גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
לד
עי"ל דהנה כבר הערותי דאיך בעלים מפגלין הלא כל כח פיגול שלו רק מפאת ענין בעלים דעבודה הא אינו עושה ובעלים ג"כ הרי איננו של גוף הקרבן דהרי הקרבן הוא של גבוה והוא רק ענין בעלים של הכפרה וההרצאה אשר לקרבן וא"כ אחרי שהוא מפגל והקרבן נפסל ע"י פיגולו א"כ הרי אין לו בו הרצאה עוד ושוב איננו בעלים כלל ושוב ראוי שלא יהי' פיגולו פיגול כלל כיון דכל כח הפיגול הוא רק מפאת ענין הבעלים ואילו ע"י הפיגול עצמו הרי מסתלק ענין הבעלים וצ"ל דכיון דפיגול נמי יש בו הרצאה דהוא מרצה לפיגולו כמבואר בזבחים (דף נ"א ע"א) חוץ לזמנו (קרבן שחישב בו חוץ לזמנו אם עלו אימוריו לא ירדו) הואיל ומרצה לפיגולו (הואיל וחשובה הרצאת דמו לחייב עליו משום פיגול כמי שקרבו מתיריו בהכשר לפיכך אם עלו אימוריו לא ירדו רש"י) וכזה עוד שם (דף מ"ב ע"ב) לפיגולו מרצה ושם (דף ל"ד ע"ב) הואיל ומרצה לפיגולו וכ"ה במעילה (דף ב' פ"א) ועוד בכמה דוכתי וע"כ לענין בעלים נמי כיון דגם פיגול יש בו הרצאה דמרצה לפיגולו עדיין הוא שפיר בעלים של זאת ההרצאה ושייך שפיר עדיין ענין בעלים וע"כ שפיר פיגולו פיגול:
[ועפי"ז יש ג"כ טעם למה שכתבנו באות ל"ב דאין לבעלים רק מחשבת חוץ לזמנו אבל לא מחשבת חוץ למקומו דחוץ למקומו כיון דאין בו הרצאה והוא רק פסול גרידא א"כ שוב כיון שנפסל הרי אינו בעלים עוד ואין יכול לפסלו וכנ"ל ואין לנו לומר רק דמפאת היקישא דחוץ למקומו דהוקש לחוץ לזמנו יהי' לבעלים ממילא גם מחשבת חוץ למקומו הואיל ויש להם מחשבת חוץ לזמנו ע' היטב בזבחים (דף נ"א ע"א) שם ותבין וא"כ עכ"פ היכא דליכא לבעלים מחשבת חוץ לזמנו שוב גם מחשבת חוץ למקומו אין ראוי שיהי' להם וקמו בזה איפוא כל דברינו באות ל"ב הנ"ל עוד ביתר שאת בס"ד ממה שכתבנו שם דו"ק ותשכח. ודע דיש בזה צ"ע ברש"י זבחים (דף ליד ע"ב) שם ד"ה הואיל ומרצה לפיגולו דמשמע מדבריו דגם במחשבת חוץ למקומו יש ענין ריצוי לפסולו והוא צע"ג מגמ' זבחים (דף נ"א ע"א) הנ"ל ועוד מכמה דוכתי דמבואר דסברא דהואיל ומרצה כו' הוא רק במחשבת חוץ לזמנו אלא דחוץ למקומו ממילא לו ג"כ אותו הדין אשר לחוץ לזמנו מפאת ההיקיש דאיתקש לחוץ לזמנו וכן הוא ג"כ הכוונה בהך דזבחים (דף ל"ד ע"ב) דחוץ לזמנו עושה שיריים מסברא דהואיל ומרצה כו' וממילא חוץ למקומו נמי עושה שיריים מהיקישא דאיתקש לחון לזמנו וכן מבואר בתוס' מנחות (דף ע"ט ע"א) ד"ה והדר והוא פשוט ודברי רש"י צע"ג]:
ולפי"ז הנה למדנו דהיכא דיהי' פסול עצמיי בקרבן אז לא יוכלו הבעלים לפגל בו עוד דכיון דהקרבן פסול ואין בו הרצאה א"כ הרי אין להם בו עוד ענין בעלים כלל ושוב ממילא אין יכולים לפגל וא"ל דהיכא דיש פסול עצמיי הא גם כהן אין יכול לפגל כיון דלא קרב המתיר כמצוותו דז"א דדעת הכ"מ פרק ה' מתמידין ומוספין הי"ב בדעת הרמב"ם היא דהא דבעי' לענין פיגול קרב המתיר כמצוותו אתא לאפוקי רק שלא יהא שם עירוב מחשבת פסול עם מחשבת הפיגול כגון מחשבת חוץ למקומו או שלא לשמה במקום שפוסל אבל פסול אחר גרידא שלא מפאת מחשבה אין מונע חלות הפיגול עש"ה וצ"ל לכ"מ הנ"ל דהא דאמרי' בכל מקום דפיגול יש בו הרצאה לפיגולו היינו רק דפסול הפיגול עצמו יש בו הרצאה ג"כ ולכן מפאת זה אם עלה לא ירד ומשוי לדם שבצואר שיריים כו' אבל כשיש פסול אחר מלבד הפיגול וודאי דאין עוד הרצאה שהרי פסול האחר מונע ההרצאה ואיך אפשר שיהי' הרצאה בהקרבן אחרי שהוא פסול ובפסול הפיגול עצמו כך גזרה תורה דאעפ"י שפוסל מ"מ יש ענין הרצאה ג"כ משא"כ בשאר פסולים הא אין בם ענין זה והם מונעים וודאי את ההרצאה לגמרי וכמובן:
וא"ל דאחרי שאין הרצאה היאך הפיגול חל דז"א דלדעת הכ"מ לא בעי' כלל הרצאה לפיגול ואין ענין ההרצאה תנאי מעכב בפיגול וענין ההרצאה שהוזכרה בו אתיא לאפוקי רק שאם מחשבת פסול אחר מעכב ההרצאה אין הפיגול חל אבל אם אין שם עיכוב ההרצאה מפאת מחשבת פסול רק מפאת פסול זה שפיר אין מעכב בהפיגול ושפיר הפיגול חל אף שאין שם הרצאה וז"פ ומוכרח לסברת הכ"מ הנ"ל וא"כ לענייננו היכא דיהי' בהקרבן פסול אחר אז הכהן שפיר יוכל לפגל בו משא"כ הבעלים לא יוכלו לפגל דכיון דיש גם פסול אחר ואין שם הרצאה כלל א"כ שוב הא אין הבעלים בעלים כלל ואין יכולים לפגל וכנ"ל ומובן ממילא דלאו דווקא כשיש פסול אחר לפני הפיגול רק דאפי' אין פסול אחר לפני הפיגול רק דהפיגול של אותו הקרבן כך יהי' עניינו שאם יחול יתחדש ע"י הפיגול עצמו פסול אחר מלבד הפיגול ואותו הפסול הרי ימנע ההרצאה אז ג"כ בכה"ג הכהן הוא דיוכל לפגל ולא הבעלים דלגבי הבעלים שוב שפיר הדרינן לסברא הנ"ל דכיון דאין מפגל רק מכח ענין הבעלים היינו דהוא בעלים של ענין ההרצאה אשר בהקרבן וא"כ כיון דע"י הפיגול עצמו יתחדש פסול ולא יהי' בו הרצאה עוד ואיננו בעלים עוד לכן ממילא אין ביכולתו לפגל כיון דכח הפיגול שלו הוא רק מכח ענין הבעלים וכאן הרי הפיגול עצמו סותר ענין הבעלים דאם יחול לא יהי' בעלים עוד וע"כ ממילא אין יכול לפגל וכנ"ל:
ומעתה אומר דהנה יש להביא ראיה לסברת הכ"מ הנ"ל דפסול אחר אין מונע חלות פיגול [מלבד פסול מחשבות אחרות דמפורש בזבחים (דף כ"ט ע"א) לא יחשב שלא יערב בו מחשבות אחרות כו' וכ"ה במשנה שם (ע"ב) ובכ"ד] והוא מש"ס מנחות (ד' ד' ע"א) אמר רב מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה הואיל ובאת להתיר (חדש) ולא התירה וכן אתה אומר באשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן פסולין הואיל ובאו להכשיר ולא הכשירו כו' תנן כל הזבחים ששחטן שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מפסח וחטאת ואם איתא ליתני נמי חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע דבאו להכשיר ולא הכשירו כיון דאיכא אשם גזילות ואשם מעילות דלכפרה אתו לא פסיקא לי' מאי שנא אשם. נזיר ואשם מצורע דב להכשיר ולא הכשירו הני נמי באו לכפרה ולא כיפרו א"ר ירמי' מצינו שחלק הכתוב בין מכפרין ובין מכשירין מכפרין אית בהו דאתו לאחר מיתה מכשירין לית בהו דאתו לאחר מיתה כו' ומבואר דסברת רב דקרבן שיש לו ענין פעולה אז כשאינו עושה פעולתו דבר זה הוא פסול בקרבן ורק בקרבנות המכפרים אזי הכפרה איננה עקריית בקרבן דהקרבן הוא ענין בפ"ע שמקריב דבר לגבוה ובשכר ההקרבה ממילא ונרצה עונו אבל גם כשאין שם כפרה ג"כ הקרבן כשר שאין עיקר הקרבן בא רק על זה רק הוא דבר הנמשך ממילא מן הקרבן וע"כ גם כשאינו נמשך ג"כ הקרבן כשר ולכן מכפרין אתו גם לאחר מיתה אף שאין נמשכת אז כפרה מהם דאין כפרה למתים ומש"ה נמי גם כשנזבחו שלא לשמן כשירים אף דלא עלו לבעלים לשם חובה ואי הבעלים מתכפרים בו משא"כ קרבן הבא לענין פעולה מה כגון מנחת העומר הבאה להתיר חדש ואשם נזיר ומצורע שבאים להכשיר הנזיר שימנה נזירות טהרה ולמצורע שיותר בקדשים אזי הפעולה היא כל עיקר עניינו של הקרבן וכשאין הפעולה נפעלת איננו קרב כלל ופסול ממילא וע"כ מנחת העומר שקמצה שלא לשמה אע"ג דשלא לשמה בעצמותו איננו דבר הפוסל רק מונע עלות לבעלים לשם חובה ונשאר קרבן נדבה מ"מ במנחת העומר כיון שמסלק העלות לציבור לשם חובה ואין החדש ניתר בו ממילא נמשך מזה פסול כי שלא פעל הקרבן פעולתו וע"כ ממילא הו פסול לגמרי דא"א לו שישאר קרבן בלי הפעולה דכל עניינו של קרבן זה הוא רק הפעולה וכן באשם נזיר כו':
ולפי"ז הנה יש לשאול שאלה גדולה דלרב איך משכחת פיגול במנחת העומר ואשם נזיר ואשם מצורע הרי כיון דנפסל ע"י הפיגול הרי לא הותר החדש ולא הוכשרו הנזיר והמצורע וא"כ דבר זה עצמו מה שלא הותרו והוכשרו הרי זה עצמו הוא פסול מפאת עצמה דהא בשלא לשמה נמי אע"ג דשלא לשמה איננו פוסל בעצם את הקרבן מ"מ כיון שמסלק פעולת ההיתר וההכשר אזי סילוק ההיתר וההכשר אח"כ הוא שפוסלו ממילא וכנ"ל וא"כ ה"נ בפיגול אחרי שנמשכו ע"י הפיגול סילוק ההיתר וההכשר הרי סילוק ההיתר וההכשר הוא פסול מצד עצמותו וא"כ שוב הרי ראוי שלא יחול הפיגול כלל שהרי אין לומר כאן דלפיגולו מרצה דאחרי שבאו להתיר ולהכשיר ולא התירו והכשירו ונשאר כאן פסול בעצם מכח זה שלא מחמת הפיגול א"כ שוב הרי אין שם הרצאה דפסול העצמיי הרי מונע ההרצאה וא"ל דא"כ לאידך גיסא אם תאמר שאין הפיגול חל הרי שוב יתירו ויכשירו ויוכשרו ויהי' הרצאה וא"כ שוב יחול הפיגול דז"א דסוף סוף כיון שאחרי חלות הפיגול על כרחך לומר דאין שם הרצאה כיון דע"י הפיגול הוא פסול בעצמותו מפאת שאינו מתיר ומכשיר א"כ אי נימא דהרצאה היא תנאי מעכב בפיגול וא"א שיהי' פיגול רק כשיש הרצאה א"כ וודאי דא"א שיהי' כאן פיגול אחרי שיהי' פיגול בלי הרצאה וכמובן ואם כן על כרחך לנו לומר כדעת הכ"מ הנ"ל דפסול אחר המול ההרצאה אין מבטל כלל את הפיגול ושפיר אפשר שיהי' פיגול גם כשיש בו פסול אחר ופסול מחשבה אחרת הוא שמונע הפיגול וע"כ שפיר יש פיגול גם במנחת העומר ואשם נזיר כו' דנהי דבהיותו פיגול יש בו ממילא גם פסול אחר מפאת שאינו מתיר ומכשיר מ"מ זה הרי הוא רק פסול גרידא מה שאינו מתיר ומכשיר ולא פסול מחשבה ושפיר אין פסול זה מונע הפיגול ושפיר ה"ל פיגול אף דבאמת אין בו הרצאה מכח הפסול האחר המסתבב ממילא ע"י הפיגול:
ולפי"ז נראה דהנה זה פשוט דכמו דמנחת העומר שבאה להתיר ולא התירה פסולה לרב וכן אשם נזיר כו' שבאו להכשיר ולא הכשירו ה"ה מנחת סוטה דלברר עון קאתיא כמבואר בזבחים (ד' מ"ד ע"ב) ומנחות (דף ס' ע"ב וע"ג ע"א) וכריתות (דף כ"ו ע"א) אזי כשלא תעשה פעולת בירור העון ג"כ היא פסולה [וע"ש בזבחים ומנחות דפעולת היתר דעומר ופעולת בירור עון דמנחת סוטה בחדא מחתא מחית להו עש"ה והוא פשוט וודאי דמנחת סוטה שבאה לברר ולא ביררה דינה כדין מנחת העומר שבאה להתיר ולא התירה ואשם נזיר כו' שבאו להכשיר ולא הכשירו וגם הוא פסול ודאי ואין כשר לרב רק קרבן שאין בא לפעולה כעולה ושלמים ותודה ואפי' קרבנות המכפרין אין הכפרה עיקר עניינם מדאתו מכפרין נמי לאחר מיתה אף שא"א להם לכפר אז משא"כ כל שיש לו פעולה אזי כשאינו עושה פעולתו הוא פסול ממילא וכנ"ל] וא"כ בכל פיגול דמנחת סוטה הרי המנחה נפסלת פסול עצמיי ע"י הפיגול מפאת שבאה לברר ולא ביררה דכיון דהמנחה פיגול ואינה פועלת פעולת הבירור א"כ מה שאינה פועלת פעולת הבירור זה עצמו הוא פסול בפ"ע ועכ"ז אין זה מונע חלות הפיגול וככ"מ הנ"ל וכנ"ל וא"כ עכ"פ זהו רק לענין פיגול דכהן משא"כ מחשבת פיגול דבעלים שפיר אין בו גם לראב"י דס"ל דבעלים מפגלים וכמו שהקדמנו דכל שמחמת הפיגול עצמו נעשה בו פסול אחר המונע ההרצאה שוב הרי אין בו ענין בעלים עוד כיין דאין בו הרצאה והבעלים איננם בעלים רק של ההרצאה וע"כ אין לבעלים ממילא כח לפגל בו כלל וא"כ נהי דר"ל פליג שם במנחות אסברא דרב הנ"ל ולא קיי"ל בהא כרב מ"מ ראב"י דזבחים הנ"ל שפיר י"ל דס"ל כסברת רב הנ"ל [ואליבא דראב"י כ"ע לא פליגי דס"ל סברא זאת וכי פליגי רב ור"ל אליבא דרבנן דראב"י] וא"כ גם לראב"י שפיר אין הסוטה יכולה לפגל כלל במנחתה אע"ג דבעלמא בעלים מפגלין לדידי' ודו"ק היטב מאוד בתירוצינו זה כי הדברים עמוקים מאוד בס"ד: