גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
נו
עי"ל עד"ז דאין לסוטה מחשבת פיגול רק בשעת הקטרת הקומץ על אכילת השירים חוץ לזמנן וע"כ י"ל דס"ל לראב"י כמ"ד בנדרים (דף כ"ט ע"א) דקדושת הגוף פקעה בכדי ומבואר שם דלמ"ד הנ"ל אם אמר שור זה עולה כל שלשים יום אוי אם מקריבין אותו תוך שלשים יום הוי לי' עולה כשירה ככל עולות ואם לא הקריבוהו תוך ל' ונשאר עד לאחר ל' אזי נפקעת הקדושה מאילי' ונעשה חולין אתר ל' [עש"ה דמבואר שם כן דמה דאמר שם שור זה עולה כל ל' יום ולאחר ל' יום שלמים זה הא לא מעלה ולא מוריד מה שהוא מקדישו אאחר ל' לשלמים דהוא הקדש אחר חדש אבל הקדש העולה אחרי שהוא נפקע מאיליו אחר ל' א"כ כמו שהוא נפקע באומרו כל ל' יום עולה ולאחר ל' יום שלמים וחל עליו אז קדושה השני' דשלמים ה"נ באומר שור זה עולה כל ל' יום גרידא הוא נפקע לאחר ל' ונעשה חולין כיון שלא הקדישו הקדש אחר אאחר ל' וז"פ]:
ונראה פשוט דאין בהקדש כזה משום עבירת עשה דשימור במה שיש בו הפקעת הקדושה אחר ל' כיון דמיד מתחלה הי' רק קדושה לזמן וכמובן והנה נלע"ד פשוט ג"כ עוד דלמ"ד הנ"ל אם יאמר כזה שור זה עולה כל שלשים יום ויקריבו העונה ביום שלשים אוי אם ישאר מן הבשר בליל ל"א יעשה הבשר הנשאר ההוא חולין מאיליו ולא יצטרכו להקטירו עוד רק יהי' חולין גמורים דכיון דהקדישו רק עד ל' אזי כל הנשאר ממנו לאחר ל' נפקע קדושתו מאיליו ונעשה חולין והדם שנזרק וכן הבשר שקרב ממנו ביום ל' שפיר נזרק וקרב כדין כיון שאז הי' קודש ומה שנשאר ממנו על ליל ל"א הוא נעשה שפיר חולין לגמרי כן נראה פשוט לכאורה:
ולפי"ז הרי הי' עצה פשוטה שיקדיש בעל הסוטה את המנחה לזמן היינו ליום הקרבתו לבד ואו ממילא לא הי' אל הסוטה עוד בשעת הקטרת הקומץ מחשבת אכילת השירים חוץ לזמנן היינו למחר שהרי מה שיושאר מן השירים למחר יהי' חולין גמורים ולא יהי' נותר כלל ויהי' מותר באכילה לגמרי ואיננו אכילת קודש חוץ לזמנו כלל רק אכילת חולין בעלמא וע"כ ממילא אין מחשבתה מחשבה כלל ולא הי' אפשר לה לפגל כלל ועכ"ז ביום ההקרבה שהמנחה אז קדושה שפיר היא מנחה כשירה והגונה ככל המנחות ועושה שפיר את פעולתה לבדוק את הסוטה ומחשבת אכילת שירי' חוץ לזמנן שפיר אין בה כיון דאם ישאר מן שירי' למחר יהי' הנשאר חולין לגמרי וכנ"ל ודו"ק כי זה נכון מאוד בס"ד:
והנה עד"ז י"ל עוד דא"צ להצעה כלל דאין לבעלים מחשבת פיגול רק בשעת זריקה והקטרת קומץ רק אפי' יהי' מחשבה לבעלים גם בעבודות הקדומות על הקטרת הקומץ אחר שקיעת החמה מ"מ אחר שקיעת החמה כאן הרי תופקע קדושת הקומץ הנשאר ואין הקטרתו עוד הקטרת קומץ חוץ לזמנו רק הקטרת חולין ואין מחשבת הקטרה זאת מפגלת:
ואולם בזה י"ל דכיון דברגע שקיעת החמה הי קודש לכן שפיר חל עלי' או פסול שקיעת החמה וע"כ אף שנעשה חולין אח"כ אין נכשר עוד ושפיר מפגלת מחשבת הקטרתו [ויש לדון בזה טובא וע' בקונטרס ע' פנים לתורה אות א' וע' בפי' הראב"ד על הסיפרא צו פרק י"ב ברייתא ט"ו דכ' דאפי' למ"ד ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ולא במעי אמן מ"מ אם פיגל בבהמה מתפגל גם העובר שבה וחייבין גם עליו משום פיגול ואף דהוא חולין גמורים עש"ה והוא חידוש גדול שייכות פיגול בחולין גמורים ויש לדון בו הרבה מאוד ואכ"מ] וכן עד"ז אם יקדיש הבעל את המנחה עד עמוד השחר דלמחר ג"כ יחול על השירים עם העמוד השחר פסול נותר ואין נפקע מהם עוד ושפיר מחשבת אכילתם למחר מפגלת ורק בגוונא דכתיבנא דהי' מקדיש את המנחה ליום ההקרבה לבד דשירים הנשארים בלילה נעשים מיד בלילה חולין ובבוא עמוד השחר א"א לחול עליהם עוד פסול נותר דהא הם חולין מכבר וע"כ שפיר לא שייך בהו מחשבת אכילת מחר דהא לא יהיו נותר כלל למחר וכנ"ל:
ואולם עדיין א"צ להצעה הנ"ל דאין לבעלים מחשבה רק בשעת זריקה והקטרת קומץ דהא הי' אפשר לבעל הסוטה להקדיש את המנחה לשעה לבד ביום ההוא עצמו ויקריבו הקומץ תוך השעה דג"כ אם ישאר הקומץ אחר שעה יעשה חולין ובבוא שקיעת החמה לא חייל עלי' ג"כ פסול שקיעת החמה כיון דהוא חולין מכבר וג"כ שפיר ליתא לסוטה מחשבה אפי' על הקטרת הקומץ וכנ"ל:
ואולם יש לדון בזה אם תהי' המנחה כשירה בכה"ג דלפמ"ש במ"א דכל עיקר ענין הקדש סבתו הוא האיסור שנאסר לכל העולם דע"י כך הוא מתעלה להתקדש ולהיותו של גבוה וזה ג"כ ענין הקידושין דנדמים להקדש וכהך דקידושין (דף ב' ע"ב) דאסר לה אכ"ע כהקדש והיינו ג"כ דמפאת שהאשה נאסרת לכל העולם ע"י הקידושין ע"י כך היא מתייחדת לבעלה להעשות אשתו עש"ה בתוס' וע"כ בכה"ג דיופקע ההקדש בו ביום ויעשה חולין א"כ לפי המבואר במנחות (דף ה' ע"א) ר"ל אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושירי' אין נאכלין עד שתבוא מנחת העומר אחרת ותתירנה ופריך מיקריב היכא קרבה ממשקה ישראל מן המותר לישראל ומשני קסבר ר"ל אין מחוסר זמן לבו ביום והיינו דמפאת דאין מחוסר זמן לבו ביום אמרי' דהואיל וישתרי בו ביום לכן גם בשעת איסורו לא חשיב איסור ומיחשב שפיר מותר לישראל גם מקמי הכי וע"ש להלן בגמ' עוד דאמר כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום לאו איסורא הוא והיינו דבשעה שהוא אסור ג"כ לא מיחשיב איסור הואיל ויותר בו ביום עש"ה] וא"כ ה"נ הואיל ויעשה חולין בו ביום ויותר א"כ גם בשעה שהוא הקדש נמי הא לא חשיב איסור וע"כ י"ל דלא חשיבא קדושה כזו קדושה כלל דא"א שיהי' קדושה רק בהיותו אסור לכל ואז הוא יכול להתייחד להיותו של גבוה ולהתקדש הואיל ואין בו שייכות להדיוט מפאת איסורו משא"כ זה דלא חשיב אסור להדיוט כיון דישתרי בו ביום וכנ"ל א"כ י"ל דלא חשיבא קדושתי' קדושה ועכ"פ הוא קלישות בקדושה וכמובן ואחרי דלא מצינו קדושה לזמן בקרבן רק בהך דשור זה עולה כל ל' יום א"כ הא י"ל דה"מ רק אם קדוש עכ"פ יום שלם משא"כ בקדושה לשעה י"ל דגם בשעת הקדישו קלישא קדושתי' ואין כשר לקרבן כיון דתופקע הקדושה בו ביום וכנ"ל ויש לדון בזה מהך דזבחים (דף כ"ה ע"ב) דשעות פוסלות בקדשים ועוד מכ"ד ואכ"מ כ"כ ובאתי רק להעיר]: