אור ברסלב

גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל

ל

כט

עי"ל דכבר כתבתי כ"פ דכיון דהקרבן של גבוה הי ראוי שלא יוכלו הבעלים לפגל ולפסול כלל דהא אינם בעלים כלל. וע"כ הא דחשובין בעלים לראב"י ויכולין לפגל באמת י"ל דהוא מפאת הזכות שיש להם בהקרבן דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל וזהו רק בבעלים משא"כ באחר הפודה אין נפדה רק בשויו כמבואר בתוס' מנחות (דף ע"א ע"ב) ד"ה ומתירין והבאתיו כבר לעיל וע"כ זה הזכות שיש אל המקדיש שיכול לפדותו ש"מ על ש"פ חשוב בעלים מכח זה וכמבואר בבכורות (דף י"א ע"א) דכיון דיכול לפדות פטר חמור בפחות משויו חשוב בעלים מכח זה אפי' למ"ד דפטר חמור אסור בהנאה ע"ש:

ואולם בקרבן לכאורה הא לא שייך זה דהא אין לו פדיון רק בנפל בו מום וא"כ בקרבן תם דליתי' בפדיון הא ליכא זכות זה ונראה דבאמת בשעת שחיטת הקרבן הרי התחלת השחיטה הוא מום אלא דכשגומר השחיטה הוא דרך שחיטה ולא הוי מום וע"כ נראה לפי המבואר בש"ס חולין דף ק"מ ע"ב) בעי ר' הושעיא הושיט ידו קן ושחט מיעוט סימנים מהו מי אמרינן כיון דאילו שבק להו מיטרפי בעי' לך ולא לכלבך א"ד כיון דבידו למוגמר שחיטה תקח לך קרינא בי' וחייב בשילוח תיקו עכ"ל הגמ' הרי דצד אחד של סברת האיבעי' הוא דכיון דאי שבק לי' מיטרפי לא חשוב לך מפאת זה וא"כ ה"ה להיפוך ג"כ בקרבן בהתחלת השחיטה כיון דאילו ישאר כך ולא יגמור השחיטה הרי תשאר התחלת השחיטה מום ויועיל לו פדיון [ע' חולין (דף ל' ע"א)] ויוכלו הבעלים לפדותו ש"מ על ש"פ וירויחו דביני ביני וע"כ חשיבי שפיר בשעת התחלת השחיטה בעלים והוי הקרבן שלו אז מפאת דאילו שבק כי' יהי' מום ויהי' יכול לפדות' ש"מ על ש"פ דכי היכא דבחולין שם אמרינן דנפקע השם לך מפאת דאילו שבק כו' ה"נ מקבל השם בעלים מפאת זה וע"כ י"ל דראב"י דזבחים הנ"ל ס"ל ג"כ כצד סברא דחולין הנ"ל וע"כ בשעת התחלת השחיטה קודם שנגמרה ה"ל הבעלים בעלים שפיר ויכולין אז לפגל שפיר וזהו שאמר דבעלים מפגלין והכוונה על השחיטה שיכולין לפגל בשחיטה קודם שתוגמר [וס"ל כמ"ד דמפגלין בחצי מתיר ולא בעי' ב' סימנים] ולפי"ז והו רק בשחיטה דבהמה אבל במנחה דהתחלת הפיגול רק בקמיצה ואז כבר קידשה בכלי ולא מהני בה פדיון לכ"ע וע"כ שפיר אינה של הבעלים כלל ואין יכולים לפגל כלל:

תוכן העניינים

גבורות שמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה