אור ברסלב

גבורות שמונים· רבי יוסף ענגיל

כג

כב

עי"ל עד"ז דלכ"ע מהני פיגול גם במחשבה אלא דבאמת לא הי' ראוי לפיגול במחשבה שיפסול כיון דבמחשבה אין שם ידיעה מן הפסול וה"ל כהך דזבחים (דף ק"ד ע"א) דנמצאת טריפה בבני מעיים מרצה הואיל ולא נודע הפסול עד לאחר זריקה בשעת הפשט וכבר הורצה בזריקה עש"ה ומאי דפוסל פיגול במחשבה היינו משום דלפי האמת לא דמי להך דנמצאת טריפה בבני מעיים כו' דשם הרי לא נודע פסולו לשום אדם משא"כ בפיגול במחשבה הרי נודע פסולו לכהן המפגל או לבעלים המפגלין לראב"י ואפי' הי' הפיגול בשוגג ג"כ לא דמי לנמצאת טריפה בבני מעיים דבפיגול בשוגג נהי דלא ידע בשעת פיגולו שהקרבן פסול מ"מ הרי ידע מיהת את הדבר הפוסל שהרי ידע מחשבת פיגול שהיתה לו והיא הרי פוסלת [וע' נדרים (דף פ"ז ע"ב) יודע אני שיש נדרים כו' עש"ה] משא"כ בטריפות שלא נודע כלל הטריפות בשעת זריקה א"כ הרי גם הדבר הפוסל לא נודע ולא הי' שם ידיעת הפסול כלל וכלל וע"כ מרצה:

ולפי"ז י"ל דבמנחת סוטה אם תפגל סוטה במחשבתה שפיר לא תופסל אפי' לראב"י כיון דלא נודע הפסול ואי דהיתה שם ידיעת הסוטה מן הפסול י"ל דידיעת הסוטה לא אהני מידי כמו דלא מהני ידיעתה שנטמאת אף דאפי' סוטה שיש לה רק עד אחד במדינת הים שיודע שנטמאת אין המים בודקין אותה כמבואר בתוס' סוטה (דף ו' ע"א) ד"ה ושבאו וכן בכריתות (דף כ"ו ע"א) אמר שם אהך דתנן שם במתני' דחייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יוה"כ פטורין ובגמ' שם מה"מ א"ר אלעזר דאמר קרא מכל חטאותיכם לפני ד' תטהרו חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה"כ מכפר כו' אלא מעתה ספק סוטה שעבר עלי' יוה"כ לא תיתי דהא כיפר עלי' יוה"כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא כו' אמר אביי בועל מכיר בו כו' ומדלא אמר סוטה מכרת בו רק דהבועל מכיר על כרחך דידיעת הסוטה לא מעלה ולא מורדת כיון דהיא עצמה היא השותה ועלי' הוא שבאה המנחה לברר עונה וע"כ לא חשיב החטא נודע במה שנודע לה וע"כ הכי נמי לענין פסול המנחה לא חשיב נודע הפסול במה שהוא נודע אל הסוטה ואף שיש לחלק בדברים מכל מקום שפיר יש מקום לומר גם כן כדברינו וע"כ שפיר אין מחשבת סוטה מפגלת כלל זולת אם תפגל בדיבור ויהי' דיבורה נשמע לשיתוודע הפסול לאחרים בשעת הקרבה וע"ז הרי אין חשש:

[והנה ש"ס זבחים (דף ק"ד ע"א) שהבאתי דנמצאת טריפה בבני מעיים מרצה הוא שם סברת ר' חנינא סגן הכהנים וחכמים פליגי עליה ואמרינן שם דהלכה כחכמים ועכ"פ בסברת ראב"י דזבחים (דף מ"ז ע"א) דס"ל דבעלים מפגלין שפיר י"ל דס"ל כר' חנינא סגה"כ ושפיר נכונים דברינו ואך בגוף סברת ר"ח סגה"כ דזבחים הנ"ל דנמצאת טריפה בבני מעיים מרצה משמעות דברי רש"י שם דמרצה רק על העור אבל אין הכוונה על ריצוי של גוף הקרבן ואולם מגוף דברי הגמ' שם אין הכרח לכאורה לזה ואדרבה מדאמר סתמא קסבר נמצאת טריפה בבני מעיים מרצה ולא אמר מרצה על העור בפני עצמו כדאיתא האי לישנא שם לראב"ש ע"ש או לכל הפחות הול"ל מרצה על העור ומדלא אמר הכי רק אמר סתמא תיבת מרצה משמע דמרצה לגמרי ומ"ש רש"י שם דהבשר ישרף זה ודאי הוא גם אם מרצה לגמרי דמ"מ עתה הרי הוכר הטריפות שלו והרי א"א לאוכלו והיא קודש פסול ממילא וטעון שריפה מיד דהא פסולו בגופו שהרי הטריפות בגופו האוסרו באכילה והוא ניכר עתה וה"ל כאילו נטמא הבשר עתה או יצא עתה אחרי זריקה דהי' טעון שריפה וה"נ הטריפות שניכר בו עתה שפיר פוסלו ומטעינו שריפה וכמובן אבל גוף הקרבן שפיר י"ל דמרצה לגמרי והך דמנחות (דף ס"ד ע"א) דאמר דנמצאת הראשונה כחושה בבני מעיים אגמ"ל דשפיר שחט לשני' י"ל דאתי' אליבא דרבנן דר' חנינא דהלכתא כותייהו ולית להו הך דנמצאת טריפה בבני מעיים מרצה וגם י"ל דאיירי בהופשט קודם זריקה ונמצאת כחושה דאפי' לדאמר בזבחים (דף ק"ד ע"א) שם דאין הפשט קודם זריקה היינו רק דלא הורגלו כהנים בכך אבל אי עביד עביד עש"ה ותבין וגם לפמ"ש כמה אחרונים בהך דמנחות דאין הכיחוש פסול כלל ורק מצוה מן המובחר להקריב שמינה ועכ"ז שפיר חשיב שוחט שני' ברשות משום המצוה מן המובחר א"כ בלאה"נ אין ראי' כלל מהך דמנחות לומר דפסול הנודע גם לאחר זריקה פוסל למפרע דהא בלא"ה אינו פסול כלל ומצוה מן המובחר וודאי הרי קעביד בשני' כיון דהראשונה היתה כחושה באמת וכמובן ואולם מהך דטומאת התהום דהלכתא גמירי לה רק בנזיר ועושה פסח וג"כ רק בטומאת מת אבל בשאר קרבנות ושאר טומאות אפי' נודע הטומאה רק לאחר זריקה ג"כ נפסל למפרע ואף שלא נודעה תחלה לשום אדם דהא אפי' אחד בסוף העולם מכיר בה אין זה טומאת התהום א"כ הא משמע לכאורה דגם פסול הנודע רק לאחר זריקה פוסל למפרע ואהא הא לא מצי ר"ח סגה"כ לאיפלוגי דהא הלמ"מ היא ואולם בפסחים (דף פ"א ע"ב) מבואר דדין טומאת התהום הוי אפי' בנודע לו קודם זריקה ועבר וזרק דג"כ הורצה ע"ש וא"כ שפיר הא אצטריכא ההלכה אנודע קידם זריקה וא"כ שפיר י"ל דבנודע רק אחר זריקה בכל מקום ובשום טומאה אין פוסל לר"ח סגה"כ ומוקים להלכתא דטומאת התהום רק אנודע לפני זריקה לחוד:

וגם י"ל דלר"ח סגה"כ אה"נ דמסברא לא היתה טומאת התהום הנודעה לאחר זריקה פוסלת כלל והוי חידוש ההלכה לדידי' להיפוך דכל שאינו נזיר ועושה פסח ושלא בטומאת מת פוסל למפרע ודו"ק ושנלמוד משם אשארי פסולים שיפסלו ג"כ גם בנודע אחר זריקה אין קושיא דמטומאה לא גמרי' אעלמא ע' יבמות (דף ק"ג ע"ב) והארכתי במ"א ועוד דהא הלכתא היא ואין דנין מהלכה ע' פסחים (דף פ"א ע"ב) שם:

ואל תתמה על סברת ר"ח סגה"כ הזאת דפסול הנודע רק לאחר זריקה מרצה דהא תימה זאת בעינה יש גם אי נימא הכוונה דמרצה על העור לבד לשיזכו הכהנים בעורו דאמאי יש להם לזכות בעורו אחרי דאגמ"ל דטריפה הי' וע' קידושין (דף נ"ז ע"א) הב"ע כגון שנמצאת טריפה בבני מעיים דלא חל עלה קדושה כלל (ע"ש דאיירי בצפור השחוטה דמצורע) וא"כ ה"נ אחרי שנמצאת טריפה בבני מעיים ואגמ"ל דלא חלה עלה קדושה כלל מה ענין שיזכו הכהנים בעורו ומה שייך לומר דהזריקה מרצה על העור ומה ריצוי שייך אחרי שאינו קרבן כלל וע' זבחים (דף ק"ג ע"א) שם עולת איש עולה שעלתה לאיש פרט לשנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה שלא יהיו הכהנים זכאין בעורה וא"כ ה"נ עולה זו הרי לא עלתה לאיש ואמאי יזכו הכהנים בעורה וא"כ אותו התימה אשר יש לפירושינו הרי יש גם אי נימא הכוונה דמרצה על העור לבד ואדרבה על הריצוי על העור לבד קשיא טפי אחרי דאמרי' דגוף העולה לאו עולה היא ולא עלתה לאיש וא"כ הרי אין לכהני לזכות בעורה מגזה"כ וכנ"ל ויל"ע עוד בזה בתוס' זבחים (דף ק"ג ע"ב) שם ד"ה ומודה במה שדנו בזה בהך דב"ק (דף קי"א ע"א) לומר דאתי' אליבא דר"ח סגה"כ הנ"ל עש"ה ותבין ובאתי רק להעיר:

והנה אם גם נאמר דהך דר"ח סגה"כ הכוונה רק דמרצה על העור לבד מ"מ ג"כ נראה הכוונה בהכרח וודאי דכ"ז שלא נודע הטריפות הי' מרצה לגמרי ורק בהתוודע הטריפות בבני מעיים הוא דמתבטל הריצוי מעתה למפרע ע"י הידיעה של עתה ואיתי' לביטול זה רק בריצוי דגוף הקרבן דשייך ביה ענין הטריפות אבל עור דאין בו חיות ולא שייך ביה טריפות מצד עצמותו. וגם י"ל דפסול טריפות לגבוה הוא ג"כ רק כפי ענין איסורו להדיוט דהוא איסור אכילה ושייך רק במידי דאכילה אבל לא בעור דהוא רק מידי דהנאה ואין טריפות אוסר בהנאה ע"כ אין מתבטל ע"י התודעות הטריפות הריצוי מן העור דאילו לא הי' גם בשעתו ריצוי כלל ואנחנו הוא שסברנו בטעות שהי' ריצוי מפאת שלא ידענו מן הטריפות אבל באמת לא הי' גם בשעתו ריצוי כלל בזריקה אוי א"א בשום פנים לומר דריצתה הזריקה על העור וכנ"ל:

וע"ע בזבחים שם דקיימינן שם בסברא דס"ל לר"ח סגה"כ כראב"ש דאין הדם מרצה על העור בפ"ע אפי' בקרבן כשר כל היכא דהבשר פסול וא"א לו לרצות על הבשר וא"כ כ"ש כאן דגוף הקרבן לא הוי קרבן כלל ואין בו ריצוי כלל ואין עולה לבעלים דאין ענין לזריקה וודאי לרצות על העור ואין לריצוי כזה שום מובן כלל וכלל וכנ"ל ועל כרחך לנו לומר דבשעתו ריצה לגמרי ומהשתא הוא דמתבטל הריצוי למפרע ומן העור אין מתבטל וכנ"ל וא"ל דאכתי נמי כיון דס"ל כראב"ש הנ"ל דצריך לרצות גם על הבשר א"כ איך אפשר שהי' מרצה בשעתו גם על הבשר אטו יש ענין לזריקה להתיר איסור טריפה שלא נודע דז"א דאף שאין מתיר את האיסור לאכול הבשר בפועל מ"מ ריצוי מיהת שייך גם על הבשר כענין ציץ מרצה על אכילות אף דאין מתירו לאכול בפועל והנה הא דבהתבטלות הריצוי למפרע נשאר הריצוי על העור י"ל עוד הבנתו דכיון דעור לא שייך ביה טרפות ורק אם הקרבן טריפה הא א"א שיהי' ריצוי על העור לבד דהא אין העור קרבן מצד עצמו ובהכרח שיהי' העור נגרר אחר דין גוף הקרבן וכמובן וע"כ זה שייך רק עכ"פ היכא דבשעה שאנו אומרים שירצה על העור אין שם ריצוי גוף הקרבן משא"כ כאן דבשעת זריקה שהי' הריצוי על העור הרי הי' ריצוי גם על הקרבן ורק עתה הוא דמתבטל למפרע הריצוי מן הקרבן לכן אין נגרר עוד בזה העור אחרי הקרבן דהרי זה כעין הך דתוס' יבמות (דף כ"ו ע"א) דכתבו בהא דחליצה פסולה דצריכה לחזור על כל האחין דהיינו רק היכא דהיבום אסור עתה בעצם אבל היכא דאסור רק מפאת דהי' אסור בשעת נפילה וכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' אז אין זה גורר עוד את החליצה אחריו להקליש גם החליצה לענין שתהא צריכה לחזור על כל האחין עש"ה וע"כ כי היכא דאמרי' שם כן מהקודם אל המאוחר דכיון דאין האיסור עתה בעצם והאיסור רק מהקודם אל המאוחר מפאת דלא היתה ראויה בשעת נפילה וכל יבמה כו' לכן אין גורר עוד לחליצה כי' ה"נ אמרי' כעין זה כאן מהמאוחר אל הקודם דכיון דבשעתו הי' ריצוי לגמרי ורק דמהמאוחר אל הקודם אמרי' דע"י הטריפות שנודע עתה מתבטל למפרע ריצוי הקרבן לכן אין זה גורר עוד לעור ושפיר נשאר הריצוי על העור לבד ואיך שיהי' עכ"פ צריך לומר בהכרח דהי' בשעתו ריצוי לגמרי ורק על ידי התודעות הטריפות עתה הוא מתבטל למפרע דאילו לא הי' בשעתו ריצוי כלל אזי גם על העור א"א לומר בשום פנים שהי' ריצוי וכנ"ל כן נלע"ד פשוט:

והנה אין נפקותא באמת בזה בשום מקום בפסול הנודע רק לאחר זריקה אי אמרי' דאגמ"ל דלא היה ריצוי מעולם או הענין דיש ריצוי בזריקה ורק דע"י התודעות דאח"כ הוא מתבטל למפרע דממ"נ כ"ז שלא נודע הפסול הרי אין לדון בדבר ומה נ"מ אם יש ריצוי או לא [ויוכל להיות נפקותא רק כלפי שמיא אם מת בנתיים אם יש לו זכות מצות הקרבת הקרבן לעוה"ב או אפי' בעוה"ז אם יש לו הגנת המצוה ואין לנו עסק בזה] ואחרי שנודע הפסול הרי גם בהתבטלות הריצוי למפרע קרבן פסול הוא וצריך להביא קרבן אחר בשוה כמו אילו הייתי אומר דאגמ"ל דלא הי' ריצוי מעולם ואין שום נפקותא בספק זה רק להך דזבחים דאמרי' דכיון דבשעתו הי' ריצוי רק שמתבטל למפרע לכן אין מתבטל מן העור וכנ"ל ואולם לענין מנחת סוטה שלפנינו הא שפיר יש נפקותא דכיון דכ"ו שלא ידענו ממחשבת פיגול שלה הרי עכ"פ יש ריצוי והמנחה כשירה רק דכשיתוודע מחשבת הפיגול הוא דיתבטל הריצוי למפרע אבל כ"ו שאין מתוודע הרי היא כשירה שפיר וא"כ אחרי היות החשש רק שתערים הסוטה לפגל במחשבתה ולא תודיע את פיגולה א"כ כיון דהמנחה כשירה כ"ז שאין ידיעה א"כ הרי תפעול המנחה שפיר מיד לבודקה ותובדק שפיר ולא תועיל איפוא במחשבתה כלום וכמובן וא"כ הא נתבאר דגם אם נאמר דכוונת ר"ח סגה"כ רק על העור לבד מ"מ שפיר תירוצינו עדיין במק"ע לנכון בס"ד אחרי היות טעמא דר"ח סגה"כ בהכרח דכ"ו שלא נודע היה ריצוי לגמרי ואח"כ הוא דמתבטל למפרע וכנ"ל וא"כ אי ס"ל לראב"י ג"כ כסברא זו הרי לא תועיל הסוטה במחשבתה כלום וכנ"ל:

ועי"ל בלאה"נ בפשיטות טפי דכיון דעכ"פ מצינו בזבחים דכשאין הפסול נודע בשעת זריקה יש שם ענין ריצוי עכ"פ דהא מרצה על העור א"כ שפיר יתכן לומר גם במנחה דיש שם ענין ריצוי מה ואף דקמי שמיא גליא דהמנחה פסולה כיון דאין הפסול נודע לבני אדם כי היכא דיש בזבחים ענין ריצוי מה אף דקמי שמיא גליא דהזבח טריפה ואינו קרבן כלל מפאת דלא נודע הטריפות לבני אדם וע"כ כיון דיש שם ענין ריצוי במה שפיר הסוטה נבדקת על ידו דכל בדיקתה הוא רק מפאת ענין הריצוי דהוא התקרבות לגבוה וכשאינה ראוי' לזה מפאת טומאתה היא נדחת ומתה כמו שיתבאר באות ל"ט בארוכה יותר אי"ה וע"כ שפיר י"ל דכי היכא דיש ענין ריצוי בזבח בפסול שלא נודע לרצות על העור ה"נ יש ענין ריצוי במנחת סוטה בפסול שלא נודע להבדק הסוטה על ידו ושפיר עדיין לא תועיל הסוטה כלום במחשבתה ע' אות ל"ט הנ"ל ותבין הדברים ביותר]:

תוכן העניינים

גבורות שמונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה