אור ברסלב
גבורות שמונים מפתחות לעניינים שנתבארו אגב גררא › כא

גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל

מפתחות לעניינים שנתבארו אגב גררא · כא

כ

כל המוליד דבר או מהות הוא בעלים שלו, אות נ"ב. ומש"ש דבעלים מפגלין מפאת דהם בעלים של הקדושה שבקרבן עבור שהם הם שהולידו אותה בהקדישם וע"כ אף דאם יופגל ויופסל הקרבן הרי תופקע קדושתו כמהרש"א שלהי האיש מקדש מ"מ כיון דיושאר עדיין קדושה באימורים מפאת דאם עלו לא ירדו ויהיו עדיין בעלים של האימורין לכן תופס פיגולם בכל הקרבן משא"כ במנחה ס"ל לראב"י כמ"ד בזבחים (דף פ"ג ע"ב) דמנחה פסולה אפי' עלתה תרד ולכן שפיר במנחה אין פיגול לבעלים אפי' לראב"י ולק"מ ממנחת סוטה עי' בפנים בארוכה [ומה שהבאתי בפנים בזה מגמ' זבחים (דף מ"ג ע"ב) דבשר קדשים הנאכל אפי' עלה ירד אגב שוטפא הבאתי זה דנהי דנזכר גם שם מזה מ"מ הוא מבואר יותר בזבחים (דף פ"ה ע"ב) במשנה]:

ולכאורה יש לדון דגם בשר קדשים הנאכל יש בו קדושה עדיין מפאת אם עלה לא ירד דנהי דאם עלה על מזבח החיצון ירד כמשנה וגמ' זבחים הנ"ל מ"מ י"ל דאם עלה על מזבח הפנימי לא ירד דמה שאם עלה על מזבח החיצון ירד היינו משום דאינו חלק המזבח ואין ראוי למזבח ואין מזבח מקדש אלא בראוי לו וע"כ מזבח הפנימי דמקדש פסולין אפי' באין ראוי לו ע' זבחים (דף כ"ז ע"ב) א"ר אלעזר מזבח הפנימי מקדש פסולין מאי קמ"ל תנינא הניתנין בפנים שנתנן בחוץ והניתנין בחוץ שנתנן בפנים כו' (לא ירדו איבריהם ממזבח אלמא דקלטי' פנימי לדם החיצון ואעפ"י שנפסל בכניסתו להיכל) אי מהתם ה"א ה"מ דם דחזי לי' (דדם חזי לי' בעלמא כגון דמים הפנימיים) אבל קומץ דלא חזי לי' (דאין קרב על מזבח הפנימי רק דמים הפנימיים וקטורת) אימא לא קמ"ל מיתיבי קטורת זרה (קטורת נדבה) שעלה לגבי מזבח (קס"ד דמזבח הפנימי קאמר) תרד שאין לך מקדש פסולין אלא מזבח החיצון כראוי לו חיצון אין פנימי לא תריץ הכי קטורת זרה שעלתה למזבח החיצון תרד שאין מזבח החיצון מקדש פסולין אלא הראוי לו והפנימי בין ראוי לו בין שאין ראוי לו מ"ט האי רצפה והאי כלי שרת עכ"ל הגמ':

ומבואר דמזבח הפנימי מקדש פסולין אפי' א ראוי לו וא"כ גם בשר קדשים פסולין הנאכלין ג"כ יש לו לקדש ואף דמצינו רק דמקדש במה שיש כנגדו ראוי במקום אחר כגון קטורת נדבה דיש כנגדו ראוי קטורת ציבור מ"מ בשר קדשים נמי הא יש כנגדו ראוי בבשר עולה דקרב ע"ג המזבח וגם הוא הרי הוא שירי הדם כמו בקדשים הנאכלין דדם עולה מתיר את בשרה למזבח כי היכא דבנאכלין מתיר את הבשר לאדם וא"כ שפיר בשר כל הקדשים יש כנגדו ראוי למזבח בבשר עולה וא"כ שפיר לפי"ז גם בשר הנאכל יש בו קדושת אם עלה לא ירד מפאת המזבח הפנימי כיון דאם עלה על המזבח הפנימי מיהת לא ירד וא"ל דאין המזבח הפנימי מקדש רק מה שיש כנגדו ראויות במקום אחר למזבח הפנימי משא"כ בשר דאין בו ראויות אפי' בעולה רק למזבח החיצון דז"א דהא מקדש גם קומץ פסול אף דשום קומץ אין ראוי למזבח הפנימי לעולם ואולם י"ל דרק קומץ הואיל וחזי הוא גופי' למזבח החיצון וכן קטורת נדבה דיש כנגדה ראוי למזבח הפנימי עצמו בקטורת ציבור הוא דיש לו כח לקדש משא"כ בבשר קדשים דיש ב' חסרונות דהוא גופי' אין ראוי כלל לא לחיצון ולא לפנימי וגם השכנגדו בעולה לחיצון הוא דחזי אבל לא לפנימי אין לו כח לקדש ואולם אין זה מוכרח וי"ל שפיר דלא מחלקינן בזה בין חד חסרון לב' חסרונות וכיון דמזבח הפנימי מקדש בראוי לחיצון כמו בקומץ ומקדש גם מפאת שכנגדו ראוי לבד כמו בקטורת נדבה לכן גם בב' הדברים יחד ג"כ מקדש ולכן ולכן הוא מקדש שפיר גם בשר קדשים הנאכלין הואיל ושכנגדו ראוי בחיצון בבשר עולה]:

והנה אפי' נאמר כן דמזבח הפנימי מקדש בשר קדשים הנאכלין מ"מ נראה פשוט דשירי מנחות אפי' מזבח הפנימי לא יקדש דהא שירי מנחות אין ראוי אפי' בשכנגדם בחיצון דמנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים דכולם כליל הא אין בם שירים כיון דאין נקמצות ומשא"כ שאר מנחות הנקמצות ונעשו השירים שירים הא שירים אין ראוין למזבח לעולם ולא דמי לבשר קדשים הנאכל דגם בשר עולה הוא שירים כמותו דהדם מתירו למזבח כי היכא דמתירו בשאר קדשים לאדם וע"כ הוי שפיר שכנגדו ראוי וכנ"ל ותדע דהא אמר בסוגי' דזבחים הנ"ל דמזבח הפנימי מקדש קומץ ומשמע דשירי המנחה אין מקדש וז"פ]:

והנה אם כנים הדברים הנה מיושבת גם בזה הקושי' מסוטה ואך הוא להיפוך ממה שכתבנו בפנים דהואיל ונשארת קדושה באימורין לענין דאם עלו לא ירדו ועדיין יהיו הבעלים בעלים של האימורין גם אחר הפיגול לכן הואיל ויש לפיגולם תפיסה באימורין הוא תופס בכל הקרבן:

ואולם לפי דרכנו זה הנה י"ל להיפוך דכל שלא יושארו בעלים של כל הקרבן אין להפיגול שלהם לתפוס כלל וע"כ אילו הי' נפקע ענין הבעלים מן הבשר וא"א לפיגולם לתפוס בבשר לכן שפיר אין לו לתפוס כלל דלא שייך תפיסת פיגול בחצי קרבן כמו שהארכתי בפנים בכעין זה באותיות ל"ה ל"ו ורק דבאמת הא גם מן הבשר לא יופקע ענין בעלים שלהם דגם הבשר הא נשאר בו קדושה עדיין לשאם עלה במזבח הפנימי לא ירד ולכן שפיר בעלים מפגלין והתינח בזבחים משא"כ במנחות הנקמצות דשירי מנחות אפי' עלו המזבח הפנימי ירדו וא"כ הא יופקע ע"י הפיגול עניין הבעלים מן השירים וע"כ כיון דא"א לפיגולם לתפוס בשירים כיון דכח פיגולם רק מפאת בעלים ואילו ע"י הפיגול עצמו הרי יופקע ענין הבעלים מן השירים ולכן אין תופס עוד כלל דאין פיגול בחצי קרבן ולכן שפיר עדיין אין פיגול לבעלים כלל במנחות הנקמצות גם לראב"י ולק"מ ממנחת סוטה [והנה מהך דזבחים (דף מ"ג ע"ב) דאר"פ בבשר שלמים עסקינן דלא חזי להקרבה משמע לכאורה דאפי' עלה במזבח הפנימי ירד דאל"כ אכתי הא טומאה פורחת ממנו ע"י האור במזבח הפנימי דכיון דהמזבח מקדשו נראה לכאורה דפקע טומאתו מיני' במשילת האור כמו במזבח החיצון

ואולם י"ל דהיינו באמת טעמא דרבינא דמשני שם שינויא אחרינא דלכאורה מה לי לשינויא אחרינא והרי בהדיא איירי קרא בבשר שלמים כדכתי' והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לד' וטומאתו עליו וגו' ומ"ש ברש"י שם דמשום דרשא דאשר לד' לרבות האימורין הוצרך לשינויא אחרינא צ"ע מכמה דוכתי דמבואר דלא קאי פשטא דקרא אדרשא וע' תוס' שבועות (דף כ"ג ע"א) ד"ה שכר דואכלת דכתי' בכסף מעשר לא משמע לי' דקאי אתמד משהחמיץ דנלמד מריבויא דבי"ת דבשכר למידק מיני' דשתי' בכלל אכילה עש"ה וא"כ ה"נ הך וטומאתו עליו וודאי דקאי רק אבשר מזבח השלמים דכתי' בהדיא בקרא ולא אאימורים הנלמדים מריבויא דדרשי' אשר לד' לרבות האימורין:

ואולם להנ"ל י"ל דהיינו טעמא דרבינא באמא דנאיד משינויא דר' פפא והיינו משום דס"ל דגם בשר שלמים טומאתו פורחת ממנו ע"י האור במזבח הפנימי וכנ"ל וע"כ הוצרך לתרץ מי שטומאה פורחת ממנו כשהוא שלם כו' עש"ה בזבחים ותבין. ואולם במה שכתבנו דיש גם בבשר קדשים הנאכלין שנפסלו, קדושה עדיין מפאת שאם עלה במזבח הפנימי לא ירד נתיישבתי דיש לדון בזה מסברא די"ל דרק באימורין פסולין דאם עלו על מזבח החיצון לא ירדו הוא דשייך לומר דיש בם קדושה עדיין מפאת זה והיינו דיש בם קדושה עדיין מפאת היותם ראוים למזבח דגם הדיעבד מקרי ראוי והואיל ובדיעבד אם עלו המזבח מקבלם יש להם ראויות ושייכות עדיין למזבח ולכן יש בם קדושה עדיין מפאת זה משא"כ בבשר קדשים דרק אם עלה על המזבח הפנימי לא ירד לא שייך לומר דיש בו קדושה עדיין מפאת היותו ראוי למזבח הפנימי דז"א דלמזבח הפנימי הא אין לו ראויות ושייכות באמת כלל רק דכח המזבח הפנימי גדול לקדש גם את שאינו ראוי לו אבל הבשר אין לו קדושה מפאת זה כיון דהוא באמת אין ראוי כלל למזבח הפנימי ואין לו שייכות אליו כלל ולא שייך לומר דיש בו קדושה מפאת היות לו ראויות ושייכות למזבח עדיין דהא באמת אינו ראוי ורק דכח המזבח הוא שגדול לקדש גם את האינו ראוי ודו"ק היטב מאוד].

תוכן העניינים

גבורות שמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה