גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
פרשת עקב
והי' עקב תשמעון במדרש רבנן אמרו שמא תאמר לרעתך נתתי לך את השבת לא נתתי לך אלא לטובתך שאתה אוכל ושותה ומתענג ואני נותן כך שכר אמרו ישראל להקב"ה ואימתי אתה נותן לנו שכר מצות שענו עושין אמר להם הקב"ה שכר המצות שאתם עושין מפירותיהם אתם אוכלין אבל הקרן אני נותן לכם בעקב שנאמר והי' עקב תשמעון וכו' להבין כוונת המדרש בזה הי' נ"ל הכוונה עפמ"ש חז"ל במס' שבת השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו ועיין בט"ז ריש הל' שבת בזה ולפ"ז הי' אפשר לומר דבשביל שראה הוא ית' שהם רעים ועלולין לחטוא לכך נתן להם השבת שיהי' לכפרה על עונם ולפ"ז היו מעשיהם הרעים גורמים מה שנצטוו על השבת אבל אם היו טובים ל"ה נותן להם השבת ולמעט זה בא המדרש לומר שמא תאמר לרעתך מחמת שאתה רע במעשים לא נתתי לך השבת אלא לטובתך בשביל מעשיך הטובים נתתי לך השבת ותוכחה לזה הוא דאם עיקר השבת ניתן שיהי' לכפרה ל"ה ראוי לעשות עיקר המצוה במאכל ובמשתה ותענוג רק אדרבה הי' ראוי להיות בענויים וסגופים כמו יוה"כ ואף אם ל"ה בו מצות ענוי עכ"פ ל"ה ראוי להיות המצוה התענוג והשמחה ומדהוי מצותו בתענוג מוכח דלא ניתן לכפרה וז"ש לא נתתי לך השבת אלא לטובתך בשביל מעשיך הטובים וראי' שהרי אתה אוכל ושותה ומתענג ואני נותן לך שכר כן הי' נראה לומר אבל להבין המשך הסיום ואימתי אתה נותן לנו שכר מצות נ"ל כך בהקדם לפרש פ' ואתחנן פסוק שמור את יום השבת לקדשו וכו' למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית בא"מ ויפדך וכו' ע"כ אנכי מצוך לעשות את יום השבת וי"ל למה בדברות הראשונות לא אמר כמוך וכאן אמר כמוך וגם למה בדברות הראשונות אמר כי ששת מים עשה ד' את השמים נקט טעם השבת שמורה על חידוש העולם וכאן נקט הטעם וזכרת כי עבד היית בא"מ ע"כ אנכי מצוך לעשות אח יום השבת אך נראה דהנה אחז"ל נכרי ששבת חייב מיתה ומפורש במ"ר הטעם משל למלך ומטרונה שיושבים המכניס ראשו ביניהם חייב מיתה וא"כ מוכח שמצות השבת הוא כבוד לכו מה שזכינו לו שהרי אוה"ע אף שרוצין לשמרו אסורין כי אין ראוים לו א"כ הוא כבוד גדול לנו מה שאנחנו רשאים ומצווים לעשותו ובזה יובן הטעם משחז"ל בפ"ב דביצה דכל החלות נתנו לישראל בפרהסיא חוץ משבת שניתן בצנעה ופריך א"ה לא לענשו נכרים עניו ומשני שהה אודיענהו מהן שכרה לא אודיענהו ולכאורה הוא מחוסר ביאור למה בכל המצות הודיעם מ"ש ולא שכר שבת אך לפמ"ש א"ש דהנה כ"ד שיש בו קטרוג דרכו יה להסתיר מן השרים של מעלה שלא יקטרגו כי קיימו ככיסלא לאוגיא על ישראל ולכך בשאר מצות שאף אוה"ע אם רצו יכולין לקיימם אינו כבוד לעושיהן שהרי גם הגוי יכל לעשותו ולא נקרא חלוקת כבוד רק עבודה ובעבור עבדות שייך קבלת שכר ואין לשרי אוה"ע מקום לקטרג על השכר כי בדין מגיע להם אבל על השבת אם רצה הנכרי אין רשאי והוי לישראל לכבוד ואיך שייך שכר עבור חקלות כבוד אם יחלק המלך כבוד לאחד משריו האם יבקש ממנו שכר על חלוקת הכבוד שקיבל ממנו ואם הוא ית' אעפ"כ מצד חסדו הגדול נותן שכר אם יודע זה לשרים של מעלה יהי' בזה קטרוג דלהם אין מניחין לקיימן מוכח דהוי כבוד לא עבדות ול ישראל נותנין שכר כך כמו שהי' עבדות והוי כמזכה שטרא לבי תרי לכך העלים מהם שכר שבה ובזה יובן מ"ש בישעי' נ"ז אם תשיב משבת רגליך וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד אז תתענג על ד' והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ד' דבר והנה אומרו והאכלתיך נחלת יעקב אביך עמדו חז"ל ולדעתי י"ל כך דהנה בפ' ויצא כשנאמר מפיו ית' ההבטחה ליעקב כמ"ש אנכי אלהי אביך מאמר זה כראה ליעקב בחלום חלילה ויש במיר שם דלכך נאמר כי בא השמש משל למלך שאמר כבו את הפנסים שאני רוצה לדבר עם אוהבי בצנעה א"כ מפורש דהקב"ה בכוונה מדבר עמי בלילה להסתיר הדבר ממה"ש וכמ"ש המלך כבו הפנסין לדבר עם אוהבי בצנעה מן האוהבים של וכדומה כן נשמר הוא ית' לדבר עם יעקב בצנעה ולפ"ז שכד שבת נמי הוי שנאמר בצנעה והוי מעין הבטחת יעקב ממש וז"ש וקראת לשבת עונג שתתענג מן השבת ולקדוש ד' מכובד שלא תחזיק אותי לעבדות לך רק אדרבה לכבוד שאתה מכובד בו אז תתענג על ד' והאכלתיך נחלת יעקב אביך כמו שנחלתי נאמר בצנעה כן והאכלתיך השכר בצנעה ולא בפרסיא מפני הקטרוג ממה"ש שלא יקטרגו בכך וכיון שמצות שבת הוא חלוקת כבוד לכו מעתה נאמר מה שזכו ישראל לכך שלהם ניתן כביר זה היינו כיון שהיו בשיעבוד מצרים וטעם שעבוד מצרים כתב הרב בעל מעשי די שה כדי לפרסם מציאות ד' ויכלתו ע"ש וכיון שהיו בעבדות קשה כ"כ כדי להתפרסם מציאה ד' ויכלתי ראוים הם לחלוקת כבוד ליתן להם השבת ואפשר דמה"ט נצטוו במרה ע:
השבת קודם מ"ת כי אם הי' ניתן במ"ת ל"ה ניכר אם זכו לכבוד הזה עבור עבדות מצרים או עבור שקיימו וקבלו כל התירה לכך נתן להם השבת במרה קידם מ"ת ומוכח שלכבוד הזה זכו מחמת שעבוד מצרים ובזה יובן משחז"ל בפסיק שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך במרה ומאי נ"מ באיזה מקים נצטוו אך הכוונה דדבר דהיו על האדם לעבדות אינו נזהר בי כ"כ ומה דה"ל לכבוד שומרו ביותר והנה שבת מדנתנה במרה ולא בכלל כל התורה מוכח דהוי לכבוד להם וז"ש שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך במרה ומוכח דהוי לך לכבוד ובעי שמירה יתירה ומעתה נבין על נכון דודאי גוף עדות השבת הוי על חדוש העולם ועל מציאותו ית' ולכך נאמר בדברות הראשונות כי ששת ימים עשה ד' אך מה שזכו שהם יהיו עדים עליו ועדותו יהי' תלוי בהם בזה לא זכו רק ע"י שהיו עבדים וסבלו צרות לפרסם כבודו ית' נמסר להם כבוד זה וז"ש וזכרת כי עבד היית בא"מ רק עבור הסוף כדי שיפדך ה' אלהיך משם ע"כ עבור שסבלת יסורין לכך אנכי מצוך לעשות את יום השבת וזכית עי"כ שנאמר לך כבוד זה ולפ"ז נאמר יותר דודאי בדברות הראשונות קודם שעשו העגל היו הם ראוין לשמור השבת בלעדי הטעם שהי' עבדים עבור כבודו ית' רק מצ"ע היו חשובין ולכך כאמר כפשוטו כי ששת ימים עשה ה' אך בדברות אחרונות שהי' אחר מעשה העגל שירדו ממדרגתם אז ל"ה ראוין ליתן להם השבת רק עבור מה שהיו עבדים במצרים בשבילו ית' ולכך נאמר כאן וזכרת כי עבד היית בא"מ ע"כ אנכי מצוך לעשות את יום השבת ובזה נבין מה שלא נאמר בדברות הראשונות כמוך והיא כי הנה מה שעבד ישראל זיכה שניתן לו שמירת השבת אף שנכרי אסור לו לשבות היינו מכח שהוא עבד ישראל ועבד מלך הוי מלך גם היא ראוי לחלוקת כבוד זה לשמור השבת ולפ"ז בדברות הראשונות שהיו ישראל מצ"ע ראוין לכבוד זה ממילא ל"ה טעם שבת שלהם ושל העבד שוה אבל בדברות אחרונות שגם ישראל לא זכו רק מטעם וזכרת כי עבר היית א"כ הוי שורש הטעם של שמירת העבד ושמירת שבת שלנו שוה דעבד זיכה לשבת מחמת שהוא עבד לנו ואנחנו זוכין לשבת שהיינו עבדים לו ית' לכך אמר בדברות אחרונות למען ינוח עבדך ואמתך כמוך כי טעם אחד לכלכם וא"ש בעזה"י. והעולה מדברינו שאם הוי מצות שבת לכבוד לנו ואינן ככל המצות שהם לעול על צוארנו כפרש"י גבי מצות לא להנות נתנו רק לעול על צוארנו נתנו ולא להנאה אבל שבת הוי לכבוד לנו אין אוה"ע רשאים לשמור השבת אבל א"ה השבת לנו לעול ככל המצות גם אוה"ע רשאין לקיימו כמו כל המצות והוכחה לזה ממה שצוה לנו הקב"ה להתענג בשבת מוכח שנתנה לכבוד לנו ולפ"ז הנה יש במדרש פ' דברים בפסוק ראה החילותי תת לפניך את סיחון דרבנן אמרי שנתיירא משה שמא לפי שאוה"ע אין מצוין על השבת שמא כשהם עושין השבת אתה נושא להם פנים אמר הקב"ה אפילו עושין כל המצות אני מפילן לפניכם מניין ממה שקרינן ראה החילותי תת לפניך את סיחון והנה גוף המדרש בארנו במקומו והנה מה שנתיירא משה פן יקיימו אוה"ע השבת יותר מכל המצות דכל המצות ידע שקשה להם לקיימן ובחד מצוה לא יספיק להם להיות נחשב להם כקיום כל התורה ובשלמא ישראל שקבלו התורה די להם אח"כ אף בקיום חוק אחד כמ"ש ר"י אפילו למי שקיים חוק אחד ובפרט כיון שישראל יש להם אחדות וערבות אחד משלים בעד השני כמ"ש כ"ז בסיום לש"ס נדה בחבורי מ"נ לכך די לכ"א חוק אחד אבל אוה"ע שלא קבלוהו ואין ערבים זל"ז וא"ל אחדות אין די במצוה אחת ובאוה"ע הוי כדעת ר"ל דאם חיסר חוק אחד ל"מ ולכך מכל התורה לא נתיירא רק מן השבת ששקולה ככל התורה וקיל לאוה"ע לקיימו וגם כל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו על כל עונותיו בזה נתיירא שמא יקיימו וישא להם פנים ולכך דייק המדרש לפי שאוה"ע אין מצוון על השבת כלומר דא"ה מצוון גם השבת קשה להם לקיימו וכמ"ש במ"ר שאימתי שמרו ישראל השבת באלוש משמע דמאז והלאה קשה לישראל לשמרה ואיך חשש שישמרוהו האוה"ע אך הכוונה דישראל שהם מצוון יצרם תקפם וקשה לקיימה והאוה"ע שאין מצוון חשש שמא ישמרו השבת וישא להם פנים וכמו כן יהי' כוונת המדרש כאן דשמא האמר דלרעתך נתתי לך השבת ששקול ככל התורה ויש לחוש שמא ישמרו האוה"ע השבת וישא להם פנים ויחשב להם ככל התורה לכך אמר לא נתתי לך השבת אלא לטובתך. והיינו אם הי' ניתן לך לעול ולמשא גם הם רשאין לקיימו אבל כיון דאתה אוכל ושותה מוכח דהוי לך לכבוד ואין אוה"ע רשאים ליטול כבוד זה בלי רשות לכך אין לך להתיירא מזה ואמרו ישראל דהנה ידוע מה שהקשו המפורשים דלמה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא הרי כתיב ביומו תתן שכרו והקב"ה מקיים התורת תחלה ותירצו כיון דאין מגיע שכר רק מצד החסד מותר ליתן אימתי שירצה והנה השכר דהוי מצד החסד תליא בזה דאם קיום התורה לכבוד לנו ל"ש שכר והוי השכר מצד החסד אבל א"ה המצות לעול מגיע לנו שכר מן הדין והנה בלא זה הי' אפשר לומר שכל המצות הם לכבוד ומצד החסד הוי השכר ומותר ליתן אימתי שירצה אבל בכאן אמר דשמירת שבת הוי לנו לכבוד וממילא דכל המצות דאוה"ע רשאין לקיימן הם לעול ודרך עבדות ומגיע לנו השכר מן הדין א"כ קשה אימתי אתה נותן לנו שכר המצות דשייך בו ביומו תתן שכרו לכך אומר הקב"ה מה שאיני נותן לכם שכר מיד לא שאינו מגיע לכם דמן הדין מגיע לכם מיד רק מחמה דאינכם צריכין לו תיכף דהמצות שאתם עושין מפירותיהם אתם אוכלין ולמה לכם גוף השכר ולכך גוף השכר אני נותן לכם בעקב וא"ש בעזה"י:
בהפטרה בפסוק שמעו אלי רודפי צדק הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו כי נחם ד' ציון נחם כל חרבותי' ששון ושמחה ימצא בה הודה וקול זמרה והנה פסוקים הללו משוללי הבנה דמאי ענין רישא לסיפא מה ענין הביא אברהם אביכם למאמר כי נחם ד' ציון וגם כפל הלשון הביטו אל צור חצבתם הביטו אל אברהם אביכם וגם מה ענין הבטה זו אך נראה דשני עניני בושה יש בעולם אחד במי שהי' עשיר ויחסן בתולדתו ואח"כ ירד מטה מטה יש לו בושה דהשתא והשני מי שהוא משפל המדרגה בתולדתו ועלה על גפי העושר זה יש לו בושה בזכרון מעשיו הראשונים ומקור מחצבתו השפל וזה הוי בושה דמעיקרא אבל מי שהוא יחסן ועשיר מתחלתו וירד מטה מטה ואח"כ חזר לאיתנו הראשון ונתעשר זה א"ל בושה כלל דמעיקרא הוי חשוב והשתא חשוב ומה דביני ביני אין דרך לזכרי וז"ה כוונת הנביא יואל מ"ש ואכלתם אכול ושבוע והללתם את ד' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני ולא יבושו עמי לעולם והני תרתי לא יבושו למותר הוא וחז"ל הרגישו בזה ולפמ"ש א"ש דבעת שיושיע לנו השי"ת והללתם את ד' אלקיכם ולא יבושו עמי לעולם היינו בושה דהשתא כמ"ש תחלה ולא תקחו עוד חרפת רעב בגוים ואמר אולי יהי' לנו בושה דמעיקרא שהיינו שפלים מתחלה לכך אטר וידעתם כי אני ד' אלקיכם ובקרב ישראל אני א"כ אתם מיוחסין בני אל חי מקור עליון מחלבתך ולא יבושו בושה דמעיקרא ובזה נבין ביאור הפטרה הנ"ל דלכאורה הי' לנו בושה דמעיקרא לחרף אותנו שאנחנו בני תרח עובדי עכו"ם כמ"ש באמת אביכם האמורי ואמך חתית וביהושע אמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם והמגיד אמר ג"כ מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו אך באמת תירוץ זה אינו אלא לפנים כי אין אנו מתייחס ן אחר תרח כלל דבשלמא אם הי' אברהם הוליד בטבע בכח הולדה שהטביע בו תרח הי' לתרח חלק בנו אבל אברהם ושרה לא היו ראוים להוליד בטבע א"כ לא בכח תרח הוליד אותנו רק במה שזיכוהו מן השמים א"כ אנחנו בני אל חי בכח שלו ובני אברהם לא בני תרח לכך אין לחרף אותנו בבושה דמעיקרא קרא כלל וזש"ה דכעת אין נ"מ לנו אם יש לנו בושה דמעיקרא כלל כיון דיש לנו בושה דהשתא שאנחנו שפלים ונבזים אך הנ"מ לע"ל כש עלה ד' אותנו למעלה ולא יהי' לנו בושה דהשתא אז היינו מתייחסין אחר אברהם ולא אחר תרח וא"ל בושה דמע קרא ולא בושה דהשתא וזש"ה הביטו אל צור חצבתם דאם לא הי' אברהם כעין צור שאינו מוליד וגם שרה היתה כן וכיון שכן הביטו אל אברהם אביכם דוקא ולא אל תרח כי הוא אינו אביכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו ואף דהשתא אין נ"מ בזה כי יש לנו חרפה בגוים אך הנ"מ לע"ל כי נחם ד' ציון נחם כל חרבותי' אז ששון ושמחה ימצא בה תודה וקיל זמרה כי לא יחרפו אתכם לא בבושה דמעיקרא ולא דהשתא כי שורש מחצבתך ממקום קדוש יהלך וא"ש בעזה"י ובדרוש הארכת בזה ואין עת האסיף פה: