אור ברסלב

גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל

נז

נו

עי"ל דא"א לסוטה להציל עצמה במחשבת פיגול בשעת הקטרת הקומץ על אכילת השירים חוץ לזמנן [והיינו לפי הסברא דאין לה מחשבה רק בשעת הקטרת קומץ על אכילת השירים] וזה לפי המבואר ברמב"ם ה' סוטה (פ"ד הי"ד) דאם מתה הסוטה אחרי הקטרת הקומץ לפני אכילת השירים אין השירים נאכלין עש"ה והוא חידוש דין ויש לו טעם לפי הירושלמי המובא בתוס' סוטה (דף כ"ג ע"א) ד"ה האומרת דמדמינן מנחת סוטה לחטאת לענין דין חטאת שמתו בעלי' עש"ה והוא כהך דרש"י מנחות (דף ה' ע"ב) שהבאתי כבר באות מ"ט דמנחת סוטה חטאת, קרייא רחמנא ומש"ה הוא דמהני בה מחשבה כמו דמהני בחטאת ע"ש וע"כ ממילא יש לה כל דין חטאת וגם לענין חטאת שמתו בעלי' ושאר חטאות המתות וע"כ לפי מה דס"ל לר' אליעזר בר' שמעון בבכורות (דף ל"ג ע"א) דהך דחטאת שנתכפרו בעלי' באחר דתמות חייל גם על הבשר אם היו לפניו ב' חטאות אחת תמימה ואחת בעלת מום ופדה את הבעלת מום ושחטה ועד שלא נאכל הבשר הקריב את התמימה אזי חל על הבשר דין חטאת שנתכפרו בעלי' באחר ונאסר הבשר באכילה משום חטאת שנתכפרו בעלי' באחרת וא"כ כי היכא דחייל שם חטאת שנתכפרו בעלי' באחרת לאסור הבשר ה"נ חייל שם חטאת שמתו בעלי' על הבשר לאוסרו אם מתו בעלים אחרי זריקה טרם נאכל הבשר דחטאת שנתכפרו בעלי' באחרת וחטאת שמתו בעלי' תרווייהו דינן שוה דהם בשוה מה' חטאות המתות וע"כ כשם שזה תל על הבשר ה"ה לאידך:

ואין סברא בזה לחלק בין בשר הנשאר מבעלת המום אחרי שחיטתה לבין בשר החטאת עצמה שנשאר אחרי זריקת הדם ואדרבה הסברא להיפוך דבשר בעלת מום אחרי שחיטה לית ביה קדושה תו כמו שיש בבשר חטאת עצמו אחר זריקה דעדיין בקדושתו עומד וא"כ ק"ו הדברים דאם חייל שם חטאת שכיפרו בעלי' על בשר הבעלת מום כיש שיש לשם חטאת שמתו בעלי' לחול אבשר החטאת עצמו ועש"ה בבכורות ובפי' רבינו גרשון שם והנה בבכורות שם פליגי רבנן בזה על ראב"ש וסבירא להו באמת דלא חייל על הבשר איסור חטאת שכיפרו בעלי' באחרת ישרי הבשר אם קרבה חטאת התמימה אחר שחיטת הבעלת מום:

ואולם ברמב"ם פ"ד מפסולי המוקדשין ה"ג פסק כראב"ש ותמה שם הכ"מ דמדוע פסק כיחידאה והנה תרי תמיהי מידכר דכירי אינשי דגם בהך דינא דסוטה דכ' הרמב"ם דאם מתה היא או שמת הוא כו' אחרי הקטרת הקומץ לפני אכילת השירים אין השירים נאכלין ותמה הפני משה ע"ז מאוד בירושלמי סוטה (פ"ג ה"ו) עש"ה במראה הפנים ד"ה באו לה עדים עש"ה ואולם להנ"ל הנה ב' הדינים דבר אחד ופסק הרמב"ם בשניהם בשוה ובאתי רק להעיר]:

ולפי"ז י"ל דס"ל לראב"י דאם מחשב לאכול חוץ לזמנו דבר שבלא"ה אינו ראוי לאכילה גם שלא מפאת החוץ לזמנו אין הפיגול חל וכמו שהארכתי כבר בזה באות נ"ג וא"כ אחרי שהסוטה אם היתה נבדקת ע"י השתי' הרי היא מתה מיד כמבואר בש"ס ולמאי דקיי"ל דמשקה ואח"כ מקריב היא מתה מיד אחרי הקרבת המנחה כמבואר ברמב"ם ה' סוטה פ"ג הט"ז וא"כ לפי"ז אם תחשב הסוטה בשעת הקטרת הקומץ לאכול שירי המנחה חוץ לזמנן דהיינו למחר אזי מחשבה זאת לא תפגל כלל דכיון דלולי המחשבה הרי תמות מיד ויהיו השירים הנשארים אחר מיתתה עד למחר פסולים בלא"ה דהא אם מתה הסוטה לפני אכילת השירים אין השירים נאכלין וע"כ תו לא הוי פיגול כלל דה"ל כחישבה להדיא לאכול השירים למחר ואחרי מיתתה דייקא דאין המחשבה מפגלת כיון דאחרי מיתתה בלא"ה לא חזיין לאכילה וכנ"ל:

ואין לומר דהא אין וודאי שתמות הסוטה אחרי הקרבת המנחה דהא יוכל להיות דזכות יתלה לה או דיש לה עדים במדינת הים דאין המים בודקין אותה דז"א דהא ר"ש ס"ל בסוטה (דף כ"ב ע"ב) דאין זכות תולה במים המרים וא"כ י"ל דס"ל לראב"י כר"ש ויש לה עדים במדה"י נמי הא אמרינן בסוטה (דף ז' ע"א) דהוא מילתא דלא שכיחא וכ"ש כאן דממ"נ אם היא יודעת שיש עדים כגון שעברה לפני ב' אנשים ולא באו לפנינו א"כ אין צריכה לפגל כלל דבלא"ה לא תובדק ואם היא אינה יודעת מהם והיינו על כרחך שהם ראו ביאתה כשנסתרה והיא לא ראתה אותם א"כ זהו ביותר מילתא דלא שכיחא וודאי וע"כ ג"כ אין לחוש לו וודאי כיון דלא שכיחא ובכל התורה אזלינן בתר רובא ולא חיישינן למיעוטא ולמידי דלא שכיח וע"כ ה"ל שפיר עדיין כאילו חושבת להדיא על אכילת השירים אחרי מיתתה:

ועוד בלא"ה אין כאן קושיא מזה דהא אם הדבר בענין זה שבלא"ה לא היתה מתה ע"י ההשקאה שוב אין לחוש כלל על מחשבת פיגול שלה דלא הפסדנו במחשבתה כלום אחרי שבלא"ה לא היתה מתה ולא הי' בירור וכל הקושיא רק אהיכא דלולי מחשבתה הי' שם בירור והיתה מתה דאין סברא שיהי' לה עצה למנוע זה ע"י מחשבת פיגול שלה וא"כ היכא דלולי מחשבתה היתה מתה והיינו אי קמי שמיא גליא דאין עדים במדה"י והיתה מתה איפוא לולי המחשבה אזי באופן זה שוב הרי לא תועיל מחשבתה כלום דהא קמי שמיא גליא דהיא מחשבה אאכילת שירים לאחר מיתתה ולא מהני וא"כ הרי אין כאן חשש כלל ואין לה לסוטה מפני מה לחשב כלל דאין לה שום תועלת במחשבה דממ"נ או שבלא"ה לא תובדק ואין צריכה מחשבה או שלא תועיל במחשבתה כלום דאם לולי המחשב תובדק ותמות שוב הרי אין מחשבתה מועלת כלום דקמי שמיא גליא דהוי ליה מחשבה אאכילת שירים אחר מיתתה ולא מהני מידי ומתקבלת המנחה שפיר לרצון והיא כשירה ועושה פעולת הבדיקה ונבדקת שפיר ואין מועלת במחשבתה כלום וע"כ שפיר המנחה כשירה ונאכלת שפיר כדינה דהא וודאי שלא חישבה הסוטה דאין לה עבור מה לחשב וז"פ וע' לעיל אות נ"ג:

והנה אין לדון עוד על דברינו ולומר דזה לא חשיב מחשבה על אכילת השירים אחרי מיתתה כיון דהיא אין חושבת להדיא כן שיתאכלו אחרי מיתתה רק חושבת סתם שיתאכלו למחר וא"כ לפי מחשבתה הרי חושבת רק על אכילת שירים שאין להם רק פסול דחוץ לזמנן דמחשבה זו מפגלת שפיר ואף שהאמת כן הוא שתמות תחלה מ"מ אין זה מחשבת אכילה אלאחר מיתתה דרק אילו היתה מחשבת בהדיא לאוכלם למחר ואחרי מיתתה דייקא שאם תחי' למחר לא יתאכלו ורק יהיו ב' הדברים דייקא באכילה שתהי' האכילה למחר ואחרי מיתתה אז שפיר לא הי' פיגול דכיון דהתנית שתהי' האכילה גם אחרי מיתתה דייקא שוב הרי האכילה בלא"ה לא חזיא מפאת היותה אחרי מיתתה וע"כ ממילא אינו פיגול משא"כ זו שמחשבתה רק על חוץ לזמנו לחוד אין למנוע הפיגול מה שהמציאות יהי' כך שתמות תחלה ויהי' אז גם לאחר מיתתה דז"א דהרי דעת הרשב"א בהך דהמגרש את אשתו ע"מ שלא תשתי יין כל שלשים יום ה"ז כריתות כל ימי חייכי אין זה כריתות דאם אמר ע"מ שלא תשתי יין מאתים שנה ג"כ אין זה כריתות דאף דהתנה רק על זמן פסוק והרי כרת האישות איפוא אאחרי ומן ההיא מ"מ כיון דא"א בטבע שתחי' האשה עד לאחר מאתים שנה אוי לי' כאומר כל ימי חייכי כמבואר בב"י אה"ע סי' קמ"ג בדעת הרשב"א הנ"ל עש"ה וא"כ ה"נ דכוותה דמה לי הכרח טבעיי שיכריח שתמות האשה תחלה שאין האדם חי בטבע כ"כ זמן ומה לי הכרת נסיי דבדיקת הסוטה שיכריח מיתתה תחלה וכי היכא דגם שם תלה תנאו רק על זמן ועכ"ז מפני הכרח הטבעיי שא"א לה בטבע לחיות כל אותו הזמן מחשבינן לי' כאומר כל ימי חייכי ה"נ מפני הכרח הנסיי יש לנו לומר דהוי המחשבה לאכול השירים למחר כחושבת לאוכלם אחרי מיתתה כיון שתמות בהכרח לפני מחר ע"י בדיקת ההשקאה והמנחה דו"ק היטב מאוד כי הוא דומה בדומה ממש וזה תי' נכון מאוד בס"ד לפי סברת הרמב"ם הנ"ל דאין השירים נאכלין אחרי מיתתה אפי' מתה אחרי שקרב הקומץ וכנ"ל:

תוכן העניינים

גבורות שמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה