אור ברסלב
גבורות שלמה פרשת שמות

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

פרשת שמות

פרשת ויחי

ויאמר ד' אל משה בלכתך לשוב מצרימה ראת כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה. לכאורה קשה מת חידש לו ית' דמה"ת הוי ס"ד שלא יעשה שהוצרך להזהירו מחדש ונ"ל דהנה נחזי אנן אם אחד שולח איזה שליח בכוונה לעשות איזה ענין א"צ להזהירו פעמים ושלש דמן הסתם יעשה כיון שהולך רק עבור זה אבל אם אחד נוסע עבור איזה דבר שלו וחבירו מבקש ממנו שיעשה לו נ"כ איזה עסק בזה נצרך להזהירו פעמים ושלש שלא ישכח לעשות בקשתו. והנה החילוק בין לשון הליכה ללשון השבה הוא כך עד"ע באחד שהיו דר במקום אחד הוא וב"ב ועקר דירתו משם הוא וב"ב למקום אחר וחוזר למקומו הראשון אם הולך לבדו שם וב"ב ישארו במקום החדש לא יהי' נקרא בלשון השבה רק בלשון הליכה שהולך לשם אבל אם יקח גם ב"ב למקום הראשון נקרא בלשון השבה ששב לעקומו הראשון ולכך תחלה א"ל הקב"ה לכה ואשלחך אל פרעה ולא אמר לו שוב מצרימה כיון שהיו רצונו ית' לילך לשם לבדו בלא אשתו ובניו הוי רק הליכה אבל אח"כ שהי' רצון משה ליקח גם אשתו ובניו אמר ליתרו אלך ואשובה אל אחי אשר במצרים וכן אמר ויקח משה את אשתו ואת בניו וכו' ולפ"ז לפ"מ שהיה רצונו ית' תחלה שילך הוא לבדו א"כ אינו הולך לשם רק עבור שליחות זה א"ל זהירות בדבר שיעשה כן דא"ל עסק אחר רק זה אבל כשלקח גם אשתו ובניו א"כ הוא חוזר למצרים לקבוע דירה שם יש חשש פן יתרשל במעשה זו לכך אמר לו הקב"ה בדיוק בלכתך לשוב מצרימה אף שהליכה כעת הוי דרך השבה עם אשתך ובניך אעפ"כ ראה כל המופתים וכו' וא"ש בעזה"י.

בפסוק ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר חתן דמים אתה לי וירף ממנו אז אמרה חתן דמים לעולות ובמדרש ותאמר חתן דמים אתה לי חתני אתה תהי' נתון לי בדמים הללו שהרי קיימתי המצוה מיד וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות כמה גדול כח המילה שחתני הי' חייב מיתה ונתעצל במצות מילה לעשותה ולולא היא ל"ה ניצול עכ"ל והוא תמוה וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י וכעת נראה עוד בעזה"י דהנה הפסוקים גופן משוללי הבנה מאמרו בכפליים ובשינוי לשון ומהי לשון אז אמרה אך נראה דהנה יש בילקוט ראובני בשם הזוה"ק דזה המלאך היה גבריאל והיה בכעס על שלקח אשתו ובניו עמו כאילו רוצה להתיישב שם. והנה מה הכריח להזוה"ק כן והרי הטעם מבואר דהוי על המילה אך נראה דהוא עפ"י דמבואר במס' מנחות דלא ענשינן על עשה רק בעידן רותחא וכבר כתבנו בחיבורי טוטו"ד דאפילו על עשה שמחויב בה הוי כן וא"כ למה נענש פ"ר על ביטול המילה ובע"כ דהוי עליו עידן רותחא ולכך מפרש דהרותחא הוי מה דלקח עמו אשתו ובניו ובזה נבין מה שלקחה צפורה צור אטו לא היו לה סכין אך נראה דהנה אמרו חז"ל בפ' יתרו בפסוק אחר שלוחיה שפטרה בגט ולמה גרשה אטו ל"ה אפשר לשלחה בלא גרושין אך חז"ל אמרו כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו והטעם שלא תשאר עגונה ולכך חשש מ"ר שהולך אצל פרעה ואמרו חז"ל אין הבטחה לצדיקים שמא יגרום החטא כמו שחשש יעקב ולכך לגרשה נמי לא רצה כמשחז"ל קשין הגירושין ולכך בחר יותר ליקח עמו אשתו ובניו אך כשכעס עליו המלאך הבינה צפורה כיון דלא ענשינן אעשה אלא בעידן רותחא ובע"כ דהוי הרותחא על שלקח אותה עמו וא"כ יצטרך להחזירה ושוב יפטרנה בגט כדין יוצא למלחמת ב"ד. והנה בעידן רותחא דענשינן אעשה זה ניכר למעלה דשם נודע משפט הראוי לכ"ד ודבר ומבינין מן העונש דהוי עבור העשה אבל למטה אין לנו ידיעה זו וא"כ אין ניכר אם העונש הוא עבור העשה או עבור הרותחא עצמה וצפורה סברה דהעונש שלו הוי עבור הרותחא ורצתה לרמז כ' עתה סופה לגרשה והנה ענין כריתה ל"ש רק אם מל בדבר שאין דרכו בכך אבל בדבר שדרכו בכך ל"ש לשון כריתה רק חיתוך ולכך ל"מ במילה לשון כריתה רק חיתוך וכאן נאמר לשון כריתה כיון דהוי בצור ולא בסכין ורצתה לרמז כי עתיד ליתן לה גט כריתות דגט נקרא כריתות כמשחז"ל דבר הכורת בינה לבינו. והנה מצינו בפ' חקת שעשה משה נחש נחושת שיהיו לשון נופל על לשון כן עשתה היא שלקחה צור ותכרות לרמז על גט כריתות ותשוב לביתה וכיון שכך חששה שמא לא ישיב לקחתה ולכך אמרה חתן דמים למולות וכמ"ש במדרש שאמרה חתני אתה תהי' נתון לי כלומר שתחזור ותנתן לי בעבור דמים הללו שהרי קיימתי המצוה וזכות המצוה יגן עלי' שיחזירנה אך אם הוי בליעה זו עבור הרותחא עצמה נהי דרמזה לו שיגרשנה מ"מ לא ה"ל לירף ממנו לגמרי עד שיגרשנה וכיון שראתה שמיד וירף ממנו הבינה דלא על הרותחא ממש נענש רק עבור המילה ולכך אז אמרה ענין אחר חתן דמים למולות כמה גדול כח המילה שעבורו נתחייב חתני מיתה ולולא היא לא היה ניצול וא"ש בעזה"י.

והנה גוף הדבר להבן מה ענין דרתח המלאך עליו שהחזיר אשתו לענין המילה ולמה המתין המלאך עד עתה שנתרשל על המילה י"ל דמה שנתרשל דמ"ר ידע שיצאו ישראל ממצרים ואז יהיו מולים כל ישראל ויהיו עת שמחת לכך רצה להמתין שימול את בנו בככ"י בעת שמחה. והנה דעת הש"ך ביו"ד סי' רמ"ו דמי שיש לו סיום יכול להמתין עד יומא דפגרא ועת שמחה וכן דעת הלבוש בת' ר"ה דאין ראוי לקדש הלבנה עד יוה"כ דהיינו להמתין עד שעת הכושר והנה בחידושנו מכבר דחיתי זה בעזה"י דהרי אמרינן בפ"ד דיבמות גבי חליצת קטן דשהוי מצוה לא משהינן וכן שם גבי גר כיון שקיבל עליו מצית מלין אותו מיד דשהוי מצוה לא משהינן. אך כעת ראיתי דיש לחלק בדבר דיש דבר דהוי ההעדר חסרון וחרפת ויש דבר דאין ההעדר חסרון רק המעלה הוי מעלה ולפ"ז י"ל החילוק כך דהיכי דהוי ההעדר חסרון ודאי אין לשהות המצוה לכך בגר שבא להתגייר אין לשהות המצוה וכן בחליצה דבלי חליצה אסורה להנשא וכן הוי חסרון להמת כ"ז שלא חלצה אבל בקידש הלבנה דאין ההעדר חסרון וכן בסיום מס' רק המעלה הוי מעלה מותר לשהות עד יו"ט והנה כבר כתבנו בכ"ד בעזה"י דבנכרי כיון דהם נקראו ערלים הוי הערלה חרפה אבל בישראל דהנודר מערלים מותר בערלי ישראל אין הערלה חרפה רק המילה הוי מעלה ולכך מ"ר שרצה לשהות המילה עד זמן שימולו הכל היינו דהוי ס"ל דכבר יצאו מכלל ב"נ והוי המילה רק מעלה ומותר לשהותו עד שה"כ והנה מה שלקח מ"ר בניו עמו היינו שרוצה שיהי' בניו עמו בשעת מ"ת וכמדומה לי שכן הוא במדרש אך למה צריך להביאם למצרים ישלח אח"כ אחריהם למ"ת אך אחז"ל גדול מ"ש בישראל ממ"ש בגרים דבישראל נאמר והייתי להם לאלקים ואח"כ יהי' לי לעם ובגרים כתיב להיפך והיו לי לעם ואני אהי' להם לאלקים וטעם החילוק הוא כך דבישראל כבר יש לנו מאמרו ית' אנכי ד' אלהיך וא"כ כבר ייחד שמו עלינו לכך ה"ז תמיד בלי שינוי אבל הגרים שא"ל זכות זה אינו להם לאלקים עד שהם נעשו לו לעם תחלה ולפ"ז מ"ר רצה שיהיו בניו בכלל מאמר אנכי ד' אלקיך ויהי' הוא ית' להם לאלקים תחלה והרי הקב"ה אמר רק אשר הוצאתיך מארץ מצרים והם ל"ה במצרים ולכך רצה להביאם למצרים בדי שיחיל עליהם מאמר אנכי ד' אלקיך אך הרי בל"ז כבר יש לנו הבטחתו ית' כמ"ש לאברהם בפ' לך והייתי לך לאלקים ולזרעך אחריך א"כ א"צ עוד למ"ת אך הנה ידוע דבב"נ הולד הולך אחר האם וכ"ה במדרש רות דאין אב לגוי אבל בישראל הולד הולך אחר הזכר ולכך אם הי' יוצאין מכלל ב"נ הי' הבנים נחשבים אחר מ"ר עד אברהם והי' להם מאמר והייתי לך לאלקים ולכך עבור שלא מל בנו מיד ל"ה אפשר להענישו די"ל דסובר דיצאו מכלל ב"נ ומותר להשהותו עד שה"כ ועבור מה שלקח אשתו ובניו עמו הי' יכול לומר דס"ל דלא יצאו מכלל ב"נ ורצה שיהיו בכלל יוצאי מצרים ולהיות בכלל אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך אבל עתה בהזדמן שניהם יחד נענשו ממ"נ וא"ש בעזה"י.

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה