אור ברסלב
גבורות שמונים מפתחות לעניינים שנתבארו אגב גררא › כח

גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל

מפתחות לעניינים שנתבארו אגב גררא · כח

כז

יביא הבנת המל"מ פט"ו מפסוה"ק בתוס' ריש זבחים דבזריקה עצמה ליתא למחשבת שינוי בעלים ואם זרק קרבן ראובן לשם שמעון כשר ועלה לבעלים לשם חובה ויתן טעם לזה. אות ס"א:

ויש להביא עוד ראי' לסברא זאת מגמ' זבחים (דף ד' ע"א) דאמר דשינוי בעלים ליתא בציבור ובתוס' שם דאם שחט לשם היחיד הרי הוא בעליו ואם שחט לשם עכו"ם לא מיפסיל דבעי' חבירו דומיא דידי' מחויב כפרה כמותו עכ"ל וק' דהא ענין בעלים בקרבן היא רק מה שמתכפר בו כמו שהארכתי בפנים בכמה אותיות וע' מנחות (דף צ"ב ע"א) והלא אין סמיכה אלא בבעלים וזה אהרן ובניו סומכין בו אמר לו אף זה אהרן ובניו מתכפרין בו פי' והויין להו בעלים ומה"ט נמי אין מחשבת שינוי בעלים אלא בזריקה משום דאין ענין בעלים רק בכפרה דהוא בזריקה] וא"כ לפי המבואר בכריתות (דף ז' ע"א) [והובאו דברי הגמ' דשם ג"כ בפנים אות ס"ב] דהמבעט בכפרה היינו שאין רוצה בה אין מתכפר. וע' היטב בפנים אות ס"ב ופשוט לכאורה דה"ה יחיד המבעט בכפרת קרבן ציבור שאין לו חלק בכפרתו ואין הקרבן מכפר עליו רק על שאר ישראל וא"כ הא משכחת שפיר שינוי בעלים גם בקרבן ציבור בשוחטו לשם מי שמבעט בכפרה דאין מתכפר בהקרבן ואינו בעליו ואילו מחויב כפרה כמותו הרי הוא דהא הוא ישראל ומחויב בכפרת הקרבן שפיר רק שאין לו חלק בו מפאת הביעוט והוא קושיא גדולה לכאורה וצ"ל דכיון דמחשבת שינוי בעלים הוא רק על הזריקה בשוחט או מקבל או מוליך ע"מ לזרוק דמו שלא לשם בעלים לכן שפיר ל"ה שינוי בעלים בכה"ג משום דחזקת רשעות לא שייך כלל כמו שהארכתי בזה בכמה דוכתי בכתבים שלי:

וע' ע"ז (דף ט"ו ע"ב) וכ"ת כותי לא עביד תשובה ישראל עביד תשובה כו' ושם (דף ל"ב ע"ב) עכו"ם ההולך לתרפות בהליכה אסור דאזיל ומודי קמי עכו"ם כו' ישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר דילמא הדר בי' ולא אזיל כו' וע' קידושין (דף מ"ט ע"ב) וא"כ ה"נ ממה שהוא עתה מבעט אין לדון מזה כלל שיהי' מבעט גם בשעת זריקה ואם יחזור בו לפני זריקה וירצה בכפרה הרי יהי' שפיר בעלים בזריקה וע"כ כיון דסתמא נמי כשר ורק מחשבת שלא לשם היא הפועלת לכן בעי' שתהא המחשבה מבוררת בשעת המחשבה דומיא דמחשבת לשמה דכתבו התוס' גיטין (דף כ"ד ע"ב) דאפי' למ"ד יש בריר' מ"מ לא הוי מחשבה רק במבורר בשעתו עש"ה וה"נ דכוותה לענין מחשבת שלא לשם וע"כ אפי' לא חזר בו אח"כ מ"מ כיון דבשעת המחשבה לא היתה המחשבה מבוררת על זריקה שלא לשם בעלים דהא הי' אפשר שיחזור בו המבעט ויהי' בעלים בזריקה ולכן שפיר לא הוי מחשבה ולא מהני למיפסל [ואם לא יחשב על איש ידוע רק יחשוב סתם שיזרוק על מי שיהי' מבעט בשעת זריקה זה בלא"ה פשוט לכאורה דלא הוי מחשבה כיון שלא הוברר במחשבתו איש ידוע שיזרוק לשמו וגם הא אפשר שלא יהי' שום אדם מישראל מבעט בשעת זריקה ולכן אין זו מחשבה כלל]:

ואולם הרי עדיין יוקשה דהא משכחת שפיר שינוי בעלים גם בציבור אם חישב בזריקה עצמה לשם מי שהי' מבעט בשעת הזריקה דאז שוב הרי שפיר יש לו לפסול ועל כרחך לנו לומר דבזריקה עצמה בלא"ה לא מהני מחשבת שינוי בעלים כמל"מ הנ"ל ואי במחשב בעבודה שלפני הזריקה על הזריקה הא תו אינה מחשבה מבוררת כיון דאפשר שיחזור עד הזריקה מביעוטו וכנ"ל ודו"ק:

ואולם גם במבעט בשעת שחיטה וחוזר בו מביעוטו לפני זריקה יש לדון אם תכפר הזריקה עליו כיון דא"א לשחיטה שתצטרף בכפרה זו הואיל ובשעת שחיטה הי' מבעט וה"ז כעשה דלאחר שחיטה דהוא איבעי' בזבחים (דף ז' ע"א) שם אי עולה מכפר אעשה דלאחר שחיטה והיינו משום דא"א לשחיטה שתצטרף בכפרה כיון דהיתה העביר' אחר השחיטה וא"כ ה"נ דכוותה ודוחק לומר דכוונת הגמ' כאן באת"ל דעולה מכפרת אעשה דלאחר שחיטה [עש"ה בזבחים (דף ד' ע"ב) דאמר ואע"ג דתרתי לאו דווקא תרתי מיהא דווקא כו' ומשמע דזה דבר מוחלט וודאי דשינוי בעלים ליתא בציבור] וי"ל דכיון דכפרת הזריקה מה שהיא מכפרת מצד עצמותה הא שייכא גם בו כיון דבשעת זריקה אין מבעט ורק שאין כח לזריקה לבד לכפר בלי צירוף השחיטה וע"כ בזריקה מיהת שפיר חשוב בעלים כיון דבענין פעולתה מצד עצמותה הא איתי' וע"כ שפיר אין כאן מחשבת שינוי בעלים עדיין כיון דאין מחשבת שינוי בעלים אלא על מי שלא יהי' בעלים בזריקה וזה הא יהי' בעלים בזריקה שפיר בענין פעולתה מצד עצמותה אף שלא יתכפר בפועל מפאת חסרון צירוף השחיטה ודו"ק ובמ"א הארכתי מאוד בענין זה אי בעי' צירוף השחיטה לכפרה ויש כמה דוכתי דמוכחי דלא בעי':

וע' ב"ק (דף קי"א ע"א), דאמרינן, דאם נתן הכסף קודם האשם בגזל הגר לא יצא ויליף לי' מדכתיב האשם המושב לד' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו ועדיין לא כיפר (דמדכתיב אשר יכפר בלשון עתיד משמע דכשהשיב לכהן את האשם דהיינו קרן הכסף עדיין לא כיפר. רש"י) ומבואר דצריך שיוקדם הכסף לכפרת האשם ועכ"ז כ' התוס' בזבחים (דף ק"ג ע"ב) ד"ה ומודה דלאחר שחיטת האשם יכול להביא עדיין הכסף קודם זריקה וקרינן בי' שפיר אשר יכפר ע"ש הרי דאע"ג דא"א לשחיטה ג"כ שתצטרף בכפרה זו דהא בעי' קדימת הכסף לכפרה ואילו בשחיטה הרי עדיין לא נתן הכסף ועכ"ז שפיר מיכפר בזריקה לחוד. ואולם י"ל דגם השחיטה מצטרפת שם שפיר בכפרה אף שלא קדם לה הכסף דבעי' רק שיהי' שם ענין כפרה עוד גם אחר הכסף כי היכא דניקרי בי' אשר יכפר ל' עתיד והרי יש ענין כפרה ועיקרה שפיר אחר הכסף בזריקה וע"כ גם השחיטה מצטרפת שפיר דאין הכוונה שם דלפני הכסף א"א שיהי' כפרת הקרבן כלל רק הכתוב מצריך שיושאר עוד שם ענין כפרה גם אאחר נתינת הכסף כי היכא דניקרי בי' אשר יכפר ואו שפיר גם לפני הכסף הי' יכול לפעול כפרה ודו"ק. ואולם בלא"ה נמי מוכח מכמה דוכתי דא"צ צירוף השחיטה לכפרה וכמו שהארכתי במ"א בזה ואכ"מ:

והנה מה שהבאנו סברת המל"מ הנ"ל בפנים שם לדון ממנה דאפי' לראב"י דבעלים מפגלין מ"מ בזריקה מודה ראב"י דאין פיגול לבעלים כי זה כל המכוון שלנו בפנים בזה בהביאנו סברת המל"מ הנ"ל ע' היטב בפנים ונתיישבתי עוד דגם זולת דברי המל"מ הנ"ל [דכבר הבאתי בפנים דבתוס' זבחים (דף ד' ע"א) ד"ה מה לזביחה מבואר להיפוך דגם בזריקה עצמה יש מחשבת שינוי בעלים וכ"ה עוד שם (דף י"ד ע"א) בתוד"ה ומה וכ"ה הפשיטות לכאורה בכולה שמעתתא קמייתא דזבחים ועוד בכ"ד וכמ"ש כבר בפנים] הנה בלא"ה יש סברא לומר כן דאפי' לראב"י דבעלים מפגלין מ"מ אין להם כח לפגל בזריקה רק בשאר עבודות וזה לפמ"ש בפנים בכמה אותיות דהך דראב"י דבעלים קרוין מקריב מקרא דוהקריב המקריב הכוונה דהכהנים שלוחי דידן. נינהו וע"כ קרוין מקריב ואע"ג דמי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד כו' מ"מ גזה"כ הוא וע"כ נראה לומר דכיון דהגזה"כ הזה הוא נגד הסברא דמסברא הא מי איכא מידי כו' וא"כ לפי המבואר בשו"ת הרמ"א סי' ק"ז וז"ל עוד הקשית שם פ"ק דעירובין בשמעתא דתלמיד ותיק הי' ביבנה והי' מטהר השרץ בק"נ פנים כו' ואמרו שם אמר רבינא אני אדון ואטהרנו ומה נחש שממית ומרבה טומאה טהור כו' וי"ל דבא ללמוד ק"ו זה לומר דאע"ג דהתורה כתבה דהשרץ מטמא מ"מ נמעט טומאתו בכל מה דאפשר מאחר דמדינא הי' טהור לגמרי (ר"ל דמדין הסברא הי' ראוי להיות טהור לגמרי וכק"ו הנ"ל) רק שחידשה בו התורה שהוא טמא אין לך בו אלא חידושו וע"כ הוצרך ללמוד מנחש דמדינא הי' טהור לגמרי רק שהתורה טימאתו וא"כ נוכל לומר שדמו אעפ"י שהוא כבשרו אינו בכעדשה דנמעט טומאתו כל מה דאפשר ובזה א"ש מה שהקשו התוס' מה חריפות הוא זה לטהר שרץ שטימאתו התורה כי מ"מ למדים משם שדמו אינו בכעדשה עכ"ל הרמ"א ז"ל [וע' מה שחידשתי עפ"י שו"ת רמ"א נ"ל בספרי בית האוצר הנ"ל ערך אהדרי' לאיסורא קמא] וע"כ נראה גם כאן מעין זה דאחרי דהוא נגד הסברא הא דכהנים שלוחי דידן בעבודה ע"כ אין לך בו אלא חידושו ויש לנו למעט בו ולאוקומי' מיהת על הריחוק הפחות ולא על מה שהוא רחוק יותר בסברא וע"כ יש לנו לומר דקאי רק על שאר עבודות קבלה והולכה דאין חסרון הזר והעדר ראויותו אליהם גדול כ"כ כמו שהוא בזריקה דהא אקבלה והולכה אין מתחייב מיתה רק שפוסל העבודה ואילו בזריקה דהיא מבודה תמה הוא מתחייב מיתה עלי' וא"כ הא חזינן דהוא רחוק וירוד יותר הרבה מענין הזריקה ממה שהוא רחוק וירוד מענין הקבלה והולכה וע"כ כיון דכל הך דכהנים שלוחי דידן הוא נגד הסברא לית לן לאוקמי' רק אקבלה והולכה ולומר דרק בהו הוא דהוי כהן שליח הבעלים דאין רחוק מעניינם כ"כ ולא שיהי' גם שלוחם בזריקה שהוא רחוק ובלתי ראוי לה עוד ביותר הרבה מדמתחייב עלי' מיתה וכנ"ל ודו"ק היטב וא"כ שפיר אין הכהן שלי הבעלים בזריקה גם לראב"י ואין הזריקה מתייחסת לבעלים ואין קרוי בה מקריב ושפיר אין לו כח לפגל בזריקה גם לראב"י:

ועוד נראה דאחרי דכל כוונתנו בפנים בזה לחדש דאין פיגול לבעלים בהקטרת קומץ דמנחות כי היכא דלא ליהוי פיגול לסוטה בהקטרת קומץ מנחתה ע' היטב בפנים וע"כ זה יש סברא עוד בלא"ה לאומרו לפי הנ"ל דטעמא דראב"י דכהנים שלוחי דידן ואי דמי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד כו' גזה"כ הוא וע"כ הרי אין לנו גזה"כ רק לגבי פסול זרות לעבודה אשר בבעלים דאע"ג דאין ראוין לעבודה מפני הזרות שלהם מ"מ הכהן שליח שלהם וכנ"ל דכיון דפסול הזרות לעבודה הוא תמיד בהם א"כ בהכרח הרי יש גזה"כ בזה דאף דפסולים לעבודה מפאת הזרות מ"מ הכהן שליח שלהם משא"כ בהקטרת קומץ דמנחות דמלבד מה שהזר אסור בהקטרה מפני הזרות הנה אם הזר מקטיר הרי יעבור עוד איסור כיון דהקטרה הוא בראשו של מזבח וא"כ הרי יעבור ג"כ אאיסור קריבה אל המזבח מלבד מה שיעבור אאיסור זרות בגוף ההקטרה [ואיסור הקריבה אל המזבח נראה לכאורה דהוא עצמו ג"כ מחלל העבודה ע' זבחים (דף ס"ה ע"א) יכול ימלקנו בסכין כו' ת"ל כהן ומלק אר"ע וכי תכלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח (ולא הוצרך למיכתב כהן) אלא מת"ל כהן שתהא מליקה בעצמו של כהן ומשמע דאיסור קריבת זר למזבח הוא עצמו ג"כ יש לו לחלל העבודה דאל"כ הא איצטרך קרא לענין חילול העבודה וכמובן וע"ע כהר דזבחים וכי תעלה על דעתך כו' במנחות (דף כ' ע"א) דאמר דא"א לפרושי מתני' דהתם (דף י"ח ע"א) דתנן לא מלח כשר דהכוונה לא מלח כהן אלא זר דוכי תעלה על דעתך שור קרב לגבי מזבח ועוד כזה ביומא (דף מ"ה ע"א) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת דברי ר' יהודה אמר לו ר' שמעון וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח כו' (מאחר שאתה למד מן מאש על המזבח תוקד בו שתהא בראשו של מזבח כלום הוצרכנו למקרא זו להטעינו כהן וכי תעלה על לב שזר קרב לגבי מזבח והלא נאמר אך אל כלי הקודש ואל המזבח לא יקרבו. רש"י) ור' יהודה אי מהתם ה"א קאי אארעא ועביד במפוחא כו' ובתוס' שם דר"ש ס"ל דלאו אורח ארעא למיקם אארעא ולמעבד במפוחא מרחוק וא"כ ה"נ י"ל לראב"י דלאו אורח ארעא למיקם אארעא ולזרוק את הקומץ מרחוק על המערכה שעל המזבח והאי לאו אורח ארעא הוא איסור דאורייתא מדאמר ר"ש דלא בעי קרא מש"ה:

וע' זבחים (דף י"ד ע"א) רש"י ד"ה שא"א לבטלה דמשום דלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל חשובה הולכת חטאת הפנימית עבודה שא"א לבטלה ומהני בה מחשבה מה"ת משום הכי גם לר"ש דס"ל דעבודה שאפשר לבטלה לא מהני בה מחשבה ע"ש וגם י"ל דפוסל העבודה מפאת דלאו אורח ארעא למיעבד ע"י זריקה מרחוק ונזכרתי דמבואר כן במל"מ פ"א מפסוהמ"ק הכ"ג דכ' וז"ל ויש להסתפק היכא דהוליך הדם ברגל מעט וזרקו בהושטת יד ולא הי' דרכו להושיטו מאותו מקום אם נפסל הזבח או לא ע"ש בסוף דבריו שכ' דדעתו נוטה דלא מהני כיון שאין דרכה בכך עש"ה ופשוט דכל דאין דרך זריקה והקטרה בכך לא הוי זריקה והקטרה כמבואר בזבחים (דף פ"ח ע"א) ומנחות (דף ט"ז ע"ב) ועוד בכ"ד וגם אולי א"א לעשות כן כלל לזרוק את הקומץ מרחוק וע' זבחים שם (דף ס"ה ע"א) ועוד שם (דף ס"ב ע"ב)] וע"כ שפיר גם לראב"י אין הכהן שליח הבעלים בהקטרה דאין לנו גזה"כ רק לגבי פסול זרות לעצם העבודה דד"ז הוא תמיד בהכרח אבל מה שיש בו העדר ראויות מטעם אחר כהך דאיסור קריבה אל המזבח מניין לנו היות הגזה"כ גם לגבי העדר הראויות מפאת זה ושפיר ראוי שישאר כפי הסברא החיצונה דכיון דהזר לא מצי למיעבד מחמתי' אין הכהן עוד שליח שלו וכמובן ועוד דכמו שכתבנו למעלה דכיון דהגזה"כ נגד הסברא לית לן לאוקומי' רק על העדר ראויות הפחות ולא על מה שיש בו העדר ראויות ביותר וכנ"ל כן ה"נ לית לן לאוקומי' רק על העדר הראויות שמפאת איסור הזרות לעבודה לבד דהוא בכל עבודת בהכרח ולא על עבודה שהיא בקריבה אל המזבח דאית בה תרתי העדר ראויות מפאת העבודה עצמה ומפאת הקריבה אל המזבח וא"כ הרי יש כאן העדר ראויות ביותר וע"כ שפיר יש לנו לומר דאין הכהן שליח הבעלים עוד בעבודה כזו ושפיר אין הבעלים יכולין לפגל בה:

וע' יומא (דף כ"ז ע"ב) א"ר אסי א"ר יוחנן זר שסידר את המערכה חייב כיצד הוא עושה פורקה וחוזר וסודרה מאי אהני לי' אלא אימא פורקה זר וסודרה כהן ובס' בית מאיר שם כ' וז"ל לפום רהיטא קשה לי למה מפרק זר וכי זר קרב לגבי המזבח ולמה לא מפרק נמי כהן עכ"ל וי"ל הכוונה ג"כ דקאים אארעא רחוק מן המזבח ומפרק ע"י דבר ארוך שבידו וגם י"ל דכאן רק בענין איסור עבודה בזרות איירי ובא להשמיענו רק דאין הפריקה עבודה להתחייב עלי' משום זרות דה"א דהואיל והפריקה צורך הסידור דא"א לסידור החדש בלא פריקה הויא לה הפריקה עצמה עבודת הסידור וליחייב עלי' משום זרות קמ"ל דלא אבל מה שיש איסור מפאת קריבה אל המזבח בהא לא איירי וה"ז כי הך דשבת (דף ג' ע"א) דאמר בבא דרישא פטור ומותר לא קתני ובת"י שם דאע"ג דעבר אלפני עור מ"מ אמר שפיר פטור ומותר והכוונה דלאיסור שבת דאיירי בי' פטור ומותר ורק שיש בו איסור מצד אחר משום לפ"ע ע"ש וכזה הוא בדוכתי טובי מאוד כמ"ש בקצרה בגליון הש"ס שלי בשבת שם [ויל"ע באמת בהך דיומא מדוע אין הפריקה חשובה עבודה בעצמותה למיבעי כהונה והרי הוא לכאורה ממש כהך דזבחים (דף ט"ו ע"א) הוליכו זר והחזירו כהן וחזר והוליכו פליגי בה בני ר' חייא ור' ינאי חד אמר כשר וחד אמר פסול מר סבר אפשר לתקונה ומר סבר לא אפשר לתקונה ומשמע מדאמר והחזירו כהן דצריך הכהן להחזירו ולחזור ולהוליכו ואסור לזר גם להחזירו והיינו ודאי דמשום דא"א להולכה שני' בלתי שיוחזר תחלה לכן הויא לה ההחזרה עצמה עבודת ההולכה וצריכה גם היא כהן וה"ז לכאורה ממש כהך דזר שסידר דצריך פריקה וסידור מחדש דראוי שתוצרך גם הפריקה כהן ויל"ע בזה ברש"י זבחים שם ובאתי רק להעיר]

וגוף איסור הנ"ל דואך אל כלי הקודש ואל המזבח לא יקרבו דנתי במ"א בארוכה בכמה הוא שיעור קירוב וכתבתי שם דלכאורה השיעור ד' אמות כהך דע"ז (דף י"ז ע"א) ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה וכמה א"ר חסדא ד' אמות ובנדרים (דף ה' ע"א) מרוחקני ממך דלא קאימנא בד' אמות דילך משמע והארכתי שם בזה:

ולענינינו אם אין דרך זריקת הדם בריחוק ד' אמות הנה לא יהי' הזר ראוי גם לעבודת הולכת דם למזבח דהא צריך להתקרב לתוך ד' אמות של המזבח וזה איסור לו ויומצאו מדוקדקים גם בזה איפוא דברי רש"י בזבחים (דף מ"ז ע"א) שם שהבאתי בפנים דכ' אהך דבעלים מפגלין אם קיבל הכהן כשתיקה וחישבו הבעלים עלי' על פיגול הוי פיגול וכתבתי טעמים לזה בפנים מדוע נקט רש"י קבלה דייקא ולהנ"ל הנה נכון הדבר ג"כ דרק בקבלה דייקא הנעשית בעזרה הוא דיכולים הבעלים לפגל משא"כ בהולכת דם למזבח וזריקתו דצריך ליקרב למזבח ויש עוד איסור אחר דקריבה אל המזבח מלבד האיסור אשר בגוף העבודה שפיר אין הכהן שליח הבעלים עוד ואין הבעלים יכולין לפגל.

תוכן העניינים

גבורות שמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה