גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
מא
עי"ל לפמ"ש כבר באותיות (ו', י"ט,) דהא דבעלים חשיבי מקריב לראב"י ויכולין לפגל משום זה היינו משום דס"ל דכהנים שלוחי דידן נינהו בעבודה עש"ה והנה נראה דאפי' לסברא זאת מ"מ אם הכהן יעקור בפירוש את שליחותו זה היינו שיחשוב בפירוש בעבודות שאינו רוצה להיות בם שליח הבעלים כלל ואינו עושה אותם בשליחות הבעלים כלל אז באמת אינו שליח הבעלים עוד כלל ואין ההקרבה מתייחסת לבעלים כלל כיון דעקר כהן לשליחותי' ועכ"ז הקרבן כשר ועולה לבעלים לשם חובה אף דכהני שלוחי דידן דהא חובת שחיטה וודאי היא על הבעלים לבד וצריך לעשותה בעצמו או ע"י שלוחו ע' אות ב' ועכ"ז אם אחר שוחט שלא בשליחות בעלים לא לבד שאין הקרבן נפסל רק דעולה לבעלים ג"כ לשם חובה וכמ"ש כבר בלקח טוב כלל א' וא"כ ה"ה שאר עבודות לסברא דכהנים שלוחי דידן מ"מ וודאי הא לא עדיפי בזה משחיטה ועדיין הרי השחיטה עוד יותר מוטלת על הבעלים משאר עבודות דהשחיטה הרי מוטלת עליהם ממש לעשותה בפועל בעצמם ואילו שאר עבודות מוטלות עליהם רק לעשותם ע"י שלוחם הכהן וא"כ אם בשחיטה דמוטלת עליהם לגמרי אמרי' דכשנעשתה מאחר שלא בשליחות אין זה פסול כלל ועדיין הקרבן עולה לבעלים רק שמצות שחיטה בבעלים הוא דלא נתקיימה כ"ש בשאר עבודות דאין מוטלת עליהם כ"כ דאם נעשו מן הכהן שלא בשליחותם דהקרבן כשר ועולה לבעלים רק דענין ההקרבה בבעלים ע"י שליחות הכהן הוא דלא נתקיים ודו"ק:
ויש עוד להביא ראי' לזה מגוף הסוגי' דנדרים (דף ל"ה ע"ב) דאמר אאיבעי' אי הני כהני שלוחי דשמיא או שלוחי דידן תנן הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין אלא שפיגולן פיגול אא"ב שלוחי דשמיא הוו היינו שפיגולן פיגול אלא אי אמרת שלוחי דידן הוו אמאי פיגולן פיגול לימא לי' שליחא שויתיך לתקוני ולא לעוותי כו' ובר"ן כ' וז"ל שוגג הוא דקשה לי' דבשלמא במזיד נהי דשלוחי דידן נינהו פיגולן פיגול דכיון שמפגל במזיד אינו עושה שליחותו אלא אדעתא דנפשי' עביד כו' עכ"ל:
ואי איתא דלסברא דכהני שלוחי דידן נינהו אם הכהן עושה שלא בשליחות הקרבן פסול או עכ"פ אינו עולה לבעלים לשם חובה א"כ אכתי ל"ל לגמ' למידק משוגג הא ה"ל לדייק ממזיד גופי' דאי סיד דכהני שלוחי דידן נינהו איך יכולים לפגל בחטאת ואשם הא ממ"נ אם אינם עוקרין לשליחות לימרו להו בעלים לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ואם עוקרין לשליחות א"כ ה"ז עצמו פסול בקרבן דבחטאת ואשם א"א שיוכשרו ורק לא יעלו לבעלים לשם חובה בה דקרבן שאינו עולה לבעלים לשם חובה הרי הוא רק קרבן נדבה וחטאת ואשם הרי אין באין נדבה ע' ריש זבחים וא"כ כיון דפסולים מפאת עקירת השליחות ממילא הרי אין פיגולם פיגול כיון שלא קרב המתיר כמצוותו וע"כ דאפי' אי כהני שלוחי דידן מ"מ כשעושה בעקירת השליחות אין זה פוסל כלל ועולה גם לבעלים לשם חובה רק שאין ההקרבה מתייחסת לבעלים רק לכהן לבד כיון דעקר לי' לשליחותי' ודו"ק כי זו ראי' פשוטה ומוכרחת בס"ד:
ומעתה הנה אם יעקור הכהן שליחותו ויעבוד שלא בשליחות הבעלים אז גם לראב"י לא יוכלו הבעלים לפגל עוד ואפי' יפגלו לא יפסול הפיגול כלל ויהי' הקרבן כשר לגמרי ויעלה להם לשם חובה דכיון דעקר לי' כהן לשליחותי' ואין ההקרבה מתייחסת לבעלים כלל א"כ הא לא הוו בעלים מקריב ולא קרינן בהו המקריב אותו לא יחשב ואין מחשבתם מפגלת כלל ועכ"ז הקרבן כשר שפיר לגמרי אף שאין ההקרבה מתייחסת להם וכנ"ל ולפי"ז א"כ יש עצה פשוטה במנחת סוטה שיחשב הכהן העובד תנאי בעבודתו שאם הסוטה תפגל מנחתה אזי הוא עוקר לשליחותו ואינו עובד בשליחותה ואז יומצא שלא יחול פיגולה ועכ"ז המנחה תהי' כשיר' ותעלה לה לשם חובה ותעשה פעולת הבירור ובדיקת הסוטה שפיר וכמובן [וא"ל דאיך הי' רשאי הכהן לחשב כן הרי עקירת השליחות עצמו הוא איסור דכיון דכהני שלוחי דידן א"כ כך הוא המצוה לכתחלה שתעשה ההקרבה בבעלים ע"י שליחות הכהן וכשעוקר הכהן שליחותו אף שאין הקרבן נגרע כלל מהכשירו מ"מ מצוה זאת של הקרבת הבעלים ע"י שליחות הכהן מיהת הא לא נתקיימה וא"כ הרי הכהן גורם ביטול מצוה זאת בעקירת השליחות דז"א דהרי הוא עוקר השליחות רק באופן אם תפגל הסוטה את המנחה ואו אם לו יעקור השליחות הרי יחול פיגולה ותעשה איפוא עבירה חמורה מזו פסול המנחה דהיא עבירת עשה דשימור ובזיון קדשים וגם הרי הכהנים לא ידעו מפיגולה ויעברו אאיסור הקרבת פיגול וגם אאכילת פיגול דבכרת וכהן העובד הוא עצמו מו האוכלים ע' תוס' יבמות (דף מ' ע"א) ד"ה רצה וגם הסוטה תעבור על לא יחשב] וא"כ וודאי דעדיף לגרום ביטול מצות הקרבת בעלים משיעשו כל אלו האיסורים וכמובן] ודו"ק בתירוצינו זה כי הוא פשוט ונכון בס"ד: