גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
נח
עי"ל עד"ז גם בלי ההצעה מרמב"ם הנ"ל דאין השירים נאכלין אחרי מיתתה [וע' במראה הפנים בירושלמי שם בסוטה פ"ג ה"ו דחוכך לומר דהוא טעות בדברי הרמב"ם וצ"ל להיפוך דהשירים נאכלין] וזה לפמ"ש כבר באות מ' דהך דבעלים מפגלין בעינן שתהי' המחשבה על דבר שהוא בעלים בו ג"כ עש"ה וא"כ אם תחשב כאן בהקטרת הקומץ על אכילת השירים למחר שפיר לא הוי מחשבה כיון דתמות מקודם וא"כ הרי אינה בעלים דאכילה ההיא אשר חישבה עלי' דאין ענין בעלים בקרבן אחרי מיתתו כמבואר בזבחים (דף ט' ע"ב) דאין כפרה למתים ושם (דף ז' ע"ב) ואמר רבא עולה הבאה לאחר מיתה שחטה בשינוי קודש פסולה בשינוי בעלים כשירה דאין בעלים לאחר מיתה עכ"ל הגמ' וע"כ שפיר אין לה מחשבה אאכילה לאחר מיתתה כיון דמפאת ענין בעלים היא דמפגלת ואין בעלים לאחר מיתה ואין לה ענין בעלים באכילה שהיא מחשבת עלי' ולכן שפיר אין מחשבתה מחשבה כלל וז"פ [ואפי' למאי דאמרינן בזבחים (דף ה' ע"ב) דעולה הבאה לאחר מיתה מכפרת איורשין מקופיא מ"מ בעל העולה שמת אינו בזה עוד כלל וגם במנחת סוטה ל"ש ענין מקופיא כלל דאין באה לכפרה כלל וכל פעולתה רק לברר עון וא"כ אחרי מיתתה הא לא שייך שום ענין עוד מפעולה זאת כלל דקמי שמיא גליא אם זינתה או לא ולא שייך אז עוד ענין בירור כלל וכלל וז"פ].