גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
מפתחות לעניינים שנתבארו אגב גררא · ח
פיגול לדיעה דמאני גם במחשבה הוא רק בקרבנות המכפרין דענין כפרה הוא לפניו ית' שלא יחשב לאדם עוד עון אשר חטא ולפניו ית' המחשבה גלוי' כדיבור ולכן גם המחשבה פועלת משא"כ מנחת סוטה דאינה לכפרה רק לברר עון דעניין הבירור הוא רק לפני בני אדם לבד דקמי שמיא גליא אם זינתה או לא ולכן בדבר שהוא לגבי בני אדם אין למחשבה מבוא כיון שהמחשבה נעלמת תמיד מבני אדם ואין שייכות למחשבה במה שבין בני אדם ולכן אין המחשבה פועלת בדבר כזה ולא הוי פיגול לכ"ע רק בדיבור, אות כ"ז.
ומה שדנתי שם איך הדין בקרבנות שאינם לכפר רק לטהר ולהכשיר ע' בפנים וכן יש לדון ג"כ לענין בכור ומעשר ופסח ותודה ושלמים:
ואולם באמת נראה דכל קרבנות יש בהם ענין כפרה וע' שיטה מקובצת כתובות (דף ל"ב ע"א) אהך דמה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור וז"ל לא איתבריר גבן פי' צד חמור דאי פרכינן צד חמור איפריכו להו כל מה צד דבכל התורה כו' ומדברי רבינו שלמה ז"ל במס' סנהדרין נראה שהוא סובר דכי פרכינן צד חמור ה"מ בשאין חומרא בלמד שאינה במלמדין ויש חומרא במלמדין שאינה בלמד אבל כל מקום שיש חומרא בנדון שאינה שמלמדין לא פרכינן צד חמור כו' מיהו קשיא עלי ההוא דאמרינן בפסחים (דף ע"ז ע"א) דפרכינן צד חמור דפסח ותמיד (לענין שאין ללמוד מהן שאר קרבנות ציבור הקבוע להם זמן שידחו שבת וטומאה) פסח שכן כרת תמיד שכן תדיר וכליל והא ודאי איכא חומרי בשאר קרבנות שאינם באלו שהרי שאר קרבנות מכפרין משא"כ בפסח שאינו מכפר כו' ואפשר לומר פסח כיון דאיכא הרצאת דמים וודאי מכפר הוא עכ"ל שם בשם הרא"ה ז"ל וכ"כ שם בשם הרמב"ן ז"ל וז"ל ופסח כיון דאיכא הרצאת דמים מכפר הוא וצ"ע ובדיקה עכ"ל ז"ל:
וע' זבחים (דף מ"ח ע"ב) יכיל יהא פסק טעון צפון ודין הוא ומה עולה שלא קבע לו זמן לשחיטתו טעון צפין פסח שקבע לו זמן כו' מה לעולה שכן כליל מחטאת מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות מאשם מה לאשם שכן קדשי קדשים כו' ומדלא אמר סתם מה לחטאת שכן מכפרת [ואולי הוי אמר הכי לא הוי מצי למימר תו נמי מאשם דהא גם אשם מכפר] משמע דיש ענין כפרה גם בפסח רק דלא חשיבא כפרה דידי' ככפרת חטאת דמכפרת על כרת וע"ע שם (ד' י"ב ע"ב) ומה חטאת שאינה כליל שחטה שלא לשמה פסולה עולה שהיא כליל לא כ"ש מה לחטאת שכן מכפרת פסח יוכיח כו' הנה דכאן לא אמר מה לחטאת שכן מכפר על חייבי כריתות רק שכן מכפרת סתמא משמע דפסח אין מכפר כלל אולם לכאורה גם כאן הכוונה בהכרח דחטאת מכפר על כרת דכפרה גרידא הא יש גם לעולה על עשה ואולם שם (דף נ' ע"א) אמר ג"כ סתמא דאין ללמוד עולה מחטאת ואשם לצפון דמה להנך שכן מכפרין וברש"י עולה לגבי חטאת ואשם לא חשיבא כפרת עשה דידי' כפרה וא"כ גם מהך דד' י"ב אין ראי' די"ל דגם פסח יש בו ענין כפרה מה ולא חשיבא כפרתו כפרה לגבי חטאת וה"ה לעולה וע' זבחים (דף ה' ע"א) ויל"ע בזה עוד בכמה דוכתי וע' זבחים (דף כ"ט ע"ב) סד"ה ה"מ בכור דלאו בר הרצאה הוא אבל קדשים דבני הרצאה נינהו אימא לא לירצו כו' וברש"י דלאו בר הרצאה הוא אינו בא לכפר אבל קדשים כגון עולה שמכפרת על עשה ושלמים שמביאין לדורן ליתן שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ואימא הואיל ואיחרו בא בעבירה הוא ולא לירצו כו' עכ"ל ומשמע דבכור אין בו ענין כפרה כלל והוא לכאורה דלא כרמב"ן ורא"ה הנ"ל דכל הרצאת דמים מכפר הוא:
וע' זבחים (דף ל ע"א) דמתן דם בכור ומעשר ופסח יליף להו ריה"ג מחד קרא את דמם תזרוק עש"ה ומשמע דענין שלשתם אחד וכי היכא דבכור לאו בר הרצאה הוא ה"נ פסח ועכ"פ הרמב"ן ורא"ה הנ"ל הרי ברור מללו דכל הרצאת דמים מכפר הוא וא"כ כלהו קרבנות לפי"ז יש בם ענין כפרה וע"כ שפיר יש למחשבה מבוא בכולם מפאת ענין הכפרה אשר להם ולכן שפיר המחשבה מפגלת בכולם ורק במנחת סוטה דמבואר בזבחים (דף מ"ד ע"ב) ומנחות (דף ע"ג ע"ב) דאין בא לכפר רק לברר עון וכ"ה בזבחים (דף צ' ע"א) דמנחת סוטה אינה מכפרת וכ"ה בכריתות (דף כ"ד ע"א) מנחת קנאות לא לכפרה קאתיא אלא לברר עון וע"כ הבירור הרי עניינו רק לפני בני אדם ושפיר אין המחשבה פועלת בה כנ"ל וע"ע ל' כפרה בפסח בפסחים (דף ס"א ע"ב) שחטו למולין ע"מ שיתכפרו בו ערלים בזריקה כו' ע"ש כולה סוגיא:
ואולם גם במנחת סוטה יש כלשון זה בסוטה (דף ו' ע"ב) קרב הקומץ ולא הספיק לאכול שירים עד שמת הוא כו' הרי היא ככל המנחות ותאכל שעל הספק באתה מתחלה כיפרה ספיקה והלכה לה וע"ש ברש"י שעמד ע"ז וע"ע כריתות (דף כ"ו ע"א) דמשמע דהוא פלוגתא דאביי ורבא שם אם יש במנחת סוטה ענין כפרה וגם אין כל לשון כפרה שוה דביומא (דף ב' ע"א) אמר דפרה לאו בת כפרה היא ואילו במ"ק (דף כ"ח ע"א) אמר מה פרה אדומה מכפרת כו' ובקרבנות הבאים לטהרה נמי נראה דענין הטהרה עצמו יש בו גם ענין כפרה וע' שאלתות פ' פרה דכ' הך דמ"ק בשינוי וז"ל מה פרה אדומה מכפרת ומעלת את ישראל מטומאה לטהרה אף מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל עכ"ל ומשמע דענין הטהרה דפרה הוא עצמו ענין כפרה וע' זבחים (דף פ"ח ע"ב) כתונת מכפרת על שפיכות דמים שנא' ויטבלו את הכתונת בדם וברש"י טבילה היינו כפרה עכ"ל וע' תוס' שבועות (דף ח' ע"א) ד"ה אמר ויש לדון עוד ממקומות רבות ואכ"מ.