גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
נב
עי"ל [וכוונתנו עתה ובכל האופנים הבאים כמו באופן הקדום היינו כפי מה שמובנים דברי ראב"י כפי שטחיותן דהכוונה על פיגול ממש כפשטא דלישנא דבעלים מפגלין וע' רש"י סנהדרין (דף מ"ב ע"ב) ד"ה פיגול] דכבר כתבתי כ"פ דצריך להבין הך דבעלים מפגלין דבמה הוא בעלים בקרבן הרי הקרבן של גבוה ואיננו שלו כלל ומדוע יוכל לפגל מפאת ענין בעלים ומה ענין בעלים יש לו בו אחרי שאינו שלו וכבר הרביתי בזה באופנים הקודמים:
ונראה עוד בזה דהנה בקרבן וכן בכל הקרש יש ב' עניינים א' ענין הקנין מה שהוא של גבוה ב' ענין הקדושה מה שיש בו קדושה או קדושת דמים או קדוה"ג דב' אילו הדברים דנו האחרונים וכן אני בעניי בכמה דוכתי די"ל דהם דברים שונים ונפרדים ואין האחד מכח השני דיתכן להיות קנין גבוה ואין בו קדושה דמה"ט הקדיש בור ונתמלא מים אין מועלין במים דאף דהמים נקנין לגבוה מטעם חצר מ"מ אין בם קדושה כיון שלא הוקדשו ע"י ישראל וכן בקדשי עכו"ם אין מועלים מה"ט דאין בם רק קנין גבוה דכיון דיש להעכו"ם ענין בעלים בממונו שממונו שלו לכן יכול להקנותו לגבוה ונעשה של גבוה אבל קדושה אין בו שאין בכח העכו"ם לתת קדושה על דבר ולכן אין בו קדושה למעול ואין קדושה רק בקרבן ישראל דישראל יש בכחו לשום ולחדש קדושה על החפץ ובהקדישו אותו לגבוה יש בהקדישו פי שנים א' מה שנותן זכות בעלים שלו לגבוה הייני מה שהוא מקנה אותו לגבוה ב' מה שמשים קדושה עליו באומרו ה"ז הקדש או ה"ז עולה וכל כיוצא בזה ועיין מה שהארכנו בזה באתוון דאורייתא כלל ג':
וע"כ נראה דנהי דמה שהקרבן הוא קנין גבוה אין בזה לבעלים עוד דבר ואף שבא הדבר הזה על ידו דע"י שהקנה אותו לגבוה הנה הוא של גבוה מ"מ א"א להיות לו בזה דבר דלא שייך שיהי' בעלים של ענין היותו של גבוה ואדרבה הרי נתן זכות הבעלים שלו לגבוה ואיננו בעליו עוד מ"מ בענין הקדושה אשר בקרבן דזהו דבר בפ"ע שיש קדושה בבהמה זו והקדושה שבה הבעלים שהקדישו הוא שהולידו אותה שבאומרו ה"ז הקדש חידש והשים קדושה על החפץ וע"כ נראה דהוא שפיר בעלים של ענין הקדושה אשר בקרבן כיון שהוא הוא שהוליד את הקדושה ולכן הוא בעלים גמורים של הקדושה ואין זה ענין בעלים של דין ממון רק ענין בעלים של דבר איכותי היינו דאיכות הקדושה אשר בהקרבן הוא הבעלים שלה מפאת שהוא הוא אשר הוליד את מציאותה:
ועיין רש"י גיטין (דף כ"ב ע"א) אהך דשתי גנות זו ע"ג זו וירק בנתיים ר"מ אומר של עליון ר' יהודה אומר של תחתון כו' א"ר יהודה מה אם ירצה התחתון למלאות את גנתו עפר אין כאן ירק וברש"י והואיל ובידו למחות וגורם לירק הזה זוכה בה עכ"ל הרי דאפי' גורם למציאות דבר הוא שלו וכ"ש המחדשו ומולידו לגמרי שהוא שלו [ובכתבי אגדה שלנו ביארנו בזה דרשתם ז"ל עה"כ וברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ דדרשו ז"ל דאברהם הקנה להקב"ה שמים וארץ ומשמע שטחיות הדברים דשמים וארץ היו של אברהם והקנה אותם כביכול להקב"ה וכתבנו הסברת הדבר עפ"י דרשתם ז"ל עה"כ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם היינו שבשביל אברהם הוא שנבראו שמים וארץ וא"כ נמצא שהי' הוא הגורם למציאות שמים וארץ אחרי שרק בשבילו נבראו וא"כ הרי זכה בהם ונעשו שלו משום זה וכרש"י גיטין הנ"ל דגורם למציאות דבר זוכה בו וע"כ חזר והקנה אותם כביכול להקב"ה וזהו ענין שהקנהו אברהם להקב"ה שמים וארץ] ובש"ס ב"ק (דף נ' ע"א) דמאי דכתי' בעל הבור ישלם בבור ברה"ר הכוונה בעל התקלה היינו דענין בעלים ממש הא אין לו כיון שהבור ברה"ר ואיננו שלו ואך איכות ענין התקלה אשר בהבור שאפשר שיוזק בו אדם יען הוא שהוליד את האיכות ההוא ע"י חפרו את הבור הוי לי' מש"ה בעלים של האיכות ההוא ונקרא בעל התקלה וזהו שקראו הכתוב בעל הבור דכיון שהוא הוליד את התקלה הוי לי' בעלים דידה:
וע"ע תוס' מנחות (דף צ"ב ע"ב) ד"ה הא דכתבו לענין סמיכת ב"ד על פר העלם דבר של ציבור דמשמע שם דחשיבא סמיכה בבעלים וז"ל והא דחשיבי זקנים בעלים אעפ"י דיש פר ושעיר לב"ד בפני עצמן (ואין מתכפרין באותו של ציבור) כיון על ידיהן נעשה החטא (ע"י הוראתם) קרי להו בעלים עכ"ל והוא ג"כ סברא הנ"ל דמי שנתחדש ונולד על ידו דבר הוא בעלים של הדבר ההוא וע"ע בב"ק (דף כ"ב ע"א) ר"ל אמר אשו משום ממונו והרי גם המדליק גדישו של חבירו באשו ג"כ חייב ע"ש בתוס' וע"כ דהאש המתחדש בהגדיש כיון דהוא הוא המחדשו שע"י שהצית את הגדיש הוא מתחיל לבעור ומתחדש בו אש בכל חטה וחטה ממנו עד שנשרף כולו וא"כ האש המתחדש בכל חטה וחטה מן הגדיש ושורפה הרי הוא הוא שחידשו והולידו במעשה הצתתו דרק ההצתה היתה באש של חבירו אבל האש המתחדש בכל חטה וחטה ושורפתה הרי הוא שהולידו ע"י מעשה ההצתה וע"כ כיון שהוא הוא שהוליד את האש לכן האש שלו וה"ל ממונו ממש [ויל"ע עור עדיין בזה בב"ק שם דמ"מ אף שהאש המתחדש שלו מ"מ הא יכול להפקיר גם האש המתחדש ויופטר ועש"ה בתוס' ואכ"מ] ויש לזה עוד קריין סגיאין דכל מוליד דבר הוא שלו וא"כ ה"נ איכות הקדושה אשר בהקרבן כיון שהוא הוא שהולידה הרי היא שלו והוי לי' בעלים דידה וזהו כל עיקר ענין בעלים שמצינו בקרבנות היינו דהוא בעלים של הקדושה שבקרבן מפאת הולידו אותה ודו"ק היטב מאוד כי הדברים עמוקים בס"ד:
ולפי"ז נראה דכיון דענין הבעלים בקרבן היינו רק דהוא בעלים של הקדושה שבו ומפאת זה הוא דיכול לפגל הנה לכאורה אכתי תיקשי דמדוע יוכל לפגל הרי כיון שיתפגל הקרבן ויופסל הרי תופקע קדושתו מיני' כמבואר במהרש"א שלהי האיש מקדש דפסול הקודש מפקיע קדושתו ע"ש וא"כ הרי לא יהי' בעלים עוד כיון דזכות ממון אין לו בו ורק שהוא בעלים של הקדושה וא"כ כיון דע"י הפיגול עצמו תופקע הקדושה א"כ הרי הפיגול עצמו סותר ענין הבעלים שלו והרי אין מפגל רק מפאת היותו בעלים והרי ע"י הפיגול עצמו הוא מסתלק מהיותו בעלים וא"כ עדיין ראוי שלא יוכל לפגל וכמובן ואולם הרי כבר תמהו על מהרש"א הנ"ל ממשנה כריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עליו ד' חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן מוקדשין כו' הרי דגם בנותר יש קדושה למעול וחייבין עליו אשם מעילות:
ואולם כבר כתבתי בזה בחידושי ונדבר מזה גם באחרונים דכוונת המהרש"א רק על דבר שאינו חלק מזבח דגם אם עלה ירד כמבואר בזבחים (דף מ"ג ע"ב) דבשר שלמים פיגול ונותר וטמא הואיל ואינו חלק מזבח גם אם עלה ירד משא"כ במשנה כריתות הנ"ל דאיירי בחלב דהוא חלק מזבח ודינו שאם עלה לא ירד לכן שפיר יש בו קדושה עדיין מכח זה והארכתי בזה במ"א ולפי"ז שוב שפיר בכח הבעלים לפגל בקרבן דנהי דהקרבן נפסל ע"י הפיגול ונפקע קדושתו ופוסק מלהיותו בעליו מ"מ הרי זהו רק בחלק הנאכל משא"כ בחלק המזבח היינו דם ואימורים הרי עדיין יהי' קדושה מפאת דאם עלו לא ירדו וא"כ הרי גם אחר חלות הפיגול הרי יהי' עדיין בעלים דידהו שפיר וע"כ שפיר תופס בהם פיגולו וכיון דהפיגול תופס בהם ממילא כל הקרבן הוא פיגול דאין פיגול בחצי קרבן וכיון דתופס הפיגול בחלק הקרבן. ממילא כולו פיגול עי"כ וכמובן וע' לעיל אות (ל"ה) בארוכה עש"ה ולפי י"ל דהא דאמר ראב"י דבעלים מפגלין הוא רק בקרבן בהמה משא"כ במנחה דס"ל לר' יוחי הגלילי ור"ע בזבחים (דף פ"ג ע"ב) דמנחה פסולה אפי' עלתה תרד א"כ י"ל דגם ראב"י ס"ל כן וא"כ במנחה שוב שפיר אין לבעלים כח לפגל כלל וכמובן וא"כ הא לק"מ ממנחת סוטה:
והנה עד"ז יש לי לומר עוד מטעם אחר דלא שייך הך דבעלים מפגלין במנחה וזה דתפיסת פיגול הרי עיקרו רק בחלק הניתר של הקרבן ולא בחלק המתיר שבו ע' זבחים (דף מ"ב ע"ב) ואלו דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול הקומץ והקטורת כו' וברש"י ד"ה הקומץ שאין הפיגול חל אלא על דבר שיש לו מתירין אחרים והקומץ אין אחר מתירו כי הוא מתיר את המנחה כו' עכ"ל הרי דחלות ענין הפיגול איננו במתיר רק בניתר וע"ש (דף מ"ד ע"א) בגמ' ועכ"ז צ"ל דע"י שחל הפיגול ועל חלק הניתר שבקרבן ממילא כל הקרבן מתפגל דא"א לחלק הקרבן וכנ"ל וע"כ כל הקרבן יש בו פסול פיגול וגם הקומץ הוא פיגול אלא דכשעולה הקומץ למזבח פקע פיגולו ממנו ע"ש (דף מ"ד ע"א) בגמ' [ועכ"ז ענין הפיגול הנמשך גם על המתיר הוא קלוש שהרי אין חייבין כרת על אכילתו ויש אריכות דברים בזה בכל הסוגי' שם ובתוס' שם (דף מ"ב ע"ב) ד"ה הקומץ ועוד בכ"ד ואכ"מ]:
וע"כ נראה דשייך פיגול לבעלים רק בקרבן בהמה דבו יוכל לתפוס פיגולו בעצם וראשונה באימורים דהם ניתר ודינם ג"כ שאם עלו לא ירדו וגם אחרי תפיסת הפיגול עדיין בם קדושה מפאת זה וכנ"ל וע"כ עדיין הוא בעלים של הקדושה שבם גם אחר תפיסת הפיגול וע"כ שפיר תופס בם פיגולו וכיון דתופס בם הפיגול ממילא כל הקרבן מתפגל דא"א לחלק וכנ"ל משא"כ במנחה דאין רק קומץ המתיר ושירים הנאכלין ע"כ אין לפיגול דבעלים במה לתפוס כלל דבשירים הנאכלין א"א לפיגול דבעלים לתפוס כיון דאינהו אפי' עלו ירדו דאינם חלק מזבח וא"כ הרי תופקע קדושתם ע"י הפיגול ושוב אינו בעלים שלהם ולכן שוב אין לו תפיסת פיגול בם ובקומץ המתיר הרי בעצם ליכא תפיסת פיגול דתפיסת פיגול בעצם הוא רק בניתר שבקרבן אלא דממילא מתפגל כל הקרבן וגם המתיר שבו וכנ"ל אבל שיהי' תפיסת הפיגול בעצם וראשונה בהמתיר זה א"א ודו"ק היטב מאוד:
ודע כי אין לתפוס עלי דמדוע הוצרכתי לכ"ז דאחרי אשר הקדמתי דכל ענין בעלים מפגלין הוא רק מפאת שהם בעלים של הקדושה אשר בקרבן מפאת דהם הם שהולידו את הקדושה בהקדשם וא"כ בסוטה דהיא לא הקדישה כלל את המנחה רק הבעל הוא שמקדיש את המנחה א"כ הא בלא"ה בפשיטות אינה בעלים כלל ואין לה לפגל דז"א דלפי הקדמתנו זאת דכל ענין בעלים בהקדש היינו רק מה שהוא בעלים של הקדושה א"כ במנחת סוטה דקריי' קרא מנחתה וגילה קרא בזה דהיא ג"כ בעלים של המנחה וכמ"ש כבר כ"פ מתוס' סוטה (דף כ"ג ע"א) ד"ה כל א"כ ע"כ לומר דאחשבה קרא כאילו גם היא הקדישה את המנחה והולידה את הקדושה שבה דלולי זה הרי אין עוד ענין בעלים כלל בקרבן וזהו כל ענין הבעלים מה שהוא בעלים של הקדושה וא"כ בסוטה נמי דקריי' קרא גם לסוטה בעלים ע"כ דגם היא בעלים של הקדושה אף שלא הקדישה היא את המנחה וז"פ:
ודע כי אין לתפוס עלינו עוד במה שכתבנו דע"י שיחול הפיגול ותופקע קדושת הקרבן הנה לא יהיו הבעלים בעלים עוד כיון דהוא רק בעלים של הקדושה והנה אין להקשות ע"ז דאדרבה אם תופקע הקדושה ויעשה הקרבן חולין ע' היטב מהרש"א שלהי האיש מקדש א"כ אדרבה הרי יהי' של הבעלים ממש דמה שאינו שלו ממש הרי הוא רק כ"ז שהוא קודש והוא של גבוה ולכן אינו של הבעלים משא"כ אם תופקע הקדושה ולא יהי' עוד של גבוה שוב הרי ראוי שיהי' שלו דגם ז"א דנהי דבהפקע הקדושה ע"י הפסול אינו עוד של גבוה מ"מ אין חוזר להיות של בעלים רק נעשה הפקר כמבואר ברש"י ע"ז (דף נ"ב ע"ב) ד"ה דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה עשיה שמתבאר משם להדיא כן ועוד דהא אנן במנחת סוטה לענין פיגולה קיימינן מפאת זכות בעלים וא"כ אם תופסל המנחה ותעשה חולין אז אפי' תחזור להיות של בעלים וודאי הרי תחזור רק להיות של בעל הסוטה שהיתה שלו ממש קודם ההקדש דאל האשה אקני רחמנא חלק רק בההקדש מדקריי' קרא מנחתה אבל בשוב המנחה להיות חולין וודאי תשוב להיות רק של הבעל ולא שלה כלל ושפיר אין לה לפגל וכמובן וז"פ]: