גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
כה
עי"ל עד"ז דהא דפיגול פוסל גם במחשבה אף דהוי דברים שבלב זהו למעלת הקדשים דהקדושה שבם ערכה גבוה ורם ועניינה במחשבה שהיא דקה וגבוה וע' שבת (דף ל"א ע"א) חכמות זה סדר קדשים וחכמה הרי היא במחשבה שבמוח וע' ב"ר פרשה צ' מחשבה שלא חשבה בעבירה תבא ותקרא חכמה] הרי כי קדושת הקדשים עניינה במחשבה וע"כ המחשבה פועלת בם גם לפסול ולפגל וע"כ זה שייך רק במחשבת הכהן העובד משא"כ בבעלים המפגלין שאינם עובדים וכל פיגולם רק מכת ענין בעלים שלהן והם הרי אינם בעלים של הקדושה כי קדושת הקרבן אדרבה הוא מפאת היותי של גבוה וא"כ מה שיש לבעלים בו הרי אינו קודש ועכ"ז גזה"כ הוא שיועיל פיגולם מפאת הזכות אשר להם בו וא"כ עכ"פ הרי פיגולם לא מפאת הקדושה רק אדרבה מפאת דבר שאינו קודש ועוד כי הרי כבר כתבתי דבאמת אין ראוי למחשבת בעלים שתפסול כיון דהקרבן של גבוה ואין אדם אוסר דשא"ש ורק דכתבתי באות ט"ז דלענין זה יש שיור בהקדש מגזה"כ דנשאר עדיין זכות לבעלים בו לענין שיועיל מחשבת פיגולו עשרה וא"כ כיון דהוא שיור בהקדש הרי זכות זה לא הוקדש ופיגולם איפוא מפאת דבר שאינו קודש וא"כ כיון דאינו קודש שוב אין לו מעלת הקדושה שיהי' למחשבה גרידא בו מבוא רק דינו כמו בכה"ת דבעי' דיבור ואין פעולה למחשבה ודברים שבלב וע"כ שפיר אף דפיגול חל במחשבה מ"מ הא דבעלים מפגלין לראב"י מודה דהוא רק בדיבור ולא קשיא מסוטה דהיו יכולין להעמיד עדים על גבה שלא תפגל וכנ"ל [ודו"ק היטב בתירוצינו זה כי הוא נכון מאוד בס"ד ואם גם נאמר כי אשר יש לבעלים בקרבן גם הוא קודש הנהו מ"מ זה שפיר י"ל דאין קדושת חלק וזכות הבעלים גבוה כ"כ שיהי' ענינו במדריגת ומקום המחשבה ורק מה שהוא של גבוה ית' הוא אשר רם ונשא ערכו להיותו במדריגת ומקום המחשבה לא כן מה שהוא של הדיוט כי אין מקום להדיוט במעלה גבוה זאת וא"כ שפיר אף דגם בעלים מפגלין מפאת חלק אשר להם בקרבן מ"מ אין מועיל מחשבתם לפגל רק דיבורם ודו"ק היטב מאוד]: