אור ברסלב

גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל

מב

מא

עי"ל ואציע ל' המשנה בזבחים (דף מ"ו ע"ב) שם לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח לשם השם לשם אישים לשם ריח לשם ניחוח כו' א"ר יוסי אף מי שלא הי' בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהתנאי ב"ד הוא שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ובגמ' שם (ד' מ"ז ע"א) שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד (אבל לא אחר בעלים) מתני' דלא כי האי תנא דתניא אמר ר' אליעזר בר' יוסי שמעתי שהבעלים מפגלין כו' והנה ל' המשנה דאמר שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד הוא מוקשה מאוד דאות ש' דשאין משמע דהוא נתינת טעם לדין הקדום דמש"ה אף מי שלא הי' בלבו לשם אחד מכל אלו כשר כו' מפאת שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד וזה תמוה דמה נתינת טעם הוא זה:

וע"ש ברש"י וז"ל אף מי שלא ה' בלבו ששחט סתם כשר שהוא תנאי ב"ד שישחוט סתם כדאמרן בפ"ק (דף ב' ע"ב) אתנו ב"ד דלא לימא לשמו דילמא אתי למימר שלא לשמו. שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד. הילכך אי הוי שלא לשמו אע"ג דבעלים אמר לשמו לאו מידי הוא דלאו בדידהו תליא מילתא דכתי' המקריב אותו לא יחשב עכ"ל והוא תמוה מאד דרק אילו הי' מפורש טעם התנאי ב"ד במשנה דהוא משום דילמא אתי למימר שלא לשמו אז הי' שייך אחר זה המאמר שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובר דהילכך אי אמר כהן שלא לשמו יופסל דלא יוכשר ע"י מחשבת הבעלים לשמו שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד וגם אם הי' כתוב כן במשנה ג"כ הי' המאמר דחוק וחסר מלים אלא דעכ"פ הי' מתפרש בדוחק] משא"כ עתה שלא נתפרש כלל במשנה טעם התנאי ב"ד א משום שמא יאמר שלא לשמו א"כ הרי עיקר הכוונה חסירה מן הספר והרי נאמר במשנה רק שתנאי ב"ד הוא שלא יאמר לשמו וע"ז נתן טעם לפי שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד וזה אין לו הבנה כלל וגם צ"ע לפירש"י דמתבאר לפי פירושו דלפי הסברא דבעלים מחשבין מהני מחשבת בעלים גם להכשיר שאם חישב הכהן שלא לשמו מהני מחשבת בעלים לשמו להכשירו וזה ג"כ צ"ע דאפי' לראב"י נמי דאמר דבעלים מחשבין היינו רק דגם הבעלים מחשבין מפאת דגם הוא קרוי מקריב וע"כ גם מחשבת פסול שלו ג"כ פוסלת אבל אכתי עיקר המקריב הרי הוא הכהן וודאי ושתועיל מחשבת בעלים להכשיר אם חישב הכהן מחשבת פסול זה לכאורה וודאי אין לנו ואפי' יוחשבו בשיקול הכהן והבעלים מ"מ ג"כ אם חישב הכהן שלא לשמו ובעלים חישבו לשמו הרי יש בקרבן זה ב' מחשבות לשמה ושלא לשמה והרי לשמה ושלא לשמה ג"כ פוסל:

[ולולי דברי רש"י ז"ל נראה בפשיטות דאות ש' דשאין מתפרשת כמו ו' ור' יוסי תרתי מילי אמר ואינם שייכים כלל באמת זל"ז רק כל אחד דין בפ"ע ושיעור המאמר א"ר יוסי אף מי שלא הי' בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שתנאי ב"ד הוא ואין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ודוגמתו בביצה (דף ח' ע"א) דאמתני' דהתם שאפר כירה מוכן הוא פריך אפר כירה מאן דכר שמי' ומשני דה"ק ואפר כירה מוכן הוא ויש כזה עוד במקומות רבות במשנה ע' בר"ש פרה פ"ה מ"ה והארכתי ברשימותי כך נראה הכוונה בפשיטות ואולם עכ"ז אם נוכל לפרש דרך פילפול את האות שי"ן להיותו נתינת טעם ממש הרשות בידינו]:

ונראה דהנה לראב"י דאמר דבעלים מפגלין הרי תיקשי ממנחת סוטה דא"כ כל סוטה הרי היתה יכולה לפגל מנחתה והנה אי נימא דבעי' מחשבת לשמה בהדיא בקרבן ואילו סתמא לא מיתכשר א"כ יש עצה פשוטה במנחת סוטה שיחשב הכהן לשמה על תנאי שאם לא תפגל הסוטה הוא עושה לשמה ואם תפגל אין במחשבתו לשמה כלום וא"כ אי תפגל הסוטה הרי אין שם מחשבת לשמה דכהן והמנחה פסולה וכיון שהמנחה פסולה שוב אין הפיגול שלה חל דלא קרב המתיר כמצוותו וכיון דאין פיגול שלה חל ואין כאן פיגול שוב הרי יש מחשבת לשמה של הכהן והמנחה כשירה וא"כ הרי יש כאן ב' מחשבות סותרות דשניהם יחד א"א שיחולו כיון דתלה הכהן מחשבת לשמה בחלות הפיגול דאם יחול הפיגול לא יחול הלשמה וא"כ הרי א"א שיחולו שניהם יחד ושיחול רק אחד מהם הנה הפיגול לבדו ג"כ א"א שיחול דאם יחול הפיגול לבד ולא הלשמה א"כ כיון שחסר הלשמה והמנחה פסולה מפאת זה שוב הרי א"א שיהי' פיגול כיון דלא קרב המתיר כמצוותו ואולם שיחול הלשמה לבד ולא יחול הפיגול זה שפיר הרי אפשר שיהי' הקרבן לשמה ולא יהי' פיגול וא"כ כיון דהלשמה אפשר לו שיחול בלא הפיגול ואילו הפיגול א"א לו שיחול בלא הלשמה ושיחולו שניהם ג"כ א"א א"כ וודאי דהלשמה לבד הוא דחל והפיגול אינו חל וא"כ שפיר תוכשר המנחה ומחשבת פיגול דסוטה לא יועיל כלום:

ועיין דוגמת זה בנדרים (דף ס"ט ע"א) דבאומר לאשתו קיים ליכי ומופר ליכי ולא תחול הקמה אא"כ חלה הפרה מסקינן שם דהפרה חלה והקמה לא חלה והוא ג"כ מטעם הנ"ל דשניהם יחד א"א שיחולו דא"א שיהיו הקמה והפרה יחד ושתחול הקמה לבד ג"כ א"א כיון שתלה אותה בהפרה ואמר שלא תחול אא"כ חלה הפרה ואילו הפרה בלא הקמה הרי אפשר שתחול ולכן ההפרה חלה והקמה לא חלה עש"ה והוא דומה לנידון דידן והנה זה יונח רק אי נימא דבעי' לשמה וסתמא פסול משא"כ אי נימא דלא בעי' לשמה וסתמא נמי כשר ורק דמחשבת שלא לשמה היא הפוסלת אז שוב אין עצה בסוטה דא"ל דהשתא נמי יחשוב הכהן בפירוש שלא לשמה בתנאי דאם תפגל הסוטה תחול מחשבתו שלא לשמה ויופסל ממילא ולא יחול הפיגול ואם לא תפגל לא יחול מחשבתו שלא לשמה וישאר סתמא ויוכשר דז"א דבזה הרי לא נועיל כלום דסוף סוף הרי תיפסל המנחה דהי מינייהו דחיילא בין הפיגול ובין השלא לשמה הרי המנחה פסולה על ידה ושנאמר שגם שניהם אינם חלים זה וודאי אין לנו וא"כ כיון דסוף סוף תיפסל המנחה הרי לא תיבדק הסוטה ולא הועלנו כלום ודו"ק היטב מאוד:

ומעתה י"ל בפשיטות דראב"י פליג אהך דר' יוסי דאמר דסתמא כשר וס"ל דבעי' באמת מחשבת לשמה בהדיא ואל"ה פסול וא"כ יש עצה הנ"ל בסוטה שיחשב הכהן לשמה על תנאי כנ"ל ולק"מ ולפי"ז הנה מובן קישור המשנה לנכון בס"ד דה"ק אף מי שלא הי' בלבו לשם אחד מכל אילו כשר שתנאי ב"ד הוא והיינו דגם סתמא כשר [וכדאמר בפ"ק (דף ב' ע"ב) דאי ס"ד דסתמא פסול אתי ב"ד ואתני מידי דמיפסיל בי'] ואי דאם סתמא כשר א"כ הדק"ל מסוטה שהיתה יכולה לפגל המנחה לז"א שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד אבל הבעלים אין יכולים לחשב כלל וא"כ בלא"ה לק"מ מסוטה שהסוטה בלא"ה אין יכולה לפגל כלל ודו"ק כי נכון הוא דרך פלפול בס"ד:

תוכן העניינים

גבורות שמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה