גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
פרשת ראה
בפסוק כי יכרית ד' אלקיך את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך וירשת וישבת בארצם בתנחומא הה"ד קוה אל ד' וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעי' תראה מלמד שהיו סבורים לכנס לארץ מיד א"ל משה רוצים אתם לירש את ארצם שמרו דרכו של הקב"ה שנאמר קוה אל ה' ושמור דרכו וכו' כי יכרית ד' אלקיך עכ"ל להבין זה כבר מלתי אמורה בזה בעזה"י בכמה אנפי וכעת נראה כך דהוי ק"ל לשון מפניך מיותר שהרי מפורש אומר החלה אשר אתה בא לרשת אותם וב"א וירשת וישבת בארצם ולמ"ל מפניך ולזה מפרש כך דהנה בפ' מסעי בפסוק והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם כתבנו דהכוונה שלא תצטרכו לשם מעשה להרגם בפועל רק מראיית פניכם יאבדו כמ"ש ומוראכם וחתכם יהי' וכו' וכן הכוונה כאן דהנה הרמב"ן בפ' שלח כתב דעבור חטא המרגלים נענשו דנם בניהם לא באו לשם בתורת ירושה של האבות רק דרך ראי' בעלמא אך ירושת האבות לא נתקיים רק בביאת משיח בב"א ובזה נביא אל הביאור דישראל היו סבורים שיקויים בהם ירושת הארץ מיד ויבואו בתורת ירושה מאבות ואמר להם משה סבורים אתם לרשת את הארץ קוה אל ד' ושמור דרכו וירוממך לרשת ארץ אבל אם לא יעשו כן יבואו רק בתורת ראי' אך במה יכירו אם באו בתורת ירושה או בתורת ראי' לזה אמר שיהי' להם סימן אם הכרתת הגוים יהי' מפניהם לבד ולא יעשו שום מעשה בפועל אז ניכר כי הם זרע ברך ד' ונתקיימה בהם וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך ואז ראוים למעלת ירושה אבל אם לא יזכו לכך ויצטרכו להרגם בפועל אז אין באין רק דרך ראיה וז"ש המדרש בהכרת רשעים תראה דתראה באיזה ענין יהי' הכרת יהי' לך סימן אם אתה בא דרך ירושה או לא וזש"ה כי יכרית את הגוים אשר אתה בא לרשת את ארצם מפניך ר"ל אם יהי' הכריתה באופן שיאבדו מפניך דייקא בראי' בעלמא אז הוי לך סימן שירשת וישבת בארצם שיהי' בתורת ירושה וישיבה ולכך מביא המדרש כאן הפסוק קוה אל ד' וכו' וא"ש בעזה"י (כת"י):
דרוש עמוד גמילות חסדים לפ' ראה
בברכות פ"ט בסופו איתא ת"ר כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה הי' שם ר"י ור' יוסי ור"נ ור' אלעזר פתחו כלם בכבוד אכסני' ודרשו פתח ר"י בכבוד התורה ודרש ומשה יקח את האוהל ומה ארון ד' שלא הי' מרחוק אלא י"ב מילין אמרה תורה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד ת"ח שהולכין ממדינה למדינה ומעיר לעיר עאכו"כ ועוד פתח ר"י בכבוד התורה הסכת ושמע ישראל היום הזה וכי אותו היום נתנה תורה והלא אותו היום סוף ארבעים שנה אלא ללמדך שחביבה התורה על לומדי' בכל יום ויום כאילו עתה נתנו מה"ס פתח ר"נ בכבוד אכסניא ודרש מ"ד ויאמר שאול אל הקני לכו סירו רדו מתיך עמלקי ומה יתרו שלא קירב את משה אלא לכבוד עצמו כך המארח ת"ח בביתו עאכו"כ פתח ר"י בכבוד אכסניא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו ומה מצרים שלא קבלו את ישראל אלא לצורך עצמן כך המארח ת"ח בביתו עאכו"כ פתח ר"א בנו של ר"י הגלילי בכבוד אכסניא ודרש ויברך ה' את בית עובד אדום הגיתי בעבור ארון אלהים מה ארון שלא אכל ושתה אלא כבדו ורץ לפניו כך המארח ת"ח בביתו עאכו"כ מה ברכה ברכו אר"י בר זבידא זו חמות וחמשה כלותי' שילדו ששה בכרס אחד וכו' עד שנים וששים לעובד אדום עכ"ל הסוגיא. להבין מאמרם ז"ל בפרט שתחלה אמר שכולם פתחו בכבוד אכסניא ותיכף אמר שפתח ר"י בכבוד התורה ומה ענין זה לכבוד אכסניא הרי ר"י לא דריש בכבוד אכסניא כלום וגם תרתי דר"י למ"ל דתחלה למד מקרא דכל מבקש ד' ואח"כ מחבבין ד"ת כאילו היום נתנו ונ"ל בהקדם מ"ש חז"ל דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא מוכח דזכות ל"מ לתלת מילי רק במזלא וגם מ"ש הנזה"ק פ' ויצא על המדרש שם מ"ש יעקב מאין יבוא עזרי חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בראי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ והעולה מדבריו דיש ב' הנהגות יש הנהגה ע"י מלאך ויש הנהגה ע"י הקב"ה בעצמו וזה החילוק הוא בין שומרי המלות למי שיש לו כח התורה דמי שהוא שומר המצות הוי הנהגתו רק ע"י מלאך והוי רק בדה"ט ומי שיש לו כח התורה הנהגתו ע"י הקב"ה בעצמו ועל ידי שידוד הטבע ע"ש והטעם נ"ל עפמ"ש בחידושי תורה מכבר פ' ויצא מ"ש הקב"ה ליעקב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך ול"פ א"ל הבנה מ"ש ער אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך דמשמע הא אם יעשה אשר דבר לו יעזבנו ואין לך הבטחה לרעה מזה משאח"כ יעזבנו וכי יש לאדם שעה אחת תקומה אם ד' יעזבנו ואדרבה לעת זקנתו קשה יותר העזיבה כבקשת ככלות כחנו אל תעזבנו אך הענין הוא ע"פ המד"ר פ' וישלח בפסוק שלחני כי עלה השחר וז"ל מי גדול השומר או הנשמר ממה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך מוכח דהנשמר גדול ופי' היפה תואר דהספק שלו הוי מי הגדול הצדיק או המלאך ומוכיח ממ"ד דהמלאך נעשה משרת להצדיק מוכח דהצדיק גדול ואין להקשות ממ"ש הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ז"א דהקב"ה בעצמו דהוי מרצונו בלי מכריח עושה כן דרך ענוה אבל המלאך שאינו עושה רק בהכרח וגזירה ממנו ית' לולי שצדיק גדול ממנו ל"ה הקב"ה מכריחו לשרתו ובע"כ דהצדיק גדול ע"ש ולפ"ז באמת המתנהג ע"י מלאך ה"ל יותר כבוד דמוכח שהוא גדול מן המלאך אבל המתנהג ע"י הקב"ה דהוי רק מצד מדת טובו אין ראי' שהוא גדול מן המלאך וז"ש הוא ית' ליעקב דודאי ראוי היית למסרך למלאך לשרת לך להראות שאתה גדול ממנו אבל כיון שאתה כעת בצרה גדולה וכשהצדיק בצרה הוא ית' עמו להשתתף בצרתו כמ"ש עמו אנכי בצרה א"כ כיון שבלא"ה הוא י"ת עמו ולמ"ל עוד מלאך להנהיגו ולכך יהי' התנהגתו ע"י ית' אך כשיצא מצרה ולא יצטרך הוא ית' להיות עמו ימסרנו למלאך להראות דהוא עדיף ממנו וז"ש והנה אנכי עמך דבלא"ה אנכי עמך שאתה בצרה לכך ושמרתיך בכל אשר תלך כי לא אעזבך למסרך למלאך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך ואז לא תהי' בצרה ואמסרך למלאך וכ"ה שכשבא לא"י כמ"ש הקב"ה והשיבותיך אל האדמה אז ויפגעו בו מלאכי אלהים ונמסר למלאכים ובזה נבין מ"ש ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים דתחלה זכר לשון יחיד מחנה ואח"כ מחנים ודברי חז"ל ידועים גם מה קמ"ל במה דקראם שם מחנה אלהים ויובן כמי המשך כל הפ' ששלח יעקב לעשו ומה שנתאבק עם המלאך ומאמר כי ע"כ ראיתי פניך והוא כשנקדים מ"ש בחידושי תורה פ' משפטים מ"ש הנה אנכי שולח מלאך השמר מפניו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבי אם שמוע תשמעו בקולו ואיבתי את אויבך כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל המקום לא תשתחווה וברך את לחמך ואת מימיך וכל הפרשה זו הוי כפל לשון דתחלה אמר הנה אנכי שולח מלאך ואח"כ כי ילך מלאכי לפניך גם מ"ש ואיבתי את אויבך וצרתי את צורריך למה פרט זה מכל היעודים הטובים אך נראה דכבר כתבנו דהנהגה ע"י מלאך עדיף כי זה מורה שהוא גדול ממלאך אך הרי חזינן בפ' כי תשא שמ"ר אמר אם אין פניך הולכים ולא בקש מלאך אך דכבר כתבנו בשם היפ"ת דמה דמוכח דצדיק גדול ממלאך מכח דמלאך הולך בע"כ הא אם הולך מרצונו בלי כפי' אז יתכן שמלאך גדול ופעמים גדול מתנדב לילך עבור טובת הקטן ממנו ולפ"ז הענין הוא כך כשישראל ערש"מ הקב"ה נוטל מלאך מסוים לשמור את ישראל ומכריחו בע"כ לילך ולמעלה יש מלאכי רחמים האוהבים לישראל ויש מלאכי דין השונאים לישראל ואם ישראל זוכין נוטל הקב"ה דוקא מלאך מצד הדין ששונא לישראל שהוא ישרתם ומנהיגם ע"ד אומרם ז"ל מלאך רע יענה אמן ואין נקמה גדולה מזו אם השונא מוכרח להטיב ולכך ממלאך כזה צריך לשמור מאוד ממנו דבאמת הוא שונא ואם מלאך כזה מנהיגם הוי כבוד יותר דמוכח דהם גדולים ממלאך כיון שמשרת להם בע"כ אך אם אין ישראל ראויין. אז אין הקב"ה גוזר על מלאך מסוים רק מכריז מי יתנדב לילך לעזרת ישראל וכמו ששמע ישעי' שהקב"ה הכריז את מי אשלח ומי יכך ובנבות מי ילך ויפתה, את אחאב כן מכריזין תמיד ברקיע ונמצא מלאכי רחמים המתנדבים לילך בעזרתם ומלאך כזה הוא גדול מישראל כיון שמתנדב לילך מדעתו וכיון דהוי מלאך רחמים אין להתיירא מפניו כ"כ ובזה הוו הכתובים כמין חומר שתחלה דבר כשיהיו ערש"מ ואז אמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך שאני אשלח מלאך בע"כ ואז השמר מפניו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם והטעם בזה כי אם שמוע תשמעו בקולו ועשית כל אשר אדבר ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך לשלוח לזה שהוא צורר לך ומוכרח אתה לשמור ממנו אך כשלא תהיו ערש"מ ואז לא אשלח בע"כ רק כי ילך מלאכי לפניך דהוא מצד הרחמים וילך מדעתו אז נהי דאין לך להתיירא מן העונש אם תהי' חוטא עכ"פ גם טובה לא יהי' לך ולכך אני נותן לך עצה טובה דאפילו בעת שילך מלאכי מדעתו עכ"פ לא תשתחוה לאלוהיהם כי אם כה תעשה להם שבר תשבר אז יהי' לך טובה וברך את לחמך ואת מימך ומכלל הן נשמע לאו דעכ"פ ברכה לא יהי' לך וא"ש. היוצא מזה כשהמלאך הולך בע"כ הוי מעלה יותר דמוכח דעדיף ממלאך גם אז הולכין מלאכים דהם מצד הדין אבל אם המלאך הולך מדעתו אז הוי גנאי ביותר מאם זוכה להנהגתו בעצמו ית' ולזה סירב משה בשלוחות המלאך בפ' תשא כי אז הלך המלאך מצד הרחמים כדכתיב הנה מלאכי ילך לפניך ובזה א"ש המשך הפ' של יעקב דבאמת אמר הכתוב ויפגעו בו מלאכי אלהים שכבר קיים לו הקב"ה כל תנאיו וחזר לשלום אז מסר הנהגתו למלאכים שילכו בע"כ שלא בטובתם והוי אלו שמצד הדין הנקרא אלהים ויעקב כשראה שנמסר למלאך הי' מסופק אם כבר נשלם לו כל הבטחתו ית' ונמסר למלאך להראות שהוא גדול ממלאך ואז הוו המלאכים מצד הדין או אלי עדיין לא נשלמו התנאים שהתנה עמו ית' והוא חטא לכך נמסר הנהגתו למלאך ואז הוו המלאכים מצר הוי"ה ב"ת המורה על רחמים ולכך הוא פתר עצמו לטובה ואמר כאשר ראם מחנה אלהים זה ולא מחנה הרחמים דקיי"ל ברית כרותה לכך פתר עצמו לטובה מיתי שם המקום קרא מחנים ליתן טעם למה שולח לעשיו וקראו מחניים לרמז דיש ב' מחנות מה"ש ומסופק מאיזה כת הם לכך ניסה כך כי יעקב התנה בפ' ויצא ושבתי בשלום אל בית אבי ואמרו בשלום הכוונה שלא יצטרך ללחום עם אויביו ויש שם במדרש דכסדר נאמרה הפרשה דיעקב התנה אם יקיים לו הקב"ה הבטחותיו וא"כ כיון דיעקב התנה שלא יצטרך למלחמה בודאי גם בכלל דבריו י"ת הוי כן ולכך ניסה יעקב אם ינצל מעשיו בלי מלחמה ונתקיים ושבתי בשלום הוי המה"ש מלאכי אלהים ובאו להראות שהיא גדול ממלאך אבל אם יצטרך למלחמה ולא נתקיימו עדיין התנאים ולמה נמסר למלאך הרי אמר כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי ובע"כ שירד ממדרגתו וגרם החטא לבטל ההבטחה והוו מלאכים של רחמים ולכך ויירא וייצר לו שמא יהרוג אחרים כיון שירד ממדרגתו ולכך בא המלאך ונאבק עמו ונצחי יעקב להראות שהוא גדול ממלאך ונפשט לו ספיקו ולכך אמר לעשו כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלקים והכוונה דעשו הודה לו שם על הברכות וכמ"ש במ"ר שא"ל יהי לך אשר לך ובאמת הי' בע"כ רק שהקב"ה נתן מתג ורסן בפיו לומר כן וראיית המלאך נמי הוי כן שנודע לו ע"י האבקו עמו שהראשונים בע"כ והמה באמת מצד הדין ולכך אמר כי ע"כ ראיתי פניך בע"כ כראות פני אלהים שהיו נמי בע"כ כן הי' כוונת יעקב בלבו ויש להאריך הרבה בעזה"י אלא שמוכרח אני לקצר. והעולה מזה דאף מי שראוי להנהגת מלאך מ"מ אם נזדמן שבלא"ה הוא ית' שם הוי הנהגתו ע"י הקב"ה בעצמו ובזה נבא לביאור האגדה הנ"ל דהנה ר"נ ור"א ור"י כולם באו לאשמעינן בכבוד אכסניא וגודל שכרו דלא מבעיא שאר שכר שאינו תלוי במזל שזוכין רק אף לחיי בני ומזוני דהני לאו בזכותא אלא במזלא תליא מ"מ ע"י המארח ת"ח בביתו גם זה משתנה וזוכה להם לכך ר"נ הביא ראי' מן בני קיני שהחיים שאול ולא הרגם וזכו לחיים עי"כ ור"י הביא ראי' מלא תתעב מצרי ובזה ודאי הכוונה רק לענין מזונות דדרכו ית' ליתן מדה כנגד מדה ולענין חיי אדרבה נאמר וימררו את חייהם ולענין בני נאמר כל הבן הילוד ול"ה לישראל טובה מהם רק המזונות כמ"ש זכרנו את הדגה ולכך ציוה ית' לשלם להם מכ"מ שלא תתעב מצרי לענין מזונות ומוכח שזכו למזונות ע"י שהיו ישראל שם ור"א למד מבית עובד אדום שזכו לבנים ע"י הארון ולזה קמ"ל דזכות המארח ת"ח בביתו כ"כ גדול דאף זה משתנה לטובה אע"פ דבמזלא תליא אך צריך להבין איך ישתנה המזל בכך והטעם בזה הוא דמשאחז"ל דלא בזכותא תליא אלא במזלא היינו אם הנהגתו ע"י מלאך דהוי בדה"ט אבל מי שמתנהג ע"י הקב"ה אשר בידו לשדד הטבע זוכה לכולם וכיון דמי שיש לו כח התורה הנהגתו על ידי הקב"ה בעצמו זוכה אף באלו וא"כ המארח ת"ח בביתו שכינה בביתו וכיון דהשכינה שם הפוכי מטרתא למ"ל ומנהיגו בעצמו וזוכה אף לאלו אך מנ"ל דהוא ית' בעצמו הוי עם הת"ח הן אמת דאחז"ל שנים שיושבין ועוסקין בתורה שכינה עמהם אך מנ"ל מה"ת ובפרט ביחיד לכך בא ר"י תחלה בהקדמה זו ופתח בכבוד התורה ואמר מה הארון וכו' נקרא מבקש ה' ת"ח שמכתתין רגליהם כ"ש שהוא ית' עמהם ונתן טעם נוסף לזה דהנה ישראל במ"ת אמרו נעשה ונשמע ובארנו הכוונה בסה"ח שהוי תנאם שישמעו כל פעם אח"כ מפיו ית' חדשות וז"ה כוונת הפסוק סוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם דתחלת כריתות ברית במ"ת הי' על תנאי זה להודיעם בכל פעם חדשות ולראי' לזה מה"ת הביא ר"י דרש זה הסכת ושמע ישראל היום הזה דכל יום חביבין עליהן כנתינתן מסיני ואם ל"ה לת"ח סייעתא דשמיא להיות הוא ית' עמהם להשמיעם בעצמו איך היו חביבין כמסיני ששמעו עמנו ית' בעצמו בע"כ דכ"פ שלומדים הוא ית' עמהם ומשמיעם והוי כנתינתן מסיני ומה"ט הוא ית' עמהם בעת עסקו בתורה והוי הנהגתו ע"י ית' והמארח ת"ח בביתו ג"כ הנהגתו ע"י יה' לכך שייך פתיחה שלהם בכבוד אכסניא שאף בני חיי ומזוני משתנה לטובה וא"ש המשך המאמרים על נכון: