אור ברסלב
גבורות שלמה פרשת תרומה

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

פרשת תרומה

פרשת משפטים

בפסוק ויקחו לי תרומה בתנחומא וז"ל א"ל הקב"ה למשה עשו לי משכן שאהי' מדבר עמך מתוכו וכו' כיון ששמעו מה"ש כך התחילו אומרים רבש"ע למה אתת מניח העליונים ויורד לתחתונים ד' אדונינו מה אדיר שמך וכו' אמר הקב"ה חייכם שאני עושה כמו שאמרתם לי כמ"ש חבקוק אלוה מתימן יבוא וכו' בתחלה כסה שמים הודו ואח"כ ותהילתו מלאה הארץ א' דוד שוחק הוא עליכם הודו נותן על הארץ שנאמר הודו על הארץ ואח"כ על השמים וכו' עכ"ל והוא תמוה איך ב"ד שהוא ית' יאמר דבר שאינו אמת דרך השטאה וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י בכמה אנפי וכעת נראה כך ונקדים מ"ש בתנחומא פ' זו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אימתי נאמרה פ' זו של המשכן ביוה"כ עצמו וכו' ומנ"ל ביוה"כ עצמו נהי דמ"ל דהוי אחר מעשה העגל שנתרצה לו הקב"ה אכתי דלמא אחר יוה"כ הוי ולהבין זה נקדים מ"ש בתדב"א הובא בילקוט ראובני פ' זו בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י וכעת נראה בע"א ויובן מ"ש רש"י ויקחו לי לשמי למה פרט בזה לשמי יותר מכל המצות אך נראה הנה הלשון הוא מיותר ובשינוי תחילה אמר ויקחו לי תרומה ואח"כ תקחו את תרומתי ובחדא סני אך נראה דהנה אמרו חז"ל על הלל שמעולם לא מעל אדם בעולתו רק מביאת לעזרת ומקדישה א"כ הוי ס"ד שגם אז יעשו כן ולא יפרישו בינם לבין עצמן רק יביאו ליד משה או משה יבא אצלם ובשעת נתינה יקדישו לכך אמר לא כן רק תחלה יפרישו בינם לבין עצמן ואח"כ יתנו ויקחו הוי לשון הפרשה כפירש התרגום וכמ"ש רש"י ויקח קרח דהפריש עצמו לצד אחר וכ"א כאן ויקחו לי תרומה ואח"כ מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי ולכאורה יהי' מזה ראי' למ"ד דטוב מזה ומזה נודר ומשלם א"כ משמע דמצוה לנדור לכך נתן להם עצה שידרו תחלה ואח"כ ישלמו כדי שיקיימו הרבה מצות אמנם י"ל דלכאורה אין ראי' דהרי אמרינן בש"ס דגם האומר טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר מודה דבנדבה מותר וא"כ י"ל דלמא מיירי כאן בנדבה בלי אחריות אך הרי בש"ס אמרינן בפסוק וגונב מבית האיש ולא מבית ההקדש רש"א קדשים שחייב באחריותן חייב הרי דס"ל דהיכי דחייב באחריותן הוי בית האיש ואף לרבנן דפליגי עלי' היינו רק דהתם בעינן בית האיש וכיון דעכ"פ הוא גופו הקדש לא נקרא בית האיש אבל עכ"פ בית הקדש נמי לא נקרא כיון דחייב באחריותן ויש לישראל שייכות בו ואינו של הקדש לבד ולא של ישראל לבד וז"ש כאן לרמז דדוקא יפרישו תחלה דרך נדר שיתחייבו באחריות דתחילה ויקחו לי תרומה דיפרישו סתם ויהיו באחריות וממילא הוי שלהם ולא תרומתי אך אח"כ כשיקח מ"ר מהם ויפטרו מאחריות אז יהי' נעשה שלו ית' וז"ש תקחו את תרומתי אם תקחו יהי' נעשה תרומתי וא"כ כיון דבנדר איירי יהי' מוכרח לכאורה דטוב מזה ומזה נודר ומשלם אך באמת א"ש ויהי' מוכח להיפך דהנה המעיין בנדרים דף ט' תחלה קאמר שם דלעולם ר"מ הוא וע"כ לא קאמר ר"מ דאסור לנדור רק בנדר אבל בנדבה לא אמר ופריך שם נדר דנזירות מא"ל ומשני הוא דאמר כשמאן הצדיק ופירשו שם המפו' כיון דמכוין לש"ש מותר לנדור ואח"כ קאמר להיפך דלעולם ר"י הוא וע"כ ל"ק ר"י דמותר לנדור רק בנדבה אבל בנדר ל"א ופריך שם דנזירות מא"ל ומשני ר"י לטעמי' דאר"מ חסידים הראשנים מתוך שחסידים הם אין הקב"ה מביא תקלה ע"י וכו' ויש לדייק הרי כבר תירץ לעיל הוא דאמר כשמאן הצדיק למה חזר להקשות ולמה מתרץ תירוץ אחר ר"י לטעמי', אך כראה דהכלל כך הוא דלל"ק דבנדבה מותר לכ"ע וחד מ"ד ס"ל דמותר אף לנדור א"כ אין עון הנדר חמור כ"כ לזה מהני אם מכוין לש"ס אז מותר לנדור אף לכ"ע אבל לל"ב דלנדור אסור לכ"ע ואף בנדבה חד מ"ר אוסר א"כ הוי עון נדר חמור בזה ל"מ אם מכוין לש"ש עתה רק אם תמיד הם חסידים אז מותר לנדור לא זולת זה וא"ש ומזה נבוא אל הביאור דהך מדרש ו'קחו לי לשמי ס"ל כל"ק דנדרים דנדבה מותר לכ"ע, ובנדר פליגי א"כ נהי אסור מ"מ אם מכוון לש"ש מהני לכך אמר לי לשמי שיכוונו לש"ש ויתי' מותר לנדור וטוב מזה ומזה נודר ומשלם אבל ההד"א ס"ל דנדר אסור לכ"ע ולחד מ"ד אף לנדוב אסור א"כ ל"מ בזה רק להיות חסידים ממש וא"כ בחוברינו לתורה בפ' יתרו בפסוק וידבר אלהים את כל הדברים הבאתי המדרש מ"ש בטכסיס של מלכים נהג הקב"ה עם ישראל באיזה זכות בזכות שאמרו נעשה ונשמע וביארנו שם דנעשה ונשמע הוי מדת ענוה שאמרו שאינם כדאי לשמוע ממנו ית' עד שיעשו תחלה ע"ש והנה בפ"ק דע"ז במעלות דר"פ בן יאיר יש שם דחסידות מביא לידי ענוה וא"כ יש בכלל מאתים מנה ואם הם ענוים בע"כ הם חסידים תחלה וא"כ טוב מזה ומזה נודר ומשלם ולכך הוי ק"ל איך אמר ויקחו לי תרומה הא אסור לנדור לכך אמר בשעה שאמרו נעשה ונשמע והראו שהם ענוים אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה ואז מצות לנדור וא"ש. והנה מדרש תנחומא הנ"ל כתד"א דלשמה ל"מ להיות מותר לנדור רק חסידות ל"צ כאן לי לשמי דמ"ש מכל המצות לכך מפרש דלי היינו משלי וכמ"ש חז"ל בפסוק קח לך משלך אך א"כ קשה כיון דחז"ל בברכות הקשו כתיב ואספת דגנך וכתיב ולקחתי דגני ומשני כאן בעושין רצונו של מקום כאן באין עושין רש"מ וא"כ מוכח דבעושין רש"מ הוי העולם שלהם וא"כ קשה ממ"נ מ"ש ויקחו לי תרומה אם היו אז במדרגת אין עושין רש"מ איך מותר להם לנדור ואם סם בכלל עושין רש"מ א"כ הוי הכסף וזהב שלהם ואיך אמר ויקחו לי משלי ולזה מתרץ כך דהנה השמים שמים לד' כתיב ולכאורה מדוע ל"א דהוי של מלאכים דהם ודאי אין חוטאין ובע"כ דוקא באדם שיש לו יצה"ר אם כובש יצרו זוכה להיות העולם שלו אבל מה"ש שא"ל יצה"ר אף שאין חוטאין מ"מ אין זוכין להיות השמים שלהם רק שלו ית' והנה ביוה"כ אומר השטן יש לך עם כמלאכים ופירשו המפ' וכן בסידר ד"ח להגאון מליסא בפירוש אתה זוכר דזה גופא הוי קטרוגו דמה שאין חוטאין אינו חידוש כיון דאז הם מתענין ול"ש בהם תאות עוה"ז לומר וישמן ישורון ויבעט לכך א"י לחטוא והם רק כמה"ש ע"ש וא"כ אין העולם שלהם ואף שאין חוטאין הוי שצו ית' ולכך אמר המדרש דביוה"כ עצמו נאמר זאת וא"כ אז צדיקים הם ומותרין לנדור ומ"מ אמר לשון לי דאז הוי העולם שלו י"ת כמו השמים וא"ש. ובזה נבין המדרש הפונה קדים דהנה כל השנה הוי החסד למטה יותר ואין כבודו ית' מגלה החסד שעושה עם האדם למעלה תחלה כדי שלא יקטרגו מה"ש ומה"ד לכך מסתיר החסד ואז הוי החסד למטה יותר מלמעלה אך ביוה"כ דאז ל"ל לשטן רשות לסטוני ואדרבה אומר יש לך עם כמה"ש אז אדרבה מגלה החסד למעלה תחילה ומוחל העונות ואח"כ נגלה למטה ע"י חוט השני שנתלבן ומה"ש כשרואין שהוא ית' מוחל העונות מהללים לו על חסדיו וכמ"ש הפייט של יוה"כ קודם קדושת דשחרית ולכך דבור עשיית המשכן הוי ביוה"כ עצמו ואז הוי הודו למעלה תחילה ואח"כ על הארץ וז"ש חייכם כך אני עושה כסה שמים הודו וכו' וא"כ הוא ית' שפיר אמר לפי ענין היום אבל דוד אמר שוחק בכם שבכל השנה הוי להיפך שהוא על ארץ ושמים ולמטה הוי החסד יותר ממה שנראה מלמעלה מסתירו ממה"ש וא"ש בעזה"י

והנה בזה נבין מ"ש במדרש פ' זו וז"ל הה"ד עלית למרום כל עלויך לא הי אלא מן המרום שבית שבי יכול תהא כשבוי' ת"ל לקחת יכול יהא חייב ליתן דמים ת"ל מתנה אף סוררים אמר הקב"ה למשה מה אוה"ע אומרים שאיני חוזר עמהם על שעבדו ע"ז שנאמר סרו מהר אפילו סוררים הם איני מניח אותם ועמהם אני דר שנאמר ואף סוררים לשכון יה אלהים ע"ש והנה גוף סידור המדרש יבואר לקמן אי"ה וכעת לבאר מה בעי המדרש בזה בהך הקדמה ומנ"ל דמאמר זה היו אחר מעשה העגל אד נראה בהקדם מ"ש המדרש הובא בס' בינה לעתים דעד מ"ה היו העולם עומד על ג"ח משקבלו התורה הי' עומד על ב' כללים יהי' העולם מתמוטט כשהוקם המשכן ונעשה עמוד העבודה נתבסס העולם ודקדק הבל ע למה מתחילה על עמוד אחר ל"ה מתמעט ואח"כ על ב' רגלים היו מתמוטט ע"ש ולדעתי י"ל כך בהקדם מ"ש בכמה דוכתא עב משחז"ל בסוכה יכול כל הדא לקפוץ קופץ ת"ל ומה יקר חסדך אלהים וכו' והעולה משם כשישראל עושין רש"מ הוי מדת הצדקה למעלה ואז אין זוכין לה רר ישראל אבל אם חוטאין ח"ו אז משליך הקב"ה דמות יעקב למטה והוא מדת הצדקה כמ"ש ואז יד הכל ממשמשין בו דעולין הכל לעשור צדקה ע"ש והנה לפ"ק ודאי א' מג' עמודי עולם כמי די לקיים העולם דתו או קתני וב"א מהם סגי ולכך טרם שקבלו התורה אז כיון שלא קיבלו עדיין ומה שהיו מנויין היו שומרין כהוגן והוי צדיקים ואז הוי מדות הצדקה למעלה וכיון של"ה יכולים לעשות צדקה רק ישראל אז הוי לצדקת וג"ח חשיבות שיכול העולם לעמוד עליו לבד לבד אך כיון שקבלו התורה ולא קיימוהו הוי להם חטא יותר ואז הושלך הצדקה למטה ואף אוה"ע יכולין לעשות צדקת ושוב אינו חשיב לכך אינו יכול לעמוד על ג"ח רק היו יכול לעמוד על התורה אך זה אם ל"ת מודעה רבה לאורייתא אבל כיון דמודעה רבה לאורייתא א"כ גם על קבלת התורה אינו יכול לעמוד ובמה יוכל העולם להתקיים וז"ה כוונת התנחומא מ"ש לקמן דע"י בהמ"ק נתבסס העולם ולא ע"י בהמ"ק לבד רק ע"י המשכן ג"כ ומה בעי בזה אך ק"ל לשון ויקחו לי הרי הם נותנין והל"ל ויתנו וגם לשון תרומה ול"א תרומתי ויש בבה"ט דז"ה נוטריקון תורת ע' שנתנה לארבעים יום ולמה רימז זה כאן ובעה"ט נדחק בזה ובפרט למה נקט הזמן לכמה נתן אך הכוונה דלולא המשכן והעבודה לה' יכול העולם להתקיים רק ע"י המשכן ועמוד העבודה נתקיים העולם א"כ זכו ישראל בעולם ונחשבו לוקחים דעי"כ הם לוקחים העולם אך א"כ קשה במה נתקיים העולם תחלה בע"כ על עמוד ג"ח בלבד א"כ מוכח דעל עמוד א' יכול להתקיים מכ"ש בתרתי ולמה עתה לא הוקם רק ע"י עבודה ונהי דג"ח כיון שחטאו וירד למטה אין בו כדי קיום העולם עכ"פ כיון דעד קבה"ת הוי די עמוד א' א"כ עתה יהי' די עמוד התורה דע"י קבלה לבד אף שאין מקיימין יכול להתקיים כמ"ש התוס' בפ"ק דע"ז גבי שמים וארץ נוגעין בעדותן הם ע"ש אך התירוץ דקה"ת הוי באונס דמודעה רבה וכו' וא"כ א"כ שוב עמוד אחד ל"ה אך הרי התוס' הקשו דהרי אמרו נעשה ונשמע ותירץ התנחומא בפ' נח דעל תורה שבע"פ הוי האונס ולפ"ז יש לחקור מה עיקר התורה שהעולם עומד עליו אם תורה שבכתב ה"ז קבלוה ברצון ואם על תורה שבע"פ ז"ה באונס והנה מה שנתנה לארבעים יום הוי תורה שבע"פ וזש"ה ויקחו לי שהם נחשבו לוקחים דע"י נתונה זו יקנו הם העולם שיעמוד ע"י ושלא תקשה הרי בלא"ה יכול לעמוד על עמוד התורה לכך אמר תרומה דבאמת הוי התורה שנתנה למ' יום היי עיקר שהעולם עומד עליו והרי ע"ז הוי מודעה רבה לכך א"ל קיום רק עתה ע"י נדבת המשכן והעבודה. ובזה א"ש מ"ש. בילקוט ראובני בשם המגיד דלכך הזהיר איש אסר ידבנו לבו שלא יכופו לשום אדם רק ברצון טוב ומה"ת הוי ס"ד שיכופו ע"ז אך לפי הנ"ל א"ש דאין הכוונה בפי' ממש רק שלכאורה יאמר להם דז"ה מצוה חיובת מה"ת ויעשו זה בדרך מצווה ועושה וא"כ גם ע"ז הוי מודעה רבה א"כ מת יועיל זה יותר מכל התירה לכך לזה שלא יגזור עליהם בתורת מצית רק אם יתנו ברצון א"כ ע"ז יוכל העולם להתקיים ומעתה א"ש המדרש שהביא הבל"ע דאדרבה ע"י ב' עמודים גרע כיון שקבלו התורה ועל שבכתב ליכא טענת אונס וא"כ אם אין שומרים מה שבכתב יש בידם חטאים ויורד הצדקה למטה ולא יחשב עמוד ג"ח ועמוד התורה הוי עיקרו בע"פ וע"ז הוי מודעה א"כ על מה יעמוד לכך הוצרך לעמוד העבודה אז נתבסס העולם דעמוד אחד די וז"ה קשה להמדרש דאם הוי ק דם העגל א"כ הוי עושין רש"מ ואז עכ"פ בעמוד ג"ח די ולמה אמר ויקחו שיקנו העולם ע"י המשכן ובע"כ דהוי אחר מעשה העגל ואז גם ג"ח לא נחשב כיון דהוי יד הכל ממשמשין בה ולא זכו בעולם רק ע"י עמוד העבודה וי"ל יותר דהוי ק"ל אריכות הלשון ומפרש כנ"ל בתחלת דברינו דמתחילה יפרישו בינם לבין עצמם ואח"כ יתנו וקשה למה יעשו כן הרי טוב אשר לא תדור ולזה מפרש כך דכאן הוי צורך שעה שהם יתנו מיד א"כ אין נותנין שלהם רק שלו ית' דעדיין לא זכו בעולם רק ע"י נדבת המשכן יקחו העולם וא"כ בשעת נתינה ל"ה שלהם אבל אם יפרישו תחלה א"כ תיכף אחר הפרשה כבר הוי כנתנו ויזכו בעולם ונעשה שלהם ומ"מ כיון דגורם לממון כממון דמי עדיין נחשב שלהם ושוב כשיתנו אח"כ יהיו נותנין משלהם וז"ש הכתוב ויקחו לי תרומה שיפרישו תחלה ואף דטוב אשר לא תדור מ"מ כאן הוי צורך שעה דמאת כל איש אשר ידבנו לבו אם יהיו רק בתורת נדבה ולא דרך נדר אז תקחו את תרומתי שלי אתם לוקחין לא שלכם אבל וזאת התרומה אשר וכו' ר"ל תרומה הזאת שיפרושו תחלה דרך נדר ואח"כ יתנו זה תקחו מאתם ושלהם היא דע"י הפרשה נעשה העולם שלהם וא"כ בשעת נתינה שלהם נותנים ומזה הוכיח המדרש דאחר מעשה העגל הוי דמקודם העגל כבר היו העולם שלהם ול"ה צריכין לנדור תחלה וא"כ טוב אשר לא תדור ובע"כ דאחר מעשה העגל היו וא"ש מדרש הנ"ל בעזה"י

והנה יעדנו לעיל לפרש לשון המדרש עלית למרום כל עלויך לה' אלא מן המרום ומשה עלה אל האלהים ומשה נגש אל הערפל וכו' י"ל הכוונה דק"ל מה התפארות הוי למשה שעלה למרום הלא זכה למעלה יתירה שנאמר ומשה עלה אל האלהים ומשה נגש אל הערפל ואם בא דוד לפארו הו"ל למנקט היותר מעלה לכך מפרש דהך למד השימוש הוי מלשון בשביל המרום והוא מלשון רוממות וחשיבות שכל אדם היו נדמה לו שהוא גבור ממנו וכעין שכתב הוא מרומים ישכן וז"ש כל עלויך לה' אלא מן המרום שכל אדם תיו מרום עליך וע"י השפלות זכת להגבירו דא"ל כפשוטו דהרי זכה ליותר מזה בע"כ הכוונה כנ"ל או י"ל בדרך הנ"ל בע"א ויובן מה שתחילה אמר שבית שבי וקשה לא לכתוב לא הא' ולא וא"ו ויכתוב תיכף מתנה ולא יצטרך לומר תחלה שבית שבי ולקחת אך י"ל דהנה אלהים יבקש את נרדף ואחז"ל אף אם צדיק רודף רשע אלהים יבקש וכו' וא"כ ה"נ בזה דהנה כאן כתיב דבר אל ביי ויקחו לי תרומה משמע דוקא ב"י ולא מאוה"ע וכן מבואר בנחמי' לא לכם לבנות בית אלקינו וכן קיי"ל דאין מקבלין מהם לבנין בהמ"ק ולמה נדרים ונדבות מקבלין מהם ולבנין בהמ"ק אין מקבלין אך הכוונה דהנה מה דהוצרך בנין בהמ"ק ומשכן הוי רק ע"י שאמרו אוה"ע שכיון שחטאו עזבם הקב"ה וכדי להכעיס להם עשה הקב"ה והוריד שכינתו בתחתונים א"כ כיון שהם גרמו זה לכך קנס איתם שלא יקבלו מהם נדבה למשכן וז"ה כוונת המדרש בזה והביא ראי' דלהכעיס הוי מעלה דאם ל"ה מקטרגים על מ"ר ל"ה עולה למעלה כזו רק ע"י שהם קטרגו עי"ז זכה למעלה יתירה ולכך באמת בתחלה היתה ראוי להיות רק כשבוי' רק כ"מ שהוסיפו מה"ש לקטרג נתן לו הקב"ה יותר טובה וז"ש המדרש עלית למרום כל עלויך ל"ה אלא מן המרום שהם גרמו לכך דע"י קטרוגם ולהכעיס להם זכות למעלה דא"ל כפשוטו דהרי זכה למעלה יתירה ומשה עלה אל האלהים בע"כ הכוונה בשביל המרום כי הם גרמו לך כן ולכך בתחלה שבית שבי ואח"כ קטרגו עוד לכך הוסיפו לך להיות לקיחה ואח"כ קטרגו עוד לכך זכית להיות מחנות באדם וא"כ אם להכעיס למה"ש עשה הקב"ה כן מכ"ש להכעיס לאוה"ע ולכך בשביל שהם אמרו שעזבם הקב"ה עשה הוא ית' להיפך ואף סוררים לשכון יה אלקים וכיון דהוי להכעיס להם לכך נאסר לקבל מהם נדבה למשכן וא"ש בעזה"י.

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה