גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
פרשת תולדות
ואלה תולדות יצחק בן אברהם הנה כל המפרשים האריכו למעניתם מה הכפל לשון ואף אני אענה חלקי ונקדים לפרש מ"ש בחידושי לתורה בפ' וירא וד' פקד את שרה כאשר אמר במדרש וז"ל וד' פקד את שרה אשר שמרת לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו אשר שמרת לעבדך זה אברהם את אשר דברת, לו למועד אשוב אליך ותדבר בפיך יבידך מלאת זה שרה וד' פקד את שרה עכ"ל המדרש והוא תמוה מאי בעי בזה וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י אך כעת נראה בד"א בהקדם מ"ש בפ' לך לך בפ' ויאמר הלבן מאה שנה ור"י י י יזהחי ניייווראחררייי יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד ויאמד אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך והנה להבין מקרא קודש דהנה המוליד בדרך הטבע אשה מזרעת החלה ילדה זכר אבל אם האיש מזריע תחלת ואעפ"כ הוא זכר זה חוץ לדרך הטבע ובזה הי' אברהם מסופק אם יתי' הלידה חוץ מדרכי הטבע שהוא יזריע תחלה ואעפ"כ יהי' זכר או יסי' כדרך הטבע שהיא תזריע תחלה ויהי' התחלת הלידה משרה וזה הי' ספק של אברהם שהאמין בו ית' שיוליד אך הי' מסופק באיזה אופן יהי' הלידה אם נאמר שלהבן מאה שנה יולד ויהי' נקרא הלידה על שמו דלכך תלה הכתוב הזכרים בנקיבה דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר וכאן אם התחלת הדבר הוא באברהם נקרא על שמו או גם כאן יהי' התחלת הלידה משרה ויהי' נקרא על שמה ולכך אפשר אם שרה הבת תשעים שנה תלד ויובן בזה ווה שפרט שנוה כ"א דהנה בפ"ז דב"מ ל דף פ"ז קאמר דעדין הי' מרננים ואומרים אם שרה הבת תשעים שרה תלד אברהם בן מאה שנה יוליד מיד צר קלסתר פנים הרי מבואר שבת תשעים קרובה ללדת בדרך הטבע מבן מאה שנה שהרי בזה האמינו ובזה לא האמ כו והנה יש חילוק דיעות אם אוהב הקב"ה להרבות בנס אי למעט בנס וכבר דבר בזה הרב ב"ע ואל בחידושי וזה הוי ספיקו של אברהם אם הקב"ה אוהב להרבות בנס וממילא יתחיל ההולדה מבן מאה ואעפ"כ יהי' בן ויהי' נס בתוך נס או דלמעט בנס עדיף ולכך והי' התחל:
הדבר משרה כדרך הטבע אשה מזרעת תחלה ילדה זכר גם שהיא רק בת תשעים ולכך אמר הלבן מאה שנה יולד או שרתה הבת תשעים תלד וה"נ הוי כך דהנה הרב בעל מעשי ד' כתב שמי שהוא למעלה מן הטבע אין ראוי ליקח חלק בעולם שהוא תחת הטבע ולכך לא נטלו ישראל חלק בעילם ככל הגיים והנה בזה וקשה מותי רא מתי'רא אברהם אם גמר ה לדת יצחק יהי' שלא כדרך הטבע מוולא אין ראוי לו הארץ שהוא א הטבע וממילא יהי' מוכרח לקיים את ישמעאל כי עי יטול הארץ שנשבע לו הקג"ת ובמי יקיים הבטחתו אבל אם תלד שרה בדרך הטבע מוכח שמקרבין ליצחק תחת הטבע במאי דאפשר ויטול הוא תארץ וישמעאל יהי' נדחה לגמרי ולכך פירש שיחתי דלכך אני אומר ספק זה מכח שאני מבקש לו ישמעאל יחי' לפניך והשיב לו הקביה דלמעט בנם עד ולנידת יצחק תהי' בשרה וז"ש אבל שרה אשתך יולדת לד בן ואף על פי כן אף שיצחק יהי' תחת הטבע וירש הארן מ"ע לא יהי' נדחה ישווטאל לגוורי רק ולישמעאל שמעתיך ולפ"ז י"ל דהנה בכל הענינים המתחיל היא העיקר ותנמשד אחריו הוא הנופל וכן מי שהנס מתחיל בו הוא העיקר וזה כבידו והנוושכין עוני הוא טפל וכמשחז"ל ששרה אמנו נפקדת ונפקדו כמה עקרות עמה א"כ ה"ל אם הי' התחלת הנס משרה יהי' הוא בעלת תנס ואברתם טפל לה ולפ"ז י"ל הנה קודם שצחקה שרה היתה ראויה שממנה יתחיל הנס והוא טפל לה וכמ"ש חז"ל בפסוק ולאברם הטיב בעבירה שאברהם נעשה טפל לשרת אך כשצחקה נהפך להיות התחלת הלידה מאברהם והוא תהי' טפלה לו אך א"כ אם הוא מזריע תחלה היי ראוי להיות נקבה אך כיון דמתחלה הבע"ח לאברהם להיות בן א"כ נהי ששרה חטאה אברהם לא חטא לכך נשאר ההבטחה להיות בן רק הוצרך לנס גם בזה
ובזה כבין מאמרו ית' שתחלתה אמר המלאך למועד אשיב אליך משמע שהוא ע"י מלאך ואח"כ אמר הקב"ה למועד אשיב אליך משמע שיהי' ע"י היא בעצמו ית' אך הענין הוא כמ"ש בכמה דוכתא בשם הנזה"ק פ' ויצא דמה שנעשה ע"י מלאך הוי דבר הנעשה בדרך הטבע אבל הנעשה שלא כדרך הטבע היא ע"י הוא ית' בעצמי נתנה התוס' בנדה דף כ"ב כתבו דהריון נעשת ע"י מלאך אך בחבורי מ"נ כתבתי היינו דוקא הריון בטבע אבל הריון שלא כדרך הטגע היא ע"י הקב"ה בעצמו והנה אברהם ושרה נהי שהי' עקרים מ"מ ע"י שינוי שיום כבר נשתנו ונעשו ראוים להוליד ושרה פרסה נדה וא"כ שוב ראוי להיות הריון פ"י מלאך ולכך אמר לה העלאך למועד אשוב אליך אבל אח"כ כשצחקה שרה ונענשה שתהי' היא טפלה לאברהם ויהי' הוא מזריע תחלה וא"כ ראוי להיות נקבה אך כדי שלא להפסיד אברהם הבטחתו מוכרח להיות בן ולכך יהי' ההריון ע"י הקב"ה בעצמו כי הוא שלא כדרך הטבע ולכך אמר הקב"ה למה זה צחקה שרה ומעתה ישתנה הדבר ולמועד אשיב אליך אני בעצמי ולשרה בן ומזה נמשך מ"ש הספרים דיצחק הוי משורש נקבה ע"ש בנזה"ק פ' חיי שרה בשם המפרשים דנשמתו הוי משורש נקבה. ומה ששרה מתה ע"י העקדה י"ל כי הנה העקדה היתה להוציא את יצחק משורש נקבה לשורש זכר ואם לא חטאה שרה היתה התחלת הלידה ממנה ואשה מזרעה תחלה יולדת זכר הוי נעשה זכר לגמרי אך כיון שחטאה הי' התחלת הלידה מאברהם הי' ראוי שיהי' נקבה ונהי שנעשה נס להיות בן ע"ע נשמתו נשאר משורש נקבה לכך הוצרך לעקידה וא"כ אברהם שלא חטא נתעלה ע"י מעשה העקדה ושרה שצחקה נענשה וגרמה להיות יצחק משורש נקבה ונמשך העקידה נענשה ע"י העקידה ומתה ובזה נבין המדרש על נכון דהנה יש סם במדרש עוד וד' פקד את שרה מה שאמר לה בעצמו ויעש ד' לשרה כאשר דבר שאמר לה ע"י מלאך והכוונה דהוי קשה לו כפל הלשון וד' פקר את שרה ויעש ד' לשרה ולזה מפרש שהכתוב מספר שהקב"ה עשה כבי תרי כאשר אמר לה בעצמו שיהי' התחלת הלידה מאברהם והיא תהי' טפלה לאברהם ומ"מ לא שינה מהבטחתו הראשונה שהבטיח לו בן רק ויעש ד' כאשר דבר ע"י מלאך ונעשה בן אף דהי' ההתחלה מאברהם וז"ש המדרש הנ"ל שהתחלנו דידוע דכל ענין הקל די באמירה בעלמא אבל ענין הקשה במעשה כי העשי' מורה על הקשוי שבה וז"ש המדרש דאם הוי התחלת הלידה משרה והיתה אשה מזרעת תחלת והי' בדרך הטבע לא הוי נצרך לעשי' בידים והי' די בדיבור גם הוי ע"י שליח לא בידו ית גם אם הוי נעשה ההתחלה מאברהם הוי נעשה נקבה והוא כמי דרך הטבע הוי כמי די ע"י שליח ובדבור אבל כיון דעשה הקב"ה כבי תרי דהוי ההתחלה מאברהם גם לא רצת לשנות הבטחתו שהבטיח לו בן לכך הוצרך להיות ע"י הקב"ה בעצמו ודרך עשי' וז"ש המדרש מחמת ששמרת לעבדך זה אברהם והוי התחלת הפקידה מאברהם גס מחמה ששמרת לו הבטחתו ממילא הי' מוכח להיות ע"י ודרך עשי' ולכך ותדבר בפיך ובידך מלאת לא ע"י שליח זו שרה דתחלה נפקד אברהם ולכך כתיב ויעש ד' לשרה ולא ע"י שלית וא"ש. ובמקום אחר חזון הרבתי בזה ואין עת האסף פה, ומעתה הבוא כבוא אל המאמר הפונה קדימה בפ' ואלה תולדות יצחק בראה ג"כ הכוונה עפ"י הנ"ל ראם לא היתה שרה צוחקת היו כדרך הטבע אשה מזרעת תחלה יולדה זכר והי' נקרא ע"ש שרה אבל כשצחקה נענשה והוי ההתחלה מאברהם ונעשה נס שלא כדרך הטבע ולכך כקרא הלידה ע"ש אברהם. והנה מה שעשו הי' בכור ויעקב קטן ממנו הוי מכח דעשיו מצד רבקה והיא היתה צדקת בת רשע והי' צריך להזדכך הרע מן הטוב אבל יעקב בא מצד יצחק שהי' צדיק בן צדיק וכיון דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר א"כ הזריעה רבקה תחלה וממנה בא עשיו ואח"כ מזרע יצחק בא יעקב ומכח זה הוי לעשיו משפט הבכורה כי היא מצד רבקה ויעקב מצד יצחק אבל אם הוי יצחק מזריע תחלה הוי יעקב הבכור והנה אם הוי יעקב הבכור לא הוי נולד כל המחלוקת בין עשיו ליעקב כי לא היו עשיו מקנא בו על הברכות והבכורה וגם יצחק היה מברך ליעקב כי הוא הבכור רק במת שעשיו הי' הבכור ורצה צחק לברך לעשיו שלא לבכר משפט הבכורה לכך כהו עיני יצחק כידוע ונפל המחלוקת בין יעקב לעשו והנה ידוע מ"ש הרב בנזה"ק בפ' ומושב בני ישראל וכו' ויהי מקן שלשים וד' מאות שנה ויהי בעצם היום הזה פי' הכוונה דהקב"ה כשברא העולם קבע בי עתים המזומנים לטובה ולנסים וכל דבר ודבר נעשה בזמן המיוחד לו אך כשהקב"ה רוצה למהר הדבר אז משנה עתים ומחליף את הזמנים ונוטל הזמן הנקבע לאחר כמה ימים לעשות בו נס וקובעו בזמן ההוא שרוצה הוא ית' נו וז"ש ויהי מקץ שלשים וד' מאות שכת שהקץ אשר הי' ראוי להיות בסוף ד' מאות שנה נעשה בעצם היום הזה עכשיו ונתקרב הזמן וע"ש ולפ"ז הנה הקב"ה סידר הזמן מתחילתה אם לא היתה שרה מצחקת כיון דהבחירה ספשית אז הוי ראוי ששרה חלד כדרך הטבע שהיא תזריע תחלה אבל ביצחק ורבקה הי' ראוי שיצחק יזריע תחלת ויתי' דרך נס זכרים כדי שלא יהי' עשיו הבכור וא"כ הי' יעקב שבא מצד יצחק הבכור כנ"ל ולא הי' נרדף מפני עשיו כן נקבעו הזמנים מתחילתן אבל כיון שצחקה שרה ונענשה ואז נתחלפו הזמנים וניטל הזמן הנקבע בימי יצחק להיות איש וחריע תחלה ויולדת זכר ואז בא הזמן של לידת אברהם ללידת יצחק ונעשה ביצחק הלידה כדרך הטבע שהיא תזריע תחלת ויולדת זכר ונעשה עשיו הבכור כנ"ל ומזה נמשך כל הסיבות הללו. והנה בספר דברי דוד על רש"י הרגיש מ"ט לא פירש רש"י ואלה תולדות יצחק דהיינו הסבות כמו שפירש"י בפ' וישב ואלה תולדות יעקב דהיינו הסבות ולדרכינו יהי' באמת הכוונה כן ואלה תולדות יצחק דהיינו הסבות והיינו במה שרצה לברך את עשיו ועי"ז כהו עיניו כדי שיברך את יעקב ונרדף יעקב מפני עשיו וכל הסיבות הללו נמשך לו רק ממה שאברהם הוליד אם יצחק ולא שרה ונשתנו הזמנים אבל אם הוי להיפך ולא הוליד אברהם את יצחק רק שרה לא הוי באו כלל לסיבות הללו כנ"ל.
ועפ"ז י"ל מ"ש במדרש בפ' ויאכל וישת וז"ל הכניס עמו כת של פריצים אמרו ניכל מן דלי' וניחוך עליו ורוה"ק אומרת ערוך השלחן וכו' ולפי שהי' כמשחקים שחק הקב"ה עמהם והסכים שהבכורה ליעקב שנאמר בני בכורי ישראל וכו' והוא תמוה מה ענין זל"ז וכבר מלתי אמורה בזה. כעת נראה עפ"י הנ"ל כך דודאי אם היו עשיו ראוי להיות בכור בטבע לא תי' מסכים הקב"ה שה בכורה ליעקב והמכירה לא הוי מכירה וכמ"ש המפ' כיין דהוי דשב"ל עיין בס' אוה"ח אך כיון שבאמת הוי ראוי יעקב לחיות בכור רק ע"י שצחקה שרה נהפך תדבר שעשיו יהי' הבכור א"כ תינח אם לא הי' עשיו שוחק על הבכורה אבל כיון שעשיו שחק על בבכורה יצא זה בזה והדר הדבר כפי שהוי במחשבתו של הקב"ה מקורם כפי מה שהי' ראוי להיות מתחילה יעקב הבכור וז"ש לפי שהי' כמשחקים שחק הקב"ה עמהם והסכים שהבכורה ליעקב ובזה נבין מ"ש הנביא שמועה שמענו לאדום הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד ונראה הכוונה דהנה נחזי אנן ב"א שהי' גדול בעושר וירד מנכסיו אז כל העולם מכבדין אותו מפני מה שזוכרין מה שהי' לפנים אך זה אם הי' גדול ומפורסם בילדותו אבל אם הי' פחות מעודו ולימים נתעשר ושוב ירד מנכסיו וחזר לתחילתו אין מכבדין אותו כלל כיון שמתחילתו כן הי' כמו עתה ומה שהי' ביני ביני כבר נשכח וז"ש דאם הי' עשיו בכור מתחילת הבריאה אז אף שמכר אח"כ בכורתו עדיין הי' מגיע לו קצת כבוד דעכ"פ בתחילתו הוי בכור אבל כיון דבהחילתו בגזירתו ית' כפי סידורו סדר הדורות לא היו עשיו ראוי להיות בכור רק על מה שצחקה שרה נעשה בכור א"כ עתה שמכר בכורתו חזר לאיתנו הראשון שהי' קטן וז"ש הנה קטן נתתיך בגוים אני נתתיך קטן בתחילת ולכך כעת שמכרת הבכורה בזוי אתה מאוד כיון שחזרת למה שהיית בתחילה וא"ש והבן:
בפסוק ייאמר אבימלך אל יצחק אך הנה אשתך היא ואיך אמרת אחותי היא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עלי'. להבן המשך הכתוב ובפרט מ"ש יצחק כי אמרתי ולפי פשוטו ה"ל לומר כי יראתי והיה א"ש כתי ומאי לשון אמרתי והרי כן אמר תחלה כי ירא לומר אשתי וכו', אך נראה דהנה בחדושי מכבר כתבתי בבאור מ"ש תחלה כי ירא לומר אשתי בלשון נסתר ואח"כ אמר פן יהרגוני בלשון מוכח והול"ל פן יהרגוה, אך הנה הרמ"א בתשובה הובא בט"ז סי' קפ"ה ס"ק ב' חקר בדין איש ואשה שלא הי' להם בנים ונתעברה האשה ונתיראת מעין הרע ואמרה בפני השכנים שהיא נדה אם מותרת לבעלה אי נימא שמא אנפשה חתיכה דאיסורא והשיב דלא שייך בזה חד"א כיון דשניהם יודעים זן האמתלא ואנכי הבאתי ראי' לזה מאברהם ויצחק שהי' אומרים אחותי היא ואיך תי' מותרין בהם אח"כ הרי שויא אנפשם חד"א בע"כ דבכה"ג לא שייך ש"א חד"א ושוב מצאתי אחר כך בתשובות הרמ"א עצמו שהביא ראיה זו וכוונתי לדעתו בעזה"י ובס' יעלת חן הרגיש בזה מדעתו ולא ידע שכבר קדמו בתשובות הרע"א, אך בחדושי מכבר כתבתי היות שהט"ז בסימן מן הנ"ל כתב דלכך מותרת מכח דהוי כמסירת מודעא דמה שאמרה כן הוי כמסירת מודעא עי"ש, וא"כ ה"נ ביצחק י"ל דטרם שאמר לפני אנשי העיר אחותי היא מסר מודעא לפני אחד שאומר כן בכוונה כי ירא לאמור אשתי פן יהרגוני וכיון שמסר מודעא תחלה לא שייך ש"א חד"א, וזש"ה כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני שהוא דברי יצחק עצמו דמסר מודעא דלכך אמר אחותי כי ירא וכו', אך צריך להבין למה לא מצינו באברהם שמסר מודעא כן, אך י"ל דאברהם הי' לו אמתלא כמ"ש בקרא אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ופירש"י שג"נ מותר באחותו מן האב עיי"ש וא"כ כיון שאפשר לפרש כן לא שייך ש"א חד"א ולא הי' צריך מסירת מודעא כיון שעיקר ש"א חד"א הוי רק שהוא דבר המותר רק הוא קיבל עליו שיהי' כאיסור מדאמר עליו לשון איסור ש"א חד"א אבל היכא שיהי' אפשר לחול עליו שם זה לא אמרינן שקיבל ע"ע לאיסור, אך לפי"ז גם ביצחק נאמר כן שהי' לו לומר לפני אבימלך תירוץ זה (דהרי גם אברהם ל"ה בת אביו כידוע) אך הנה תירוץ זה דאחותי בת אבי והי' תליא ברין אם יצאו מכלל ב"נ מאברהם ואילך או לא, והנה אברהם שהכיר את בוראו אח"כ הי' לו תירוץ זה דממ"נ מותר אם לא יצא מכלל ב"נ ודאי מותר באחותו מן האב ואם יצא מכלל ב"נ ה"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ומותר ג"כ בקרובי האב אבל ביצחק שנולד קדוש מבטן והוי זרע אברהם שפיר תליא בזה אם לא יצא מכלל ב"נ יוכל לומר אחותי היא, אבל אם יצא מכלל ב"נ יש לו דין ישראל מבטן ואיך אפשר לומר אחותי בת אבי הרי ישראל אסור בקרובי האב ולכך הוצרך לומר שמסר מודעא תחלה, ובזה נבין הבאור דהנה בחדושי מכבר כתבני ליישב מת שהקשו התוס' במה דאמרינן דאסר ר לשמש מטתו בשני רעבון ולמדו מיוסף שנאמר וליוסף יולד וכו' ואיך שימש לוי מטתו שהרי יוכבד נולדה בין החומות וכתבנו ליישב דמה שאסור לשמש מטתו בשני רעבון היינו שצריך להשתתף בצרת הציבור וה והיינו כל עם ברעתם דאם ישראל תם ח"ו ברעה צריך כ"א מישראל להשתתף עמהם וכן כל עם ועם, אבל ישראל א"צ להשתתף בצרת עם זולתם וכן בהיפוך וכדקיי"ל בכמה דוכתא דרעות עכו"ם אינו רעה לגבי ישראל עיי"ש והנה חז"ל בתענית (י') פירשו למה תתראו למת תראו עצמכם בפני האומ"ה כאלו אתם שבעים באותה שעה עדיין הי' להם תבואה וא"כ לא הי' הרעב באמת להם רעה כלל רק לאומ"ה וא"כ תינח יוסף שהי' סובר שגם אביו ואחיו ירעבו ללחם מנע עצמו מתשמיש עבור צרתן אבל יעקב ובניו שהיו באמת שבעים כנ"ל וישראל יותר מהם לא הי' ורעות עכו"ם אינו רעת לכך לא פירשו עצמם מן האשה עכ"ד בחדושינו, ובזה יובן כאן דזה יהי' תליא בדין אם יצאו מכלל ב"נ או לא, דאם יצאו ממילא הוי הם אומת בפ"ע לכך אינם מחויבין להשתתף בצרתן, אבל אם לא יצאו מכלל ב"נ ונחשבו עדיין אומה אחת עם אומ"ה שוב הם מחייבין להשתתף בצרת הכלל דאינם נדונים לאומה בפ"ע (וראי' שהרי נח נאסר בתשמיש בכניסתו לתיבה מפני צער העולם כמ"ש במדרש) וממילא השבטים לטעמייהו שהם סברו שיצאו מכלל ב"נ כמ"ש היפ"ת שבזה היו מחולקין יוסף ואחיו שהם אכלו מפרכסת וכו' לכך לא פירשו מנשותיהן ויוסף לטעמי' דס"ל דלא יצאו ולכך אף שידע אח"כ שבית אביו שבעים מכ"ז פירש עבור הכלל לטעמי', ובזה א"ש דהנה יצחק כשבא לאבימלך הי' שנת רעבון כמ"ש ויהי רעב בארץ וכו' גור בארץ הזאת משמע דשם שלט הרעבון וכן דרשו חז"ל ויזרע יצחק בשנה ההיא שהי' ארץ קשה ושנה קשה, ולפי"ז שאלו אבימלך ממ"נ דהנה י"ל דאבימלך הרגיש מקודם שהיא אשתו ומפני היראה אומר אחותי היא ול"ה קשה לי' הרי ש"א חד"א די"ל שיוכל לפרש אחותי בת אבי ולא ש"א חד"א וי"ל דלא יצא מכלל ב"נ ע"כ מותר בקרובי האב רק כשהשקיף בעד החלון וראה שיצחק מצחק עם רבקה והרי לסור לשמש בשני רעבון ובע"כ מכח דרעות עכו"ם אינו רעה א"כ ס"ל ליצחק שיצאו מכלל ב"נ אף להקל מכ"ש להחמיר לזה אמר כעת אני רואה שאך הנה אשתך ולא יתואר בה כלל שם אחותך דא"א לומר שהיא אחותך מן האב דלישראל אסור קרובי האב וא"כ איך אמרת אחותי היא הרי ש"א חד"א ואיך אתה מותר בה כעת, לכך השיב לו יצחק כי אמרתי פן אמות עלי' היינו שאמרתי כן מתחלה ומכרתי מודעא מקודם שמחשש פן אמות עליה הנני אומר כן ושוב ל"ש ש"א חד"א כדעת הט"ז הנ"ל בעזה"י
בפסוק ויברכהו בילקוט ראובני הביא המדרש מפ' בשלח וז"ל כל הברכות שברכו יצחק ליעקב כנגדם ברכו הקב"ה מלמעלה וכו' ואף רבקה אמרה ברכות כנגדן שנאמר יושב בסתר עליון וכן אמרה כי מלאכיו יצוה לך וכיון שאמרה לו בלשון ברכתו אמר רוה"ק יקראני ואענהו וכו' עכ"ל והוא תמוה מה ענין זה לזה, ומהו לשון וכיון שאמרה לו בלשון הזה וכו', אך נראה בהקדם מ"ש במדרש רבה פ' ש וז"ל ויתן לך האלהים יתן לך אלהותו עכ"ל, ולהבין זה עם המשך הכתוב ראה ריח בני כריח שרה אשר ברכו ה' וכו', והוא דהנה מ"ש ויתן לך אלהותו הכוונה שהתי' אתה המושל בעולם וכמ"ש ותגזר אומר ויקים לך, והנה מה שזוכין ישראל לכך הוי רק מכח שהם עבדים למקום וכמ"ש בכמה דוכתא דהקינה עבד עברי כקונה אדון לעצמו ולכך מושלין בו ית' כביכול, והנה ידיע מאמר ריב"ז שאמר אלו הטיה בן זכאי כל היום כולו לא הי' מועיל שהוא כעבד לפני המלך, הרי מבואר שם דע"י עסק התורה נקרא שר והמשתדל בתפלה נקרא עבד והטעם דהפלה הוי במקום קרבנות והקרבן נקרא עבודה לכך נם ההפלה נקרא עבודה, וא"כ עיקר הכח למשול בו ית' הוי ע"י ההפלה דבזה נקרא עבד, והנה בעת הרגיש יצחק ביעקב כמ"ש הקול קול יעקב הרגיש שהפלת יעקב נחשב כקרבנות, וז"ש ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', כמו דבבית המקדש הוי קרבנות כן הוי יעקב בקולו וא"כ הוי עובד כמו הכהן והוי עבד ולכך ויתן לך אלהותו שהוא ימשול בו ית' כי הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, מה דברי המדרש שהתחלנו דהנה כבר הבאתי דברי המדרש פ' וישלח דמי גדול השומר או הנשמר, ממה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך מוכח דהנשמר גדול ופי' היפ"ת דמסופק אי מלאך גדול או צדיק, ממ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך מוכח דהמלאך יהי' שומר להצדיק ומוכח דצדיק גדול, והנה מה דהצדיק גדול ממלאך היינו דהמלאכים הם שרים דבכל מקום מצינו שהמלאכים נקראים שרים ולא עבדים רק ישראל נקראו עבדים, והיינו דבמה"ש ליכא קרבן כמ"ש בילקוט פ' צו שאמר הקב"ה אם הייתי חפץ בקרבנות הייתי אומר למיכאל וגבריאל שיקריבו לפני אלא ממי אני חפץ בבני אלים בני אברהם יצחק ויעקב א"כ כיון דבתם לא שייך קרבנות גם הפלה ליכא בהו כיון דתפלה במקום קרבן ולכך לא נקראו עבדים כ"א ישראל וכיון דמשמע מדברי ריב"ז הנ"ל דעבד גדול משר והיינו מכח דעבד מלך מלך דיד עבד כיד רבו ואף בישראל הוי כן כמ"ש בפ"ק דב"מ שאני פועל דידו כיד בעה"ב אבל השר לא הוי כמלך וא"כ הוי עבד גדול משר, והנה מה דהוי עמו אנכי בצרה הוי נמי מה"ט כמו דאם ילקה אדם בידו מרגיש כל גופו כן ה"נ כיון דישראל עבדים למקום ויד עבד כיד רבו לכך מרגיש גם הוא ית' בצערן וז"ש המדרש כיון דרבקה אמרה כי מלאכיו יצוה לך לשמרך ומוכח שהם יהי' גדולים ממה"ש, ובע"כ מכח דישראל הם עבדים והם שרים, א"כ הוי יעקב עבד מושל בו ית' לכך תיכף אמר רוה"ק יקראנו ואענהו, גם עמו אנכי בצרה דידו כידי וא"ש בעזה"י,