גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
נט
עי"ל לפי הדין הנ"ל דחישב שיאכלוהו טמאים למחר לא הוי פיגול מפאת דהיא אכילה דלא חזיא בלא"ה (וכמ"ש כבר באותיות נ"א נ"ג די"ל דראב"י ס"ל הכי] והרי דיש סברא לחלק בפיגול בין היכא דבלא"ה לא חזיא לבין היכא דאין בו רק פסול החוץ לזמנו לבד דהיכא דבלא"ה לא חזיא הוי מחשבת פסול לא מחשבת פיגול עש"ה בזבחים (דף ל"ו ע"ב) בפירש"י ולעיל אותיות הנ"ל:
ולפי"ז נראה דאחרי דכל פיגול משלמים הוא דילפינן ע"כ בעינן דומיא דשלמים דאם מחשב בם על החלק הנאכל היינו על הבשר לאוכלו חוץ לזמנו הרי אין באכילה זאת חסרון רק מה שעובר לאכול אכילת נותר ובזה גילתה תורה דאם מחשב על אכילה זאת בחסרון זה אזי מחשבה זאת מפגלת ונעשה הקרבן פיגול דשם הרי אין חסרון אחר בהאכילה רק זה וע"כ ממילא כל שיהי' שם עוד חסרון אחר חוץ מזה אין ראוי שיהי' פיגול דה"ל מחשבת פסול אחר לא מחשבת פיגול כיון דמחשבת פיגול באכילה גילתתו תורה רק בחסרון זה א"כ רק זה הוא ענין הפיגול וכל חוץ מזה הוא פסול אחר ומונע הפיגול וכמובן וע"כ בשירי מנחת סוטה אם מחשבין לאוכלן חוץ לזמנן א"כ לפי הדין המבואר ברמב"ם פ"ד הי"ד מסוטה הנ"ל דאם מתה הסוטה או הבעל או שאמרה טמאה אני או שבאו עדים שהיא טמאה גם אחר הקרבת הקומץ אין השירים נאכלין ע"כ נראה דלפי דין זה ליתא למחשבת פיגול כלל במנחת סוטה על אכילת השירים חוץ לזמנן וזה דהרי ענין הדין הנ"ל דגם אכילת שירי המנחת סוטה צריך שתפעול פעולת המנחה בבירור העון להתירה או לאוסרה לבעלה בוודאי וכל שמתה היא או שמת הוא או שבאו עדים שהיא טמאה או שאמרה שהיא טמאה דאין לשירי מנחה לעשות עוד פעולת בירור זאת אזי אין השירים נאכלין ודבר זה פסול בשירים מה שאין פועלין פעולת המנחה ואין נאכלין משום הכי וא"כ ממילא אם נשארו השירים חוץ לזמנן ונפסלו א"כ הרי אכילתם ג"כ א"א לה לפעול כל אחרי שהם פסולים וא"כ נמצא דיש בם עוד פסול אחר ממילא מלבד פסול הנותר מפאת מה שאין יכולים לפעול פעולת המנחה ונהי דפסול האחר מסתבר גם הוא רק מפסול הנותר מ"מ סוף סוף עתה יש בו גם פסול אחר ואכילת השירים איסורה עתה איפוא מפאת ב' דברים. א' מפאת אכילת נותר דאסרה תורה לאכול נותר. ב' מפאת היותה אכילה שאין יכולה לפעול פעולת הבירור כמו דהיו איסורין להאכל אפי' בזמנן אילו מתה הסוטה וכל הנך גווני מפאת שאין האכילה יכולה לעשות פעולת הבירור והרי גם אכילה זו אינה יכולה לעשות פעולת הבירור ואסורה האכילה משום הכי וכמובן:
וא"כ אחרי שבשלמים אין פסול האחר ההוא בבשר שבו אם נשאר חוץ לזמנו דבשלמים הרי הבשר נאכל גם אם אין ביכולת האכילה לפעול פעולת הקרבן דהא גם אם מתו בעליה לפני אכילת הבשר ג"כ הבשר נאכל ואף דאו א"א להבשר לפעול כלום דכל פעולות קרבן הם רק בחיי בעל הקרבן ולא אחרי מיתתו דאין כפרה למתים ועכ"ז הבשר נאכל שפיר וא"כ מה שא"א לאכילת הבשר לפעול פעולת הקרבן הרי אינו פסול שם בהבשר ונמצא שאי בבשר רק פסול נותר לכד ובזה הו דגילתה תורה ענין הפיגול וע"כ רק כזה גם בשארי קרבנות שפיר אם מחשב לאכול הבשר חוץ לזמנו הוי פיגול דבכל הקרבנות וכן במנחות הרי הוא ג"כ כן דאין האכילה צריכה לפעול פעולת הקרבן דבכלהו נמי גם אם מתו בעלים אחרי הזריקה והקטרת הקומץ ג"כ הרי הבשר והשירים נאכלין הרי דאין הבשר והשירים צריכים לפעול פעולת הקרבן והם איפוא כמו שהוא בשלמים דאין בהאכילה חוץ לזמנו רק פסול החוץ לזמנו לבד ולכן שפיר הוי פיגול משא"כ במנחת סוטה דיש בה בייחוד דין זה דאם מתה הסוטה או הבעל כו' גם אחרי הקטרת הקומץ לפני אכילת השירים אין השירים נאכלין מפאת דא"א להם לפעול עוד בפעולת הבירור והם פסולין בשביל זה א"כ הרי יש באכילת השירי מנחת סוטה חוץ לזמנן עוד פסול בפ"ע מפאת זה שאין יכולין לפעול פעולת הבירור מלבד פסול הנותר שבם ופסול הנותר הוא רק סבה לפסול האחר ההוא מה שאין יכולין לפעול פעולת הבירור אבל הפסול האחר ההוא המסתבב הרי היא ג"כ פסול בפ"ע וא"כ כיון שיש עוד פסול אחר שוב שפיר אין מחשבת אכילתו מפגלת כלל דה"ל מחשבת פסול לא מחשבת פיגול דכיון דלא למדנו פיגול אלא משלמים דשם אין פסול אחר ההוא באכילה א"כ הרי אין לנו ראיה לשיהיה גם פיגול במחשבת אכילה היכא דיש פסול אחר כזה דאחרי היות הסברא דבהיות פסול אחר בהאכילה הוא מונע הפיגול כבהך דחישב שיאכלוהו טמאים א"כ ה"נ הרי יש לנו סברא לחלק בין מנחת סוטה לשלמים וא"א ללמוד פיגול דאכילה דידי' איפוא משלמים די"ל דמה לשלמים שאין שם פסול אחר משא"כ במנחת סוטה דיש פסול אחר אף דהוא מסתבב ג"כ מפסול החוץ לזמנו מ"מ סוף סוף הואיל והוא פסול בפ"ע הוא מונע חלות הפיגול וא"א ללמדו משלמים דאין בם פסול אחר ההוא ודו"ק היטב מאוד כי הדברים עמוקים ונכונים בס"ד:
[וא"ל דהא מבואר במשנה מנחות (דף י"ב ע"א) דגם בהקטרת קומץ דמנחת קנאות במחשבת חוץ לזמנו הוי פיגול ובהקטרת הקומץ הרי על כרחך מחשבת החוץ לזמנו הוא רק על אכילת השירים ועכ"ז מפגל דא"ל דמשנה הנ"ל סוברת דגם בחישב שיאכלוהו טמאים למחר הוי פיגול דלא איכפת לן במאי דהיא אכילה דלא חזיא בלא"ה דא"כ ה"ל לאתוי' משנה הנ"ל בש"ס זבחים (דף ל"ו ע"ב) הנ"ל וכמובן דאין זה קושיא דהא ן הנ"ל המבואר ברמב"ם הנ"ל דאם מתה היא או הוא כו' אחר הקטרת הקומץ אין השירים נאכלין פלוגתא דתנאי הוא בירושלמי כמבואר בכ"מ שם עש"ה וא"כ הרי אין ראי' כלל ממשנה דמנחות הנ"ל דהא י"ל דמשנה דמנחות הנ"ל סוברת כאידך תנא דשירים נאכלין אפי' במתה היא כו' וא"כ הרי גם מנחת סוטה דומה שפיר לשלמים דגם במנחת סוטה אין האכילה צריכה לעשות פעולת הבירור וע"כ שפיר הוי פיגול משא"כ ראב"י דזבחים הנ"ל הרי יכול לסבור כתנא האחר דירושלמי דסובר דאין השירים נאכלין ולק"מ]: