אור ברסלב
גבורות שלמה דרוש לפורים

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

דרוש לפורים

פרשת תרומה

הנה בפ"ק דמגילה דף י"ד ע"א נחלקו ר"נ ורבא בטעם מה שא"א הלל בפורים דר"נ מפרש דקרייתא זו הלולא ורבא אמר דהללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן ופריך שם הש"ס בין לרבא בין לר"כ מברייתא דא"א שירה על נס שבח"ל ובערכין דף יו"ד מביא שם הש"ס כמי טעמא דר"נ וטעמא דרבא ופריך שם לר"נ דאמר קרייתא זו הלולא הא תניא א"א הלל על כס שבח"ל וקשה למה פריך כאן לתרווייהו והתם פריך רק לר"נ ולא לרבא ובאמת גם לרבא קשה וצ"ע ושוב הגיד לי שבספר צ"ק הרגיש בקושיא זו וכוונתי לדעתו בזה והנה מכח חומר הנושא ליישב הסוגיות שלא יהיו סתרי אהדדי נ"ל דבר חדש ולדעתי כוונתי האמת בכוונת הש"ס והוא דהנה עיקר הטעם מה שכשבאו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה הוי מכח כבודה של א"י דרצו חז"ל לתקון ולחלוק כבוד לא"י לכך תיקנו שא"א שירה על נס שבח"ל רק מה שנעשה בארץ ולפ"ז הנה במגילה כיון שכרכין המוקפין תומה מימות יב"נ קורין בט"ו ומה שתלוי בזה אם מוקפות חומה מפורש בירושלמי הטעם שחלקו כבוד לא"י שהיתה חביבה בעת ההיא ולפ"ז כיון שחלקו כבוד לא"י ותלו כל הקריאה של ט"ו בה אז בכה"ג ל"ש הך דינא דלא הוכשרו כל הארצות לומר שירה דזה לא נאמר רק באם אין עושין בזה חלוקת כבוד והיכר לא"י אבל כאן דתיקנו כבוד לא"י מותר לומר שירה ולכך ל"ה קשה לרבא דאמר הללו עבדי ד' ולא עבדי פרעה די"ל דלכך הוצרך להך טעמא מכח בט"ו דהוי קשה דעכ"פ יאמרו הלל בט"ו ובזה אש"ל א"א שירה על נס שבח"ל שכבר חלקו כבוד לארץ וקבעו רק באלו שמוקפין חומה מימות יהושע לכך הוצרך לומר הטעם דהללו עבדי ד' ולכך אף בט"ו א"א שירה רק לר"נ פריך שפיר דאמר קרייתא זו הלולא וקשה איך קורין המגילה בי"ד הא בי"ד לא עשו היכר כלל לא"י וא"כ קשה דא"א שירה על נס שבח"ל וקשה רק לר"נ אך הנה דיש פלוגתא בפ"ק דמגילה דף ה' דרבנן אמרו מוקפין חומה מימות יב"ן וריב"ק אמר מימות אחשורוש וא"כ תינח למ"ד מימות יב"ן שפיר אצטרך רבא לטעמי' דהללו עבדי ד' מכח ט"ו דעשו בו כבוד לא"י אבל לריב"ק דס"ל מוקפין חומה מימות אחשורוש גם בט"ו די בטעם דא"א שירה על נס שבח"ל וקשה גם לרבא ולכך מה יומתק בזה לשון הש"ס דבפ"ק דמגילה שם מביא הש"ס תחלה בשם ריב"ק הטעם דלכך תיקנו קריאת המגילה מכח ק"ו ומה מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לכ"ש וע"ז פריך הש"ס הלל נמי נימא ומשני ר"נ ורבא כפי תרוצם וא"כ שם הם באים לתרץ דברי ריב"ק ולשטתו דס"ל מוקפין חומה מימות אחשורוש לדידי' אף בט"ו לא עשו היכר לא"י ולכך פריך שפיר בין לרבא בין לר"נ דא"א שירה ע"נ שבח"ל ולמ"ל טעמא דעבדי ד' ולא הוצרכו לתרץ לריב"ק בע"א אבל בעירוכין שם לא נזכר דברי ריב"ק רק הש"ס מצד עצמו פריך פורים דאיכא נס מ"ט ל"א הלל וא"כ ר"נ ורבא מתרצים לדידן מ"ט ל"א הלל ולדידן מתרץ רבא שפיר כיון דקיי"ל מוקפין תומה מימות יב"נ א"כ בנס ט"ו יש היכר וכבוד לא"י ול"ש הטעם דא"א שירה על נס שבח"ל לכך הוצרך לטעם דהללו עבדי ד' רק לר"נ פריך שפיר דאמר קרייתא זו הלולא איך אומרים שירה בי"ד הרי בזה הוי רק נס שבח"ל ולכך פריך רק לר"נ וא"ש המשך הסוגיות וברוך ד' שהנחני בדרך אמת בישוב זה.

והנה הרמב"ם פסק קדושה ראשנה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ולכאורה קשה הרי כאן משני הש"ס בין לרבא בין לר"נ דאף כשבאו לארץ נאסרו כל הארצית לומר שירה מ"מ כשגלו חזרו להיתרן הראשון ומזה יהיו מוכח לכאורה דס"ל כמ"ד קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל דאם קידשה לע"ל א"כ מה בין כשיהיו על אדמתן לכשיגלו ומ"ש דין זה מדין היתר הבמות ואינך כיון דנאסרו כשבאו לארץ לא הותרו בשום זמן ומה ישתנו שירה מזה. ובאמת נראה דבזה הוי פלוגהתן דמ"ד הטעם דא"א שירה ולא ס"ל כיון שגלו חזרו להיתרן ש קידשה לע"ל ומ"ד קרייתא זו הלולא או דאכתי עברי אחשורוש אנן ס"ל דלא קידשה לע"ל ולכך חזרו להיתרן וא"כ הרמב"ם דפסק קרייתא זו הלולא בה"ל חנוכה ופסק קדושה ראשנה קידשה לע"ל הוי דברים הסותרים זא"ז ומנ"ל לחלק ביניהו ומצד הסברא היו נראה דשוין הם וזה תלוי בזה וצ"ע. והנה מה שהקשתי מקדושה ראשנה קידשה לשעתה הוגד לי שבספר טורי אבן הרגיש בזה ושוב הגיע לידי וראיתי שלא הרגיש רק בזה דהסוגיא סובבת למ"ד לא קידשה לע"ל ובסתירת דברי הרמב"ם לא הרגיש כלל והוא תימא והנה עפ"י הנ"ל היו נראה לפרש מ"ש הכתוב במגילה ושאר היהודים אשר בכל מדינות המלך נקהלו וכו' ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובי"ד בו ונוח בט"ו בו ועשה אותו וכו' ע"כ היהודים הפרזים עושים את יום ארבעה עשר משתה ושמחה ויו"ט וכו' ויש לדייק דהתחיל בתרתי ביאורים שנחו בי"ד ובשושן שנחו בט"ו וסיים רק הפרזים לבד ולא סיים נמי דמוקפין עושין בט"ו גם בתחלה הזכיר רק שמחה ומשתה ואח"כ סיים גם ויו"ט גם יובן מ"ש אח"כ ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה ונכתב בספר א"ל הבנה ורש"י פירש דאסתר ביקשה מן החכמים לכתבה לדורות והוא דוחק ובפרט אין למאמר קיים דברי הפורים האלה שייכות רק לנכתב בספר לבד והיו די לומר ומאמר אסתר קיים מה שנכתב בספר אך כ"ז נראה לומר ע"פ הנ"ל ולמ"ד קרייתא זו הלולא דקשה קושיית הש"ס דלא הוכשרו כל הארצות ולתרץ כדמשני הש"ס כיון שגלו חזרו להיתרן זה לא יתורץ רק למ"ד לא קידשה לע"ל ומה נעשה למ"ד קידשה לע"ל איך הוי קרייתא זו הלולא אך נראה דכבר כתבנו דבט"ו מותרין לומר שירה דהוי היכר לא"י והקושיא בערכין הוי רק בי"ד דליכא היכר לא"י איך מותרין לומר הלל והנה היו מקום לומר די"ד וט"ו הוי חד ענין וכיון דעשו היכר לכבוד א"י בט"ו די בזה אף לקרוא בי"ד הלל אך הנה ענין זה אם בני י"ד ובני ט"ו נחשבין ענין אחד ויכולין לסמוך זע"ז או הם שני ענינים נפרדים יהיו תליא במאי דפליגי רב ושמואל במגילה דף למד בפורים שחל להיות בע"ש דרב אמר מקדימין פ' זכור כי היכי דלא תקדים עשי' לזכירה ושמואל אמר כיון דאיכא מוקפים דעברי בחמיסר עשי' וזכירה בהדי הדדי קאתיין וא"כ מוכח דרב אינו מכחיש זה לשמואל דהיכי דעשי' וזכירה בהדדי אתיין אין קפידא רק דס"ל דאסור להקדים עשי' לזכירה והרי איקא מוקפין דעבדי בחמיסר ובע"כ דס"ל דהוי שני ענינים נפרדים ובני י"ד נדונים בפ"ע ואין יכולין לסמוך אחד על השני ושמואל ס"ל דהוי חד ענינא ויכולין לסמוך זע"ז א"כ ה"נ באמירת הלל בי"ד יהי' תלי' בפלוגתא הנ"ל דלרב דס"ל דבני י"ד הוי להם דין בפ"ע אסורין לומר הלל אף דאיכא מוקפין דעבדי בט"ו מ"מ לבני י"ד א"ל היכר לא"י ולשמואל מותרין לומר הלל בני י"ד כיון דאיכא מוקפין דעבדי בט"ו יכולין לסמוך זע"ז כמו בפ' זכור ממש ולכך א"ש דפרכת השס בערכין הוי לר"נ אליבא דרב והכי קיי"ל דמקדימין פ' זכור ובע"כ דס"ל דבני י"ד א"י לסמוך על ט"ו ולכך פריך שפיר איך הוי קרייתא זו הלולא בי"ד לרב ולכך משני כיון שגלו חזרו להיתרן וס"ל כמ"ד לא קידשה לע"ל אבל למ"ד קידשה לע"ל הוא יסבור כמ"ד דבני י"ד ובני ט"ו חדא הוא ויכולין לסמוך זע"ז ולכך מותר לקרות בי"ד כיון דיש היכר בט"ו לא"י ולריב"ק דס"ל מוקפין חומה מימות אחשורוש הוא יסבור כמ"ד לא קידשה לע"ל ולכך כיון שגלו חזרו להיתרן. והנה יש להוסיף תבלין בדבר במה דפליגי רב ושמואל אם י"ד וט"ו חד הוא או דחלוקין דהנה יש לחקור אם עיקר שמחת פורים נקבע ע"מ שנצולו ישראל או ע"מ שזכו להשמיד האויב דא"ה על הצלת ישראל אז הוי י"ד וט"ו חלוקין דבי"ד הוי הנס על שלא נתקיים מחשבת המן לכלות אותנו ובט"ו הוי השמחה רק על מפלת העכו"ם שהרי בי"ד לא נגזר להשמיד את ישראל אבל אם הוי הנס רק על מפלת העכו"ם הוי י"ד וט"ו שווין והנה בחבורינו כתבנו דלפי דעת המדרש שאמר ראוין הי' ישראל להתחייב כלי' בימי המן על שנתייראו א"כ מוכח מזה דאין לחשוב הצלת ישראל לנס לעשות שמחה בכך שיהיו משמע דהי' מקום לחול גזירה זו מן השמים ובדרך נס נצולו וראוי לעונש על כך ואדרבה צריך להראות של"ה מקום להיות מתייראין כלל א"כ אין לעשות שמחה מזה והוי עיקר השמחה רק על מפלת האומות אבל למ"מ שמשמע מן הש"ס ומדרש שתחלה הי' מקום לגזירה זו לחול מן השמים רק שעי"נ נצולו והוי שמחה על הצלת ישראל ובזה יומתק לשון א"ה דקאמר בפ"ק בריב"ק דאמר מה מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לכ"ש ופריך שם א"ה הלל נמי נימא ומהו לשון א"ה ואטו בל"ז ל"ה ידעינן דבפורים הוי נס וראוי לומר הלל אן לפ"ז א"ש דבספרי ספר החיים סי' תרצ"ח כתבנו דלכך נתקנו פורים ביום מנוחה ולא ביום הנס עצמו והוא כיון שעל הצלה שלנו אין לעשות נס ושמחה מזה רק על מפלת העכו"ם והרי א"א שירה על מפלתו של רשעים אך זה דוקא בשעת המפלה בשעה שהם סובלין היסורים א"י הקב"ה לסבול וי"ל צער מזה וא"ל שירה אבל אחר שעבר הפורעניות אז כיון שהרויח הקב"ה את ישראל עי"כ והוי הרויח יותר מן ההפסד מותר לומר שירה על מפלת העכו"ם ולכך קבעו יום שמחה ביום מנוחה ניון שעיקר הנס ושמחה הוי על מפלת העכו"ם ולכך א"ש מה שבערכין פריך הש"ס סתם פורים דאיכא ניסא לימא ובמגילה רק בלשון א"ה לריב"ק וכ' והיינו דבל"ז ל"ה מצי פריך הש"ס דלימא הלל דדלמא על נס הצלת ישראל א"ל שירה רק על מפלת העכו"ם ודלמא אף לאחר שעבר הפורעניות לכך לא ניתקנו לומר שירה ופריך רק לריב"ק דאמר מה מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לכ"ש ומזה נראה דס"ל דהנס הוי על הצלה שלנו ממיתה לחיים דאם ל"ה מקום לחול הגזירה והוי הנס רק על מפלת העכו"ם ליכא ק"ו ומז"ש ממיתה לחיים לכ"ש ובע"כ דהנס הוי על הצלה שלנו ולכך פריך א"ה דהוי הנס על הצלה שלנו הלל נמי נימא ותינח במגילה אבל בערכין קאמר שם תחנה דלכך א"א שירה בר"ה ויו"ה"כ שאמר הקב"ה יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה והנה מזה משמע דוקא בשביל שהספרים פתוחין לפניו והוי בשעת הפורעניות א"ל שירה אבל אם ל"ה פתוחין לפניו אף שדן דיני נפשות היום מותר לומר שירה ומוכרת דאחר שעבר זמן הפורעניות מותר לומר שירה ואין מצטער הקב"ה במפלתן של רשעים רק בשעת מעשה ולכך פריך התם פורים דאכ"א ניסא דעכ"פ הוי נס בין הצלת ישראל או מפלח העכו"ם עכ"פ נס הוי וקשה לימא הלל וקשה לכ"ע ובזה יופלגו רב ושמואל דרב ס"ל דהנס הוי הצלה וכדעת ריב"ק ולכך ס"ל די"ד וט"ו הוי שני ענינים חלוקין אבל שמואל ס"ל דהנס ל"ה הצלה שלנו רק מפלת העכו"ם א"כ שוה בזה שושן לשאר מקומות לכך הוי שניהם אחד ויכולין לסמוך זע"ז:

ובזה א"ל להיפך ויתיישב בזה גוף הסוגיא בערכין שתמוה מצ"ע דמה פריך רק לר"נ ולא לרבא והוא די"ל להיפך דבשושן הוי יום השמחה על הצלה שלהם כיון שאחז"ל דלכך נתחייבו כלי' מכח שנהנו מסעדתו של אותו רשע רק דפריך א"כ בשושן יהרוגו שבשאר מקומות אל יהרוגו ולכך נותן טעם אחר מה שהשתחוו לצלם א"כ לפ"ז כלל ישראל ל"ה להם להתיירא מן הכלי' דממ"נ לחיות כלי' על כלם א"א שכבר נשבע הקב"ה שלא יכלה אותם וכמ"ש במדרש שראוין היו להתחייב כלי' על שנתייארו ואם לומר שיבואו קצתם לידי סכנה ומיתה מ"ש הני מהני ולמה יתחייבו אלו יותר מאלו אך בשושן שהם ה"ל עון אחר שנהנו מסעודתו הם שפיר היו אפשר להיות בהם כלי' לכך בהם שפיר יש לעשות נס מהצלתם ממיתה לחיים ולכך הפרזים הוי הנס רק על מפלת עכו"ם ולא על הצלת עצמן אבל בשושן ומוקפין דנעשו רק להדמות לשושן כמ"ש הט"ז בסי' תרפ"ז בביאור הסוגיא הם עושין הנס על הצלת אנשי שושן עצמן וחלוקין זמ"ז ובזה א"ש הכל דהנה קשה מה פריך הש"ס במגילה בין לרבא בין לר"נ הא תניא משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו וכו' ומה פריך הרי תחלה אומר מה מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לכ"ש משמע דנס ממיתה לחיים עדיף מכס מעבדות לחירות א"כ מאי פריך דלמא הך ברייתא דלא הוכשרו כל הארצות היינו על נס מעבדות לחירות דומיא מה דקאמר תחלת עד שלא נכנסו לארץ הוכשרו כל הארצות דהכוונה על כס יצ"מ ודומה לו דהוי מעבדות לחירות דממיתה לחיים ל"ה אז ע"ז קאמר דמשנכנסו לא הוכשרו לומר על נס שמעבדות לחירות אבל נס שממיתה לחיים מותר לומר שירת אף על נס שבח"ל ומאי פריך וצ"ל כיון דקאמר הש"ס דכל הנביאים לא הוסיפו רק מקרא מגילה מהו דרש ארחב"א ואריב"ק ק"ו וכו' משמע מדפריך מהו דרש משמע שבלא דרש ל"ה כח להוסיף מקרא מגילה רק מכח ק"ו וא"כ כיון דקיי"ל דיו לבא מן הדין להיות כנדון א"כ כיון דלא ילפינן לה רק מק"ו מעבדות לחירות והתם א"ל שירה על נס שבח"ל גם ממיתה לחיים א"ל שירה כיון דדיו לבמה"ד להיות כנדון וא"כ תינח במגילה דשם י"ל דהמקשן עצמו מה דרוש הוי ריב"ק כמ"ש ברפ"ב דב"מ ובביצה דף ל"ט והוי ס"ל דמצד הסברא ל"ה להם להוסיף מקרא מגלה רק מכח ק"ו אבל בערכין דפריך התם פורים דאיכא ניסים לימא משמע דמסברא היכי שיש נס י"ל הלל וא"צ לבוא מכח ק"ו ובפרט די"ל דזה בזה תלוי דריב"ק הוי סובר דהנס הוי מהצלת ישראל עצמן דלולא הנס הי' ראוי לחול הגזירה וא"כ הוי הצלה ממיתה לחיים ממש וס"ל דעל מפלת הרשעים לעולם אין לומר שירה לכך יליף מכח ק"ו זה אבל בערכין ס"ל כדעת המדרש דעל גוף גזירת כלי' ל"ה להם לישראל מקום להתיירא כלל ולא נחשב זה לנס והוי הנס מה שכבשו העכו"ם והרגן וא"כ נס זה לא עדיף מנס מעבדות לחירות וליכא ק"ו גם ס"ל דאחר שעבר הפורעניות מותר לומר שירה כמש"ל וכיון שכך לא מצי פריך על רבא די"ל דלכך נצרך לטעם דהללו עבדי ד' ולא עבדי פרעה מכח יום ט"ו כיון דאלו עושין כשושן ובשושן שפיר הוי ממיתה לחיים ובנס ממיתה לחיים עדיף וי"ל שירה, אף על נס שבח"ל ולכך ל"פ רק לר"נ דאמר קרייתא זו הלולא כיון דבי"ד נמי אומרים הלל ובי"ד ל"ה הנס ממיתה לחיים רק מפלת עכו"ם א"כ על נס זה אין ראוי לומר שירה דלא עדיף מנס מעבדות לחירות ולכך פריך רק לר"נ ולא לרבא די"ל בשביל ט"ו הוצרך להך טעמא דהא לא ס"ל פסברת ריב"ק מכח ק"ו רק מכח סברא ראוי לומר שירה כמו דתיקנו בחנוכה ואדרבה מסברא פריך פורים דאיכא ניסא לימא וכיון דמכח סברא הוי כן ל"ש לומר דיו וי"ל שפיר דממיתה לחיים אומרים שירה אף על נס שבח"ל ולכך פריך רק לר"נ מיום י"ד אבל במגילה דהם מתרצים ק"ו לריב"ק שפיר מקשה לתרווייהו דלדידי' דצריך לק"ו שייך דיו וא"ש ודו"ק:

והנה מדי דברי בזה אזכיר מה שי"ל בדרך הנ"ל במס' מגילה חד פתח לה פתחא תחת הנעצוץ יעלה ברוש וכו' עד והיו לד' לשם זה מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים ומה בעי בהאי פתחא ויובן נמי משחז"ל מרדכי מה"ת מנין אסתר מה"ת מנין ומאי נ"מ אם הם רמוזין בהתורה או לא והרי ימי חנוכה אין רמיזין בתורת ואעפ"כ נתקנו אך הענין הוא דהנה חז"ל שדרשו כ"ז סברי נמי קרייתא זו הלולא וק"ל מאי דפריך הש"ס דא"א שירה על נס שבח"ל ומה דמתרצי חז"ל כיון שגלו חזרו להיתרן ל"ה ניחא להו דס"ל קידשה לע"ל ולכך מתרצי כך דע"כ א"א שירה על נס שבח"ל רק אם התחלת הנס נעשת אחר שכבר באו לארץ אז התחיל הנס שבח"ל א"א שירה אבל אם נעשה עיקר הנס קודם שבאו לארץ אז אף שבדרך פרט נעשה אחר שבאו לארץ מ"מ כיון שעיקרו נעשה כבר הוי דינו כקודם שבאו לארץ והותר לו לומר עליו שירה לכך אם ל"ה רמז למרדכי עה"ת ואסתר והמן מה"ת א"נ לא נחשב עשיית הנס רק אז בשעה שנעשה ל"ה ראוי לומר שירה ע"כ ולכך אמר מרדכי אסתר מה"ת מניין וכיון שכולם נרמזו בתורה נידון כנעשה עוד הנס בשעת מ"ת קודם שבאו לארץ ואף שבדרך פרט נעשה אח"כ מותר לומר שירה וז"ש חז"ל דעבור שתחת הנעצוץ יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים א"כ יש למרדכי רמז מה"ת ועבור כך והי' לד' לשם זה מקרא מגילה מותר לקרות המגילה אף דהוי דרך הלל וא"א שירת על נס שבח"ל מותר לומר שירה כיון שכבר נעשת רמז לו קודם מ"ת שוב מותר לקרות המגילה שנקרא הלל:

ואחר שביארנו כ"ז נבוא לסיום המאמר שהתחלנו דיש לדייק מה שבקשה אסתר מאחשורוש אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן וכו' והרי מקודם לא בקשה כלל שהיהודים יהרגו שונאיהם רק להשיב מחשבת המן הרשע א"כ בקשה רק להציל א"ע ולא שיהיו הורגים שונאיהם רק אחשורוש חידש זה מדעתו כי אמר כי כתב אשד נכתב בשם המלך אין להשיב לכך חידש ענין זה שנותן להיפך רשות ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם כמ"ש המפורשים וא"כ בתחלה לא בקשה אסתר ע"ז רק כשכבר עשו כן פעם אחד בקשה להיות בשושן ביום השני כן אך לפמ"ש א"ש דתחלה שלא ידעה אסתר שיהיו נהפך להיות הגייס נהרגין ל"ה מקום לקבוע שמחה והלל שהצלת עצמן לא נחשב לנס לתקן עליו שמחה והלל לכך ל"ה נצרך לחלק הדבר לשני ימים כלל אך כשראתה אסתר שנעשה הנס שגברו על שונאיהם א"כ כבר ראוי לקבוע הלל בפורים ואיך יאמרו הלל על נס שבח"ל ואם יהיו כולם שוין ביום אחד א"א לחלוק הדבר לשני ימים דמ"ש הני מהני והי מנייהו מפקת ולכך בקשה בשושן גם מחר כדת היום וא"כ יקבעו המוקפין בשושן בט"ו ויחלקו כבוד לא"י ושוב אף בי"ד יהיו מותרין בקריאת הלל ונחזיק בדעת שמואל די"ד וט"ו חדא נינהו ולכך גם בי"ד יהיו מותרין בקריאת המגילה וז"ש במגלה ומאמר אסתר ר"ל מה שבקשה אסתר מאחשורוש לעשות בשושן גם למחר כן זה קיים דברי הפורים האלה ונכתב בספר לכך נעשה קריאת המגילה וימי הפורים ואז מותר לומר הלל כיון דמוקפין עברי בט"ו ויש היכר לא"י וז"ש במגלה להוכיח כדעת שמואל כיון דשאר היהודים אשר בכל מדינות המלך נקהלו ב"ג ונוח בי"ד ועשה אותו יום משתה ושמחה וכיון דעשו השמחה ביום מנוחה מוכח דלא נעשו עבור הצלת עצמן רק עבור מפלת עכו"ם לכך קבעוהו ביום מנוחה וגם היהודים אשר בשושן נקהלו בי"ב ובי"ד ונוח בט"ו ועשה אותו יום משתה א"כ גם בשושן עשו ביום מנוחה מוכח דגם הם לא קבעו השמחה רק על מפלת עכו"ם א"כ הוי ענין אחד עם יום י"ד ובפרט שאם הי' שושן עושין המלחמה רק ביום י"ד עדיין הי' חלוקין מן הפרזים שאלו עשו המלחמה ביום הזה ואלו ביום מחר אך כיון שבשושן עשו גם המלחמה בי"ג ככל ישראל רק שהוסיפו גם ביום י"ד וא"כ לאחדים המה ולכך מותרין אף ביום י"ד לומר שירה כיון דקבעו היכר לא"י ביום ט"ו וז"ש ע"כ היהודים הפרזים דהנה חז"ל דייקו מלשון ויו"ט שאסור בעשיית מלאכה ובאמה י"ל דבפ"ב דשבת אמרינן בחנוכה דלאחר שנצחו חשמונאים קבעו ח' ימים ליו"ט בהלל והודאה הרי אף דחנוכה מותר במלאכה כיון דקבעו בו הלל קראוהו יו"ט א"כ י"ל נמי מ"ש במגילה שמחה ומשתה ויו"ט היינו בהלל כיון דקרייתא זו הלולא רק מה דקאמר הש"ס ויו"ט מלמד שאסור בעשיית מלאכה היינו למ"ד קרייתא לא זו הלולא כרבא וכאידך מ"ד דס"ל א וא"כ א"א לפרש מ"ש היינו בהלל לכך מפרש דאסור בעשיית מלאכה ובזה נבין המשך הפרשה דאמר ע"כ עבור שבשושן עבדו בט"ו וכבר יש בשושן חלוקת כבוד לא"י גם מוכח דשושן ופרזים חדא היא לכך היהודים הפרזים עושין יום י"ד שמחה ומשתה ויו"ט קבעוהו ג"כ ליו"ט בהלל ומקרא מגילה ולא חששו דהוי נס שבח"ל וא"ש ונכון בעזה"י ובזה א"ש מה שסיים ומשלוח מנות איש לרעיהו דזה מורת התחברות איש ברעתו כי המה לאחדים והיינו לרמז דאנשי פרזים ואנשי מוקפין שייכין זל"ז וחד מגין על השני ולכך מותר לומר הלל וא"ש:

במס' מגילה דף י"ב ע"א שאלו לרשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כלי' א"ל אמרו אתם אמרו מפני שנהנו מסעודתו וכו' א"ל א"כ שבשושן יהרגו א"ל אמור אתת א"ל מפני שהשתחוו לצלם הנה כל המ"פ הקשו כיון דהי' יודע למה אמר להם אמרו אתם אך נראה דהנה הוא לא יכול לומר הטעם מפני שהשתחוו דקשה למה לא נענשו אז מיד בדור ההוא ולמה המתין עד הדור הזה ולכך דייקו בשאלתם מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כלי' דוקא באותו הדור ולכך ל"ה יכול להשיבם אך הנה הם השתחוו אז באונס רק בע"ז יהרוג ואל יעבור והם עשו להיפך וחטאו בזה אך הנה ידוע מ"ש הפוסקים דאף במקום יהרוג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג לא נפסל לעדות דלא עבר רק על עשה ונקדשתי שמחייב לקדש השם וא"כ עברו רק על עשה ונקדשתי וידוע מאמרם ז"ל במנחות ענשיתו אעשה א"ל אין בעידן רותחא ענשינן א"כ שלא בעידן רותחא א"א לענוש ולכך טרם שהם השיבו שנהנו מסעודתו ל"ה יכול להשיב מפני שהשתחוו דקשה למה דוקא באותו הדור אבל כיון שהם אמרו מפני שנהנו רק דהוי קשה שבשושן יהרגו הרי עכ"פ עידן רותחא הוי וענשינן אף אעשה ולכך שפיר השיב להם מפני שהשתחוו ומה דלא נענשו עד הנה משים דל"ה עידן רותחא אבל עתה שנהנו והוי עידן רותחא נענשו גם על מה שהשתחוו אז וא"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה