל לענ"ד לכאורה י"ל בפשיטות דר"ש פליג שפיר גם בקבלה דמנחות ולא הוצרך להשמיענו זה כיון דממילא שמעת מינה מהך דהולכה דזבחים דנשנה במשנה דזבחים (דף י"ג ע"א) דר"ש מכשיר בהילוך מטעמא דאפשר בלא הילוך שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק ע"ש וא"כ מזה הא ממילא נדע דכיון דקבלה דמנחות נמי אפשר לבטלה לר"ש לפי מה דשנה התנא סברת ר"ש במנחות (דף כ"ו ע"א) במשנה ג"כ דר"ש מכשיר שלא בכלי שרת ולא בעי קידוש הקומץ בכלי ע"ש וא"כ הרי ממילא נדע מעצמינו דר"ש מכשיר גם כן במחשבה בקבלה דמנחות הואיל והיא ג"כ עבודה שאפשר לבטלה לדידי' ולא הוצרך התנא להשמיענו עוד כלל פלוגתא דר"ש אמחשבה דקבלה דמנחות דממילא שמעית מינה ונדע אותה מעצמינו מכללא דהנך ב' משניות דשנה באחת דר"ש מכשיר בהולכה הואיל ואפשר לבטלה ושנה בשני' דר"ש אין מצריך קידוש קומץ בכלי וא"כ הרי היא ג"כ עבודה שאפשר לבטלה ולא פסלא בה מחשבה ממילא ויותר מזה מצינו בריש עירובין במשנה מבוי שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט ר' יהודה אומר א"צ למעט והרחב מעשר אמות ימעט ובגמ' אמר רב חכמים לא למדוה אלא מפתחו של היכל ור' יהודה לא למדה אלא מפתחו של אולם כו' ושם (ע"ב) ור' יהודה מפתחו של אולם גמר והתנן והרחב מעשר אמות ימעט ולא פליג ר' יהודה אמר אביי פליג בברייתא דתני' כו' ולפלוג במתני' פליג בגובהה וה"ה לרוחבה כו' הרי דתנא דמתני' שנה פלוגתא דר' יהודה רק בגובהה ואילו ברוחבה סתם ושנה והרחב מי' אמות ימעט ואע"ג דר' יהודה פליג גם ברוחבה והיינו משום דסמך דמעצמינו נדע מפאת הטעם דר' יהודה מפתחו של אולם גמר דכי היכא דפליג ר' יהודה בגובה ה"ה ברוחב דפתחו של אולם הי' רחב כ' אמות וא"כ ק"ו הדברים דמה שם שלא נתפרש כלל טעמא דר"י במשנה ועכ"ז סמך התנא דנדע מעצמינו טעמא דר"י ונדע משום זה דפליג גם ברוחבה וסמך ע"ז למיסתם דינא דרוחבה לבלתי לשנות בה פלוגתא דר"י בסמיכה שנדע זה מעצמינו עפ"י טעמו של ר"י אף שלא שנה התנא כלל הטעם וא"כ כ"ש כאן דנתפרש טעמו של ר"ש במשנה זבחים (דף י"ג ע"א) הנ"ל דהוא משום דהיא עבודה שאפשר לבטלה שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק דשפיר ה"ל לתנא תו למיסתם דין קבלה דמנחות במנחות (דף י"ב ע"א) במשנה ולשנות בה פסול מחשבה בסתם בסמיכה שנדע מעצמינו דר"ש פליג בה כיון דלפי הטעם שלו בהך דהולכה דזבחים גם כאן אין לה להמחשבה להועיל אחרי שגם כאן היא עבודה שאפשר לבטלה לדידי' וכנ"ל ודו"ק היטב כי הוא דומה בדומה ממש להך דעירובין ועוד עדיף מיני' טובא וכנ"ל וע"ע דוגמת הך דעירובין ממש ביומא (דף מ"ג ע"ב) כיון דאמר מר משמע מוציא מיד משמע ומשמע ממילא פליג עש"ה ותבין ויש כזה עוד בכמה דוכתי):

והנה כ"ז לולי דברי התוס' הנ"ל אך גם אם נאמר כסברת תמיהת התוס' הנ"ל ולפי הבנתנו השני' בה הנ"ל דר"ש מודה בקבלה דמנחות מדלא תני בה תנא פלוגתא דידי' וכנ"ל מ"מ נראה דג"כ לק"מ וזה דנלענ"ד ביישוב תמיהת התוס' הנ"ל מדוע מודה ר"ש בקבלה דמנחות הא גם היא עבודה שאפשר לבטלה לר"ש דלא בעי קידוש קומץ בכלי ונראה דהא דס"ל לר"ש דאם בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת וז"ל המשנה במנחות (דף כ"ו ע"א) שם שלא בכלי שרת פסול (אם לא קידש הקומץ בכלי שרת רק העלהו בימינו שהוא קומץ בה על המזבח) פסול ור"ש מכשיר ובגמ' אמר ר' יהודה ברי' דר' חייא מ"ט דר"ש אמר קרא קודש קדשים היא כחטאת וכאשם (במנחה כתיב) בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם כו' והיינו שאם בא לעובדה ביד אז א"צ קידוש קומץ בכלי אבל בעי ימין דווקא וצריך להעלות הקומץ בימינו שהוא קומן בה ע"ג המזבח ואם בא לעובדה בכלי היינו שאם רצה לקדש הקומץ בכלי יכול לעבוד בשמאל לתתו בשמאלו בכלי ולהעלותו בכלי בשמאלו ע"ג המזבח וע"כ נראה דהא דדרשי' מקרא דאם רצה עובדה בימין וא"צ לקדש הקומץ בכלי אין הכוונה בזה דלא בעינן כלי כלל רק הכוונה דהתורה החשיבה גם ימינו לכלי דכזה ממש מצינו גם ביומא (דף מ"ח ע"א) וז"ל הגמ' תנן התם נשפך הדם (מן הצואר) על הריצפה ואספו פסול מן הכלי (לאחר שקיבלו בכלי שרת) על הרצפה ואספו כשר כו' בעי ר' פפא נתפזר הקטורת ממלוא חפניו מהו ידו כצואר בהמה דמי ופסולה א"ד ככלי שרת דמי ולא פסולה תיקו עכ"ל הגמ' והנה דנסתפקה הגמ' בזה בענין חפינת קטורת דיוהכ"פ ביד אם הענין שהחשיבה תורה את היד לכלי וה"ל כאילו נתקדש בכלי וכשנתפזר מידו הוי כדם שנשפך מן הכלי דאספו וכשר א"ד אין היד ככלי ורק דלא בעי כלי וע"כ כיון דעכ"פ אינו ככלי שוב דמי לדם שנשפך מן הצואר על הרצפה דפסול:

וכזה הוא ג"כ ממש איבעיא בזבחים (דף צ"ב ע"ב) וז"ל הגמ' בעי ר' אבין חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה בפנים מהו צוארה ככלי שרת דמי ומיפסיל א"ד כצואר בהמה דמי מדמה אמר רחמנא ולא בשרה וברש"י חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה בפנים בין מליקה להזיי' מהו שתיפסל משום וכל חטאת אשר יובא מדמה אל הקודש פנימה מי אמרינן צוארה ככלי שרת דמי שהרי לא הוזקקה בקבלת כלי וזהו כליי' ומיפסל בהכנסת הדם שהכניסו בכלי להיכל א"ד כצואר בהמה דמי ובהמה שהכניסה לפנים משנשחטה והוציאה משם וקיבל דמה לא מיפסלה דמדמה אמר רחמנא ולא שהכניסו עם בשרה עכ"ל והנה דגם פה נסתפקה הגמ' במאי דלא הצריכה תורה קבלת דם בכלי בעוף אם הכוונה שא"צ כלי וה"ל הדם שבצואר לאחר מליקה כדם שבצואר בהמה לאחר שחיטה וכמו דאין נפסל בבהמה אם הכניסה לפנים קודם קבלה דמדמה אמר רחמנא ולא בשרה ה"נ אין נפסל או הכוונה שהחשיבה תורה את צואר העוף ככלי וזהו כליו וכלשון רש"י ז"ל שהעתקתי וע"כ ה"ל הכנסתו בצואר כאילו הכניס דם בהמה שנתקבל בכלי שרת בפנים דנפסל בהכנסה לפנים וע"כ גם בעוף יש לו להפסל וא"כ מעתה הרי י"ל גם כאן דסברת ר"ש דהא דגלי רחמנא במנחות דבא לעובדה ביד עובדה בימין אין הכוונה שא"צ כלי רק שהחשיבה תורה את היד ימין לכלי וה"ל עבודת הקמיצה שנוטל את הקומץ מכלי לימינו ב' עבודות גם יחד עבודת קמיצה ועבודת קידוש קומץ בכלי דיד ימינו עצמה שבא בה הקומץ היא הכלי שלו וע"כ מהני שפיר מחשבה גם לר"ש בעבודת קידוש קומץ בכלי אם מקדשו בכלי דהא אינה עבודה שאפשר לבטלה כלל שהרי אפי' עובדה בימינו ואין נותן את הקומץ בכלי ג"כ יש שם קידוש קומץ בכלי דהיד ימין עצמו הרי הוא הכלי ולא דמי כלל להולכה דאי בעי שוחט בצד המזבח וזורק ואז אין שם הולכה כלל משא"כ כאן דתמיד צריך להיות קידוש קומץ בכלי דאפי' עובד ביד ג"כ הרי יש קידוש קומץ בכלי דהיד עצמו הוא כליו וכנ"ל ודו"ק היטב מאוד:

ויש ראי' ברורה לזה דסברת ר"ש הוא כן דהיד ימין נחשב ככלי לא שא"צ כלי והוא מסוגיא דמנחות (דף כ"ו ע"א) הנ"ל עצמה שם והנני להעתיקה כולה לפי שכולה נצרכת לענייננו וז"ל הגמ' אמר ר' יהודה ברי' דר' חייא מ"ט דר"ש אמר קרא קודש קדשים היא כחטאת וכאשם בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם ור' ינאי אמר כיון שקמצו מכלי שרת מעלהו ומקטירו אפי' בהמיינו ואפי' במקידה של חרש (היינו דלא בעי לא ימין ולא כלי רק אפי' בהמיינו ואפי' במקידה של חרש) ר"נ בר יצחק אמר הכל מודים בקומץ שטעון קידוש (בכלי וכי מכשיר ר"ש בהקטר שאם נטלו מתוך כלי שרת לאחר שקידשו בו והעלהו בידו והקטירו כשר) מיתיבי' הקטר חלבים ואיברים כו' שהעלו בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל כשירין הקומץ והקטורת ולבונה שהעלן בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל כשירין תיובתא דר' יהודה ברי' דר' חייא (דאמר ביד עובדה בימין דהא הכא קתני אפי' ביד שמאל בלא כלי והא וודאי ר"ש היא דהא מכשיר שלא בכלי שרת) אמר לך ר' יהודה ברי' דר' חייא לצדדין קתני ביד בימין בכלי בין בימין בין בשמאל כו' ת"ש קמץ בימינו ונתן בשמאלו יחזור לימינו כו' דברי ר"א ור"ש וחכ"א כיון שנתנו לשמאל פסלתו מתנתו מ"ט משום דבעי קדושה בכלי וכיון שנתנו לשמאל (לפני קידוש כלי) נעשה כדם שנשפך מצואר בהמה על הרצפה דהשמאל הוא ג"כ כרצפה) ואספו שפסול מכלל דר"א ור"ש לא בעו מתן כלי תיובתא דר"נ (דאמר הכל מודים בקומץ שטעון קידוש בכלי) תיובתא לר' יהודה ברי' דר' חייא מסייעא לי' לר' ינאי לימא תיהוי תיובתא (דאמר כיון שקמצו מכלי שרת מעלהו אפי' בהמיינו וכ"ש בשמאל והכא קתני דאם נתנו בשמאל יחזיר לימין) אמר לך ר' ינאי אנא דאמרי כתנא דהקטר (כתנא דלעיל דאמר הקטר חלבים כו' בין בכלי בין ביד בין בימין בין בשמאל כשירין) ולאו לצדדין קתני (דר' ינאי לא ס"ל לפרש דלצדדין קתני ומכשיר האי תנא דהקטר אליבא דר"ש עבודת קומץ בשמאל ואפי' ביד ותנאי נינהו ואליבא דר"ש וס"ל לר' ינאי כהך תנא דלעיל) עכ"ל הגמ':

והנה מבואר בזה דלרבנן דבעי קידוש קומץ בכלי אם נתנו לשמאל קודם קידוש כלי ה"ל כדם שנשפך מן הצואר על הרצפה שפסול משא"כ לר"ש אינו נפסל במה שניתן לשמאל וא"כ היינו על כרחך משום דסבירא לי' לר"ש דהימין עצמו נחשבת כלי וה"ל כנשפך מן הכלי על הרצפה דאוספו וכשר דהא אין לומר דס"ל לר"ש דלא בעי כלי כלל דהא בהך דנתפזר הקטורת ממלוא חפניו נמי אמרינן בגמ' דתלוי בזה דאם היד הוא ככלי שרת כשר בנתפזר ממנו דה"ל כנשפך מכלי על הרצפה ואם היד הוא כצואר בהמה [והיינו דא"צ כלי לא שנחשב ככלי וכמו שפירשנו והוא פשיט] הוא פסול בנתפזר ממנו כמו בנשפך מן הצואר על הרצפה וכנ"ל וא"כ הא דלר"ש כשר בנתנו לשמאל על כרחך הוא משום דס"ל כצד הסברא דהיד נחשב ככלי וה"ל כנשפך מן הכלי כו' וכן מבואר להדיא ברש"י במנחות (דף כ"ו ע"ב) שם ד"ה מ"ט משום דבעי לקדושי בכלי כו' דהא דלר"ש לא מיפסיל היינו משום דלדידי' הוי כדם שנשפך מן הכלי על הרצפה ואספו שכשר עש"ה:

ועוד כדמות ראי' לזה מלישנא דר' ינאי דאחרי הך דר' יהודה ברי' דר' חייא דאמר בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם אמר ור' ינאי אמר כיון שקמצו מכלי שרת מעלהו ומקטירו אפי' בהמיינו ואפי' במקידה של חרש ולכאורה תיבות מכלי שרת דר' ינאי מיותרים דודאי הקמיצה היא מכלי שרת ואם בא לומר דרק הקמיצה צריכה להיות מכלי אבל אח"כ א"צ כלי רק אפי' בהמיינו כו' הרי ג"כ תיקשי דמה זה דנקט הרבותא בענין הכלי דווקא הרי גם ר' יהודה ברי' דר' חייא אינו מצריך אח"כ כלי רק או כלי או יד ור' ינאי אתרווייהו בא לומר דא"צ לא זה ולא זה וא"כ הרי אין הרבותא שלו בענין העדר הצרכת כלי דוקא רק בענין העדר הצרכת יד כמו בענין העדר הצרכת כלי וא"כ הרי אין הדיוק בענין הכלי כלל ואכתי הנך תיבות מכלי שרת מיותרים רק כך הול"ל כיון שקמצו מעלהו ומקטירו אפי' בהמיינו כו' דו"ק ותשכח כי כן, הי' לו לומר לפי משפט הלשון אם אין כוונת הרבותא בענין הכלי דווקא:

ואך לדרכנו ניחא בעזה"י דהא ר' יהודה ברי' דר' חייא אמר באמת דבעי כלי דווקא דלא לבד שקומצו מכלי שרת רק גם אח"כ צריך לתתו בכלי שרת ולהעלותו בכלי שרת דאפי' נותנו ביד הרי גם ענין היד היא שהחשיבתה תורה לכלי וכנ"ל וא"כ אחרי מאמר זה דר' יהודה ברי' דר' חייא שפיר יפול עליו לישנא דר' ינאי שאין הדבר כמו שאתה אומר שצריך עוד כלי אחר הקמיצה דאין הדבר כן דא"צ רק שתהי' הקמיצה מכלי שרת אבל כיון שקמצו מכלי שרת שוב אח"כ א"צ כלי עוד רק אפי' בהמיינו כו' ודו"ק היטב מאוד. וגוף הך לישנא דאפי' בהמיינו ואפי במקידה של חרש נמי עניינו רק להורות העדר הצרכת ענין כלי ולומר דא"צ כלי כלל ורק אפי' בהמיינו דאינו כלי כלל ואפי' במקידה של חרש דא"א שיהי' בו כלל ענין כלי דהוא פחות שיהי' בו ענין כלי וכדאמר בזבחים (דף צ"ו ע"ב) דאפי' לר' יוסי בר' יהודה דס"ל עושין כלי שרת של עץ ה"מ דעץ אבל דחרס לא וכזה הוא ג"כ במנחות (ד כ"ח ע"ב) וברש"י שם דהיינו טעמא דכלי חרס הוא פחות מכל הכלים ואין ראוי אפי' למלך בשר ודם כ"ש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ע"ש ועכ"ז מעלהו אפי' במקידה של חרס דא"צ ענין כלי שרת כלל וכלל וזהו ענין הלשון אפי' בהמיינו ואפי' במקידה של חרש:

וכעין לשון זה הוא ג"כ בזבחים (דף כ' ע"ב) פרה ר' חייא בר' יוסף אמר מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא ור' יוחנן אמר אפי' בחוץ ואפי' בכלי חול ואפי' במקידה של חרס פי' אפילו במקידה של חרס דגרע עוד משאר כלי חול דכלי חול חזי מיהת לקדושי לכלי שרת משא"כ מקידה של חרס דאין ראוי כלל לכלי ואפ"ה כשר הרי דהך לישנא אפי' במקידה של חרס בא כאשר הכוונה לומר דא"צ כלי כלל וכזה הוא כלל הכונה גם כאן דלר"י ברי' דר' חייא הא מצרך ר"ש ענין כלי שרת בכל האופנים או כלי שרת ממש בפועל או ימין שהחשיבתו תורה במקום כלי שרת ועשאתו ככלי שרת וע"ז א"ר ינאי דאינו כן רק א"צ כלי שרת כלל ואפי' בהמיינו ואפי' במקידה של חרם שאין בו אפי' ראויות לכלי שרת דא"צ ענין כלי שרת כלל והוא ממש כהך לישנא דזבחים (דף כ' ע"ב) דכשרצה לומר דא"צ כלי שרת אמר אפי' בכלי חול ואפי' במקידה של חרש ודו"ק:

והנה אחרי אשר עלה בידינו זה דהא דפסיל מחשבה בקידוש קומץ בכלי לר"ש אע"ג דלא פסיל מחשבה לדידי' בעבודה שאפשר לבטלה היינו משום דקידוש קומץ בכלי לא הוי עבודה שאפשר לבטלה לדידי' דגם היד ימין דכשר כשאין עובד בכלי עניינו רק דהחשיבתו תורה לכלי ותמיד בעי כלי וכנ"ל והנה דבר זה דכל כי ה"ג שלא הצריכה תורה כלי רק דבר אחר יד ימין וכדומה אם הכוונה שא"צ באמת כלי או הכוונה שהחשיבה תורה את הדבר האחר ההוא לכלי הרי כבר הבאנו שהוא ספיקו של ר' פפא ביומא בחפינה וספיקו של ר' אבין בזבחים בחטאת העוף (ע"ש בזבחים (דף צ"ב ע"ב) דהוא גם שם איבעי' דלא איפשיטא) אם הכשר היד בחפינה עניינו דא"צ כלי או דהיד חשוב ככלי וכן אם הכשר הצואר בחטאת העוף הוא דא"צ כלי או דהצואר הוא ככלי וס"ל לר"ש איפוא כאותה צד סברא דהדבר האחר הנכשר תחת הכלי החשיבתו התורה לכלי לא שא"צ כלי וע"כ פסול מחשבה בקידוש קומץ ולא הוי עבודה שא"א לבטלה וככל הנ"ל:

וא"כ אחרי שדבר זה הוא איבעי' דלת איפשיטי בגמ' בחפינה ובחטאת העוף הרי כאן לפנינו ב' צדדי הסברות האלה מסופקות לחכמים וא"כ אף דר"ש ס"ל כצד הסברא האחת הרי שפיר י"ל דראב"י דזבחים הנ"ל ס"ל כצד הסברא השניי' דכל הכשר דכה"ג הוא מפאת שא"צ כלי לא מפאת שנחשב ככלי ואף דס"ל כר"ש בהך דעבודה שאפשר לבטלה לא הוי עבודה ולא מהני בי' מחשבה מ"מ באידך סברא דר"ש דהכשר דכה"ג הוא מפאת שנחשב ככלי הרי אין מוכרח לסבור כמותו דהא אין סברות אלו תלויות זו בזו כלל וא"כ שפיר י"ל דראב"י ס"ל כאידך צד הסברא דהכשר דכה"ג עניינו שא"צ כלי וא"כ שוב גם בקבלה דמנחות שפיר לא פסיל מחשבה לדידי' מפאת היותה עבודה שאפשר לבטלה דרק מדעת עצמינו לא הי' אפשר לנו לומר דראב"י פליג אהא אבל אחרי אשר העלינו דדבר זה הוא ב' צדדי סברא דאיבעי' דלא איפשיטו בגמ' א"כ י"ל בפשיטות שפיר דר"ש ס"ל כצד סברא האחת וראב"י ס"ל כצד סברא השנית והא דלא אמר הש"ס בהנך איבעי' דהם כתנאי אין קושיא כיון שאין פלוגתתם מפורשת על חפינה או על חטאת העוף והוא רק דמיון קרוב דדנין דפליגי בצדדי הסברות הנ"ל וכמובן ולא בעי למיפשיט רק מדבר המפורש ומוכרח וכדמצינו ככה בכמה דוכתי] וא"כ נמצינו למידין איפוא דאין לבעלים מחשבה במנחה לראב"י לא בקבלה ולא בהולכה ולא בהקטרת קומץ היינו דבקבלה והולכה אין מחשבה כלל ובהקטרת קומץ לבעלים מיהת לית להו מחשבה וצריך לנו עוד טעם על קמיצה דמנחות שלא תועיל מחשבה לבעלים:

והנה י"ל עוד באופן אחר בפשיטות טפי דלית לי' לראב"י מחשבה בקבלה דמנחות כלל וזה דהא גם לר"ש מצינו בזה ב' סברות בגמ' דר' יהודה ברי' דר' חייא ס"ל אליבי' דבעי' או כלי או ימין ור' ינאי ס"ל דפלוגתא דתנאי הוא אליביה דיש תנא דס"ל אליבי' כן ואילו תנא דהקטר ס"ל אליבי' דא"צ לא כלי ולא ימין רק אחרי שקמצו מכלי שרת מעלהו בכל דבר שרוצה ואפי' בהמיינו כו' והנה הא דכתיבנא דס"ל לר"ש דהימין נחשב כלי הנה זהו רק לר' יהודה ברי' דר' חייא משא"כ לר' ינאי דיכול להעלותו בכל דבר וודאי דלא שייך לומר דהחשיבה תורה כל הדברים שבעולם לכלי שרת דרק בדבר מוגבל כיד דכאן ובחפינה וצואר דחטאת העוף שייך לומר דאחשבינהו רחמנא לכלי משא"כ היכא דכל הדברים שבעולם כשירים ודאי דלא שייך לומר דאחשבינהו רחמנא לכל דברים שבעולם לכלי שרת רק הכוונה בהכרח דא"צ כלי כלל ולכן הכל כשר וכמו שהארכנו כבר דזהו כוונת ר' ינאי בהא דאמר כיון שקמצו מכלי שרת מעלהו ומקטירו אפי' בהמיינו ואפי' במקידה של חרש דכל כוונתו לומר דאחרי הקמיצה מכלי שרת תו לא צריך עוד ענין כלי כלל וכלל וכנ"ל בארוכה בזה:

וא"כ לר' ינאי ותנא דהקטר אליבא דר"ש הא ה"ל קבלה דמנחות שפיר עבודה שאפשר לבטלה ויותר נראה דאין כלל עבודת קבלה במנחות לסברא זו דאפי' יתן את הקומץ לכלי שרת הרי לא יפעול בו הכלי שום קדושה לענין שום דבר כלל כיון דא"צ לכלי כלל וע' מנחות (דף כ"ד ע"א) ואם כן הא דאין כלל עבודת קבלת כלי במנחות לסברא זו וא"כ אחרי דמצינו ב' סברות אלו בגמ' אליבא דר"ש הא י"ל שפיר דראב"י ס"ל ג"כ כסברת ר' ינאי ותנא דהקטר אליבא דר"ש הנ"ל ושפיר אין מחשבה בקבלה דמנחות ויותר מזה דאין כלל קבלה במנחות וכנ"ל:

[ותנא דמתני' דלא שנה פלוגתא דר"ש אקבלה דמנחות לר' ינאי י"ל דתנא דמתני' ס"ל כאידך תנא אליבא דר"ש דפליג אתנא דהקטר וס"ל דבעי' או ימין או כלי ולדידי' הא שפיר מהני מחשבה גם לר"ש וכנ"ל ועוד דאפי' ס"ל כר' ינאי ותנא דהקטר אליבא דר"ש ג"כ לא הי' לו לשנות פלוגתא דר"ש אמחשבת קבלה דמנחות דמשנה שאינה צריכה היא דהא אין כלל קבלה לדידי' במנחות וכנ"ל ופשיטא דאין שם מחשבה דאפי' נותנו לכלי שרת כיון דאין הכלי פועל בו כלל ה"ל רק כאילו נתנו לשאר כלי בעלמא ומה שייכות למחשבה ורק בזבחים דשייך הולכה בשוחט רחוק מן המזבח אשמעי' סברת ר"ש דמ"מ לא פסלה מחשבה בהולכה זו הואיל והי' אפשר לו לבטלה לשחוט בצד המזבח משא"כ בקבלה דמנחות דליתה כלל לר"ש לא הי' לשנות פלוגתא דר"ש אמחשבה דידה וגוף פלוגתא דר"ש על גוף הקבלה הרי שנאה לר' ינאי דמתני' דשלא בכלי שרת פסול ור"ש מכשיר הרי מתפרשת כך לדידי' דר"ש מכשיר בלא כלי ורק בכל דבר רוצה מעלהו ומקטירו וכנ"ל וז"פ]:

ודע כי מה שכתבנו דהא דס"ל לר"ש דאם בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת אין הענין שא"צ כלי רק דהיד נחשב לכלי וככל הנ"ל הנני להעיר אגב אורחין דיש ליישב בזה קושית תוס' זבחים (דף פ"ג ע"ב) דאהא דתנן במתני' שם המזבח מקדש את הראוי לו אמר בגמ' ראוי לו אין שאינו ראוי לו לא למעוטי מאי א"ר פפא למעוטי קמצים שלא קידשו בכלי ובתוס' שם ד"ה למעוטי קמצים כו' הכריחו דקאי הש"ס אליבא דר' שמעון עש"ה והקשו ע"ז וז"ל לכאורה אפי' אליבא דר"ש קאי כו' דהא שמעי' לר"ש בהקומץ רבה (דף כ"ו ע"א) דקומץ לא בעי קידוש כלי כו' עכ"ל:

ואולם לדרכנו הנה נכון הדבר בעזה"י דמשכחת שפיר גם לר"ש קמצים שלא קידשו בכלי כיון דהכשר היד לר"ש הוא רק מפאת דהיד נחשבת כלי והוא כליו וככל הנ"ל וה"ל לקיחת הקומץ שלוקחו לידו בקמיצה קידוש כלי שלו וע"כ נהי דלכאורה לא משכחת שלא יהי' זה דהא על כרחך הוא קומץ בימינו וא"כ הרי עם הקמיצה נעשה הקידוש כלי תמיד מ"מ כיון דענין היד רק דגם היא נחשבת כלי ומקדשת את הקומץ ככלי ע"כ נראה דלמ"ד דכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת אזי אם יכוון הכהן לקמיצה לבד ולא לקידוש קומץ ביד ועכ"פ אם יכוון בפירוש שאין דעתו שיתקדש הקומץ קדושת כלי בידו ודעתו רק לעבודת קמיצה לחוד אזי שפיר יהיה חסר לקומץ זה קידוש כלי גם לר"ש דגם לר"ש הא צריך קידוש כלי רק דהיד נחשבת כלי וע"כ גם ביד נהיג שפיר דינא דאין מקדש אלא מדעת כמו בכלי ואם דעתו שלא יקדש היד שפיר ג"כ אינו מקדש וא"כ הא משכחת לי' שפיר גם לר"ש קמצים שלא קידשו בכלי ודו"ק כי נכון הוא בס"ד:

והנני חוזר לענייננו ואומר דאחרי הקדימנו כל הנ"ל הנה הרי נשאר לנו רק עוד לחפש טעם לשלא תועיל מחשבת בעלים בקמיצה דמנחות לראב"י ונראה בזה דכיון דקמיצה דמהני ביה מחשבה ילפי' לי' ג"כ רק משלמים בהקישא דזאת התורה כמבואר ברש"י יומא (דף מ"ח ע"א) ד"ה מי יליף מלא מלא ממנחה וע"כ אין פיגול בקמיצה במנחות רק דומיא דשחיטה בשלמים וכל שאינו בשחיטה דשלמים ליתי' ג"כ בקמיצה דמנחות דהוא כנגד שחיטה בזבחים וע"כ נראה לחדש דהך דבעלים מפגלין אין לו מציאות כלל בשחיטה וזה דהא אם הבעלים שוחטין בעצמן או על ידי שלוחן ומפגלין א"כ הא אין צריך לבוא לחלות פיגולם מפאת בעלים דהא חל פיגולם מפאת שוחט ממש דע"י שלוחם נמי כיון דששא"כ ה"ל כאילו שחטו בעצמם ומהני מחשבתם מפאת שוחט ואם היכא דאחר שוחט שלא בשליחותם וחשבו הם מחשבת פיגול [ויל"ע אי זה חשיב שלא בשליחות דהא אם מחשבין גלי דעתייהו דניחא להו בשחיטתו דהא אין מחשבה רק בעבודה וא"כ כשהם מחשבין הרי מחזיקין את השחיטה לעבודה והרי רוצים וניחא להו איפוא בשחיטתו ושוב הוי ממילא שליח דידהו מטעם זכי' דזכי' מטעם שליחות ושוב הוי ג"כ כאלו שחטו בעצמן ומהני מחשבתם בתורת שוחט ואולם משכחת באחר ששוחט ואומר בפירוש שאינו רוצה להיות שליח הבעלים רק אדעתא דנפשי' הוא דשחיט דאז אף על פי שהבעלים רוצים בשחיטתו מ"מ כיון דהוא אינו רוצה להיות שליח שלהם אינו נעשה שלוחם על כרחו וה"ל נשחט שלא בשליחות ושוב מחשבתם רק מפאת בעלים לא מפאת שוחט]:

ונראה דבכה"ג לא יחול באמת פיגול הבעלים כלל וזה דכיון דחובת שחיטה בקדשים על הבעלים והמצוה שיהיה הקרבן נשחט ע"י הבעלים או ע"י שלוחן לכן אם אחר שוחט שלא בשליחות הבעלים הוי זה פסול בקרבן ואין בו פיגול עוד כיון דלא קרב המתיר כמצותו ונהי דלעיל אות מ"א ובלקח טוב כלל א' כתבנו היפוך זה דאף דחובת שחיטה על הבעלים אין זה פסול בקרבן מה שנשחט שלא בשליחותם ורק מצות שחיטה בבעלים הוא דלא נתקיימה אבל קרבן גופיה לא מיפסיל ע"ש ושם הראיות שהבאנו לזה מ"מ ראיתי אח"כ כי הרשב"א חולק ע"ו דבנדרים (דף ל"ו ע"א) אהא דאמר שם איבעיא להו הני כהני שלוחי דידן הוי או שלוחי דשמיא כו' תנן הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין אלא שפיגולן פיגול אא"ב שלוחי דשמיא הוי היינו שפיגולן פיגול אא"א שלוחי דידן הוי אמאי פיגולן פיגול לימא שליחא שויתיך לתקוני ולא לעוותי כו' וברשב"א שם כ' וז"ל ואי אמרת שלוחי דידן הוי אמאי פיגולן פיגול לימא לי' לתקוני שויתיך ולא לעוותי קשיא לי והא אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה רבה מיהו וכדאמר בע"ז וי"ל דה"מ בשאר איסורין אבל הכא אי בעי שליחות כשהוא משנה שליחותו לעוות נמצא שאינו שליח לכך ולא הוי כשוחט קרבן אלא כנוחר ולא הוי פיגול וכשר מיהא לא הוי ואיהי לא קשיא לי' למה אינו כשר אלא פיגול הוא דקשיא לי' כנ"ל עכ"ל הרשב"א ז"ל:

והנה שהרשב"א ז"ל מפרש קושיא דגמ' אמאי פיגולן פיגול לימא לי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכיון דמעוות הרי אינו שליחו עוד שלא עשאו שליח לעוות וכיון דאינו שליח לכן יש לו להפסל משום זה דכיון דכהני שלוחי דידן אם היתה העבודה שלא בשליחות העבודה פסולה וא"כ כיון דפסול בלא"ה שוב אין לו להיות פיגול דהא לא קרב המתיר כמצותו וא"כ תיקשי דאמאי פיגולן פיגול כך הוא פי' הרשב"א בגמ' הנ"ל ודברינו לעיל אות (מ"א) הם לפי פי' הר"ן שם ההכרח לומר להיפוך דעקירת השליחות אין פוסל העבודה עש"ה בר"ן ובדברינו לעיל בזה ותבין:

והנה מה שכ' הרשב"א בדבריו ולא הוי כשוחט קרבן אלא כנוחר פשוט דהוא רק אשגירת לישן דהא איבעי' דגמ' נדרים שם לא קאי אשחיטה כלל ולא איירי בשחיטה כלל דבשחיטה פשיטא דכהנים שלוחי דידן הוי דהא חובת שחיטה על הבעלים רק כוונת הגמ' על שאר העבודות כמובן בפשיטות וגם א הרשב"א דהוי כנוחר בלא"ה צ"ל דלאו דווקא הוא דכנוחר הא וודאי דלא הוי דאין לו להיות נבילה דשחיטה מיהת הא איכא כשוחט בהמת חברו שלא מדעתו ורק דבענין העבודה הוא פסול דהעבודה צריכה להיות בשליחות וה"ל כעבודה שנפסלה דהוי קדשים פסולין אבל נבילה וודאי לא הוי וז"פ וא"כ אין לנו לקחת מדברי הרשב"א רק גוף פירושו דפי' בגמ' דאי כהני שלוחי דידן בעבודה אם נעשות העבודה שלא בשליחות ה"ז פסול בעבודה וא"א לו להיות פיגול עוד כיון דלא קרב המתיר כמצותו ולפי"ז בשחיטה דקיי"ל לפי האמת דכהני שלוחי דידן כיון דחובת שחיטה על הבעלים וכמ"ש כבר כ"פ והבאתי הך דפסחים (דף ז' ע"ב) מיתיבי ברוך אשר קדשנו ב"ו על השחיטה התם היכי נימא נימא לשחוט לא סגי דלאו איהו שחיט פסח וקדשים מאי איכא למימר וברש"י פסח וקדשים הבעלים נצטוו דכתיב וסמך ידו ושחט עכ"ל וכיון דחובת שחיטה על הבעלים על כרחך דאפי' שחט כהן הוי ג"כ רק שליח הבעלים דהא שחיטה בזר כשירה וא"צ כהן כלל ומה ענין לכהנים להיות שלוחי דרחמנא ואין עדיפות בשחיטה לכהן מלאחר רק כיון דהמצוה על הבעלים צריך שישחטו בעלים בעצמן או ע"י שלוחם יהי' כהן או אחר כי היכא דיוחשב ג"כ ששחטו הם מטעמא דששא"כ וכמובן [וע"ע בקידושין (דף מ"א ע"ב) דמבואר ג"כ דשחיטת קדשים ע"י אחר שלא בבעלים הוא מטעם שליחות ופריך עלה מנ"ל מקרא דששא"כ לענין שחיטת קדשים עש"ה כולה סוגיא וברש"י וע"ע בערכין (דף ב' ע"א) תוד"ה תחלת הקדש וז"ל ונילף נמי שחיטה מסמיכה ולא ישחוט יורש (כי היכי דיורש אינו סומך) הא ליתא דאפי' שלוחו לא מימעיט לשחיטה עכ"ל ומדלא כתבו דעדיפא מיניה דאפי' אחר לא מימעיט לשחיטה מבואר ג"כ דמצות שחיטת קדשים היא דווקא בבעלים או ע"י שלוחן אבל לא ע"י אחר שלא בתורת שליחות]:

וא"כ לפי"ז היכא דשחט אחר שלא בתורת שליחות שוב שפיר הוא פסול לדברי הרשב"א הנ"ל דאי כהני שלוחי דידן אזי אם נעשה שלא בשליחות הוא פסול בעבודה דהא בשחיטה לכ"ע שחיטת אחר ואפי' שחיטת כהן הוא בשליחות בעלים וכנ"ל וא"כ שוב שפיר לא שייך פיגול כלל אם נשחט הקרבן שלא בשליחות כיון דלא קרב המתיר כמצוותו וכנ"ל:

[ואין לומר דהא דחינן בנדרים התם בגמ' להך קושיא מהך דהכהנים שפיגלו כו' ואמרינן שאני התם דאמר קרא לא יחשב מכל מקום דז"א דזהו רק לפי הה"א דכהנים שלוחי דידן גם בשאר עבודות והי' קשה ע"ז מהך דהכהנים שפיגלו כו' הוצרך הש"ס לזה לומר דטעמא משום דדרשינן לא יחשב מ"מ אבל לפי האמת דכהנים שלוחי דרחמנא בשאר עבודות מטעמא דמי איכא מידי דאנן לא מציק למיעבד ושלוחי דידן מצי עבדי דקיי"ל כר"ה ברי' דר' יהושע דאמר הכי ורק הש"ס לא בעי למיפשיט מאמורא רק ממשנה או מברייתא אבל האמת הוא כר"ה ברי' דר"י הנ"ל וכמ"ש תוס' קידושין (דף כ"ג ע"ב) עש"ה א"כ הרי א"צ להך דרשא לפי האמת וא"כ י"ל דלפי האמת לא דרשינן באמת כלל להך דרשא לומר דלא יחשב אתי לרבות דגם בעבודה הנעשית שלא בשליחות בעלים במקום שצריך שליחות בעלים מ"מ חייל מחשבת פיגול דמהך דכהנים שפיגלו כו' הא לא קשיא כלל לפי האמת דקאי רק אעבודות המסורות לכהנים קבלה והולכה וזריקה דלא הוו בהו שלוחי דידן ואין שם פסול כלל מפאת שאינו בשליחות בעלים אבל בשחיטה י"ל שפיר דלא חייל פיגול כל שנעשה השחיטה שלא בשליחות בעלים וכמובן:

ועוד דגם לפי התי' האחר דתוס' קידושין שם דאיבעי' דנדרים הנ"ל הוי גם לר"ה ברי' דר"י הנ"ל דמ"מ בעי אי כהנים הם שלוחי דידן נמי או שלוחי דרחמנא לבד ע"ש מ"מ ג"כ לא קשיא דכיון דלפי הסברא ראוי לומר דעבודה הנעשית שלא בשליחות ה"ל פסול ואין ראוי לפיגול לחול וכסברת המקשן ורק התרצן חדית דגזה"כ הוא מריבויא דלא יחשב א"כ הא אית לן למימר דריבויא אתי רק אשאר עבודות דלא הוי בהו כהן שליח הבעלים לבד רק שליח הבעלים נמי וא"כ אין עשותו שלא בשליחות בעלים חסרון כ"כ כיון דאינו שלוחו לבד רק שלוחא דרחמנא ג"כ ושלוחות דרחמנא הא אין מתבטל ע"י פיגולו דהא נתנה לו תורה כח לפגל וע"כ רק בזה הוא דגילה קרא דאין פוסל עקירתו השליחות ושפיר הפיגול חל אבל בשחיטה דהוא שליח הבעלים לבד לכן שפיר עדיין יש לנו לומר כסברא החיצונה דאם עושה שלא בשליחות הוא פסול ושפיר אין הפיגול חל דכיון דמסברא אית לן למימר כן לולי קרא א"כ תפשת מועט תפשת ולית לן לאוקים קרא רק אשאר עבודות דלא הוי נגד הסברא לגמרי משא"כ בשחיטה דאיכא סברא אלימתא טפי לפסול מבשאר עבודות כיון דבשחיטה הוא שליח הבעלים לבד לכן שפיר נשאר כפי הסברא החיצונה וכמובן:

ואולם הנה יומצא לפי"ז דלא יהיה מציאות פיגול בשחיטה רק או כששחטו בעלים בעצמן ופיגלו בשחיטתם או אפי' בשחט כהן או אחר ופיגל מדעת הבעלים שידעו והסכימו גם על הפיגול דאילו כששחט כהן או אחר אפי' בשליחות בעלים ופיגל שלא מדעת הבעלים שוב הא כיון שפיגל הרי מתבטל השליחות ע"י הפיגול מטעמא דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי ושוב עדיין הרי יש כאן פסול מפאת עקירת השליחות ושוב הרי אין כאן פיגול עדיין דלא קרב המתיר כמצותו וכרשב"א הנ"ל דפי' כן קושית הגמ' דנדרים הנ"ל דמפאת עוות הפיגול השליחות מתבטלת והוי פסול מש"ה ואין לו לפיגול לחול וזה רחוק קצת לומר דלא יהי' פיגול לכהן בשחיטה רק מדעת הבעלים דסתימות לשון המשניות והגמ' בכולי' קדשים לא מוכחא הכי ואפי' בדעת ראב"י נמי רחוק לומר דפליג בהא:

ואולם נתיישבתי דבלאה"נ לא קשיא כלל מהך שינוי דגמ' דאמר א"ק לא יחשב מכל מקום וזה דבאמת הרי צריך להבין קושית הגמ' הנ"ל דמה זה דפריך דכיון דפיגל וה"ל הפיגול עוות ומתבטלת השליחות מטעמא דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי וה"ל פסול מפאת ביטול השליחות ע"כ ראוי שלא יחול הפיגול כיון דלא קרב המתיר כמצותו וק' דהא אם תאמר שלא יחול הפיגול שוב הרי אין כאן עוות ושוב הרי לא נתבטל השליחות ושוב העבודה כשירה ושוב הרי שפיר ראוי שיחול וצ"ל דסברת סוגי' הנ"ל הוא דכיון דהסברות מתהפכות ראוי שישאר בשלילה ובהעדר החלות דא"א שיתחדש חלות הפיגול כיון דאם יחול שוב הרי יש עוות ושוב יש פסול מפאת ביטול השליחות ושוב לא הוי פיגול מפאת דלא קרב המתיר כמצותו וע"כ שפיר א"א לו לפיגול שיחול וראוי שישאר בשלילה ובהעדר החלות כאילו לא פיגל כלל ולפי"ז מ"ש הרשב"א דקושית הגמ' הוא דה"ל להיות פסול לא פיגול צ"ע באמת דפסול וודאי אין לו להיות רק או פיגול או כשר דהא הוא לא עשה דבר רק שפיגל וא"כ אם אין פיגולו חל הרי אין כאן עוות ושוב אין השליחות מתבטלת ושוב הרי ראוי שישאר כשר ואך דהסברות מתהפכות בזה וכנ"ל וא"כ הרי אין לתפוס רק או צד הפיגול או צד הכשרות וא"כ לפי קושית הגמ' דאין לו להיות פיגול ע"כ כוונת הגמ' דראוי שישאר כשר וכנ"ל והיינו משום דס"ל לסוגי' זו בסברות המתהפכות דראוי שישאר בשלילה ובהעדר החלות וכנ"ל]:

ולפי"ז הא דמשני הגמ' א"ק לא יחשב מכל מקום הא חדית קרא רק בכה"ג דהסברות מתהפכות שאין נשאר בצד השלילה והעדר החלות רק נשאר בצד החלות משא"כ היכא דיש פסול מפאת עקירת השליחות בפועל דשחט אחר בפועל שלא בשליחות ולא מפאת עוות הפיגול הוא דיש ביטול השליחות רק דשחט בפועל שלא בשליחות ופסול מש"ה ואפי' לא יחול הפיגול מ"מ הוא פסול מפאת דשחט להדיא שלא בשליחות א"כ בכה"ג הא לא מצינו דגילה קרא שיהי' חלות לפיגול ושפיר ראוי להיות הדין עדיין דאין חלות לפיגול משום דלא קרב המתיר כמצותו דרק בעובד בשליחות ופיגל דמפאת עוות הפיגול הוא דאתה רוצה לומר שיתבטל השליחות ולא יחול הפיגול דאז כיון דאינו פיגול שוב הרי אין עוות ושוב אין ביטול השליחות ושוב יש לו לפיגול לחול וכה הסברות מתהפכות תמיד וע"כ בזה הוא דגילה קרא דנשאר בחלות הפיגול אבל היכא דיש פסול בעצם של עבודה שלא בשליחות כשוחט להדיא שלא בשליחות בזה הא לא גילה קרא ושפיר אין לו לפיגול לחול וכמובן ודו"ק היטב מאוד ואם כן שפיר הרי קמו דברינו דבשוחט שלא בשליחות אין הפיגול חל והא דמשמע הסתימות בכל דוכתא דגם בשחיטה יש פיגול לכהן וא"צ שיהי' הפיגול מדעת הבעלים היינו בסתמא דשחיטתו בשליחות הבעלים כמצותו דאין להשליחות להתבטל רק מפאת עוות הפיגול ובזה הא יש קרא דלא יחשב ושפיר הפיגול חל משא"כ בשוחט בהדיא שלא בשליחות שפיר אין לו לפיגול לחול:

ואולם לכאורה גם בזה יש לדון עדיין די"ל דאין כאן היפוך הסברות בהך דנדרים כלל רק כיון דא"א שיוכשר רק ע"י שתאמר תחלה שיש פסול ולא חייל הפיגול משום דלא קרב המתיר כמצותו ע"כ על כרחך לו להיות פסול עכ"פ ודו"ק וא"כ כיון דע"כ צריך להיות מפאת מחשבתו או הפיגול או הפסול א"כ ממ"נ הרי עוות דהפסול הרי הוא ג"כ עוות ושוב הא וודאי יש ביטול השליחות מפאת העוות ושוב בוודאי אין כאן פיגול כיון דפסול וודאי מצד ביטול השליחות ואין כאן היפוך הסברות כלל ודו"ק היטב מאוד:

ואולם נראה לומר עוד עד"ז בפשיטות טפי דכיון דקרא דלא יחשב אתי רק אהיכא דבאין לומר ביטול השליחות מפאת עוות הפיגול מטעמא דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי א"כ מניין לנו היות כוונת הגזה"כ דאף דבטלה השליחות מ"מ חייל פיגול גם עם ביטול השליחות לשנלמוד מזה דגם היכא דעושה העבודה להדיא שלא בשליחות ומפגל נמי חייל פיגול דילמא כוונת הגזה"כ להיפוך לחדש דלא אמרי' בזה הך דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי ושאין עוות הפיגול מבטל לשליחות העבודה כלל דגוף הך סברא דעוות הפיגול יבטל שליחות של גוף העבודה הא לא ברירא כל כך דהעבודה שעשה הרי טוב עשה ואם חישב עמה מחשבת חוץ לזמנו הרי רק המחשבה הוא עוות ורק על המחשבה אינו שליח אבל מדוע תובטל שליחות גוף העבודה ובשלמא אם ע"י ביטול שליחות העבודה הי' נתקן המעוות ונכשר הקרבן הי' סברא לומר דניחא להו לבעלים בביטול השליחות עבור שיוכשר הקרבן ויצאו ידי חובת קרבנן אבל אחרי דבלא"ה יופסל הקרבן מפאת ביטול השליחות א"כ שוב הא לא איכפת להו לבעלים כלל וא"כ שוב מה שעשה הרי טוב עשה ושפיר יש השליחות עליו עדיין ורק המחשבה שאינה נכונה ואינה מן העבודה ואדרבה היא פסול העבודה עלי' הוא שאין השליחות וודאי אבל שליחות גוף העבודה מדוע יתבטל וע' היטב בר"ן בנדרים שם וע' גיטין (דף כ"ט ע"א)]:

וא"כ נהי דסברת המקשן דנדרים הנ"ל דגוף שליחות העבודה יש לה להתבטל מפאת עוות הפיגול מ"מ אחרי דיש קרא דלא יחשב לומר דהוי פיגול בכה"ג דילמא אתי קרא באמת לבטל סברא זאת ולומר דאין עוות הפיגול מבטל לשליחות של גוף העבודה כלל ואין כאן פסול כלל מפאת ביטול השליחות ומה"ט הוא דחייל הפיגול ואף דהפיגול הא וודאי הוא שלא בשליחות מ"מ בפיגול גופי' גזה"כ הוא דחייל גם שלא בשליחות אבל שיחול הפיגול גם עם היות ביטול השליחות של העבודה זה הרי אין לנו דאחרי שיש לנו להבין ב' הבנות בענין הגזה"כ א' דכוונת הגזה"כ לומר דאין עוות הפיגול מבטל שליחות של גוף העבודה ואין כאן פסול של עבודה שלא בשליחות כלל ב' דכוונת הגזה"כ לומר דגם עם עבודה שלא בשליחות חייל פיגול וזאת ההבנה השני' הרי מוספת יותר דאילו לפי ההבנה הא' הא יחול פיגול רק כאשר יעבוד העובד בשליחות ויפגל עם העבודה ואילו לפי ההבנה השני' גם אם יעבוד שלא בשליחות ויפגל הרי ג"כ יחול הפיגול א"כ תפשת מיעוט תפשת והיתרון שאין עליו ראי' מן המקרא שפיר יש לו להשאר כפי הסברא החיצונה וכיון דמסברא החיצונה העבודה שלא בשליחות הוא פסול ואין לפיגול לחול עמו כיון דלא קרב המתיר כמצותו וכי היכי דלא חייל עם שום שאר פסול ע"כ כיון שאין לנו ראי' מן המקרא נגד זה דיוכל להיות כוונת חידוש המקרא רק דעוות הפיגול אין מבטל שליחות העבודה ויש עדיין שליחות העבודה וכנ"ל ע"כ היכא דעובד בהדיא שלא בשליחות ומפגל עם זה שפיר ראוי להיות הדין כפי הסברא החיצונה עדיין דהעבודה שלא בשליחות הוא פסול ואין לו לפיגול לחיל וכנ"ל וז"פ וע"כ שפיר גם השתא דכתי' קרא דלא יחשב מ"מ רק בשוחט בשליחות ומפגל מדעת עצמו הוא דחייל הפיגול משא"כ היכא דשוחט שלא בשליחות ומפגל שפיר דברינו במק"ע דלא חייל הפיגול משום דהוי פסול מפאת השחיטה שלא בשליחות ולא חייל פיגול עמו כיון דלא קרב המתיר כמצותו ודו"ק היטב בכ"ז]:

ומעתה הנה למדנו דלא משכחת כלל פיגול לבעלים בשחיטה בקרבנות בתורת בעלים דאם שוחט בעצמו או ע"י שלוחו דהוי כשוחט בעצמו דששא"כ ומתייחסת המעשה לבעלים ע' לקח טוב כלל א' הא ה"ל פיגולו בתורת שוחט וא"צ לבא לענין חלות שלו מתורת בעלים ולרבנן נמי דאין בעלים מפגלין הא ג"כ חייל הפיגול מתורת שוחט ועובד וכמובן וא"כ גם לראב"י דס"ל דחדית קרא דבעלים מפגלין מ"מ מנין לנו לומר דכוונת הכתוב על השחיטה דאם הבעלים שוחטין במחשבת פיגול חייל פיגולם מפאת בעלים והרי לא נתפרש שחיטה בקרא וכיון דבשחיטה יש לפיגולם בלא"ה לחול מפאת שוחט ממש א"כ הרי נשאר כפי הסברא החיצונה דאין לבעלים ענין לפגל וחל פיגולם רק בתורת שוחט ממש כמו לרבנן ולא בתורת בעלים כלל וכמובן בפשיטות ואם אחר שוחט שלא בשליחות בעלים והבעלים מחשבים מחשבת פיגול שוב כיון דנעשתה השחיטה שלא בשליחות הרי הקרבן פסול ולא חייל מחשבת פיגול כלל דלא קרב המתיר כמצוותו וכנ"ל וא"כ לא משכחת פיגול דבעלים לראב"י בזבחים רק בקבלה ולא בשום שאר עבודה דבזריקה אין פיגול לבעלים ובהולכה גם לכהן אין פיגול משום דאפשר לבטלה ובשחיטה לא משכחת פיגול דבעלים מתורת בעלים וכנ"ל וכל הך דינא דבעלים מפגלין הוא רק בקבלה איפוא לחודא ומדויקים בזה דברי רש"י זבחים (דף מ"ז ע"א) שם דכ' אהך דראב"י שמעתי שהבעלים מפגלין וז"ל שמעתי שהבעלים מפגלין בעבודת הכהן אם קיבל הכהן בשתיקה וחשבו הבעלים עליו על פיגול הוי פיגול עכ"ל:

ויש תימא בדברי רש"י דמדוע שבק לשחיטה הקודמת לקבלה ונקט רק קבלה ואולם להנ"ל דבריו מדוקדקים בס"ד דבשחיטה הא לא משכחת כלל פיגול לבעלים בתורת בעלים וכנ"ל וגם מדוקדק מאי דנקט רש"י קבלה לחוד ולא גם הולכה וזריקה וכמו שכתבנו דגם אהולכה וזריקה לא קאי ראב"י ואולם מהולכה וזריקה אין קושיא כ"כ על דברי רש"י די"ל דעבודה הקודמת נקט קבלה ויובן ממילא דה"ה בהולכה וזריקה שאחרי' אולם אשחיטה הא קשיא טובא דמדוע שבק לשחיטה ונקט קבלה שאחרי' ולהנ"ל הנה הדבר מדוקדק היטב הדק בס"ד והנה לא נעלם ממני דבחולין ו ל"ח ע"ב) פירש"י אהך דבעלים מפגלין אם חישבו על שחיטת כהן או על זריקתו ע"ש ואולם בדבריו כאן בזבחים הרי נראה בעליל שלא רצה לפרש כן ושבק לשחיטה ונקט לקבלה שאחרי' וע"כ בדבריו כאן שפיר יתכן הבנתם כדברינו אלה בס"ד ויש כזה טובא ברש"י דפי' במקום אחד באופן אחר ממה שמפרש במקום אחר וחוזר בו מפירושו וכנודע]:

ולפי"ז נראה דגם בקמיצה דמנחות נהי דבקמיצה דמנחות הי' שייך פיגול לבעלים כיון דזר פסול בקמיצה וכהנים שלוחי דרחמנא נינהו גם בקמיצה ולא שלוחי דידן וליכא פסול מפאת חסרון השליחות ושוב ראוי שיחול איפוא פיגול הבעלים וכמובן מ"מ כיון דכל ענין פיגול דקמיצה משלמים הוא דילפינן ובשלמים הא לא משכחת פיגול כלל לבעלים בשחיטה מתורת בעלים לכן ממילא גם בקמיצה שכנגדה במנחות ג"כ אין פיגול לבעלים מתורת בעלים דכל שאין בו פיגול בשלמים אף דהוא רק מפאת דלא משכחת ואילו במקום אחר משכחת ליה מ"מ אין בו פיגול גם במקום האחר כיון דלא ילפינן ליה רק משלמים וכמו שהבאתי, כבר כ"פ גמ' זבחים (דף י"ג ע"ב) דס"ל לאילפא ור"ל דטבילת אצבע אין מפגלת בחטאת פנימית הואיל ואין בו פיגול בשלמים ואף דאין טבילת אצבע כלל בשלמים עש"ה דיש שם פלוגתא בזה וא"כ עכ"פ ראב"י דזבחים (דף מ"ז ע"א) הנ"ל הא מצי סבר כסברת אילפא ור"ל וא"כ שפיר אין פיגול לבעלים כלל בקמיצה דמנחות כיון שהכהן הוא הקומץ והבעלים רק בתורת בעלים הוא שבאים לפגל וכיון שאין להם פיגול בתורת בעלים בשחיטה דשלמים ה"נ לית להו פיגול בקמיצה דמנחות וכנ"ל וא"כ נמצא שאין עוד פיגול לבעלים כלל וכלל במנחות גם לראב"י ולק"מ עוד מסוטה ודו"ק כי הדברים נכונים מאוד בס"ד:

[ולפי"ז גם בעופות אין פיגול לבעלים לראב"י ולא קאי ראב"י רק אזבחים לחוד וע' זבחים (דף ט"ו ע"א) וברש"י שם ד"ה אלא בהולכה זוטרתא כ"ע לא פליגי דפסולה מש"ש ומא דגריס דלא פסלה טעמא משום דלאו כלום הוא ואין שם הולכה עלי' כו' עש"ה]:

עוד יש לי לומר מטעם אחר דלא ליהני מחשבת פיגול של הסוטה בקמיצה דמנחת סוטה אפי' אי לא נימא כרשב"א הנ"ל דעבודה שלא בשליחות במידי דבעי שליחות הוא פסול בעבודה דמ"מ נראה לחדש דפסול שלא לשם בעלים מיהא אית ביה ואינו עולה לבעלים לשם חובה בכל הקרבנות והוא פסול בפסח ובחטאת שפוסל בהם שלא לשמה וזהו דכיון דשוחט שלא בשליחות והיינו דשוחט שלא בשביל בעלים דאילו שוחט בשביל בעלים הרי הוא שליחות ממילא כיון דעושה את המעשה בשביל בעליו וכיון דאינו עושה אותו בשביל בעליו א"כ הוא שחוטה שלא לשם בעלים ממילא וא"כ הא ה"ל זה מחשבה שלא לשם בעלים דאינו עולה לבעלים לשם חובה בשאר קרבנות ועושה פסול בפסח וחטאת ואין לומר דמחשבה שלא לשם בעלים הוי רק כשחושב לשם אחר שאינו בעליו כגון שוחט קרבן ראובן לשם שמעון אבל קן שאין כאן כוונה לשם שמעון רק שהוא שלא לשם ראובן לא פסלא מחשבה כזאת דז"א דהא ילפותא דמחשבת שינוי בעלים הוא מקרא דבשר זבח תודת שלמיו בזבחים (דף ד' ע"א) שתהא זביחה לשם תודה ואם אינו ענין לשינוי קודש תנהו ענין לשינוי בעלים עש"ה והיינו דאם אינו ענין לשתהא זביחה לשם תודה תנהו ענין שתהא זביחה לשם בעל התודה וא"כ אטו שלא לשם אחר כתיב בקרא הא בעי' לשם בעל התודה וא"כ כל שהוא שלא לשם בעל התודה פסיל שפיר וכן כל שאר הלימודים דזבחים שם (דף ד' ודף ז' ע"ב ודף ח') עש"ה כולם הם כענין זה דכתיב עליו ודרשינן ולא על חבירו וכן חטאתו וכן על המטהר כו' עש"ה וא"כ אטו ולא על חבירו כתיב בקרא הא עליו כתיב וממעט את שאינו עליו וא"ל דכל שאינו בשביל חבירו רק שלא בשביל בעלים ה"ל רק סתמא דכשר דז"א דסתמא הוי רק כשאינו חושב כלל דאז אמרינן דסתמא לשמן קאי וכן דסתמא לשם בעלים קאי אבל כשמחשב בפירוש של בשביל בעלים אף שאינו מחשב בשביל אחר מ"מ הרי זה מחשבה להדיא שלא לשם בעלים לא סתמא ושפיר יש לו לפסול כך נראה פשוט מסברא לכאורה אף שלא מצאתי הדבר מבואר:

וקצת ראי' לזה מתוס' ב"ק (דף ע"ו ע"א) דאהא דס"ל לר"ש שם דגונב קדשים שחייב באחריותן וטבחן חייב בדו"ה פריך דהא שמעינן לי' לר"ש דאמר שחיטה שאינה ראוי לאו שמה שחיטה ושחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראוי' היא (דס"ד דשחטן בחוץ קאמר) ומשני בשוחט תמימים מבפנים לשם בעלים ופריך והרי חזרה קרן לבעלים (ס השבה ואמאי חייב) כו' כי אתי רבין אמר ר' יוחנן בשוחט תמימים מבפנים שלא לשם בעלים (דשחיטה ראוי' היא דקיי"ל כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין וקרן לא חזרה לבעלים דקיי"ל דלא עלו לבעלים לשם חובה) ובתוד"ה שלא לשם בעלים כ' וז"ל וה"ה שלא לשמן (פי' דה"ה דהוי מצי לאוקמי בשינוי קודש בשוחט שלא לשמן) א"נ ההוא נמי קרי לי' שלא לשם בעליהן משום שלא עלו לבעלים לשם חובה עכ"ל ונראה כוונת התוס' דגם מחשבת שינוי קודש חשיבא מחשבה שלא לשם בעלים כיון דגם ע"י השינוי קודש הרי הדין דאינו עולה לבעלים לשם חובה ולכן ממילא ה"ל מחשבת השינוי קודש מחשבה שלא לשם בעלים ג"כ כיון דע"י מחשבה זו לא יעלה הקרבן לבעלים וע"כ ה"ל ממילא כאילו חישב שלא לשם בעלים ושפיר קרינן לה שלא לשם בעלים וע"כ כיון דהוצרך הש"ס למימר דחישב או מחשבת שינוי קודש או מחשבת שינוי בעלים כי היכי דליתכשר ועכ"ז לא יעלה לבעלים לשם חובה וע"כ כיון דגם מחשבת שינוי קודש הוי מחשבה שלא לשם בעלים ג"כ לכן ניחא לי' למינקט שלא לשם בעלים דכולל ב' המחשבות גם יחד כיון דגם במחשבת שינוי קודש יש מחשבה זאת דשלא לשם בעלים ממילא ודו"ק:

[ויש דוגמא לזה ברש"י מנחות (דף מ"ט ע"א) ד"ה ומחשב דכ' דאם חישב בחטאת לשם שלמים הוי זה מחשבת פיגול דכיון דדין חטאת להאכל ליום ולילה ואילו שלמים נאכלין לב' ימים ולילה אחד לכן ה"ל מחשבתו לשם שלמים ממילא מחשבת אכילת חוץ לזמנו ואע"ג דהוא לא חישב כלל מאכילת חוץ לזמנו מ"מ כיון דדין השלמים כן לכן ה"ל ממילא מחשבת שינוי קודש שלו מחשבת חוץ לזמנו עש"ה וכזה הוא גם כאן דכיון דע"י השינוי קודש ממילא אין עולה לבעלים לכן ה"ל ממילא מחשבת השינוי קודש מחשבה שלא לשם בעלים ג"כ ואם דיש לחלק בין הנושאים מ"מ הוא דוגמא שפיר כמובן]:

ואולם עדיין הא קשה בדברי התוס' ב"ק הנ"ל לפי הבנתנו זאת דאכתי מאי בכך דע"י השינוי קודש אין עולה לבעלים וחשיב לי' מחשב שלא לשם בעלים דסוף סוף הא אין זה מחשבת שינוי בעלים שהרי רק אין עולה לבעלים אבל הרי אינו עולה ג"כ בשביל אחר שאינו בעליו וא"כ הרי לא תוכל מחשבה זאת להחשב רק שחישב שלא לשם בעליה אבל לא שחישב לשם אחר ודו"ק היטב וא"כ הא עדיין הקושי' במק"ע דמדוע נקט הש"ס בשוחט שלא לשם בעלים דמשמע דמה שאינו עולה לבעלים הוא מפאת שחישב שלא לשם בעלים והא במחשבת שינוי קודש אין פסול זה כלל וא"כ אכתי מדוע נקט טפי שינוי בעלים משינוי קודש וא"כ הרי על כרחך לומר באמת דע"י מחשבה שלא לשם בעלים נ"כ אין עולה לבעלים לשם חובה ולא בעינן כלל מחשבה לשם אחר וכנ"ל וע"כ שפיר יש תמיד המנע העלי' לבעלים לשם חובה מפאת מחשבה שלא לשם בעלים בין בשינוי בעלים ובין בשינוי קודש וכנ"ל ושפיר נקט הש"ס בשוחט שלא לשם בעלים כיון דגם בשינוי קודש יש ג"כ פסול זה וע"כ הוא כולל יותר וכנ"ל וכמובן]:

[ואם גם לא תרצה להעמיס כוונתנו זאת בדברי התוס' ב"ק הנ"ל רק תפרש דבריהם דכוונת הש"ס בין אמחשבת שינוי בעלים ובין אמחשבת שינוי קודש והא דאמר בשוחט שלא לשם בעלים אמר הכי בתרי גווני היינו אמחשבת שינוי בעלים דהיתה המחשבה להדיא כן שלא לשם בעלים ואמחשבת שינוי קודש מפאת הדין דאינו עולה לבעלים וקרי הש"ס להעדר העלי' לבעלים שלא לשם בעלים או דכוונת הש"ס אב' המחשבות גם יחד רק מפאת שאינו עולה לבעלים וה"ק בשוחט באופן כזה שאינו עולה לבעלים היינו אם ששחט במחשבת שינוי קודש או ששחט במחשבת שינוי בעלים [אם דלשון התוס' אין מדוקדק קצת לפי"ז דו"ק ותשכח] מ"מ גם זולת דברי התוס' הדברים בעצמותם ניתנו להאמר בעזה"י דאם כוונת התוס' כנ"ל הוא פי' דחוק באמת דלשון הגמ' שוחט שלא לשם משמעותו השטחיי רק מחשבה שלא לשם לא דמה שאינו עולה לבעלים קרי לי' הש"ס שלא לשם וכמובן וע"כ שפיר יתכן לומר כדברינו הנ"ל דקאי אמחשבה שלא לשם בעלים ממש והא דנקט הא טפי משינוי קודש היינו משום דגם בשינוי קודש יש מחשבה זאת ממילא מפאת הדין דאינו עולה לבעלים וכנ"ל:

ואולם יש להקשות לכאורה על סברתנו זאת דגם בשינוי קודש יש פסול שינוי בעלים תמיד מגמ' זבחים (דף ס"ז ע"א) דאהא דתנן שם (דף ס"ו ע"ב) במשנה עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת ר' אליעזר אומר מועלין ור' יהושע אומר אין מועלין אמר שם בגמ' וז"ל הגמ' תניא א"ל ר"א לר' יהושע אשם ששחטו בצפון לשם שלמים יוכיח ששינה את שמו ומועלין בו כו' א"ל ר' יהושע לא אם אמרת באשם שאם שינה את שמו לא שינה את מקומו כו' אמר לו ר"א אשם ששחטו בדרום לשם שלמים יוכיח ששינה את שמו ושינה את מקומו ומועלין בו כו' א"ל ר' יהושע לא אם אמרת באשם ששינה את שמו ושינה את מקומו ולא שינה את מעשיו כו' אמר רבא ונימא לי' אשם ששחטו בדרום לשם שלמים בשינוי בעלים יוכיח ששינה את שמו ושינה את מקומו ושינה את מעשיו כו' (שינוי בעלים כשינוי מעשה חשיב לי', רש"י) וא"כ מדבעי' שיחשב בהדיא שינוי קודש וגם שינוי בעלים א"כ הא משמע דשינוי קודש גרידא אין בו מחשבת שינוי בעלים אף דממילא אין עולה לבעלים ואולם י"ל דשם הא בעי' שינה את מעשיו וע"כ י"ל דמחשבה שלו לשם בעלים נהי דג"כ אין עולה על ידו לבעלים לשם חובה מ"מ ה"ל רק פסול מחשבה ולא מיקרי שינוי מעשה רק במחשב לשם אחר שעוקרו במחשבתו מבעליו לבעלים אחרים ודו"ק וע' זבחים (דף ד' ע"א) דאמר דשינוי קודש הוי פסולו בגופו ולא שינוי בעלים ושם (ע"ב) דחי זה דמאי שנא שינוי בעלים דלא הוי פסולו בגופו מחשבה בעלמא שינוי קודש נמי מחשבה בעלמא כו' ועכ"פ הוא לכאורה סתיר' להך (דדף ס"ז ע"א) דחשיב שינוי בעלים שינוי מעשה טפי משינוי קודש דלא הו אלא מחשבה בעלמא ויש ליישב ואכ"מ]:

והנה לפי הצעה הנ"ל דאם ישחוט אחר שלא בשליחות בעלים אינו עולה מיהת לשם חובה ופסול בפסח וחטאת משום דהוי מחשבה שלא לשם בעלים [ומובן מאיליו דכוונתנו בכ"ז לסברת הרמב"ם דבכל עבודות יש מחשבת שינוי בעלים ולא בע"מ לזרוק לחוד ונראה עוד דגם זולת סברא הנ"ל דהוי מחשבה כו' ג"כ י"ל בפשיטות דאין עולה לבעלים בשוחט שלא בשליחותם דהא סברת הרשב"א נדרים הנ"ל דהוא פסול לגמרי מה שנעשה שלא בשליחות והי' צריך להעשות בשליחות וע"כ אפי' נימא דאינו פסול מ"מ שפר ניתן להאמר עכ"פ דאינו עולה לבעלים מיהת הואיל ועביד שלא בשליחות בעלים וע"כ הוא עקירה מן הבעלים מיהת והקרבן גופי' כשר רק שאינו עולה לבעלים הואיל ועבד העובד מפאת עצמו לא בשביל בעלים ודו"ק וא"כ בחטאת ממילא הוא פסול ג"כ כיון דאין חטאת בא נדבה וכל שאינו עולה לבעלים הוא פסול ממילא וכמ"ש כבר ב"פ] וא"כ עכ"פ בחטאת מיהת הא לא משכחת מחשבת פיגול לבעלים בשחיטה וכנ"ל דממ"נ אם שחט בעצמו או ע"י שלוחו דששא"כ והוי כשחט בעצמו הרי מחשבתו בתורת שוחט לא בתורת בעלים ואם שחט אחר שלא בשליחותו הרי פסול הוא ושוב אין מחשבת פיגול שלו חל דלא קרב המתיר כמצוותו וא"כ לדברי רש"י מנחות (דף ה' ע"ב) שהבאתי כבר כ"פ דכ' דכל פסול מחשבה דפסול במנחת קנאות היינו משום דחטאת קרייא רחמנא ע"ש וע"כ ממילא כל פיגול שאין לו מציאות בחטאת לא מיפגול ג"כ במנחת קנאות ואף דבחטאת הוא רק משום דלא שייך כי היכא דאמרי' הכא לענין דיני פיגול הנלמדים משלמים דכל שאינו בשלמים אף רק מפאת דלא שייך אינו פיגול בשום מקום וכנ"ל וא"כ שפיר אין מחשבת פיגול כלל לסוטה בקמיצה דמנחת קנאות כיון דאין מחשבת פיגול לבעלים בשחיטה שכנגדה בחטאת וכמובן:

[והנה מה שכתבנו דמחשבה שלא לשם בעלים אף דאין מחשב לשם אחר הוא ג"כ פסול לכאורה יש לו סתירה ממאי דאמרי' ריש זבחים דשוחט חטאת על המחויב עולה כשרה משום דבעי' מחשבה על מחויב כפרה כמותו ואמאי דל מחשבתו על אחר מהכא מפאת ואינו מחויב כפרה כמותו מ"מ הרי היא מחשבה שלא לשם בעלים מיהת ווה לבד הרי ג"כ פוסל ואולם אין זה מוכרח די"ל דמחשבה על אחר המחויב עולה אין נחשב מחשבה שלא לשם בעלים כיון דלא חישב שלא לשם בעלים ואם א"א לו שיפסול מפאת מחשבת האחר נשאר ממילא כאילו לא הי' לו מחשבה כלל דהוא סתמא וכשר וע' זבחים (דף ג' ע"א) גט דל נכרית מיני' ה"ל סתמא כו' וע' דעת קצת ראשונים בקידושין ריש האומר דבמקדש לאחר ל' ונתקדשה לאחר תוך ל' דלא הוי זה חזרה מן הראשון והוא דוגמא לכאן]:

עוד יש לי לומר דאפי' נימא דמחשבה שלא לשם בעלים לא חשיבא כמחשבת שינוי בעלים ורק במחשב על אחר הוא דפסול מ"מ נראה דבחטאת מיהא אין עולה לבעלים לשם חובה בכה"ג וזה דהא שינוי בעלים בשחיטה באם אינו ענין משינוי קודש ילפי' לי' ע' היטב בזבחים (דף ד' ע"א וע"ב) ושם ודף ח' ע"א) עש"ה וא"כ מחשבה שלא לשם בעלים יש לדונה ממחשב בשלמים שלא לשם שלמים (עש"ה בזבחים) דנראה לפי"ז דג"כ הוא כשר דלא הוי מחשבת שינוי קודש רק במחשב בשלמים לשם קרבן אחר לשם עולה וכדומה אבל שלא לשם שלמים לא מיפסיל וכמובן ואולם הרי הדבר צריך טעם באמת וכנ"ל דהא בקרא לא כתיב לשם אחר רק ואת האיל יעשה זבח שלמים שתהא עשייתו לשם שלמים עש"ה וא"כ הא ראוי דניבעי לשם שלמים דווקא וכל שאינו לשם שלמים ראוי שיוחשב שלא לשמה וצ"ל דמחשבתו שלא לשם שלמים הרי מכריח רק שאינו שלמים לפי מחשבתו אבל הרי אינו מכריח שיהי' זבח אחר דהא יכול להיות לא שלמים ולא זבח אחר ואם תאמר מה יהי' ז"א דהא יכול להיות חולין דאינם לא שלמים ולא קרבן אחר וע"כ ה"ל מחשבתו ואת שלא לשם שלמים רק כאילו חישב לשם חולין ולשם חולין הרי הוא כשר לגמרי כש"ס הנ"ל שם (דף ג' ע"א) וע"כ שפיר גם שלא לשם שלמים לא מיפסיל כ"ז שאין מחשב לשם קרבן אחר בהדיא כגון לשם עולה וכדומה ודו"ק היטב מאוד:

ולפי"ז שפיר גם בשלא לשם בעלים דוגמתו אין פוסל רק במחשב לשם אחר אבל מחשבה שלא לשם בעלים לחוד דינו ג"כ רק כמחשב לשם חולין דכשר דכיון דרק באם אינו ענין משינוי קודש ילפי' לי' לכן דינו כמו בשינוי קודש וכמובן [וע' תוס' יומא (דף נ"ט) דיה והרי דאא"ע הוי היקש דאיתקש הדבר הנדרש עליו באא"ע אל הדבר הכתוב בהדיא ובמ"א הארכתי בזה להביא עוד כמה דוכתי דמבואר בם כן וא"כ גם כאן הוי היקיש שינוי בעלים לשינוי קודש וזה נראה לכאורה בפשיטות כוונת הגמ' מנחות (דף ב' ע"ב) מכדי מחשבה דפסל רחמנא היקישא הוא מה לי שינוי קודש מה לי שינוי בעלים והכוונה דשינוי קודש ושינוי בעלים איתקשו זל"ז ולכן אין לחלק ביניהם ע"ש היטב ודו"ק ואולם רש"י ותוס' שם לא פירשו כן]:

וא"כ לפי"ז עכ"פ בחטאת דמבואר בזבחים (דף מ"ו ע"ב) דאף דלשם חולין כשר בשאר קרבנות מ"מ בחטאת הוא רק כשר ואינו מרצה היינו דאינו עולה לבעלים לשם חובה וצריך להביא חטאת אחר עש"ה ולפי"ז במחשב בחטאת שלא לשם חטאת או שלא לשם בעלים נמי נהי דהחטאת כשר מ"מ אינו מרצה ואין עולה לבעלים לשם חובה וכמובן [וזה נראה טעם הרמב"ם דכ' פט"ו מפסוהמ"ק ה"ח וה"ט דשוחט חטאת לשם מחויב עולה או לשם מת כשירה ולא עלתה לבעלים וצ"ל הטעם כנ"ל דדל מחשבת האחר דאין מחויב כפרה כמותו מהכא וכן דל מחשבת המת מ"מ הא ה"ל מיהת מחשבה שלא לשם בעלים ובמחשבה זאת לבד נמי הא אין עולה לבעלים בחטאת וכנ"ל]:

והנה נראה לחדש עוד דכל שאין עולה לבעלים לשם חובה אזי אין לבעלים מחשבה לפגל אפי' לראב"י דבעלים מפגלין דכיון דאין עולה לבעלים בלא"ה תו אינו בעלים עוד כיון דאין עולה לו ואין לו כח לפגל וא"ל דנהי דאין עולה מ"מ הרי הוא קרבן נדבה והוי גם הנדבה שלו ואכתי הרי הוא בעלים של הנדבה וראוי שתועיל מחשבתו מטעם בעלים עדיין דז"א דכיון דנעשית נדבה רק מאיליה ע"י מחשבת העובד ולא הוא שהקדישה לנדבה זו לכן אין הוא נחשב בעלים של נדבה זו ואין לו כח לפגל וראי' לזה ממ"ש הרמב"ם (פי"ח מפסוהמ"ק ה"א וב') דכל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים דהוא בלא יחשב טעם האיסור משום דהוא כמטיל מום בקדשים דהואיל ופוסל את הקודש הוי כמטיל מום ע"ש ואף דגם מחשבות שלא לשמה הם באיסור דלא יחשב עש"ה ברמב"ם (פט"ו ה"ג) ובהם הרי הקרבן כשר רק שאינו עולה לבעלים לשם חובה וצ"ל דמה שאינו עולה לשם חובה הוא ג"כ גרעון בקרבן והוי ג"כ כמטיל מום. ואולם אכתי, הרי תיקשי דבמקדיש קרבן נדבה כגון אומר הרי זו שלמים דאז אם הכהן מחשב מחשבת שלא לשמה הרי אין שם הגרעון של המנע העלי' לשם חובה דהרי אין הבעלים צריכין להביא קרבן אחר וקרבן זה הרי נשאר נדבה גם במחשבה זאת וכדדרשי' ריש זבחים אמחשבת שלא לשמה אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו (רק חישב שלא לשמה) נדבה יהא כו' ע"ש וא"כ הרי אין כאן גרעון כלל דנדבה הקדיש והרי היא נדבה עדיין וא"כ מדוע אסור גם בכה"ג לחשב מחשבת שלא לשמה דהרי בקרבן נדבה ג"כ אסור לחשב מחשבת שלא לשמה וכדאמרי' בזבחים שם ונדבה מי שרי לשנויי בה עש"ה:

וא"כ לרמב"ם הנ"ל דכל מחשבה אסורה בקדשים טעם האיסור רק מפני שפועל גרעון בקרבן א"כ כאן דאין כאן שום גרעון כלל מדוע המחשבה אסורה ועל כרחך לומר דגם כאן הוא גרעון דאף דנדבה הקדיש והרי היא נדבה מ"מ מה שנאמר אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו נדבה יהא אין זו נדבה שהקדישוה בעלים רק היא נדבה אחרת נעשית מאיליה ע"י מחשבתו דכך גזרה תורה דמחשבת שינוי שלו עוקר עכ"פ הקדש הבעלים וכגון שאמרו הבעלים הרי זו שלמים והוא מחשב לשם עולה הרי נעקר בזה הקדש שלמים שהקדישו בעלים אלא דגוף הקדושה אין לו כח לסלק ונעשית שלמים נדבה מאיליה וע"כ זהו גרעון בקרבן ג"כ מה שהוא רק קרבן כשר מאליו ולא קרבן שהוקדש ע"י ישראל דיש לו מעלה טפי ודו"ק היטב מאוד [ואם דמלשון רש"י ריש זבחים שם לכאורה לא משמע כן מ"מ גם כדברינו י"ל דמה דרחמנא קריי' נדבה הוא רק נדבה מאיליו שהתורה מכשירתו ועושאתו נדבה אבל הקדש הבעלים נעקר ע"י מחשבת השלא לשמה ודו"ק היטב]:

ולפי"ז כיון דפסול מחשבה שאינו עולה לבעלים על ידו רק נשאר קרבן כשר ה"ל גם הקרבן כשר שנשאר רק נדבה מאיליו ולא הקדש הבעלים א"כ שיב הרי אין הבעלים בעלים בו כלל ואין להם כח לפגל וא"כ שוב שפיר ניחא וכמובן דכיון דבחטאת אם יחשב אחר השוחט שאינו שוחט בשביל בעלים א"כ הא ה"ל מחשבה שלא לשם בעלים ומחשבה שלא לשם בעלים בחטאת הרי דינו דכשר ואינו מרצה וכנ"ל ושוב אין הבעלים בעלים בו ולא מהני מחשבת פיגול דידי' ושוב לא משכחת בשחיטת חטאת כלל מחשבה לבעלים דממ"נ אם שוחט בעצמו או ע"י שלוחו הוי מחשבתו בתורת שוחט לא בתורת בעלים ואם אחר שוחט שלא בשליחות אין מחשבת הבעלים מפגלת כלל ואם כן שוב גם במנחת סוטה דמהני בה מחשבה רק משום דחטאת קרייא רחמנא נמי אין מחשבה לבעלים בקמיצה כיון דבשחיטה שכנגדה בחטאת אין בה מחשבה לבעלים וא"כ הא ניחא ג"כ שפיר בס"ד:

עוד יש לי לומר טעם אחר דאין פיגול לבעלים בקמיצה דמנחות גם לראב"י וזה עפ"י המבואר במנחות (דף ב' ע"ב) שם בהך דס"ל לר"ש דאין מחשבת שינוי קודש במנחות משום דמעשי' מוכיחין עלי' שהקומץ מחבת לשום מרחשת מעשי' מוכיחין עלי' שהיא מחבת כו' כנ"ל ואמר התם רבה דה"מ במחשבה שינוי קודש אבל מחשבת שינוי בעלים יש גם במנחות לר"ש ואי' שם בגמ' א"ל אביי לרבה מכדי מחשבה דפסל רחמנא היקישא הוא מה לי שינוי קודש מה לי שינוי בעלים ובתוס' שם ד"ה מכדי פירשו דה"ק דכיון דשינוי קודש לא פסיל משום דמעשי' מוכיחין ה"ה שינוי בעלים דילפי' משלמים כי האי גוונא דמה שלמים לא חלקת ובין שינוי קודש לשינוי בעלים לפסול) אף מנחה לא תחלוק להכשיר דכה"ג דריש תנא דבי חזקי' בפ' אלו נערות גבי מכה אדם ומכה בהמה כו' עכ"ל התוס':

ולפי"ז נראה לדרכנו דבשלמים יש מחשבת פיגול לכהן לראב"י בשחיטה וקבלה וזריקה אבל לא בהולכה דס"ל כר"ש דכיון דאפשר לבטלה לא פסיל בה מחשבה ולבעלים אין פיגול בשלמים רק בשחיטה וקבלה לחוד אבל לא בהולכה מטעם הנ"ל וגם בזריקה משום דהמחשבה בגמר זריקה הוא דחיילא ואז כבר אינן בעלים וכנ"ל ובמנחה יש מחשבה לכהן בקמיצה ובהקטרת קומץ לחוד דבקידוש קומץ והולכתו אין לו מחשבה את דאפשר לבטלן דגם קידוש אפשר לבטלו כראב"י דאי בעי עביד ביד דס"ל דאין היד נחשב כלי וככל הנ"ל וא"כ אין מחשבה עוד לבעלים במנחה לא בקידוש קומץ ולא בהולכתו ולא בהקטרתו ואין לדון עוד לענין הבעלים רק על הקמיצה לבד וכנ"ל בארוכה:

וע"כ י"ל דגם בקמיצה אין מחשבה לבעלים מטעמא דלא חלקת דכל פיגול משלמים נמי הוא דילפי' וע"כ אית לן למימר ג"כ מה שלמים לא חלקת בין שחיטה לקבלה בבעלים לפסול במחשבת פיגול כך מנחה לא תחלוק בין קמיצה לקבלה להכשיר וכיון דבקבלה אין מחשבה לבעלים משום דהיא עבודה שאפשר לבטלה לכן גם בקמיצה אין מחשבה לבעלים ואין לומר דא"כ גם לכהן ג"כ לא יהי' מחשבת פיגול בקמיצה והקטרה דמנחות דנימא נמי מה שלמים לא חלקת במחשבת פיגול דכהן בין שחיטה וקבלה וזריקה לפסול כך במנחה לא תחלוק להכשיר וכי היכא דאין לו פיגול בקבלה דמנחות ה"נ לא יהי' לו בקמיצה והקטרת קומץ דז"א די"ל דתרתי אטו חדא לא אמרינן לא חלקת דשנים מכריעין את האחד וע"כ אדרבה אמרי' להיפוך סברא דלא חלקת לפסול דמה שלמים לא חלקת בין קבלה לשחיטה וזריקה לפסול אף מנחה לא תחלוק בין קבלה לקמיצה והקטרה לפסול ולכן מהני שפיר פיגול דכהן גם בקבלה דמנחות לפגל אע"ג דהיא עבודה שאפשר לבטלה מילפותא דלא חלקת ומיושבת גם בזה קושית תוס' הנ"ל דמדוע לא פליג ר"ש אקבלה דמנחות דלא יועיל מחשבה ולהנ"ל ניחא דבקבלה דמנחות מהני שפיר מחשבה מטעמא דלא חלקת ודו"ק:

ואולם בבעלים דגם בזריקה דשלמים אין להם פיגול והם מפגלין רק בשחיטה וקבלה דשלמים והוי סברא דלא חלקת לדידהו במנחות רק בחד נגד חד היינו קמיצה וקבלה וע"כ שפיר שניהן שוין ושייך סברא דלא חלקת להכשיר ואין לומר דאכתי נהי דשניהם שוין מנא לן לומר סברא דלא חלקת להכשיר אדרבה נאמרנו לפסול דלקולא ולחומרא לחומרא דרשינן דנהי דגם התוס' כתבו סברא דלא חלקת להכשיר י"ל דסברת התוס' דא"א לדרוש כלל סברא דלא חלקת לפסול דכיון דבשינוי קודש מעשי' מוכיחין להיפוך אין סברא כלל דתפסול מחשבתו וכל שהסברא הוא להיפוך לא שייך הך דלחומרא דרשי' כמבואר בתוס' קדושין (דף ל"ד ע"ב) ד"ה ונילף משא"כ לענייננו דאנו אומרים דאצל כהן דרשינן את הלא חלקת לפסול א"כ הרי אפשר לדרוש גם לפסול ורק דבבעלים אנו אומרים דאין שם דבר שיכריע לדרוש כך משום דהוי רק חד לגבי חד וא"כ ה"נ הרי אין דבר שיכריע לדרוש להכשיר ג"כ דהא הוי ג"כ רק חד לגבי חד והדרינן לכללא דלחומרא דרשי' דז"א דלדיעות הסוברים דלחומרא דרשינן הוא רק מטעם ספק דסד"א לחומרא א"כ לפי מה שנראה מדברי הרמב"ם בהלכותיו במקומות רבות מאוד דכל ספיקי דדיני בפסולי קרבנות דינם שלכתחלה לא יקריב ואם קרב הורצה והקרבן כשר בדיעבד כמבואר בלח"מ פ"ד מאיסורי מזבח ה"ז ובמקום אחר הארכתי בזה מאוד בקיבוץ כל המקומות ברמב"ם בזה ובבירור הדברים ממקורן בס"ד א"כ ה"נ לפי דין הספק הרי בדיעבד הורצה וא"כ אם קרבה המנחה כשירה היא ונבדקת הסוטה שפיר ולק"מ:

ואין להקשות עדיין דהא אנן אקרא קיימינן דהקושיא הוא על הקרא דנתנה תורה ענין בדיקה שאפשר לסוטה לבטלה ע"י מחשבת פיגול וא"כ הרי א"א איפוא לפרש הכתוב בענין ספק וכמובן דז"א דגם זה ניחא אחר העיון וזה לפמ"ש בס' מלוא הרועים חלק ב' בהך כללא דלקולא ולחומרא לחומרא דרשינן דיש דיעות, דהוא מטעם ספק והתוס' בב"ק (דף ג' ע"א) כתבו דמדה מסורה כך מטעם וודאי וכ' הוא ז"ל דב' הדברים אמת דכיון דדין הספק להחמיר מטעם ספק עכ"פ דסד"א לחומרא מה"ת א"כ הרי ידעה התורה שע"י הסתימות נחמיר וע"כ ממילא הוי הסתימות כאילו נתפרש להחמיר ושוב הוי החומרא בתורת וודאי דהסתימות מורה ע"ז בוודאי והוי כאילו נמסרה הילפותא כך מתורת וודאי עש"ה:

ולפי"ז נמצא בהך דלקולא ולחומרא כו' דכפי מה שהוא דין הספק אילו הי' נשאר בספיקו כך הוא כוונת המדה בתורת וודאי כיון דידעה התורה דמפני הספק נעשה כך ולפי"ז בספיקות בפסולי קרבנות דכך דינם דלכתחלה לא יקריב ובדיעבד כשר א"כ כאן דהספק הוא במדת המה מצינו איך נדון המה שם לא חלקת אם להכשיר או לפסול ה"ל נמי כאילו נמסרה המדה בוודאי דלכתחלה לא יקריב ואם קרב הורצה ואין כאן ספק כלל לפי האמת רק כך מדה מסורה בתורת וודאי וא"כ שפיר אין פיגול לבעלים בקמיצה דמנחות רק לענין לכתחלה אבל לא לדיעבד לפסול הקרבן וא"כ שפיר אפי' תפגל הסוטה במחשבתה בשעת קמיצה שפיר לא תופסל המנחה ושפיר תובדק וכמובן ודו"ק היטב מאוד ועוד נראה דכאן דדנין לענין פסול הקרבן לא שייך כלל הך דלחומרא דרשי' דפסול הקודש הוי להיפוך קולא לגבי הקודש מה שאנו מפסידין לקודש את הקדושה ואומרים דנפסל הקרבן ויהי' דינו לשריפה ולאיבוד ודו"ק היטב:

[ועפיד"ז תירצתי במ"א קושיית התוס' בשוחט את הפסח על החמץ דנימא כל מלתא דאמר רחמנא כו' ויופסל הפסח וכתבתי לפי המבואר באחרונים בשם השו"ת פנים מאירות דבמקח הנעשה באיסור מצד אחד או מצד המוכר או מצד הלוקח לא שייך סברא דכל מלתא כו' דאין לו אל האחר להיות נפסד מפני עבירתו של זה ולפי"ז גם כאן אין אל הקודש להיות נפסד קדושתו מפני עבירתו של זה והוי ממש כמקח הנעשה בין ב' בני אדם דאין לזה להפסיד מפני עבירתו של זה וה"נ הפסד קדושת הקודש לקודש הוא כאילו הי' הפסד של אחר מפני עבירתו של זה והארכתי שם בחידושי בזה ואכ"מ וע"כ ה"נ מה שהפסול הוא חומרא לגבי האדם דאסור לו לאכול קודש פסול וכדומה הרי הוא קולא לגבי הקודש מה שהוא נפסל ומפסיד את קדושתו ולא שייך כאן כלל הך דלחומרא דרשי']:

ואין לומר דאכתי ליהוי כב' צדדים דהוא קל לזה וחומר לזה ואכתי הרי הוא ספק אחר מי נלך דז"א דב' צדדי הספק כאן היינו האדם והקדושה הרי הם הדיוט והקדש וכל כה"ג יד הקדש הוא על העליונה ע' שקלים פ"ד מ"ט המקבל עליו לספק סלתות מד' ועמדו מג' יספק מד' מג' ועמדו מד' יספק מד' שיד הקדש על העליונה ועוד שם פרק ח' מ"ד אם הותירו הותירו להקדש ואם פיחתו ישלם יוחנן מביתו שיד הקדש על העליונה וע' מנחות (דף ק"ט ע"א) דאע"ג דאומר בית בביתי אני מוכר לך מראהו הגרוע ובנפול מראהו הנפול היינו דוקא בלוקח משום דיד בעל השטר על התחתונה אבל בהקדש צריך לתת המעולה עש"ה והיינו נמי מטעמא דיד הקדש על העליונה וע"ש במפרשים ובנדרים (דף נ"ו ע"א) וכזה הוא עוד בכמה דוכתי וע"כ שפיר גם כאן יד הקדושה על העליונה ואמרי' דאין הקודש נפסל ויש לומר רק דיש איסור דאסור לבעלים לחשב מחשבת פיגול מספק אבל אם חישבו אין הקודש נפסל ועדיין כשר הוא ובקדושתו עומד וא"כ כיון דדין הספק כך הוא הא ה"ל שוב כאילו נתפרש כך ושפיר הוא וודאי כשר ואין פיגול לבעלים מטעם וודאי וכנ"ל ועוד נראה דכיון דיש ספק כאן איך היתה כוונת התורה במדת המה מצינו דכאן אם לקולא או לחומרא ע"כ שפיר מכריע בזה גוף הדרש דוהקריב המקריב דדריש מיני' ראב"י דבעלים מפגלין וקשה ע"ז מסוטה דהא תוכל הסוטה לפגל את המנחה וע"כ זה עצמו מכריע לומר דכוונת התורה היתה לקולא כי היכי דלא תיקשי מסוטה ודו"ק היטב מאוד:

תוכן העניינים

גבורות שמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה