אור ברסלב
גבורות שלמה פרשת ויקרא

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

פרשת ויקרא

פרשת פקודי

איתא בש"ם ברכות דף ל' וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי וכוי דשמואל ראה דמהדרי בתר כהן אמר מאי כילא האי שחיטה בזר כשירה וכו' עד מימר שפיר קאמרת מיהו מורה הלכה בפני רבי את אתיא חנה וקצווחא קמי' אל הנער זה התפללתי ע"ש והנה להבין ווה זו חשובה למה שטען עלי שמורה הלכה בפני רבו וכבר חשו בו רבים ובספר ישמח משה להגאון מאיהל נדחק בזה ולפי דרכו נ"ל בעזה"י באופן נאות והנה כיון דשמואל ראה דמהדרי בתר כהן אף של"ה כהן מוכן לפניהם מוכח דס"ל דבעינן דוקא כהן וזר אינו כשר לשחיטה ולפ"ז קיי"ל הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו משום מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד והנה בשחיטה בעינן שליחות דילפינן מפסח מוישחטו ורק בפי' שם העלה דבשחיטה ל"ב שליחות רק בפסח אבל אין דבריו מוכרחים והעיקר כפשיטו דבקדשים בעינן שליחות ואם הי' בלי שליחות פסול וא"כ קיי"ל דשליחות בעינן דעת וכמ"ש בשם הרשב"א והשכל נותן כן דבלי דעתו אינו נעשה שלוחו וא"כ לפי דעתם דבעינן כהן והני כהני שלוחי דרחמנא נינהו א"כ ל"ה מכוונים שיהיו השוחט שלוחו של הבעלים ואם איני מכוין להיות שלוחו אינו נעשה שלוחו וממילא יהי' הקרבן פסול כיון דבשחיטה בעינן שליחות (וא"ל דהקדשים בעינן שינה עליו לעכב ז"א דזה הוי רק במה דהוי בכהן אבל שחיטה דבזר כשרה יש לו דין הדיוט ועוד דלענין שליחות שאני דאם שחטו בלי שליחות הוי כאילו לא נשחט ותדע דלמה פריך הש"ס בקדושין דמה לקדשים שישנו במחשבה היל"ל דמה לקדשים דבעינן שינה לעכב ובלא"ה כשר בלי שליחות ובע"כ דגם בדיעבד פסול עיין פ"ב דקדושין ודוק) וא"כ יקריב קרבן פסול והוי לאפרושי מאסורא רא ובזה אין חולקין כבוד להרב ויפה הורה שמואל דשחיטה כשרה בזר ושוב בעינן שליחות בשחיטה וצריך לכוין שיהי' השוחט שלוחו ולמה אמר עלי דהוי מורה הלכה בפני רבו אך י"ל דהנה הש"ס מבעיא הני כהני שלוחו דידן נינהו או שלוחו דרחמנא נינהו וכתבו התוס' דאף דבקדושין קאמר בפשיטות דהוי שלוחו דרחמנא מ"מ מבעיא שם או הוי שלוחי דידן נמי או לא וא"כ חזינן דיש סברא דנהי דהוי שלוחי דרחמנא והוי נמי שלוחי דידן וא"כ י"ל דעלי הי' ס"ל כדיעה זו דהי' כמי שלוחי דידן וא"כ אף לפי דעתם דבעינן כהן נמי צריך שיהי' שלוחם ג"כ וא"כ סוף סוף צריך שיכוונו שהם עושין הכהן השוחט לשליח ואם מכוונין כן ליכא חשש איסור ולכן הוי מורה הלכה בפני רבו או י"ל יותר דלפי הר"ן בנדרים מבעיא לי' בפשוטי אם הני כהנא שלוחי דרחמנא ובע"כ דא"ז דבר פשוט הך כללא דר"כ דמי איכא מידי דאם הי' דבר פשוט למ"ל לפשוט זה ממשנה או מברייתא ובע"כ דא"ז דבר פשיט כ"כ וא"כ י"ל דעלי הי' סובר דהני כהני שלוחי דידן נינהו א"כ ליכא כאן לאפרושי מאסורא אך זה גופא דנימא דהוי שליחי דידן עם שלוחי דרחמנא מהיכן נצמח זה כיון דהוא ל"מ עביד מכ"ש דנימא דהוי רק שלוחי דידן הרי כ"מ עביד אך י"ל כיון דבפ"ב דקדושין גבי שליחות פריך שם ודילמא ש"ה דאית ליה שותפות בגווי' א כ דאף דל"ה שלוחו כמותו מ"מ באית ליה שותפות עדיף אך היינו דוקא אם יש לו שותפות במעשה זו שעושה השליח כעין דאמר התם בקדושין וא"כ ה"כ לענין הך כללא דמי איכא מידי ראיתו ל"מ עביד וכו' י"ל היינו דוקא היכי דאין למשלח שום שותפות במעשה זו אבל אם י"ל שותפות בוענה זו יכול להיות שליח אף דל"מ עביד ולפ"ז י"ל נהי דהתורה אמרה והקריבו בני אהרן וזרקו בכי אהרן או והקריב הכהן והוי הוא י"ת מצוה רק להכהן על ההקרבה מ"מ י"ל דהמצוה הוי נמי על הבעלים כיון דהכהן בלי בעלים אינו יכיל להקריב דהכל צריכין דעת כמ"ש בנדרים דף ל"ה וא"כ כיון דהכהן צריך דעת בעלים גם אם לא יתנו הבעלים הקרבן לכהן לא יוכל להקריב ממילא הוי מצות הקרבה נמי על הבעלים והוי המצות על הבעלים כמו על הכהן וכיון דהוי לבעלים שותפות עם הכהן בגוף ההקרבה יכול הבעלים לעשות הכהן שלוחו אף דהוא ל"מ עביד ולכן ה"נ שלוחי דידן רק אם ל"ה הכהן שלוחי דרחמנא אז ל"ת לכהן דין שותף ול"ה יכול לעשותו שליח אך כיון דהוי שלוחי דרחמנא א"כ הוי הכהן והבעלים שלוחי דרחמנא והוי שותפין שוב נעשה הכהן נמי שלוחי דידן או רק שלוחי דידן אך זה אי נימא דאף דצותה התורה רק על אחד מ"מ כיון דבזה בל"ז א"א הוי המצוה נמי על הבעלים אז שפיר י"ל דהכהן הוי נמי שלוחי דידן או רק שלוחי דידן אבל אי נימא כיון דבכתיב נאמר על הכהן אין בעלים בכלל אף דא"א לזה בל"ז א"כ אין גוף הקרבה חוב הבעלים ואין לבעלים חלק בגוף הקרבה שוב א"ל דין שותף וא"י לעשותו שליח והוי רק שלוחי דרחמנא ובזה הוי פלוגתא דר"י ורבנן ביבמות דרבנן ס"ל דאיש מצוה על פ"ו ולא האשה ור"י ס"ל דעל שניהם הוא אומר פרו ורבו ולכאורה א"ל הבנה דאיך ס"ל דלשניהם הוא אומר הרי בכתוב מפורש וידבר אלהים אל נח ואל בניו ולא דיבר עם הנקיבות אך בע"כ הכוונה כיון דא"א לזכר להוליד בלי נקבה הוי כאילו צוה לשניהם ורבנן ס"ל אף דא"א לזה בל"ז כיון דהדיבור הי' רק לנח ולבניו אין הנקבות בכלל וא"כ ה"נ לרבנן אין לבעלים מצות הקרבה רק על הכהן אבל לר"י הוי גם על הבעלים מצות הקרבה וז"ה דברי חנה שאמרה אל הנער הזה התפללתי ויתן לי ד' את שאלתי דהנה בחודשינו מכבר פרשנו משחז"ל בברכות גדול העונה אמן יותר מן המברך אלא שממהרין למברך ולכאורה כיון דגדול העונה אמן למה ממהרין למברך אך כיון דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא והיינו כיון דאינו מגיע שכר מן הדין מכח מי הקדימני ואשלם אך באינו מצווה ועושה ל"ש מי הקדימני ומגיע שכר מן הדין כמ"ש הפר"ד ממילא באינו מצוה יש שכר בהאי עלמא וא"כ העונה רמו הוי מצווה ועושה כיון דכבר שמע הברכה אבל המברך אינו מצוה דלא ליתהני ולא ליברך וז"ש דגדול העונה אמן דגדול המצוה אך מ"מ ממהרין למברך ההיא גופא הנותנת כיון דאינו מצוה יש שכר בהאי עלמא ע"ש וז"ש חנה כאן אל שנער הזה התפללתי אני ולא בעלי ויתן ד' לי את שאלתי לי דייקא משום דאני אינו מצוה ראוי לי שכר בהאי עלמא ומוכח מזה דאין מצוה פ"ו רק על הזכר א"כ ה"נ על הכהן מצות הקרבה לא על הבעלים וממילא הכהן שלוחי דרחמנא לבד לא שליח בעלים משום מי איכא מידי וא"כ אם ל"ה שמואל אומר דין שלו ל"ה מכוונין לעשות לכהן שלוחו והי' הקרבן פסול והוי לאפרושי מאסורא לכן שוב ל"ה מורה הלכה בפני רבו ואינו חייב מיתה וא"כ א"ש בעזה"י יהא רעוא שיהי' שבח הקב"ה בפלפול שלנו אמן:

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה