גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
לג
עי"ל עפמ"ש באות הקדום דאם לא יפסול לינה במנחת סוטה אזי לא תוכל הסוטה לפגל כלל ולפי"ז י"ל דהנה יש להסתפק למ"ד דכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת אם הי' הכהן מכוון בשעת קידשו הקודש בכלי שרת שבדעתו שיקדש הכלי את הקודש לכל דבר רק לא להפסל בלינה אי מהני שיור זה או לא ולכאורה נראה פשוט דלא מהני דאחרי שכיוון שיקדש הכלי את הקודש א"כ כיון שהוא מקדש אין קידוש לחצאין וקדוש שפיר אף לפסול לינה ואין יכול לשייר ואולם באמת אין זה פשוט דרק אילו לא היינו מוצאין קדושת כלי בלא פסול לינה בשום מקום אז שפיר. הי' זה נחשב חצאין ואין ביכולתו לשייר משא"כ אחרי שאנו מוצאין קדושת כלי בלא פסול לינה והוא לר' אליעזר ברבי שמעון בזבחים (דף י"ט ע"ב) ת"ר קידש ידיו ורגליו ביום א"צ לקדש ידיו ורגליו בלילה בלילה צריך לקדש ביום דברי רבי שהי' רבי אומר לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים ראב"ש אומר אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים ושם (דף כ"א ע"א) כי אתי ר' דימי א"ר יוחנן בעי אילפא לדברי האומר אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים מי כיור מהו שיפסלו (בלינה) מי אמרי' הני למאי לקידוש ידים ורגלים קידוש ידים ורגלים גופיהו לא פסול בהו לינה (הילכך מי כיור נמי לא פסיל בהו לינה) או דילמא כיון דקדוש להו בכלי שרת מיפסלי כי אתי רבין אמר רבי ירמי' אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן הדר פשיט אילפא כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו עכ"ל הגמ' הרי דלראב"ש אין לינה פוסלת במי כיור אעפ"י שקידשו בכלי שרת ומקדש הכלי לכל הדברים מלבד לפסול לינה וא"כ לפמ"ש הר"ן בנדרים (דף פ"ג ע"ב) דכיון דמצינו פעם לאיסור נזירות בלא איסור טומאה היינו בנזירות שמשון לכן גם בסתם נזירות דישנו לאיסור טומאה מ"מ מיהת לא חשיב נזירות לחצאין אם יהי' זה בלא זה ויכול הבעל להפר מפאת זה כל איסורי נזירות אשתו וישאר איסור טומאה לחוד ולא חשיב נזירות לחצאין כיון דמצינו במקום אחד שאין תלויים זה בזה היינו בנזירות שמשון עש"ה וכבר הבאתי דברי הר"ן אלה בכמה דוכתי וע' אתוון דאורייתא כלל ט"ז מה שחידשתי שם עפ"י דברי הר"ן הנ"ל עש"ה] וע"כ גם לענין נידון דידן כיון דמצינו פעם קדושת כלי לכל הדברים ולא לפסול לינה במי כיור לראב"ש ע"כ שוב שפיר גם במקום שהלינה פוסלת מ"מ לא חשיב חצאין מיהת ושפיר הי' יכול הכהן לחשב שיקדש הכלי לכל הדברים מלבד להפסל בלינה ושפיר מהני שיור מחשבתו כיון דאין זה קדושה לחצאין
[וע"ע מנחות (דף ח' ע"א) חביתי כהן גדול ר' יוחנן אמר אין קדושה לחצאין ור' אלעזר אמר מתוך שקריבה לחצאין קדושה לחצאין כו' ומי אמר ר' יוחנן הכי והא איתמר הפריש חצי עשרון ודעתו להוסיף רב אמר אינו קדוש ור' יוחנן אמר קדוש ואם איתא לילף מחביתין כו' דעתו להוסיף שאני דתני' מלאים (שניהם מלאים סולת) אין מלאים אלא שלימים א"ר יוסי אימתי בזמן שאין דעתו להוסיף כו' ורב בחביתין כמאן סבירא לי' אי כר' אלעזר ליליף מחביתין (וליקדש חצי עשרון בשאר מנחה הואיל וקדוש בחביתין) וכי תימא רב מילתא ממילתא לא יליף והאמר רב מנחה קדושה בלא שמן שכן מצינו בלחם הפנים (אם נתן עשרון סולת בכלי בלא שמן מתקדש הסולת לבד ואין יוצא לחולין עוד ואף דאין כלי מקדש את המנחה רק בהיותה שלימה כדדרשי' אין מלאים אלא שלמים וכאן הרי חסר השמן מ"מ כיון דבלחם הפנים אין שמן לכן גם במנחה שיש בה שמן מ"מ השמן מילתא אחריתי הוא ושפיר מיחשב הסולת לבד שלם לענין קידוש ויש כח לכלי לקדש הסולת לבד גם בלי שמן בלא לבונה שכן מצינו במנחת נסכים (שאין בה לבונה) בלא שמן ובלא לבונה שכן מצינו במנחת חוטא (שאין בה לא שמן ולא לבונה) על כרחך רב כר' יוחנן סבירא לי' עכ"ל הגמ'. ומבואר בזה ג"כ סברת הגמ' דיש כח לכלי לקדש חצי עשרון אע"ג דבעי' שלם לקידוש מפאת שכן מצינו במנחת חביתין דמתקדשת לחצאין ואף דשם טעמא אית בי' דלא מיחשיב חצי כלל כיון דקריבה כך חצי וא"כ הרי גם החצי הוא דבר שלם לעצמו הואיל וקרב כך וכדאמר מתוך שקריבה לחצאין קדושה לחצאין משא"כ בשאר מנחה דליכא האי טעמא הרי חצי העשרון הוא רק חצי שפיר ומדוע יתקדש ועל כרחך דכיון דמצינו פעם שהוא קדוש כך חצי לכן ממילא גם בשאר מנתה הוי חצי עשרון ג"כ דבר לעצמו לענין הקידוש ולא מיחשיב תו חצי עוד דגמרי' מילתא ממילתא לענין זה וכדברי הגמ' וא"כ ה"נ כיון דמצינו פעם קדושת כלי בלא פסול לינה במי כיור לכן גם בעלמא לא מיחשיב תו קדושה לחצאין עוד ושפיר יכול הכהן לשייר בדעתו ולכוון שיקדש הכלי לכל דבר ולא לפסול לינה ומהני שפיר השיור שלו וכן מהך דמנחה קדושה בלא שמן שכן מצינו בלחה"פ כו' מתבאר ג"כ כן דאף דבשאר מנחה הטעונה שמן הי' ראוי שלא יקדש בלא שמן דהוי מנחה חסירה ואין כלי מקדש אלא שלם מ"מ כיון דמצינו פעם למנחה בלא שמן בלחה"פ לכן גם בשאר מנחות הוי הסולת דבר לעצמו ולא מיחשיב חסר וחצי בלי השמן רק שלם לענין הקידוש ומתקדש שפיר גם בלי שמן וכזה גם כאן כיון דמצינו פעם קדושת כלי בלא פסול לינה שפיר גם בעלמא לא הוי זה חצאין בקדושה ושפיר יכול הכהן לשייר וכנ"ל]:
ולפי"ז י"ל דראב"י דזבחים הנ"ל ס"ל ג"כ כראב"ש הנ"ל וא"כ אין קושי' כלל מסוטה דהי' הכהן יכול לכוין בשעת קידשו המנחה בכלי שהוא מקדש על תנאי שאם תפגל הסוטה אזי הוא מקדש לכל שאר הדברים ולא לפסול לינה וא"כ ממילא לא תוכל הסוטה לפגל עוד שאם תפגל הרי אין הלינה פוסלת במנחה כלל ושוב אין פיגולה פיגול דלא הוי מחשבת חוץ לזמנו כלל כיון דאין הלינה פוסלת בה וכמו שהארכתי באות הקדום וא"כ כיון שלא תועיל הסוטה כלום במחשבת פיגולה להציל עצמה שוב יש לנו להחזיק וודאי שלא פיגלה דל"ל לפגל בחנם אחרי שאין מועלת בזה כלום וע"כ שוב שפיר אילו הי' לן הי' נפסל שפיר בלינה וג"כ אם הי' הכהן מחשב מחשבת חוץ לזמנו שפיר הוא נפסל וכמובן ושפיר פסלה לינה ומחשבת פיגול במנחת סוטה גם לראב"י כמו לרבנן ועכ"ז הסוטה וודאי דלא פיגלה ואם תפגל לא תועיל כלום וכנ"ל:
[והנה מה שהבאתי מהך דראב"ש דמי כיור דמשכחת קידוש כלי בלא פסול לינה נזכרתי עוד דיש כזה גם בתוס' יומא (דף מ"ח ע"א) אהא דאמר התם בגמ' דפסלא לינה בקטורת דיוה"כ וז"ל הגמ' ת"ש הוסיף ר' עקיבא הקטורת והלבונה והגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן קס"ד מדפסיל טבול יום פסלא נמי לינה כו' ובתוד"ה מדפסיל וז"ל הקשה רש"י אמאי מייתי מדיוקא מדפסיל בה טבול יום כו' לייתי מתני' דפרק ב' דמעילה דקתני בהדיא הקומץ והלבונה והקטורת כו' מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה כו' וריב"א תי' דההיא דהתם איכא למימר דאיירי בקטורת דכל השנה דחשיבא קידוש כלי דידה כו' אבל קטורת דיוה"כ דלא חשיבא קידוש כלי דידה דמן הדין הוי לן למימר שלא תהא בכלי אלא לעייל בחפניו אלא משום דלא אפשר כדאמר לעיל אימא דלא תיפסל בלינה בקדושת כלי דידה כו' עכ"ל וע"ש עוד בשאר דברי התוס' ועכ"פ מבואר גם בזה דשייך קידוש כלי בלא פסול לינה מדה"א למימר דקידוש כלי דיוה"כ הוא רק לשאר דברים ולא לפסול לינה וכוונת דברי התוס' יומא הנ"ל נראה גם כן דיש חילוק בין שאר הדברים שהכלי מקדש להם לבין פסול לינה דשאר הדברים הם עצם ענין הקדושת כלי וע"כ גם בקידוש כלי דיוה"כ אף דקליש מפאת דלא הי' צריך להיותו מעיקר הדבר רק משום דא"א מ"מ אחרי שהוא קידוש כלי יהי' משום דלח אפשר מ"מ סוף סוף אחרי שיש כאן קדושת כלי ממילא הוא מקדש לאותם הדברים כיון דהם הם עצם ענין הקדושת כלי משא"כ מה שהכלי מקדש ליפסל בלינה זה איננו עצם ענין הקדושת כלי והוא רק דבר מבחוץ שהכלי מקדש גם לענין זה אבל אין זה עצמותו של ענין הקידוש וע"כ בקידוש כלי דקליש כהך דיוה"כ שפיר ה"א דאין לו כח לקדש לענין זה ועכ"ז ה"ל קידוש שפיר כיון דאין זה עצם ענין הקידוש ואין כאן חסרון בעצם ענין הקידוש ודו"ק היטב מאוד.
וע"כ ה"נ לענין שיור הכהן כיון דהקידוש ליפסל בלינה איננו עצם ענין הקידוש רק דבר מבחוץ לכן שפיר בכח הכהן לשייר אותו ולא מיחשיב חצאין בענין הקידוש כיון דאין זה עצמותו של ענין הקידוש רק דבר מבחוץ שמקדש גם לענין זה וכמובן ואין צורך להנעה מהך דראב"ש דמי כיור דבלא זה נמי שפיר י"ל דיכול הכהן לשייר פסול לינה וכנ"ל ויש לדון בזה טובא בהך דמנחות (דף צ"ה ע"ב) אלא אי קשיא הא קשיא ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלא בלינה כו' ובדברי הרמב"ם התמוהים שם וכן יש לדון בזה עוד בכ"ד ואכ"מ]: