אור ברסלב
גבורות שלמה פרשת יתרו

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

פרשת יתרו

פרשת בשלח

בפסוק ויאמר יתרו ברוך ד' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומ"ד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם. להבין מקראי קודש הללו האריכות וכפל הלשון ובפרט משחז"ל דגנאי הדבר למשה וס' רביא מישראל שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך וכבר עמדנו כ"פ הרי כבר אמרו שירה שלמה ומה מעלה ה"ל לברוך יותר וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י בכמה אנפי וכעת נ"ל ונקדים מ"ש בפ' בשלח בפסוק ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו ולהבין מאי נקט תחלה העם ואה"כ ישראל ונראה בהקדם לפרש מ"ש פ' בא בפסוק ולא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים וזה חסרון הבנה ומה קמ"ל הוא ית' זה הרי כבר אמר כן כ"פ וכבר מלתי אמורה בזה בכמה אנפי וכעת נ"ל דהנה קי"ס הוי להטביע המצרים דבלא"ה כיון דנגזר עליהם להיות ד' מאות שנה היו צריכין להיות כן רק כיון דנטבעו המצריים נעשין ישראל ממילא הפקר כדין גר שמת זכו עבדיו בעל בעצמם ונעשו הפקר אך למ"ל זה הרי יש בילקוט שאמר פרעת הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכם א"כ כבר שחררם פרעה ובע"כ צ"ל דאח"פ כשרדף אחריהם חזר בו פרעה מהשיחרור אך איך הי' יכול לחזור בו רק י"ל דהי' השחרור באונס כי אמרו כלנו מתים וכיון דאמר מ"ר לא נצא עד שתאמר הרי אתם ב"ח א"כ הוי באונס ול"ה שחרור אך כיון דאמר פרעה וברכתם גם אותי א"כ עשו לו טובה ושוב הוי תלוי' וזבין ומהני אף באונס אך זה כשלא מסר מודעה החלה אבל אם מ"מ החלה ל"מ תלוי' וזבין וא"כ י"ל אף דפרעה לא מסר מודעה אך כיון דלב מלכים ושרים ביד ד' הי' הקב"ה מוסר מודעה במקום פרעה ואמר דאף שיאמר פרעה הרי אתם ב"ח לא ישמע אליכם פרעה כי יחזור בו ויאמר שהוא באונס אך הקשה למה אני מוסר מודעה הרי טוב שלא אעשה מודעה ויהיו נעשו ב"ח ולא יוכל לחזור בו לכך אמר כדי שיוכל פרעה לחזור בו ויהי' נעשה קי"ס וז"ש ולא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים כי מה שנעשה בים נעשה כנגדם במצרים כידוע וא"ש. והעולה מזה דמ"ש פרעה הרי אתם ב"ח ל"ה שחרור כיון דהוי באונס ולפ"ז י"ל דהנה קי"ל אף בתלוה ויהיב ליה מתנה אם הוסיף דבר מדעתו כגון קבלת אחריות הוי מתנה וא"כ ה"נ נהי דכפה הקב"ה את פרעה על ישראל אבל על הערב רב לא כפה אותו וא"כ אם הניח לצאת הערב רב הוי ברצון ונשתחררו בזה גם ישראל והנה אם אדם י"ל צער גדול יאמר כי נהפך לבו על הצער שלו וכן מקרא מלא נהפך לבי בקרבי והנה העם הוי הערב רב וז"ש ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם למה שלחם ויאמרו מה זאת עשינו לשחרר העם כי באמצעות זה שלחנו את ישראל מעבדנו ול"מ טענת אונס וא"ש. ובזה י"ל בעזה"י מאמר תמוה בילקוט פ' תשא בפ' זה יתנו כל העובר ששאל מ"ר מי יתן והשיב לו הקב"ה כל דעבר בימא יתן והוא תמוה ולפמ"ש י"ל בך דהנה אחז"ל דהקב"ה אמר למשה שלא יקבל הערב רב ומ"ר קיבלם והיכן מצינו שהקב"ה א"ל כן אך י"ל לפמ"ש בפסוק ולא ישמע אליכם פרעה דהקב"ה רימז לו שירצה שיה' לפרעה טענת אונס כדי שיהיו נטבעים בים ממילא א"ל שלא לקבל הערב רב דא"כ בזה ביטל טענם אונס וא"ל לקי"ס ואם מ"ר עבר וקיבלם ל"ה צריך לק"ס והוי בחנם לכך סיבב הקב"ה שהערב רב יעשו העגל ויומשך מזה רעה לישראל וא"כ שוב אין ראי' משליחות פרעה הערב רב דהוי ברצונו די"ל דהוי אונס ומה ששלח הע"ר דהוי לרעתם כדי להחטיאם ושוב הוי צורך לקי"ס וז"ש המדרש הנ"ל דהנה ידוע דמחצית השקל הוי לכפרה על העגל. והנה באמת אם הי' חטא זה בגרמתם לבד ול"ה צורך שעת להיות מסבבין להם כן מן השמים ל"ה כדאי בנתינה זו לכפרה על חטא גדול כזה רק כיון דבאמת הי' נצרך חטא זה כדי להיות למפרע צורך קי"ס שלא יהיו בחנם לכך די בכפרת זו וז"ש שאל מי יתן והשיב הקב"ה כל דעבר בימא יתן דזה צורך קי"ס וא"ש בעזה"י

המורם מכ"ז הוא דעיקר קי"ס הוי שיהיו נעשין ישראל ב"ח ממצרים ואף דאמר הרי אתם ב"ח הוי באונס והוי כתלוה ויהיב אך במה דהוסיף לשלוח הע"ר אז נעשה ברצון ושוב א"צ קי"ס לכך הוכרחו לעשות העגל ונמשך מזה רעה לישראל א"כ הוי למפרע רעתם שוב לא נעשו ב"ח ע"י הע"ר די"ל כוונת פרעה הי' לרעתם לכך נעשה קי"ס למפרע לצורך ישראל ולא בחנם אבל יתרו חידש דק"ס הוי נצרך לד"א דהנה חז"ל אמרו בפ"ק דקדושין בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהי' לך אמרו לכבוד עצמו הוא דורש כששמעו כבד את אביך חזרו והודו וכו' וא"כ עד שמיעת כבוד אב היו או"ה ח שדין אותו ית' שמכוין לכבודו אך יתרו הוכיח תחלת דאינו מכוין לכבודו וראי' כי המצריים טבעו בים עבור מה שהשליכו הילדים ליאור כמ"ש יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם מדה כנגד מדה והנה כיון דבאמת הוי הכל גזרה מן השמים כמ"ש במדרש שמות דמי זה אמר ותהי ד' לא צוה וא"כ למה יענשו הגוים וכמ"ש חז"ל עתידין אומ"ה לומר כן אתה מסרת אותם בידנו ומה שישיב להם הקב"ה על זקן הכבדת עולך כבר ביאר בנזה"ק דהם יענשו עבור המחשבה שלא כיונו לעשות שליחותו ית' רק לשנאתם ולהנאתם והוי נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו טלה דצריך כפרה רק מנ"ל דזה צריך כפרה לכך יביא להם ראי' מר"ע דנענש על מכירת יוסף דהוי נמי כן ע"ש ובילדותי פרשתי בזה מ"ש שפוך חמתך על הגוים אשר בשמך לא קראו כי אם את יעקב ואת נוהו השמו דל"פ א"ל הבנה דהתחיל במה שחטאו לו ית' ומסיים במה שעשו לישראל וגם הוי נגד כבודו ית' להיות בדרך לא זו אף זו אך הכוונה שיענשם עבור מה שעשו לישראל אך אוני יאמרו אתה מסרת ביד נו לזה אמר שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך כי אכל את יעקב בזיון שאכל את יעקב לא ידעיך לומר שעושים שליחותך רק להנאתם לכך ראוין לעונש והנה זה ודאי כיון דהוי גזרה מן השמים ודאי היו חוטאים כי לא חשיד קוב"ה דעביד דינא בבא דינא וכיון דה"ל חטאים א"כ נחזי אנן בראובן שיש לו שנאה על שמעון אם יבוא לוי ויכהו בודאי יהי' ראובן נהנה מזה ומכ"ש שלא יכעוס על לוי ומכ"ס אם יכה ראובן לשמעון ויבוא לוי וישמח ברעות שמעון שיהי' ראובן נהנה ומכ"ש שלא יכעוס על לוי למה ישמח ברעות שמעון אבל אם יהי' איש חולה ר"ל ויצטרך הרופא לעשות לו רפואה ע"י יסורים גדולים והחולה צועק מאוד אם יבוא אחר וישמח על צעקת החולי בוודאי יסרו הרופא על הלחי דהרופא עצמו מוכרח לו לעשותו לרפאו או אבל למה ישמח הלה ברעתו כן הענין כאן כיון דהקב"ה פרע להם במצרים על חטאם אם הי' מכוין הוא ית' לכבודו א"כ הי' שונא ישראל אם אין עושין רצונו א"כ אף המצריים כיונו להנאתם ושמחו ל"ה הקב"ה כועס עליהם ומדהוא ית' מעניש המצריים על שמחתם מוכח דאינו מכוין לכבודו רק לטובת ישראל וז"ה דברי יתרו כי מן קי"ס שנפרעו מצרים מדה כנגד מדה ע"מ שהשליכו ילדים לים מוכח דאין הקב"ה מכוין לכבודו רק לטובת האדם אך אם לא הי' משלח פרעה את הע"ר אז ל"ה מוכרח דקי"ס הי' עבור גזירת כל הבן הילוד דלמא הוי כדי להטביעם שיצאו ישראל ב"ח ואף שאמר הרי אתם ב"ח הרי הוי באונס ול"ה ראי' דאין הקב"ה מכוין לכבודו וז"ש יתרו דידוע כ"מ שנאמר העם הוי הע"ר וז"ש ברוך ד' אשר הציל אתכם מיד מצרים דמה שהציל אתכם הוי עי"ז מה שהציל את העם מתחת יד מצרים ע"י הצלת הע"ר הציל אתכם ונעשיתם חפשים בלי קי"ס וא"כ לווה הי' קי"ס בע"כ מחמת גזירה כל הבן הילוד והרי הוי רק מחשבתם לבד מה ששמחו לכך עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלקים שאינו מכוין לכבודי דהרי כי בדבר אשר זדו עליהם נענשו רק על המחשבה לבד וזשחז"ל דגנאי גדול למשה ולישראל שלא אמרו ברוך שאם הם היו אומרים כן והיו אומרים דקי"ס הי' מחמת כל הבן הילוד ולהוכיח דאין הקב"ה מכוין לכבודו אז לא היו באים למעשה העגל אבל כיון דהם לא אמרו כן רק סברו דקי"ס הוא שיהי' ב"ח והרי באמת נעשו ב"ח ע"י הערב רב לכך פרע להם הקב"ה שבאו לידי מעשה העגל והוי שליחות הע"ר לרעתם וממילא לא נעשו חפשים ממצרים רק ע"י קי"ס לכך הוי גנאי גדול שלא אמרו ברוך דלכך באו לחטא כזה ואלו היו אומרים ברוך לה' באים לזה וזה דבר יקר בעזה"י. והסיבוב הי' לא שהוא ית' מכריח רק כמ"ש בחידושינו דעיקר טעותם מה שעשו העגל הי' מה שבשש משה לבוא דהם חשבו ארבעים יום מיום שעלה אף של"ה לילו עמו אך מ"ר כיון שהוסיף יום אחד מדעתו שדרש דהיום דומיא דמחר דהוי לילו עמו לכך גם המ' יום הוי כן ונתעכב יום א' יותר והם שלא הבינו כן באו לכלל טעות ולחטא זה ואם היו אומרים ברוך לא הי' הקב"ה מסכים ע"י משה להתאחר עוד יום אחד במ"ת ואז גם אח"כ ל"ה מתעכב ולא באו לכלל טעות רק כיון דל"א ברוך ונתעכב יום אחד ובאו לכלל טעות וז"ש הילקוט בפ' זו וז"ל רע"א לעולם חמשה שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים לקיים מ"ש עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו עכ"ל והוא תמוה וע"ל ובפ"נ מ"ש בזה בעזה"י וכעת נ"ל עפ"י הנ"ל דהנה מה שהתחיל בקולות וברקים וענן כבד הוי מרמז שיבואו לידי חטאים שנאמר בעגל וישמע משה קול העם ברעה גם הענן כבד מרמז על חטאים שנאמר סכותה בענן לך והי' מרמז דמה שהסכים הוא ית' להתאחר יום אחד שמזה יומשך להם חטא העגל וז"ש דלעולם חמשה עונות שנאמר ויהי ביום השלישי ויהי קולות וברקים מוכח שהסכים הקב"ה ע"י לבוא ביום ג' ומזה נמשך חטא העגל וא"כ תיכף במ"ת הי' מוכח שסופן לחטוא לקיים מ"ש עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו וא"ש בעזה"י,

בפסוק כה תאמר לבית יעקב וכו' בילקוט רמז רפ"ב ז"ל רע"א לעולם חמשה עונות שנאמר ויהי ביום השלישי מלמד שהסכים הקב"ה וכו' שנאמר עד שהמלך במסיבו וכו' עכ"ל וא"ל הבנה כלל גם מה שהביא מפסוק ויהי ביום השלישי אינו מובן ונתחיל תחלה לפרש במ"ש ר"ע שהסכים ע"י הקב"ה דהנה מבואר בפ"ט דשבת דמ"ר הוסיף יום אחד מדעתו שדרש היום ומחר היום דומיא דמחר דלילו עמו ולילא דהאידנא כבר נפקא לי' וכו' והנה לכאורה א"ז מוכרח אם נימא דקודם מ"ת היו ישראל עדיין בכלל ב"נ ובב"נ הלילה הולך אחר היום א"כ אף היום הוי לילו עמו לילה דבתר היום ממש דומיא דמחר וצ"ל שמ"ר סבר שכבר יצאו מכלל ב"נ היל דין ישראל וא"כ חסר הלילה ובזה א"ש מה דהקב"ה א"ל רק שני ימים ואמר לו היום ומחר וקשה הרי לשונו כביכול סתרי אהדדי דאומר היום ומחר משמע שני ימים ואומר היום דומיא דמחר שיהי' לילו עמו והוי תרתי דסתרי אך לפי הנ"ל א"ש דהקב"ה החזיקם עדיין לדין ב"נ והלילה הולך אחר היום א"כ שפיר הוי לילו עמו אבל מ"ר החזיקם כדין ישראל וא"כ לילה עמו לכך הוסיף יום אחד אך לפ"ז הקשה אכתי דנהי דלא חסר הלילה עכ"פ נחסר מקצת מן הבוקר דמ"ר בהשכמה עלה ומקצת מן הבוקר חסר ולמחר הוי כל הבוקר שלו יום שלם ואכתי ל"ה היום דומיא דמחר אך י"ל דהנה בפ"ב דמגילה גבי וכולן שעשה מעמוד השחר כשר פריך מנ"ל ומשני דיליף מקרא דוהיו לנו הלילה למשמר והיום למלאכה וכתיב וחצים עושים במלאכה מעלות השחר עד ל"ה ע"ש דמשמע דלולא הקרא הי' סברא לומר דעד הנץ החמת לילה הוא רק דגלי קרח דהוי יום ולפ"ז נראה דהיינו דוקא לדידן דהיום הולך אחר הלילה והוי הלילה שלפניו והיום ענין אחד נחשב יום מעלות השחר ודינו כיום ממש אבל לב"נ דהלילה הולך אחר היום א"כ אף עלות השחר נמשך אחר הלילה שלפניו והכל נחשב כיום שלפניו ואינו כלילה ממש עד הנץ החמה או אף אם דינו כיום מ"מ הוי כיום שלפניו ולהם מתחיל היום רק מהנץ החמה ולכך דייק בקרא ואמר והי' לנו הלילה למשמר דלנו דייקא הוי הלילה למשמר והיום למלאכה אבל לב"נ נחשב אף הלילה למלאכה דלהם נחשב הנץ החמה לילה ויש להסביר טעם הדבר דהטעם דבישראל היום הולך אחר הלילה ובב"כ להיפך הוא ע"ד שאמרו חז"ל דישראל מונין ללבנה ואו"ה מונין לחמה ולכך אנו דעיקר מנין הוי הלבנה הוי הלילה ממשלת הלבנה ראש למנין היום דלנו הלבנה עיקר ודרך העיקר לילך בראש לכך הולך הלילה תחילה ואח"כ היום אבל לאוה"ע דמונין לחמה החמה עיקר לכן היום הולך תחלה והלילה אחריו וא"כ כיון דעיקר הטעם דמתחילין מממשלת החמה ממילא מתחילין מהנץ החמה לכך עד הנץ החמה נחשב להם כיום שלפניו ולכך אמר שפיר הקב"ה היום דומיא דמחר והי' בדעתו ית' שלא ליתן התורה ביום השלישי עד שתנץ החמה ויהי' שפיר היום דומיא דמחר דמחר הוי בוקרו עמו עד שתנץ החמה של יום הג' והיום כמי הוי בוקרו עמו כי בוקר של היום שעלה משה עדיין הי' נחשב ליום שלפניו ולפ"ז א"ש מאמר ר"ע דבע"כ מוכח דהסכים הקב"ה ע"י שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר וכיון שבא הקב"ה תיכף ביום השלישי בבוקר אם הי' הקב"ה מחזיק בדעתו שלא יצאו מכלל ב"כ עדיין ודי בשני ימים א"כ חסר בוקרו של היום ובע"כ דעד הנץ החמה הוי כיום שלפניו א"כ איך בא הקב"ה בבוקר ולא המתין עד הנץ החמה גם איך ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר הרי לפ"ז בבוקר לא נחשב יום שלישי ואם נאמר דע"ה נחשב כיום שלאחריו איך קיים הקב"ה היום ומחר היום דומיא דמחר והלא אין בוקרו עמו והו"ל לבא בהנץ החמה ובע"כ שהסכים הקב"ה עם משה שיש להם דין ישראל ממש ונחשב מע"ה יממא וכיום שלאחריו ושוב בעינן שיהי' עוד יום אחד להיות לילו עמו כיון דבעינן היום דומיא דמחר ובזה מיושב מ"ש התוס' אם הוי דרשא דהיום דומיא דמחר מה מדעתו הוי ולפמ"ש א"ש דמ"מ הוי מדעתו די"ל דלא יצאו מכלל ב"נ ושפיר הוי מדעתו ודוק היטב.

ועוד י"ל כיון דאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר משמע דנחשב יום השלישי קודם הבוקר רק כשנעשה הבוקר ירד ד' על הר סיני ואם איתא דיש להם דין ב"נ והלילה הולך אחר היום א"כ לא נחשב יום שלישי עד הבוקר הו"ל להיפך ויהי בהיות הבוקר ביום השלישי דבבוקר חל יום השלישי ומדאמר להיפך מוכח דיום השלישי הוי קודם לבוקר ומוכח דהיום הולך אחר הלילה וא"כ איך יצא הקב"ה ידי מאמרו היום דומיא דמחר ובע"כ דהוי יום הרביעי למאמרו ית' כמו שעשה משה וכפרש"י בפ"ט דשבת דיום השלישי הוי לימים שלמים. ומ"ש לקיים עד שהמלך במסיבו דהנה בסוף ארבעים יום עשו את העגל והנה אחז"ל דעתים מזומנים לטובת ועתים מזומנים לרעה ולפ"ז אם י"ז בתמוז הי' יום מוכן לפורעניות כידוע לכך היו עתידין לעשות בו העגל ואם היו מקבלין התורה מקודם יום אחד הי' מתאחר מעשה העגל לאחר מ' יום של מ"ת וכבר הי' השכינה מסתלקת מן ההר אבל אם נתאחר מ"ת יום א' כדעת משה נעשה העגל לסוף מ' יום ועדיין הי' השכינה על ההר ונחשב עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו, וטעם הצורך לזה הוי ע"ד שאחז"ל האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין ואשה מעיזה פני' בפני בעלה ולפ"ז הנה יש במדרש פ' אמור בפ' שור או כשב דמשל למלך שיצא שם רע על שלטון אחד בחק המלך וראה שאין בו ממש עשה סעודה והושיבהו בראש כן עשה הקב"ה משיצא ש"ר על ישראל שעשו העגל ובדק הקב"ה וראה שאין בו ממש ועשאו הקב"ה ראש לכל הקרבנות ע"ש א"כ לפ"ז תינח אח"כ כשיהי' נעשה השור ראש לכל הקרבנות יהי' מוכח דלא חטאו אבל מה יהי' הוכחה להם שיוקם המשכן ויקריבו השור לקרבן מה עשה הקב"ה ראה שיהי' נעשה העגל בעוד שהקב"ה על ה"ס וחזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה וככך הכל מעידים שוודאי לא חטאו ישראל וז"ש וכ"כ למה ר"ל ולמה הסכים הקב"ה עם משה להוסיף יום א' לקיים מ"ש עד שהעלך במסיבו שיהי' העגל נעשה בעוד שהקב"ה על ה"ס וידעו שאין בו ממש ולא חטאו כלל ישראל, או הכוונה כיון דאחז"ל דלכך שיבר משה הלוחות כדי שהדין כפנוי' ולא כאשת איש וא"כ אם חטאו ביום ארבעים שעדיין הי' משה בהר ולא נתן להם הלוחות הי' להם טענה לפטור מן הדין אבל אם הי' מ"ת ביום שלפניו וכבר נותן להם הלוחות והיו כא"א אם היו חוטאין אח"כ היו נדונין כא א וז"ש וכ"כ למה כדי לקיים עד שהמלך במסיבו ויהיו נדונין עדיין כפנויה ומה יומתק בזה לפרש המשך הפסוקים בשה"ש עד שהמלך במסיבו צרור המור וכו' אשכול הכופר דודי לי וכו' דהנה הטעם מה שדקדק הקב"ה שתהי' כפנויה היינו דאם הי' א"א וא"א שזינתה אסורה לבעלה והי' הקב"ה אסור להחזירם אבל אם היתה פנוי' מותרת לחזור אך הרי אחז"ל גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח איש וכו' א"כ אף אם תיו נדונין כא"א מותרין לחזור לו ית' אך זה הוי אם הם חוזרים לו ית' והיו עושין תשובה מתחילה אז היו דוחין ל"ת וכמ"ש בקרא דהן ישלח וכו' ואת זכות רעים רבים ושוב אלי משמע דבזה צריך שהם יתחילו לשוב אבל לא שהקב"ה יתחיל עמהם ולכך אם היו נדונין כא"א ל"ה אפשר להחזירם רק אם הם יתחילו מתחלה לשוב אבל אם נדונין כפנוי' הי' הקב"ה מתחיל עמהם כיון דא"כ לאו והנה אחז"ל דאין הקב"ה דן את האדם אלא כפי שעתו והקשו מבן סורר ומורה שירד הקב"ה לסוף דעתו ותירצו כיון דהתחיל כבר בחטא קצת וז"ש כאן דהנה אם ל"ת ישראל לוקחין ביזת הים ולא היו עלולין עדיין לחטוא ל"ת מוסיף יום אחד להם אבל כיון שקבלו כבר הממון התחילו קצת בחטא ושוב נענשים על סופן לכך הסכים הקב"ה להוסיף יום אחד כדי שיהיו נדונין כפנוי' ומה שלא צוה הקב"ה תיכף על שלשה ימים היינו כיון דעיקר החטא נמשך מן הערב רב והם באו רק ע"י משה שקיבלם לכך הוי עליו לתקן הנזק לכך צוה הקב"ה רק שני ימים ומשה הוסיף יום א' ותיקן מה שחטאו ישראל בעגל ויהיו נדונין כפנוי' וז"ש תורי זהב נעשה לך ר"ל דעבור מה שלקחו כסף וזהב לכך ראה הקב"ה להיות עד שהמלך במסיבו כדי שיהיו נדונין כפנוי' והטעם דהוצרך לזה אף אם הוי כא"א ג"כ מותרת לחזור היינו אם הייתי אכי חוזר לו ית' אך התם הוי להיפך אשכול הכופר דודי לי והוא התחיל תחלה לחזור אצלי והי' מפייסני הנך יפה רעייתי כפרש"י שם דאני הייתי בושה בקלקולי והוא התחיל לפייסני א"כ איך אפשר לדחות ל"ת לכך הי' משתדל להתאחר מ"ת יום אחד ויהיו נדונין כפנוי' וא"ש בעזה"י.

בפסוק היו נכונים לשלשת ימים כי ביום השלישי ירד ד' על הר סיני לעיני כל העם הנה מה שהתחיל בשם הוי"ה ב"ה ואח"כ אמר ויוצא משה את העם לקראת האלקים וכו' זכר שם אלקים אך נראה עפ"י משחז"ל בע"ז דף ג' ובחגיגה י"ב כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה עמי מה טעם יומם יצוה ד' חסרו משום דבלילה שירת עמי ע"כ והנה המפורשים כתבו שישראל חטאו עת שהיו ישינים אז בלילה ולא היו מצפים לעסוק בתורה ולכך השתא אנו נעורין כל ליל שבועות כדי לתקן מה שקלקלו אז לכך א"ש דתחילה הי' אפשר שיהיו נעורין כל הלילה ויומשך עליהם חוט של חסד ביום לכך זכר שם הרחמים ואמר כי ביום השלישי ירד שם הוי"ה ב"ה על ה"ס אך אח"כ שלא היו נעורים ולא עסקו בלילה בתורה לא זכו לחוט של חסד ונהפך מדה"ר למה"ד ולכך אמר ויוצא משה את העם לקנאת האלקים וכיון שהקב"ה הקדים תחלה ואח"כ יצאו תם לכך היו לקראת האלקים ונהפך מן הרחמים לדין ומזה נמשך כפיית הר כגיגית שהרי בגמ' שבת הקשו בתוס' שהרי אמרו תחלה בעצמם נעשה ונשמע ותירצו שחזרו אח"כ כשראו האש הגדולה והנה י"ל אם היו נעורין בלילה ועוסקין בתורה הי' הקב"ה מושך עליהם חוט של חסד ביום והי' נותן תורת חסד ול"ה יורד כלל באש ופחד הזה וא"כ ודאי ל"ה חוזרים ולא הוצרך לכפות הר כגיגית אך כיון שהיו ישינים בלילה ונתנה התורה בשם אלקים והי' האש והפחד ולכך חזרו והוצרך לכפות הר כגיגית ומה יומתק בזה לשון הפסוק ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר והנה תיבת מן המחנה מיותר דמה נ"מ בזה וגם ויתיצבו בתחתית ההר שאחז"ל מזה שכפה הר כגיגית ולמה קאמר זה כאן ולפי הנ"ל א"ש ונדרש כמין חומר דתחלה אמר שירד ד' על ה"ס במה"ר ואח"כ ויוצא משה לקראת האלקים במדה"ד ולכאורה נראה ששינוי זה הי' ממנו ית' לכך אמר שאין מניעה זו ממנו רק מן המחנה בעצמו מחמת שלא היו נעורין בלילה נמשך עון זה ולכך כיון דנעשה בשם אלקים נתייראו ורצו לחזור ולכך ויתיצבו בתחתית התר שהוצרך לכפות הר כגיגית וא"ש.

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה