גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
כט
עי"ל דמה דבעלים קרוין מקריב הוא מפאת ההקדש עצמו שמקדישין דההקדש קרוי הקרבה ע' תמורה (דף ו' ע"ב) ת"ר כל אשר בו מום לא תקריבו מת"ל אם בלא תשחטו הרי כבר אמור למטה אלא מת"ל לא תקריבו לא תקדישו כו' הרי דגם ההקדש קרוי הקרבה וע"כ שפיר קרוין הבעלים מקריב מפאת ההקדש שמקדישין את הקרבן [ומ"ש לעיל אות ו' דרק רבנן דראב"י ס"ל כן דוהקריב המקריב דכתיב בבעלים הכוונה על ההקדש אבל לראב"י אין הכוונה על ההקדש אין זה מוכרח ושפיר י"ל כדברינו כאן דגם לראב"י קרי קרא לבעלים מקריב רק מפאת ההקדש שמקדישין וכיון דקרינהו רחמנא מקריב אף שהוא רק מפאת ההקדש מ"מ סוף סוף כיון דקרוין מקריב שפיר איתנהו בכלל קרא דהמקריב אותו לא יחשב ושפיר יכולים לפגל]:
ולפי"ז י"ל דרק בהקדש בהמה דאין לו פדיון רק בנפל בו מום וכ"ז שאין בו מום הוא קדוש קדושת הגוף והוא מקדיש את הגוף לגבוה לכן הוא דקרוי מקריב משא"כ במנחה דהוא פלוגתא במנחות (דף ק' ע"ב וק"א ע"א) אי נפדית טהורה יעוי"ש במשנה המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קידשו בכלי יש להם פדיון משקידשו בכלי אין להם פדיון ובגמ' אמר שמואל ואפי' הן טהורין נפדין (עד שלא קידשו בכלי) מ"ט כמה דלא קדשי בכלי קדושת דמים נינהו וקדושת דמים נפדין והא נטמאו תנן ה"ה אע"ג דלא נטמאו ואיידי דקבעי למיתני סיפא משקידשו בכלי אין להם פדיון דאפי' נטמאו נמי לא כו' ר' כהנא אמר טמאין נפדין טהורין אין נפדין כו' וא"כ י"ל דראב"י ס"ל נמי כסברת שמואל דמנחות אפי' טהורין נפדין וקדושת דמים בעלמא הוא דקדשי עד שלא קידשו בכלי [ואליבא דראב"י כ"ע לא פליגי וכי פליגי אליבא דרבנן דראב"י] וע"כ כיון דהקדש המנחה הוא רק קדושת דמים ולא הקדיש גופו רק שויו ודמיו לכן לא חשיב ההקדש הקרבה וקדושת הכלי הרי פסולה בזר ואיננה מעשה הבעלים רק מעשה הכהן ולכן שפיר אין הבעלים קרוין מקריב במנחה ואין יכולים לפגל גם לראב"י: