גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
נה
ע"יל עד"ז דאפי' נימא דהך דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא איסור דאורייתא או דתרומה וקדשים מיהת אסור מה"ת לבטל משום עשה דשימור לפי שנפקעת הקדושה ע"י הביטול וה"ל עבירת עשה דשימור וכנ"ל מ"מ היו יכולים לערב השירי מנחה ברוב שירי מנחות אחרות ואף דהם היו חטים מ"מ היו יכולים לערבם בריבוי גדול עד שלא יהיו ניכרים בם וגם היו מערבים אותם בריבוי גדול כ"כ עד שלא יהי' בתערובת מן השירי מנחת סוטה כזית בכא"פ וא"כ לפי מאי דאיבעי' בזבחים (דף ל"א ע"ב) בחישב לאכול כזית ביותר מכא"פ חוץ לזמנו אי הוי פיגול ע"ש דנשאר באיבעי' דלא איפשיטא וא"כ י"ל דס"ל לראב"י דלא הוי פיגול [ואליבא דרבנן דראב"י הוא דאיבעי' לן אכל לראב"י וודאי לא הוי פיגול] וא"כ ממילא לא היתה הסוטה יכולה לפגל דאפי' תחשב עליהם לאוכלן חוץ לזמנן מ"מ כיון שהם מעורבים כ"כ עד שא"א לאכול מהם כ"א כזית ביותר מכא"פ הא ה"ל כחישב לאכול כזית ביותר מכא"פ כיון דא"א להם בתערובתם להיות נאכלים רק כן ביותר מכזית בכא"פ וע"כ שפיר לא הוי פיגול כלל ואילו משום ביטול איסור לכתחלה או עשה דשימור לא עברנו בזה כלל דמלבד מה שהם מעורבים בשירי מנחות דהם ג"כ קדושים ולא נתבטל ונפקע איפוא איסור וקדושת שירי המנחת סוטה כלל רק גם לסברת רש"י זבחים (דף ע"ח ע"א) ד"ה א"א שלא ירבה דהבטל נוסף על המבטל וא"כ הרי הי' מקום לומר לכאורה דקיבלו שירי מנחה זו קדושת שירי מנחות האחרות ופקע קדושת עצמם מהם ויש גם בזה עבירת ביטול איסור או עשה דשימור כיון דאיסור וקדושת שירי מנחה זו הרי נפקע ונתחדש בם קדושת השירי מנחות האחרות וה"ל כמפקיע הקרש או איסור ומקדישו ואוסרו מחדש דאין ההקדש והאיסור שמקדישו מחדש מועיל לסלק את האיסור אשר בהפקעת הקדושה הישינה דו"ק [דמפאת בטל כמאן דליתי' דמי אין לדון כאן דכיון דגם הרוב המבטל קודש א"א לומר דתסתלק לגמרי קדושתם של אלו רק מפאת דהבטל נוסף על המבטל הוא דיש לדון כאן וכמובן]:
מ"מ זה אינו דהרי אין כאן ביטול כלל וכמבואר בש"ס מנחות (דף כ"ג ע"ב) נאמר הקטרה בקומץ ונאמר הקטרה בשירים מה הקטרה האמורה בקומץ אין קומץ מבטל את חבירו אף הקטרה האמורה בשירים אין שירים מבטלים את הקומץ ע"ש דאמר דכיון דכתיבא הקטרה בשירים כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו יש גם לשירים דין עולין דאין מבטלין זא"ז וא"כ פשוט דגם שירים לשירים אין מבטלין כיון דנאמרה הקטרה בשניהם והויין להו תרוייהו כעולין דאין מבטלין זא"ז וא"כ הרי אין כאן ענין ביטול כלל ועדיין כל קדושתם בפני עצמן כאילו לא היו מעורבין ואך עכ"ז כיון שהם מעורבין בפועל וא"א לאכול מהם כזית בכא"פ ממילא מה שהיא מחשבת עליהם לאוכלם חוץ לזמנן אפי' אם מחשבתה על אכילת כזית בכא"פ מ"מ הוי לי' מחשבה בטילה כיון דא"א לאוכלם כן רק בכזית ביותר מכא"פ וע"כ אין לדון מחשבתה על אכילתן חוץ לזמנן רק כאילו חישבה לאוכלם בכזית ביותר מכא"פ כיון דא"א לאוכלם רק כן וע"כ י"ל שפיר דס"ל לראב"י דבמחשב לאכול כזית ביותר מכא"פ לא הוי פיגול כלל וכנ"ל וא"כ הא א"א לה לפגל עוד כלל וזה פשוט: