גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל
כד
עי"ל עד"ז דאין ראוי לפיגול לפסול במחשבה דהיא מחשבה קלישא טובא ודברים שבלב לגמרי מפאת דיש אנן סהדי להיפוך שלא פיגל היינו החזקת כשרות של כל ישראל דיש לנו לומר מחמתה דודאי לא פיגל [וחזקת כשרות זו יש גם בסוטה אעפ"י שזינתה כי היכא דחשוד על הגניבה אין חשוד על הנבילה וכמבואר בחולין (דף י"ב ע"א) בתוד"ה הרי וע"כ ה"נ אעפ"י שחשודה על הזנות אין חשודה מכח זה לעבור על לאו דלא יחשב ואם להציל עצמה ממיתה שתיפסל המנחה ולא יבדקוה המים הרי בידה לומר איני שותה דג"כ אין משקין אותה על כרחה אלא דאתה חושש דמפני הבושה לא תרצה לומר איני שותה רק תשתה ותשית עצה בנפשה שתנצל ע"י שתפגל במחשבתה את המנחה ולזה שוב שפיר יש חזקת כשרות שלא תעבור על לאו דלא יחשב (וגם יש לאו דלפני עור שמכשלת הכהנים בהקרבת ואכילת פיגול וגם עבירת עשה דשימור במה שפוסלת המנחה) בשביל כבודה כיון דלהצלה ממיתה אין צריכה לזה שיכולה לומר איני שותה ורק בשביל כבודה היא שתעשה כן וע"ז שפיר יש חזקת כשרות וכמובן] ורק הא דמהני פיגול במחשבה היינו רק כאשר הכהן מודיע את פיגולו דאז חל שפיר הפיגול למפרע כיון דאז הרי בטל האנן סהדי הנ"ל מפאת החזקת כשרות כיון דממ"נ הרי יש כאן עבירה מצדו דאם שעבר בפיגולו ואם שהוא עובר באמרו עתה שפיגל ובא לאבד קרשים בחנם ואפי' הודיע רק אחרי שנאכל הקרבן ודנין לענין אם הבעלים חייבין קרבן אחר ג"כ הרי עובר על לפני עור אם באמת לא פיגל שהרי הוא מכשיל עתה בהבאת חב"ע וא"כ לסברא דאדם נעשה חשוד למפרע ולא אמרי' השתא הוו דאיתרע ע' חילין (חף ל"ט ע"ב) בהך דהוכיח סופו על תחילתו וע' שבועות (דף י"ז ע"ב) תוד"ה אי בת"ח עש"ה וא"כ ה"נ הא בטלה חזקת כשרות שלו למפרע וליכא אנן סהדי היפוך מחשבתו וע"כ חל שפיר הפיגול למפרע ולפי"ז בסוטה שבאת לחוש רר שלא תגיד כלום ותשית עצה בנפשה לפגל במחשבתה להנצל ממיתה ולא יודע טומאתה לאיש א"כ כיון שלא תגיד כלום שוב שפיר לא תפסול מחשבתה כלל וכנ"ל.
[ובגוף הדבר הנ"ל אי אדם נעשה חשוד למפרע ע"ע ספרי ראה פיסקא פ"ד או אל חולם החלום ההוא ולא החשוד למפרע וי"ל הפי' דנעשה חשוד למפרע וא"צ לשמוע גם למה שאמר מתחלה עוד קודם שהוחזק בנביא שקר וע"ש בזית רענן שפי' להיפוך ואין פירושו מוכרח ואולם בתוספתא בכורות פ"ג אי' חשוד על עכו"ם חשוד על כל מצות שבתורה ולא למפרע אלא מכאן ולהבא שנא למן היום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם וי"ל דזהו רק בעכו"ם דקרא דמייתי איירי בעכו"ם לתנא דבי ר' ישמעאל בהוריות (דף ח' ע"ב) עש"ה ואתי' תוספתא הנ"ל כתנא דבי ר' ישמעאל הנ"ל וברשימותי הבאתי עוד מקומות רבות בזה ואכ"מ]: