אור ברסלב
גבורות שלמה פרשת שמיני

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

פרשת שמיני

פרשת צו

בפסוק ואל העדה תדבר לאמור קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש לעולה וכו' כי היום ד' נראה אליכם וקשה דמה שייכות יש לזה למ"ש תחלה קחו שעיר עזים לחטאת דמה ענין זל"ז אך נראה דהנה בחבורי סה"ח כתבתי הטעם אמירת פ' עולה קודם לחטאת מכח משחז"ל כל העוסק בפ' עולה כאילו הקריב עולה אינו כאילו הי' הוא הכהן המקריב רק הוי כמסירה ליד כהן והכהן הוא המקריב והמסירה ליד כהן הוי עולה תחלה וכתבתי בחבורי שנו"ח דלפע"ד זכני ד' לעמוד על אמתת הענין והוא מקרא מפורש בפ' בהעלותך בחינוך הלוים שאמר ולקחו פר בן בקר ומנחהו ופר שני בן בקר תקח לחטאת א"כ הקדים בלקיחה בפירש עולה לחטאת ובעשי' אמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה חטאת קודם לעולה וזה ראי' גדולה לדברינו ולפ"ז קשה דכאן הזכיר בלקיחה תחלה חטאת ואחר כך עולה וכן בפ' תצוה בלק חת אהרן ובניו הזכיר תחלה חטאה גבי לקיחה אך נראה דדוקא בלקיחת ישראל שהוא זר ל"ש לומר בזה דמחשבה כמעשה וע"י הלקיחה נחשב כאילו הקריב כבר שהרי זר הוא ופסול הקרבה שלו ולכך א"כ רק לקיחה לא הקרבה לכך ראוי להקדים העולה אבל בפ' תצוה דשם הי' מ"ר המקריב בעצמו וכן בפ' זו באהרן שהוא עצמו הלוקח והמקריב א"כ לקיחה שלו שפיר הוי כהקרבה ממש דמחשבה כמעשה ולכך צריך גם בלקיחה חטאת קודם לעולה. אך קשה למה גם בישראל אמר ואל כל העדה תדבר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש לעולה הזכיר גם בהם חטאת תחלה. אך א"ש דהנה הן אמת דקיי"ל הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דמי איכא מידי דאנן לא מצי עביד והשליח מצי עביד. אך זה הוי דוקא לדידן מיום שעיני למלואים ואילך שכבר נתחנך אהרן וזכה בכהונתו שוב נפסלו הזרים ושוב לא מצי עביד ולא מצי עשוי שליח לכך הוי כהני שלוחי דרחמנא אבל ביום השמיני עצמו דעדיין לא זכה אהרן בשלו שפיר הוי אז אהרן שלוחא דישראל דקודם שזכה אהרן הי' ראוין כל ישראל לזכות בזה והקב"ה ציוה להם שיעשו את אהרן שליח במקומם ואז באותה שעה הי' ראוין כולם לכהונה והוי מידי דמצי עביד ומצי משוי שליח ולכך הנה בכל יום הי' יורד אש משמים ומקבל את הקרבנות רק בכל יום הי' כבוד זה של כהנים דהקב"ה מקבל עבודתם והוי כבוד שלהם לא של ישראל אבל ביום הראשון שירד אש משמים הי' נחשב כאלו ישראל הקריבו ממש והוי ירידת אש משמים כבוד לכלל ישראל לא לאהרן כי עבודת אהרן הוי עבודתן וא"כ כיון דאז נחשבו ישראל ממקריבין לכך שייך גם בהם להקדים החטאת לעולה גם בלקיחה וז"ש ואל בני ישראל תדבר לאמור קחו שעיר עזים וכו' ומה שאני מקדים לכם בלקיחה חטאת קודם היינו כי היום ה' נראה אליכ"ם דביתר הימים יהי' האש מן השמים שייך לאהרן ובניו אבל היום נראה ה' אליכ"ם ונחשבתם אתם הכהנים לכך שייך גם בכם חטאת קודם לעולה וז"ש אח"כ זה הדבר אשר צוה ה' תעשו שגוף העשי' נחשב לכם כאלו אתם עשיתם כן לא אהרן ולכך וירא אליכם כבוד ה' לא לאהרן ובזה אפשר לפרש מ"ש בילקוט שמעוני וז"ל בפסוק זה הדבר אשר צוה ה' תעשו אותו יצה"ר העבירו מלבכם שתהי' עבודתכם מיוחדת כמו שהוא יחיד כן תהי' עבודתכם מיוחדת באותה שעה וירא אליכם כבוד ה' והוא תמוה דמה בעי בזה ומה שייכות זה לכאן וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י בכמה אנפי וכעת נראה כך דהוי קשה לו מה חידש להם משה הרי כבר נאמר תחלה כי היום ה' נראה אליכם ולמה הוסיף שנית ובשנוי לשון גם תחלה אמר לשון בינוני נראה וכאן לשון עתיד וירא אליכם כבוד ה' אך לפמ"ש א"ש דהנה יש אופן אחר שכל איש ישראל יכול להיות כהן המקריב שהרי תפלה במקום קרבנות תקנו ואחז"ל איזה עבודה שהיא בלב הוי אומר זה תפלה א"כ לפ"ז כיון דכ"א ראוי להיות מקריב לפניו ית' א"כ נחשב עצי עביד ומצי משוי שליח שוב אף מה שהכהן מקריב נמי נחשב שלו כאלו הוא עשאו, אך היינו דוקא אם הוא יכול להתפלל בכונה רצוי' שלא יהי' בה שוה מחשבה זרה והוי נמי דומיא דקרבן שאין בה מחשבת פסול לכך נחשב התפלה כעבודה והוי מצי עביד, אבל אם אין יכול להתפלל כ"כ בכונה רצוי' א"כ אין התפלה במקום עבודה שיש בה מחשבת פסול לכך לא הוי כהני שלוחי דידן רק שלוחי דרחמנא ולכך ממילא הכבוד של ירידת אש משמים לא הוי שלהם רק של כהנים ולכך תחלה דבר מיום השמיני עצמו דאז הם בכלל מצי עביד בלא צורך התפלה לכך אמר כי היום בודאי ה' נראה אליכ"ם אבל להבא לא יהי שלכם רק של כהנים אך אח"כ הזהירם ואמר שאף לדורות אותו יצה"ר העבירו מלבכם דעיקר עבודת התפלה הוי בלב ותהי' עבודתכם התפלה שלכם מיוחדת בלי כונה זרה רק כשם שהוא יחיד כן תהי' עבודתכם מיוחדת ויחשב לכם כקרבן ותהיו אף אתם ככהנים לכך באותה שעה אף להבא וירא אליכם כבוד ה' שיהי' כבוד ירידת האש משמים שלכם ותחשבו אתם העושין וא"ש בעזה"י:

בפסוק בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. להבין כפל הלשון וגם להבין מ"ש אח"כ וידום אהרן מה הי' לו לומר וגם למה זכה שנתייחד לו הדבור למה דוקא זכה לשכר זה ולא לשכר אחר, וגם למה דוקא פ' זו יין ושכר אל תשת וכו' וסיים ולהורות את בני ישראל ולבאר זה נקדים מ"ש התנא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב הם אמרו ג' דברים הוו מתונין בדין וכו' והנה המפו' הקשו על מאמר הנ"ל חדא למה צירף מאמר כל ישראל למאמר עשה קבל תורה מסיני גם מה חבור יש להני שלשה דברים זל"ז, גם מ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב והביא קרא דעמך כולם צדיקים הלא אדרבא הוי קרא לסתור דבקרא אומר דוקא אם יהיו צדיקים אז יורשו ארץ גם הקשו למה סיים נצר מטעי וכו' שהוא למותר ונראה ליישב הכל דהוי קשה להתנא מ"ש ועמך כולם צדיקים לעולם יורשו ארץ מה לשון לעולם, אך נראה דהנה אחז"ל בחגיגה זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע א"כ מוכח דהצדיק ניטל גם חלק הרשע עמו אך מ"מ לא הוי לעולם רק כ"ז שהרשע נדון בגיהנם ניטל הצדיק חלקו לפי שעה אבל אח"כ כשנפטר הרשע מדין שלו חוזר לו חלקו א"כ ירושה זו אינו לעולם רק לפי שעה וא"כ תינח אם יש רשעים בישראל אז משכחת לה ירושה שאיננה עולמית רק לפי שעה אבל אם הם כולם צדיקים וא"כ כ"א נוטל רק חלקו וזה הוי לעולם וז"ש ועמך כולם צדיקים אם יהיו כולם צדיקים אז לעולים יירשו ארץ ויהיו הירושה עולמית אבל אם לא והי' כולם צדיקים אז יהי' ירושה שאינה עולמית, וא"כ מוכח מזה דאף הרשעים עתידין לחזור וליטול חלקם וצריך טעם באיזה זכות יטלו הרשעים חלק עוה"ב. אך הנה כיון שיש במדרש כשם שקילוסו של הקב"ה עולה מן הצדיקים כך עולה מן הרשעים והיינו כמו ברופא המרפא חולי גדול הוא מתפאר בו מאד דהוי לו לכבוד והתפארות שרופא חולי כזה כן ה"נ במי שחולה חולאה הנפש והקב"ה מרפאה בגיהנם ע"י רפואות כשנתרפא הוי לו ית' כבוד ותפארת שריפא ח לי כזה וא"כ נמשך לו ית' כבוד מן הרשעים ומגיע להם שכר עבור זה, וז"ש ועמך כולם צדיקים אז לעולם יירשו ארץ אבל אם לא יהיו כולם צדיקים לא יהי' ירושה עולמית והטעם שישלטו רשעים חלקם היינו כיון שגם הם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שאוכל להתפאר בהם שרפאתי חולי כזה וז"ש כל ישראל יש להם חלק ולא אמר יטלו חלק דזה משמע שיטלו תיכף ובאמת לא יטלו תיכף רק אמר יש להם חלק לא תיכף רק אח"כ כשיפטרו מן הדין יקחו את חלקם וראי' ממש ועמך כולם צדיקים וכו' וא"ש ובזה א"ש מה שהביא סמוך לזה משה קבל תורה מסיני דהנה לכאורה לפמ"ש יהי' לו ית' למעלה יותר התפארות ברשעים מבצדיקים דבצדיקים טענו המה"ש תנה הודך על השמים ורצו שיהי' כבודו ית' בשמים יותר וברשעים אמר שהוי כבור לו ית' מה שמרפא אותם א"כ יתכן שח"ו יש יותר כבוד לו ית' ברשעים מבצדיקיים, אך הענין הוא עפי"מ שהקשו המפרשים למה אמר משה קבל תורה מסיני ותלה הדבר במקבל לא בנותן ולמה אמר מסיני ונראה הכונה דהנה בספר החיים פירשתי מ"ש הפייטן בשבועות עליונים ששו ותחתונים עלזו בקבלת תורת הכתיבה מסיני ופירשתי הכונה אף דתחלה צעקו המלאכים ליתן התורה למעלת היינו לפי"מ שהם סברו שהתורה יהי' דמותה למטה כדמותה למעלה הוי לו ית' יותר כבוד להיות למעלה אבל לפי מה שנתגשמה התורה ונעשה ממנה מצות גשמיות אז לעשות מדברים הבלים תורה קדושה וחיי עולם הוי לו ית' יותר כבוד ליתן התורה למטה עיי"ש שהארכנו והנה אחז"ל בפ"ק דסוכת דמעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלה משה למעלה ולכך בשעה שנתן הקב"ה התורה מידו כיון שהי' למעלה מעשרה היתה רוחניות, רק כשעזבה מידו כביכול וירדה למטה נתגשמה על הר סיני ומשה רבינו כשקבלה למטה כבר קבלה בגשמיות שלה ועיימ"ש בנזה"ק בר"פ בראשית בבאור המאמר דשני טפחים בידו של הקב"ה וב' טפחים בידו של משה וכו' ותבין דרכנו יותר. ולכך לא הזכיר נתינה שלו ית' דנתינה שלו ית' היתה רוחנית והי' כבודו למעלה, אך אחר משה קבל תורה מסיני דלפי קבלתו מהר סיני כפי מה שנתגשמה שם הוי כבודו ית' יותר מה שנתן התורה למטה וז"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב והיינו דכבודו ית' מתרבה למעלה במה שרואים הרשעים מתרפאים ושמא תאמר א"כ הוי לו ית' יותר כבוד למעלה ברשעים מבצדיקים שבצדיקים טענו מה"ש שיותר כבודו ליתן התורה למעלה לזה אמר לא כן הוא דלמה"ש לא ידעו מהות התורה איך תשתנה למטה, אבל באמת משה לא קיבלה כפי מה שהיא למעלה רק קבל תורה מסיני ולעשות מגשמיות חיי עולם אף המה"ש שמחים ומודים שכבודו בתחתונים לכך מתרבה כבודו למעלה בצדיקים יותר ואמר הם אמרו שלשה דברים, נראה דהנה אחז"ל אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה וא"ל בידוע שהם יסורין של אהבה. ולפי"ז אמר כאן הוו מתונין בדין שאם בא ח"ו איזה דין ופורעניות על האדם אין לו לתלות תיכף שהם יסורין של אהבה רק צריך להיות מתון ולפשפש במעשיו תחלה אף אם לא מצא ותלה בבטול תורה ואפילו אם אינו מתבטל מן התירה יראה אולי הוא ממעט בתלמידים ורוצים משמים להיות מרבה בתלמידים ולכך והעמידו תלמידים הרבה אולי בעבור זה נענש ואם ג"ז אינו שלומד עם תלמידים הרבה אולי מבקשים ממנו לעשות סייג לתורה דניהו שגוף התורה הוא מקיים אולי מבקשים ממנו סייג לתורה ולכך יראה ג"ז לעשות ולתקן:

ומעתה נבין ביאור הפסוקים דהנה רש"י פירש בקרובי אקדש כשהקב"ה עושה דין בצדיק'ם שמו מתקדש בעולם דמזה משמע דדוקא בצדיקים כשעושה דין מתקדש אבל ברשעים אין העולם מתקדש וזה היפך מאמר התנא ומוכח בפסוק דיש שכר לרשעים עבור ששמו מתקדש בעולם ע"י משפט הרשעים אך החילוק הוי כך דברשעים אין התועלת ניכר בעוה"ז אם הוי להם העונש רפואה או לא לכך ע"י משפט הרשעים אין שמו מתקדש בעוה"ז רק בעוה"ב שם ניכר הרפואה ותועלת שלהם ושמו י"ת מתקדש בעולם עליון ע"י משפט הרשעים אך ע"י משפט הצדיקים שמו מתקדש בעוה"ז וז"ש הוא אשר דבר ד' בקרובי אקדש בצדיקים ואף שגם ברשעים מתקדש הקב"ה אך ברשעים מהקדש לעוה"ב אבל בצדיקים וע"פ כל אדם אכבד אתכבד בעוה"ז כאן. והנה מ"ר תלה ענין מיתתם בדרך עונש ובזה שמו י"ת מתקדש כשעושה דין בצדיקים ולפ"ז הי' לאהרן לומר מה עונש יש לו הלא קיים כל התורה ובוודאי פשפש ולא מצא וגם אין לתלות בביטול תורה דודאי הי' אהרן עוסק בתורה א"כ הי' לאהרן לטעון דידאי אינו עונש רק יסורין של אהבה אבל אהרן שתק וקיבל הענין דהוי דרך עונש דהיינו או מכח שאינו עוסק בתורה כדבעי או מכח דאין עושה סייג לתורה ולכך שילם לו הקב"ה שכרו חדא דאית בי' תרתי ונתייחד אליו הדבור והוסיף לו תורה על תורתו גם כיון שפרשה זו נאמרה רק לאהרן הי' אהרן לומדה עם אחרים והעמיד תלמידים הרבה דעד הנה הי' מ"ר לומד ממנו י"ת והי' לומדה עם אהרן ואהרן עם אחרים אבל לא עם משה אבל כעת שנתייחד יחד הדבור לאהרן הי' אהרן לומדה עם משה ג"כ וזה כנגד והעמידו תלמידים הרבה והשני תלה בעשיית סייג לתורה לכך נאמר לו יין ושכר אל תשת וסיים ולהורות את ב"י דמשמע מזה דעצם השתי' ל"ה בו אסורא רק כיון ששכור אסור להורות דחיישינן שיבוא לידי איסור טעות א"כ עיקר האיסור הוי סייג לתורה ולכך נגד מ"ש ועשו סייג לתורה גם אהרן תלה הדבר במניעת סייג לתורה לכך זכה שהוסיף לו הקב"ה סייג לתורה וקיבל שכר מדה כנגד מדה וא"ש והבן:

בפסוק ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והכה וכו' ויקצוף וכו' מדוע לא אכלתם את החטאת ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ד' והנה הפוסקים הללו כלו מוקשה וחז"ל בדרך הלכה דרשו בזה הרבה ודבריהם ודאי אמת אך היות כי ע' פנים לתורה וניתן רשות לדרוש נראה לפרש בדרך אגדה ע"נ בעזה"י דהנה ודאי לא נעלם מעיני מ"ר הדין דאינו אסור בקדשי דורות אך ענין שאלתו הוי דהטעם דאונן אסור בקדשים הוא מכח דאכילת קדשים בעינן בשמחה כדכתיב למשרה לגדולה ואונן הוא בצער והנה באמת ח"ו כל אונן מחויב להיות בשמחה דהרי אמרינן להדיא דחייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ולקבלינהו בשמחה א"כ הרי מחויב לקבל הכל בשמחה וא"ש בזה עצבות אך הענין הוא דודאי מצד עצם המת והנעדר חייב לקבל בשמחה אך מצ"ע שראוי לומר שהכל נעשה בעונו לא עביד הקב"ה דינא בלא דינא וכ"א ראוי לתלות הדבר בנפשו בזה שייך שפיר צער ובכי' כמ"ש מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו לכן בזה הוי עיקר אבילות ואנינות אדם ח"ו וא"כ תינח במי שאפשר להסתפק שכל זה הוא בעונו אבל אם הוא באופן שידע בבירר של"ה בעונו רק בעון אחרים ל"ש בזה אנינות כלל וז"ה דברי מ"ר דהוא אמר שמה שמתו בני אהרן ל"ה בעון אהרן רק בעון הדור לכפר על ישראל ממעשה העגל כי כן מורה לשון הכתוב בפ' תצוה ז"ש מ"ר הוא אשר דבר ד' בקרובי אקדש פרש"י שהוא מאמר ונקדש בכבודי הנאמר בפ' תצוה והרי שם אמר הכתוב ונקדש בככודי והייתי להם לאלהים משמע שע"י שיהי' נקדש במכובדים עי"כ יהיו להם לאלהים א"כ מוכח דהוי לטובת ישראל לכפר עליהם ולא בעון אהרן מתו ול"ש אנינות ולכך אמר ויקצוף משה מדוע לא אכלתם את החטאת ושמא תאמרו שאתם אוננים הרי ואותה היינו המיתה נתן לכם לכפר על עון העדה ולא בעונכם הוא ול"ש בכם אנינות אך אהרן השיב כך דהנה לעיל אמר ותצא אש מן השמים ותאכל את העילה ואת החלבים וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם ויש לדקדק הרי גדולה מזה ראו במ"ת וקי"ס ומה נתחדש להם היום יותר אך הענין הוא דהנה קשה יותר מ"ש ותאכל את העולה ואת החלבים והרי קיי"ל בב"מ דחטאת קודמת לעולה ולמה כאן זכר העולה תחלה ואח"כ החלבים אך טעם הדבר הוא כך דודאי אם הי' ישראל חייבין חטאת ממש לפניו הוי גם בהקטרה חטאת קודמת לעולה כמו בכ"מ מטעם שאחז"ל משל לפרקליט שנכנס הדורן אחריו. אבל כאן לא נתחייבו ישראל כפרה ממש, כמ"ש בילקוט בפ' צו שא"ל משה לאהרן אחי אע"פ שכבר נתרצה החוקים לכפר על ועשה העגל צריך אתה ליתן דורן לשטן שלא ישנאך בבואך למקדש:

תדעו שעברה שאתם מתיראים ממנו כבר הוא זבוחה לפני המקום, שנאמר לזבוח לפני ה' ע"ל, הרי דלפני י"ת לא הוצרך לכפרה שכבר הוא זבוחה, רק עיקרו בא ליתן לפיו של שטן, ולכך הונח מעשה אהרן דבא ליתן לפיו של שטן עשה החטאת קודמת לעולה, אבל במה שקיבל הוא ית' בעצמו כמ"ש ותצא אש מלפני ה' קיבל העולה תחלה להראות דלפני י"ת אין כאן חטא מתחלה ולא שייך משל לפרקליט וכו'. ולפ"ז א"ש דהנה דקי"ס ובמת"ת אף שראו כבודו ית' לא ידעי אם היא לכבודם אי לכבוד משה. ונראה להם יותר דהוי לטובת משה וכבודו, וכמ"ש הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, וכיון דתלו הדבר במשה לא אמרו הודאה על כך. אבל כאן בהקמת המשכן יש במדרש רבה בפ' זו שכל ז' ומי המלואים שמש משה רבינו בהכהונה גדולה ולא שרתה עליו שכינה, כיון שנכנס אהרן להקריב מיד שרתה עליו שכינה שנאמר וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם. וביאור הענין כך הוא דלא מפני שאהרן הי' גדול ממשה כידוע ששניהם שקולים אך הענין דאהרן הוי שלוחא דישראל כי אף דהוי כהני שלוחא דרחמנא כבר כתבו התוס' בקדושין דף כ"ג ובנדרים דף ל"ו דמ"מ הוי נמי שלוחי דידן ע"ש ולכך אהרן הוי נמי שלוחי דישראל אבל מ"ר הוי רק שלוחא דשמיא לכך נקרא איש אלהים עבד ד' וכיון דידוע דהוא י"ת חושש מאוד בכבודן של ישראל ולכך ע"י משה לא שרתה שכינה וע"י אהרן דהוי במקום כל ישראל והוי שלוחא דידן ושלוחו ש"א כמותו ולכך שרתה ע"י השכינה ובזה שראו של כבודם שרתה שכינה לכך וירונו ויפלו על פניהם אך עדיין ל"ה מכח דהוי מצדם דלמא לעולם בזכות משה ומה דעד הנה לא שרתה שכינה י"ל דהם גרמו לכך ע"ד אמרם ז"ל כ"פ ראוי שהשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך כן י"ל בזה דעד הנה הי' חטא העגל קיים אבל עתה בשמיני שכפרו חטא העגל לכך נתראה השכינה אך ז"ה א"ל אם ל"ה האש מן השמים שורף העולה תחלה הי' א"ל דחטא העגל הי' קיים עד הנה אבל כאן דראו שקבל האש העולה תחלה ואח"כ החלבים מוכח דל"ה בידם חטא העגל מדהקדים העולה ואעפ"כ לא שרתה שכינה ע"י משה מוכח שחלק הקב"ה כבוד לצבור להשרות השכינה דווקא ע"י דשלוחם כמותם לכך אמרו שירה וז"ש ותצא אש מלפני ד' ותאכל העולה ואח"כ החלבים וירא העם שנשרף העולה תחלה הבינו דהוי הכל לכבודם לכך וירונו ויפלו על פניהם אך לפמ"ש א"ש דבלא"ה ל"ה כיכר דע"י משה הוי המניעה דלמא ע"י הצבור שלא נתכפר חטאם עד הנה אך כיון דכתיב וירא העם וירונו ולמה לא עשו כו עד הנה בע"כ הוכיחו דז"ה מצדם לא מצד משה ובע"כ דעד הנה הי' המניעה מצד משה ובזה יובן תשובת אהרן על נכון דמ"ר אמר לו דמיתת בניו הוי עבור הדור לכפר על מעשה העגל ול"ש בו אנינות ואהרן הוכיח להיפך דבע"כ היו מצדו דבצבור כבר נמחל חטא העגל דא"ל נמחל הי' ראוי שיקבל את החטאת תחלה ואח"כ העילה ולמה עשה להיפך וז"ש דרך תימה ע"ד פרש"י שהן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם אטו היום הקריבו הצבור תחלה חטאתם ואח"כ עולתם הרי הי' להיפך דתחלה נשרף עולתם ואח"כ חטאתם ובע"כ דכבר נמחל חטא העגל ולא בעי כפרה כדברי הילקוט הנ"ל ובע"כ מה שמתו נדב ואביהו הוי בעוני ותקראנה אותי כאלה אותי דייקא ולא הצבור ושייך בו שפיר אנינות ולכך ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ד' וישמע משה ויוטב בעיניו שהוטב בעיניו גידל ענוותו שתלה מיתת בניו בעונו וא"ש בעזה"י:

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה