אור ברסלב
גבורות שלמה פרשת תשא

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

פרשת תשא

דרוש לפורים

בפסוק אך את שבתותי תשמורו וכו' לדעת כי אני ד' מקדישכם להבין לשון אך נראה הכוונה דהנה טעם שמירת שבת הוא שמורה על חידוש העולם כמ"ש בפ' בראשית כי בו שבת מכל מלאכתו וכן אמר במ"ת כי ששת ימים עשה ד' ע"כ ברך ד' את יום השבת א"כ עיקר שבת מורה על חידוש העולם יש מאין אך כ"ז נצרך בזמן של"ה בהמ"ק ול"ה ניכר הוא י"ת בעוה"ז שהוא בעל העולם הי' נצרך ששבת יהי' מרמז ע"כ שלא נטעה שהעולם קדמון ח"ו אבל בזמן שבני ישראל המשכן א"כ ירד הקב"ה והשרה שכינתו בתחתונים ובזה נודע כי כל אשר חפץ ד' עשה בשמים ובארץ כמ"ש במדרש משל למלך שגזר שבני רומי לא ירדו לסוריא וכו' א"כ כיון שהקב"ה עושה בשמים ובארץ מוכח שהוא בעל העולם דאל"ה האיך עושה כל מה שחפץ א"כ א"צ לשבת לרמז על חידוש העולם אך אז הוי הרמז על ענין אחר על כבוד שלנו כיון דנכרו ששבת חייב מיתה והיינו מכח שיש בהמדרש וש"ס משל למלך ומטרוניתא שישבו המכנים ראשו בניהם חייב מיתה א"כ נהי דבעל יכלתו י"ת א"צ לשבת מ"מ נצרך לשמור שבת לכבודנו לרמז על כבוד ישראל כיון שכל הגוים אינן רשאין לשמור שבת רק אנחנו לכך הוי הוכחה גמורה על אהבתו י"ח אותנו דהנה הקב"ה אוהב שבת על שגמר בו העולם כמ"ש בפ' בראשית וישבות ביום השביעי ויברך ויקדש אותו לכך הוי השי"ת המלך והשבת הוי מטרוניתא שלו י"ת ולישראל ניתן לשמור השבת כי מרמז על חידוש העולם ולכך תינח בזמן שאין בהמ"ק קיים אבל בזמן שיש בהמ"ק ל"ה נצרך לשבת והוא רק לכבודינו כי מלך ומטירונת שיושבין המכניס ראשו חייב מיתה וזה איש זר אבל בנו של מלך רשאי להכניס ראשו בלי מיחוש כלל ולכך נכרי ששבת חייב מיתה וז"ש כאן דאף שצוה הקב"ה על המשכון לא יאמרו שא"צ עוד לשבת לרמז על חידוש העולם אך את שבתותי תשמורו אעפ"כ תשמורו את שבתותי כי אות הוא ביני ובינכם לדורותיכם לטובתכם כי הוא אות לדעת כי אני ד' מקדישכם ונצרך השבת לכם לכבוד דמן השראת השכינה ליכא ראי' דדלמא מכוין ח"ו לכבודו להראות שהכול ברשותו אך שמירת שבת הוי מניעת הכבוד ותדע שהרי קרבנות מקבלין אף מן הנכרים א"נ מוכח שהקרבנות ל"ה מניעה הכבוד ושבת נכרי ששבת חייב מיתה מוכח דיש בזה מניעת הכבוד ואם לנו ניתן רשות לעשות מנימת הכבוד מוכח שאנחנו בנים למקום ולכך אף שיש המשכן מ"מ שבתותי תשמורו כי אות הוא ביני ובינכם לדעה כי אני ד' מקדישכם וז"ש ושמרו ב"י את השבת לעשות את השבת לדורותיכם ברית עולם אות הוא לעולם כי ששת ימים עשה ד' ומה אריכות הלשון אות הוא לעולם אך הכוונה כך דבזמן שאין בהמ"ק קיים אז הוי גוף שמירת השבת אות על חודוש העולם אבל בזמן שבהמ"ק קיים ל"ה עבור חידוש העולם כי בלא"ה יש סימן במשכן אבל הוי אות להם לכבוד שלהם אך מה כבוד הוי ע"י השבת היינו מכח דעכ"פ גוף השבת עצמו מורה על חידוש העולם ולכך קידשו הקב"ה ודומה למטרונה ולכך מה שישראל מותרין לשמרו הוי להם לכבוד וז"ש ושמרו ב"י את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בנ"י להראות את חשיבות שלהם אות הוא לעולם ר"ל שבת עצמו הוי אות כי ששת ימים עשה ד' וז"ה שבת עצמו אות אבל שמירת ב"י השבת הוי ענין אחר לעשות להם ברית עולם. או אפשר להמתיק הענין יותר להבין מ"ש ושמרו ב"י את השבת דלפמ"ש משתנה ענין שמירת שבת לפי הזמן בזמן שישראל ערש"מ הבהמ"ק קיים הוי העיקר לכבוד לנו אבל בזמן שאין ערש"מ ואין בהמ"ק קיים אז מורה על כבודו י"ת על חידוש העולם ובזה נבין משחז"ל בביצה דף ט"ז אמר ר"י בשם רשב"י כל מצוה שנתן להם הקב"ה וכו' חוץ משבת שנתן להם בצינעה ופריך א"ה לא לענשו נכרים עלה ועיין מהרש"א שתמה אדרבה נכרי ששבת חייב מיתה אך א"ש די"ל דיש חילוק בין הזמנים דהרי עיקר הטעם דנכרי ששבת חייב מיתה מכח דמלך ומטרונה שיושבין המכניס ראשו בינהם חייב מיתה א"כ הוי הטעם דנגע בכבודו של מלך ולכך תינח בזמן שבהמ"ק קיים דא"צ אות על חידוש העולם וא"א לומר דהנכרים מכונין לכבודו י"ת דעיקר שמירת שבת הוי לכבוד להם דלהם ניתן רשות ולכך לנכרי לא ניתן רשות ואסור לו לעשות דבר מניעת הכבוד אבל בזמן שאין בהמ"ק קיים מורה על חידוש העולם והוי לכבודו י"ת א"כ גם הנכרים חייבין בכבודו י"ת שהם מצווין על ע"ז ואמונת חידוש העולם תלוי בזה לכך להם ג"כ מותר לשמור לכבוד לו י"ת ואין בזה טעם משל למלך ומטרונה כי הוא אינו מכוין להעדר הכבוד רק אדרבה מכוין לכבוד והן אמת דהרמב"ם פסק סתם נכרי ששבת חייב מיתה וכן בש"ס אמרינן סתם אפילו בזה"ז אך בזה יהי' תלוי במה דפליגי ר"י ור"ש בעלמא אם דרשינן טעמא דקרא ע"ש בפ"ז דב"מ גבי אלמנה עשירה אם ממשכנין לכך ה"נ למ"ד דלא דרשינן טעמא דקרא ודאי כיון דכתיב סתם יום ולילה לא ישבותו אסור אף בזה"ז אבל למ"ד דדרשינן טעמא דקרא הרי עיקר הטעם מכח משל למלך ומטרונה א"כ יש לחלק בין בזמן הבית או אח"כ ולכך הרי כאן ר' יוחנן משום רשב"י הוא דאמר זה דחוץ משבת שנתן להם בצנעה ולכך לשיטת ר"ש דדריש טעמא דקרא בזמן שאין בהמ"ק קיים מותרין הנכרים לשמור שבת ואם אין שומרין נענשין לכך פריך א"ה לא לענשו נכרים עלה בזמן שאין בהמ"ק קיים וזה לר"ש לשיטתו אבל אנן קי"ל כר"י דלא דרשינן טעמא דקרא לכך בכ"ע חייב מיתה ומעתה אמר כאן כך דהנה אם ישראל ערש"מ אז הבהמ"ק קיים ואז עושין את השבת לאות לכו אבל אם לא יעשו רש"מ אז הוי השבת אות על גוף חידוש העולם וז"ש ושמרו ב"י את השבת שהמה ישמרו השבת ומה יהי' שמירתם לעשות רש"מ וישרה הקב"ה שכינתו ביניהם ואז יומשך לעשות את השבת לאות לכבוד ישראל לעשות לדורותם ברית עולם ביני ובין ב"י שאם יעשו רש"מ ישמרו השבת לעשות השבת לאות לכבוד ישראל דאם לא יעשו רש"מ ולא ישמרו השבת אז אות היא לעולם כי ששת ימים ואז הוי לכבודו י"ת לרמז על חידוש העולם ועפ"ז נראה ליישב הסוגיא דביצה הנ"ל ביותר עפ"י דברי המהרש"א שם שפ"י א"ה לא לענשו נכרים עליו והצל"ח תמה עליו דהרי קיי"ל אפילו בשני בשבת נמי חייב ע"ש והן אמת דלק"מ דעכ"פ לשם שבת בעינן ולא לשם יו"ט כמ"ש בחובר' ולא כדעת הצל"ח אך לפמ"ש כעת א"ש דודאי זה תלי בדין אם דרשינן טעמא דקרא או לא דלמ"ד דרשינן טעמא דקרא הוי הטעם מכח משל למלך ומטרונה אז בעינן דוקא שיתכוון לסם שבת ובשבת ממש לא בשני בשבת רק לד דן דלא דרשינן טעמא דקרא כיון דסתם הכתוב יום ולילה לא ישבותו ממילא אסור בכ"ע אפי' בשני בשבת אפי' לשם חג בעלמא אבל הש"ס פריך לר"ש דדריש טעמא דקרא ממילא הוי הלאו דלא ישבותו רק בשבת ממש ולשם שבת מכח משל למלך ומטרונה ולכך פריך לר"ש אף בשבת לא לענשו אם שמרו כיון דאין יודעין מן השבת כפ"י המהרש"א שם ע"ש ודו"ק ועיין בחבורי בגדי יו"ט מה שתרצנו זה בכמה אנפי בעזה"י וע"ל פ' עקב:

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה