אור ברסלב
גבורות שלמה פרשת משפטים

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

פרשת משפטים

פרשת יתרו

בפסוק ואל משה אמר עלה אל ד' אתה ואהרן נדב ואביהו הנה יש בפסיקתא הובא בילקוט פ' זו וז"ל מלמד שהיו משה ואהרן מהלכין והיו נדב ואביהו מהלכין אחריהם והיו אומרים מתי ימותו שני זקנים הללו ואנו נוהגין שררה על הציבור תחתיתן ר' יודן בשם ר' ייבא אמר בפירוש אמרו זל"ז ור"פ אמר בלבם הרהרו אמר ר' ברכי' א"ל הקב"ה אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום הרבה סייחים מתו ונעשו עורות שטוחים ע"ג אמותיהם וכו' והנה להבין מאמר זה איך ס"ד שקדושים כאלו יקוו למיתת משה ואהרן קדושי עליון עבור הנהגת שררה שלהם וכבר הביאו ב"ע פ' שמיני ולפרשו נ"ל ונקדים לפרש משחז"ל במ"ר ורש"י פ' שמיני בפסוק הוא אשר דבר ד' לאמור בקרובי אקדש שאמר משה לאהרן שאמר לו הקב"ה עתיד הבית הזה להתקדש במכובדים וסבור הייתי בי או בך עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך ע"ש וקשה דמנין לו עוד שהם גדולים דלמא שוין הם למשה ואהרן אך נראה הכוונה ע"פ מה דאיתא במדרש קהלת בפ' מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל כד דמיך רבין בר"ח אעל ר"ז ואפטר עליו הדין פסוקא מתוקה שנת העובד למה דומה רבין למלך שה"ל כרם ושכר הרבה פועלים והי' שם פועל שהי' משתכר במלאכתו יותר מן כולם מה עשה המלך נטלו בידו והי' מטייל עמו ארוכות וקצרות לעת ערב באו הפועלים ליטול שכרן ובא אותו הפועל עמהן ונתן לו שכרו משלם התחילו הפועלים מצירין אנו יגענו כל היום והוא יגע בשתי שעות נתן לו המלך שכרו משלם א"ל המלך למה אתם מצירין יגע זה בשתי שעוה מה שלא יגעתם אתם כל היום למד רבין תורה בכ"ח שנה מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד במאה שנה ע"ש וא"כ לפ"ז נחזי אנן אם בעצם המלאכה לא עשה זה הפועל רק כפי מעשה האחרים י"ל שכר רק כמו האחרים מ"מ אם נחזור אחר גדולת האיש ופעולת מעשיו נאמר שהוא גדול על שאר פועלים שהרי יכול לפעול בשעה אחת עה שהם הוצרכו כל היום לשהות וא"כ הוי בן בנדב ואביהו שהיו ילדים ממשה ואהרן אף דלפי האמת הי' מעשיהן שווין למשה ואהרן ממילא הם גדולים שהרי הם היו יכולין לקנות שלימות במיעוט ימיהם מה שהוצרכו משה ואהרן כמה ימים והנה איתא במדרש הובא בב"ע פ' ברכה שהר נבו שעלה בו מ"ר היו בו י"ב פסיעות וכולם פסעם ע"ר בפסיעה אחת ע"ש מ"ש הרב בעל עקידה שכל עשר שנים של חיי האדם יש בו פסיעה אחרת כמ"ש בן עשר למשנה בן עשרים לרדוף ומ"ר שחי ק"כ שנים וההר שעלה משה יש בו י"ב פסיעות ומ"ר פסעם כולם בפסיעה אחת והנה תחלת דבריו יפה כיון אך סופו לא ביאר למה פסעם כולם בפסיעה אחת ולמה נ"מ הוי זה והוא נדחק לומר דבא להראות שכוחו חזק ולא מת רק בעונם ולכך בכו עליו ולכך נאמר תחלה ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו וכ' ואח"כ ויבכו עליו ע"ס ואני מוסיף על דבריו דהנה הרב הצל"ח פירש פ"ב דברכות ר"מ כד הוי מסיים ספרא דאיוב הוי אמר סוף אדם למות עד הכול למיתה הן עומדין ופי' הנ"ל ע"פ דברי היפה מראה בירושלמי שהביא שם נמי מימרא שהבאתי לעיל כד דמיך רבין והקשה הי"מ דס"ס מה תירוץ הוא זה הרי אם הוי חי יותר היו עושה מצות ומע"ט יותר ותי' בשם הר"ש סאבע דכ"א יש לו גבול וקצבה כמה י"ל לתקן בעוה"ז ויותר מזה א"א לו לתקן ולסגל מע"ט יותר ולכך כיון שהשלים חקו מה תועלת לו לתוספת חיים ולכך אמר כאן דהוי ק"ל מ"ש באיוב שבע ימים איך שייך שבע ימים הרי אם היו חי יותר היה עושה עוד מע"ט לכך אמר הכל למיתת עומדין דהאדם נקרא הולך ומה"ש נקראים עומדין ולכך אמר דבשעת מיתה נעשה עומד ול"ה לי' עוד תועלת בחיים ולכן הוי שבע ימים. ולפ"ז נראה דהיינו דוקא באדם שאינו ראש הדור אז אם עשה את שלו למ"ל עוד חיים אך זה שנתמנה לראש הדור אף שכבר כלו שלו יש לו חיים ושנים עבור צורך הדור לכך מ"ר לפי ענוה שלו היו נדמה לו שהוא ל"ה יכול להשיג שלימות שלו רק בכל ימי חייו ולכך אמר שנדב ואביתו היו גדולים מהם לקנות שלימות במיעוט ימיהם אבל הקב"ה הראה למ"ר שלא כן הוא רק בפסיעה אחת בעשר שנים שלו היו קונה השלימות שקנה בק"כ שנים ומה שחי יותר הוי צורך הדור והי' בזה תנחומין למ"ר לומר שלא מת בעונו כי אם היו חייו עד הנה לצורך עצמו היו א"ל כי בעונו נקנס עליו מיתה שלא יחיו ויקנה עוד שלימות אבל אם הראת שכבר כלה כל שלימתו מקודם ומת שחי עד הנה הוי לצורך הצבור ממילא כשמת אינו רק להפסיד הצבור ולא לו. ומעתה א"ש המאמר שהתחלנו די"ל דודאי ל"ה כוונת נדב ואביהו לקוות על מיתת משה ואהרן אביהם רק הכוונה כך דהנה בחוברי מ"נ כתבנו שם דברי הי"מ והצל"ח הנ"ל יהיו תלוי בפלוגתא דר"ע ורבנן ביבמות אם זכה משלימין לו או מוסיפין לו דר"ע ס"ל כסברת היפ"מ והצל"ח הנ"ל דעיקר קצבה למעלה הוי רק על מעשיו כמה יסגל מצות ומע"ט והזמן הוי רק מכשיר שקוצבין לו קצבה שבזמן כזה י"ל לגמור כו"כ וא"כ ממ"נ. אם לא השלים חקו בזמנו אינו בכלל זכה ובע"כ מדנקרא זכה הוי שהשלים חקו וא"כ למה יוסיפו לו אם כבר השלים חקו ולמה לו עוד חיים כדברי הי"מ הנ"ל ורבנן ס"ל דעיקר קצבה לאדם מלמעלה הוי כמה יחי' ולא כמה יסגל כי לזה אין קצבה ויכול לעשות כמה שירצה ולכך אם זכה ראוי שיוסיפו לו כדי שירבה עוד מצות ומע"ט ובזה יהיו מחולקים דברי המדרש במכילתא הנ"ל דהמכילתא ס"ל כרבנן דאין קצבה לדבר לכך אמר דודאי לפי האמת דמשה ואהרן סגלו בזמן קצר מצות ומע"ט כמו כרב ואביהו ואפשר יותר ואעפ"כ ל"ה משה ואהרן עומדים רק היו מהלכין ומוסיפין מע"ט וכיון שהן היו מהלכין מכ"ש שנדב ואביהו היו מהלכין אחריהם אך נדב ואביהו היו סבורין כדעת ר"ע דזכה משלמין לו וכדעת ר"ז הנ"ל גבי רבון שיש קצבה לדבר ולכך נדמה להם ע"פ מעשיהם שכבר השלימו חקם והיו ק"ל למה הם חיים עוד והיו מתרצים דלכך הקב"ה מניחם בחיים כדי שיתעכבו מתי ימותו שני קנים הללו ואני ואתה ננהיג הדור ומחי' אותנו לצורך הדור וכיון דבאמת ראה הקב"ה שלא לצורך הדור ולצורך עצמן אין צורך בהם ונדונו כמדתם ומתו וא"כ לא קוו על מיתתן רק הוי נתינת טעם השארותן בחיים. ובזה יהיו פלוגתא ר' איבוא ור"פ דהנה ידוע דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה אך בע"ז נענשים על המחשבה והנה כל המתגאה נחשב כע"ז ונענש על המחשבה. ובפרט דשאר הדברים אין עיקרן המחשבה אין נענשין עליו אבל גסות הרוח דעיקרו המחשבת לכך נענש עליו ולכך מ"ר בפיהם אמרו ס"ל כרבנן דאין קצבה לדבר וכיון שהם אמרו שהשלימו חקם שלא כדין אמרו ע"ז עצמו נתחייבו מיתה ונדונו כמדתם אך זה לא גרע משאר עבירות ובעינן דבור ולא מחשבה ולכך אמר בפיהם אמרו אבל ר"פ סובר כר"ע דזכה משלימין לו והיינו דס"ל דקצבת אדם למעלה הוי על מעשיו וא"ל תועלת בתוספת חיים וא"כ אם נפרש כוונתם כן כדין אמרו ובע"כ דהוי כוונתם כפשוטו דשררה בקשו והוי גסות הרוח ובזה אף במחשבה שייך עונש ואצ"ל בפיהם אמרו וא"ש. והנה מה שייך הילקוט הזה לפסוק ואל משה אמר ומה בעי בזה נראה דהוי ק"ל מ"ש ואל משה אמר עלת אל ד' אתה ואהרן נדב ואביהו ונגש משה לבדו אל ד' והם לא יגשו ויש לדקדק דתחלה השווה אותם יחד משה ואהרן נדב ואביהו ואח"כ ונגש משה לבדו וא"ל דז"ה הכל מאמרו ית' ודרך ציוו דא"כ הול"ל ויגש משה לבדו מהו ונגש לשון עבר אך י"ל ע"ד מאמרם ז"ל דמפני מה לא חילק הכתוב בין חטאת לעולה כדי שלא לבייש עוברי עבירה א"כ דבאמת בסיני חטאו נדב ואביהו ונתחייבו מיתה רק שאמר הקב"ה מוטב לערב שמחתי ולא מלערב שמחת בני וחטאם היו שהיו מהלכין משה ואהרן והיו אומרים מתי ימיתו שני זקנים וכו' וא"כ י"ל טרם שהתחילו לעלות לא חטאו עדיין והיו כלם ראוין לעלות כמשה לכך השוה כולם יחד אך כיון שהתחילו לעלות אז היו מהלכין ואומרים מתי ימותו והי' בהם גסות הרוח שהוא כאילו דוחק רגלי השכינה ואין אני והוא יכולין לדור במדור אחד ונדחו הם מלגשת לו ית' אך אם היו נדחין אך הם תיו מתביישין והשי"ת ל"ח בין חטאת לעולה לכך נדחו כלם ומשה לבדו נגש ע"צ ההכרח והנה בחודשנו לתורה פ' זו פרשנו כוונת אחרת במ"ש ונגש משח לבדו ע"ש שאין הכרח שחטאו אז בסיני ובשני פירושים אלו פליגי ר' איבוא ור"פ מ"ד בפיהם אמרו מליץ בעדם דלא על גסות הרוח הוי כוונתם ואין הכוונה שהיו מהלכין ממש רק כמ"ש לעיל וא"כ לא בסילי חטאו ולכך מפרש ונגש משה לבדו כפירושינו לתורה שם אך ר"פ מפרש ונגש משה לבדו כפשוטו וא"כ קשה למה נשתנה שבתחילה השווה אותם יחד בע"כ דדרך הלוכם נתחדש חטא חדש וא"כ בע"כ שהיו מהלכין ממש כפשוטו ודרך הלוכם נתחדש החטא ולכך די בהרהור בלבם ולכך שייך זה להך קרא ואל משה אמר עלה אל ד' וא"ש.

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה