גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
פרשת צו
בפסוק כי את אהרן ואת בניו זאת תורת העולה הנה מה שפתח בעולה תחנה ותמיד חטאת קודם לעולה י"ל ע"פ המדרש שבכל פ' ויקרא לא זכר שם אהרן מחמת העגל רק שמ"ר התפלל עליו והנה כשבא לפייס את אהרן בא י"ת לומר לו תירץ מה שהי' קשה לאהרן שראה שהוקם המשכן ונמחל עון העגל כמ"ש רש"י משכן העדות שמשיא הוא שנמחל עון העגל והי' קשה דהרי הוא הי' רק גורם להעגל וישראל עבדוהי היי ולהם נמחל ולו לא נמחל והראהו הקב ה התירץ דהנה זה העולה כונה כלל וורד והרי חטאת באה על חטא חמור ועולה על חטא קל רק על עשיה ועולה כולה כליל יותר מחטאת אך הוא הדבר מחמת שהוא חטא קל אין האדם מתחרט כ"כ ובכעי כפרה יתירא וזה הי' תשובה לאהרן דאדרבה ווחונה שנראה כי שהוא חטא קל בה ה"ל התנצלות שהיה אונס לזה איני מתחרט כ"כ לכן לא נמחל לו וזה שאמר לי לפייסו מה דלישראל נמחל ולו לא נמחל דזאת תורת העולה הוא העולה על מוקדה כן הוא בך ג"כ הוי כן וא"ש דוהנה י"ל ווה שהקשה המג"א אי"ח סי' א' על הטור שכתב לומר פ' עולה קודם לחטאת דהר קיי"ל דחטאת קודמת לעולה די"ל דוודאי בריך לבקש על הקל תחלה כידוע ולכן מי שיודע שמחויב חטאת כיין דע"ז מתחרט יותר ועל חיוב עשה לכן הוי החטאת קודם לעולה דאף דבעצם הוא קחו מעשה מ"מ להשיג מחילה קל יותר להשיג בחטאת מבעולה אבל התורה דמיירי שר הם חיוב חטאת או לא א"כ אם א"י גם בזה אינו מתחרט לכן אזלינן בחר עיקר הדבר דעשה קל מחטא חמור ומבקש על עולת תחלה גם כיון דאין לך אדם שאיו עובר בעשה א"כ יותר מתחרט ע"ז מספק ממת שנתחרט על חמור ולכן מקדים עולה תחלה ובזה י"ל מ"ש בילקוט ראובני פ' ויקרא וז"ל כששמע מ"ר פ' הקרבנות אמר מי שית שיש בידו ספק עבירה יביא קרבנות הללו כששמע התודה פתח ואמר מזמור לתודה עכ"ל והוא תמוה וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י ולפמ"ש כאן י"ל הכוונה דהנה כל העוסק בפ' עולה כאילו הקריב עולה וכן חטאת ולכן מ"ש יביא קרבנות הללו היינו שיאמר פ' הקרבנות דהוי כאילו הקריבם אך תחלה הי' סבור דעיקר הכפרה הוי הקרבנות ולכן אמר בספק עבירה יביא נמי קרבנות הללו היינו כדרך הקרבתן חטאת קודם לעולה אבל כששמע התודה הבין דעיקר הכפרה הוי הוידוי א"כ באמירה ראוי להיות להיפך לכן פתח ואמר מזמור לתודה נתן הודאה על הוידוי כי זה עיקר הכפרה וממילא בספק עבירה אמר להיפך עולה ואח"כ חטאת וא"ש בעזה"י וי"ל עוד טעם על מה שלהקרבה חטאת קודם לעולה ולומר עולה קודמת דהנה כל דבר האהוב אצל האדם אוהב ברבוי וכל מה דהוי יותר הוי מעלה לו אך השנאוי לאדם ועושהו ע"צ ההכרח הוי להיפך שבוחר ברע במעטו ומואס ברבוי ולכך ה"נ לפי שהקב"ה אינו אוהב קרבנות כמ"ש כי לא תחפוץ זבח ואתנה וכיון דחטאת אין ממנו לאישים רק האומרון ובעולה כלה כליל לכך מקדים החטאת כי בוחר הרע במיעוטו ותינח בהקרבה שאין הוא י"ת אוהבו אבל באמירה דזה אוהב הקב"ה שפיר כיון דהוי דרך לימוד וכמ"ש כי שמוע מזבח טוב וי"ל הכוונה דשמוע מזבח שישמע הקב"ה מענין הזבח הוי טוב ולא המעשה מזבח טוב לפניו י"ת וכיון שהלימוד טוב לפניו ולכך בזה עדיף עולה מחטאת שכילה כליל ולכך למקראה עולה קודם וזה טעם נכון בעזה"י:
דרוש א' לפסח
הנה הנביא מיכה אמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ויש בילקוט שמעוני וז"ל אראנו נפלאות אראנו לבנים מת שלא הראתי לאבות דאילו במצרים כתיב עושה פלא וכאן אראנו נפלאות להבין זה כבר אמורה מלתי בזה בכמה אנפי וכעת נראה כך ונקדים מ"ש בילקוט שמעוני פ' בשלח בפסוק ד' ימלוך לעולם ועד מפני מה כי בא סוס פרעה והוא תמוה וגם בזה כבר מלתי אמורה ומצורף לזה יתבאר מ"ש במדרש פ' בשלח בפ' אז ישיר וז"ל הה"ד ואני אשיר עוזך אז ישיר וכו' וארנן לבוקר חסדך לאותו בוקר דכתיב ויהי באשמורת הבוקר וישקף ד' וכו' כי היית משגב לי בפרעה ומצרים ומנוס ביום צר לי בעמלק עכ"ל גם בזה כבר מלתי אמורה ומצירף לזה יתבאר מ"ש במדרש אז ישיר אז שר לא נאמר אלא אז ישיר לע"ל וכו' ומה טובו להזכיר זה כאן ויתבאר נמי מ"ש ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ד' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ויראו העם את ד' ויאמינו בד' ובמשה עבדו וכ"ז הוא מחוסר הבנה מ"ש ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מה משמיעני בזה גם מ"ש וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים מיותר גם מ"ש ויאמינו בד' ובמשה עבדו מה שייכות אמונה במה שכבר ראו אך נראה דהנה בש"ס בפ"ק דמכות פליגי תנאים אם מזכירין יצ"מ לע"ל או לא וטעם פלוגתתן נראה דהנה לפי ראות עיני בשר בראה כי לע"ל יהי' ניסים חדשים אשר ל"ה יכלל בעולם עד הנה אבל לפי ראית עיני משכיל נראה כי במצרים הי' כלול בו גם הנסים של לע"ל ואף נסים שיהי' לימות המשיח כבר הי' כלול במצרים רק דהוי בהסתר וכל ישועה יהי' נגלה בזמנו וכן פרשנו הגדה לפסח בפיסקא כהא לחמא לבאר הפסוק מ"ש שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות ול"א כי קרובה ישועתי להיות רק לבוא ולהגלות משמע דכבר הי' בעולם ואינו מחוסר רק הבאה והתגלות והיינו ביון דכבר הי' במצרים ורק דהוי בסתר ולכך מ"ד אין מזכירין יצ"מ לע"ל ס"ל דהנסים לע"ל יהי' חדשים ולא יהי' כלולין במצרים לכך מה טיבו להזכיר י"מ לע"ל אבל אידך מ"ד ס"ל דיצ"מ הי' כלול בו כל הנסים של לע"ל לכך מזכירין יצ"מ לע"ל ולכך אנו נלך כעת בדיעה זו שהי' ביצ"מ כלול כל הנסים והנה ענין גלות שלנו נמשל לים דכתיב והרשעים כים נגרש וכן מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה והרבה מזה וכשיבוא משיח ב"ב אז יהי' כלוי כל המיית הים ויהי', נקרא על שפת הים וז"ש ויושע ד' ביום ההוא את ישראל שהושיע הקב"ה לישראל כל הישועות שיהי' למ"ל מיד מצרים ע"י יד מצרים שעשה למצרים מיד זה הי' ישועה לישראל לעולם ועד וע"כ ראוי להזכיר יצ"מ לעתיד ולכך וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים על שפת כל הגליות שיהי' ב"ב יראו ג"כ את מצרים מת ויזכירו גם את מפלת מצרים כי בו הי' כלול גם הנסים הללו דוירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ד' במצרים ולפי צורך יצ"מ ל"ה צריך ליד הגדולה כזו לכך הבינו שכלול ב גם הישועות העתידין לכך ויאמינו בד' ובמשה עבדו האמינו כי בכל הצרות שיבואו עליהם שיהי' להם ישועה כיון שכבר הי' הישועה ביצ"מ א"כ ממילא ראוי להזכיר יצ"מ אף בימות המשיח לכך אז ישיר משה וב"י דגם כשיבוא משיח ב"ב ישיר משה וב"י ויאמרו אז בימות המשיח אשירה לד' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים כיון דאז הי' כלול כל הנסים ויזכירו גם אז יצ"מ וז"ש המדרש הה"ד ואני אשיר עוזיך וארנן לבוקר חסדך דהכוונה דראי' הוי דיצ"מ הי' כלול בו כל הנסים של לע"ל הוא ממה שנעשה לבוקר ולא בלילה או בחצי היום והיינו לרמז כי כמו הבוקר הוי שורש היום וממנו יצמח אור כל היום כן יצ"מ התחלה כל הנסים וז"ש ואני אשיר עוזיך דגם לע"ל בימות המשיח אשיר עוזיך מה שהי' במצרים כי בו הי' כלול גם הנסים הללו וראי' דבמצרים הי' כלול בו כל הנסים דהרי וארנן לבוקר חסדך דכתיב ויהי באשמורת הבוקר ומדהתחיל בבוקר מוכח כן ועוד ראי' דהנה בעמלק הי' נסים קטנים נגד יצ"מ ובאמת בעמלק הי' ראוי לעשות יותר נסים ממה שהי' במצרים ולמה הוי נסים קטנים אך דגם במצרים הי' כלולין א"כ גם מפלת עמלק הי' במצרים וכיון דמצרים הי' הסיבה ועמלק הי' המסובב וא"א שיהי' המסובב גדול מן הסיבה הראשנה ואדרבה תמיד המסובב קטן מן הסיבה ולכך הי' מפלת עמלק קטן משל מצרים וז"ש עוד ראי' דהוי מצרים סיבה לכל הישועות דהרי כי היית משגב לי במצרים והי' כס גדול ומנוס ביום צר לי בעמלק והוי רק מנוס ולמה הי' קטן ממצרים בע"כ הוי מצרים סיבה לעמלק לכך הוי קטן ממפלת עצרים ובזה יובן מ"ש הוא י"ת בפ' בשלח כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק ומה הכוונה לשים באזני יהושע בלחש אך הכוונה דהנה לפי הנסים שהי' במצרים ולא נגלו עדיין כל הנסים שיהי' לע"ל שהם כלולין בו ועל עמלק נגזר שמחה ומחה אותו לגמרי וא"כ יהי' מפלתו גדול ממצרים שהם לא נענשו כ"כ וא"א שיהי' המסובב גדול מן הסיבה לכך כיון דניסים של מצרים לא נגלוי לגמרי גם מפלת עמלק לא נגלה לגמרי רק קטן משל מצרים אבל לע"ל יהיי נגלה כל הכלול בנסים של מצרים ואז אף שיהי' מפלת עמלק לגמרי במחי' מ"מ והי' של מצרים גדול כיון דבמצרים הי' כלול בו יותר ובעמלק הי' רק מפלה שלו לבד ולכך עתה שלא נגלה כל הכלול בנסים של מצרים ל"ה אפשר לומר בגלוי כ' מחה אמחה לכך אמר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה ולא בגלוי וז"ש המדרש בפסוק ד' ימלוך לעולם ועד מפני מה וכו' כי הנה יש בילקוט אלו אמרו ישראל ד' מלך עולם ועד ל"ה שום אומה ולשון שולט בהם רק אמרו ד' ימלוך לעולם ועד לע"ל ופרשנו בזה בחודשינו מכבר מ"ש המשורר ד' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו כלומר אם הי' אומרים ד' מלך כבר הי' אבדו גוים מארצו והכה הטעם באמת למה לא אמרו ד' מלך אך הם ראו דרצונו י"ס להיות עוד גלות וזה יהי' תלוי בזה אם במצרים נשלמו ד' מאות שנה וא"כ אם לא חטאו ל"ה חייבין גלות רק אחר כך כשחטאו נתחייבו אז ל"ה רצונו י"ת להיות עוד גלות דטוב יותר שלא יחטאו ולא יתחייבו גלות אבל אם ד' מאות שנה לא נשלמו וא"כ אם דעת קצת שכל הד' גליות הוי תשלומין לגלות מצרים א"כ מוכרחין להיות עוד בגלות רק אם לא חטאו הי' הקב"ה מאריך להם השלוה אך כיון שחטאו התחילו הגלות מתחלה והנה הראי' על כך שרצונו י"ת הוי להיות עוד גלות הוי ראי' בים דהנה ידוע דכ"ד הנעשה אות למטה אינו בטל ולכך בקי"ס הוי אות שיהי' עוד גליות דהנה בטביעת המצרים הי' ב' כתות פעם נאמר אשירה לד' כי נאה גאה סוס ורוכבו רמה בים מוכח דהים הי' תחלה ואותם רמו בים ופעם כאמר כי בא סוס פרעה וישב ד' עליהם את מי הים משמע דהם באו תחלה והים בא עליהם וכ"א בשירה נשפת ברוחך כסמו ים וכן אמר הקב"ה נטה ידך וישובו המים ויכסו את הרכב א"כ מוכח שהי' ב' כתות והיינו דלפי פשוטו הוי טביעות המצרים על שגזרו כל הבן הילוד, וא"כ בזה היאור הי' תחלה והילדים הושלכו ליאור וכ"כ הוי ואוי שמצרים יהי' נשלכין לים ולכך הי' כת אחת כן באמת ולכך אשירה לד' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים אבל כת הב' הי' אות על העתיד דהנה ביחזקאל נאמר ונשפטתו אתו בדבר ובדם והעטרתי עליו בגשם וכו' הרי דהגשם והברד ירדו עליו ולכך גם במצרים הי' כת אחת שירדו המים עליהם לסימן על העתיד שיהי' כן לגוג ומגוג וא"כ אם עשה הקב"ה אות על העתיד מוכח דרצונו י"ה שיהי' עוד גלות וכיון שיהי' עוד גליות אמרו ד' ימלוך לעולם ועד רק לע"ל וז"ש הילקוט ד' ימלוך לעולם ועד מפני מה כלומר מפני מה לא אמרי ד' מלך לכך משיב כי בא סוס פרעה וישב ד' עליהם את מי הים ואם בשביל השלכת הילדים הי' ראוי להיות להיפך שיבואו תוך המים ובע"כ דהוי סימן על גוג ומגוג וכיון דהוי סימן לא בטל לכך אמרו ד' ימלוך לע"ל וא"ש בעזה"י ובזה נבוא אל ילקוט מיכה שהתחלנו דהי' ק"ל מ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות מה לשון אראנו הול"ל והי' נפלאות גם מ"ש כימי צאתך משמע שיהיו שוין ובאמת אמר כאן נפלאות ושם אמר רק פלא לכך בא לפרש דחדא מתורצת בחברתה דהנה לומר שיהיו בימי משיח יותר ממה שהי' במצרים זה א"א דא"א שיהיה המסובב גדול מן הסיבה לכך אמר דגם במצרים הי' כל הנסים שיהי' לע"ל רק במצרים לא זכו לראות בגלוי וראו רק פלא אבל לע"ל יהי' נראה יותר וז"ש דודאי הנסים כבר הי' במצרים כן ויהי' כימי צאתך מארץ מצרים רק אז לא ראו זה ועתה אראנו נפלאות וז"ש הילקוט אראה לבנים מה שלא הראיתי לאבות דהחילוק הי' רק הראי' דשם ראו רק חד פלא וכעת יראו נפלאות אבל בסתר הי' גם במצרים כן וא"ש בעזה"י ובזה יובן מ"ש בתורה פ' תשא נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשי ד' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך וכבר כתבנו הכוונה בזה בעזה"י וכעת נראה עוד בזה דאמר דנגד כל עמך ר"ל לפ"ד שלא ראו בעינהם עה דהוי בהסתר ביצ"מ יהי' נראה בעינהם שיהי' נפלאות אשר לא נבראו עדיין אבל באמת סברא דלא נבראו הוי רק בכל הארץ ובכל הגוים דלהם נדמה דלא נבראו עדיין אבל באמת כבר נבראו ואינן מחוסרין אלא ראי' ולע"ל יראו כל העם אשר אתה בקרבו אז יראו בעינהם את מעשה ד' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך דבאמת כבר עשיתי עמך כן ומחוסרין רק ראי' וא"ש בעזה"י:
דרוש ב לפסח בהלל אמר המשורר בצאת ישראל ממצרים וכו' מה לך הים כי תנוס וכו' ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים להבין מקראי קודש הללו כבר כתבנו כמה דרכים יהיו לרצון לפניו י"ת וכעת נראה עוד בעזה"י ומצורף לזה יתבאר מ"ש בילקוט שמעוני פ' חקת בפסוק וממדבר מתנה וז"ל ע"י הבאר שניתן להם במתנה נחלו אותו י"ת ומנין שנחלו אותו שהרי עד שלא שתו אמרו היש ד' בקרבנו אם אין ומששתו אמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע וגם בזה דברינו נאמרים בעזה"י בכמה דוכתא וכעת יבואר עוד בעזה"י פסוק בפ' בשלח הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכו' למען אנסנו הילך בתורתי אם לא והילקוט שמעוני פ' בשלח ד' ימלוך לעולם ועד מפני מה כי בא סוס פרעה וכעת נראה עור בעזה"י ונקדים מ"ט במדרש שה"ש כפסוק אנא הלך דודך אנה פנה דודך ממצרים לים לסני אנא פנה דודך ונבקשנו עמך משיבים ישראל מה טובכם שואלים עליו כל דהוא אתי לגבי הוא אתי עכ"ל והוא תמוה וכבר מלתי אמורה בזה וכעת כראה כך בעזה"י דהנה תשועת הקב"ה בישראל יתכן להיות בב' טעמים או דהוי מאהבתו לישראל או משנאתו לאוה"ע ולהכעיסם מגדיל אף מרומם לישראל והנה משכל האנושי נראה יותר דהוי משנאת העכו"ם כיון שכל המחקרים הסכימו דאהבה ל"ש רק בדברים הדומין זל"ז אבל בדברים הפוכין הוי שנאה לא אהבה כמו מים ואש ומכ"ש בו י"ת מה דמיון לו י"ת לאדם השפל ומסתבר יותר דהוי שנאה ולא אהבה לכך מסתבר יותר דהו' תשועת ישראל משנאת העכו"ם לא מאהבת ישראל הנה הנ"מ בין הכי טעמי דאם הוי מאהבת ישראל אף אם יבואו אוה"ע להתקרב להקב"ה לא יועיל כיון דלישראל הוי אהבה ישנה והם קודמין להתקרב לו י"ת אבל א"ת משנאת העכו"ם א"כ גם הם אם יתקרבו לו י"ת יפסוק השנאה ולא יושיע עוד לישראל והנה חז"ל אמרו למה נקרא שמו סיני שמשם ירדה שנאה לעכו"ם וז"ש המדרש דאוה"ע אומרים לישראל דבוא וראה הוכחה שאינו לאהבתכם דהרי אנא הלך דודך ממצרים לים להטביע מצרים לסיני שמשם ירדה שנאה לאוה"ע וא"כ הוי רק משנאת אותנו לכך אנא פנת דודך ונבקשנו עמך וישראל משיבים מה טובכם שואלים עליו כל דהוא אתי לגבי הוא אתי דלאהבתינו הוא בא ולא לשנאת אתכם ומרומז זה בתשובת שהשיבו ישראל דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים והכוונה עפ"מ שאחז"ל בסנהדרין דהמין שאל אלקיכם גחכן הוא שאמר ליחזקאל שכב על צרך הימנית והשיב לו התנא משל למלך שמרדת עליו המדינה אם כעסן הוא הורג כלם ואם רחמן הוא הורג הבינונים ואם רחמן שברחמנים הורג הגדולים וכו' ע"ש א"כ מוכח ממת שהוא נוטל הצדיקים שבדור שהוא רחמן שברחמנים ומוכח שהוא אוהב את האדם ולא שונא ולכך אומרים דודי ירד לגני וכו' וללקוט שושנים היינו הצדיקים מוכח דהוי אהבה ולא לשנאת אוה"ע ובזה יובן מ"ש הפייטן ביום א' לפסח מוכיחים מעשיך אהבת אמוניך לבלוע לוחצי המוניך נטית ימינך והכוונה דראי' מוכחת דהוי לאהבת ישראל ולא לשנאת המצריים דהרי גם על המצרים רחמת ליתן להם קבורה וז"ש מוכיחים מעשיך אהבת אמוניך ולא לשנאת האויב דהרי גם ללוחצי המוניך נטית ימינך ליתן ליתן להם קבורה והנה הילקוט בפ' ד' ימלוך לעולם ועד אומר הוכחה אחרת דהנה אם הוא עושה מכח שנאת האויב הוי רק אם השונא עדיין קיים ורואה אבל אם אין השונא בעולם ל"ש לומר דהוי להכעיס השונא ואז ראוי להיות פוסק הישועה ואם אינו פוסק הישועה מוכח דהוי לאהבת האוהב והנה קיי"ל אהבה שאינה תלוי' בדבר אינה בטלה עולמית ולכך א"ה ישועתו י"ת לאהבת ישראל בטוחין שיהי' כן לעולם אבל א"ה לשנאת האויב יתכן להיות נפסק והנה ישראל אומרים ד' ימלוך לעולם ועד שבטוחין כמו דהוי הוא י"ת מלך ישראל כן ימלוך לעולם ועד מוכח דהוי אהבה שאינה תלוי' בדבר וז"ש הילקוט מפני מה אומרים ד' ימלוך לע"ל ומנ"ל כן דלמא משנאת השונא וי"ל הפסקה לכך אמר כי בא סוס פרעה וישב ד' עליהם את מי הים וב"י הלכו ביבשה בתוך הים דגם אח"כ כשכבר ל"ה פרעה וחילו בעולם גם אז הלכו ביבשה ואז ל"ה השונא בעולם ומוכח דהוי לאהבת ישראל לכך יהי' כן לעולם וא"ש בעזה"י. ועוד י"ל הוכחה דשייך אהבה ממנו י"ת לאדם הוא כך דאם אוהב הקב"ה לארץ יותר מן השמים מוכח דשייך אהבה למין האנושי דאל"כ ה"ל י"ת לבחור בשמים יותר דהם יש להו משהו יותר דמיון לו י"ת דגם הם רוחנים יותר מן האדם דהוי קרוץ מחומר והנה הוכחה זו שהוא י"ת חפץ יותר בארץ מבשמים ממה דראינו דטבע השמים ליתן מטר ומים וטבע הארץ לגדל תבואה והנה כשרצה הקב"ה עשה להיפך נתן לחם מן השמים ומים מן הארץ וכמ"ש במדרש פ' בשלח בפסוק כל אשר חפץ ד' עשה בשמים ובארץ דשינה הוא י"ת סדר העולם אך נחזי השינוי דאף שנתן לחם משמים מ"מ נתן רק מן דהוי באמת לחם שמים כמ"ש חז"ל לחם שמה"ש אוכלין אבל לא נתן כח לשמים להוריד דגן וחיטים כדרך הארן מוכח דאין לשמים כח הארץ ממש והארץ נתנה מים ממש כמו השמים מוכח דהארץ י"ל גם כח השמים והשמים א"ל כח הארץ מוכח דהארץ חביב לו יותר משמים וז"ש הילקוט דהנה נחלה א"ל הפסק כע"ש לקמן פ' חוקת והנה תחלה נסתפקו ישראל בזה אם הוי מאהבת האוהב או משנאת השונא לכך אמרו ת"ש ד' בקרבנו דייקא אם הוא אוהב לנו או משנאת אוה"ע ואח"כ כשאמרו נעשה ונשמע והקדימו נעשה ומניין ידעו דלמא לא יוכלו לקיים אך הי' בטוחין באהבתו י"ת אותם דודאי לא יצוה דבר שקשה להם לקיים והרי תחלה נסתפקו באהבתו י"ת ולמה אח"כ נעשו בטוחין בע"כ מן הבאר וכהר כתבנו דאם הוי מחמת אהבה א"ל הפסק וז"ש הילקוט דע"י הבאר נחלו אותו י"ת נודע דהוי אוהב לנו וא"ל הפסק והוי נחלה וראי' דעד שלא שתו אמרו היש ד' בקרבינו ונסתפקו על האהבה וכששתו אמרו כל אשר דבר ד. נעשה ונשמע ובטחו באחבתו י"ת ומוכח מהבאר דהוא י"ת אוהב אותם וז"ש המשורר בצאת ישראל מה לך הים כי תנוס אם הוי מאהבת ישראל או משנאת המצרים לכך אמר מלפני אדון חולי ארץ דתכלית כל הבריאה הוי הארץ לא השמים ומוכח מזה אהבת הקב"ה לארץ וממילא הוי מלפני אלהי יעקב לאהבתם לא משנאת המצרים כיון דשייך אהבה בינו י"ת ובין האדם וראי' דהתכלית הוי הארץ דההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים מה שהוי חלק השמים ולא נתן כן לשמים להיות בהם כח הארץ מוכח דתכלית הבריאה הוי הארץ לכך הוי מאהבת ישראל וא"ש בעזה"י ובזה נבין מ"ש פ' בשלח הנני ממטיר לכם לחם מן השמים למען אנסנו הילך בתורתי אם לא והיינו דהנה פקודת המלך אין אדם כזהר כ"כ אבל בפקודת הרופא נזהר מאוד כיון דהוי לטובתו וחייו כן ה"נ אם הקב"ה מכוין לטובת האדם וחייו יהי' נזהר בו ביותר ואם לכבודו י"ת לא יהי' נזהר כ"כ וזה תלי' בחקירה הנ"ל אם שייך אהבה ממנו י"ת לאדם יתכן דהוי לטובת האדם אבל אם ל"ש אהבה לאדם הוי ודאי לכבודו וז"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים למען אנסנו הילך בתורתי אם לא כי יראו שהשמים אין כח ליתן תבואה כשל הארץ ובארץ יש יש כח ליתן מים כמו השמים יראו דהארץ עיקר ושייך אהבה ממנו י"ת לארץ והוי התורה לטובת האדם ויהי' נזהר בו ביותר וא"ש בעזה"י ויערב נא אמרינו המעטים לפני אדון כל אמן:
דבר. נחמד להגש"פ בשם הגאון מו"ה חיים יהודה קלוגר ז"ל בנו בכורו של המחבר זצ"ל בפיוט ויהי בחצי הלילה וכו' הפחדת ארמי באמש לילה וישר אל מלאך ויוכל לו לילה והקשה הגאון בעל מ"נ ע"מ שהרכיב הפייטן שני ענינים יחד וזה ודאי ל"ה בלילה אחד וכתב שמדרשים חלוקין הם ואמר הרב הנ"ל לתרץ זה עפ"י דברי הנזה"ק בביאור ה"פ ויהי מקץ שלשים וד' מאות שנה ויהי בעצם היום הזה, יצאו וכו' דהנה אחז"ל מסים מוכנים לטובה ועתים מוכנים לרעה והיינו הקב"ה בשעה שברא העולם קבע בו בכל יום וחודש ושנה עת מיוחד יש מהם שהוא לטובה ויש מהם שהוא לרעה והעת הוא המזל המשמש בעת ההוא ועל המזל יש למעלה מדות רוחניים מיוחדין המאירין על כל מזל ומזל ולעולם הגאולה אינו רק בעת המיוחד לה לטובה מששת ימי בראשית כמ"ש בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך אך כשהקב"ה רוצה ודלג על הקץ אז החליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים ולכך בשעת יצ"מ הביא הקב"ה אותו העת שהי' קבוע לטובה ולגאולה בסיף משך שלשים וד' מאות שנה והביאו עכשיו בסוף רדו וזה ויהי מקץ שלשים שנה ויהי בעצם היום הזה כלומר שאותו הקץ שהי' ראוי להיות בסוף שלשים הוא הי' עכשיו ביום הזה עכת"ד ע"ש ועפ"ז פירש הרב הנ"ל דהנה יש לדייק עוד מ"ש הפלאת בלילה והל"ל הפלאת הלילה אך לפי הנ"ל א"ש דהא נמי אמרינן שמה שעשה הקב"ה שאר נסים לישראל הוי נמי בכח לילה של יצ"מ אף דל"ה בניסן מ"מ אם הי' הקב"ה הורג כל המצריים בלילה זו ל"ה נשאר לישראל עוד זכות מן הלילה הזו לפעול עמהן בזמן אחר אבל הקב"ה חס על ישראל והרג רק בכורי מצרים לבד ושאר כח הלילה השאיר לפעול עם ישראל טובות תמיד ולכך בשעה שעשה להם נסים הרכיב הקב"ה הזמן והביא הלילה של ניסן לזמן של אז ועשה עמהם נסים וז"ש אז רוב נעים הפלאת בלילה והוי ב' השימוש ר"ל עם הלילה עשית נסים והוי הלילה ככלי ביד האומן כן עשיתי נסים עם הלילה לכך אמר שפיר דהן מה שהפחיד ארמי באמש לילה הן מה ששר אל מלאך אף דהוי בזמנים מחולפים מ"מ הוי הכל בכח הלילה של אז שבא כל פעם לאותה שעה וא"ש ודפח"ח: