אור ברסלב

גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל

לב

לא

עי"ל לפמ"ש הלח"מ (פ"ב מחגיגה הי"ג) דלינה לצורך מצוה אין פוסלת בקדשים ע"ש והנה זה פשוט דבקודש שאין הלינה פוסלת בו לא שייך בי' ג"כ פסול מחשבת פיגול דהיא מחשבת חוץ לזמנו דהרי אין לקרבן זה זמן כלל כיון שאין הלינה פוסלת בו וגם למחר כשר וע' זבחים (דף ק"ד ע"ב) בעי ר' ירמי' לינה מהו שתועיל בפרים הנשרפין ובשעירים הנשרפין מי אמרינן כי מהני לינה בבשר דבר אכילה אבל הני דלאו בני אכילה נינהו לא או דילמא לא שנא אמר רבא הא מילתא איבעי' לי' לאביי ופשיטנא לי' מהא דתני' ושוין שאם חישב באכילת פרים ובשריפתן (לאוכלן או לשורפן חוץ לזמנן) שלא עשה כלום מאי לאו מדמחשבה לא פסלה לינה נמי לא פסלה ודילמא מחשבה הוא דלא פסלה אבל לינה פסלה עכ"ל הגמרא ומבואר דהש"ס מסופק להיפוך דכיון דלא פסלה מחשבה לינה נמי לא פסלה ודחי דדילמא לינה בפועל עדיף ממחשבה ואף דמחשבה לא פסלה מ"מ הלינה בפועל פסלה וא"כ עכ"פ שלא תפסול הלינה בפועל ותפסול המחשבה זה וודאי א"א דכל פסול המחשבה הוא רק מפני שהלינה עצמה הוא פסול וכשנשאר עד למחר ונאכל הוא אכילת פסול וע"כ פוסלת גם מחשבת אכילת מחר משא"כ אם הלינה אין פוסלת והוא ראוי לאכילה תמיד וודאי דלא שייך בי' מחשבת חוץ לזמנו כלל וז"פ:

ולפי"ז נראה דלינה מותרת לגמרי במנחת סוטה לראב"י ואין פוסלת כלל וזה שאם תפסול בה לינה הרי יפסול גם מחשבת פיגול ומעתה הרי לא יהי' אפשר להקריב המנחה כלל כיון שכל עצמה אין באה אלא לברר עון והרי עדיין לא יהיה בירור דאפי' תצא נקיי' שמא פיגלה את המנחה ומפני זה היא שלא נבדקה [וכבר כתבתי זה כ"פ דאם תוכל הסוטה לפגל את המנחה שלא תיבדק לא שייך כל ענין ההשקאה כלל וכלל] משא"כ אם לא תפסול הלינה הרי לא תפסול ג"כ מחשבה ולא יהי' אפשר לסוטה לפגל ותוקרב שפיר וא"כ נמצא דמה שאנו מתירין בה הלינה הוא לצורך מצוה ועוד עדיף יותר דהוא לצורך כל ענין הקרבת אותו הקרבן בעצמו שאנו מתירין בו את הלינה דלולי היתר הלינה א"א לו שיוקרב כלל וא"כ וודאי ראוי לנו לומר דלינה מותרת לגמרי במנחת סוטה ואין פוסלת כלל וממילא אין הסוטה יכולה לפגל כלל והא דקיי"ל דפסלה לינה גם במנחת סוטה היינו רק לדידן אבל לראב"י דס"ל דבעלים מפגלין אה"נ דאין הלינה פוסלת כלל כיון דהיתר הלינה הוא לצורך מצוה לדידי' לשלא תוכל הסוטה לפגל ותוכל המנחה ליקרב וכנ"ל]:

ועוד נראה דגם ראב"י יכול להודות דפסלה לינה במנחת סוטה ורק מחשבת פיגול הוא דלא תפסול לדידי' במנחת סוטה וזה שהרי לא התרנו את הלינה אלא לצורך מצוה כדי שלא תוכל הסוטה לפגל במחשבת חוץ לזמנו ותוכל המנחה ליקרב וא"כ אחרי שאין מחשבת פיגול מועלת באמת שוב הרי אין שום צורך מצוה עוד בגוף הלינה וע"כ שוב שפיר אסור ללון עתה בפועל ושפיר תופסל ג"כ אם תלון כיון שלא היתה הלינה לצורך ורק מחשבת פיגול הוא דלא פסלה שאם תפסול מחשבת פיגול הרי לא יהיה אפשר להקריב המנחה ויהי' איפוא צורך מצוה בהיתר הלינה ושוב הרי יהי' מותר ללון ושוב הרי אין מחשבת פיגול פוסלת וע"כ לענין זה לבד מהני היתר הלינה לשתוחשב המנחה ראוי' ללון לגבי מחשבת פיגול שלא יהי' כח במחשבת פיגול לפסול אבל גוף הלינה בפועל שפיר אסורה ופוסלת שפיר כמו בכל הקרבנות וכסברא זאת ממש מבואר בשו"ת הרי"ם חיו"ד סי' י"ט על מה שאמרו בירושלמי דהיה ראוי לעשה דמצה לדחות ל"ת דחדש מטעם עדל"ת ע"ש שהעיר ע"ז דהא בעי' מצה ראוי' לשבעה וכל שבעה הרי אינו מצוה עוד ואין מה לדחות ונמצא שיהי' אסור כל שבעה וא"כ שוב גם בכזית ראשון דלילה ראשונה נמי הא אין ראוי לשבעה ואין יוצאין בו ותי' דכיון דאם נאמר דמפאת האיסור דכל שבעה גם בלילה ראשונה א"א לצאת כיון דאין ראוי לשבעה א"כ שוב יש לה לעשה דלילה הראשונה לדחות את האיסור דכל שבעה ג"כ כיון שא"א שתתקיים העשה זולת ע"י ההיתר דכל שבעה וכיון דדוחה את האיסור דכל שבעה שוב הרי ראוי לשבעה ושוב יוצאין בו שפיר בלילה ראשונה ושוב הרי אין נצרך לאוכלו בפועל כל שבעה וע"כ שוב שפיר אסור באמת לאוכלו בפועל כל שבעה ועכ"ז חשיב שפיר בלילה ראשונה ראוי כיון דאם תאמר דאינו ראוי לשבעה מפאת שאסור' בשבעה הרי או אדרבה מותר גם דשבעה דהמצוה תדחה גם את האיסור דכל שבעה וע"כ נשאר ההיתר דכל שבעה ע"י דחיית המצוה לענין זה לבד שתוחשב הלילה הראשונה ראוי לשבעה ואחרי שהוא ראוי אסור באמת באכילה בפועל כל שבעה וע"ש דדן עוד כזה בהך דיבמות (דף כ' ע"ב) דאמר דלא אמרי' עדל"ת באלמנה מן האירוסין שנפלה לכ"ג לייבום מטעמא דגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' דקשה גם שם כזה דהא בעי' הקמת שם ובביאה ראשונה ליכא הקמת שם אן אשה מתעברת מביאה ראשונה אלא דלא בעי' ממש שתהא אותה הביאה ראוי' להקמת שם רק שיהיו היבם והיבמה ראוין להקמת שם בעתיד ואז הביאה ראשונה לבד שקונאה בה היא המצוה וכמ"ש התוס' שם וא"כ אחרי שהביאה שניה אסורה כאן ואין ראוין להקים שם בעתיד שוב הרי גם ביאה הראשונה אינה מצוה וראוי שגם ביאה הראשונה תותסר מן הדין לא מטעם גזירה דביאה ראשונה אטו ביאה שניה לחוד ועל כרחך לומר ג"כ כנ"ל דאם תאמר דביאה הראשונה ג"כ תיאסר מפאת דאין ראוי לביאה שני' שוב הא גם ביאה שני' תישתרי דמצות הייבום תדחה גם את האיסור שבביאה שני' כיון דא"א למצוה שתתקיים בלעדי היתר זה וכיון דגם הביאה שני' מותרת שוב הרי ראוי לביאה שניה ושוב יוצא גם בביאה ראשונה לחוד ושוב א"צ בפועל לבעול ביאה שני' לענין המצוה וע"כ שוב אסור שפיר לבעול בפועל ביאה שני' דהותרה רק לענין זה שתוחשב ביאה ראשונה ראויה לשני' אבל בפועל שפיר אסורה עדיין וע"כ שפיר ביאה ראשונה שריא מה"ת וביאה שני' אסורה בפועל ורבנן גזרו גזירה גם בביאה ראשונה אטו ביאה שניה עכת"ד שם בזה הצריך לעניינו:

ויש להביא עוד ראיה לסברא זאת דשייך היתר לענין ראויות לבד ואעפ"י שיהי' הדבר עדיין אסור בפועל והוא מש"ס פסחים (דף ס"ח ע"ב) תניא אר"ש בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואיברים ופדרים כשרים כל הלילה ואין ממתינים להם עד שתחשך ולכאורה מאי ראי' משם דחביבה מצוה בשעתה הרי שם ההכרח שיהי' ההקטר מותר בשבת עצמו דאי לא יהי' מותר להקטיר בשבת עצמו הרי גם במוצ"ש לא יהי' אפשר להקטיר דהא אמרי' בפסחים שם (דף נ"ט ע"ב) ר' כהנא רמי כתיב לא ילין חלב חגי עד בוקר עד בוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה כולה ילין וכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים עלי' השלם כל הקרבנות כולן (שלא יתעכב דבר אחר תמיד של בין הערבים) הוא מותיב לה והוא מפרק לה כשניתותרו וברש"י כשניתותרו מקרבנות שנזרק דמן קודם תמיד ולא הספיקו להקריב דכיון דנראה להקרבה קודם לכן על תמיד של שחר הוא מושלם עכ"ל וא"כ כיון דמה דמותר להקריב אחרי תמיד של בין הערבים הוא רק בקרבנות שנראו להקרבה קודם לכן ואי לאו הכי עבר אעשה דהשלמה א"כ ה"נ הרי ההכרח שיהי' מותר להקטיר החלבים בשבת גופי' קודם תמיד של בין הערבים דאל"כ הרי גם במוצאי שבת לא יהי' אפשר להקטירם כיון דהוא אחר תמיד של בין הערבים ולא נראו להקרבה קודם לכן ואיכא עשה דהשלמה וא"כ מאי ראיה מכאן אלעלמא דחביבה מצוה בשעתה בדבר שאפשר לעשותו גם אח"כ ודו"ק היטב ועל כרחך לומר דגם בהקטר חלבים הנ"ל גם כן אחרי שמותר להקטירן בשבת גופי' קודם התמיד של בין הערבים מפאת דאם לא כן הרי תיבטל כל ההקטרה לגמרי דגם במוצאי שבת לא יהי' אפשר להקטירם וע"כ כיון דמותר להקטירן בשבת קודם תמיד של בין הערבים שוב הרי נראים להקרבה קודם לכן ושוב מותר להקטירם גם במוצ"ש וא"כ שוב הרי אין הכרח להקטירם בפועל בשבת וע"כ שפיר הי' ראוי שיהיה אסור להקטירם בפועל כיון דאין עוד צורך אל ההקטרה בפועל בשבת ואהני לי' ההיתר שמותר להקטירן בשבת שפיר לענין הראויות שנחשבים ראוים להקריב קודם תמיד של בין הערבים אבל בפועל שפיר ראוי שתהיה ההקרבה אסורה וע"כ מדמקריבין אותם גם בפועל בשבת ואין ממתינין עד שתחשך שפיר יש ראיה מזה דחביבה מצוה בשעתה ודו"ק היטב מאוד:

ועוד יש להביא ראי' לסברא זאת מהא דאמרי' בפסחים שם (דף ס"ח ע"ב) אהא דלר' אליעזר נמי אין הזאת טמא מת שחל שביעי שלו להיות בערב פסח דוחה שבת ואע"ג דס"ל לר"א דמכשירי מצוה דוחין שבת ואמר שם בגמ' הטעם דס"ל לר"א דשוחטין וזורקין על טמא שרץ וה"ה לטמא מת בשביעי שלו הזאה למאי לאכילה אכילת פסחים לא מעכבא ע"ש ואע"ג דבעי' גברא דחזי לאכילה עכ"פ וזה הרי אין ראוי לאכילה אחרי שאנו אוסרין לו להזות בשבת וא"כ הרי לא יהי' ראוי לאכילה בערב וע"כ צ"ל דכיון דאם תאמר דלא יצא ידי פסח א"כ הרי יהי' מותר לו להזות שהרי ידחה הפסח לאיסור ההזאה וכיון דמותר להזות שוב הרי הוא ראוי לאכילה שהרי אפשר לו להזות בשבת ולאכול בערב וא"כ אחרי שראוי לאכילה שוב הני אין לו צורך בפועל עוד אל ההזאה שהרי גם כלי ההזאה הפסח כשר אחר שהוא ראוי להזאה וראוי איפוא לאכילה וגוף האכילה הא לא מעכבא ואם כן כיון שאין לו צורך בפועל עוד אל ההזאה שוב ההזאה בפועל שפיר אסורה ודוחה הפסח לאיסור ההזאה רק לענין שתוחשב ההזאה ראוי' אבל בפועל שפיר אסורה להעשות אחרי שאחרי היותה ראוי' אין עוד צורך להיותה נעשית בפועל וא"כ ה"ז ג"כ היתר רק לראויות לבד אבל לא להיות הדבר מותר בפועל ועש"ה בפסחים בתוד"ה אכילת ודו"ק היטב מאוד [ויש קצ"ע בזה בתוס' פסחים (דף נ"ט ע"א) ד"ה אתי במש"ש הילכך כשמקריב כפרתו מיקיים עשה דפסח דאז הוי ראוי לאכול שאם לא הי' יכול להקריבם לא יהי' ראוי לאכול לערב והפסח הי' פסול עכ"ל עש"ה וק' דאכתי יהי' אסור להקריבם בפועל רק יודחה איסור הקרבתם לענין הראויות לבד דיהי' נחשב ראוי להקריבם ויהי' הפסח כשר אבל בפועל עדיין יהי' אסור להקריבם דההקרבה בפועל הרי אין נצרכת עוד רק לגוף האכילה ומצות האכילה עצמה הרי א"א לה לדחות האיסור כיון דלא הוי בעידנא ויש ליישב ואכ"מ]:

ומעתה גם לענייננו הרי הוא אותי הנידון ממש דכיון דאנו מתירין את הלינה רק לצורך מצוה לשלא תהי' שם מחשבת לינה היינו מחשבת חוץ לזמנו ולא תוכל הסוטה לפגל במחשבת חוץ לזמנו ותוכל המנחה ליקרב וכנ"ל א"כ אחרי אשר הועלנו זה דאין מחשבת לינה פוסלת בהמנחה שוב הרי אין צורך עוד בהלינה בפועל ושפיר הלינה בפועל אסורה ופוסלת כמו בכל מקום והוי היתר הלינה רק לענין הראויות לשתוחשב המנחה ראוי' ללון ולא יחול בה מחשבת חוץ לזמנו אבל בפועל היא אסורה ופוסלת שפיר גם לראב"י וכמובן:

ועוד נראה יותר מזה דגם מחשבת פיגול דכהן שפיר פוסלת גם לראב"י כמו לרבנן במנחת סוטה. [וכמבואר במשנה מנחות (דף י"ב ע"א) ובכ"ד דפסלה מחשבת חוץ לזמנו במנחת קנאות] ורק מחשבת פיגול דסוטה היא שאין פוסלת וזה דכמו דהיתר הלינה בפועל הרי הוא רק לצורך מצוה ואילו שלא לצורך מצוה אסור ופוסל כך כאן שאנו מתירין את הלינה לענין הראויות ללינה ישנו לההיתר ג"כ רק במה שהוא צורך מצוה ומה שאין בו צורך מצוה אין בו ההיתר וע"כ רק לענין מחשבת הסוטה דאם לא תוחשב לגבי מחשבה דידה ראוי' ללינה הרי לא יהי' אפשר למנחה ליקרב ולא יהי' אפשר להשקותה כלל אחרי שתוכל לפגל וכנ"ל וע"כ לגבי מחשבה דידה הרי היתר הלינה הוא לצורך מצוה לשלא תוכל לפגל ונוכל להשקותה ותוכל המנחה ליקרב וכנ"ל וע"כ שפיר ישנו לההיתר לגבי מחשבה דידה ושפיר נחשבת המנחה לגבי מחשבה דידה ראוי' ללון ושפיר אין יכולה לפגל ולפסול משא"כ לגבי מחשבת כהן דלגבי מחשבה דידי' הרי אין צורך מצוה בהיתר הלינה לשלא יוכל הכהן לחשב שהרי אין לנו לחוש על הכהן שיחשב והרי גם בכל הקדשים יכול כהן לחשב ומהני מחשבתו ולא התירה תורה את הלינה לשלא יוכל כהן לחשב מחשבת לינה וע"כ שפיר לגבי מחשבת הכהן אין שם ההיתר אפי' לראויות כיון דאין בהיתר זה צורך מצוה ושפיר מהני מחשבת הכהן גם לראב"י ורק מחשבת הסוטה הוא דלא מהני דלגבה יש ההיתר לראויות ללינה כיון דלגבה הוא צורך מצוה וכנ"ל ודו"ק היטב מאוד:

ועי"ל כן בקצרה בפשיטות טפי דאין כח לסוטה לפסול את המנחה במחשבת חוץ לזמני אחרי שאם יהי' לה כח לפסול הרי יהי' צורך מצוה בהיתר הלינה לשלא יועיל בה מחשבה דידה ותוכל ליקרב וכיון דיהי' צורך מצוה הרי תהי' הלינה מותרת וכיון דהלינה מותרת שוב הרי אין יכולה לפגל כלל ואחרי שאין יכולה לפגל שוב הרי אין צורך עוד בהלינה ושפיר הלינה בפועל אסורה ופוסלת שפיר כמו בכל הקרבנות ושפיר גם מחשבת פיגול דכהן פסיל בה שפיר כמו בכל הקרבנות דהא הוי מחשבת חוץ לזמנו שפיר אחרי דגם הלינה בפועל פוסלת שפיר ורק מחשבת פיגול דסוטה היא שאין פוסלת כיון שאם תפסול היא אדרבה הרי תהיה הלינה מותרת ושוב הרי און יכולה לפסול ודו"ק היטב מאוד:

והנה יש להקשות עוד על דברינו אלה שהרי הלח"מ כ' רק בלינה דאין פוסלת לצורך מצוה אבל לענין פסול דם שנפסל בשקיעת החמה הרי לא מצינו זה דלצורך מצוה לא יופסל וא"כ כיון דקומץ דמנחות נמי נפסל בשקיעת החמה כדם כמבואר במנחות (דף כ' ע"ב) נפסל בשקיעת החמה כמותה ע"ש וא"כ אכתי הרי היתה הסוטה יכולה לפגל ע"י מחשבת הקטרת הקומץ לאחר שקיעת החמה כמבואר בזבחים (דף נ"ו ע"ב) דכל הזבחים מחשבין בדמן משתשקע החמה (דאם חישב בשחיטה ובקבלה והולכה לזרוק את הדם לאחר שקיעת החמה הו"ל פיגול) ואולם התוס' בזבחים (דף כ"ט ע"א) ד"ה למקום כתבו בשם יש מפרשים דתנא דהתם ס"ל דגם בדם ואימורים אין פוסלת מחשבת חוץ לזמנו רק בחישב לזורקן ולהקטירן באותו הזמן שכבר גם הבשר נפסל בו ופליג אהך (דדף נ"ו ע"ב) הנ"ל דמחשבין בדם משתשקע החמה כו' והוא פלוגתא דתנאי עש"ה וא"כ י"ל דראב"י נמי כהאי תנא (דדף כ"ט ע"א) ס"ל דגם בדם אין מחשבה רק לזמן שכבר גם הבשר נפסל וא"כ אחרי דלא פסלה לינת במנחת סוטה לגבי מחשבת סוטה ואין פסול בשירי המנחה לעולם א"כ גם לגבי הקטרת קומץ ליכא מחשבת חוץ לזמנו כלל וכמובן:

ועוד נראה בזה דכיון דהא דבעלים מפגלין לראב"י הוא רק מפאת ענין בעלים דאין עושה חום עבודה ורק מפאת ענין בעלים שלו הוא דיש לו כח לפגל וע"כ נראה לחדש בפשיטות דלראב"י נמי אין לבעלים כח לפגל רק בזריקה ולא בשאר עבודות דענין בעלים שלו הוא רק בזריקה שיש לו בה זכות בעלים במה שמתכפר בה דאין כפרה אלא בזריקה אבל בשאר עבודות דלא מכפרי אין לו בהם ענין בעלים כלל דמהאי טעמא אמרי' בזבחים (דף ד' ע"א) ועוד שם (דף י' ע"א) ובכמה דוכתי דאין מחשבת שינוי בעלים אלא בזריקה דבשאר עבודות כגון שוחט קרבן ראובן לשם שמעון לא הוי שינוי בעלים דאין לראובן כלל ענין בעלים בשחיטה רק בזריקה שמתכפר בה וע"ש (דף י' ע"א) ברש"י ד"ה שחט לשם פלוני כשר דכ' דאין שינוי בעלים חל על השחיטה דלא שייך שם בעלים אלא על הכפרה דהיינו הזריקה עש"ה וע"כ ה"נ לראב"י דבעלים מפגלין מפאת כח וזכות בעלים שלהם א"כ כיון דענין הבעלים הוא רק בזריקה אין להם כח לפגל ג"כ רק בזריקה ולא בשאר עבודות ודו"ק כי זה מיסתבר מאוד בס"ד:

ולפי"ז במנחה ממילא אין פיגול לבעלים ג"כ רק בהקטרת הקומץ דהוא במקום הזריקה בבהמה אבל לא בשאר עבודות ונמצא דהי' אפשר לסוטה לפגל רק בהקטרת הקומץ וא"כ אז הא אין עוד פיגול רק שתחשב בהקטרת הקומץ על השירים לאוכלן למחר וא"כ כיון שהתרנו בהם את הלינה שוב הרי אין לה עוד מחשבת פיגול כלל וכלל:

[וא"ל דאכתי הא אפשר שתפסול את המנחה במחשבת חוץ למקומו דז"א דשמעינן ליה לראב"י דאמר רק שמעתי שהבעלים מפגלין וסתם פיגול בל' חכמים הוא מחשבת חוץ לזמנו דמחשבת חוץ למקומו הוא רק פסול לא פיגול ואע"ג דמצינו במקומות מועטים דקרי גם למחשבת חוץ למקומו פיגול מ"מ הסתמיות אינו כן כנודע זה בכולי' סדר קדשים ויש כאן סברא ג"כ שלא תועיל מחשבת בעלים רק בחוץ לזמנו אבל לא בחוץ למקומו וזה די"ל דרק בדבר שהוא פסול גם לגבי הבעלים במקום כשרותו לעבודה דהיינו בבמה והיינו מחשבת חוץ לזמנו דפוסל גם בבמה כמבואר בזבחים (דף קי"ג ע"א) במשנה ע"כ בזה הוא דיכול לפסול הקרבן כיון דדבר זה הוא פסול גם אצלו במקום כשרותו משא"כ במחשבת חוץ למקומו דלא שייכא בבמה ואינה פסול אצלו במקום כשרותו והוא רק פסול בשעת איסור הבמות דהעבודה אז כהנים ולא שייך לגבי בעלים פסול זה כלל ע"כ ג"כ אין בכחו במחשבה זאת לפסול את הקרבן כיון דהוא לא שייך בגווי' דפסול זה לעולם ודו"ק היטב:

ועי"ל בפשיטות לפי המבואר בזבחים (דף י"ד ע"א) ועוד שם (דף נ"א ע"א) ובכמה דוכתי דחוץ למקומו הוקש לחוץ לזמנו ע"ש וע"כ סוטה דליתה במנחתה במחשבת חוץ לזמנו ליתה ג"כ במחשבת חוץ למקומו וכדאמרי' כן בהיקישא ובסמוכים [דהוו ג"כ היקיש] בכמה דוכתי דכל שישנו בזה ישנו באידך וכל שאינו בזה אינו באידך וא"ל דסוטה לא חשיבה ליתה במחשבת חוץ לזמנו דהא איתא שפיר בגוף המחשבה אילו הי' למנחה שלה זמן ורק שאין למנחה שלה זמן כיון דאין הלינה פוסלת בה דז"א דכה"ג נמי מצינו בקידושין (דף ל"ה ע"ב) דנשים ליתנהו בבל תקיף מדכתי' לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך את שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה ומנלן דליתנהו בהשחתה איבע"א סברא הוא דהא לית להו זקן כו' אלמא דמה דאין להם זקן חשיבי מכח זה ליתנהו בהשחתה אף דבעצם הלאו הרי היתה גם היא בכללו אילו הי' לה זקן ועכ"ז אמרי' דחשיבא ליתה מפאת דאין לה זקן ואמרי' מכח זה דהואיל וליתה בהשחתה ליתה בהקפה אף דהקפה שייך בה וא"כ ה"נ שפיר יש לט לומר דהואיל וליתה במחשבת זמן מפאת שאין זמן למנחתה ליתה ג"כ במחשבת חוץ למקומו אף דמקום יש לה למנחתה ויש עוד כמה דוכתי כי הך דקידושין ויש ג"כ מקומות סותרות והוא ספק עתיק והארכתי בו כבר ברשימותי עד מאוד וא"כ עכ"פ ניתן להאמר דראב"י דזבחים הנ"ל ס"ל כצד סברא דש"ס קידושין הנ"ל ושפיר דברינו נכונים]:

תוכן העניינים

גבורות שמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה